לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 6

00:01 מסביר כאן: "פג לא מידי". עד עכשיו אנחנו למדנו עדיין למעלה למטה שתי הנקודות. ראיתם כלול מה שהרב הסביר כאן בשתי נקודות. נקודה אחת, הרב הסביר לנו את העניין של "ואהבת לרעך כמוך". והרב הסביר שהפירוש "ואהבת לרעך כמוך", הכוונה כמוך מה? כמו שאדם אוהב את עצמו. וזה שאדם אוהב את עצמו זה לא בגלל עניין של יצר, עניין של מידות, עניין של שכל שהוא אוהב את עצמו ובמידות. וזה לא הסיבה האמיתית למה בן אדם אוהב את עצמו. אדם אוהב את עצמו בגלל שזה הוא עצמו, בגלל העצם, בגלל שזה העצם שלו. הוא לא חושב על זה שום עניין של מידות או שכל. זה עניין של אהבה עצמית. זה לא אהבה שכלית. זה הפירוש כמוך. שאהבה ליהודי צריך להיות באופן של אהבה עצמית, לא אהבה מטעם המידות. ולכן יכול להיות לכל יהודי מגדול ועד קטן. אם אהבה כל כך קשורה עם עניין של מידות, של שכל, בגלל המעלות שיש לו, אז שני דברים: לא יכול להיות שזה יהיה כמוך, וגם כן לא יכול להיות שזה יהיה מגדול ועד קטן. בגלל אבל שכאן העניין זה אהבה עצמית. אהבה עצמית זה כמוך, בגלל שזה כמוך. יכול להיות מגדול ועד קטן. למה? כי כל יהודי הוא כמוך. כל יהודי הוא עצם אחד עם הקדוש ברוך הוא. וזה מזכיר את העניין שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה. טוב, כל זה היה נקודה ראשונה שהרב הסביר את השורש האמיתי של העניין של מצוות אהבת ישראל. אחרי זה מסביר עוד נקודה, את העניין של הלל הזקן אמר. הלל אמר: "זהו כל התורה כולה". לכאורה למה אומרים שאהבת ישראל זה כל התורה כולה? הרי אהבת

02:12 ישראל זה רק עניין של לזולת, לחבר. איך יכולים להגיד שזה כל התורה כולה? אבל זה הוא מסביר שהפשט של כל התורה כולה, אז מסביר שתי נקודות. נקודה אחת, כי זה אבן הבוחן. יש מקום בפנים. למה צריכים לשבת מחוץ למעגל? אפשר לפעמים לשבת יותר טוב. אפשר לבוא כאן בפנים לתוך השיחה ולמצוא מקום. יכול להזיז את השולחן. אתה לא באמת, לא מפריע לי כו'. אז הרב מסביר כאן שני ביאורים למה אהבת ישראל זה כל התורה כולה. ביאור אחד זה בגלל מה היסוד לכל העניין של תורה ומצוות. "שהנשמה היא עיקר והגוף הוא טפל". כדי שיהודי יוכל לקיים תורה ומצוות צריך שהנפש תהיה למעלה מהגוף, לנפש גופא ושורשה ומקורה. ושבן אדם מאיר אצלו הנשמה. אצלו הנשמה זה דבר עיקרי אצלו. זה לא רק הנשמה, אלא הנשמה כפי שהיא חלק אלוקה ממעל. הוא מרגיש אצלו את העניין של יידישקייט, התקשרות ומיקוד. זה אצלו העיקר. אז לכן הוא מחפש תורה ומצוות. ומה אבן הבוחן שאצל אדם הנשמה זה העיקר? אהבת ישראל. כמו שאמרנו קודם, שכדי להגיע לאהבת ישראל חייב להיות "הנפש היא עיקר והגוף הוא טפל". אם לא, אי אפשר להיות אהבת ישראל אמיתית. וזו סיבה אחת למה אהבת ישראל זה כל התורה כולה, שזה היסוד לכל התורה כולה. הסבר שני, האדמו"ר מסביר שאהבת ישראל זה גם כן קשור עם התוצאה, עם התכלית של תורה ומצוות. מה התכלית של כל העניין של תורה ומצוות? להמשיך אור אין סוף בעולם, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כל המטרה של יהודי מקיים תורה ומצוות זה הרי להמשיך את אור אין סוף ברוך הוא למטה, וכדי להמשיך את אור אין סוף ברוך הוא למטה, זה דווקא כשכנסת ישראל נמצאים

04:49 באחדות. למה? למהוי אחד באחד. האחד של הקדוש ברוך הוא נמצא רק איפה שיש אחד של בני ישראל. כשבני ישראל הם באחדות, אז הקדוש ברוך הוא מתגלה שמה. כשבני ישראל הם לא באחדות, אז הקדוש ברוך הוא לא נמצא שמה, ולכן צריך בן אדם להיות אצלו העניין של אהבת ישראל זהו כל התורה כולה, כי התכלית של תורה ומצוות שיימשך האין סוף למטה. מה הכלי לזה? הכלי לזה זה העניין של אחדות. בלי אחדות האין סוף לא נמשך למטה, וזה הפירוש. אומרים בתפילה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", שכדי שיהיה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", כדי שיהיה "ברכנו אבינו" צריך להיות "כולנו כאחד". כדי שהקדוש ברוך הוא יימשך ויתגלה אלינו, זה דווקא כשיש אצל יהודים עניין של אחדות. זה היה נקודה שהרב הסביר עד כה, את השתי נקודות איך שעושים כאן למטה. זה בעצם היסוד של כל העניין של אהבת ישראל, שזה יסוד עיקרי בחסידות בכלל, יידישקייט בכלל ובחסידות בפרט. כל העניין של אחדות ישראל, של אהבת ישראל באופן של כמוך, וגם בתורה ובתניא. זה נקודה מאוד יסודית בדרך החסידות. עכשיו תראה, בכאן הסביר את הנקודה בקיצור, כמו שאמרנו בשיעורים הקודמים, שהעניין הזה מוסבר יותר באריכות בדרך מצותיך במצוות אהבת ישראל. יש בחורים שלמדו את זה שמה. על דרך זה גם כן יש מאמר של הצמח צדק. תום כי אם הלוואי וכך שנתחס בקונטרס אהבת ישראל. שם מוסבר העניין באריכות. על דרך זה יש את המאמרים של הרבי הרש"ב. מאמר ידוע, איך רוצים? ושם מוסבר העניין של אחדות ישראל גם כן. וחוץ מזה, בתורה של הרבי, בפרט בשיחות, ליקוטי שיחות של הרבי בשפע, שהרבי מסביר את העניין באופן מופלא באריכות.

06:48 בכמה וכמה אופנים. את כל הסוגיה של אהבת ישראל. זה בעצם שהרבי הסביר את זה באופן מופלא וייחודי. דבר מעניין אנחנו רואים עד כדי כך: העניין של אהבת ישראל זה דבר כל כך יסודי, שאצל הרבי אנחנו רואים שהן בהתחלת הנשיאות, ההתוועדות הראשונה שהרבי התוועד ביום של קבלת הנשיאות הייתה בי' שבט תשי"א, אז כל ההתוועדות הרבי דיבר על העניין של אהבת ישראל ואחדות ישראל. גם בשיחות הייתה שיחה שלמה שהרבי, בשיחה הרבי אמר שבאמריקה יש כזה דבר שנקרא סלוגן. לא יודע איך אומרים, שאם לא שנגיע נגיע. בן אדם מנהיג חדש נהיה President חדש, אז הוא צריך להגיד איזשהו statement, שזה ה-statement. כאילו לא יודע איך בפרטיים אומרים statement, כמו פרסה או איזה עניין. אה? declaration. declaration. איזה statement שזה כאילו הדבר שבזה מתבטא, זה יהיה המוטו של ה-President הזה. יש כזה מנהג באמריקה, statement. אז הרבי אמר בהתוועדות י' שבט תשי"א שה-statement, שה-statement זה העניין של שלוש אהבות. שיש אהבת ישראל, אהבת השם ואהבת התורה. ג' אהבות לכל אחד. זה היה ה-- זה מה שהרבי אמר שזה היסוד שלו בתור רבי, בתור נשיא, בתור מנהיג ישראל, בתור נשיא של דור השביעי. אז מה היו האהבות שהרבי אמר שזה האהבות היסודיות? שיש ג' אהבות, אהבת השם, אהבת ישראל, אהבת התורה לכל אחד. כן, אז הרבי הסביר שמה יש לכל אחד? שדבר אחד מביא את השני: מאהבת ישראל מגיעים לאהבת השם, ומאהבת השם לאהבת התורה. כן, הרבי הסביר את זה באריכות. אז פה הם ראו שזה אצל הרבי הנקודה היסודית. ואחרי זה גם כן במאמר באתי לגני תשי"א. אז כולם יודעים שהמאמר הראשון שהרבי

08:58 אמר, באתי לגני, אז יש שם פרק שלם שהרבי מספר סיפורים על עניין של אהבת ישראל. סיפור מהאלטער רבי, מהאמצעי רבי, מהצמח צדק, מהבעל שם טוב, מכל אחד ואחד מהרביים. הרבי מספר מעשה שמבטא את האהבת ישראל שלהם. שהאלטער רבי הלך ביום כיפור להביא אוכל ליולדת וכו', כל הסיפורים הידועים ששם מהמעשים האלו רואים שאצל הרביים הייתה אהבת ישראל, לא סתם אהבת ישראל אלא אהבת ישראל הייתה באופן כזה, כמו שאומר כאן, בגדול ובתוקף, בלי הגבלות, באופן כזה שהניחו את כל המציאות שלהם עד כדי כך, כמו שהרבי אומר שם במאמר, שהם שמו בצד לא רק את הגשמיות שלהם, אלא גם את הרוחניות שלהם שמו בצד כדי לעשות טובה בגשמיות ליהודי אחר. והרוחניות שלהם היה יותר חשוב-- הגשמיות של יהודי אחר היה יותר חשוב גם מהרוחניות שלהם, של הרביים. הרבי מסביר את זה במאמר הראשון. ועל ידי זה ראו אצל הרבי בשיחה האחרונה. ההתוועדות האחרונה של הרבי לעת עתה זה ההתוועדות ששם הוא פירש על ויקהל תשנ"ב, כולם יודעים. ומה הייתה הנקודה של כל ההתוועדות של ויקהל תשנ"ב? זה היה על אותה נקודה שלמדנו עכשיו כאן בתניא. שם הרבי הסביר שהעניין של ויקהל, ויקהל זה הכל, זה עניין של ויקהל, זה עניין של אחדות. וויקהל פקודי. פקודי זה פרטים וויקהל זה כל אחד. זה כל גדול. זה כאילו שכל עם ישראל זה נקודה אחת, נשמה נשמה. כל האהבות שלומדים כאן בתניא. שתי הדרגות שיש באהבת ישראל. אהבת ישראל מצד הפרט. הפרט שכל אחד יש לו עניין פרטי. ואהבת ישראל מצד הנקודה המשותפת שכולם כאחד. הרבי הסביר שזה ויקהל פקודי. שוויקהל מדגיש שכל ישראל זה נקודה אחת, נשמה. ופקודי מדגיש שכל אחד

10:47 אחד עניין בפני עצמו. כן, שיש לו כל אחד עניין, ולכן צריך להיות גם כן אחדות, אבל סוג אחר של אחדות. ואז הרבי עשה שיחה שלמה שצריך להיות אהבת ישראל באחדות אמיתית בלי חשבונות. וגם כן הרבי קישר את זה עם מחצית השקל, אז זה היה שבת שקלים, עניין של שקל, מחצית השקל. זה כל העניין של מחצית, זה שכל יהודי הוא חצי וצריך להתחבר עם השני. אז מה אנחנו רואים? שמההתחלה, כלומר מהשיחה הראשונה של הרבי, המאמר הראשון, עד ההתוועדות האחרונה הכל פתח בעניין של אחדות. זה גם בא לומר שאצל הרבי זה היה העניין היסודי, העניין העיקרי שבזה צריך להיות הכוח שלנו בעיקר. כן, וזה התניא והרבי כאן בפרק ל"ב. שם גם הרבי מסביר את היסוד, מה המהות של אהבת ישראל ולמה אהבת ישראל זה כל כך חשוב עד כדי כך שאומרים שזה כל התורה כולה. אנחנו דיברנו על זה שיש את העניין של רבי עקיבא. שרבי עקיבא גם אומר מין החז"ל הזה, אבל שונה. שרבי עקיבא אומר, "ואהבת לרעך כמוך", אומר רבי עקיבא, "זה כלל גדול בתורה". שאלנו למה הרבי מביא דווקא הלל ולא רבי עקיבא? אז בכללות הסברנו את הנקודה שהרבי מסביר. שרבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה". הוא לא אומר שזה כל התורה, אומר שזה כלל גדול בתורה. יש עוד דברים. זה כלל, זה לא סתם כלל גדול, אבל לא שזה כל התורה כולה. הלל מדגיש שזה כל התורה כולה. לכן הרבי רוצה יותר להביא את המימרה של הלל, שכאן מדגיש יותר שאהבת ישראל זה ממש כל התורה. אבל נשאלת השאלה מה באמת אומר רבי עקיבא? אם אם כבר הלל אמר זה כל התורה כולה,

12:30 אז ככה יוצא. מה אומר? אבל רבי עקיבא היה אחרי הלל. הלל היה בתחילת התנאים, ורבי עקיבא היה כבר אחרי, חכם שהיה כבר יותר קרוב לסוף התנאים. אז למה? מה רבי עקיבא מוסיף על הלל? לכן אדרבה, רבי עקיבא אמר דווקא יותר מאוחר. אומר שזה רק כלל גדול בתורה. מה החידוש של רבי עקיבא? אנחנו רואים שבי"ב פסוקים הרבי לקח דווקא את הפסוק הזה. כשילדי ישראל אומרים את הפסוקים, בי"ב פסוקים אומרים את המימרה של רבי עקיבא. מה רבי עקיבא מחדש? אז הרבי אומר מאוד מאוד חזק שהמימרה של רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה, שצריכים לדעת שזה חלק מהתורה, שאהבת ישראל זה חלק מהתורה. מה זאת אומרת שזה חלק מהתורה? שיש לזה, שצריכים להתנהג על פי כללי התורה. חס ושלום שזה לא הפירוש, כן, שבגלל שאהבת ישראל אז ישימו את התורה בצד. יש יהודים כאלה, בפרט בדור שלנו. יש כאלה יהודים שאצלם אהבת ישראל הולך על החשבון של אהבת השם. בגלל שיש להם אהבת ישראל, אז ממילא הם יכולים חס ושלום לוותר על כל מיני תורה ומצוות, כמו מיני רפורמים או קונסרבטיבים, כדי שיותר יהודים, שיהיה אחוז ביהודים. אז הם מוותרים על כל מיני דברים של תורה ומצוות. למה לעשות כל כך קשה את היידישקייט? למה? אפשר להקל כאן, להקל שם, לעשות כמה קולות. העיקר שיהודי, שיהיה אהבת ישראל, שיהיה יחד. זה היה אחד התופעות הכי גדולות, המלחמות שהרבי נלחם באמריקה. וכל העניין, למשל העניין של מחיצה בשול, שרצו לוותר על העניין של מחיצה וכל הדברים האלה. היו רוצים להקל. מה צריכים להיות כל כך סטריקט וכל כך להחמיר? יותר טוב של אהבת ישראל. אז זה היסוד שהרבי תמיד היה

14:25 אומר את המאמר הזה בשם פרקי אבות, שבפרקי אבות כתוב: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", שאהבת ישראל זה עם תנאי, שאהבת ישראל מקרבת את היהודי לתורה, אבל לא חס ושלום הפוך, שאהבת ישראל זה שאתה מקרב את התורה ליהודי. זאת אומרת, אתה מוריד את התורה, וזה, זה מה שרבי עקיבא אומר. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה, זה כלל בתוך התורה. זאת אומרת שיש לזה את הגדר של תורה, שאי אפשר לעשות את אהבת ישראל בתור משחק, בתור ביזנס עם התורה. זאת אומרת שאם זה דבר, שכל העניין צריך להיות בנוי על פי כללי התורה, על פי שולחן ערוך, ולא לעשות תורה וכולי. זה דבר מאוד חשוב שזה נוגע בעניינים. לפעמים בחורים הולכים למבצעים, גם כן צריכים לדעת שיש את הגבולות של שולחן ערוך. לא, לא בגלל שהוא הולך למבצעים אז הכל מותר. יש דברים שבחורים צריכים לדעת גם כן. לפעמים יש מישהו ספק אז צריך לשאול, אבל לפעמים יש חנויות או יש מקומות או יש דברים שצריך להיות הגבול על פי שולחן ערוך, שאסור לעשות. זה לא הפירוש שבגלל שהולך למבצעים וזה אהבת ישראל במסירות נפש אז אין הגבול של שולחן ערוך והכל מותר. מותר להיכנס לכל מקום ולכל. יש דברים שפשוט על פי שולחן ערוך צריך להיות זהירות לזה, וזה העניין שצריך לדעת שזה כלל גדול. אבל כלל גדול זה בתורה. זה הולך על פי כללי התורה והפירושים וכו'. לכן הרבי רצה, למשל, כשהולכים למבצעים, אז הרבי תמיד רצה שילכו דווקא שני בחורים ביחד. זה מאוד חשוב. יש בחורים לא מקפידים על זה. לפעמים הולכים לבד. הרבי מאוד הקפיד שבחורים במבצעים ילכו תמיד בחברותא, שזה גם כן חשוב.

16:11 שכשיש חברותא אז, אז אחד שומר על השני. צריך להיות כזה חברותא שאחד שומר על השני. כן? אבל בכל אופן, עם כל זה, זה צריך להיות את הזהירות שהעניין של אהבת ישראל יהיה על פי כללי התורה והמצוות. זה ההוספה שרבי עקיבא מוסיף על, על הלל. ממשיכים הלאה בפרק ל"ב למטה, אחרי השתי נקודות. עד כאן האלטער רבי הסביר מה זה אהבת ישראל האידיאלי, איך צריך להיות. כאן האלטער רבי מתחיל לעשות בעיות, שלכאורה מה שהוא אומר עכשיו כאן, שזה חידוש נפלא שהאלטער רבי חידש. כן? מהפכה בכל העניין של אהבת ישראל. שלכאורה אין שום הגבלה באהבת ישראל. צריך לאהוב כל יהודי, איזה שיהיה, מגדול ועד קטן, צריך אפילו ברוחניות הוא מתנהג לא בסדר, מצד אהבת ישראל כל מי שהוא. מצד שורש נשמות ישראל אשר הם באב אחד. הרי כל נשמות ישראל דבר אחד, לכן צריך את אהבת ישראל לכולם כאחד. אז האלטער רבי עכשיו מגיע עם כמה שאלות, שלכאורה על פי נגלה, על פי ההלכה, זה לא כל כך מתאים. אנחנו רואים ב-ב-ב-- הרי בנגלה, בפרק תשע, אנחנו רואים שישנם מקומות כאלה שכתוב מפורש בהלכה ששם זה צריך להיות עניין של שנאת אחד. זה לא נראה לי כלל שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר. וגם כאן בחלק הזה של הפרק, אף על פי שזה נראה כאילו יותר פקפוק, כאילו שהאלטער רבי בא כאן לתרץ כל מיני שאלות על פי ההלכה איך זה מתאים. אבל כאן גם כן, כמו שאתם מתיינים אומר בחסידות, שבקטע הזה בחצי השני של פרק ל"ב, רואים את גודל אהבת ישראל של האלטער רבי. איך שהאלטער רבי עם כל כך זהירות מנסה ללמד זכות על

18:16 כל הסוגים של יהודים, אפילו יהודים שלא מקיימים תורה ומצוות. איך האלטער רבי מתייחס אליהם, שגם מזה אנחנו נוכל ללמוד איך צריך להיות ההתנהגות באהבת ישראל שדורשים מאיתנו גם היום. אומר האלטער רבי כך: "ומה שכתוב בגמרא". הגמרא אומרת שמי שרואה בחבירו שחטא, מצווה לשנוא אותו. הגמרא אומרת ממש הפוך. הגמרא אומרת שבן אדם שרואה חבר שלו עושה עבירה, יש מצווה לשנוא אותו. זאת אומרת שיש עניין על פי תורה, עניין של שנאה. אז כל זמן שלא היה הביאור של האלטער רבי עד עכשיו, זאת אומרת לפני החידוש של האלטער רבי שזה למגדול ועד קטן, זה על עצמי, אז היית יכול להגיד: בסדר, אהבת ישראל, יש לזה הגבולות על פי הלכה. כלומר, "ואהבת לרעך כמוך", לרעך הכוונה רעך בתורה ומצוות. רעך הכוונה יהודי שמתנהג טוב, אבל לא כל יהודי. אבל אחרי שהאלטער רבי הסביר עד עכשיו שהגבול לרעך זה כל יהודי, מצד ששורש נשמות באב אחד, ובהם, בהם נשמות כל העולם, ששם אהבת ישראל זה ממש אחי באמת. אין בזה הגבולות. אבל יש את הסתירה בגמרא הזאת. מה הגמרא אומרת? הגמרא שמה מדברת ומגיעה לעניינים של מציאות. כתוב, לא מציאות. אה, המצווה של, של עוזר איבד את ה-- מה כתוב פה? "עזוב תעזוב עמו", "חמור שונאך". כן? יש מצווה של פריקת עול טענה, שצריכים לעזור לו. "חמור שונאך". אבל הגמרא שואלת: איך יכול להיות שונאך? איך יכול להיות כזה דבר שיהודי ישנא? תורה אומרת שונאך. תורה קובעת, איך יכול להיות על פי תורה? הרי כתוב ששנואים חייבים באהבה. אז איך התורה נותנת בכלל כזה אפשרות שיהיו מצבים של שונא? זה

20:16 כמו ש-- זאת אומרת על פי תורה, מה היה המושג של שנאה? הרי אסור לשנוא. אז הגמרא מתרצת שמדובר בבן אדם שעשה עבירה, שהוא ראה בו שעשה עבירה. אז לכן מצווה לשנוא אותו. עכשיו יש מחלוקת בגמרא אם מותר לשנוא אותו או מצווה לשנוא אותו. ולהלכה, כמו שכתוב, גם מצווה לשנוא. שאם אתה רואה בן אדם שעושה עבירה, מותר לך-- מצווה עליך לשנוא אותו. בזה מדובר, "כי תראה חמור שונאך", זה הגדר. אז כאן רואים את הגדר הכפולה של התורה. שמצד אחד התורה אומרת: כאן מצווה לשנוא, כי הוא עשה עבירה. אז התורה אומרת שיש מצווה לשנוא בן אדם שעושה עבירה. ויחד עם זה מה התורה אומרת? עוד, זה פתאום יש לי. שיחד עם זה שעליך לשנוא אותו בגלל העבירה שהוא עושה, אף על פי כן, זה לא פוטר. שאם אתה רואה שהחמור שלו נופל וכו', כל העניין, אז אל תעבור. אז צריכים להקדים את הסעיף הזה יותר כדי לכוף את היצר הרע. דווקא בן אדם שאני שונא אותו, ולמה אני שונא אותו? לא עושים אחד בשני בגלל דברים גשמיים, אלא עושים את זה בגלל דברים רוחניים. ואף על פי כן, כשאני רואה לו משהו לא טוב, חמור שלו נופל, אני חייב לעזור לו. דווקא אותו אחד שאני שונא. אבל זה עניין דרך אגב, שזה אנחנו לומדים עד כמה התורה מסתכלת על יהודי, שאפילו יהודי שצריכים לשנוא אותו, אף על פי כן, יחד עם זה צריכים לעזור לו בעניינים אחרים. אבל כאן הרב מדייק על עצם העניין. הרי מה עם זה שאומרים עכשיו שיש מצווה לשנוא בן אדם? זה נגד כל מה שהסברנו. שזה הרי, זה הכל

21:52 וזה ההפך. ועוד יותר, הגמרא אומרת: "וגם לומר לרבו שישנאהו". הגמרא אומרת שם עוד יותר, אפילו שמותר לבן אדם לגשת לרב, לרב של אותו בן אדם, לרב של החוטא, ולספר לרב של החוטא שהתלמיד שלו עשה עבירה, כדי שהרב שלו גם ישנא אותו. היינו, אז זה מתרץ-- מתרץ האלטער רבי: "היינו בחבירו בתורה ומצוות". על מה מדובר שם בגמרא? מדובר באופן מיוחד, באופן מסוים. שם מדובר בחבירו בתורה ומצוות. בן אדם שהוא בגדר שהוא חבר שלך בתורה ומצוות. עכשיו אתה הולך לשים כמה כללים ותנאים. מה הם הכללים? מתי מותר? מתי צריך כל הדברים? מתי צריך, מתי צריך לשנוא? מתי לא? מתי התורה אומרת שמצווה לשנוא בן אדם? כי יש בזה כמה תנאים. דבר ראשון, אומר האלטער רבי, תנאי ראשון חייב להיות שהבן אדם הזה הוא בן אדם שנמצא בתורה ומצוות בדיוק כמוך. חבירו בתורה ומצוות. מה פירוש חבירו בתורה ומצוות? זאת אומרת שצריך להיות בן אדם כזה שהוא יודע ומרגיש ומבין את העיקר של תורה ומצוות. לא כל בן אדם. יש אנשים בעולם, אנשים האולטרה־קנאים אורתודוקסים בירושלים, כל מיני דברים, שהם זורקים אבנים על כל אחד שנוסע בשבת וכל מיני, כל מיני דברים כאלה. כן, הם מסתמכים על הגמרא הזאת שצריך לשנוא את זה כי הוא עושה עבירה. צריכים לשנוא אותו, ומקיימים את זה עם כל ההידורים. אז האלטער רבי אומר: לא. זו טעות מאוד חמורה. מתי לשנוא? מתי זה הדבר הזה של לשנוא בן אדם שעושה עבירה? כשהבן אדם הוא מודע שעושה עבירה. הבן אדם יודע מה זה עבירה, והוא יודע מה קורה כשעושה עבירה. הוא יודע אילו עונשים נוראים יש לו על עבירה, ואף על פי

24:04 כן, הוא עושה עבירה. אז הסיבה של האדם הזה, משהו לא בסדר אצלו. זה באמת בעיה. אדם שיודע את האמת והוא מכיר את זה, ואף כן דווקא עוד מעט נראה עוד תנאי. זה עדיין לא כל התנאים. זה רק תנאי אחד. אז זה כבר מראה שהבן אדם הזה, הוא יש לו, יש לו, יש לו, דווקא הוא רוצה למרוד בהקב"ה. זה כבר עניין אחר. אבל סתם בן אדם שלא יודע, שעם הארץ לא יודע ללמוד, ואפילו אם הוא יודע, הוא לא מודע לחיים, ואין הוא לא חייב ללכת לתרומי. זה לא מדרגה, הוא לא תופס את עומק העניין. תינוק שנשבה, זה כמו שהרמב"ם מסביר, שהתינוק שנשבה זה לא רק בן אדם כמו שחושבים. תינוק שנשבה זה בן אדם שנולד וחי אצל גויים ואף פעם לא ידע מה זה יהדות. יש כאלה שחושבים שהתינוק שנשבה זה בן אדם שנולד באיזשהו מקום של גויים, ממש גויים לגמרי. אף פעם לא היה אצל יהודים, לא ידע שום דבר. זה נקרא תינוק שנשבה. אבל מסביר, לא, אפשר. מביא את הרמב"ם. תינוק שנשבה יכול להיות שבן אדם שאחרי זה הוא גדל והוא למד והוא שמע תורה ומצוות, ואף על פי כן, בגלל שלא היה לו את זה בחינוך, הוא לא גדל עם זה, אלא מה, הוא היה רגיל לסוג חיים אחרים. אז אפילו אחרי שנודע לו בתורה ומצוות, בגלל אבל שהוא לא יודע כלל וכלל עניין, הוא לא גדל בתוך זה, הוא לא היה בפנים, הוא לא תופס את העומק. אז הוא גם כן נקרא תינוק שנשבה עדיין, ולכן גם אצלו אי אפשר חס ושלום לשנוא, אלא מתי זה הדבר של לשנוא אותו? דווקא

25:37 בהיותו בתורה ומצוות. ובמילא לא יודע מה זה עבירה. יודע בכלל תורה ומצוות. לא יודע מה זה עבירה. כמו שהרב אמר קודם בפרק ל"א, פרק ל'. אז האלטער רבי מביא שיש את העניין של תלמיד חכם ששגגות נעשות לו כזדונות. בן אדם שיודע, יודע ספר ויודע מה זה דרך ארץ. הוא יודע מה זה להיות קשור לאלוקות, מה זה להיות פרוד מאלוקות. אז אצלו אפילו שוגג נחשב למזיד. היית צריך ללמוד. אז אבל עם הארץ הפוך, אפילו מזיד נחשב לשוגג, כי הוא לא תופס את עומק העניין. זה מה האלטער רבי אומר. היינו, מחויב בתורה ומצוות, זה תנאי אחד. תנאי שני, אומר הרב, הוא כבר קיים בו מצוות הוכח תוכיח את עמיתך, עם שאתך בתורה ומצוות. כבר קיים בו גם את העניין של תוכחה. זה עוד תנאי. לא מספיק שהוא בדרגה של חבר בתורה ומצוות, אלא יש גם עוד תנאי, שכבר קיימת בו מצוות תוכחה. זאת אומרת, אתה עשית עם הבן אדם הזה להוכיח אותו ולקיים מצוות תוכחה. האלטער רבי אומר כאן עוד תנאי, שזה חידוש גדול בהלכה. זה האלטער רבי מחדש כאן. איך זה מתאים לשמו? אבל כאן הרב אומר ככה, שגם מצוות תוכחה, זה צריך להיות שהבן אדם שהוכחת אותו הוא בן אדם שהוא שייך לתורה ומצוות, כי אז התוכחה, הוא מבין על מה אתה מדבר. אם בן אדם שלא תופס את העניין של תורה ומצוות, אז גם תוכחה הוא לא תופס את התוכחה. אז כל התנאים האלה צריך להיות. ואף על פי כן לא שב מחטאו, כמו שכתוב בספר חרדים, אז צריך להיות עניין של לשנוא, כל התנאים האלה, אבל אם לא, אז כמו שהרב ממשיך הלאה, אסור לשנוא. ההיפך, צריכים

27:21 לאהוב אותו ולנסות לקרב אותו, כמו שנראה הלאה בהמשך הדברים.