לקוטי אמרים תניא - פרק ל' - חלק 1

00:01 מכיוון שעבר הרבה זמן שלא למדנו את ה-- את התניא והתחלנו כבר פרק ל', את ה-- החלק הראשון אנחנו עוד פעם נתחיל את זה כדי לתפוס את ההמשך הענייני. לא נחזור את ה-- את ההסברים שדיברנו כבר אבל לפחות ל-לקחת את הנקודה. אז האלטער רבי מתחיל בפרק ל' ואומר ככה: "ועוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר חז"ל והוי שפל רוח בפני כל האדם". עוד נקודה שבן אדם צריך להתבונן כדי שיהיה אצלו העניין של דעה שפלה, כדי שיהיה לו לב נשבר ומצד זה הוא יוכל להוריד את טמטום הלב שיש לו. אז על ידי שהוא יתבונן בדברי חז"ל "והוי שפל רוח בפני כל האדם". והוי באמת לאמיתו. שפל רוח זה לא רק עניין, והנהגה, עניין חיצוני שהוא צריך להראות את עצמו כאילו הוא שפל רוח, אלא הכוונה כמו שהאלטער רבי מפרש כאן, והוי באמת לאמיתו, שהוא באמת צריך להרגיש ככה ולהיות באמת משוכנע שהוא שפל רוח בפני כל אדם. ומה הכוונה בפני כל אדם? לא רק הכוונה סוג מסוים של אנשים, אלא הכוונה כל אדם, אפילו בפני קל שבקלים. איך בן אדם, בפרט שכאן מדובר על בן אדם שהוא בינוני. לא מדברים כאן על סתם בן אדם שהוא רשע, מדברים כאן על בן אדם שהוא כבר בגדר בינוני מצד העבודה. ואף על פי כן אומרים, דורשים ממנו שהוא יהיה שפל רוח באמת לאמיתו בפני כל אדם, אפילו לפני קל שבקלים. איך יכול להיות כזה דבר? הרי זה ח"ו לא אמת. אז והיינו על פי מאמר חז"ל. על זה האלטער רבי בא להסביר כאן לפי מה שחז"ל אומרים: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". שבן אדם כשהוא

01:58 בא לדון. מה פירוש לדון? אז לפי מה שמדברים כאן זה לשקול את עצמו ביחס לשני, לראות מי יותר גדול, אני או השני, ו-- מי צריך להיות שפל רוח בפני מי. אז יש כאן עניין של לעשות דין. הוא צריך לדון מיהו, מה המצב שלי לגבי המצב של השני. אז על זה מה אומרים חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". שלא תדון את השני עד שאתה לא תגיע למקום של השני. מה פירוש למקום? אז יש, האלטער רבי כאן מביא כאן שני פירושים לעניין של מקום. מקום כפשוטו ומקום גם כן מבחינת מדרגות. הוא מסביר: "כי מקומו גורם לו לחטוא". זה שאני רואה את פלוני בן פלוני שהוא במצב של קל שבקלים, זה לא הבעיה של... זה לא רק, זה לא סתם רק הבעיה שלו, של הבן אדם הזה, זה מצד המקום. המקום שגורם לו לחטוא. להיות פרנסתו... זאת אומרת שצריכים לקחת בחשבון כשאני בא לדון יהודי אחר ולראות איפה הוא נמצא, אני לא יכול רק להסתכל מה הוא עושה. אני צריך לקחת גם כן את הנסיבות, את הדברים, את המקום, את העניינים שגרמו לו. שמכיוון שהבן אדם הזה, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות, ועיניו רואות כל התאוות, והעין רואה והלב חומד, ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה, כמו שכתוב בהושע: "הוא בוער כאש להבה וגומר". אז ממילא יש כאן בן אדם שמצד זה ש-- זאת אומרת יש לו כאן שני דברים: מצד המקום הוא נמצא במקום כזה, שזה מקום ששמה יש הרבה עניינים של תאוות. הוא נמצא בשוק ולכן הוא נמצא במקום כזה ששמה הרבה יותר קשה לבן

03:55 אדם להתגבר על עצמו. וחוץ מזה יש לו גם כן יצר הרע גדול, יצר בוער כאש. אז זה גם מצד מקומו. זאת אומרת מדרגות. הוא נמצא בדרגה כזאת שיש לו יצר הרע מיוחד ששורף כמו אש. אז מצד שני הדברים האלה, הן מצד מקום בגשמיות והן מצד מקום ברוחניות, לכן הוא חוטא. זה בגישה לשני. מה שאין כן, בנוגע לעצמו. זאת אומרת הבינוני, מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו. הוא בן אדם שמצד השגחה פרטית הוא לא צריך להסתובב ברחוב כדי למצוא את הפרנסה. הוא בן אדם כזה שהוא לא הולך בשוק, רק מעט ורוב היום יושב בביתו. זה מצד מקומו בגשמיות, הבינוני. וגם אפילו מצד... אם נגיד אם הוא הולך כל היום בשוק, אפילו אם הוא בן אדם כזה שהוא גם כן בעל עסק, יש הרי בינוני בעל עסק, ובמילא הרי הוא מסתובב ברחוב גם כן. אז גם אם הולך כל היום בשוק, יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו. יכול להיות שמצד מקומו ברוחניות, אין לו כמו מקומו בגשמיות. הוא גם כן בן אדם כזה שהוא בעל עסק, שהוא מסתובב בשוק. אבל יכול להיות שברוחניות, מצד הדרגה שלו, מצד היצר שלו, אין לו יצר הרע כל כך חם כמו שיש לשני. אין לו כזה אש להבה. אין לו חום בטבעו, כי אין היצר שווה לכל נפש. לא כל אחד יש לו אותו סוג של יצר. יש אחד שאצלו היצר הרע זה בכוח החמימות ויש אחד שאצלו היצר הרע זה בכוח הקרירות. כמו שהרב אמר קודם, שיש בן אדם שהוא מצונן בטבע, אז יש לו... יש לו בעניינים כאלה שקשורים עם תאוות ועם העין רואה

05:42 והלב חומד. אין לו את הבעיה הזאת כי הוא יכול להיות קר בטבע. ואין היצר שווה לכל נפש. יש שיצרו כו', כמו שכתוב במקום אחר. יש בן אדם שיש לו יצר הרע, כמו שדיברנו על זה בשיעור עשר שדיברנו. מה אומרים חז"ל? איזהו גיבור? הכובש את יצרו. הבעל שם טוב מסביר שהפירוש הוא שהבן אדם צריך לכבוש את היצר שלו. כל אחד צריך לדעת מה זה הדבר, מה הן החולשות, כמו שאומרים. מה הם הדברים שאצלו זה הדברים היותר כבדים, ועל זה הוא צריך להתגבר. זה הפירוש גיבור שיודע לכבוש את היצר שלו. אז זה זה גם כאן. אז יש בן אדם שהוא בטבע בכוח החמימות, ויש בן אדם שבכוח הקרירות. זה כמו שהרב מסביר. יש את השיחה הידועה בליקוטי שיחות. שם הרבי מסביר את העניין של נחש ועקרב. יש הגמרא אומרת שנחש כרוך על עקבו לא יפסיק ועקרב כרוך על עקבו יפסיק. מה ההבדל בין נחש ועקרב, סקורפיון? אז כתוב שהנחש יש לו טבע החמימות. זאת אומרת שהוא נותן ארס כשהוא מכניס לבן אדם, הוא נותן סם, אז הסם זה סם רותח ששורף את הגוף. מה שאין כן עקרב זה הפוך, שהסם שלו מקרר את הגוף ומכניס קרירות בכל הגוף עד שהגוף נהיה למת מהקור, שזה גם כן אופן של ייסורים. ומה המשנה אומרת, שמה יותר גרוע? שיותר גרוע עקרב. עניין הקרירות יותר גרוע מחמימות. בן אדם שיש לו יצר הרע חם, יש לו גדר החמימות. נכון שזה דבר רע, כי החמימות בענייני העולם זה זה דבר לא טוב. חמימות בתאוות. אבל מכיוון שהחמימות זה, מצד שני יש בזה מעלה גדולה, שאם אתה תיקח את החמימות הזאת ותכניס את זה לקדושה

07:32 אז זה יהיה חמימות והתלהבות, ולהכניס התלהבות בקדושה. אז ממילא עצם החמימות זה דבר טוב. רק מה צריכים לדעת? להחליף את זה. לכן לא יפסיק. לא צריך להפסיק. הוא צריך רק לקחת את החמימות ולהכניס את זה בקדושה. מה שאין כן בן אדם שיש לו טבע קרירות. בן אדם קר, אז קרירות זה יותר גרוע. אדרבה, כל חלקיו יפסיק בגלל העניין של קרירות. עם זה אי אפשר לעשות שום דבר בקדושה. קדושה צריך להיות. כיוון שכך קדושה צריך התלהבות. כוח. אדם קר, אז אפילו אם יהיה קר לעניין העולם, זה... אבל אבל אבל בקדושה זה לא מספיק. צריך גם כן עניין של חמימות וכוח בעניין, בעניין הקדושה. אז הרבי שם מסביר בהאריך את ההבדל ביניהם. אז זה מה שהאלטער רבי מרמז כאן משתי המילים שהוא אומר שיש יצר חול. כל בן אדם יש לו יצר הרע מסוים, ובמילא אומרים לבינוני: הבינוני צריך לעמוד בעצמו על תורו, עד שיגיע למקומו. אין לך נאמר, אתה אומר אתה גם כן בעל עסק וממילא אתה גם הולך בשוק, אבל יכול להיות שהבן אדם הזה הוא מחומם מטבעו, ולכן השוק וכל מה שהוא רואה בשוק גורם אצלו הרבה יותר ייסורי היצר הרע והרע, בעוד שאין כן אתה בן אדם קר מטבעו ולכן אתה לא מתפעל. זה לא אומר שום דבר בקשר למצב האמיתי. זאת אומרת בעצם המלחמה הזאת יכול להיות שאין לך כזאת מלחמה כמו שיש לו. והנה באמת גם מי שהוא מחומם בטבעו. עכשיו, כיוון שהאלטער רבי דיבר כאן על החשבון שאדם צריך לעשות ולדון את עצמו ביחס לקל שבקלים, אז האלטער רבי בינתיים מכניס כאן חשבון גם לקל שבקלים.

09:21 אפשר לחשוב שיש הבדל בין אדם שמחומם מטבעו, אז הוא צריך, יכול לעשות חטאים. זאת אומרת אצלו לא דורשים כל כך. אז האלטער רבי מיד מסביר שזו לא הכוונה. והנה באמת גם מי שהוא מחומם בטבעו, אפילו בן אדם שהוא בטבע יש לו טבע חמימות ופרנסתו להיות מיושבי קרנות. בן אדם שהוא חם בטבע וכל הפרנסה שלו, מה זה שהוא יושב קרנות? אז גם בן אדם כזה אין לו שום התנצלות. זה לא הפירוש שבגלל שהוא מחומם ובגלל שהוא נמצא במקום מסוכן אז יש לו יותר תירוץ. אבל תראה, אין לו שום תירוצים. אין לו שום התנצלות, ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלוקים לנגד עיניו. הבן אדם הזה נקרא גם כן רשע גמור. למה הוא נקרא רשע גמור? בגלל שאין לו פחד אלוקים לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו. אפילו שאתה נמצא במקום כזה של שוק, ואפילו שיש לך חמימות ויצר הרע שבוער כאש, אין לך שום תירוצים. כי בן אדם צריך שיהיה לו יראת שמיים כל כך חזקה שעם זה הוא יתגבר על כל התיאבון שלו, להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה', הרואה כל מעשיו, מצד הפחד של הקדוש ברוך הוא, שהוא מסתכל עליו ורואה מה שהוא עושה, כמו שכתוב לעיל. כמו שכתוב לעיל, כי המוח שליט על הלב בתולדתו, שהמוח שולט על הלב בטבע. וממילא מכיוון שהמוח שולט על הלב, אז אפילו בן אדם שיש לו, יש לו יצר הרע ששורף כמו אש. אבל מכיוון שהמוח שולט על הלב אז הוא יכול להשתמש עם המוח ולהתבונן במחשבה שהקדוש ברוך הוא

11:24 עומד לנגד עינינו, אז ממילא יפחד לעשות עבירה. יש כאן שאלה. יש כאן מאוד, מאוד מעניין הקשר מה שהרבי אומר כאן. שהאלטער רבי, בהתחלה האלטער רבי מביא כאן לשון של פסוק. הוא אומר את הלשון ״ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלוקים לנגד עיניו״. אז האלטער רבי, זה לשון של פסוק, ״אין פחד אלוקים לנגד עיניו״. זה פסוק בתהילים בפרק ל"ו. שם כתוב בפסוק ״אין פחד אלוקים לנגד עיניו״. אבל מסתכלים אחרי שורה, האלטער רבי אומר ״היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה'״. אז האבא של הרבי, ר' לוי, שואל כאן שאלה: למה האלטער רבי התחיל עם המילים פחד אלוקים לנגד עיניו, שלושה פעם, ואחר כך הוא מביא פחד ה'? אז זו שאלה בדיוק בשמות. כאן אומר אלוקים, כאן אומר ה'. עוד שאלה הוא שואל: מה זה כפל הלשון? כי היה לו להתאפק ולמשול. מה ההבדל בין שתי המילים להתאפק ולמשול? בן אדם, האלטער רבי אומר שבן אדם מצד יראת שמיים, מצד זה שהוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא אל מול העיניים שלו, אז היה צריך להתאפק ולמשול. מה ההבדל בין להתאפק ולמשול? אומר אבא של הרבי ביאור מאוד מעניין. הגמרא אומרת שישנם שני סיבות למה בן אדם עושה עבירה. סיבה אחת זה העין רואה. סיבה השנייה זה הלב חומד. זה מה שנקרא עינא וליבא תרין סרסורי דעבירה. העין והלב הם שני הסרסורים, שני השמשים, שני המשורשים שמביאים את העבירה לפועל. העין רואה. בן אדם מסתכל ורואה איפה שלא צריך. ואחר כך הלב חומד ומזה מגיע עבירה. מה ההבדל בין עין ללב? עין זה איבר חיצוני. עין זה איבר חיצוני. זה איבר שקשור עם עניינים של חיצוניות, עניינים של

13:55 חוץ, עניינים של מה שהוא רואה, דברים בעולם. הלב זה איבר פנימי. זאת אומרת העין מסתכלת ורואה דברים. מגיע הלב, לוקח את מה שהוא רואה והוא מרגיש את זה ומתייחס לזה וחומד את זה, ומזה נהיה יצר הרע. אז זה העניין של ההבדל בין העין והלב, שהעין זה איבר חיצוני והלב זה איבר פנימי. מה ההבדל בין שם הוי' לשם אלקים? שם הוי' זה פנימיות. שם אלקים זה חיצוניות. הרי כתוב ״כי שמש ומגן הוי' אלקים״, וגו' כידוע. מה ההבדל בין שם הוי' לשם אלקים? שם אלקים זה השם של הקדוש ברוך הוא שנמצא בעולם, בטבע. אלקים בגימטריה טבע. אלקים מלשון כוח ודין, זה השם שמתלבש בבריאה, בחיצוניות של העולם. מה שאין כן שם הוי' זה הפנימיות, כי הרי שם אלקים לבד לא יכול לעבוד. כדי ששם אלקים יעבוד צריך ששם הוי' יתלבש בשם אלקים. אז בפנימיות מה נמצא בעולם? לא רק שם אלקים אלא גם שם הוי'. אומר אדמו"ר הזקן דבר נפלא. אומר כדי שבן אדם יהיה, יהיה לו שליטה על הכוחות שלו. אז בשביל שבן אדם יוכל להתאפק ולהגיע לעיניים שלו, לא להסתכל איפה שלא צריך, אז בשביל זה צריך יראת אלקים. מספיק יראת אלקים. אם בן אדם יודע שאלוקות מתלבשת בטבע, זאת אומרת שהטבע עצמו זה אלוקות, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל דבר ונותן לזה חיים וקיום. אפילו שם אלקים. לא התבוננו בדברים יותר עמוקים. אפילו מצד ההתבוננות של שם אלקים אז הקדוש ברוך הוא הרי נמצא בעולם ונותן חיים וקיום לבריאה. אז מצד שם אלקים עצמו, אז פחד אלקים לנגד עינו. מצד זה ששם אלקים, הקדוש ברוך הוא נמצא בעולם לנגד עינו, מול העיניים שלו כל

16:04 הזמן נמצא עניין של פחד אלקים. אז מצד זה הוא לא יסתכל איפה שלא צריך. ולכן הדיוק בלשון הפסוק זה פחד אלקים לנגד עינו. זה, זה בשביל העיניים. כדי שבן אדם ישמור על העיניים שלו ולא יסתכל איפה שלא צריך, בשביל זה התבוננות זה בעניין של שם אלקים, כי עיניים זה חיצוני, אז לכן מספיק התבוננות בחיצוני, באלוקות שמתלבשת בטבע. מה שאין כן בלב. בן אדם שכבר הסתכל איפה שלא צריך, נכשל, ושלא ייפול אצלו בלב חומד, שלא יהיה הלב חומד. אז זה כבר צריכים כוח יותר חזק כדי שאדם יוכל לשלוט גם על הלב שלו. לפעמים קורה שבן אדם רחמנא ליצלן נכשל והסתכל איפה שלא צריך, אז הוא צריך עכשיו לעשות עבודה שזה לא יביא לו חס ושלום בלב שום עניין, שהלב לא יחמוד לזה. אז זה צריך כבר התבוננות יותר פנימית, כיוון שהלב הוא מאיבריו הפנימיים. אז כאן עניין של רגש. כאן לא מספיק התבוננות באלקים לנגד עינו. כאן הוא צריך להתבונן יותר בעומק, שגם הוי' יהיה נגד עינו, שזה יהיה דרגה יותר גבוהה, וזה פועל שגם הלב לא יהיה לו חשק, לא יהיה לו, לא יהיה לו חומד. ולכן בהתחלה תראה, האלטער רבי מגיע לעיניים. אז הלשון של האלטער רבי זה ״אין פחד אלקים לנגד עינו״, אומר שם אלקים. אבל אחר כך כשמדבר ונגיע ללב, רוח תאוות שבלבו, אז על זה אומר ״ויהי פחד הוי'״. כן, כדי שזה לא ייפול אצלו בלב. שהוא יוכל לשלוט על הלב שלו אפילו אם מסתכל חס ושלום, אז הלב שלו לא יהיה לו לב חומד. אז זה צריך להיות התבוננות בעניין של שם הוי', עניין יותר פנימי. אז לפי זה

17:49 מה פירוש להתאפק ולמשול? להתאפק פירושו להתאפק, לא להסתכל איפה שלא צריך. ולמשול מה פירוש? שאפילו אם נכשל והסתכל שיוכל למשול. למשול זה משהו יותר פנימי. למשול על הלב שזה לא יבוא אליו לעניינים של לב חומד. זה שתי הלשונות להתאפק ולמשול. הרבי פעם דיבר שיחה בשנים האחרונות. הרבי דיבר. הרבי דיבר בשנים האחרונות, שיש שתי לשונות בחסידות. חסידות אנחנו מוצאים. פעם כתוב ״אין פחד אלקים לנגד עינו״. זה שתי לשונות של פסוקים בעצם בחסידות. לפעמים כתוב הלשון ״אין פחד אלקים לנגד עינו״, ולפעמים הלשון זה ״אין אלקים לנגד עינו״. לכאורה זה אותו דבר. יש ״אין פחד אלקים לנגד עינו״ ו״אין אלקים לנגד עינו״. אבל מה? זה לא אותו דבר. ההבדל הוא שאתה אומר ״אין פחד אלקים לנגד עינו״ פירושו שאין לו פחד מהקדוש ברוך הוא. זה לא שהקדוש ברוך הוא... הוא יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא. אבל מה? אין לו פחד מזה. ״אין אלקים לנגד עינו״. תחילה לא חושב על הקדוש ברוך הוא. תחילה הוא חי בהפקר, גזברי כסף. בכלל לא, לא, לא, לא אכפת לו. לא, לא, לא, אף פעם לא חושב בראש שלו על כל העניין הזה. ״אין אלקים לנגד עינו״. חי בעולם כמו, כמו, כמו בהמה. הוא בכלל לא שם לב. בכלל לא חושב על הקדוש ברוך הוא. יש אבל אחד שהוא יודע ש״אלקים לנגד עינו״, אבל הוא לא מפחד מזה. והרבי אמר שלכאורה מה יותר גרוע? ״אין אלקים לנגד עינו״. אדם שבכלל הקדוש ברוך הוא לא קיים בכלל בחיים שלו זה הדבר הכי גרוע. ״אין אלקים לנגד עינו״. מה שאין כן השני. לפחות יש אלקים לנגד עינו, רק אין פחד. הרבי אמר אבל

20:06 שבאמת זה הפוך, ש"אין פחד אלוקים לנגד עיניו" זה יותר גרוע. למה? כי אם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא ואף על פי כן אתה לא מפחד מזה, אתה יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא פה ואף על פי כן זה לא נוגע לך. אז שאין אצלך יראת שמיים, אז זה יותר גרוע. זה על דרך "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו". תראה, יש לך אחד שלא יודע, אבל אתה יודע ואף על פי כן מורד, אז זה יותר גרוע. הרבי סיפר על זה סיפור שהיה פעם איצ'ה המתמיד. הוא ידוע, איצ'ה המתמיד. פעם בהתוועדות אצל חסידי קרלין לקח משקה והוא התחיל לדבר. והוא אמר שאצלו קומט אויס, הוא אומר, הוא חושב שחסיד חב"ד הוא "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו". עכשיו, מה נאמר, לשון "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו", זה נאמר על חסידי חב"ד. החסיד מקרלין אומר: מה פתאום? למה? אז הוא אומר: מה שאין כן אני, אני לא יודע את רבונו, אני בכלל לא יודע שום דבר. אבל חסיד שלומד חסידות, אז הרי יודע את האמת, הוא יודע את רבונו. החסידות הרי מלמד אותנו. יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא ומהווה כל רגע ורגע, ויש את הקדוש ברוך הוא בכל פרט. הרי יודע את האמת ואף על פי כן אינו ירא שמיים. אז הוא ממש "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו". אז הרבי אמר ככה: בעצם החסיד מקרלין לא אהב את זה. החסיד מקרלין לא אהב את ההגדרה הזו. הוא אמר שלא צריכים לדבר ככה. אף על פי כן, הרבי אמר, יש את העניין בדבר. הרבי כן קיבל את זה ואמר שכן יכול להיות כזה מין ממוצע, שאחד לומד חסידות ואף על פי

22:01 כן זה לא פועל בו, אז זה נקרא "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו". אז זה הפשט שאומר כאן: "אין פחד אלוקים לנגד עיניו". זה לא שאין אלוקים לנגד עיניו. אתה לומד חסידות, אז ממילא הרי אלוקים לנגד עיניו. לומדים חסידות, אז יודעים שאין עוד מלבדו וכל המציאות של הבריאה זה אלוקות ודבר הוי' שמהווה ומחיה כל רגע ורגע. יודעים את כל הדברים האלה. אבל כשאין פחד אלוקים לנגד עיניו, אפילו זה דבר מאוד גרוע. זה על דרך "יודע את רבונו ומכוין למרוד בו". כלומר, אז מה האלטער רבי בא ואומר כאן? זה מה שהרב אומר כאן, שבן אדם צריך לדעת שאפילו אם יש לו יצר הרע שבוער כאש לאהוב, ואפילו אם הוא נמצא במקום ששמה יש כל מיני תאוות, מקום של שוק וכו', אין לו שום תירוץ, כי יראת שמיים, הפחד אלוקים לנגד עיניו, צריך לפעול אצל בן אדם שהוא לא יעשה, ש-ש-שיתאפק וישלוט על הרוח הבהמית שבליבו וישלוט על עצמו. לא, לא, לא לעשות עבירה.