לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ט - חלק 4

00:00 הולכים בנפלא לגור אומדן. בשורה המתחילה "כנ"ל", אחרי הסוגריים. מה הרבי מזכיר כאן? אז הרבי מזכיר כאן כוח של אדם כועס על עצמו, את המעמד החשוב של אור דליתא נגדי נר או דבד כלא גופא, ליתן את נשיאת הנשמה של רשימו. זה כמו עץ שלא נכנס בו האש. אז צריכים לשבור את זה לחתיכות קטנות, נותנים לאש לבעור בו. זה גם מבארים כך, גם סגולה. הגאווה והגסות שיש על האדם, אז זה גורם שלא נדלק אצלו האש הראשונה. לא נגלה אצלו הרוחני, אז הוא צריך לשבור בעצמו את שרירות הלב שלו. אז צריך לשבור בעצמו את שרירות הלב. ואיך הוא יכול להשמיע את הלב? עד עכשיו הרבי מספר על בינוני, כשבינוני מגיע עד אין דמע חינה, זה הנקודה של בינוני שאסור לו לדמוע חינה. דיברנו על האדם הזה עם החומר הגס שלו. אז הוא שייך לשי. תרעפם כי הוא האדם, אמר הרבי. והאדם אצל בינוני, האדם הוא השיטה אחר. וכשריקים שבו זה דבר קטנו. מה אבל המהות שלו? מה הוא כאן? מה המציאות שלו? המציאות שלו זה עניין אחר. אל שכך עניינו, מה זה בטיילת? לא מוכרחים אצלו. יכולים לכפות אצלו היהודים גם כן עם הנקודה הזאת. אפילו יותר חזקה מהבחורים. וכי יש וכי אין, וכל העניין הזה בגלל שהם לא עוברים הרהורי עבירה. אבל הוא, עצם העניין שלא מוכרח אצלו. יש את היכולת, אפילו שבינוני לא קבע, אבל עצם זה שיש את היכולת והפוזיציה והזכות בעניין הזה של הבית. אז זה מראה שהוא בעצם, הוא במצב עקרוני בשעה אחרת יותר גרועה. אז נקודה הזאת של החומר שלו, או חומר ד', אז זה פועל של הבן אדם, בינוני. זמן

02:12 זה פועל שלו שבירת הלב. נמשיך הלאה. אז הרבי כאן אומר כך. כאן אז הרבי אומר: בינוני שכבר דיבר, בינוני זה מגיע למצב של חינה, למצב של פוזיציה. לא עניין של פה יש בינוני של חומר הגולש ששייך לך. כאן הרבי אומר לך יותר לפרטי. בינוני של דברים של רע ממש, של החלק של הנפש של בינוני. היא נשארה עם עניינים כאלה, אם ישבור את עצמו, שבירת הלב, הוא יבוא גם לעניינים של רע ממש. הא מדובר בבינוני. בינוני אין לו רע ממש של פה עכשיו, הוא כבר עכשיו. הרי כתבתי בינוני מכל העידות של חוקר, זה שיש רק את בינוני. אבל כל הזה מדבר כאן על רע. תבינו, אין לו עכשיו. אבל היה לו זה בעבר, וכשיש ימים כאלה בחלק הנפש, שהאדם צריך להתבונן בעניינים של עבירה שהוא עשה בעבר, וגם זה בינוני של עניינים של עבירה שעשה בעבר. גם צריך לשבור את שרירות הלב. אומר הרבי בשורה המתחלת "כנ"ל" שרצינו להכיר את רע ממש. רק שהייתי מתאים שההתבוננות היא יותר כדי לפעול על שבירת הלב, לא לגופו, לדינמיקה. עוד יותר באופן יותר פנימי. זה כדי שיתבונן על החומר של הנפש שהיה לו בעבר מהעבירה. חד־משמעי. זאת אומרת, חד־משמעי בעודו שעכשיו באמת הוא לא שייך לזה. כי העבירה הזאת שייכת לבן אדם כשהוא נער מתחיל. וכאן מדובר על בינוני כשכבר במצב של שייך לבן אדם. אז הרבי אמר יפה, כי כפי שהבינוני, הבן אדם, נמצא במצב של לא בינוני יומם וגם הלילות. ומסבירים שזה אחד מהראיות שזה הפשט. זה מה שהפשט הוא שאף פעם לא עשה עבירה, ופה אף פעם לא עשה עבירה. אז איך זה מתאים עם מה

04:14 שהרבי מדבר על זה כאן? היה לו חסידות, אלא הכוונה היא שמי שמדובר שלא עשה עבירה, מדובר שלא התכנסו, שלא היה יכול לנקום כל כך, זה כבר הוא לא שייך לעבירה. אבל יכול להיות שאדם מקפיד רק על זה, אז הוא היה שייך לעבירה והיה שייך בעבירה האלה, שזה נקרא חטאת נעורים. ואז אומר הרבי: "אם כבר עשית חטאת נעורים, עבירה שגם שייך לזה על לבטלה." עניינים האלה שבעיקר זה שייך לזמן ה-- נעורים. בזמן של נעורים יש, יש עניין שנקרא רתיחת הדמים, שאדם בתקופה של הנעורים, אז אדם הוא יותר רוצה וממילא שייך יותר ליפול, להיכשל בעניינים כאלה, ולכן צריך להיות יותר זהיר. וזה נקרא, לכן קוראים לעבירה האלה שקוראים לזה גן עדן. קוראים לזה בשם חטאת נעורים. אז אומר האר"י: "כשאיש עושה מעשים של חטאת נעורים, הפגם של אותו בן איש, הפגם שהוא פוגם על ידי חטאת נעורים זה עולמות העליונים." מה פירוש הפגם שפוגם בעולמות העליונים? בכלל ידוע שכל עבירה שהבן אדם עושה, אז הוא פוגם בזה לא רק למטה בנפש שלו, אלא על ידי זה הוא פוגם גם בעולמות העליונים, כיוון שהנפש של יהודי הרי חלק אלוקה, והנפש הרי מגיעה מעולמות העליונים. אז ממילא על ידי זה שאני פוגם בנפש, אז אני פוגם גם כביכול בשורש הנפש שזה בעולמות העליונים. בכלל בכל עבירה זה ככה. בפרט בעבירה שקשור עם גם מה שמדברים כאן, חטאת נעורים, שזה הולך על העניין של זרע לבטלה, אז שמה הפגם בעולמות העליונים זה יותר מכל עבירה אחרת. למה? מבואר, אז הרבי אמר את זה בקיצור, לפי זה בתניא פרק ז', שכל העבירות יש הבדל מאוד גדול בין עבירות כל שאר

06:09 העבירות לעבירה הזו של, של, של שמדברים כאן, חטאי נעורים. מה ההבדל? כל עבירה, אז יש לעבירה כלי. כל עבירה יש לזה כלי במה הבן אדם ממחיש את העבירה. כשבן אדם עושה עבירה מסוימת, אז העבירה מתלבשת בדבר מסוים. הרי שהוא עשה עבירה של, של, אה, דרך משל, אז הוא עשה משהו, לקח דבר מסוים ועם זה הוא התלכלך. שאם הוא עשה עבירה של לשון הרע, אז הוא פגם בדיבור. הוא פגם בפרט מסוים, ויש לזה כלי מסוים שבכלי הזה יתלבש החטא. ממילא אז החטא, גם כן הפגם, זה פגם, זה מותנה לפי ערך הכלי. מכיוון שכל העניין של פגם חטאי נעורים, כל זה הולך על העניין הזה כמו שזרע לבטלה, לבטלה פירושו שאין כאן כלי. זה עניין של, של לבטלה. אז מכיוון שכאן זה לא, זה לא, אין לזה, אין לזה שום כלי, אז הטומאה ש־ש־שזה גורם זה ריבוי טומאה, ריבוי טומאה בלי הגבלות, כי אין לזה כלי שיצמצם. כמו בגשמיות, יש, יש עניין של אור וכלי, ושהכלי מגביל את האור, מכניס אותו למקום מסוים ומגביל אותו. שם אותו בגדר קבוע. אז כשאני לוקח מים, שם את זה בכלי, אז הכלי מכניס את המים שיישארו במקום אחד. אבל אם אתה שופך מים בלי כלי, אז המים הולכים ומתפשטים מכל הצדדים ואין לזה הגבלות, והולך לכל המקומות. אז כן זה גם ברוחניות. כשאין לזה כלי איפה שנתפס העניין, אז ממילא יוצא הטומאה רוחנית. הפגם של הטומאה שזה גורם זה כל כך גדול, שזה ריבוי טומאה. וכתוב שהפגם של חטאי נעורים זה יותר גרוע במידה מסוימת בכמות, זה יותר גרוע אפילו מהעבירות של, של, של שקשורים עם,

08:05 עם עבירות מאוד חמורות. אבל בגלל שהעבירות האלה יש להן כלי, אז הרבי שם אומר שבפרק ג', שבנקודה אחת החטא של זרע לבטלה זה יותר גרוע אפילו מביאות אסורות. כן, בגלל שביאה, זאת אומרת, יש כלי לביאה. אז כשיגיד זרע לבטלה, אין איזה כלי. אז הריבוי השפע שמשפיע בכלי של סימנה זה באופן של בלי גבול, זה ריבוי השפע. ולכן כן, אז הרבי אומר שאלה שלא מוזכר בתורה העוון של זרע לבטלה. אז ממילא, אם נגיע לענייננו, אז זה מה שהרב אומר. מכיוון שכאן בחטאי נעורים, אז האדם נטמא בו יותר, אז הוא גם פוגם באופן של ריבוי, ריבוי גדול, פלא, וסיימים ושור מול המעילה בזמן. ומכיוון שבעולמות עליונים הם למעלה מהזמן, כאילו פגם ונטמא בעת הזאת. כי הנה נשאלת השאלה: מה עכשיו? אנחנו מדברים כאן על אדם שכבר עשה תשובה. הרי הוא בינוני, בינוני כזה שעכשיו הוא נמצא על הסף של לא עבר עבירה מימיו וגם עוונותיו. זאת אומרת שהוא עשה תשובה. הרבי שואל סיפור. השאלה שהרבי שואל: מה זאת אומרת שהרב אומר שבן אדם שלא עבר עבירה מימיו? הרי כאן אומר שהוא עשה חטא, תשובה. אז הרבי מסביר, בכוח עניין התשובה, תשובה שאתה מבין עכשיו על החשבון. ותשובה הרי לא רק מתקנת את העבר, או התשובה מתקנת גם את העבר. נכון, כל העניין של תשובה זה שזה גם מתקן, עושה הכנה למלחמה, גם את העבר זה מתקן, את החלק של המפריע. אז ממילא מכיוון שהוא הרי עתה לתקן גם את זה, אז לכן כאילו זה לא היה מימיו. אז מה פתאום עכשיו אנחנו צריכים

09:55 להתבונן בעניינים כאלה שעכשיו זה לא קיים? אז הרבי אומר שתמיד כשבאים לחקור את הלב שלו, את הגשמיות שלו, צריך לחקור על העבירות שעשה כשהוא היה נער. זאת אומרת, עכשיו הוא לא שייך לזה. עכשיו הוא מבין את זה. מה פתאום לחקור על עניינים כאלה שכבר מזמן כבר עבר אותם? אבל הרבי מסביר מכיוון שהפגם זה לא רק בזה, יש גם את מה שפוגם בעולמות עליונים. כמה אנשים אומרים: הזמן, כאילו פגם ונטמא היום חס ושלום. וממילא מכיוון שלמעלה מהזמן, אז הפגם כאילו זה היום והיום קרה. זה עניין של כאילו שקרה היום. הפגם עשה כאילו שעשה היום, עבר על זה. ועכשיו שזה למעלה בזמן, אז גם כאילו קרה היום. מה הפלא בזה? יש שני פנים איך ללמוד גם כאן. זה התיקון הזה. ידוע שכתוב בסידור ששורש הזמן זה בספירת המלכות. אז למה הרבי אומר את זה גם כן? בשעה קטנה? איפה מתחיל מציאות הזמן? מציאות הזמן מתחיל מספירת המלכות. הרי מלך, הרי ברוך, הרי אמרו, זה עניין של עולם העליון, עולמות זה עניין של אבל. למעלה מספירת המלכות זה למעלה מהזמן. ומכיוון זה הרי פוגם זה בדרגות יותר גבוהות מספירת המלכות. הרי הרהור פוגם, זה גם זה ליקוי של הוי', שזה כל הארבע אותיות של קדושה. זאת אומרת הרי הרהור פוגם זה בדרגות יותר גבוהות, בפרט הווילון של חס ושלום, שזה פוגם במוח, זה פוגם בחכמה, יו"ד של הוי' או בפנימיות. הרבי מוסיף שכאן זה בבחינה יותר. וממילא מכיוון שזה גם זה בעולמות שלמעלה מספירת המלכות, זה למעלה מהזמן, ולכן כאילו פגם היום. זה ביאור אחד, או אחר שלא מתכוון להגיע לעולמות כל כך גבוה. הוא מתכוון

11:50 אפילו להגיד הוא מתכוון באמת, הוא מתכוון אפילו כאן. אלו עולמות רוחניים, לא רק יסוד, אפילו במילה אלו הרוחניים. כי הרי ידוע שהתנך היא אצלנו בזמן. אותו דבר שאצלנו זה זמן של היד זה רגע אחד. אז למעלה עולמות יותר גבוהים. לא רק יסוד, גם בעולמות של כן שייכים לזמן, אבל הם למעלה מהזמן שלנו. זה מובא בזה בפרשה בסיפור של המהר"ש נ"ע. המהר"ש נ"ע שלח מכתב. כל זה ידוע שהמהר"ש נ"ע שלח מכתב, שהמכתב הגיע אחרי חמש עשרה שנים. היה מחכה לו וקיבל את זה אחרי חמש עשרה שנים, ובמכתב היה כתוב דבר שהיה נוגע אז, אחרי חמש עשרה שנים. אז רק שאז המהר"ש נ"ע כתב את זה בלוח לוחות. כבר חמש עשרה שנים הולך לקרות. המהר"ש נ"ע כתב את זה מתוך הווה. בגלל זה המהר"ש נ"ע, הוא ראה את עצמו, היה בדרגה של הנביא אלישע. זה סיפור על זה. אני כבר אספר לך עוד מעט. זה היה בדרגה של עולם. מה שאצלנו ההווה זה עולם עליון יותר. ההווה מביא את, זאת אומרת אצלנו ההווה זה רגע אחד, והיה לו את ההווה זה חמש עשרה שנים. עוד יותר עולם יותר גדול. אז ההווה אומרים בזה של ימים. יום אחד שווה כל, כל האלף שנים. ימי ה', ימי של הקדוש ברוך הוא זה אלף שנה. זאת אומרת שיש דרגות ברמות העליונים שמה שבשבילנו זה עבר או עתיד, שם זה הווה. ומצד זה יוצא שאפילו שאני עשיתי דבר לפני עשרים שנה, אבל מצד ששם זה דרגה יותר גבוהה, זה למעלה מהזמן של זמן שלנו, הזמן של הגשמי, או ייתכן, יכול להיות שהדבר שעשיתי לפני הרבה זמן זה עכשיו כאילו אני עושה בהווה. סוף סוף נשאלת

13:46 השאלה: הרי עשיתי תשובה. אז אדמו"ר הזקן אומר: "ואף אם כבר עשה תשובה נכונה". תראה מה זאת אומרת? ככה אחרי ששומעים כאלה מילים אז אפשר להיכנס לדיכאון מוות. אפשר להיכנס כאן לדפרסיה קומפלטו. אין תיקון. בן אדם נכשל ברגע פעם אחת, אז גמרנו, כל החיים הוא נסחב עם החבילה, ואין זה כל הזמן. אז אדמו"ר הזקן מתייחס לעניין. הרבי כך: "ואף אם כבר עשה תשובה נכונה". אין עוד עונה בעתיד. ומצד העניין של המרידה במלכות, זה מתי שאדם תיקן את זה כבר מהרגע שעשה תשובה פעם ראשונה. המרידה במלכות. ולדבר זה גם כן הפגם. באותו שעה שעשה תשובה לפני זה, אז הוא גם כן תיקן את הפגם. עלמא. נכון שכל... הרי עיקר התשובה זה לב. תשובה, יש כמה עניינים בתשובה. בעיקר התשובה זה תשובה במעשים ותשובה בלב. עיקר עניין התשובה זה בלב. מה זאת אומרת? אז הרבי מסביר את זה כך. "עיקר התשובה" הוא כבר בהלכות תשובה. הרבי מסביר שם שיש מצוות תשובה מן הכתוב. יש את מצוות התשובה. מצוות התשובה, הפרט זה המילה "תשובה". אבל מצוות אחרות זה גם זמן. ברגע שאני אומר מהיום והלאה אני לא אעשה זה עוד פעם, מחליט החלטה גמורה שלא שוב יכעיס לו ויעבור, לעשות החלטה לקבל עליו מלכות שמיים. אז זה כל תשובה. וזה תשובה שלמה על פי פשוטו. זה מצוות התשובה. אבל יש, זה בשביל, זה עניין התשובה. עצם הנקודה של תשובה זה כל המרידה במלכות. המרידה במלכות. המרידה במלכות זה העניין שאני אומר. אז הרגע שאני עושה תשובה ואני עושה החלטה מהיום והלאה אני אקבל על עצמי מלכות שמיים ואני אשוב לקדוש ברוך הוא, אז זה כבר סיכמנו את העניין. אבל יש עוד

15:52 נקודה בתשובה שזה הרבי אומר כך: "עיקר התשובה היא תשובה בלב". מה פירוש "עיקר התשובה"? לא מצד מצוות התשובה, אלא מצד הקירוב אל הקדוש ברוך הוא של התשובה. שיהודי עושה תשובה צריך לנסות שההתחברות שלו לריבונו יהיה בתכלית השלימות, כאילו שהוא אף פעם לא חטא לו. זה העניין. ובזה הרי תלוי בעיקר בלב. כמה רגש הלב. כמה, כמה, כמה יתחשב. היהודי מרגיש בלב שלו הקדוש ברוך הוא. מכיוון שהתפארות זה בלב, והלב יש בו, כנראה שמדרגות רבות. מכיוון שהתשובה בעיקר זה בלב, והלב, הלב זה לא דרגה אחת. עניין של מה זה גוף נפשי, אבל בלב יש בו הרבה דרגות. הלב מורכב מכמה דרגות. יש תפארת על הלב, יש רוח על הלב, ובזה גופא יש דרגות בעניין של לב. מכיוון שהלב תלוי בזה, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום שהיה לו ליהודי. אז כל העניינים הם תלויים לפי מה שהוא ולפי הרבה דברים. אז הרבי אומר כאן שלושה עניינים: לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום. יש שלושה דברים, אותם תנאים בבן אדם. יש את האדם, באיזה דרגה האדם נמצא, באיזה זמן נמצא ובאיזה מקום נמצא. בכל זאת שלושה עניינים שנקרא ברוח הקודש. הבעל שם טוב אומר. הדבר הראשון אדם. יש דברים שכשאני בדרגה מסוימת אז זה בסדר, אבל בדרגה יותר גבוהה זה לא בסדר. אפרה דוגמה ידועה. הבעל שם טוב אומר את זה שבן אדם יש לו לכלוך בבגד שלו, זה הלכלוך. אז יש לכלוך שזה חציצה ויש לכלוך לא בבגד, בגוף. יש סוג של לכלוך שזה חציצה ויש סוג של לכלוך שזה לא חציצה. זאת אומרת גם בגדים, רבב. אז יש לשון ידוע שתלמיד

17:57 חכם שיש לו רבב על בגדו זה דבר מאוד חמור. למה? כי מכיוון שאותו, אותו, אותו לכלוך, אותו, אותו, אותו רבב, אותו לכלוך. רבב זה סוג של שמן, איזה לכלוך. אותו לכלוך אצל עם הארץ זה לא היה דחק, אצל תלמיד חכם זה נשאר בעיה. למה זה כך? בגלל שאצלו זה עניין של איכות הבן אדם. אצל הבן אדם היותר נעלה, אז דבר יותר דק זה בסוף סוף גם תופס מקום. כמו שזה נגלה בגשמיות, ככה גם ברוחניות. זאת אומרת שיכול להיות דבר מסוים, במידה מסוימת, דבר מסוים שבשביל בן אדם אחד זה לא נחשב לעבירה גדולה, ולכן בשביל הדרגה שלו זה קלות גם, אבל בשביל דרגה יותר גדולה זה נחשב גם ריבוי, ודאי בקרבת הדין כי כחוט השערה. זאת אומרת שאצל אדם יותר נעלה, אז מה שאצל אחד זה לא נחשב לפגם, אצל הבן אדם היותר נעלה זה כבר נחשב לפגם. עם זה אז הרבי מסביר למשל מה שאנחנו אומרים סלח לנו בשמונה עשרה. עשרה מיתנים את הכתבים. מה פתאום שאנחנו אומרים סלח לנו? הרבי מסביר על זה. אדם מגיע לנס, להגיע לדרגה גבוהה של קדושה, הקדוש ברוך הוא, אז הוא מרגיש עד כמה רחוק הוא מהקדושה. הדברים שלפני זה לא היו נחשבים לבעיה, עכשיו זה כבר נחשב לבעיה. זה דבר מובן. רואים את זה בגשמיות, כמו ברוחניות. גם עניין התשובה. ממילא זה אומר לך שיכול להיות כשהייתי נער, כשהייתי צעיר, אז עשיתי תשובה. אבל אחרי שעשיתי, אז בשביל אותה דרגה, לפי מה שהוא עוד, זה דרגת הנפש שאני הייתי באותה תקופה, באותו מצב, אז התשובה הייתה מספיקה וזה ביטל את הפגם, וממילא כבר הקדוש ברוך הוא סלח

19:40 לי ותיקן את העניין. אבל עכשיו אני עליתי בדרגה יותר גבוהה, וכשהגעתי לדרגה יותר גבוהה, אז מה שלפני זה היה נקי פתאום נהיה מוכתם. לפני זה היה נחשב דבר נקי, פתאום נחשב לדבר מוכתם. בן אדם כל פעם, כל רגע, זה מובן וברור משהו. אז על זה, על זה גם כאן. אז לכן, לפי מה שהוא עוד, אז לכן, אז מתעלה בדרגה יותר גבוהה. אז ממילא דבר שאצלו לא היה פגם, ממילא זה היה כבוש בעמידה. באמידיזה ענייני. ריבונו של עולם סלח לו ומחה, אבל עכשיו התגלה גם פגם חדש שלא היה קודם. קודם לא היה תופס מקום, עכשיו תופס מקום. זה הפירוש של זה עוד לא. הרי יש עניינים שהם מצד המקום. מקום. מה פירוש מקום? זאת אומרת, תלוי מאיזה מקום הבן אדם נמצא. כי יכול להיות שבן אדם במקום מסוים, מקום מסוים זה לא נשאר פגם; במקום מסוים זה כן נשאר פגם. על זה כתוב: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", שבגלל שאילו היה בדורו של אברהם, אז לא היה נחשב לכלום. היה צדיק בעיניו. זאת אומרת שלפעמים לפי הסביבה או לפי המקום שהבן אדם נמצא, אז גם כן לפי זה מחשיבים את העבירות שלו. בגלל שהוא נמצא במקום מסוים ששם מקום מגושם יותר, אז האמת שלו בשביל הדרגה שלו זה מספיק. אבל אם הוא יגיע למקום שם נמצאים אנשים יותר נעלים, שם גם כן ידרשו ממנו יותר. על זה זה גם כן הגיע לזמן, שיש זמנים יותר נעלים, זה זמני השנה. זאת אומרת, יכול להיות עניינים מסוימים שבמשך השנה זה לא כל כך גרוע, אבל בזמן מסוים, למשל

21:29 בעשרת ימי תשובה, אז כתוב בשולחן ערוך שיש דברים שכל השנה מותר, בעשרת ימי תשובה אסור. אז פה, אבל לא שמענו שיש עניינים של חומרה שכל השנה אפשר להקל בהם, אבל בעשרת ימי תשובה שמה צריכים להחמיר בהם. מה זאת אומרת? כמו נשף, זה אסור וזה מותר. אז רואים שיש עניינים שבזמן, לפי זה משתנה הפגם שזה פוגם. בזמן יותר נעלה, אז אפילו דבר יותר זעיר פוגם יותר. אז הנה יש שלושה עניינים: יש לפי הודאות, יש לפי הזמן, יש לפי המקום. יש סיפור ידוע עם הרב רוחאני[?], שהרב אמר לו פעם בציר, כביכול, זה קשור לעניין של לקרב יהודים לאידישקייט. לקרב יהודים לאידישקייט. אז הוא לא יודע מה זה. הוא אומר לו: יש כזה דבר סאונה חמה. ללכת למקום הכי חם, הכי חם, למקום חם שיהיה לו הרבה אבנים. הרבה אבנים. חם. זה קצת מסוכן, כי נמצאים בתוך הסאונה אז נותנים מכות כדי לחזק את העצמות. אני לא זוכר מה זה. יש מקום מיוחד שמכים כדי שהבן אדם ירגיש יותר נוח. אז זה, אז אומר החסיד: אם בן אדם ברחוב ותתקף לו מאפה איזה פרא אדם וירצו לתת לו מכות, אז יזעקו למשטרה מיד. אז יזעקו גם למכות ברחוב. אבל אם אתה תכניס אותו לסאונה חמה שם, לא רק שהוא לא יכעס עליך, הוא יגיד לך תודה שנתת לו מכות, נתת לו את המקום. כן. למה? מדובר כאן אידישקייט עם יהודים. שאדם, אם רק אפשר לקרב אידישקייט ותדבר איתו עניינים שחיים או שחיים או שמדברים דברים טובים, אז אתה לא רק שלא תקרב אותו, אדרבה, יכול להיות שהוא יתנגד איתו. דבר ראשון צריך לגלות טוב. אז

23:52 צריכים להכניס אותו לסאונה. כן. סאונה זה סיפור ארוך. סאונה זה אמירה, וכמה להגיד דברים אמיתיים בלי, בלי, איך אומרים? בלי פואנטה. כן, כן, אבל קודם כול צריכים להביא אותו, להכניס, צריך להכניס אותו. אבל אם אתה בצד הרחוב, צריך לעשות לו מהצד, אז אתה מנקה את הרחוב כזה. מה הנקודה? שלא יפתיעו אותנו עם הריבוי. שכל בן אדם יכול להיות שבדבר מסוים הגיע הבן אדם הזה את המקום הזה בזמן הזה. זה לא טוב, אבל אם אתה יותר גבוה עליו, יפתיעו אותו. הרבי אומר, הרבי כאן, זה מגיע לעניין של החטא. זה הגיע, זה הגיע למצב הנפש. ככה זה. תודה לידוס. טוב. זה הרבי. גם הרבי כאן רוצה להסביר: איך הבן אדם יודע מתי התשובה שלי הייתה טובה או לא? איך אני יודע אם הבנתי אחת יותר או לא? אה? אז אומר הרבי, לכן טוב. לא רק זה, לא רק זה. יש עוד דברים שנכנסים ללב. הבן אדם אומר רק תודה. אני רואה את הטמטום הלב. זה הסיבה לזה שיש טמטום הלב. כן. אז אני יודע שהסיבה לטמטום הלב זה הקליפה שגברה. זאת אומרת שההגיונות היא גוברת על הגן הזה שכבר חסר לו קצת, קצת זה בטח. אבל מכיוון שהיום לגן שלי זה לא מספיק, אז עוד אני עובר הגן הוא טובע, גם אז אני עובר את כל ההשתלשלות של כל הגן הזה. אני לא מפריע, אני אומר לו: לא תבין את זה. זה סימן שאני צריך ללמוד את זה יותר. לכן זה גם חיים של עצמות וגם טרי וגם בשורותי. כבר הייתי מרבינים. לכן צריך לעשות טיול. תראה איך. אוי אוי, יכול להיות שבעתיד לראיתם להם שוב

25:56 את השני לא נבאר שם את זה בדיוק. גם יכול להיות שזה לא בגלל הפגם, לא שיש שם פגם כזה, אלא גם יכול להיות שאין בהם פגם, אבל רוצים להביא את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה של תשובה. ולכן גם כן גורמים לו טמטום הלב לפי דרך אחרת. עניינים. עניין אחד זה שלפעמים צריך גם בשביל הדרגה שלו היום, זה לא מספיק. יש לפעמים עוד מקום שלא מתכוון גם, אלא המטרה שרוצים. הקב"ה רוצה לפעמים להעלות את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה. זה להפך, למעלה. זה כבר לא נכנס לעניין של תשובה, טעות או גם אלא תשובה. רוצים להביא את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה בתשובה. אז הבן אדם, כדי להביא אותו לדרגה יותר גבוהה בתשובה, אז אחד האופנים איך שמלמעלה מעוררים את הבן אדם לדרגה יותר גבוהה בתשובה, זה על ידי זה שנותנים לו טמטום הלב, וזה גורם לבן אדם שהוא יתעלה לדרגה יותר גבוהה. ולכן אמר דוד, "וחטאתי נגדי תמיד". זו הסיבה למה דוד המלך אמר "וחטאתי". יש כאן דיון ארוך של הרבי על כל הקטע הזה. מה שני ההבדלים ומה הוא מחשיב לדוד המלך, מה הוא רוצה להביא את החטאים וכו'. אז נשאיר את זה בעזרת ה', הדיון יהיה בפעם הבאה.