לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ג - חלק 3

00:01 דובר 1 אנחנו רואים כאן בדף מ"ב, בשורה שמתחילה "הוא לבדו". כאן האלטער רבי, בפרק ל"ג, בא להסביר איך אדם יכול להגיע ל-- לשמחה, שמחת הנפש האמיתית. על ידי מה? על ידי שהוא מתעמק בעניין של אחדות הוי'. אחדות הוי' אמיתית. האלטער רבי מביא כאן כמה פרטים בהסבר של אחדות הוי' אמיתית. קודם כל הוא מדבר על ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין. אחרי זה העניין של כלות שכינה. ואחר כך הוא מביא את העניין של הקדוש ברוך הוא, הוא לבדו, המציאות היחידה בעליונים ותחתונים. כמו שהיה קודם הבריאה, אותו דבר גם כן עכשיו לאחר הבריאה בלי שום שינוי. ואפילו במקום, שזה המקום של סדר השתלשלות, מקום העולם. אז גם שם היה הוא לבדו, ועכשיו גם כן נשאר הוא לבדו בלי שום שינוי. מה ההסברה בזה? הרי זה לא רק עניין של אמונה, על העניין הזה צריך גם כן איזו הבנה על פי שכל. מה ההסברה על פי שכל? להבין את העניין, מה אנחנו אומרים שלמרות שיש עולם, אף על פי כן אומרים שכל העולמות אז הם בטלים לקדוש ברוך הוא בדיוק אותו דבר כמו שהיה קודם הבריאה. איך יכול להיות כזה דבר? הרי בפועל נברא כאן עולם. אז בא האלטער רבי ומסביר את זה עם הסבר שכלי. אומר כך: "הנה", שורה רביעית, "שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש". מסביר למה אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא אותו דבר עכשיו כמו שהיה לפני הבריאה. זה בגלל שכל הנבראים הם בטלים לגמרי לקדוש ברוך הוא במציאות ממש. "וביטולן כדוגמת ביטול אותיות הדיבור והמחשבה". איזה סוג ביטול? מה זה ביטול במציאות ממש? רוצה להדגיש שזה ביטול גמור. ביטול לגמרי. לא רק ביטול היש, אלא ביטול

02:09 דובר 1 במציאות לגמרי. להדגיש מה זה, מה פירוש ביטול במציאות לגמרי. אז הוא נותן את זה, הוא מביא על זה דוגמה: "ביטול אותיות הדיבור והמחשבה במקורן ושורשן". כמו שהאותיות, הדיבור והמחשבה בטלים בתוך מקורן ושורשן. מה זה מקורן ושורשן? "מהות הנפש ועצמותה". יש את מהות הנפש ועצמותה, שזה עצם הנפש. מה זה עצם הנפש? אומר האלטער רבי ש"הן עשר בחינותיה חכמה בינה ודעת". מהות ועצמות הנפש זה העשר כוחות הנפש. הרי ידוע שבתניא האלטער רבי מסביר לא כמו שמובא אחרי זה במאמרים אחרים. בתניא האלטער רבי מסביר שמהות ועצמות הנפש זה העשר כוחות. אחרי זה במאמרים אנחנו לומדים, הרבי מסביר שעשר כוחות, עשר כוחות הנפש זה לא עצם הנפש. עשר כוחות הנפש זה רק כוחות. עצם הנפש זה היחידה, ואפילו יחידה זה לא עצם הנפש. יש עצם הנפש שלמעלה מיחידה, כמו שמובא במאמרים, אנחנו לומדים כבר בדרגות יותר גבוהות. אבל בתניא הרי ידוע שהאלטער רבי בתניא לא מדבר יותר גבוה מעשר כוחות. זה המקסימום שהאלטער רבי הולך, זה חכמה. כמו שרואים בפרק י"ח, י"ט, כל הפרקים האלו שהאלטער רבי מדבר על מסירות נפש, אז המקסימום שהאלטער רבי מגיע זה חכמה שבנפש, ששם מאיר אור אין סוף. אצל האלטער רבי בתניא, בעיקר ב... אין ל-אין למה יאמר בחכמה. דיברנו על זה כבר כמה פעמים. אז לכן אצל האלטער רבי בתניא, האלטער רבי בתניא מדבר באופן שמהות הנפש זה עשר כוחות. זה מהות הנפש. מובן גם כן למה. למה, באמת, מה, לא משנה? מהות הנפש זה הכוחות. כוחות, זה סתירה. בכל המאמר כתוב שעשר כוחות זה לא עצם. וגם בתניא האלטער רבי, בפשטות, כמה פעמים, לא רק כאן, כמה וכמה פעמים שהאלטער רבי אומר

04:03 דובר 1 את הלשון הזה שמהות ועצמות הנפש זה עשר כוחות, עשר כוחות, פרק י"ב, בכמה מקומות. מה ההסברה בזה? למה עשר כוחות זה נקרא עצם הנפש? אז מובן בפשט הסבר בזה, כי מכיוון שבתניא האלטער רבי מדבר בעיקר בנוגע לבינוני, ולבינוני עיקר העבודה זה הרי נוגע ללבושים. מחשבה דיבור ומעשה, זה הרי עיקר העניין של הבינוני, לתקן את הלבושים, וזה כל עניין התניא, זה להסביר את כל העניין. איך צריך להיות הרי בלבושים, מחשבה דיבור ומעשה, ואיך בן אדם יכול להיות בינוני, שיחשוב מחשבה בשלימות. אז מכיוון שמדברים כאן בדרגה זאת, אז לגבי הבחינה הזאת, אז מהות הנפש זה, זה, זה הכוחות. מדברים לגבי העולם של לבושים, לגבי העולם של מחשבה דיבור ומעשה, אז מהות ועצם הנפש זה עשר כוחות, כי כאן לא מדברים יותר מזה, כאן לא מגיע לדבר יותר גבוה מזה. אבל כמובן שמדברים אחר כך על דרגות יותר גבוהות שרציתי. כאן נדבר על עניינים של, של עבודה מצד, מצד עבודה של צדיקים, או יותר, אפילו כשמדבר על בעלי תשובה, על, על, על, על מסירות נפש וכל מיני דרגות למעלה מזה בקבלה. זה לא התכוונתי. תניא לא מדבר על הדבר הזה. מתחיל לדבר לבינונים ולכן לפעמים מגיע לבינוני. אז על זה אומרים שיש את הלבוש של הנפש ויש עצם הנפש, ולכן קוראים לעשר כוחות הנפש עצם הנפש. כל זה עניין צדדי. האלטער רבי אומר את זה גם כן בליקוטי תורה בביאור של נסך שמלה. שם האלטער רבי כותב מפורש בליקוטי תורה בפרשת צו, פרשת ויקרא. האלטער רבי כותב שם מפורש שמה שכתוב בתניא שמהות הנפש זה עשר כוחות. זה רק לגבי הלבוש שכתוב מפורש בליקוטי תורה פרשת ויקרא.

05:54 דובר 1 נחזור לענייננו. מה האלטער רבי אומר כאן? מה הרבי אומר כאן? שיש את האותיות, הדיבור והמחשבה, כפי שהן בשרשן, במהות הנפש בעצמותו, כפי שהאותיות, הדיבור והמחשבה כלולים בתוך בתוך בתוך החכמה, בתוך מהות הנפש, שאין סוף של שכל או חכמה גדולה מאוד. אז כשכן יש לה לבוש של האותיות, נמצאים בתוך הנפש, שאין בהם בחינת אותיות עדיין. אז עדיין אין שם אותיות קודם שמתלבש בלבוש המחשבה. הרי שמה, במהות הנפש בעצמותו, היו למעלה מהאותיות. אין שם אותיות, עדיין לא התלבש בשום לבוש. אז כמו שהאותיות, אותיות המחשבה והדיבור, כפי שהם כלולים בתוך עצם הנפש, בתוך החכמה בינה ודעת, אז בתכלס הביטול עד כדי כך שאומרים עליהם שהם לא בחינת אותיות עדיין, הם לא בגדר של אותיות. על דרך זה גם כן העולם ביחס לאין סוף. כמו שכתוב בפרק כ' וכ"א בדף הראשון. בואו נסביר את העניין. אני יודע שהעולם עייף בשעה זאת, אבל אבל אבל אבל צריך להבין את העניין. צריך להבין מה הרבי אומר כאן. זה עניינים יסודיים בעבודת השם. כדי לדעת, כדי להגיע לשמחה אמיתית ובלי גבול, אז צריכים להבין את העניין של הרצון והביטול. אז הרבי מביא כאן משל. בואו ננסה להסביר את המשל של הנפש. בעצם האלטער רבי עצמו מציין שבפרק כ' וכ"א הוא דיבר על זה באריכות. אז העניין הזה בעצם בפרק כ' וכ"א מוסבר בשני פרקים. כאן האלטער רבי אומר את זה בשלוש ארבע שורות. אבל הכול בקיצור, לנסות להבין מה כאן העניין שהרבי אומר. בנפש אנחנו יודעים שיש, כמו שהרבי אומר כאן, יש כוח עצמי ולבושי הנפש. יש את העניין של אותיות מחשבה, דיבור,

07:56 דובר 1 מעשה. אז ניקח אותיות הדיבור. אז הרבי עושה חשבון פשוט שם בתניא. אני אחזור על זה בקיצור: כשאני אומר מילה אחת, המילה הזאת היא מילה מוגבלת. מילה אחת לגבי כוח הדיבור, כוח הדיבור, לא כוח... כוח הדיבור, המקור של המילים. איפה מגיעה המילה? מכוח הדיבור. מילה אחת לגבי כוח הדיבור אין לזה שום ערך. למה אין לזה שום ערך? פשוט כי כוח הדיבור הוא אין סוף. מצד כוח הדיבור, מצד הפוטנציאל, בן אדם יש לו כוח לדבר אין סוף והוא מדבר מילה אחת, אז מילה אחת לגבי כוח הדיבור אין לזה ערך. זה כמו גבול לגבי בלי גבול. אבל מה, סוף כל סוף זה כוח הדיבור ומקור הדיבור. יש לו איזשהו יחס, יש לו... ניקח... נלך הלאה. מילה אחת לגבי כוח המחשבה עוד יותר אין ערך. מילה אחת לגבי מהות הנפש אין לזה שום ערך לגמרי. מילה אחת, נגיד אות אחת. אותיות, אותיות זה עניין חיצוני לגמרי. עניין של איזה... זה עניין חיצוני לגמרי שבא לזולת וכולי. אז אותיות, מילה אחת לגבי מהות הנפש, שהוא הנפש עצמו, ודאי שאין שום ערך לגמרי לשום דבר. זאת אומרת, מילה אחת לגבי כוח הדיבור, נכון שזה אין ערך, אבל זה לא בערך בכמות, רק בכמות. זה אחד וזה בלי גבול, אבל מגיע לאיכות. סוף כל סוף זה כוח הדיבור, זה מקור הדיבור, אבל לגבי עצם הנפש אז אין ערך לזה בכל העניינים, בכמות, באיכות, בכל המהות שלו. אבל סוף כל סוף הוא בעין העין. ולכן לגבי מהות הנפש עצמו אז מילה אחת אין לזה שום ערך ושום חשיבות. אבל סוף כל סוף המילה הזאת נמצאת במקום אחר מאיפה שנמצא הנפש. כשאני מדבר מילה, אז עם איזה... איפה, איפה

10:04 דובר 1 המילה שלי יוצאת? בפה. אני אומר מילה אחת. אני אומר בור. אז המילה בור זה מילה שאני משמיע את זה עם הפה שלי ויוצא החוצה ונשמע לזולת. איפה אבל נמצא הנפש שלי? איפה שנמצא הנפש? הנפש שלי. הנפש, שכל, דעת נמצאים בעולם אחר, דרגה אחרת. אז נכון שהמילה הזאת לגבי עצם הנפש אין לזה שום ערך, אבל הרי הם נמצאים בשני עולמות. זה נמצא בעולם הדיבור וזה נמצא בעולם הנפש. זה בשתי דרגות שונות, ולכן בדרגה של הדיבור, זה שלגבי הנפש הוא כל כך אינו, הרי לא שייך לדיבור. זה שבעולם של הנפש היא כלום. זה בעולם הנפש. אבל בעולם של דיבור אני כן מציאות. כאן הרי אני מציאות שאני מדבר. אבל אם אנחנו נתאר לעצמנו איך שהמילה הזאת בור נמצאת בתוך הנפש לפני שזה יצא, כשהמילה הזאת בור נמצאת בתוך שכל הנפש, בתוך המהות של הנפש, אז ודאי שכשהמילה בור נמצאת בתוך הנפש, אז ודאי ששום מציאות, שום דבר לא תופס מקום כלל. אין נפש לגמרי. זה לא שום דבר. וזה האלטער רבי מסביר בפרק כ' כ"א. זה ההבדל. זה הפירוש שאומרים, ונגיע לעולמות, לנבראים. כן, ונגיע לבין זה ההבדל בין המשל והנמשל. למעלה גם כן יש אותו דבר. יש את הדיבור של הקדוש ברוך הוא. בדבר ה', בעשרה מאמרות נברא העולם. אז היה מאמר ״יהי רקיע״, אז האותיות ״יהי רקיע״, זה מה שברא את הרקיע. זה הדבר הבא שמבטא בריאה. זה מילה אחת, ״יהי רקיע״, שתי מילים. לגבי אין סוף, לגבי עצם אין סוף, לגבי הקדוש ברוך הוא יש איזה ערך? ודאי שאין לזה שום ערך. כלום. אם בנברא, בין הנפש והגוף, אנחנו אומרים שמילה אחת

12:05 דובר 1 אין לזה ערך לכוח הדיבור. וכל שכן בכוח החיים שאין לזה ערך למהות הנפש. אז כל שכן בכוח החיים. ודאי שבכוח החיים. מילה, דיבור, דיבור אחד של הקב"ה שמביא את העולם לגבי מהותו ועצמותו שהוא בלי גבול אמיתי. ודאי שאין לזה. מה אבל ההבדל בין המשל והנמשל? וכאן מגיעה נקודה עיקרית להבין את העניין של אחדות ה'. במשל, אז כמו שאמרנו, יש שתי דרגות. יש את הנפש ויש את הדיבור. הדיבור הרי יוצא מהנפש ומתלבש בפה ונשמע לזולת. יש מציאות של דיבור מחוץ לנפש. למעלה אבל אין לך דבר שחוץ ממנו. למעלה הרי אין שום דבר. האין סוף נמצא הרי בכל מקום. יש איזה מקום שאין סוף לא נמצא? הרי אין סוף נמצא בכל מקום. ולבדו אין עוד. אז האין סוף, מכיוון שאין סוף נמצא בכל מקום, גם במקום, כמו שאמרנו קודם, גם במקום הזה של נברא בעולם, הרי גם במקום הזה נמצא אין סוף. אז אם ככה יוצא שברוחניות אין בכלל מושג של דיבור שיוצא מהנפש. בבן אדם יש דיבור שיוצא מהנפש. למעלה ברוחניות הדיבור, דבר ה', תמיד כלול באין סוף, כי אין לך דבר שחוץ ממנו. אז אם ככה יוצא שתמיד דבר ה' זה המקור של הבריאה. תבינו אחרת מה זאת אומרת: כל המציאות של העולם זה דבר ה', וכל המציאות של דבר ה' זה אין סוף, כי אף פעם הוא לא יוצא מאין סוף. הוא תמיד כלול באין סוף. אין לך דבר שחוץ ממנו. צמצום לא כפשוטו. אלו שסוברים צמצום כפשוטו, באמת לפיהם העולם הזה הוא מציאות חסר בעניין של אחדות ה'. כי סוף סוף, אם אתה אומר צמצום כפשוטו, זאת אומרת שאין סוף לא נמצא במקום של הדיבור. אבל לפי

14:00 דובר 1 הנה למשל, האלטער רבי מסביר בשער היחוד והאמונה, הרי כל היסוד של חסידות זה שצמצום לא כפשוטו, זאת אומרת שאין סוף נמצא כאן למטה למטה בדיבור, במאורעות, בכל דרגה ודרגה, בנברא גופא. וממילא יוצא שהדיבור תמיד כלול באין סוף. אז אין מציאות חוץ מהאין סוף. אז תכל'ס זה הפשט. זה הפשט. ולבדו הוא כמו קודם שנברא העולם, כמו אחרי שנברא העולם. כיוון שקודם שנברא העולם לא היה שום דבר חוץ מאין סוף, גם עכשיו אחרי שנברא העולם גם כן אין שום דבר חוץ מאין סוף. למה? כי הדיבור תמיד כלול באין סוף, אז אין שום דבר חוץ ממנו. וממילא יוצא שכל העולמות הם בטלים בתכלית. זה ההסבר. זה ההסבר של אחדות ה' עם המשל הזה שהאלטער רבי מביא כאן. זה שתי הפרקים, פרק כ' ופרק כ"א. אם אתם תסתכלו אז תראו שזה ההבדל בין פרק כ' לפרק כ"א. בפרק כ' האלטער רבי מסביר בעיקר איך שהאין ערוך בין דבר ה' לאין סוף. עם המשל הזה של הדיבור ביחס לנפש, את האין ערוך שיש בין הדברים. איך שהם כלא חשיב. בפרק כ"א האלטער רבי מוסיף את הנקודה השנייה, שמה שהמשל אינו דומה אל הנמשל. שבמשל הדיבור יוצא החוצה. באין סוף הדיבור לא יוצא החוצה. הדיבור תמיד כלול באין סוף וממילא אין לך עוד דבר שחוץ ממנו. וזה האמיתית של העניין של אחדות ה'. כל זה זה משל אחד. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: כמו שכתוב. עכשיו האלטער רבי הולך ומביא עוד משל. כמו שכתוב גם כן במקום אחר משל גשמי לזה. במקום אחר יש על זה משל גשמי גם כן. מה זה במקום אחר? אז כולם יודעים שבמקום אחר האלטער רבי מתכוון לשער היחוד והאמונה. שם מובא המשל

16:02 דובר 1 הזה מהשמש, והאלטער רבי אומר כמו שכתוב במקום אחר. זה כמו שידוע לחסידים שאת שער היחוד והאמונה האלטער רבי כתב קודם, לפני הליקוטי אמרים. והרי ידוע שלאטער רבי היה לו אפילו מחשבה בהתחלה להדפיס את שער היחוד והאמונה לפני ליקוטי אמרים. בסוף עשה את זה אחרת. אבל נשאר הנוסח, נשאר ככה. שלכן כשהרבי בשער היחוד והאמונה מציין לליקוטי אמרים, הוא כותב בלשון עתיד, כמו שיתבאר, וכשהאלטער רבי בליקוטי אמרים מביא משהו משער היחוד והאמונה, אז הוא כותב בלשון הווה. גם כאן אנחנו רואים את זה: כמו שכתוב במקום אחר משל גשמי לזה. דהיינו, זאת אומרת אותו עניין, רק עם משל אחר. משל גשמי. מעניין ביטול זיו ואור השמש במקורו. משל גשמי שיש מהביטול של הזיו והאור של השמש. איך שאור השמש בטל במקור שלו, בגוף כדור השמש ברקיע. זה הולך על כדור השמש, שזה המקור של השמש, נמצא ברקיע. אז אומרים שגם שם, גם בתוך השמש עצמו, בתוך, בתוך כדור השמש, גם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו. שם הרי גם כן נמצא המציאות של הזיו, זה גם כן נמצא בתוך השמש. זה לא רק שהוא נמצא שם, וביתר שאת מהתפשטותו והארתו וכו'. לא, לא רק שהזיו השמש נמצא בתוך השמש, הוא הרבה יותר. הוא נמצא שם בכל התוקף, הרבה יותר ממה שהוא נמצא מחוץ לשמש. אז מצד אחד אומרים שבתוך השמש אור השמש נמצא. זה לא רק שהוא נמצא, הוא נמצא בכל התוקף בוודאי. מצד שני, אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו, וכאילו אינו במציאות כלל. שם בתוך השמש הזיו הוא בטל לגמרי במציאות במקורו. עד כדי כך שאין שום מציאות וכאילו אין

18:09 דובר 1 למציאות כלל. אז לכאורה זה אותו משל, רק על ידי זה שזה משהו גשמי. מה זה המשל הזה? שיש אור השמש בתוך השמש. יש אור השמש בתוך השמש וזה מובן. זאת אומרת, הרבי מביא כאן שני דברים הפוכים. מצד אחד אומר האלטער רבי: יש אור השמש בתוך השמש, ומצד שני האלטער רבי אומר שכשאור בתוך השמש הוא בטל במציאות לגמרי, כאילו אינו במציאות כלל. מה זאת אומרת? שני הדברים מובנים על פי שכל. דבר ראשון, השכל מבין על פי שכל שהזיו השמש חייב להיות בתוך השמש. חייב להיות. חייב, על פי שכל חייב להיות שזיו השמש נמצא בתוך השמש. זו סברה פשוטה. אז הרבי מסביר את זה בשער היחוד והאמונה. סברה פשוטה מאוד. אם אני נמצא מחוץ ממנו, חייב להיות בתוכו. אי אפשר להיות דבר מסוים שהוא יהיה מחוץ ממני. אם אני פועל משהו, אם אני פועל משהו, יכול להיות שאני פועל משהו מחוץ ממני, אבל בתוכי אין לי את זה. אין כזה דבר. אי אפשר להיות שאני אפעל משהו מבחוץ, אני אשפיע משהו בחוץ, אם אני בעצמי אין לי את הדבר. אני לא יכול להשפיע שכל אם בעצמי אין לי שכל. אם אני משפיע שכל, זה בגלל שיש לי שכל אני משפיע. לא יכול להיות שהשכל התחיל מחוץ למציאות שלי. אצלי יש שכל. רק כשאני בא לעזוב אז פתאום אני מאבד שכל. לא. כדי לעשות משהו חייב כבר להיות בתוכי. אותו דבר בכל דבר. אני נותן צדקה לבן אדם. נותן כסף לעני זה בגלל שיש לי כסף בכיס. לא יכול לתת משהו שאין לי. זה פשוט. לא צריכים להיות תלמיד חכם כדי להבין את זה. כל ילד קטן תופס

19:58 דובר 1 את זה. וממילא מובן גם כן לגבי האור. אם האור של השמש מתפשט מחוץ לשמש, זה בגלל שבתוך השמש יש אור. ולא רק זה אומר האלטער רבי, אלא ביתר שאת וביתר עוז. מה ההסברה שזה ביתר שאת וביתר עוז? מי אומר שזה ביתר שאת וביתר עוז? זה גם, זו סברה פשוטה. הסברה פשוטה אומרת שכל דבר, כל דבר שהוא יותר קרוב למקור, הוא יותר בתוקף. כמו שאומרים באור גשמי, כל מה שהאור מתרחק יותר מהמקום שלו הוא תמיד נחלש יותר ויותר. הוא נהיה פחות, פחות, פחות, פחות. נחלשת המציאות שלו. אז כל מה שהוא יותר קרוב, יותר בתוקף, יותר. אז בזה מובן שהאור שבתוך השמש הוא בכלל לא יצא, אז הוא ודאי שעוד יותר בתוקף. תשאלו בדיוק מה התוקף שלו ומה מבטא התוקף שלו. אז אפשר להסביר את זה בכמה אופנים. אין כאן המקום להאריך בזה, אבל על כל פנים האור שבתוך השמש הוא נמצא שם. זה בטוח. ואתה מוסיף לא רק שנמצא, הוא נמצא ביתר שאת וביתר עוז. אולי נגיד על כל פנים בקיצור מה פירוש הוא נמצא ביתר שאת וביתר עוז. מחוץ לשמש האור אין לו שום תוקף עצמי. זאת אומרת, כל התוקף של האור מחוץ לשמש זה עניין חיצוני. זה מחוץ לשמש, זה צד זולת. בתוך השמש יש לאור את התוקף של מאור, שזה תוקף יותר אמיתי, תוקף של עצם. זאת אומרת, זה מילים פשוטות בלי השכלות גדולות. האור שמחוץ לשמש עכשיו זה נמצא. עוד מעט זה לא יהיה. אתה מסתכל בחוץ, עכשיו כבר מתחיל להיות חשוך. לפני כמה דקות היה כאן אור. עכשיו האור לא נמצא כאן כי האור שמחוץ לשמש הוא מציאות כזאת שכל המציאות שלו תלויה במשהו אחר. אין לו תוקף

21:56 דובר 1 עצמי. שמש הולך, הוא לא נמצא. האור שבתוך השמש אבל יש לו את התוקף של השמש, שהתוקף של שמש זה תוקף עצמי. השמש נמצא כל הזמן. האור זה משתנה, אבל לא השמש. לא, לא, לא, לא ניכנס לזה יותר. אז ממילא מה אנחנו אומרים? שמצד אחד, אז אתה אומר, השכל אומר שבתוך השמש יש אור גם כן ביתר שאת וביתר עוז. יחד עם זה, כשהאור בתוך השמש הוא לא מציאות, וגם זה מובן על פי שכל. מה מובן על פי שכל? מאור זה עצם. זה גילוי. אז כל המושג של גילוי בעצם לא שייך. גילוי פירושו, מה פירוש המושג גילוי? גילוי פירושו מה שמתפשט מחוץ לעצם ומתגלה, ומתגלה כבר בחוץ. כשנמצא כאן העצם, מה שייך להגיד גילוי? אז יש לך את העצם. עצם פירושו דבר אמיתי. גילוי פירושו דבר ששייך למשהו חוץ ממנו. כל מה שנמצא בתוך השמש, מה שייך המושג של גילוי? אז כשהעניין אין. אלא מה, אתה אומר, לא יכול להגיד שהוא נכלל חוץ ממנו. חייב להיות בתוכו התכונה של האור. אבל להגיד שהוא באופן של מציאות, ודאי שלא. כשיש לך את השמש עצמו, אז לא שייך להגיד שם עניין של גילוי. כל המושג של גילוי בפועל יכול לחול רק מחוץ לשמש. ולכן על זה אומר האדמו"ר שכשאור נמצא בתוך השמש כאילו אינו במציאות כלל. אז על דרך זה גם כן. זאת אומרת, אז מה המשל כאן? זה אותו סוג של משל כמו שאמרנו קודם. כמו שאמרנו קודם לגבי אותיות, שהאותיות כפי שהן בתוך הנפש הן לא מציאות, מתבטלים לגמרי. זה גם כאן, האור בתוך השמש, הוא לא מציאות. כל המציאות שלו זה רק שמש.

23:54 דובר 2 למה כאילו?

23:56 דובר 1 למה כאילו? בגלל שבעצם יש כאן אור. לא שאין כאן בכלל אור. אלא מה, מצד זה שנעלם כאן העצם אז, אז כאילו לא. לא פשוט שאין בכלל מציאות שלו. זה מה שאתה רוצה להדגיש. יש כאן אור, אבל הגילוי של האור הוא לא מציאות לעצמו. זאת אומרת, יש כאן מאור. מצד, מצד זה שהמאור נמצא כאן אז האור לא תופס מקום. אבל לא שאין כאן בכלל גילוי. כאן הלשון זה כאילו. אפשר להסביר את זה באריכות, אבל זה לא... אין הזמן גרמא. רק אני אצביע על דבר מאוד מעניין. לא שמים לב, אבל אם מדייקים רואים דבר מאוד מעניין, דבר פלא. כאן האלטער רבי מביא את המשל של השמש ואומר שגם שם מאיר ומתפשט הזיו הזה בארץ. בשער היחוד והאמונה, אותו משל, זה הרי המקור, כמו שאמרנו. תסתכלו בשער היחוד והאמונה אז תראו שהוא מביא את המשל של השמש. אז האלטער רבי אומר ש"אם מתפשט ומאיר למרחוק כל כך, כל שכן שיוכל להאיר במקומו ממש." הוא לא אומר שפה יהיה נמצא, הוא אומר שהוא יכול להיות. נשאיר את זה לשיעור אחר.