לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 4

00:01 ולא כן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה. הרבי הסביר שכדי להגיע לאהבת ישראל אמיתית, זה דווקא על ידי שהנשמה נרגשת אצל השני, זה דווקא מצד הנשמה. אז אומרים שברוחניות יש עניין גדלות ומעלות, והעניין שיש נפש בהמית אצל הנשמה. אז כולם אחד, במילא, הסברנו. שמרו על עצמכם. ממשיך הרבי ואומר: ולא כן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה. אדם כזה שלא הגיע לזה, אלא שאצלו הגוף זה עיקר. הגוף אצלו זה דבר עיקרי. אני רוצה לטפל בו לכן. אדם כזה שאצלו הגוף זה אצלו עניין עיקרי, עניין הגוף עיקר ונפש טפלה, אי אפשר שיהיה אהבה ואחווה אמיתית ביניהם. אז לא יכול להיות שיהיה לו אהבת ישראל אמיתית, אלא התלויה בדבר לבדה. אהבת ישראל שיהיה לו תהיה רק כזה סוג של אהבת ישראל שזה נקרא אהבה תלויה בדבר. כולם יודעים מה שכתוב בפירוש: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. כל אהבה תלויה באיזושהי סיבה. אהבה שתלויה בסיבה חיצונית, אז אין לזה קיום. ברגע שמתבטלת הסיבה, שמתבטל הדבר, נתבטלה האהבה. אהבה שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. כמו בפירוש, שם מביא את הדוגמה של אהבת דוד ויהונתן, אהבה עצמית וטובה. זאת אומרת שיהיה סוג של אהבה ששם אומרים שזו אהבה כזאת שלא תלויה בדבר, ולכן אין שום דבר שיבטל את זה. אפילו אם יתבטלו כל מיני סיבות וטעמים. אז אהבה עצמית זה דבר שלא מתבטל, ולכן כל זמן שאצל אדם הגוף אצלו זה דבר עיקר. זאת אומרת שאצלו העניינים תופסים מקום לפי החשבון של הגוף. אז בן אדם שיש לו יותר ענייני הגוף,

02:15 יותר גשמיות, יותר מידות גשמיות, יותר עניינים של כסף, של כבוד, של דברים כאלה, אז זה גורם לאהבה. ברגע שמתבטלים העניינים האלה גם מתבטלת האהבה. לכן כל זמן שאצל אדם גוף עיקר ונפש טפלה, אי אפשר להיות אהבת ישראל אמיתית. רק אהבה תלויה בדבר. מהלשון בתניא משמע שמדבר בעיקר בנגיעה לגוף והנשמה. כלומר, גוף עיקר ונפש טפלה, אי אפשר שיהיה אהבה ואחווה אמיתית ביניהם. אבל הטעם שהסברנו קודם בתניא, כאן הרבי לפני זה הסביר שגם בנשמה יש דרגות. יש גם בנשמה ששם נרגש עניין של מעלות. זאת אומרת שלא רק אהבה תלויה בדבר, זה לא רק בן אדם שאצלו הגוף עיקר, אלא אפילו בן אדם שאצלו רוחניות זה דבר חשוב, יותר חשוב מגשמיות. אבל אם אצלו העניין של רוחניות זה חשוב מצד המעלות, וגם בזה יש שתי מדרגות. עכשיו הרבי אומר כאן בכללות גוף נפש, זה מה שהרבי מסביר ככה בקצרה. ודאי משמע ככה בתניא גם כן, אבל בלשון כאן זה לא כתוב. אבל הרבי מדייק את זה בפירוט. הרבי מדייק שזה לא רק בנגיעה לגוף, אלא גם בנגיעה לנפש יכול להיות שתי דרגות. זאת אומרת יכול להיות בן אדם שאצלו רוחניות זה דבר עיקרי. חביב השם, יהודי לומד, מתפלל, ויש עניין של רוחניות אצלו דבר חשוב וכו'. אבל מה? למה זה חשוב אצלו? מצד טעם ודעת. מצד המעלה שזה. זאת אומרת, אצלו בן אדם שהוא תלמיד חכם גדול ולומד תורה ומתפלל. הוא מסתכל על המעלות הרוחניות שלו ולכן הוא אוהב אותו. אז גם זה נקרא אהבה תלויה בדבר, לא רק כשזה דבר גשמי, ענייני גוף, אפילו ענייני נפש, אבל זה נפש כפי שהוא בציור של

04:25 מענטש. אז גם זה תלוי בדבר. ואז יכול להיות שבטלה אהבה גם כן. אם פתאום יקרה שהבן אדם הזה יפסיק להיות עובד אלוקים או בעל חסד, משהו יקרה בחיים שלו שישתנה. הוא כבר לא בעל מדרגה כמו שראיתי אותו קודם, אז תשתנה גם האהבה. כדי שיהיה אהבת ישראל אמיתית, אז לא מספיק שיהיה גופו טפל ונפשו עיקר, אלא שגם בנפש צריך להיות איזו דרגה בנפש. הדרגה בנפש כפי שקשורה עם העצמות, זאת אומרת הדרגה בנשמה כפי שהיא ברמה באופן הכי נעלה. איך שהנשמה היא חלק אלוקא, לא איך שהנשמה באה בציור של מענטש, של טעם ודעת. דווקא כשבן אדם מאיר את האור האמיתי של עניין הנשמה, החלק הזה של הנשמה שהוא חלק אלוקא, שנמצא על הנקודה הזאת, אז כולם באמת אחד. אז מתבטלים לגמרי כל ה... כל הגבולות. ואז יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. זה פשט. הרבי מסביר פירוש מאוד יפה בפרקי אבות על פי זה, לפי הנקודה הזאת. אז הרבי אומר דיון מאוד נפלא בפרקי אבות. בפרקי אבות כתוב: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל... איך הלשון? כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. כשהאהבה זה דבר שתלוי במשהו בצד, אז אם בטל הדבר בטלה האהבה. יש גרסה. חבר'ה, חבר'ה, נו, קצת פנטסטי. סתם אומר פה... יש גרסה אחרת כאן בפרקי אבות, ובמשניות אחרות הגרסה: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל. לא כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, אלא נוסח אחר אומר: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל. דבר שאהבה כזאת היא תלויה בדבר בטל, כאילו בדבר.

06:56 כזה שאין לזה קיום. אז בוא עוד פעם: בטל דבר, בטלה אהבה, כי יש כאן עוד פעם המילה בטל. זאת אומרת, מפרשים הרי מפרשים שהכוונה היא שאהבה שתלויה באיזשהו דבר בטל, זאת אומרת בדבר גשמי, שדבר גשמי זה דבר בטל, כי זה גשמיות. גשמיות היום יש לך, מחר אין לך. כן, אם אתה אוהב את הבן אדם רק בגלל איזה בגדים שהוא לובש, כי איזה איזה איזה כמות של כסף שיש לו, דברים חיצוניים, אז זה דברים שבאים והולכים. עניינים גשמיים לא דברים אמיתיים. היום זה נמצא, מחר זה בטל. אז זה נקרא אהבה תלויה בדבר: בטל הדבר שאתה תולה בו את האהבה, זה דבר בטל. זה לא דבר אמיתי. מה שאין כן כשזו אהבה מצד עניינים רוחניים, זה לא נקרא דבר בטל. האלטער רבי לא כותב את הנוסח הזה. האלטער רבי כותב כל אהבה שתלויה בדבר, סתם, לא כותב דבר בטל. מה הפירוש בזה? לפי מה שמוסבר כאן, לפי מה שהסברנו עכשיו, מובן החידוש של האלטער רבי: זה שלא רק אהבה תלויה בדבר גשמי, זה לא אהבה טובה; אפילו אהבה תלויה בדבר רוחני. אז הרי זה לא דבר בטל, זה דבר אמיתי. מעלות אמיתיות. יש פה עניין רוחני, ורוחני זה לא דבר בטל, הוא נותן דבר אמיתי. אבל גם זה, כשהאהבה תלויה בדבר, איזה סוג דבר שיהיה, הן דבר רוחני, הן דבר גשמי, אז זו אהבה כזאת שאין סופה להתקיים, אין לזה קיום. זו לא אהבה אמיתית. אהבה חיצונית. למה? כי סוף כל סוף, ברגע שתלוי באיזשהו טעם, אפילו טעם רוחני, יש לזה רתיעה ועגמומיות. מתי זו אהבת ישראל אמיתית? אהבה עצמית. מצד עצם העניין של יהודי.

08:38 בלי שום עניינים אחרים של חשבונות אחרים. כאן אבל נשאלת שאלה מאוד פשוטה. אחרי שלומדים את הקטע הזה בתניא, תורה אומרת שכל אלו שעושים גוף עיקר ונפש טפלה לא יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. איך אפשרי? מה הנקודה כאן אבל? איך אפשר להגיד שכדי להגיע לאהבת ישראל התנאי היחיד זה צריך להיות נפש עיקר וגוף טפל? רוב ישראל לא מחזיקים בדרגה הזאת. אבל זה הרי מסביר ש... שמכיוון שעניין זה שייך לכל אחד ואחד. מכיוון שהתורה דורשת את זה. יהודי בעצם, בפנימיות. אז הרי יהודי, אצלו האמת, כמו שהרמב"ם אומר, שיהודי, כל יהודי, בעצם רוצה להיות כמו שרוצה ה' באמת. אז ממילא בעצם זה המהות הפנימית של יהודי. המהות האמיתית של יהודי זה שנפש עיקר וגוף טפל, ולכן אפשר לדרוש את זה בנוגע לפועל. זאת אומרת ככה. נכון שבעבודה, אז להיות... כל אחד יש לו דרגות. יש אחד שהגיע יותר, אחד הגיע פחות, אחד זה... בחיי כל אחד צריך לעבוד על עצמו. אבל מכיוון שמפני מסוימות מצד אמיתי של העניין, אז אצל יהודי מונח אצלו בפשיטות שהנשמה זה עיקר והגוף זה טפל, כי כך זה האמת. אז מצד הנשמה זה כך, ובנוגע לפועל הוא גם יכול להתנהג כך. זאת אומרת, למרות שאני לא מרגיש את זה ממש ברגש הלב, אבל על כל פנים בנוגע לפועל, יהודי יכול להתנהג בצורה כזאת, לחשוב באופן כזה, לדבר באופן כזה, להתנהג באופן כזה, שמה שהגוף יהיה טפל ונפש עיקר, וזה מתבטא במה שיש אהבת ישראל אצלו לכל יהודי בלי חשבונות. והאמת היא שזה מה שרואים במוחש. הרי רואים במוחש שאצל חסידי חב"ד, אהבת ישראל. מדברים עם חסידי חב"ד. כן,

12:26 כמובן שכל אחד צריך לעשות חשבון הנפש. אני מדבר באופן כללי. באופן פרטי כל אחד צריך לעשות חשבון מה המצב של אהבת ישראל שלו. אבל במוחש אנחנו רואים, מסתכלים במבט, באופן כללי, אז רואים אצל חסידי חב"ד, יהודים שלומדים חסידות וקשורים עם הרבי וחיים עם הרבי, עם התורה של הרבי, עם השיחה של הרבי, אז רואים שהרבי הכניס והחדיר. חסידות מחדירה אצל חסיד את העניין הזה של אהבת ישראל בלי חשבונות. אתה אוהב יהודי בגלל שהוא יהודי? זה לא רק מילים שאומרים, זה מצוי בשטח. וכל העולם, כל העולם, הרי כל העולם מתפעל מהעניין הזה. לא מבינים את זה. כל העולם מתפעל מהעניין הזה שרואים בליובאוויטש את העניין הזה של אהבת ישראל בלי חשבון. אין לך שום שייכות איתו ואתה מקנא? אתה חושב עליו, אתה דואג עליו, אכפת לך ממנו, אתה רוצה לעזור לו, אתה... זה מתבטא בכל מיני דברים. בחור הולך למבצעים, מה הוא מרוויח מזה? מה יש לו מזה? ניגש ליהודי שהוא לא מכיר אותו לא לפני זה ולא אחרי זה. הוא הולך אליו שבוע אחרי שבוע, אומר לו מילה טובה, מניח תפילין. בגלל שהוא יהודי. ואפילו אם הוא לא מניח תפילין, הוא גם ממשיך לאהוב אותו. זה לא בגלל אם הבן אדם הזה אני הולך אליו, הוא לא רוצה להניח תפילין שבוע אחרי שבוע, אז אני אתחיל לשנוא אותו. לא, אני אמשיך לאהוב אותו. למה? הוא יהודי. הנקודה הזאת זה הרי בפשטות אצלנו. הבעיה זה לפעמים הפוך. יש ווארט ידוע שאומרים, אני לא יודע אם הרבי אמר את זה, אבל אומרים את זה. כן, הרי ישראל-- בכל העולם אומרים ישראל אף על פי שחטא ישראל. כך כתוב.

14:08 בגמרא: שיהודי, אפילו אם הוא חוטא, הוא גם כן יהודי. אבל אצל חב"ד צריכים להגיד הפוך: ישראל, אף על פי שלא חטא, ישראל. לפעמים אהבת ישראל זה כל כך לאנשים בחוץ, אבל לאנשים מבפנים, שם לפעמים המצב לא כל כך טוב. בחורים בישיבה, יכול להיות שבתוך הזאל, בתוך הכיתה, אז הוא יש לו בעיה עם פלוני ועם אלמוני. פלוני לא מדבר עם אלמוני, לא מסתדר, וכל מיני פוליטיקות, אבל עם יהודים שהם לא תואמי צורה הוא אוהב אותם. אז ממילא צריכים לעבוד על זה גם, שגם כשיש, יש לו מייד על כל. ולהגיע לעניינינו: אז זה האהבת ישראל שהרבי אומר, מכיוון שבפנימיות העניינים הרי מאיר אצל כל יהודי הנקודה של נשמה עיקר וגוף טפל. הוא יודע שזה האמת. אף על פי שבפועל עדיין הוא לא חי בזה ממש עשרים וארבע שעות. אבל הוא יודע, החסידות מלמדת אותו שזה האמת, שעל ידי הנשמה זה העיקר והגוף זה טפל, ולהגיע לפועל הוא מתנהג באופן כזה. וזה קורה לכל אדם באהבת ישראל בגודל של כל אחד. אבל בכלל, ולהגיע למה שהרבי אומר כאן, שכדי להיות אהבת ישראל אמיתית צריך להיות נשמה עיקר וגוף טפל. אז יש חידוש מאוד גדול במאמר ד"ה ואתה תצוה. כל הבחורים למדו את המאמר ד"ה ואתה תצוה, זה המאמר האחרון שקיבלנו מהרבי לעת עתה, ושם במאמר ד"ה ואתה תצוה הרבי כותב לכאורה שם חידוש: שמה שכתוב בתניא, שכדי שיהיה אהבת ישראל אמיתית, זה כי בן אדם שאצלו הנשמה זה העיקר והגוף זה טפל. זה כל זמן שמדובר בבחינה של הנשמה, דרגה כזאת של הנשמה שהיא למעלה מהתחלקות. אבל ברגע שמאיר אצלו עצם הנשמה, כמו שאצל המאור, כך כתוב במאמר ד"ה ואתה תצוה, שיהודי מאיר

16:11 אצלו המאור עצמו. העצם של הנשמה שמתגלה בכוס זה הגולגולת. אז מצד עצם הנשמה אין שום הגבלה. עד כדי כך אין שום הגבלה שגם, גם כן, שגם כן מצד ענייני הגוף, לא רק מצד נשמה עיקר וגוף טפל. זאת אומרת, לא רק זה, לאהבת ישראל לא צריך לשלול את מציאות הגוף כדי שיהיה אהבת ישראל, אלא שגם בענייני הגוף, גם כשבן אדם נמצא במצב כזה או מצב זה. זאת אומרת, מצד, מצד, מצד אמיתת הנשמה לא צריכים לבטל את הגוף כדי שיהיה אהבת ישראל. זה חידוש נפלא. זה ככה מה שכתוב בתניא. בתניא כתוב שכדי שיהיה אהבת ישראל אמיתית צריך לבטל את הגוף. צריך להגיע למצב שגוף איננו תופס מקום אצלו. אומר הרבי שזה מצד דרגה נמוכה בנשמה; מצד עצם הנשמה שמושרשת בעצמות, אז מכיוון שאין לו בעצמו, זה הרי חוטאי, זה, זה, זה. אין, אין שום הגבלה. זה נמצא בכל פרט, גם בגוף. אז אפילו כשהגוף הוא לא, לא, לא באופן של נמאס ומתועב, גם מצד ענייני הגוף עצמו יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. זה מאוד גדול. אני שמעתי את זה מהרב פעם. היה פעם שיחה. אני זוכר שהרב אמר את זה לא חוץ מהמאמר ואתה תצוה. אני זוכר, היה מאמר או שהרב אמר, לא מאמר, שיחה. זה היה ב... טוב, שנון, היה איזה שיחה שהרב אמר, ומובא היה שמה ככה: הרבי הזכיר את התניא, כדי שיהיה אהבת ישראל צריך להיות נשמה עיקר וגוף טפל. ואז הרב אמר: אז זה תניא. אבל אחרי שבע דורות של גילוי החסידות, שעניינים של חסידות ירדו בעבודת לעשות וכו', כל העניין הזה, אז

18:13 עכשיו אפשר לפעול על אהבת ישראל גם מצד גוף העיקר. זה היה שם, גם מצד גוף העיקר גם יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. זאת אומרת זה בערך כמו ואתה תצוה, לא רק שהנשמה והגוף שרויים, אלא אפילו מצד עניין של גוף העיקר. מה הפשט? אז מה הפשט שיכולים להיות דור ויום ולהיות עם אהבת ישראל? אלא הפשט הוא שהחסידות, אחרי שבע דורות שגילה החסידות, אז התגלה הרי כל העניין של חסידות גילה שאדרבה, שדווקא הגוף יש בו מעלה, שהגוף יש לו קשר עצמי לאלוקות. תמיד לדבר על החסידות זה החסידות הראשונה, אבל הרי בדור האחרון, בפרט בשיחות של הרבי, אז הרבי הסביר את כל העניין של דירה בתחתונים, עניין הגוף, שדווקא הגוף יש לו שורש יותר גבוה מנשמה וכו'. כל הנקודה הזאת של חסידות מוזכרת בקיצור, אבל הרבי הרחיב את זה, כל הנקודה הזאת, וממילא זה הפירוש שגם מצד גוף העיקר, זאת אומרת גם מצד, גם מצד המדרגה הזאת, מצד עניין הגוף של עצמו, לא רק הגוף בתור כלי בשביל הנשמה. גם עניין הגוף עצמו אז יכול להיות אהבת ישראל אמיתית, בגלל שנרגש מהגוף שהגוף קשור עם בחינה של הקדוש ברוך הוא פרט ופרטון, וממילא מצד, גם מצד הגוף עצמו יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. בואו נרצה, הכל עניינים שהרבי חידש. בתניא אבל כתוב איך צריכים להיות, מאמינים לשם על פי התניא. אז הנקודה היא שכדי שיהיה אהבת ישראל אמיתית זה דווקא שאצל האדם מאיר אצלו הנשמה והגוף לא תופס מקום אצלו. ודווקא בגלל שהנשמה אצלו דבר עיקרי אז זה יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. מספרים שהיה חסיד שקראו לו ר' מענדל. מענדל

19:57 היה אוהב ישראל אמיתי. רבי קירלנד[?] כותב על אהבת ישראל של ר' מענדל. ר' מענדל היה משפיע בלוד, מהמשפיעים הראשונים בלוד. צריך להרחיב, מספר על אהבת ישראל של ר' מענדל, שהיה פשוט, היה לו לב. היה לו, היה לו לב של זהב, היה אוהב ישראל אמיתי. הוא לא יכול היה לסבול כשיהודי היה מצטער או כשיהודי היה לא טוב, פשוט היה בוכה, בוכה ואומר: תראה לי, היה יהודי באהבת ישראל אמיתית. אז ר' מענדל היה לו פתגם והיה אומר כך: "איך מגיעים לאהבת ישראל אמיתית?" אז הוא אומר, מאוד פשוט. "יהודי בעצם אוהב את השני, כי בעצם עם ישראל זה עצם אחד, נכון? בעצם יהודי יש לו אהבת ישראל. גוי בעצם הוא נפרד. גוי, גוי נפרד. כל אחד מצידו בפני עצמו יש. וממילא זה שיכול להיות פירוד לבבות בין יהודי אחד לשני, זה לא מצד היהודי שבו, אלא זה מצד הגוי שבו. כי יש איזה גוי. גוי יושב בקרבו. נכנס לו איזה גוישקייט במוח, בלב, ומצד הגוישקייט שבו נהיה פירוד לבבות. ממילא אמר ר' מענדל, אמר ככה: 'בה בה לא הייתם גוי', תזרוק את הגוי שבך ותגלה את היהודי שבך, וממילא יהיה לך אהבת ישראל". מאוד פשוט, לא? אבל זה, זה בסגנון אחר. זה מה שכתוב בתניא. זה הפירוש נפש עיקר וגוף טפל. נפש עיקר, היהודי שבך; גוף טפל, זה הגוי שבך. אז אם אצלך, אם אצל יהודי הנפש, ה... שלו, היהודי שבו, יהיה אצלו עניין עיקרי, ממילא יכול להיות אהבה אמיתית. אבל מה שאין כן אם הגוי אצלו עניין עיקרי, הגוף נהיה, אז איך עוד, אז באמת אין אהבה אמיתית. נסיים עם ביאור אחד של רבי לוי, של

22:26 האבא של הרבי. רבי לוי יש לו פירוש מאוד מעניין כאן בכל הקטע של התניא שלמדנו עכשיו. כולם יודעים שרבי לוי אצלו העניינים הם על פי הקבלה, אבל לפעמים ההסברים שלו נותנים, נותנים עומק מעניין לכל ה... כשרואים איך שכל מילה בתניא מדויקת. אז רבי לוי מדייק ככה. הוא אומר שהאלטער רבי אומר: "והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן". למה האלטער רבי תופס נפש ורוח? דווקא שני הדברים האלו? הוא מסביר שבמדרגת הנשמה נפש שייך למעשה. נפש זה עניין של מעשה. זה החלק של הנשמה שקשור למעשה. רוח זה מידות. זה החלק של הנשמה שקשור עם מידות. אז במדרגה של מעשה ומידות, שזה ז"א ומלכות והספירות, אז בז"א ומלכות שמה שייך התחלקות. במלכות, בפשטות, מלכות יש התחלקות. מלכות זה דיבור וגם כן ז"א מידות. במידות יש התחלקות. חסד, גבורה. יש עניין של התחלקות. אז בנפש ורוח יש עניין של התחלקות. גדולתן ומעלתן. גם מה זה גדולתן ומעלתן? דיברנו על זה עכשיו. גדולה זה חסד. גדולה זה חסד. "לך ה' הגדולה והגבורה". גדולה זה חסד. "האל הגדול הגיבור". גדולה זה חסד. מעלות זה גבורה. למה מעלות זה גבורה? כי גבורה זה עניין של העלאה, כמו את המים. כמו יצחק. לכן מעלות עניין של עלייה. אז גדולתן ומעלתן זה חסד וגבורה. זאת אומרת, זה מה שכתוב בתניא שיש שני סוגי של שורשים. שורשים ששייכים לחסד, כמו בית שמאי ובית הלל, חסד וגבורה. יש שורשים שייכים כמה חסד וכמה גבורות. אז זה העניין של גדולתן ומעלתן, שיש התחלקות. מי, כמו שאמרנו, זה בינה. אוקיי? בבינה שלמעלה מז"א, שמה כבר אין כל כך התחלקות. כמו בבית הלל שהתחלקו

24:42 זה במידות. מה שאין כן במוחין, אז שמה עדיין אין התחלקות. אז במוחין יש, יש, יש חסד וגבורה יכולים להיות ביחד. וממילא שמה אין עדיין כל כך התחלקות. לכן אומרים "מי יודע גדולתן ומעלתן". מצד אחד יש עניין של גדולתן ומעלתן, אבל בבינה, כשמאיר בינה, אז, אז מי יודע, אז לא יכול... אז, אז, אז זה דרגה כזאת שעדיין אין התחלקות. זה לא כל כך גלוי שבן אדם יוכל להגיד זה חסד, זה גבורה, זה יותר גבוה מאשר... אחר כך הוא אומר, איך הוא אומר הלאה? "בשגם שכולן מתאימות". אז כל זה, זה בבינה. אחרי זה הוא אומר: "בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה". אז הוא אומר ש"בשגם שכולן מתאימות", זה דעת. זה דעת עילאה דחסד. ו"אב אחד לכולנה" זה בחכמה. זה שלוש דרגות: חכמה, בינה, דעת. איפה נמצא ב"בשגם שכולן מתאימות" דעת? אז הוא אומר ש"בשגם", כתוב הלשון "בשגם". "בשגם שכולן מתאימות". זה לשון משונה, "בשגם". כתוב במדרש, אה, "בשגם" זה פסוק בפרשת בראשית. "בשגם הוא בשר". בשגם, בשגם. כתוב במדרש "בשגם" זה משה. שהמילה "בשגם" הולך על משה כי זה הגימטריה. "בשגם" זה גימטריה שלוש מאות ארבעים וחמש, שזה הולך על משה רבנו. זה הפירוש "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", כי משה רבנו חי מאה ועשרים שנה. זה כתוב שם. "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אפילו משה חי מאה ועשרים שנה, ואולי יותר. משה זה דעת. הרי אומר בתניא פרק ב' שמשה זה דעת עליון. וממילא זה מצד בחינת הדעת, "כולן מתאימות". "ואב אחד לכולנה" זה, אז זה חכמה. אז זה שלוש דרגות חכמה, בינה... אז מצד

26:40 מלכות וז"א יש מעלתן וגדולתן, יש התחלקות. מצד אבל העניין של חכמה, בינה, דעת, שמה מתבטלים ההתחלקות.