לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 8

00:01 דובר 1 נאמר לכם עמוד ב', בשורה "וגם", אחרי המילה "רעים": "וגם המקורבים אליו". אמצע השורה "וגם". נעשה סיכום מה שלמדנו עד כאן, וגם כן כמה נקודות שרצינו, שלא ביארנו בשיעור הקודם, מה שקשור לקודם. האדמו"ר מדבר כאן על שני סוגים של אנשים. סוג אחד של אנשים שמגיע לחבירו בתורה ומצוות, אדם שהוא חבירו בתורה ומצוות, והוא עשה עבירה והוכיחו לו רב אפיקין ולא שב מהחטא שלו. אז במצב כזה התורה אומרת שצריכים לשנוא אותו. מצווה לשנוא את זה. גם לא על הרע יש שנאה. זה רק במצב כזה שהוא חבירו בתורה ומצוות, וגם כן שהוא הוכיח אותו ועדיין לא שב מחטאו. מה אבל בן אדם שהוא לא חבירו בתורה ומצוות? אינו מקורב אצלו. אז בנקודה הזאת אומר האדמו"ר ששם צריך להיות אוהב הבריות, ו"תלמידיו של אהרן", לאהוב אותו בלי הגבלה, אפילו שהוא רק בריות, אין לו שום מעלה. כל העניין שלו שהוא בריות בעלמא, אז צריך לאהוב אותו, ועל ידי האהבה לקרב אותו לתורה. ואם לא, אפילו אם הוא לא קירב אותו לתורה על ידי אהבה, מצד אהבה, אז כולי האי ואולי בזכות זה שהוא אוהב אותו יקרב אותו יותר. וצריכים באמת להשתדל, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שהאהבה תביא אותו לזה שהוא יקרב אותו לתורה, כי אם לא, אז אתה אוהב בן אדם, אז אתה רוצה לתת לו את הדבר הכי טוב. ואם אתה יהודי שאצלך הנפש עיקר והגוף טפל, זאת אומרת שיידישקייט זה הדבר הכי טוב אצלך, אז בוודאי שתרצה לקרב אותו לתורה ומצוות. זה הדבר הכי טוב. ואם כן, אז האוהב הבריות, אז זה יביא אותו לקרב אותו לתורה ומצוות. אפילו אבל אם הוא לא הצליח

02:06 דובר 1 משום מה הוא לא הצליח לגרום לו לקרב אותו לתורה ומצוות על אף אפיקין, אז לא יהיה כשצריך מצב הזריעה. מה זאת אומרת שהוא לא? אז כמו שהסברנו, הרי הוא מסביר שבין אם הוא קירב אותו בין לאו, אהבת רעים צריך להיות בכל תוקף. אהבת ישראל. יהודי כזה צריך להיות אהבת ישראל בלי הגבלות. צריכים להשתדל לקרב אותם. גם לא, אז לא יהיה צריכים אצל אהבת רעים. זה מה שלמדנו עד עכשיו. רק כמה נקודות שיש כאן, ביאורים מאוד מעניינים שאנחנו לא עצרנו עליהם. אז רוצה להסביר את זה עכשיו. דבר ראשון, יש דיוק מאוד מעניין של הרבי: למה האדמו"ר מדגיש, כשהוא מביא את המאמר חז"ל, שהלל הזקן אמר את זה? גם לפני זה, הלל הזקן. פעמיים בפרק הזה האדמו"ר מביא את העניין של הלל הזקן, גם כשהוא מביא את העניין של כל התורה כולה, מצוות אהבת ישראל זה כל התורה כולה. אמר: "וזהו שאמר הלל הזקן", נו. וגם כשהוא מביא כאן את העניין של "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה", גם כן הלל הזקן. מה הדיוק "הלל הזקן"? הרבי אומר שהלל הזקן, מה פירוש זקן? זקן פירושו שהוא נשיא הסנהדרין. תראה בגמרא, העניין של זקן נקרא אנשים שהיו, הם היו הנשיאים של, הם היו המנהיגים של הדור. הם היו נשיאי הסנהדרין, אז היו נקראים בשם זקן. וממילא האדמו"ר רוצה להדגיש כאן שזה שייך לכלל ישראל. אם אתה מביא פתגם של איזה תנא או איזשהו סיפור של תנא, יכול להיות שאדם יגיד: זה לא שייך אלינו. מדובר צדיקים בדרגות גבוהות. אולי זה מדובר על בן אדם שהוא צדיק, אבל מדברים על בינוני או אפילו בן אדם

04:03 דובר 1 שהוא הלוואי בינוני, איש פשוט. אז אולי אליו לא שייך העניין הזה. כמו שראינו בתניא עצמו, ונגיע לכמה עניינים. למשל, זה הגיע ל... לפני זה הוא הביא בפרק, כן? שהוא גם כן נראה לי שהביא מהלל, לא? שהיה אומר, תאמיר, סליחה. כן. אז גם שם הוא אומר הלל הזקן. כן, גם שם יש ביאור של הרבי, אם אני לא טועה, על העניין הזה. כן, אז הוא מביא את העניין שהוא היה אומר: "אני הולך ל... לעשות חסד עם עלוב ועני". כן, אז זה דרגות שלא שייך לכל אחד ואחד. אבל כאן האדמו"ר רוצה להדגיש שהעניין של אהבת ישראל שמדברים כאן זה שייך לכל אחד ואחד, ולכן הוא מדגיש שמי אמר את זה? הלל הזקן. זאת אומרת שהלל אמר את זה בתור נשיא הסנהדרין, בתור מנהיג ישראל, וממילא בתור מנהיג ישראל, אז זה הרי הוראה ששייך לכל עם ישראל. זאת אומרת גם העניין הראשון שצריך להיות אהבת ישראל זה כל התורה כולה, וגם העניין השני שלומדים עכשיו, שאוהב הבריות ומקרבן לתורה, זה מדבר על כל זהירות לכלל ישראל. הלל הזקן אמר את זה. אז הרבי שואל כאן שאלה גם כן, שאלה מעניינת: למה האדמו"ר מביא את המאמר חז"ל? הוא מביא את הלשון "אוהב שלום". לכאורה הוא היה צריך להגיד רק לכתחילה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הרי כל הנימוק של האדמו"ר זה מהמילים "אוהב את הבריות". אז האדמו"ר היה צריך להביא רק את הלשון הזה, "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". למה האדמו"ר מביא גם כן את ההתחלה של המאמר חז"ל, "אוהב שלום"? העניין של "אוהב שלום" זה לא שייך לענייננו. מה שכתוב על הלל הזקן שהוא היה אוהב שלום

05:55 דובר 1 זה היה עוד עניין. הלל הזקן היה בן אדם שהיה עושה שלום בית, היה עושה שלום בין החברים שלו. אחרי זה כל הסיפורים שמסופר על אהרן הכהן, איך שהוא היה גורם לעניינים של שלום בין איש לאיש ובין אדם לחבירו. אבל מה זה קשור עם העניין של של של כאן? כאן האדמו"ר רוצה להביא בעיקר את העניינים האלה של הבריות. אז יש כמה ביאורים. ביאור אחד מעניין שהרבי מסביר. כתוב במדרש. המדרש אומר מה זה הפירוש אוהב שלום. אז המדרש מספר שהוא היה עושה שלום בין יהודי לקדוש ברוך הוא. זה אחד מהפירושים שיש במדרש. מה פירוש היה עושה שלום בין יהודי לקדוש ברוך הוא? אז יהודי היה עושה עבירה. סליחה. יהודי היה פוגש יהודי פשוט, איש פשוט היה פוגש באהרן הכהן. אז אהרן הכהן היה אומר לו שלום. אהרן הכהן היה אומר לו שלום בצורה יפה, שלום, מה נשמע וכולי. ואחרי זה היהודי הזה רצה ללכת לעשות עבירה. אז היהודי אומר מה יקרה? הרי אהרן הכהן אוהב אותי, הוא אמר לי שלום. ואם מחר הוא יראה אותי, הוא יסתכל עליי. הוא ירצה להגיד לי שלום. איך הוא יכול להגיד לי שלום? הוא יראה אותי והוא ידע שאני עשיתי עבירה. אהרן הכהן הוא איש צדיק, ודאי ישים לב שאני עשיתי עבירה. איך אני אוכל להסתכל בפנים של אהרן הכהן ולקבל ממנו שלום? וממילא היהודי הזה היה מתאפק מלעשות עבירה רק בגלל שהוא ידע שאהרן הכהן הולך להגיד לו שלום. כך כתוב במדרש. אז ממילא לפי הסיפור הזה מובן שאהרן הכהן, העניין של אוהב שלום. לומדים שאהרן הכהן היה גם כן אוהב ומקרב יהודי שהוא בבחינת רשע. זה

07:48 דובר 1 הביאור. הרבי רוצה להוכיח מכאן שאפילו בן אדם. הרי האדמו"ר כאן בא להוכיח שאפילו בן אדם. מזה שאומרים אוהב הבריות עדיין לא ראיה שצריכים לאהוב גם אדם רשע. כי יכול להיות בריות או בריות בעלמא שאין לו מעלות, אבל גם כן לא שהוא רשע. איש פשוט יכול להיות גם כן איש פשוט. גם הבעל שם טוב היה אוהב אנשים פשוטים, אבל אנשים פשוטים זה עדיין לא מדבר על בן אדם שהוא בבחינת רשע. אבל מהמילים אוהב שלום, לפי הפירוש של המדרש שהפירוש אוהב שלום מדובר על בן אדם ששייך לעשיית עבירות כפשוטו גם כן, אז אהרן היה אוהב אותו. אז זה חיזוק יותר לעניין שהרבי בא להגיד כאן שגם בן אדם שהוא בעל עבירה, מכיוון שהוא לא שומר תורה ומצוות, אז צריכים לאהוב אותו. אז רואים איך שבתניא כל מילה מדויקת. שהוא מביא לשון שאפשר לחשוב שהוא מביא את זה דרך אגב, אז רואים שאין כזה דבר דרך אגב. כל מילה אפשר ללמוד מזה כל מיני. הכל מדויק ותכל'ס זה דבר ידוע, אבל כשרואים את זה אז זה מקבל עניין אחר. מקבל פירוש אחר. אחרי זה הרבי אומר עוד דבר בנוגע לזה שהוא אומר כאן: ״ואף אם לאו לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים״. הלשון של האדמו"ר בזה שאם בן אדם אוהב את השני והוא לא הצליח לקרב אותו לתורה ומצוות, זה לא הצליח להשפיע על השני, תפילין, לקיים את זה וזה. אבל עדיין יש לו את השכר, ״לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים״. הלשון לא הפסיד. משמע הלשון שלילי, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים. כן, הלשון הזה משמע שזה בדיעבד, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים. אם הרבי

09:32 דובר 1 היה אומר יש לו, זה היה משמע יותר חזק. לא הפסיד. זה רק לשון של בדיעבד. כאילו הרבי אומר שזה אחרי שהאלטער רבי גילה ככה זה יעבוד. זה כבר העניין של הרבי. הרבי אומר שאם אחרי שהאלטער רבי כתב בתניא ש״ואף אם לאו לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים״, אז המילה היא הוראה של האלטער רבי בתניא. אז ממילא זה עצמו השכר הכי גדול. שעל ידי זה שמקרבים יהודי אז אז מתקשרים עם האלטער רבי. כשיהודי מקרב יהודי אחר, יהודי שהוא מבחינת יהודי שהוא רחוק מתורה ומצוות, הוא מקרב אותו ואפילו לא הצליח להשפיע עליו בתורה ומצוות אז הוא גם כן אוהב אותו. אפילו שזה אז מצד הלשון של התניא עצמו משמע שזה רק לא הפסיד. אבל מצד זה שהרבי הכניס את זה לתניא וזה נהיה חלק מהתניא, אז על ידי זה נהיים קשורים לאלטער רבי. אז זה השכר הכי גדול שיכולים להיות קשורים לאלטער רבי על ידי זה שאוהבים יהודי בלי חשבונות ובלי הגבלות. זה מה שהרבי עושה. דבר מעניין שאני ראיתי פעם, זה היה בתשמ"ח אם אני לא טועה. לא בטוח בשנה, אבל כמעט בטוח שזה היה בתשמ"ח. היה יהודי אצל הרבי אז. זה היה דבר מאוד מעניין שהיה בהקפות שמחת תורה. כל השמחת תורה עמד ליד הרבי יהודי, שהוא היה בן אדם מאוד חשוב באמריקה. הוא היה איזה רב מאוד חשוב של הרפורמים והוא, משום מה, ביקש שהוא רוצה להיות שמחת תורה אצל הרבי. היה לו איזה סיבות. לא יודע בדיוק מה קרה שם. הקיצור, הוא היה אצל הרבי כל השמחת תורה. מישהו הזמין אותו והוא היה רב ידוע ידוע של הרפורמים, והוא

11:34 דובר 1 עמד ליד הרבי בהקפות. הרבי העמיד אותו בהקפות. כבר יודעים כולם שבהקפות של הרבי זה פשוט היה, היו צריכים להיות עשוי מחומר של חסיד כדי לסבול את הצפיפות, את הדחיקה ואת כל הבלגן. אז הרבי העמיד אותו על הבימה איפה שהרבי עמד בתפילות כל הזמן. אז עמד על הבימה ממש ליד הרבי, כאילו כאן היה העמוד של הרבי, והוא עמד בעמוד גם כן, כאילו הרבי עמד כאן. הוא עמד בצד, פשוט עמד כל השמחת תורה בהקפות והתפילות. הוא עמד ליד הרבי בתוך בית הרבי, הרבי קירב אותו הרבה. בקיצור המעשה, ואז היה אחרי הסעודה, הגיעו אליו כל מיני טענות מאנשים שזה נודע להם על זה. איך הרבי עושה כזה דבר? הרי הוא רב שזה מהרפורמים, והרפורמים הרי תמיד, הרבי בעצמו כותב שתמיד צריכים לרחק אותם, כי חס ושלום לא יכול לתת כאילו אסמכתא ש-ש-שאתה מקרב את היהודי הזה, אז זה כאילו שאתה מסכים על ההנהגה שלו והציבור הזה. כל זמן שהוא לא עשה שינוי בפה, אלא צריכים מאוד להיזהר. אז הרבי ענה משהו מאוד טוב. אבל זה פשוט, אני זוכר את זה, והייתה תקופה, לכן אני מספר את זה, שהרבי אז ענה כך, מספרים ש-ש... רבנים פוסקי הלכות, הם צריכים להתייחס לזה על פי הלכה. אז מצד הלכה, אז נכון, כשמדובר בעניין הלכתי אז צריכים להתרחק ואסור להיות. השיטה של הרבי שאסור להיות בד' אמות עם רב רפורמי. הרבי היה אוסר להיות איתם בשולחן אחד, לא, לא, לא ללכת למסיבות שלהם וכו'. הרבי היה מאוד מאוד נגד כדי שחס ושלום לא יצא מזה. אבל כשמדובר בעניין של שמחת תורה, הקפות ועניין שלא שייך לחלק ההלכה, בתור

13:52 דובר 1 אומר הרבי, אמר על עצמו, כיוון שהתפקיד שלו זה לא לפסוק הלכות. התפקיד שלו זה לקרב יהודים, אז בעניין הזה אז זה צריך להיות התנהגות אחרת. זאת אומרת, באותו זמן שהרבי דורש מהבעלי הלכות, מהרבנים, מאלו שצריכים להתנהג, להנהיג את העניינים, כן, איך זה, איך זה צריך להיות בעצם של הלכה, שצריכים להיות ל-ליחס של גורא. באותו זמן גופא אז הרבי בעצמו מראה לו קירוב וקירב אותו בסוף. בסוף, כמובן שזה בא והיה בהקפות אצל הרבי, אז היהודי הזה ראה מה זה יהדות אמיתית, אחרי זה עשה תשובה וכו' וכו'. כן, אבל לדעת איך לחלק בצורה כזאת, לדעת לחלק בצורה כזאת. זה, זה הרבי הסביר את העניין. כן. זאת אומרת לאהוב יהודי מצד זה שהוא יהודי, אף על פי שהוא נמצא במצב של תכניס הרי הוא. עוד דבר אני זוכר בעניין, העניין, לא, יש עניין. אז יש גם כן סיפור, יש גם כן סיפור כזה שהיה פעם. אני אולי לא אזכור טוב את כל הפרטים של הסיפור, אבל זה סיפור מאוד מעניין גם כן, שקשור לימינו, שמספרים שפעם היה התוועדות של הרבי. ישב שמה בהתוועדות יהודי שהוא היה יהודי מאוד לא, לא דתי, ויהודי שהוא לא רק שהוא לא היה דתי, הוא היה יהודי שנלחם בדת וכו'. היה יהודי מאוד מסובך, היה כותב, וכתב, שהיה כותב דברים נגד, ונגד, היה נגד תורה ומצוות. היה בן אדם מסובך. הוא היה פעם בהתוועדות של הרבי. אומר שהסיפור היה הסיפור. אז הוא סיפר כאן לפני כמה שנים, היה כאן הרב יוסף יצחק גורביץ', המשפיע של מגדל העמק. הוא סיפר את המעשה כי הוא היה בשעת מעשה. הוא סיפר שהוא היה בשעת מעשה.

16:04 דובר 1 אז הוא סיפר ש-שבאמצע ההתוועדות נכנס אחד הרבנים החשובים בניו יורק, שהוא היה מהלוחמים הגדולים נגד הרפורמים. הוא עדיין חי נראה לי, קראו לו הרב הולנדר. על כל פנים הוא יהודי שהוא עושה מלחמות נגד הרפורמים ונגד כל מיני דברים.

16:24 דובר 2 מישהו היה פה.

16:25 דובר 1 אה, הוא היה פה גם כן, כן. אז הרב הולנדר נכנס באמצע ההתוועדות של הרבי, נכנס ועולה על הבימה, ואז הוא מסתכל ככה מסביב. הוא רואה את היהודי הזה, ההוא יושב שמה בהתוועדות מאחורי הרבי. אז הוא ככה, הוא אומר על הפנים שנהיה מאוד בכעס, ויוצא מההתוועדות. הוא היה יהודי שהיה מאוד מקורב לרבי. הרב הולנדר היה מאוד מקורב לרבי, היה מגיע הרבה להתוועדויות, אבל משום מה הוא ראה את הבן אדם הזה, הוא יצא מההתוועדות ולא חזר. הלך. היה משונה. הוא אומר שטוב, ההתוועדות נמשכה. בסוף ההתוועדות הרבי התחיל לנגן צמאה לך נפשי. הוא אומר שהרבי התחיל לנגן צמאה לך נפשי, אז היהודי ההוא, הבן אדם הזה שישב שמה, התחיל לבכות מאוד חזק. כל הגוף שלו התחיל להתנענע ופשוט זה נהיה נמס, שאין לי עכשיו את הצורך לזה. בקיצור, ההתוועדות נגמרה. למחרת היה בעיתונים היהודיים, למחרת באותו שבוע, אז היה מכתב מאוד חריף של הרב הולנדר, שהוא כותב מכתב מאוד חריף, מחאה, על-- נגד ה-ה-הרבי מליובאוויטש. איך זה שיהודי כזה שהוא ידוע בתור לוחם בתורה ומצוות ודת, איך זה שנתנו לו לשבת בהתוועדות של הרבי? יצא מכתב מאוד חריף של מחאה. טוב. שבוע, שבוע אחרי זה אז אה, אז היהודי ההוא ענה ל-- ענה-- היהודי ההוא ה-- לא ד-- לא דתי כאילו, ענה מכתב. לא זוכר את כל הפרטים, אבל אני זוכר רק שבסוף המכתב היהודי ההוא כותב שהוא מאחל לרב הולנדר שביום כיפור בנעילה יהיה לו את ההתעוררות תשובה שהיה לו כשהרבי שר צמאה לך נפשי. זה היה, זה היה הסיפור. רק על כל פנים. מה יש לנו? אז זה האלטער רבי מלמד אותנו שצריך להיות את העניין של אהבת ישראל. על ידי

19:05 דובר 1 זה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", שאהבת ישראל צריך להיות ליהודי בלי הגבלות. כן? וייטער. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: "וגם הקרובים אליו והוכיחם". עכשיו האלטער רבי אומר דבר שלישי. אמרנו שיש כאן, עד כאן האלטער רבי דיבר שני עניינים. על אלו שהם חבריך בתורה ומצוות, שאצלם כתוב מצווה לשנוא את שונאו. ועל אלו שהם רחוקים בתורה ומצוות, שהווי, שאז צריך לאהוב אותם ולנסות לקרב אותם. ממשיך האלטער רבי עכשיו, אומר עכשיו עוד נקודה, נקודה שלישית. "וגם הקרובים אליו והוכיחם ולא שבו", הוא מסיים. שמצווה לשנוא את שונאו. האלטער רבי חוזר עכשיו לעניין הראשון. אנשים האלה שהם קרובים אליו, שהוא הוכיח אותם והם לא עשו תשובה, שאז אמרנו שצריכים לשנוא אותם. מצווה לשנוא את שונאו. אומר האלטער רבי: "מצווה לאוהבם גם כן". האלטער רבי בדבר חדש. חוץ ממה שאמרנו קודם, שהמצווה של שנאה זה רק בתנאים מאוד מאוד מיוחדים. כשחברך בתורה ומצוות והוכחת אותו ולא עשה תשובה. אף על פי כן, אומר הרבי, חידוש יותר גדול, שאפילו באותו אדם שעליו אמרו התנאים שצריכים לשנוא אותו, יחד עם השנאה צריך גם לאהוב אותו. זה כבר חידוש עוד יותר גדול. באותו זמן שאתה שונא אותו, אתה צריך גם לאהוב אותו. מצווה לאהוב גם כן. איך יכול להיות כזה דבר? איך יראה? איך יכול להיות שני הפכים? אם אני אוהב אני אוהב. אם אני שונא אני שונא. איך אתה יכול להגיד שאני אוהב ואני שונא באותו דבר? יכול להיות אחד מהם צריך להיות שקר, או השנאה תהיה שנאה לא אמיתית או אהבה תהיה אהבה לא אמיתית. יכול להיות גם אהבה וגם שנאה אמיתית באותו בן אדם? אומר האלטער רבי: "ושתיהן

21:11 דובר 1 הן אמת". זה לא סתירה. שני הדברים, גם רגש אהבה שיש לו, גם רגש השנאה, יכולים להיות שניהם ביחד, ושניהם יכולים להיות באמת. למה? האלטער רבי: "שנאה מצד הרע שבו". מה אני שונא? אני לא שונא את הבן אדם, אני שונא את הרע שבו. "ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבו". אהבה יש לי. למה אני אוהב? אני אוהב את החלק הטוב שנמצא בו. מה זה החלק הטוב שנמצא בו? "שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלוקית". הניצוץ האלוקי שנמצא בתוך כל יהודי. זה מה שאני אוהב. ובמילא זה לא סתירה. זה לא אפשר שאני בן אדם, איך אומרים את זה? הפכפך. אהה, יש מילה, נו. איך אומרים על הפכפך? אה, בן אדם שיש לו שתי פרצופים. היפוקריטה, היפוקריטה. אני לא יודע איך קוראים. לא, זו לא המילה. חזק, לא חזק. לא, לא, קיצור. לא. אה. הוא אוהב, הוא שונא. אז אין שום דבר. האלטער רבי כאן אומר חידוש נפלא בכל העניין, וזה אחד מהדברים שבדורנו, לדאבוננו, יש חלישות מאוד גדולה בזה. זה אחד מהיסודות הכי חזקים של אהבת ישראל, שבאותו זמן שאתה שונא אותו, לא פטרת. המצווה בפנים אומרת שבמצב כזה יש מצווה לשנוא, באותו זמן גופא אתה אוהב אותו. למה? כי אני לא שונא את האיש. אני שונא את הדבר, את הפעולות, את המעשים. אחת מהטעויות שיש היום. היום, כשיש אחד, יש לו איזה מריבה עם השני, כמובן שבכלל זה לא פשט, אבל אני מדבר אפילו מה מדובר כזה, שלמישהו יש לו בעיה עם מישהו אחר בגלל שהוא לא חסיד כמוהו, יש לו שיטה אחרת, יש לו השקפה אחרת, יש

23:30 דובר 1 לו, יש לו, יש לו מידות אחרות, יש לו מזג אחר, יש לו וכו'. זו הסיבה, מה שיהיה. מתנהג לא כמו שצריך או עושה דברים ממש ממש לא בסדר. אז ברגע שאני, יש לי בעיה עם הדבר הזה, אני כבר מוחק את כל הבן אדם. אני שונא את כולו. אני כבר לא סובל אותו. אני כבר לא יכול לדבר איתו. אני כבר לא יכול להתייחד איתו. וזה לא רק, זה התחיל רק ממעשה אחד פרטי. אבל ברגע שהמעשה, אז הוא כבר שונא את כל כולו, ולא רק את כולו, אלא בסוף זה מתפשט גם על המשפחה שלו. הוא שונא את כל החברים של המשפחה שלו. זה כבר נהיה גם של קהילה.

24:15 דובר 1 היום רואים את זה כשיש הבדלים וכל מיני דברים. כן, אז כבר השנאה מתפשטת. זה כבר נהיה שנאה של משפחות, של שבטים, של-של-של קהילות, של סיטואציה אחרת לגמרי. והכול ממה התחיל? בגלל איזשהו מעשה. צריך לדעת לחלק, שגם כשנגיד, אפילו כשעל פי תורה מדובר כאן על דבר שצריכים לשלול וכולי, באותו זמן השנאה מצד הרע שבו. לא לשנוא את הבן אדם, לשנוא את הרע שיש. אז אם זה השנאה, אז באותו זמן אני יכול גם לאהוב אותו. כי מה אני אוהב את הבן אדם? אני אוהב את הניצוץ שבו, את הניצוץ שבו. זה מה שאני אוהב. הוא יהודי, שמצד העניין שהוא יהודי אז הוא ממשיך להיות יהודי, וממילא אני אוהב אותו. ויחד עם זה מה אני שונא? את הרע שיש כאן. זה דבר מאוד מאוד מאוד מאוד עיקרי. רבי זכוטופר[?] אמר פעם דבר נפלא, הוא אמר: המילה מחלוקת. מה המילה מחלוקת? מם, חית, למד, קוף. טוב, זה האותיות של מחלוקת. ואז הוא אמר, מחלוקת מתחיל עם מם. מה זה מם? מם סגור מכל הצדדים ולמטה יש פתיחה קטנה. מחלוקת מתחיל איזושהי אש קטנה, פתיחה קטנה, שנשרף שמה חתיכה קטנה. היה הכול שלם, סגור, כל החברים חבילה אחת. אחרי זה נהיה איזשהו חור קטן באמצע, נהיה עוד משהו קטן ואז פתאום זה גדל ונהיה חית. חית פירושו שכבר כל ה... זה לא רק משהו קטן, כבר שרף את כל החלק התחתון. זאת אומרת כאן הוא כבר ביטל אותו לגמרי. הוא כבר לא סובל את כל הבן אדם. אחרי זה, אומר, מהחית נהיה למד. מה זה הלמד? למד זה עולה למעלה. לא רק הוא רשע וצריכים לשנוא אותו, צריכים

26:19 דובר 1 להרוג אותו או צריכים זה, גם אבא שלו והסבא שלו, כל ה... גם הם חלק מהבעיה. זה הלמד. אחר כך, אומר, נהיה קוף. קוף זה שגם אלו שכבר קבורים בקבר, קוף יש לו זנב למטה, וגם אלו שהם נמצאים בקבר, שכבר מתים, שכבר... גם הם היו פושעים וגם הם היו, גם אותם צריכים. כולם הם בחבילה. אבל בסוף, הדבר האחרון זה הסוף. בסוף יש לו רגל. רגל יש ממנה. איך אומרים שהוא שם רגל? אומר, זהו, השנאה הזאת נשארת לדורות והיא לא תעבור. זה ימשיך לנכדים. אז זה הפירוש מחלוקת. כשזה מתחיל מדבר קטן וזה הולך ומתפשט. וזה מה שהרבי אומר כאן, שגם כשעל פי תורה צריך להיות עניין של שנאה, באותו זמן גופא צריך להיות גם כן את העניין של האהבה.