לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 7

00:00 דובר 1 דף שמונים ושתיים. אנחנו עוצרים בשורה האחרונה, "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אחרי הנקודה. האלטער רבי מביא כאן את המימרא חז"ל שיש מקום ששם יש מצווה לשנוא. כשמגיע לרואה בחבירו שחטא, כתוב שיש מצווה לשנוא אותו. איך זה מתאים עם מה שאמרנו קודם שאהבת ישראל צריך להיות בכל אדם בישראל, מגדול ועד קטן, בלי הבדל? הרי זו סתירה בין א' וב'. אז האלטער רבי מתאר ששם מדובר באופן מיוחד, ששם מדובר שבן אדם כזה לא מדבר על כל יהודי, הוא מדבר על יהודי שהוא חבירו. לא סתם חבירו, אלא חבירו בתורה ומצוות. ומכיוון שהוא חבירו בתורה ומצוות, ממילא אז הוא יודע את הערך של תורה ומצוות. דבר שני, האלטער רבי אומר שהוא כבר קיים, הוא כבר קיים בו את המצווה של הוכח תוכיח. אחרי שהוא כבר עשה הוכחה, שהוכחה צריכים לעשות מתוך אהבה, כמו שכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך", כתוב באותו פסוק. לפי זה, התוכחה צריכה להיות מתוך אהבת ישראל. אז רואים כאן שמדובר על כזה מצב, שהבן אדם הזה שחוטא, אז הוא יודע מה זה תורה ומצוות. וגם כן אתה כבר קיימת בו הוכח תוכיח את עמיתך, והיה לך אהבת ישראל כשהוכחת אותו. ואף על פי כן, אחרי כל זה הוא ממשיך לחטוא. אז התורה מצווה אותך לשנוא אותו. למה? כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שהשנאה עצמה זה מה שיעורר אותו לעשות תשובה. אז זה במצב מסוים מיוחד. אבל כשמדובר בבן אדם כזה שהוא לא חבירו בתורה ומצוות, ממילא הוא לא יודע את הגדלות של תורה ומצוות, אי אפשר להטיל אותו, כמו שהאלטער רבי אמר בפרק

02:12 דובר 1 ל' שעמי הארץ, שדינם כענוסים, וממילא אתה לא יכול לשנוא אותו. וגם כן האלטער רבי מדגיש שאין מקורב אצלו. זה לא בן אדם שאם אתה תהיה חבר שלו ויהיה לך הרבה עלילה, הוא ישפיע עליך חס ושלום לרע. אין מקורב אצלו. אז כשיש את התנאים האלה, שהוא אינו חבירו ואינו מקורב אצלו, אומר האלטער רבי, אדרבה, על זה הלל הזקן אמר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אפילו יהודי כזה שהוא רק בריה, אין לו שום מעלה. המעלה היחידה היא בריאה. אז עכשיו נלמד בפנים. אז אומר שהלל הזקן אמר לתלמידים שלו, אוהב וכו', "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". זה צריך להיות אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. והאלטער רבי מסביר כאן, בואו נראה בפנים. "לומר", זה מה שאנחנו עוברים לפעמים, "לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא". ובן אדם שהוא רחוק מתורה ומצוות, וזו הסיבה למה הוא נקרא בשם בריות, כי אין לו שום מעלה אחרת. הוא לא מקיים תורה ומצוות. הוא לא בן תורה, לא בן מצוות. כל המציאות שלו זה רק בריות, שהוא נברא, בריות של ה'. גם בן אדם כזה צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה. בן אדם צריך למשוך אותו עם חבלים כבדים, חבלים גדולים של אהבה, של... זאת אומרת, עם הרבה אהבה. העניין של בריות זה כמו שהסברנו גם בשיעור הקודם. זה כמו שמובא בגמרא, סיפור עם רבי אלעזר ברבי שמעון, שהוא אמר לבן אדם "ריקה, כמה..." וכו' וכו'. ואמר לו, "לך ואמור לאומן שעשאני". זאת אומרת, בן אדם שלא היה לו שום מעלה. לא מדובר ברוחני, עניינים וכו'. ועל ידי שרבי אלעזר צעק עליו, אז הוא עורר אצלו

04:06 דובר 1 איזו נקודה שהוא בריה. זאת אומרת שכל המעלה שלו שיש לו זה שהוא נברא, אין לו שום מעלה יותר מזה. הוא מן שעשאני, שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. אז הוא רחוק לגמרי מכל ענייני תורה ומצוות. אז הרב אומר, הלל: "אוהב את הבריות". הוא לא אומר קודם כול ומקרבן לתורה ואחר כך אוהב את הבריות. קודם כול שהוא יהיה כאן תורה ומצוות, אז אני אוהב אותו. להפך, הוא אומר קודם כול לאהוב אותו. אוהב את הבריות. אהבה צריכה להיות אצלו בלי, בלי, בלי, בלי תנאים. אוהב את הבריות. וזה העניין. כי למה? בגלל ששם, מכיוון שהוא לא חברך בתורה ומצוות והוא לא מקורב אצלך, אז ממילא יש לזה שני הדברים, שממילא אתה לא יכול לשנוא אותו בגלל שהוא לא מבין את הערך של תורה ומצוות. וגם כן הוא לא יכול, הוא גם כן לא מקורב אצלו, וממילא על ידי ההתחברות איתו לא יקבל, תקבל השפעה ממנו. אז אדרבה, צריך להיות קשר של אהבה, לא סתם אהבה, אלא חבלי אהבת ישראל. ודווקא זה הדרך איך לקרב אותו. "וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'", כולי האי ואולי. זאת אומרת, אולי בזכות זה שאתה תראה לו אהבה, דווקא על ידי האהבה שאתה תראה לו, על ידי זה תוכל לקרב אותו לתורה ומצוות. זה הפירוש של זה. הרבי לומד את זה פשט, דרש, סוד. זה לא הפירוש שאומר שני דברים, אלא זה אומר תלוי. כלומר, שהלל הזקן אומר, "הוה מתלמידיו של אהרן", אי אפשר לראות של "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" על הפירוש של "ומקרבן", שזה דבר אחד מביא את השני, על ידי זה שהוא מראה לו אהבה. אוהב את הבריות, למרות

05:44 דובר 1 שהוא אין לו בינתיים, הוא לא מקיים תורה ומצוות. הוא רחוק לגמרי. הוא רק בריות. על ידי זה שהוא מראה לו אהבה, אוהב את הבריות, על ידי זה גופא מקרבן לתורה, מקרב אותו, ויפעל לו, כולי האי ואולי, אפילו שזה על הספק, אז אולי יקבל תורה ומצוות, ומשתלב כל העניין. הרבי מסביר שאחד הראיות לזה, הדוגמאות לזה, זה מפרשה שאמרנו עכשיו בשבוע שעבר, תולדות, שזה ההסבר מה שכתוב שיצחק אהב את עשו. ושואלים את השאלה: איך יכול להיות שיצחק אהב את עשו? הרי יצחק ידע מי זה עשו. אפילו שרש"י אומר שעשו עשה כל מיני חוכמות לרמות את יצחק, אבל יצחק לא היה שוטה. יצחק תפס טוב מאוד. יצחק היה חכם. הוא ידע בדיוק מי היה עשו. והראיה, הפסוק עצמו אומר שכשהגיע, הגיע, הגיע יעקב עם האוכל, אז הוא אומר קודם כול: האתה זה בני עשו? והנה אין רגיל שם שמים להיות שגור בפיו. זאת אומרת שיצחק ידע שעשו הוא לא, לא צדיק. הוא לא תלמיד של כל התכונות. אבל על כל פנים, אז למה אם ככה יצחק אהב את עשו? אז מסביר, שזה היה מאוד מה שהיה כאן. הרי עשו היה לו דין של ישראל. הרי ההבדל בין ישמעאל ועשו, שישמעאל לא היה לו דין של יהודי, היה לו דין של גוי, מה שאין כן עשו היה לו דין של ישראל מומר. זאת אומרת, היה לו דין של, מצד דיני תורה, ישראל. עשו יש לו דין של ישראל, ולמה ישראל מומר? על כל פנים, יצחק טען שעל ידי שהוא יאהב את עשו, על ידי זה הוא יקרב אותו. העניין של אהבת ישראל זה לקרב לתורה, על ידי

07:27 דובר 1 זה שהוא יראה לו, יראה לעשו עניין של אהבה. יבקש ממנו שיכין לו אוכל, הוא יתקרב איתו ויהיה חבר שלו, על ידי שיראה לו, ויראה לו עניין של אהבה. אז זה עצמו יעשה שעשו יום אחד יעורר את הקשר הנשמות שלו. הוא יעשה תשובה. רבקה אמנו, היא הכירה, היא הבינה שזה לא יעבוד, כי היא הבינה שאדרבה, שעשו אם יראו לו אהבה, אז זה יעשה להפך. היא ידעה, היא הכירה את עשו טוב. היא ידעה שלהראות אהבה לעשו זה לא יהיה הדרך לתקן אותו, אלא הדרך לתקן את עשו זה על ידי יענקל. לכן היא רצתה שיענקל יקבל את הבכורה לא בשביל עצמו, אלא שעל ידי יענקל הוא יוכל לברר את עשו. כמו שמובא שם כל הביאור הזה. אין כאן המקום להאריך. אבל מה שכן נוגע זה שמשם אנחנו רואים דוגמה לעניין הזה שהתניא אומר כאן, שבזכות האהבה הזה עצמו, על ידי זה שאתה מראה לו תנועה של אהבה, על ידי זה מקרבים אותו לתורה ומצוות. וכך אולי ואולי הוא יוכל להתקרב לתורה ומצוות. וזה מובא גם כן שזה היה אחד החידושים של הבעל שם טוב. לפי מה שכתוב בימים הראשונים שלו, שהבעל שם טוב הרי היה מהצדיקים נסתרים. אז היה, אז הרי לפני שהבעל שם טוב התגלה, אז הבעל שם טוב היה שייך לקבוצה של הצדיקים נסתרים. הצדיקים נסתרים שגרו אז באירופה, ברוסיה, בפולניה, בכל המקומות האלה, היה להם קשרים אחד עם השני וכולי. והבעל שם טוב, שהוא עדיין היה בגיל מאוד צעיר, כבר היה מהצדיקים נסתרים. אבא שלו היה מהצדיקים נסתרים. הרי הבעל שם טוב היה מהצדיקים נסתרים. אז היה בשנת תע"ב. הבעל שם טוב בשנת תע"ב היה

09:03 דובר 1 רק בגיל ארבע עשרה, חמש עשרה, היה מאוד צעיר. אז הבעל שם טוב, הוא היה זה שהציע לצדיקים נסתרים להתחיל את העבודה באופן של אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. זאת אומרת, לעשות טובות ליהודים בגשמיות, אף על פי שעדיין הם לא שייכים לעניין רוחני. זאת אומרת שעד אז הסדר היה שעיקר הקשר של הצדיקים נסתרים עם יהודים היה דרך השפעת רוחניות. זאת אומרת, היו, היו בצורה נסתרת, היו מדברים איתם על תורה ומצוות. הבעל שם טוב חידש את העניין לעזור להם בגשמיות, לעזור ליהודי בגשמיות, בתנאי פשוט לעזור ליהודי, לתת לו, להראות לו אהבה בעניין גשמי. וזה היה כל השיטה של הבעל שם טוב, וכל הדברים, לעזור ליהודי בגשמיות, ואחר כך מהגשמיות לבוא לרוחניות. וזה מה שהרבי אומר כאן גם כן, שזה הפירוש מה שהלל אומר, שאנשים כאלה שהם בריות, יהודים כאלה שהם לא מכירים את ערך התורה ומצוות, אז באיזה אופן צריך להתייחס אליהם? דווקא בדרך של אהבה, ועל ידי אהבה, כולי האי ואולי, יוכל לקרב אותם לתורה ומצוות. אז הרבי שואל, באחת השיחות, הרבי שואל כאן שאלה מאוד פשוטה: כי הנה לפי מה שהרבי אמר קודם, אהבת ישראל צריך להיות "ואהבת לרעך כמוך", אהבה עצמית, בלי שום חשבונות. מה פירוש אהבה עצמית? כמו שאני אוהב את עצמי בלי שום תנאים, אז גם כן צריך להיות אהבה ליהודי אחר בלי שום תנאים. כמוך, כמוך ממש, לאהוב את היהודי אהבה עצמית. וכך אם ככה, מה פירוש כאן? מה בכלל כאן נוגע העניין של מקרבן לתורה? למה צריך להיות שהמטרה שלי לאהוב את הבריות זה מקרבן לתורה? בחיי, היה צריך להיות אוהב את הבריות. גמרנו. מקרבן לתורה, מה זה נוגע לכאן? לכאורה.

10:50 דובר 1 היה צריך להיות אהבת ישראל. צריך להיות לגמרי בלי שום, בלי שום מטרות. צריכים לאהוב יהודי בגלל שהוא יהודי. מזה שהלל אומר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", משמע שצריך להיות גם כן מטרה, מקרבן לתורה. אחרת זה לא מתאים עם מה שאמרנו קודם, שאהבת ישראל צריך להיות אהבה עצמית בלי שום חשבונות, בלי שום תנאים, בלי שום מטרות. אהבה עצמית מצד זה שהוא יהודי עצמו. זה הרבי שואל באחת השיחות, והרבי מסביר את זה באריכות. זה קשור עם מה שדיברנו כבר באחד השיעורים הקודמים. אם אתם זוכרים, דיברנו על ההבדל בין רבי עקיבא והלל, שהלל אמר "זו היא כל התורה כולה", לעומת זאת רבי עקיבא אמר "זה כלל גדול בתורה". שההבדל ביניהם הוא שהלל אומר זה כל התורה כולה, זה אהבת ישראל, זה כל התורה. רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. זאת אומרת, זה לא כל התורה, זה כלל בתורה. שההבדל הוא שרבי עקיבא רוצה להדגיש שיש עניין של תורה ומצוות. לפי הלל אפשר לחשוב שאהבת ישראל זה דרגה כזאת ועניין כזה, "זה כל התורה כולה". משמע כאילו שזה הכל. זה כל הדברים. לעומת זאת, כשאתה אומר "זה כלל גדול בתורה", פירושו שיש חלק של תורה וצריכים לדעת שאהבת ישראל צריך להיות על פי כללי התורה, ושהתורה אומרת שבמצב מסוים לא צריכים לאהוב, אז צריכים לקיים מה שכתוב בתורה. זאת אומרת שאהבת ישראל צריכה להיות על פי כללי התורה. בייחוד על זה, על הנקודה הזאת שכבר דיברנו פעם באריכות לא נחזור על זה, אבל כאן אומר הרב פשט ככה, שהאלטער רבי רוצה להדגיש לנו כאן שסוף כל סוף אהבת ישראל צריך להתבטא בעניין של תורה. אהבת ישראל

12:38 דובר 1 צריך להיות באופן כזה שאהבת ישראל יביא את הבן אדם לקיום התורה ומצוות. למה? למה לא יכול להיות אהבת ישראל רק בגלל שהוא יהודי? כי הרי מוזכר בחסידות שזה שיהודי הוא קשור לקדוש ברוך הוא. אז כדי שהקשר הזה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא יהיה בגילוי, חייב להיות על ידי התורה. הרי ידוע שישנם, ישנה שאלה, יש הרי שאלה ידועה. כתוב בזוהר שישנם שלושה דברים, שלושה קשרים, תלת קשרין מתקשראן דא בדא. שלושה דברים שקשורים זה עם זה. זה ישראל ואורייתא, אורייתא וקודשא בריך הוא. ושואלים את השאלה בחיידר: זה רק שני קשרים. איפה כאן השלושה קשרים? ישראל ואורייתא זה קשר אחד. אורייתא וקודשא בריך הוא זה קשר שני. מה הפירוש אם ככה, שלושה קשרים? איפה יש כאן שלושה קשרים? בתורת החסידות הקשר השלישי זה ישראל בקודשא בריך הוא עצמו. זאת אומרת יש, יש קשר של ישראל שקשורים עם התורה, והתורה מקשרת לקדוש ברוך הוא, ויש קשר של ישראל בקודשא בריך הוא ישר. מה העניין? זאת אומרת שבקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא ישנם שני דברים. יש את הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, קשר עצמי. מה שאומרים שישראל קודם לתורה. העצם של יהודי הוא למעלה מהתורה, ומצד זה יהודי קשור לתורה מעצם, וזה מה שמסופר שמשה רבינו, כשראה שהקדוש ברוך הוא רצה לתת עונש לבני ישראל, שבר את הלוחות. למה? כי בני ישראל הם למעלה מהתורה. כל העניינים שמוזכר בחסידות על העניין הזה של מעלתם של ישראל שקודמים לתורה. מצד שני, אבל כדי שהקשר של יהודי מהתורה, של היהודי עם הקדוש ברוך הוא, יהיה בגילוי כאן למטה, זה צריך לבוא על ידי תורה ומצוות,

14:25 דובר 1 כי תורה ומצוות זה מה שקושר את הקשר. מכיוון שהנשמה ירדה למטה אז הנשמה הרי נפרדה. זה הרי ההבדל בין תורה לנשמה. נשמות למעלה, הן קשורות עוד יותר מתורה. אבל למטה, כשהנשמה יורדת לעולם, אז הנשמה נהיית נפרדת. הנשמה נהיית חלק מהגוף, מתלבשת בגוף, ועל ידי זה נהיה לנשמה מציאות, מציאות נפרדת כביכול. כדי לגלות את הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, זה צריכים תורה. תורה בגלל שתורה אור, תורה היא בקשר לקדוש ברוך הוא גם בגילוי, גם עכשיו, גם למטה. אז על ידי שיהודי לומד תורה, אז הקשר שלו לקדוש ברוך הוא מתגלה גם כאן למטה. על כל פנים, מה יוצא מזה? לכן אומר האלטער רבי כאן "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כדי העניין של אהבת ישראל. אהבת ישראל. נכון שאהבת ישראל זה אהבה עצמית, לאהוב את היהודי אך ורק בגלל שהוא יהודי. אף על פי כן, מכיוון שהקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, איך הוא מתגלה בעולם? על ידי תורה. לכן גם כן אהבת ישראל צריך להיות באופן כזה שזה יביא לתורה. זה הפירוש "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". שאהבת ישראל שצריך להיות ליהודי אחד לשני, צריך להיות באופן כזה שאהבת ישראל תביא אותו, שבגלל אהבת ישראל יתקשר אותו עם תורה ומצוות. בפשטות. זאת אומרת, כשהחסידות מדברת, הרב מלמד אותנו שצריך להיות אהבת ישראל בלי הגבלה לכל יהודי, אפילו יהודי הכי רחוק בעולם וכולי וכולי. אף על פי כן, באיזה אופן צריך להיות אהבת ישראל? שאהבת ישראל צריך להביא אותי לרצות לגלות בו את המעלה שלו. וכדי שהמעלה הזאת, מעלה עצמית, תהיה אצלו בגילוי על ידי תורה ומצוות. לכן אז אני אפעל כך

16:07 דובר 1 שהוא יניח תפילין, שישים ציצית, שילמד תורה. כי אהבת ישראל צריך להיות באופן כזה, לא שהוא יישאר. איך קוראים לזה, שהוא יהודי שהוא לא שומר תורה ומצוות יישאר במצב שלו. אז זה, זה דבר שצריכים לשים לב, שהרבה אנשים, שגם החסידות מדברת כל כך הרבה על אהבת ישראל ואהבת ישראל בלי תנאים, אז יש כאלה שכל אהבת ישראל אצלם נשאר בזה. הוא אוהב את היהודי ומשאיר אותו שיישאר ככה, לא מקיים תורה ומצוות, שלא יניח תפילין. העיקר שיש אהבת ישראל. אז זה העניין שאפילו אומר אדמו"ר הזקן, מדגיש שאהבת ישראל, אם אני באמת אוהב אותו, אז אני צריך לרצות שהמעלות שלו יהיו בגילוי. והמעלות של יהודי, כדי שיהיו בגילוי, זה דווקא על ידי תורה ומצוות. לכן אני צריך לרצות לא רק לאהוב אותו, אלא לרצות באמת שיקיים תורה ומצוות כדי שיתגלה אצלו הקשר שלו עם הקב"ה, שזה נעשה על ידי כל העניין של תורה ומצוות.

17:09 דובר 2 אז הלל היה מקיים אבל הראשון, האופן הראשון.

17:12 דובר 1 אה?

17:13 דובר 2 הלל היה.

17:14 דובר 1 כאן מדברים על הלל. אומר הלל, אותו הלל שאמר קודם, אותו הלל שהוא אמר קודם בשם הלל הזקן, שהלל הזקן אמר זהו כל התורה כולה, שאהבת ישראל זה כל התורה כולה. אותו הלל הזקן מדגיש עכשיו שהעניין של אוהב את הבריות צריך להיות גם כן עם המטרה של ומקרבן לתורה.

17:36 דובר 2 כן, אבל לכאורה המילים שזה כל התורה, זה כל התורה.

17:42 דובר 1 כן, שם הרבי אומר שצריך להסתכל בשיחה שם. הרבי אומר פשט שהלל מדבר יותר גבוה מרבי עקיבא. אבל זה שהוא מוסיף בפרקי אבות את העניין של ומקרבן לתורה אומר שגם הלל סובר שצריך להוריד את המעלה הזאת בגילוי. זאת אומרת שגם לשיטה שאומרת שאהבת ישראל זה אהבה עצמית שלמעלה מתורה ומצוות, גם זה כדי שיתגלה צריך להיות העניין של תורה ומצוות. זו שיחה עמוקה. צריכים ללמוד את זה בפנים. ובואו נגיע לפועל. אז זה מה שאומר כאן, שאהבת ישראל צריכה להיות באיזה אופן? באופן שיביא אותם לתורה ומצוות, וכולי האי ואולי, גם יותר. יש שם, אבל הרבי אומר עוד דבר: והן לא. מה פירוש? והן לא. אפילו אם הוא לא הצליח לפעול אותו לתורה ומצוות, הראה לו אהבת ישראל, קירב אותו ואהב אותו, ואף על פי כן, כשהגיע למעשה בפועל להגיד לו בוא תניח תפילין, אז השני אמר לו לא תודה. גרסיאס, נו, הוא לא מעוניין. עם כל אהבת ישראל שעשה לו, שהראה לו, עם כל הקירוב וכל אהבתו, לפועל ממש להגיע לקיים את התורה ומצוות הוא לא הצליח לעורר אותו, לקרב ולקיים תורה ומצוות. והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים. אז זה לא הפשט שאם הוא לא עשה את זה, אפשר לחשוב שמכיוון שבמשנה בפרקי אבות כתוב אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, משמע שזה התנאי, כאילו שכל אהבת ישראל זה כדי לקרב אותו לתורה ומצוות. אבל אם לא הצלחתי לקרב אותו לתורה ומצוות, אז כל האהבה לא הייתה שווה. זה היה רק עם מטרה. אם לא קיימתי את המטרה, אז גם האמצעי לא שווה. אז אומר אדמו"ר הזקן: לא. והן לא, לא הפסיד שכרה.

19:23 דובר 1 אפילו אם לא הצלחתי לפעול על תורה ומצוות. אבל עצם אהבת ישראל זה בשלימות, ועל זה הם מקבלים את השכר. שכר מצות אהבת ריעים, שזה המצווה של אהבת ישראל, זה עניין בפני עצמו. למרות שהמשנה אומרת שצריכים להשתדל לקיים, לגלות את העניין בגילוי בתורה ומצוות. אף על פי כן, גם כשלא הצליח, עצם העניין של אהבת ישראל נשאר גם כן. מצד מה? כי אהבת ישראל זה עניין בפני עצמו. כמו שאמרנו קודם, אין בזה, אין בזה הגבלות. זו אהבה עצמית מצד עצם העניין שהוא יהודי. זה נשאר תמיד, למרות שהוא לא פעל שזה יבוא בגילוי בתורה ומצוות. אבל האהבה העצמית, וזה שהוא יהודי, זה נשאר בשלימות גם בלי שהגיע לתורה ומצוות. לכן לא יפסיד שכר מצות אהבת ריעים. לכן השאלה מאוד מעניינת: למה אתה משתמש בלשון כזאת משונה? והן לא. היה צריך, לא כתוב, ואם לא, וגם אם לא, ואפילו אם לא. מה זה והן לא? זה לשון כזה לא רגילה. יש לזה מקור מפסוק בתנ"ך. בדניאל כתוב המילים האלה, אבל סוף סוף מה זה והן לא? הרבי לא משתמש סתם במילים של פסוק. אז הרבי אומר חידוש נפלא, שהסיבה למה אדמו"ר הזקן משתמש במילים והן לא, זה להדגיש והן, כאילו שאתה אומר הן כך והן כן, כמו שהיית אומר הן אם כן, הן אם לא, זה אותו דבר. אבל הרבי רוצה להדגיש כאן, כאילו שאדמו"ר הזקן אומר לנו שבנוגע למצווה של אהבת ישראל, אז גילוי או לא גילוי של אהבת ישראל, זה הן אם פעלתי עליו שיבוא לתורה ומצוות והן אם לא פעלתי לתורה ומצוות. העניין של אהבת ישראל זה עם אותו תוקף. זה לא הפשט שאם אני קירבתי אותו

21:00 דובר 1 ולא הצלחתי להביא אותו לתורה ומצוות, אז זה פחות עניין של אהבת ישראל. לא חסר בשלימות אהבת ישראל. אז זה אדמו"ר הזקן אומר: והן לא. הן כן והן לא, זה שווה מצד העניין של אהבת ישראל, אז זה אותו דבר. נכון שצריך להשתדל להביא אותו לתורה ומצוות, אבל אין לזה קשר. בנוגע לעצם מצוות אהבת ישראל, זה הן אם כן, הן אם לא, צריך להיות אהבת ישראל בין כה וכה. אפילו אם אני לא הצלחתי לקרב את היהודי לתורה ומצוות.