לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ב - חלק 2

00:01 אנחנו עוסקים פה בתניא בפרק כ"ב, עמוד ב', באמצע הפרק כ"ב. בשיעור 47 זה ירידת המדרגה. "ולכן נקראים אלהים אחרים". האלטער רבי מדבר פה בקשר לעניין של... סטרא אחרא. פרק כ"ב האלטער רבי התחיל להסביר שכיוון שהתורה דיברה כלשון בני אדם, אז במילא יש את העניין של כלשון בני אדם שקוראים לזה דיבור, שהדיבור מהווה דבר נפרד. אז לכן גם כן מצד הקדוש ברוך הוא אומרים אותו דבר, מכיוון שביחס של המקבל, הרי הוא מרגיש את ההתהוות כמו דבר נפרד. אז... אז לכן צריך להיות-- אז איך זה נעשה? אז האלטער רבי מסביר שעל ידי ריבוי צמצומים, שיש ריבוי צמצומים עצומים, מינים ומינים שונים, אז זה עושה שעל ידי כל כך הרבה צמצומים אז הפנים העליונים, חיות אלוקית, מתעלם מהדיבור, ועל ידי זה נעשה מציאות של נבראים שהם מעלימים ומסתירים על אלוקות. אז האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: "ולכן נקראים אלהים אחרים". זה הסיבה למה הפסוק בעשרת הדיברות מדבר בקשר לקליפה וסטרא אחרא, קורא לזה "אלהים אחרים". מה הפירוש של המילה אלהים אחרים? מה התרגום? תראה, אז האלטער רבי מפרש בשני אופנים. קודם הוא מפרש באופן אחד ואחרי זה בהמשך הפרק הוא מפרש באופן אחר. אז האלטער רבי מסביר מה הפשט של אלהים אחרים? "מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים אלא מבחינת אחוריים דקדושה". פירוש אלהים אחרים זה אחרים, זה מלשון אחוריים, שהחיות שהקדוש ברוך הוא משפיע לקליפה, לסטרא אחרא, החיות הוא באופן של אחוריים, לא באופן של פנים. זאת אומרת ההבדל בין קדושה לקליפה, שתיהן מקבלות השפעה מהקדוש ברוך הוא. גם הקליפה צריכה השפעה ויניקה. ההבדל הוא שבקדושה ההשפעה זה באופן פנימי, פנים בפנים,

02:44 דיבר ה', "יאר ה' פניו אליך". בקדושה הקדוש ברוך הוא יש הארת הפנים, מה שאין כן בקליפה הקדוש ברוך הוא משפיע באופן של אחוריים. זה הפירוש של אלהים אחרים, שהם מקבלים את ההשפעה מהקדוש ברוך הוא, אלהים אבל באופן של אחרים, באופן של אחוריים. מה הפירוש אחוריים? אז האלטער רבי מסביר. מה זאת אומרת? מה זה השפעה באופן של אחוריים? אז האלטער רבי יסביר את זה כמו משל בנפש האדם, ומשם נבין. פירוש אחוריים, מה העניין של ההשפעה באופן של אחוריים? אז האלטער רבי מביא דוגמה. "כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו". בן אדם שצריך להשפיע משהו לבן אדם שהוא שונא אותו, אז הוא נותן לו השפעה, אבל הוא נותן לו את זה בלי רצון, בלי חשק. משום מה הוא צריך לתת לו משהו. הוא לא אוהב אותו, הוא לא רוצה לתת לו, אבל מאיזו סיבה הוא צריך לתת לו גם כן. יכול להיות כמה וכמה סיבות. לא רוצה באמת לתת לו, אבל בגלל שאיזו תוצאה הוא צריך את זה בשביל איזו מטרה אחרת, אז הוא צריך גם לתת לו. אז מכיוון שהוא לא רוצה לתת לו, הוא רק רוצה בדרך סיבה למשהו אחר, אז בעצם הוא נותן לו את זה, אבל באיזה אופן הוא נותן לו את זה? באופן של אחוריים. "שמשליכו לו כלאחר כתפו", הוא זורק לו את המתנה, אבל בכתפיים מאחוריו בגשמיות. "כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו". כן. זאת אומרת, האלטער רבי רוצה להגיד פה זה שהעניין של אחוריים ופנים זה יש את זה גם בגשמיות. הפנים של הבן אדם, האחוריים של הבן אדם, והגשמיות זה דומה לרוחניות. אז בגשמיות ההבדל בין פנים לאחוריים, שבפנים נמצא

04:42 הפנימיות של הבן אדם, לכן זה נקרא בשם פנים. פנים מלשון פנימיות, ופונים לבן אדם. שמה נמצא הפנימיות. אז כשאתה מתייחס לבן אדם ואתה מסתכל עליו בפנים, פנים בפנים, פירושו שאתה מעוניין. יש לך רצון פנימי, יש לך קשר, אתה מעוניין בו ולכן אתה מסתכל עליו. וכשאתה נותן לו משהו, אתה נותן לו את זה בסבר פנים יפות, עם הפנים, עם הפנימיות. האחוריים זה מקום ששם לא מראה פנימיות, שם רואים רק את החיצוניות. אתה יודע, מאחורה אתה לא יכול לדעת אם הוא שמח, אם הוא עצוב, אם הוא מרוצה, אם הוא לא מרוצה. אתה לא יכול לדעת שום דבר. מאחוריי כל הפן האחורי הכול נראה אותו דבר. אז זה מתבטא בנתינה גם בגשמיות. אז זה ההבדל. אם אתה נותן למישהו, מסתכל לו בפנים כשאתה נותן לו, או כשאתה נותן למישהו מאחורה, מהגב, זה מבטא את העניין הפנימי פה. האם אני מעוניין בהשפעה הזאת או האם אני לא מעוניין בהשפעה הזאת? ובלשון החסידות זה נקרא פנימיות הרצון וחיצוניות הרצון. זאת אומרת שיש בחיים של הבן אדם, אנחנו רואים שבן אדם עושה משהו. אז יש דברים שאני עושה בגלל שאני מעוניין, בגלל שאני רוצה, אני רוצה את הדבר, לכן אני עושה את זה. יש דברים שאני לא מעוניין, אני לא רוצה, אבל מה? אין לי ברירה, אז אני חייב לעשות את זה כי אני רוצה להרוויח. אדם רוצה להרוויח כסף, הוא מעוניין בכסף. אם הייתי יכול לקבל את הכסף באופן אחר, הייתי מעדיף. אני לא אוהב לעבוד, אני לא אוהב את העבודה הזאת. אני אוהב מה שאני עושה, אבל מה, אני צריך להביא פרנסה? אין לי ברירה. הדרך היחידה שאני

06:21 יכול להביא פרנסה היא שאני עובד את העבודה הזאת. אז זה נקרא חיצוניות הרצון, כי יש לו רצון במשהו שהוא באמת לא רוצה את זה. הוא רוצה את האמצעי, את המשאב, את האופן שעל ידי זה הוא יצליח להגיע. אז זה הפשט של מה שאומר פה, שאם אני צריך לתת למישהו שאני לא אוהב אותו, אבל אני צריך לתת לו בגלל שעל ידי הנתינה לו אני ארוויח משהו שאני כן רוצה. אז בפועל, האדם הזה אני לא רוצה. אני נותן לו את זה באופן של אחוריים. וזה ביאור על ההשפעה על העולם הזה. עכשיו הוא מסביר איך זה. אבל תראה, בעיקר אותו דבר גם כן. מה היינו? אותו דבר זה גם אצל הקדוש ברוך הוא. מבחינת פנים, מה פירוש השפעה במובן של פנים או פנימיות? רצונו וחפצו האמיתי. פנים זה איפה נמצא הפנימיות של הקדוש ברוך הוא? מה הקדוש ברוך הוא באמת רוצה? פנימיות, וחפץ אמיתי. איפה נמצא החפץ האמיתי של הקדוש ברוך הוא? מסבירים שחפץ. יש רצון ויש חפץ. ההבדל בין רצון וחפץ זה שחפץ זה נקרא תענוג. חפץ זה הפנימיות של הרצון. פנימיות רצונו וחפצו האמיתי. זאת אומרת זה לא רק גדר של רוצה, זה יותר מרוצה. זה בעצם תענוג, וזה אומר חפץ אמיתי. יש מה שאני רוצה. אני יכול לרצות הרבה דברים, אבל חפץ, חפץ זה כשהרצון קשור עם תענוג. מתי הרצון קשור עם תענוג? כשזה עניין פנימי, עניין של נגיעה בנפש. אז פנימיות רצונו וחפצו האמיתי, להשפיע חיים לכל הקרוב אליו מסטרא דקדושה. מה הוא באמת רוצה? מה החפץ האמיתי של הקדוש ברוך הוא? הוא רוצה וחפץ להשפיע

08:13 לאלו שקרובים אליו. סטרא דקדושה. סטרא דקדושה זה כמו שלמדנו בתניא קודם, שקדושה זה ביטול. קדושה זה... מי שמתבטל, אז הקדוש ברוך הוא משפיע לו באופן של פנים, כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה באמת. אבל סטרא אחרא וטומאה היא תועבת ה' אשר שנא. מדברים, אבל מגיע לקליפה. קליפה וסטרא אחרא זה עניין שהקדוש ברוך הוא שונא את זה, וממילא משפיע לו חיות מפנימיות רצונו וחפצו האמיתי? אז לכן, בגלל שהקדוש ברוך הוא שונא את הקליפה, כי זה היפך הביטול וממילא זה היפך הקדוש ברוך הוא, וממילא הקדוש ברוך הוא שונא את זה. היא תועבת ה' אשר שנא. אז זה שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהם זה לא בגלל שהוא רוצה. ... כי אם כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו. זה המשל של האחוריים. כפשוטו, שכאילו הוא נותן לו, אבל הוא נותן לו בדרך זריקה מאחוריים. הוא משפיע לו בבחינת אחוריים, שלא ברצונו. רק כדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים דכפיין לסטרא אחרא. מה אם ככה יוצא? אז מה אנחנו מבינים מכאן? אנחנו מבינים מכאן שאת הקליפה הקדוש ברוך הוא שונא. אז אם אתה שונא, למה אתה משפיע? למה אתה נותן להם חיות? מה אומרים? כי זה בשביל משהו אחר. מה זה המשהו אחר? מה התכלית הפנימית? מה המטרה? למה הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה קליפה וסטרא אחרא? מה הוא מרוויח מזה? לנצח יצר הרע. לא, אבל לנצח יצר הרע זה בשביל משהו. אז מה יוצא? מה המטרה? אז האלטער רבי אומר שני דברים. דבר אחד אומר, כדי להעניש את הרשעים. דבר שני אומר, וליתן שכר טוב לצדיקים

10:05 דכפיין לסטרא אחרא. הסיבה למה הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה קליפה וסטרא אחרא בעולם זה בשביל שתי סיבות. סיבה אחת זה עונש. סיבה שנייה זה שכר. מה זאת אומרת? בפשטות אנחנו מבינים שאחד מיסודי האמונה שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה בחירה חופשית. למה הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה בחירה חופשית? כי הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה שכר ועונש. כשבן אדם, הדברים שהוא עושה, זה יהיה באופן שהוא לא... הוא הרוויח את זה. הרוויח את זה בגלל שהוא התייגע על זה. אז אם העולם היה רק קדושה והיה רק אלוקות, אז לא היה שייך בחירה חופשית. אז זה לא היה כל המושג של בחירה חופשית. לא היה שייך גם העניין של שכר ועונש. אז כמו שידוע, להיטיב לברואיו, אחד מכל העניינים של טעם הבריאה. כתוב בזה במדרש, אחד מיסודות טעם הבריאה. למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? כי הקדוש ברוך הוא רצה להיטיב לברואיו. הקדוש ברוך הוא רצה לעשות לנו טוב. הוא אוהב אותנו. הוא רוצה לעשות לנו טוב. אז הוא רוצה שהבן אדם יהיה, כידוע בלשון החסידות, נהמא דכיסופא. הקדוש ברוך הוא רוצה שהבן אדם יקבל את הדברים בדרך יגיעה, כי אם לא אז הבן אדם מתבייש. מה, לא עשיתי כלום. קיבלתי מתנות. בן אדם נורמלי לא יכול לסבול שנותנים לו מתנות בלי שהוא הרוויח את זה. רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו. בן אדם רוצה, יהיה קצת שהוא עבד על זה, מהרבה שהוא לא עבד. זה הדרך הטובה. אז ממילא זה כל המוטו של שכר ועונש של הקדוש ברוך הוא. אז לכן, כדי שיוכל להיות המושג הזה של בן אדם יגיע לעניינים שהוא הגיע אליהם על

11:55 על ידי עבודתו, ולכן מגיע לו שכר כשהוא בחר בטוב, ולהיפך, כשהוא בחר ברע אז מגיע לו עונש על זה. על זה הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה מציאות של קליפה וסטרא אחרא. וממילא הבן אדם, יש לו שתי דרכים שהוא יוכל לבחור בטוב או ברע, וממילא שייך כל המושג של שכר ועונש. אז זה העניין שהרב אומר שהסטרא אחרא עצמה הקדוש ברוך הוא שונא. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיה קליפה בעולם. ובלשון הידוע שהגמרא אומרת במסכת סוכה. הגמרא אומרת שישנם דברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם בכל יום. יש כזאת גמרא, כן, שהקדוש ברוך הוא מתחרט על היצר הרע ועל הגלות ועל כל מיני דברים. הקדוש ברוך הוא כואב לו. זה לא שהוא אוהב את זה. זה תועבה, וה' שונא. תראה, אני זוכר פעם הרבי צעק בפארברענגען: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". הרבי, כשהיה שמחת תורה, היה מאוד עם כוח. והרבי צעק: "ויאמר משה", משה רבנו ומשה שבכל דור ודור צועק: "קומה ה' וינוסו אויביך וינוסו משנאיך". מיהו אויבך ושונאך הכי גדול? זה הגלות, זה השטן הכי גדול של יהודי, שלא נותן לו להתקרב לקדוש ברוך הוא. וזה העניין של העלמות והסתרים של הגלות. הקדוש ברוך הוא עצמו מתחרט. למה הוא עשה את זה? הקדוש ברוך הוא עשה את זה בשביל שיהיה עבודת ה', בשביל שיהיה בחירה, בשביל שנגיע לכל העניינים, הגילויים שנעשים על ידי מעשינו ועבודתינו. אז זה נקרא חפץ נסתר. אז ממילא, אף על פי שהקדוש ברוך הוא משפיע, נותן לזה חיות, נותן לזה קיום, אבל מאיזה מקום הוא נותן את זה? זה העניין של אחוריים. מכיוון

13:43 שהוא לא בעצם רוצה את הגלות, חס ושלום. הוא לא בעצם רוצה את הסטרא אחרא, הוא רוצה את התוצאה של מזה שהיהודי יתגבר, יזכך. כמו שהרב אומר, דאכפיין לסטרא אחרא. שיהודי ייקח את הסטרא אחרא, הוא ישבור את זה, הוא יכפה את זה. זה המטרה שלו. ולכן זה נקרא אלוהים אחרים מבחינת אחוריים. זה נקרא בחינת אחוריים ורצון מהקדוש ברוך הוא. אז זה הפירוש שהקליפה והסטרא אחרא נקראים אחוריים. רואים את זה בדיוק בפרשת השבוע. כן, רואים אצל בלעם. אז כתוב "ויקר". כן, "ויקר". רש"י אומר, מה פירוש "ויקר"? היה דרך מקרה. וככה זה ההבדל בין צדיקים ורשעים. אצל בלעם הקדוש ברוך הוא שונא אותו. אף על פי שהקדוש ברוך הוא השפיע לו נבואה, השפיע לו רוח, השפיע לו כל מיני דברים, אבל אז הוא התגלה בעצם של "ויקר", דרך מקרה. זה נקרא בחינת אחוריים. וזה בדיוק אותו דבר, כאילו שהוא בדרך שהקדוש ברוך הוא מואס בהם. אלא מה? הקדוש ברוך הוא קבע שיהיה גם כן מציאות של בלעם, כי הקדוש ברוך הוא רצה שעל ידי בלעם יתגלה מעלתם של ישראל. כל הסיפור של פרשת השבוע. אז לכן הקדוש ברוך הוא נתן לזה מקום וכל זה. אבל הקדוש ברוך הוא לא אוהב את בלעם. הקדוש ברוך הוא רצה את התוצאה, שדרך בלעם יתגלה מעלתם של ישראל וכל הברכות וכל העניינים, להפוך חשיכה לאורה. כמו שהרב מסביר בסיכום כל העניין למה בלעם דווקא אמר את הברכות הכי גדולות. אבל להגיד שהוא אוהב את בלעם, חס ושלום, זה "ויקר", דרך מקרה. מה שאין כן אצל משה כתוב "ויקרא", לשון חיבה. שמה זה התגלות בעצם של חיבה

15:22 ורצון של אהבה, ויש לה חפץ פנימי. זה אבל. סתם דבר מעניין שאנחנו רואים פה שהאלטער רבי מקדים את החלק השלילי לפני החלק החיובי. האלטער רבי אומר שלמה הקדוש ברוך הוא משפיע חיות לסטרא אחרא? כי למה? כדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. קודם הוא אומר את העניין של עונש ואחר כך אומר את העניין של שכר. להעניש את הרשעים ואחר כך ליתן שכר טוב לצדיקים. זו שאלה. שאלו את הרבי את השאלה הזאת הרבה שנים. למה לא כתוב להפך? דבר ראשון כתוב העניין החיובי, שכר. אחרי זה גם כן יש עניין של עונש, אבל עיקר המטרה של סטרא אחרא זה כדי ליתן שכר לצדיקים. נזכרתי בספר. אז הרבי אמר, דבר ראשון, ככה זה רשום בפרקי אבות, לא? זה הלשון של המשנה. איך כתוב במשנה? "בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות". אלא כדי להיפרע מן הרשעים, כן? שמאבדין את העולם, וליתן שכר טוב לצדיקים. אז המשנה גם כן מקדימה להיפרע לפני שכר. דרך אגב, המשנה הזאת גם כן לא מובן מה המשנה אומרת. מה הפשט במשנה? הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות. הוא היה יכול לברוא את העולם במאמר אחד. למה הוא עשה את זה בעשרה מאמרות? כדי שיהיה שכר ועונש. מה הקשר? מה זה אומר? מה זה קשור עם התניא פה גם כן שאומרים אותו דבר, שכר ועונש? כל העניין של גילוי עשרה מאמרות. אז מוסבר בסידור, הרבי מביא את זה גם כן ממקורות קדמונים. נראה לי שהבחורים למדו פה רנ"ט, אלו שלמדו במקצוע יודעים, כסלו. אז שם מוסבר העניין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן של עשרה

17:24 במאמרות. זה עניין של התחלקות. אם הקדוש ברוך הוא היה בורא במאמר אחד, מאמר אחד זה מחשבה. אם העולם היה נברא במאמר אחד שזה מחשבה, אז העולם היה בטל. כמו שלמדנו קודם בפרק כ"א. ההבדל בין מחשבה לדיבור. מחשבה זה ביטול. דיבור זה ישות, התחלקות. אם ההתחלקות הייתה במחשבה בלבד, זה היה מאמר אחד כמו בגשמיות. בן אדם חושב משהו בנקודה אחת ורוצה לדבר את זה, הוא צריך לחלק את זה לריבוי מילים. אז על דרך זה ההתחלקות במאמר אחד זה התחלקות של מחשבה. התחלקות של מחשבה זה התחלקות של ביטול, התחלקות של דבקות. אז כל הנבראים היו בטלים לקדוש ברוך הוא. ואם הנבראים היו בטלים לא הייתה בחירה, אז היינו עושים את הרצון של השם מתוך ביטול. לא היה שייך לא שכר ולא עונש. אין פה עבודה, אין פה בחירה, אין פה עבודה וחידוש. אז בעצם אותו וורט שכתוב במשנה זה מה שהרבי אומר פה בתניא. הקדוש ברוך הוא עשה עשרה מאמרות, עשרה מאמרות זה עניין של התחלקות, ישות, פירוד. אז על ידי שהעולם נברא בדיבור נפרד, אז על ידי ריבוי, ריבוי העשיות כמו שהרבי אומר פה, ריבוי הריבוי הצמצומים. אז על ידי זה העולם נהיה יש. על ידי שיש עניין של ישות אז יכול להיות שכר ועונש. אז זה מה שכתוב במשנה. על דרך זה מה שהרבי אומר פה. אז זה דבר אחד. אבל עוד גופא נשאלת השאלה למה באמת המשנה מקדימה? טוב, אז למה במשנה וגם בתניא בשני המקומות קודם כל מדברים על להיפרע מן הרשעים ואחר כך מדברים על וליתן שכר טוב לצדיקים. אז בפשטות זה בעוד כי ככה זה הסדר תמיד. סור מרע ועשה טוב. כך כתוב

19:12 בפרשה גם. סדר העניינים זה סור מרע ועשה טוב. כמו שהרבי מסביר בליקוטי תורה של השבוע, בלק, אומר הרבי משל: כשאתה בונה בית למלך, אז אתה צריך קודם כל לנקות, להוציא את הלכלוך ואחר כך אתה מכניס את הכלים, את הרהיטים, את הדברים היפים. אתה לא יכול קודם כל להכניס רהיטים ואחר כך לנקות. זה לא סדר. הסדר הוא שקודם מנקים את הבית, מוציאים את כל הזבל, כל הלכלוך ואז אפשר להכניס את הטוב, את הטוב. אז על דרך זה גם כן בעבודת ה', שקודם יש את להיפרע מן הרשעים. עניין של שלילה, עניין של להוציא את הדברים הלא טובים. סור מרע. ואחרי זה יש את ליתן שכר טוב לצדיקים שזה עשה טוב, זה וורט אחד. אבל יש וורט יותר מהעניין של הרבי בליקוטי שיחות בכמה מקומות, שהרבי אומר איזה וורט שמה: יש גם כן מעלה מיוחדת בעניין של להיפרע מן הרשעים. יש משהו עמוק דווקא בעניין של להיפרע מן הרשעים יותר מאשר מתן שכר טוב לצדיקים. מה העניין? הרבי אומר כזה, הרבי אומר יש במלוכה, מלך, הנהגה של מלך, יש שני דברים. דבר אחד זה בהנהגה של מלך שהמדינה מתנהגת כמו שהמלך רוצה, וכולם צריכים להתנהג כמו שהמלך רוצה. מה שהמלך אומר כך צריך להיות. וכשמתנהגים טוב אז המלך נותן שכר וזה, ומשפיע מה שצריכים. יש משהו אחר, זה שכשיש מנגד, יש העלם והסתר. יש מישהו שמתנגד למלך ואז המלך מעניש אותו. שם מתגלה התוקף של המלך עוד יותר מהנהגת המלך כשהאנשים מתנהגים טוב. כשהאנשים מתנהגים טוב ואז המלך משפיע עליהם הכל, אז יודעים שמה? שיש מלך וצריכים לעשות מה שהמלך רוצה, וכשעושים מה שהמלך רוצה אז מקבלים

21:30 מה שהמלך רוצה לתת ומשפיע. כשיש אבל מנגד ואז המלך מעניש אותו, מבטל אותו, נלחם בו ושולל אותו, אז מתגלה. מה מתגלה אז? מתגלה שאי אפשר להתנהג לא כמו רצון המלך. מתגלה אז משהו יותר עמוק בתוקף של המלוכה, שעניין שלא מתאים עם רצון המלך, מנגד שלא מתאים לרצון המלך, אז אין לו מקום. אז דרך העניין הזה מתגלה הגדלות, התוקף, השליטה של המלך עוד יותר מזה שאנשים שעושים טוב מקבלים שכר. זה שאנשים מתנהגים טוב מקבלים שכר מהמלך, אז זה מבטא שהמלך הוא מלך טוב, אבל זה לא אומר שאי אפשר להיות אחרת. אולי אפשר להיות אחרת גם כן. כשיש מצב של מנגד ואז המלך מבטל אותו, מתגלה משהו הרבה יותר עמוק בגדלות של המלך, שעניין כשזה לא לפי המלך, שזה לא בעד המלך, אין לזה מקום. שלילי זה מדגיש משהו יותר פנימי, יותר עמוק בגדלות של המלך מאשר משהו חיובי. אז על דרך זה אומר הרבי זה גם פה על להיפרע מן הרשעים. זאת אומרת מדברים באחדות הוי', יש אחדות הוי', אתה אומר הקדוש ברוך הוא אחד כי הכל בטל אליו. אז אכן אחד. יש אחדות הוי' שאתה אומר שאי אפשר שיהיה משהו שהוא לא מתאים. לא רק בפועל, בפועל הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, לכן הכל, לכן הכל בטל. משהו שהוא לא לפי הרצון של השם אז הוא נשלל, הוא מופרך, הוא מופרך. אז אבל בעניין של להיפרע מן הרשעים, שהרשע שהוא עושה היפך, מצדיק מקבל עונש, מתבטא העניין הזה של האחדות של הקדוש ברוך הוא במידה מסוימת עוד יותר מאשר העניין של האחדות של הקדוש ברוך הוא שמתגלה בעניין, בקו של עשה טוב

23:32 בקו החיובי. אז זה אגב, נגיע לעמלק למשל. שעמלק, תמחה, כל העניין בעמלק שצריכים לשבור אותו. תמחה זכר עמלק. עניין שלילי. עמלק צריכים לשלול, צריכים לבטל, צריכים לשבור. אסור להעלות אותו. נשאלת השאלה מה מעלה בזה? מילא בעבודת הבירורים צריכים להעלות, לזכך, וכאן אומרים שיש לפעמים כזה עניין שצריכים דווקא את התמחה, את הביטול, את השבירה. אז זה הוורט של שבירתן זוהי תקנתן. שדווקא בשבירה לפעמים מתבטא עומק האחדות של המלך עוד יותר מאשר בירור בדרך עלייה, בדרך זיכוך. זה, זה נקודה אחת שהרבי אומר באחת מהשיחות, שזה מסביר גם כי פה בתניא שלכן האלטער רבי הקדים את הלהיפרע מן הרשעים. על דרך זה במשנה מקדימים את הלהיפרע מן הרשעים, כי בעניין הזה מתבטא יותר בעומק העניין הזה של אחדות של הקדוש ברוך הוא עוד יותר אפילו מהשליטה של הטוב והצדיקים.