לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ב - חלק 1

00:00 אז בנוגע לאחדות ה', האלטער רבי דיבר באריכות על כל העניין של הדיבור. הוא הסביר את כל העניין, שהדיבור מצד אחד אנחנו אומרים שהדיבור זה רק עניין של זולת, אבל זה ההבדל בין הדיבור של בן אדם לדיבור של הקב"ה. הדיבור אצל בן אדם, אז הדיבור נפרד ממנו, ולכן יש מצב של דיבור ביחס אל הנפש. אז הוא בתכל'ס בביטול. אבל הדיבור בפועל, אז הוא לא בביטול, הוא יש. אבל אצל הקב"ה, גם אחרי שהקב"ה מדבר, גם כשהדיבור יוצא מן הכוח אל הפועל, אז הוא נשאר, דווקא הוא נשאר מיוחד. ולכן בנוגע לאלוקות אומרים שגם אחרי שנתהוו עולמות, אז העולמות נשארים באופן של ביטול במציאות כמו לפני ההתהוות. זה הנקודה של העניין שהאלטער רבי דיבר. ככה, למה קוראים לזה דיבור? אז האלטער רבי הסביר שיש שני עניינים בדיבור: יש מעלה ויש חיסרון. מעלה של דיבור זה מעלה של הגילוי ביחס למחשבה. מחשבה זה בהעלם. דיבור זה בגילוי. אז יש מעלה בדיבור, שזה עניין הגילוי. וזה יש גם כן מעלה, שזה מההשתלשלות דיבורו של הקב"ה שמתהווה מזה עולמות. אבל החיסרון של דיבור, שהדיבור נפרד מהנפש, נפרד מהבן אדם, ולכן במציאות יש. זה לגבי הקב"ה לא קיים, כי אצל הקב"ה הדיבור לא נפרד ממנו. תמיד זה נשאר יחד איתו, מאוחד איתו, אינו בחוץ ממנו, ולכן הכל בטל במציאות גם אחרי ההתהוות כמו קודם. וזה הביאור בעניין של ״אני ה' לא שניתי״, בעניין של ״אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם״. אבל האלטער רבי מוסיף שאפילו הצמצום, שעושה שאני לא ארגיש את עצמי למציאות, גם זה הוא חלק מהאחדות של הקב"ה, כי לגבי הקב"ה גם הצמצום לא מסתיר. עד

02:09 כאן זה הנקודה שהוא דיבר בפרק כ"א. בפרק כ"ב האלטער רבי יבוא להסביר לפי זה מאיפה מגיעים כל המציאות של הקליפות והסטרא אחרא. הרי בפועל העולם שלנו לא מרגיש את הביטול הזה. ולא רק שלא מרגיש את הביטול, לא מרגיש בכלל ביטול. ולא רק שלא מרגיש ביטול, אדרבא, הוא מרגיש הפוך. מרגיש ישות, ועד שמרגיש אצלו העניין של קליפה וסטרא אחרא, עד כדי כך שיכול להיות גם כן מרידה והתנגדות לאלוקות. אז איך זה קורה עם כל ההסברים? זה רק מצד הדיבור של הקב"ה. והרי הדיבור של הקב"ה הוא מיוחד איתו. אז איך? איך נוצר פה מציאות של עולם שהוא מעלים ומסתיר על האמת הזאת, ולא רק מעלים ומסתיר, עד כדי כך שגם מנגד? אז זה היסוד של פרק כ"ב, שהאלטער רבי יסביר את כל העניין של מה פשט קליפה, סטרא אחרא, אלוקים אחרים, עבודה זרה, שזה הצד השני, ההיפך מאחדות ה'. ואיך זה? איך זה? איך זה? איך זה קורה? אז זה נלמד עכשיו בפרק כ"ב. ״רק שהתורה דיברה כלשון בני אדם״. ובפרק כ"ב אנחנו הולכים ללמוד פה יסוד מאוד חשוב בכל הנושא, עניין של חסידות, ובכל עניין של, בכל עניין ועניין האמונה. מה הגדר של עבודה זרה? מה הגדר של קליפה וסטרא אחרא? שזה עניין מהותי שהאלטער רבי מסביר פה בתניא, שעל יסוד זה בנוי כל עבודת השם שהאלטער רבי ימשיך הלאה אחרי זה בפרקים הבאים. אומר האלטער רבי: ״רק שהתורה דיברה כלשון בני אדם״. תראה, התורה משתמשת עם מילים, שהמילים שהתורה משתמשת זה מילים של לשון בני אדם. זה, זה, זה. למדנו גם משנה אחת באמונה לשייך את זה. יש את העניין כשהתורה מדברת על

04:06 הקב"ה, אז התורה משתמשת עם מילים של בני אדם, ואנחנו צריכים להפשיט את הדברים מהמשל ולהבין את זה לגבי הקדוש ברוך הוא. אבל מכיוון שלפי זה התורה משתמשת עם מילים שלנו, מילים של לשון בני אדם, זאת אומרת שיש דמיון בין המשל והנמשל, והדמיון בין המשל והנמשל, אז לא רק בבחינת מעלה, לפעמים זה גם מגיע לחיסרון. זאת אומרת, כפי שהסברנו כבר בשיעורים קודמים, שבדרך כלל כל העניין של דיברה תורה כלשון בני אדם, זאת אומרת זה שאנחנו משתמשים עם משל גשמי כדי להבין עניינים באלוקות. אז בדרך כלל הכוונה היא שהמשל זה רק פרט אחד, כמו שהסברנו בשיעורים קודמים פה, שיש בכל פרט, כל משל יש חלק שהוא מעלה ויש חלק שהוא חיסרון. אז חלק המעלה שבו זה שייך גם לנמשל לגבי הקדוש ברוך הוא, חלק החיסרון שבו זה לא שייך. אז כמו שאמרנו פה בדוגמה שאנחנו לומדים פה, והעניין מגיע לדיבור: יש מעלה בדיבור, חיסרון בדיבור. מעלה בדיבור זה עניין הגילוי, אז החיסרון שדיבור זה נפרד. אז אומרים שלמעלה יש את המעלה, זה גילוי בלי חיסרון, הוא לא נפרד, הוא נשאר מיוחד. אבל זה צד אחד, וככה זה בדרך כלל מדברים בחסידות. אבל לעתים הרבה פעמים גם כן זה שהתורה משתמשת בלשון בני אדם. זה מה שהרבי מוסיף פה בפרק כ"ב. כי גם החיסרון, גם להגיע, התורה השתמשה דווקא עם לשון של בני אדם, לשון גשמי, לשון כזה שכולל עניין של חיסרון, כי גם החיסרון להגיע בנמשל שאנחנו רוצים לברר פה, החיסרון גם כן נמצא. אלא מה? לא כלפי הקדוש ברוך הוא, כלפי הנבראים. זאת אומרת, זה שדיבור יש לו גם חיסרון. מה

06:01 החיסרון של דיבור? שהדיבור הוא נפרד. אז מכיוון שהלשון בני אדם זה דיבור, ומשתמשים על הדיבור של הקדוש ברוך הוא בשם דיבור, כדי להגיד כי יש גם עניין של, של נפרדות. נכון שהקדוש ברוך הוא רואה את האמת, אז אצלו, בדעת עליון שלו, הוא מרגיש שהוא לא נפרד ואין לו חוץ ממנו. וצמצום שלא כפשוטו. אבל בעיקר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שהעולם ירגיש שהוא כן נפרד. הוא ברא את העולם באופן, זאת אומרת הוא נתן את הרשות, את האפשרות, שהעולם, בהרגשה של הנברא, ירגיש את עצמו שהוא כן יש וכן נברא. אז זה שלגבי האמת, לגבי הקדוש ברוך הוא, הוא אין ואפס ובטל, זה הקדוש ברוך הוא מרגיש את זה. הקדוש ברוך הוא רואה את זה. זה לא שנכחיש את זה. אבל גופא הקדוש ברוך הוא נתן את האפשרות, את היכולת, את הצמצום הזה, שהוא ברא שהנברא בהרגשתו ירגיש את עצמו ליש ונפרד. זה גופא הסיבה למה התורה קוראת לזה דיבור גם כן. זאת אומרת, כשהתורה השתמשה עם הלשון של דיבור בבחינת בריאת עולם, אז היה בזה שתי כוונות מצד הקדוש ברוך הוא. הכוונה זה רק המעלה, בלי החיסרון, על מנת לגלות את האמת. יש פה עניין של האמת וזה קשור עם דיבור, כי כמו שדיבור זה גילוי, גם העניין של עשרה מאמרות זה גילוי. מצינו איפה זה דיבור של תורה: וידבר ה'... כל הדיבורים, הקדוש ברוך הוא בתנ"ך. בריאת עולם זה עניין של גילוי מלמעלה. זה כלפי הקדוש ברוך הוא, אבל כלפי הנבראים זה שהנברא מרגיש את עצמו ליש. גם זה נכלל בעניין של דיבור, כי הרי דיבור בפשטות פירושו נפרד. אז גם

07:49 זה כלול בפירוש של התורה, שזה הסיבה למה שהתורה כתבה דיבור, השתמשה עם המילה דיבור, כדי להדגיש שיש גם כן את הצד הזה, וזה שהנברא מרגיש שהוא יש והוא נפרד. זה גם כן חלק מהכוונה. זה לא דמיון, זה לא, זה לא שקר, זה גם כן חלק מהכוונה. זה מה שהרב הולך להגיד. אני אראה את זה בפנים. זאת אומרת, זה גם עניין, זה עניין אמיתי שהקדוש ברוך הוא עשה את העולם באופן כזה שהעולם ירגיש את עצמו למציאות, ובאופן כזה שהנברא לא ירגיש את הביטול. הוא ירגיש את העניין של דיבור לא רק בתור מעלה, אלא דיבור גם בתור חיסרון. זה גופא חלק מכוונה של הבריאה. זה ממילא עניין אמיתי. הקדוש ברוך הוא רצה שהנברא ירגיש את עצמו באופן כזה. למה הקדוש ברוך הוא רצה שירגיש הנברא באופן כזה? כי זה מגיע לכוונה של הבריאה. זה מגיע לבחירה חופשית, זה מגיע לכל העניין של עבודת ה' שלו, מה שנראה בהמשך. אז לכן גם הפירוש של דיבור בתור חיסרון, גם זה חלק מהתורה וגם זה עניין אמיתי. בוא נראה את זה בלשון האלטער רבי. רק שהתורה דיברה כלשון בני אדם, ונקרא בתורה דיבורו של מקום ברוך הוא בשם דיבור ממש. התורה משתמשת עם המילה דיבור בנוגע לקדוש ברוך הוא, כמו המילה דיבור בנוגע לבני אדם, לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים, כי גם זה עניין אמיתי. זאת אומרת, גם המילה של דיבור, כמו שבני אדם מפרשים שזה כולל גם חיסרון, גם זה חלק מכוונה של הבריאה. זה ככה באמת הקדוש ברוך הוא עשה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן כזה שהוא לא יהיה

09:40 מורגש בעולם, שהמציאות שלו לא תהיה מורגשת, וזה נעשה על ידי כוח הצמצום. אז נכון שאמרנו קודם בפרק א' שהצמצום לגבי הקדוש ברוך הוא לא מסתיר, כי הוא יודע את האמת והוא רואה בצמצום את כל העניין שהצמצום זה חלק מהשלמות אין סוף, וכל מה שדיברנו בשבוע הקודם. אין לו חיסרון. זה האמת בצד הקדוש ברוך הוא, אבל זה גם אמת באותו זמן. זה גם כן אמת שהקדוש ברוך הוא מעוניין שיהיה כזה עניין של צמצום, שיהיה כזה עניין של העלם והסתר, והוא רוצה שהנברא יהיה באופן כזה שמצד הנברא, על כל פנים, הוא לא ירגיש את הקדושה של הקדוש ברוך הוא. הוא לא ירגיש את הביטול הזה כדי שיוכל להיות מציאות של יש. אז ממילא גם זה עניין אמיתי. זה מראה שהצמצום זה לא דמיון. זה אחד מהיסודות להבין בחסידות, זה כולל שני הפכים. אבל זה גופא כל העניין בחסידות בעניין של אחדות הוי' שהחסידות רוצה להסביר לנו. הרבי מסביר את זה באריכות. ויש שיחה נפלאה של הרבי בשער היחוד והאמונה. אז בשער היחוד והאמונה הרבי, יש מהרבי שיחה. זה נדפס בשיעורים בספר התניא על שער היחוד והאמונה, ששם הרבי מסביר ומדייק בלשון של האלטער רבי בתניא, שאחרי שהאלטער רבי הסביר את כל העניין של שם הוי' ושם אלוקים, שמצד שם הוי' הנבראים צריכים להיות בטלים במציאות, ושם אלוקים עושה שהנברא לא יהיה בטל במציאות וירגיש את עצמו ליש. פרק ד' של שער היחוד והאמונה. אז האלטער רבי אחרי כל הביאור כותב בסוף הפרק בסוגריים, והצמצום נקרא... איך כתוב הלשון שם? כלי, שיש בחינת אור, יש בחינת כלי. שם הוי' נקרא אור ושם אלוקים נקרא כלי, משהו.

11:19 כזה. והצמצום, כמו שהכלי מכסה על האור, כך הצמצום מכסה על ה... אז הרבי שואל: מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? מה זה נוגע? סתם קבלה להכניס פה באמצע? מה האלטער רבי רוצה להגיד? שזה נקרא אור וזה נקרא כלי, וכמו שהכלי מכסה אז גם הצמצום מכסה. כל זה זכור לי מידיעה. יש שם שיחה ארוכה. אני לא אכניס עכשיו כל השיחה, אבל הנקודה שדיברנו פה, שנגיע פה לתניא, זה מראה שהרבי לומד שם, כי כשאתה לומד את התניא זה נראה כאילו שזה דמיון. בעצם הכל זה כזיו השמש בשמש. על פי האמת הנברא מתהווה באופן שמצד הבל פיו של הקדוש ברוך הוא הנברא בטל במציאות כזיו השמש בשמש. הוא אין ואפס, הוא בטל במציאות. אלא מה? יש שם אלוקים שעושה שהנברא לא ירגיש את זה. אז זה שהנברא לא מרגיש זה שקר. וזה האלטער רבי בא לשלול עם זה שהאלטער רבי כותב בסוגריים שם שהצמצום נקרא בשם כלים, כמו שהכלי מכסה על האור. זאת אומרת, זה שהאלטער רבי מביא מהקבלה, צמצום נקרא בשם כלים והכלי מכסה על האור. מזה מובן, כלים זה לא דמיון, כלים זה כלים. יש אור, יש כלים, כלים הם מציאות. ויש את הכלים שמכסים על האור, כמו כן הצמצום מכסה. זאת אומרת, זה האלטער רבי רוצה להסביר לנו, שזה שיש עניין הצמצום זה לא רק עניין של דמיון, זה עניין אמיתי שהקדוש ברוך הוא נתן את האפשרות שהנברא ירגיש עצמו במציאות, ולכן על פי זה מובן כל זה העניין של תורה ומצוות. אם לא, אז נשאלת שאלה מאוד פשוטה: כשאתה לומד שער היחוד והאמונה ואתה לומד שהכל בטל במציאות כזיו השמש בשמש, אתה לומד

12:58 את הסוגיה של אחדות, ואז נשאלת השאלה: מה צריך, מה צריך תורה ומצוות? מה צריך עבודת הבירורים? מה זה כל העניין של ביטול היש? אין עולם בכלל. הרי הכל אין ואפס, הכל בטל במציאות. אז נשאלות שאלות יסודיות על כל זה העניין של תורה ומצוות. ולכן מגיע האלטער רבי עם הסוגריים האלו ומתרץ את הקושיות האלה. ההבנה שהצמצום זה מציאות. על דרך זה גם פה, ונגיע לפרק כ"ב, שהאלטער רבי בא להסביר. אחרי שהאלטער רבי הסביר בפרק כ"א העניין של אחדות ה' והוא הסביר שהכל בטל במציאות, אני ה' לא שניתי, אז הכל בטל במציאות, הכל אין ואפס. אז ממילא נשאלת השאלה: אז אם ככה, אז מה כל העניין של של של עבודת השם הזה? האלטער רבי מוסיף בפרק כ"ב את הנקודה שהתואר דיבור לא משנה אותו. ויש את העניין של דיבור, לא רק בתור משל, יש דיבור בתוך העניין גם כן. וכשהקדוש ברוך הוא כתב בתורה את הלשון של דיבור, רצה גם כן להתכוון לעניין הזה שיש את הדיבור באופן שבני אדם תופסים דיבור. שלכן גם אצל הקדוש ברוך הוא, כשהוא מהווה את הנבראים, אז הקדוש ברוך הוא נותן את האפשרות שהנברא ירגיש את עצמו כמו דבר נפרד מצד שהדיבור עושה אותו באופן כזה. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך: כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים בצמצומים רבים ועצומים, מינים ממינים שונים. אז זה שיש כאן כמה צמצומים, והצמצומים הם רבים ועצומים. רבים, זה בכמות. בכמות יש ריבוי. בקבלה לומדים על ריבוי צמצומים, ויש גם עצומים. עצומים, זה באיכות. יש צמצום בכמות, יש ריבוי צמצומים, כמו בגשמיות. אם שמים

14:53 ריבוי ריבוי מסכים, אז הריבוי מסכים זה פועל, כל מסך, כל לבוש פועל עוד צמצום, עוד צמצום בכמות. ויש גם באיכות סוגים שונים של צמצום. אז זה גם כן עצומים. זאת אומרת שהצמצום זה גם כן צמצום עצום. על דרך זה, כמו שאומרים שהצמצום מאור אין סוף שלפני הצמצום לאור שאחרי הצמצום זה צמצום מ-מ-גילוי להעלם. זה צמצום כזה שהוא באין ערוך לגמרי. עד כדי כך שאומרים שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום לא היה מקום לעמידה של עולמות, ואחרי הצמצום נהיה כזאת מציאות של עמידה של עולמות. אז הצמצום זה משהו באין ערוך לגמרי. אז זה לא רק רבים, זה גם עצומים, מינים ממינים שונים. מינים ממינים שונים, הכוונה שיש סוגים שונים של צמצום. כידוע, כל החסידות מדברת על שלושה סוגים של צמצום. יש צמצום שנקרא צמצום בדרך סילוק, ויש צמצום שנקרא צמצום בדרך מיעוט, ויש צמצום שנקרא צמצום בדרך פרסא. צמצום בדרך סילוק זה מלפני הצמצום לאחרי הצמצום, זה צמצום בדרך סילוק. הסתלק בלי גבול, לגמרי הסתלק. הכוונה התעלם, כן? לא כפשוטו, אבל זה לגמרי באופן שלא נשאר כלום ממנו, רק חלל ומקום פנוי. זה צמצום בדרך סילוק. אחרי זה יש צמצום בדרך מיעוט. זה הצמצום של הקו, שהקו מתמעט מעולם לעולם, ממדרגה למדרגה, זה עניין של מיעוט. אחרי זה יש צמצום בדרך פרסא, שזה מדברים בין אצילות לבריאה. בדרך כלל שמה יש עניין של פרסא. פרסא זה לבוש המעלים, פרוכת, מסך, שעושה שיהיה שמה יוכל להיות נברא, לא כמו באצילות של אלוקות. אז אז זה מינים ממינים שונים. זה סוגים שונים של צמצום. לברוא שמיים. על ידי כל התהליך הזה של הצמצומים. אז על ידי כל זה

16:37 נבראו על ידי זה ברואים רבים. זה פעל שיוכל להיות מזה ברואים רבים, מינים ומינים שונים. גם פה, ונגיע לנבראים שהתהוו מזה, התהוו מזה ריבוי הנבראים. ריבוי בכמות, שגם כן אחד העניינים שהצמצום פעל, עניין הריבוי. לפני הצמצום זה עניין של אחד יחיד, אחדות, ואחרי הצמצום, מצד ההסתלקות של האלוקות, זה גרם שיוכל להיות ברואים רבים, עניין הריבוי שיש בנבראים. ובזה גופא יש גם כן עניין של כמות, יש איכות. יש רבים בכמות, יש מינים ומינים שונים, שזה עניין של האיכות. כידוע, שכתוב ״מה רבו מעשיך״ ו״מה גדלו מעשיך״, ריבוי בכמות וריבוי באיכות. וכל כך גברו בעוצמת הצמצומים והסתר פנים העליונים. אומר האלטער רבי שהעניין הזה שאומרים שהדיבור פועל הוא דיבור שהוא מעלים, שלכן נעשה מזה צמצום, ויש בזה כל כך הרבה צמצומים. כל כך גברו בעוצמת הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להיווצר ולהיברא גם דברים טמאים וקליפות וסטרא אחרא. מצד ריבוי הצמצומים אז נהיה גם כן עניין של הסתר פנים. מה ההבדל כשאתה אומר צמצום והסתר פנים? ההבדל בין צמצום והסתר זה, בכללות העניין זה צמצום. אז כמה שאתה משתמש עם המילה צמצום, צמצום עדיין לא אומר שלא נמצא פה. צמצום זה שמצמצמים. אז כמו שנגיד יש לך, יש לך אור מאוד גדול של השמש. אתה לא רוצה שכל השמש ייכנס לחדר, אז אתה עושה קירות ואתה עושה חלון. אז נכנס רק אור דרך החלון. אז זה צמצום. אז יש פחות אור, אבל לא שאין אור. ועל דרך זה גם ברוחני. אם הרב משפיע שכל לתלמיד, אז הרב לא מגלה את כל השכל, מגלה חלק קטן. אז זה נקרא צמצום. אז גם, אבל אחרי הצמצום עדיין נשאר הקשר. עדיין זה

18:37 אור, עדיין זה גילוי, גילוי מצומצם. אבל אחרי ריבוי צמצומים נעשה גם כן משהו חדש שנקרא הסתר פנים. זה כבר לא רק צמצום, זה הסתר, הוא מסתיר וכבר לא רואה אותו. אז זה פועל שאחרי ריבוי הצמצומים נהיה מצב של גם הסתרת פנים, ועל ידי הסתרת הפנים הפנימיים של הקדוש ברוך הוא, עד שנהיה מצב כזה שנהיה מזה גם התהוות של נבראים כאלה שלא רק שלא רואים בהם אלוקות בגילוי, הם עוד מנגדים, מסתירים, דברים טמאים וקליפות וסטרא אחרא. ולכך בריאתם מאין ליש וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך. הנבראים האלה גם כן צריכים את הקדוש ברוך הוא. בלי הקדוש ברוך הוא שום דבר לא קורה. אז גם הנבראים האלה גם כן מתהווים סוף כל סוף על ידי הכוח של הקדוש ברוך הוא. אבל מה? איך זה נהיה? בהסתר פנים. החיות של הקדוש ברוך הוא בהם. אבל הוא בא באיזה אופן? באופן של הסתר פנים, כאילו שהפנימיות מסתתרת וירידת המדרגות. ולכן נקראים אלוקים אחרים. זה הסיבה למה הפסוק, הפסוק שנאמר על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, הפסוק הזה שאמרנו קודם בתחילת ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״, שמענו מפי הגבורה. מה הלשון של הפסוק? ״לא יהיה לך אלוקים אחרים״. מה הקדוש ברוך הוא אמר כשאמר את המילים ״אלוקים אחרים״? מה הפירוש של המילים ״אלוקים אחרים״? אז האלטער רבי יסביר פה בפרק שני פירושים. קודם הוא מסביר הפירוש הראשון, ולכן נקראים אלוקים אחרים. על פי מה שהסברנו עכשיו, של הקליפה זה מגיע מה, מה, מהצמצומים והסתר פנים, אז על פי זה מובן למה קוראים לזה אלוקים אחרים. אומר האלטער רבי: ״ומה פשט אלוקים אחרים? מפני שיניקתם וחיותם אינו

20:28 מבחינת פנים, אלא מבחינת אחוריים דקדושה״. מה הפירוש אלוקים אחרים? אלוקים אחרים, אומר האלטער רבי, האחרים הכוונה מלשון אחוריים. אחרים זה מלשון אחוריים. זאת אומרת, הפשט אלוקים אחרים הם מקבלים חיים ממקום של אחוריים. כל הדברים בעולם הקדוש ברוך הוא עשה ומשפיע בהם. הקדוש ברוך הוא מכניס את הפנימיות שלו, אז כאילו שהוא נמצא בזה, הפנימיות שלו נמצאת בזה. מה שאין כן כשמגיעים לקליפה וסטרא אחרא, ששם גם הקדוש ברוך הוא מהווה את זה. אבל באיזה אופן? שהפנימיות שלו לא נמצאת. אדרבה, הוא מסתיר את הפנימיות. אז לכן החיות זה באופן של אחוריים, וכשמשהו נעשה באופן של אחוריים, באופן של חיצוניות, אז יכול להיות שהוא יתהווה והוא יהיה באופן שהוא לא יהיה, לא יהיה קשור לאלוקות, הוא יהיה מנגד לאלוקות. וזה גופא שהקדוש ברוך הוא מהווה אותם ונותן להם חיים באופן של אחוריים, זה גופא הסיבה למה הם נעשים באופן של, של קליפה וסטרא אחרא, שהם לא קשורים לאלוקות ומנגדים, מעלימים ומסתירים את האלוקות.