לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 5

00:01 בדף מ"א אנחנו אוחזים בהמשך המסקנה בעניין, אחרי הנקודה בזה שאומר הלל הזקן. זהו שאומר הלל הזקן: דעלך סני לחברך לא תעביד, זהו כל התורה כולה. לפי מה שהסברנו בעניין של אהבת ישראל, שעל זה הרבי הסביר, אז אפשר להבין ממה שהגמרא מספרת על הלל, שהלל הזקן אמר שמה, המצווה של אהבת ישראל זה כל התורה כולה. ואידך פירושא הוא. כל התורה זה פירוש אהבת ישראל. מה הרבי רוצה כאן? מה נוגע כאן להסביר מה שהלל אמר על אהבת ישראל? טוב, נכון שהרבי בפרק ל"ב מסביר את גודל העילוי של אהבת ישראל, אבל מה כאן נוגע העניין? כי הנה האדמו"ר הזקן כאן לא מדבר על אהבת ישראל. הרבי מדבר על סדר של ביאורים. איך כל העניין של אהבת ישראל היה תוצאה מהעניין שלפני זה, שדיבר בפרק ל"א. זה המשך, כמו שדיברנו. זה המשך ממה שהאלטער רבי הסביר בפרק ל"א, העניין שצריך להיות שמחת הנפש, להגדיל ולהאיר את הנפש על הגוף, שזה העניין של שמחת הנפש מזה שהוא יוצא מהגלות. אבל מפני שהגוף שלו אצלו זה נבזה בעיניו. אז על פי זה, אז הרבי הסביר שמזה יכול לבוא לאהבת ישראל. מה נוגע אבל בהמשך לזה להסביר גם כן מה שהלל אמר שזה כל התורה כולה? אז הרבי מסביר באחת השיחות, באחד המקומות. אז הרבי מסביר שכאן האדמו"ר בא להוסיף. זה בא בהמשך ללפני זה. הרבי אומר בפרק ל"א איך שבעבודת השם צריך להיות אצל העובד, צריכה להיות עבודה מתוך שמחה. שאחרי כל המרירות וכל העניין שבן אדם מתבונן, שהוא מתבונן בזה שהוא ניזון מכל העניינים הלא טובים שלו, אז אומר, אף על פי כן, אומר שצריך, כל עצב יהיה מיסוד, שצריך להיות שמחה, והשמחה

02:17 היא מזה שהנפש שלי, כי היא יכולה לצאת מהגלות, להתקשר לריבונו של עולם. אז הרבי מסביר בהמשך לזה שהעניין הזה של שמחת הנפש, מה גודל העילוי הזה של שמחת הנפש, שעל ידי זה יכולים להגיע לאהבת ישראל. זה הרבי הסביר בהתחלת פרק ל"ב, שעל ידי שבן אדם יש אצלו שמחת הנפש האמיתית, הוא מגדיל את הנפש על הגוף, מה שיהיה הגוף טפל, ויכול להגיע לאהבת ישראל. אהבת ישראל בתור מצווה, מצווה חשובה. מצווה. עכשיו תראה, בא להוסיף עוד את זה ששמחת הנפש, העניין הזה שבן אדם עובד על עצמו, שהגוף יהיה טפל, זה לא רק הכנה למצוות אהבת ישראל בתור מצווה סתם, בתור מצווה פרטית, אלא זה הכנה לאהבת ישראל בתור מצווה כוללת שכוללת את כל התורה כולה. זאת אומרת, עד כדי כך זה גודל העילוי של שמחת הנפש, שהבן אדם יעבוד על עצמו, שהשמחה שלו אצלו תהיה מצד ענייני הנשמה, וענייני הגוף לא יהיו תופסים הכול אצלו. עד כדי כך זה מגיע. לא רק שזה נוגע סתם לאהבת ישראל, אלא זה מגיע גם כן לאהבת ישראל בתור יסוד וכלל לכל התורה כולה. אז זה הרבי מסביר גם עכשיו, איך שעל ידי הביאור הזה מובן מה שהגמרא אומרת שאהבת ישראל זה כל התורה כולה. מה הגמרא אומרת? הגמרא אומרת במסכת שבת שהגיע הגוי, הגיע לשמאי ואמר לו שהוא רוצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת. שמאי אמר לו, דחף אותו החוצה עם אמת הבניין, אמר לו, זרק אותו מהבית. אז הוא הלך להלל. הוא אומר לו: רוצה ללמוד כל התורה כולה על רגל אחת. אז הלל אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד. מה שאתה אומר שאתה שונא

04:03 שיעשו לך, אל תעשה לחבר שלך. זהו כל התורה כולה. ואידך פירושא הוא, כל שאר התורה זה פירושו. זה הסיפור מהגמרא. נשאלת השאלה, וזו השאלה ששואלים כבר הראשונים: מה זאת אומרת שזה כל התורה כולה? אהבת ישראל זה כל התורה? אנחנו יודעים שבתורה ישנן שתי קבוצות של מצוות. יש מצוות בין אדם לחברו, יש מצוות בין אדם למקום. אז אם הכוונה שאהבת ישראל זה הכלל של מצוות, של מצוות בין אדם לחברו, של גניבה, של גזלה, של הונאה, של צדקה, של, של מעשרות. הרבה מצוות. נכון? ריבוי מצוות שקשורות עם אהבת ישראל, אבל יש הרבה מצוות שאין כאן שום קשר עם אהבת ישראל. זה בין אדם למקום. זה תורה, טהרה, ציצית וכולי. כל מיני... כל הדברים האלה מה קשור עם אהבת ישראל? אז זה כבר בשאלה הזו. רש"י כבר שואל. ורש"י אומר שני פירושים, שני תירוצים. תירוץ אחד אומר רש"י שהכוונה ״כל התורה כולה״ מתכוון רוב התורה, לא מתכוון כל התורה. רוב דיני התורה. ככה רש"י אומר פירוש. ״זהו כל התורה כולה״ התכוון להגיד שזה עניין כללי, עניין כללי שכולל ריבוי דיני התורה, רוב דיני התורה. וכמובן שזה דוחק, כי הלשון בגמרא ״זהו כל התורה כולה״. אז רש"י אומר עוד תירוץ, שבגלל שיש עניין של רֵעַ, ״ואהבת לרעך כמוך״, אז ידוע הרי שרעך זה גם כן, הקדוש ברוך הוא נקרא רעך. כתוב ״רעך ורע אביך אל תעזוב״, שרעך זה הקדוש ברוך הוא. אז גם כאן ״ואהבת לרעך כמוך״ מתכוונים גם לקדוש ברוך הוא. אז כשאומרים ״דעלך סני לחברך לא תעביד״, יש לזה שני עניינים. מה שאתה שונא לך אל תעשה לחברך. מתכוונים לחברך כפשוטו וגם כן לחברך

06:09 זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא גם חבר שלנו. וממילא, כמו שאני לא רוצה לעשות משהו ששנוא עליי לחבר שלי, אז גם לקדוש ברוך הוא לא צריכים לעשות משהו שהוא לא אוהב. אז זה הפשט לפי רש"י. אבל מובן גם כן שזה בדוחק. וגם הפירוש של רש"י, בפרט כמו שהצמח צדק שואל בדרך מצוותיך: הרי גם בהקדוש ברוך הוא כתוב, ״אם צדקת מה תתן לו, או מה מידך יקח״. שהקדוש ברוך הוא, לא כאילו מה אכפת לקדוש ברוך הוא? שהוא למעלה מכל העניין של המעשים והמצוות. אז ממילא מה שייך להגיד ״דעלך סני לחברך לא תעביד״, שזה שנוא אצל הקדוש ברוך הוא, אם ״צדקת מה תתן לו״? אז את זה אדמו"ר הזקן מתרץ עכשיו כאן בתניא, על פי מה שאנחנו הסברנו קודם. שמה העניין של אהבת ישראל כמוך? איך יהודי יכול להגיע לבטא את העניין של אהבת ישראל באמת, שיהיה כמוך, כמו שנוגע בו את עצמו? זה על ידי שהוא מגלה בעצמו את העניין של נפש עיקר. כי מצד הגוף ועניינו לא יכול להיות עניין של אהבת ישראל אמיתי. צריך להיות אצלו נפש עיקר, ולא סתם נפש עיקר, אלא נפש עיקר כפי שהנפש היא בשורש, ״אב אחד לכולנה״. לגלות את הנשמה כפי שהיא בשורש ממש. דווקא הנשמה הזאת, יהודי באמת, לא הנשמה כפי שהיא מצד, מצד, מצד הלב וכולי, מצד ״אב אחד לכולנה״. אז יכול להיות אחדות ישראל אמיתית, באמת כמוך. אז על פי היסוד הזה, שכל העניין של אהבת ישראל קשור עם נפש עיקר, מזה מובן מה שאדמו"ר הזקן אומר שזה כל התורה כולה, שזה כולל את כל התורה כולה, גם ענייני התורה שקשורים בין אדם למקום. זה

07:52 מה שאדמו"ר הזקן עכשיו בא להסביר. ולפי זה גם כן מתורץ למה אדמו"ר הזקן מביא דווקא את המאמר חז"ל הזה, ולא מביא את המאמר חז"ל הידוע בויקרא רבה, כי רבי עקיבא אמר ״זה כלל גדול בתורה״. למה אדמו"ר הזקן מביא דווקא את הסיפור של הלל, שאומר ״זה כל התורה כולה״? הרי גם רבי עקיבא אמר משהו דומה. רבי עקיבא אמר ״ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה״. למה אתה לא מביא את המאמר חז"ל הזה? אז התירוץ הוא פשוט, כי בלשון של רבי עקיבא זה ״כלל גדול בתורה״, ושם לא מודגש שזה כל התורה כולה. זה כלל גדול בתורה. זאת אומרת, תורה, יש בזה עוד דברים. אז אהבת ישראל זה כלל. זה לא דבר פרטי, זה לא סתם דבר כללי, זה כלל גדול, אבל זה כלל גדול בתורה. יש אבל עוד עניינים בתורה. עדיין לא אומר שזה המהות של התורה גופא. מה שאין כן המילים של הלל, שאומר ״זהו כל התורה כולה״. מה שאמר הלל הרבה יותר עמוק, אומר שזה המהות של תורה. אז מה באמת ההסברה בזה? אז על זה הרבי עכשיו מסביר: ״כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין״. מכיוון שכל היסוד של התורה זה להגביה, להעלות את הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין. זאת אומרת, מכיוון שהשורש של כל התורה זה שהבן אדם יגביה, כשהבן אדם, זאת אומרת, ייתן חשיבות עליונה לענייני הנשמה על ענייני הגוף. מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין, זה העניין של כל התורה. לכן בעצם הרבי אומר כאן שני תירוצים למה אנחנו אומרים שאהבת ישראל זה

09:59 כל התורה כולה. יש כאן בעצם שני תירוצים. דבר ראשון אומר הרבי: ״כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין״. היסוד של כל התורה זה להגביה את הנפש על הגוף. וכפי שאמרנו קודם, שמה העניין של אהבת ישראל? שנפש עיקר וגוף טפל. אז על ידי זה שיהודי עובד על עצמו שנפש עיקר וגוף טפל, שזה היסוד של אהבת ישראל, אז זה גם כן היסוד של כל התורה כולה, בדרך ממילא, כי כל התורה זה העניין להעלות הנפש על הגוף. זה עניין אחד, וגם יש עוד עניין. קודם כול להסביר את העניין הנשגב. מה הפירוש של התירוץ הראשון? הנקודה בתורה ומצוות זה שרוחניות אצל בן אדם יהיה יותר חשוב מהגשמיות. להגביה נפש על הגוף. עניין של יידישקייט. זאת אומרת, הנקודה הפנימית בכל תורה ומצוות זה לגלות את מעלת הנשמה. הגמרא אומרת, למשל, ״וכי מה אכפת לקדוש ברוך הוא אם אתה שוחט מן הצוואר או אתה שוחט מאחור״? למה הקדוש ברוך הוא, נוגע לו איך הבן אדם עושה שחיטה? אלא ״לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות״. וזה כל העניין של תורה ומצוות. מה המטרה הפנימית של תורה ומצוות? לצרף בהן את הבריות. לפעול דירה בתחתונים. יהודי שחי על פי תורה ומצוות, פירושו יהודי שאצלו עניין הנשמה עיקר. אדם הוא בסך הכול חומר. איך הוא מסתכל על העולם מצד עצמו, העולם איך שהוא רוצה, העולם מצד עצמו, מצד יש אצלו מציאות. אז בן אדם אוהב את עצמו, אוהב את הגוף שלו. אז הוא רוצה את הכול לעצמו. מגיע השולחן ערוך, וכל דבר, השולחן ערוך אומר לך איך לתת את זה

12:10 לקדוש ברוך הוא. אתה קם בבוקר, אתה אומר עמידה, זה נגד רצונך. אתה רוצה ללכת לרוץ לעבודה? אתה צריך להתפלל. אתה צריך ללמוד. יש לך כסף? לתת לצדקה. זאת אומרת, העניין של תורה ומצוות, הנקודה הפנימית בתורה ומצווה זה שאצל היהודי העניין של רוחניות, עניין הנשמה, יהיה אצלו עניין עיקרי והגוף יהיה אצלו עניין טפל. לכן כל זמן שאצלו, אצל בן אדם, הגוף עיקר, הגוף אצלו זה עניין עיקרי, אז קשה לו לקיים את העניין של תורה ומצוות. ותורה ומצוות העניין זה לא לשמוע לקול הגוף, שהרוחניות תהיה עיקר והגשמיות טפל. לעשות מהיש אין, כמו שכתוב בספר. וממילא זה מה שהרב אומר כאן, שהעניין של אהבת ישראל זה אבן הבוחן. זה מה שהרב אומר כאן: "כי יסוד ושורש כל התורה כולה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף". פירושו שהעניין של אהבת ישראל זה אבן הבוחן. מה המצב אצלי ביהדות? אני רוצה לדעת מה המצב אצלי ביידישקייט. ישנם יהודים שמקיימים תורה ומצוות. כל אחד מקיים, משתדל לקיים תורה ומצוות. אז השאלה הבאה, בן אדם רוצה לדעת איך המצב שלו בעניין של... איך המצב שלו בתורה ומצוות, מה אבן הבוחן, מה אבן הבוחן שיהודי מקיים תורה ומצוות? כשיש לו אהבת ישראל. אהבת ישראל זה מראה מה אצלי חשוב. אם גשמיות אצלי עיקר או רוחניות אצלי עיקר. כי כל זמן שגשמיות אצלי דבר עיקרי, אז לא יכול להיות אהבת ישראל אמיתי. כל זמן שענייני הגוף אצלי הם דברים חשובים, אז אי אפשר אהבת ישראל אמיתי. אכפת לי מעצמי. האגו שלי מגיע קודם. התאוות שלי מגיעים קודם. ולכן גם כן, כשיגיע לאיזה שהוא עניין של תורה ומצוות, אז יכול להיות שיתגבר עליו היצר הרע.

14:07 והוא לא יעשה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, הוא יעשה מה שהוא רוצה. הוא יחפש את ה... להצדיק את עצמו על פי תורה גם כן לפעמים. מה שאין כן, כשיש לו אהבת ישראל זה מראה שאצלו הנפש זה עניין עיקרי. זאת אומרת, זה אבן הבוחן על המעמד ומצב שאצלו בנידון תורה ומצוות. בשביל זה יהיה הביאור הראשון שהרב אומר כאן למה אומרים "זהו כל התורה כולה". זאת אומרת שהלל הזקן מסביר לגר שאתה רוצה לקבל על עצמך את הנקודה של יידישקייט, כל התורה כולה על רגל אחת. אתה רוצה לקבל על עצמך את הנקודה של יידישקייט. הנקודה של יידישקייט פועלים על ידי אהבת ישראל, כי שם אתה לא יכול לרמות את עצמך. ואהבת ישראל, ואהבת ישראל שם נראה אם אצלך הנשמה זה עיקר או הגוף זה עיקר. וזה אבן הבוחן לגבי כל העניין של תורה ומצוות.