לקוטי אמרים תניא - פרק כ"א - חלק 4

00:01 דובר 1 כיוון שיהודי בטבע יש לו מסירות נפש על עבודה זרה. העניין של עבודה זרה אצל יהודי שמגיע אצלו מעצם היהדות, הוא לא רוצה להיות, להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. ברגע שהוא יודע שהדבר הזה מפריד אותו מהקדושה של הקדוש ברוך הוא, אז יש לו את המסירות נפש. אז הרבי בא להסביר לנו מאיזה עניין של עבודה זרה האמיתית אנחנו יכולים להבין איך שכל המצוות קשורות עם העניין הזה. אז מה למדנו עד עכשיו? למדנו את העניין של עבודה זרה. הרבי הסביר את כל המשל שיש בעניין הדיבור, שהדיבור זה הנפש. אז אומרים כמו שדיבור אחד לגבי כלל הדיבור, כלל הדיבור לגבי כלל המחשבה, כלל המחשבה לגבי עצם הנפש, אז הדיבור אין לו ערך לגמרי, לא תופס מציאות. ועל דרך זה גם כן דיבור של הקדוש ברוך הוא לגבי אין סוף. אבל באות א' הוא מוסיף שיש הבדל בין המשל והנמשל. ובמשל של דיבור ישנם שני מצבים, שתי דרגות. יש את מדריגת הדיבור כפי שהוא בתוך הנפש, ויש מדריגת הדיבור כפי שהוא מתגלה אל הזולת. אז זה שאומרים שהוא כלא חשיב, שהוא אפס, זה הדיבור כפי שהוא כלול בנפש. אבל כשהדיבור יוצא החוצה הוא נהיה מציאות. מה שאין כן אצל הקדוש ברוך הוא. אז שמה גם אחרי שהדיבור יוצא לפועל ומהווה את כל הנבראים, אז גם אז בשעת ההתהוות הוא נשאר כלול באור אין סוף. למה? כי אין דבר חוץ ממנו. אין דיבורו כדיבורנו, אין מחשבתו כמחשבתנו אצל הקדוש ברוך הוא. אז גם אחרי שהדיבור מהווה הוא נשאר כלול באין סוף. לפי זה נשאלת השאלה: למה קוראים לו בשם דיבור? אז אם ככה זה לא דיבור, זה מחשבה. כל ההבדל זה

02:12 דובר 1 מחשבה ודיבור. זה שמחשבה זה לעצמי ודיבור זה לזולת. כיוון שכאן אתה אומר שגם הדיבור אף פעם לא יוצא, תמיד כלול בו, אז למה זה נקרא בשם דיבור? אז הרבי מסביר: יש את המעלה של דיבור. המעלה של דיבור זה עניין ההתגלות. מחשבה זה בהעלם, דיבור זה בגילוי, עניין ההתגלות. אז העניין הזה גם כן למעלה. רוצים להגיד שהעניינים שהיו אצל הקדוש ברוך הוא בהעלם יצאו מן ההעלם אל הגילוי. על ידי הדיבור ברא עולם, והעולם הוא בעקבות של התגלות. בעקבות שיש פה עולם יש פה מציאות. זה ההבדל בין התהוות איך שזה מעלמא דאתכסיא והתהוות מעלמא דאתגליא. יש התהוות במחשבה, התהוות בדיבור. התהוות במחשבה זה התהוות כזאת שההתהוות מלכתחילה לא מציאות; גם מצד המקבל, כל המציאות שלו הוא בתכלית ההתבטלות והדביקות במקור. מה שאין כן התהוות שלנו בדיבור, זה התהוות שמצד הגדר של הנברא הוא מרגיש את עצמו למציאות. אבל אז ההתגלות הזאת, שיוצא מן ההעלם אל הגילוי, זה קוראים לו בשם דיבור. ההבדל הוא אבל אצל בן אדם, כשיש התגלות, אז זה גם כן נפרד. כשהבן אדם מגלה משהו אל הזולת, אז על ידי זה שהוא יוצא מעצמו אל הזולת, אז הוא נפרד מהבן אדם, נהיה דבר נפרד. אבל כאן הוא יש. אצל הקדוש ברוך הוא זה רק המעלה ובלי החיסרון. יש פה את ההתגלות, שנתהווה מזה על ידי הדיבור, אבל יחד עם זה הוא נשאר בתוך, נשאר בהתכללות עם הקדוש ברוך הוא. אז הרבי פה עכשיו ממשיך הלאה, בסוף הפרק, דף כ"ז, בשורה: ״וכל הצמצומים הן בחינת הסתר פנים״. אומר הרבי: הקדוש ברוך הוא עשה את כל הצמצומים האלו

04:15 דובר 1 כדי שהנברא ירגיש את עצמו למציאות. אז הצמצומים, מה זה העניין של הצמצומים? זה העניין של הסתר פנים. הצמצום הוא זה שהקדוש ברוך הוא כביכול מסתיר את הפנים שלו. זאת אומרת, אליבא דאמת הוא נמצא פה, וזה ההבדל בין המשל והנמשל. במשל, בדיבור, זה שהנפש לא נמצאת. הנפש נמצאת אצלי, אבל הדיבור יצא החוצה. הנפש שיוצאת בדברים שמדבר, הנפש יוצאת החוצה, ומה זה נפרד? זה נמצא בחוץ לבן אדם. אצל הקדוש ברוך הוא, אליבא דאמת הוא נמצא פה, אבל כביכול הקדוש ברוך הוא מסתיר. וקשור עם כל מה שלומדים עכשיו בתניא בימים האלו. בחינת גם כביכול צמצום, של כביכול שותק. זה בעצם מה שהרבי אומר את זה פה בסגנון אחר: ״וכל הצמצומים הן בחינת הסתר פנים״. כל הצמצומים שיש זה הכל עניין של הסתר פנים, להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדיבורו של הקדוש ברוך הוא. כביכול מסתיר ומעלים על האור והחיות הנמשך מדיבורו יתברך, שלא יתגלה בבחינת גילוי רב. יש את האור והחיות, שזה השפע שהקדוש ברוך הוא משפיע כדי שיהיה סדר השתלשלות. אז העניין של הצמצום, שיש הסתר והעלם. הקדוש ברוך הוא כביכול מסתיר ומעלים שלא יורגש האור הזה, שלא יתגלה בבחינת גילוי רב, שלא יוכלו התחתונים לקבל. כי אם יתגלה בגילוי רב, אז הנבראים לא יוכלו לקבל. אז לכן יש את ההסתר פנים, שהוא מעלים על האור הזה כדי שיוכל להיות המציאות של התחתונים. ולכן גם כן נדמה להם אור וחיות הדיבור של מקום ברוך הוא המלובש בהם כאילו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך. כיוון שזה בא על ידי צמצום, כי כל המטרה של הצמצום זה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהתחתונים יוכלו לקבל ושלא

06:16 דובר 1 יתבטלו במציאות. ולכן נדמה להם, לנבראים, למקבלים, זה נראה כאילו שהאור וחיות נבדל ממנו, או כאילו דומם ומובדל מאור אין סוף ברוך הוא, כשנמשך ממנו יש בו ריחוק, כמו דיבור של אדם מנפשו. אז זה כמו שזה נרגש ברגש של הנברא, כאילו שהדיבור נבדל ממנו. זאת אומרת, האלטער רבי בא להסביר פה שזה שאנחנו רואים את העניין הזה, שהנבראים מצד אחד, אליבא דאמת, הנברא כלול באור אין סוף, ומצד שני אני מסתכל, אני מסתכל על הנברא, אנחנו לא רואים בו את האור אין סוף. זה חלק מהעניין שהקדוש ברוך הוא עשה בצמצום, שלגבי הנברא יורגש כאילו הם שני דברים שונים. הקדוש ברוך הוא עשה שביחס אל הנברא יורגש כאילו שהדבר הוי' שמהווה את הנברא זה, זה כאילו נבדל מאור אין סוף, כמו שזה בנפש ורוח. אף על פי שאליבא דאמת זה לא ככה. אליבא דאמת אור אין סוף נמצא פה למטה כמו למעלה. זאת אומרת בסגנון אחר, מה שאנחנו לומדים בחסידות במאמרים אחרים, מה שהרבי אומר פה בקיצור זה העניין שהוסבר במאמרים אחרים בחסידות. כל העניין שמדברים להגיע לדעת עליון ודעת תחתון. מדברים תמיד שיש את שני ה... דעת עליון ודעת תחתון. דעת עליון זה שהעניין אליבא דאמת איך שהוא נרגש מצד אור אין סוף, ודעת תחתון זה שהעניין נרגש מצד גילוי הנברא. אז אומרים שמצד אור אין סוף נרגש האמת שאור אין סוף נמצא פה למטה, ואיך שאור אין סוף רואה את האמת אז מה? שהוא באופן כזה שהוא נמצא למטה כמו למעלה, ולכן כולא קמיה כלא חשיב, הכול בטל במציאות. וגם אחרי שהקדוש ברוך הוא מהווה ואומר יהי אור, יהי רקיע, אז גם אז אור אין סוף נמצא פה למטה בתוך הנברא, בתוך הדבר הוי' וממילא בתוך הנברא,

08:14 דובר 1 ולכן בטל במציאות. אז זה הכול עניין של דעת עליון. אבל הצמצום פעל, הצמצום פעל שגם בדעת תחתון, ביחס להרגש הנברא, מי מסתכל על זה אז הנברא מרגיש את עצמו למציאות, ואפילו כשהוא מתבונן והוא מתבונן, מגיע להכרה שהוא לא נמצא בעצמו, אלא שיש דבר הוי' שמהווה אותו. אז ההרגש שלו זה שהדבר הוי' מהווה אותו באיזה אופן? באופן שהדבר הוי' כביכול יוצא מאין סוף כאילו שנהיה מציאות נבדלת וכך הוא מתהווה. ולכן ההרגש בנברא זה מה שכתוב בספרי חסידות, ידוע, למטה יש ולמעלה אין. כי הנברא מרגיש את המציאות שלו, איך הוא מצד הדיבור. והוא לא מרגיש איך שהמציאות שלו זה לגבי אין סוף. ואפילו כשהוא כבר כן מגיע להכרה שהוא מתהווה מהקדוש ברוך הוא, שהוא לא, שהוא לא, שהוא לא אני ואפסי עוד. מגיע להכרה שיש כוח מקיים שמהווה אותו. אבל באיזה אופן הוא מרגיש את הדבר הוי'? הוא מרגיש את הדבר הוי' כמו דבר שהוא מחוץ לאין סוף. לכן הביטול שהוא מרגיש זה רק ביטול היש. אז זה ה... זה ה... זה המשך העניין מפה, זה מה שהאלטער רבי מסביר בתניא. אז גם בקדוש ברוך הוא אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר מלפניו. אז זה הכול. זה ביחס איך שהנברא מרגיש את זה. אבל מצד הקדוש ברוך הוא אומרים שאין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר מלפניו, וכחשיכה כאורה. לגבי הקדוש ברוך הוא אין שום צמצום. ואדרבה, מה אומרים? כחשיכה כאורה. לגבי הקדוש ברוך הוא אומרים שגם מה שאנחנו קוראים צמצום, כחשיכה, אז כאורה. זאת אומרת, לגבי הקדוש ברוך הוא זה באותו אופן. כי כתיב גם חושך לא יחשיך ממך וגו'. כשאתה אומר כחשיכה כאורה

10:27 דובר 1 על דרך זה הפסוק שהוא מביא פה, גם חושך לא יחשיך ממך. אז אפשר להסביר את זה בשני אופנים. אפשר להסביר את זה, גם חושך לא יחשיך ממך, שזה לא תופס מקום אצלו. חושך לא יחשיך ממך הכוונה היא שלגבי הקדוש ברוך הוא החושך לא מחשיך. למה? כי זה לא תופס מקום. אין לזה, אין לזה תפיסת מקום. אבל ביותר בעומק אומרים לא. זה גם חושך לא יחשיך ממך כי החושך הוא גם כן אין סוף. זה גם כן חלק מהחידוש. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה. משום שאין הצמצום והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך חס ושלום. למה אנחנו אומרים כחשיכה כאורה, אומרים שגם חושך לא יחשיך ממך? מה ההסברה בזה? כי החושך זה גם כן הוא. גם החושך, גם הצמצום זה גם כן, זה גם כן הוא עצמו. זה הקדוש ברוך הוא עצמו. הוא הכוח. כמו שהקדוש ברוך הוא כוח המגלה, הוא גם כן כוח המצמצם. אז ממילא יוצא שגם הצמצום זה הוא עצמו, זה אין סוף גופא. משום שאין הצמצום והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך חס ושלום. אלא כדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. זה המשל הידוע, כדין קמצא. קמצא זה בעל חי. יש כאלה שאומרים שזה טורטוגה, צב, אבל זה לא נכון. קמצא זה, זה סוג של, של לנגוסטה. חגב, תולעת, הקרופונים. העניין הוא, נראה לי שקמצא זה מה שיש ליד הים לפעמים.

12:15 דובר 2 קלקול.

12:16 דובר 1 דברים כאלה. כן. משהו כמו קלקול אני חושב יותר מאשר... הקרופונים, שמה שיש לו את ה... את הלבוש, שזה חלק מהמציאות והחיים שלו. כאילו יש הוא ויש את הלבוש שלו, והלבוש והבעל חי הם מיניה וביה, זה כאילו זה לא שיש משהו נוסף עליו. זה הוא עצמו, זה חלק מאותו, מאותו מיניה וביה, זה מאותו חלק, מאותו גוף. על דרך זה, זה המשל שרז"י [?] היה מביא, שעל דרך זה אצל הקדוש ברוך הוא, כוח המסתיר וכוח המגלה, זה לא הפשט שיש כוח מגלה וכוח המסתיר זה דבר שחוץ ממנו חס ושלום, כאילו יש איזה כוח המצמצם שזה משהו נבדל ממנו, אלא זה מה? זה כולו אחד. זאת אומרת, זה באותה שלמות של אין סוף, יש בו גם כוח המגלה וכוח המצמצם. אז כוח המצמצם זה כוח האין סוף בדיוק כמו כוח המגלה. ומכיוון שכוח המצמצם זה אותו אין סוף כמו כוח המגלה, ולכן הצמצום זה לא נחשב להסתר. זה הפשט, כך שיראה כאילו גם חושך לא יחשיך ממך, כי החושך זה גם חלק ממך. זה גם חלק מה... מהשלמות אין סוף. זה המשל הידוע שמובא במאמרים שמדברים על הסוגיה, כן? בסוף בחורים למדו את המאמר של תרנ"ז, איך קוראים לזה? ד"ה וידעת היום, ה' הוא האלקים, וידעת מוסקבה, שם הוא מביא את המשל מהעניין של כיסוי הראש. בן אדם מכסה את הראש שלו עם יארמלקה, עם כיפה, זה ירא שמיים. אבל אם אתה מכסה את הראש שלך עם היד אז זה לא נחשב לכיסוי הראש על פי ההלכה. אתה צריך לכסות את זה עם בגד, לא לכסות את זה עם היד. למה? כי אם אתה מכסה עם היד זה לא נחשב לכיסוי. מכיוון שהיד

14:03 דובר 1 זה חלק מן העצם, אז זה כבר "אין עצם מסתיר על עצם", זה לא נחשב. זאת אומרת שההסתר זה עצם, זה העצם גופא. אז על דרך זה גם כן, זה מה שאומרים, ונגיע לזה. מה שהרבי אומר פה, אצל הקדוש ברוך הוא, מכיוון שכח המצמצם זה גם כן השלימות שלו, זה גם חלק מהאחדות, וממילא הצמצום לא מעלים עליו. הצמצום לא מעלים עליו, ולכן אז, אז, אז, אז גם הצמצום גופא זה חלק מהאחדות. ומשום שהוא, כי הוי' הוא האלקים. הם הוי' והאלקים, שהוי' זה כח המגלה, שהאלקים זה כח המסתיר, כח המצמצם. הוי' הוא האלקים זה העניין שכח המגלה וכח המצמצם זה הכל אחד. יש כמה אופנים איך לומדים בחסידות העניין של הוי' הוא האלקים. יש כמה אופנים איך מסבירים את זה. לא תמיד מסבירים באותו אופן. לפעמים מסבירים עניינים באופנים אחרים בחסידות. גם במאמר וידעת היום מוסקבה גופא, אלו שלמדו את זה יודעים ששם הוא מסביר בכמה אופנים הסוגיה של הוי' הוא האלקים. אבל זה מה שהרבי מסביר פה. ומשום אותו כמו כן ולא כן, מכיוון שהצמצום זה לא דבר נפרד, זה חלק מהאחדות של הקדוש ברוך הוא. ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש. ולכן כאן מובן האחדות הוי' אמיתית. אז כל הדברים האלה שדיברנו פה, אז מובן העניין של אחדות הוי' אמיתית לגבי הקדוש ברוך הוא, לא רק מצד כח המגלה, אלא גם מצד כח המצמצם, זה הכל אחד. ולכן על פי דעת עליון אצל הקדוש ברוך הוא לא שייך שום עניין של, של הסתר. אז זה הרבי הסביר פה כמה פרטים בעניין של אחדות הוי'. אם אנחנו נעשה קצת סדר בעניינים שלמדנו בפרק כ"א,

15:51 דובר 1 יוצא שלמדנו פה ככה כמה נקודות. נקודה אחת שהרבי אמר בהתחלה זה העניין של הדבר הוי' שמהווה את הנברא, שכל מציאות הנברא זה הדבר הוי', זה דבר ראשון. אז הנברא אין שום מציאות בפני עצמו מכיוון שהוא הדבר הוי'. זה נקודה אחת, אבל זה עדיין לא ביטול אמיתי. זה רק הביטול של הנברא ביחס לדבר הוי', אבל עדיין הדבר הוי' מתלבש בו. אז יש בו איזשהו עניין של תפיסת מקום. על זה אדמו"ר הזקן הסביר שהדבר הוי' הוא כאין ואפס לגבי אין סוף, שזה מבטא ביטול יותר עליון. לא רק הביטול ביחס לדבר הוי', אלא ביטול לגבי אין סוף, לגבי מקורו ושורשו. שזה ביטול לגמרי. ואז אדמו"ר הזקן מוסיף עוד נקודה, נקודה שלישית שהאין סוף נמצא למטה. זה לא רק שהוא בטל לגבי אין סוף, אבל האין סוף נמצא לפני הצמצום, אלא בעצם האין סוף נמצא באותו מקום איפה שהדיבור נמצא. אז זה מדגיש עוד יותר את העומק של הביטול, שהנברא כלל לא חשיב לגבי אין סוף. לא רק באין סוף יש צ-- גם כשיש כבר את הדיבור וההתהוות, שם גופא נמצא האין סוף וממילא בטל בתכלית. אבל זה לגבי אין סוף. יש אבל כח המצמצם שמסתיר על האין סוף, שם נהיה מצד כח המצמצם הרגש של נברא שמרגיש את עצמו למציאות. על זה אומרים גם כח המצמצם זה הוא. זה מה שהוא מוסיף בסוף הפרק, מכיוון שגם כח ההסתר והצמצום אז גם הצמצום זה אין סוף. תראה, אז הוי' הוא האלקים. ולכן זה מה שהוא מסיים את הפרק: קמיה כולא כלא חשיב ממש. לפי-- מצד כל הפרטים האלה אז כלא חשיב ממש, זה ממש. הכוונה גם כשהנברא נמצא למטה וגם כפי שהוא מצד כח המצמצם.

17:50 דובר 1 מצד כל העניינים שבו אז הוא כלא חשיב ממש, מכיוון שהצמצום הוא חלק מכל העניין של אין סוף. זה היסוד של אחדות הוי' אמיתית שאדמו"ר הזקן מסביר בפרק כ"א. זה היסוד שהוסיף זה בקשר לכל העניין של תורה ומצוות. שזה, זה שאדמו"ר הזקן התחיל בפרק כ' שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה, אמר "אנכי ה' אלקיך", "אנכי ה' אלקיך" פירושו אחדות הוי'. זה אפשר

18:31 דובר 3 "אנכי ה' אלקיך"

18:32 דובר 1 ההשגה של אחדות הוי'. "לא יהיה לך" היה עוד שמה שיהיה ש-- שהעניין הפך אחדות הוי'. שאצל יהודי צריך להיות מופרך כל עניין שהוא, שהוא עבודה זרה. עבודה זרה זה השלילה של אחדות הוי' וזה מפי הגבורה שמענו. זה שאדמו"ר הזקן התחיל בפרק כ' ששתי המצוות האלה, "אנכי ולא יהיה לך", שמענו מהקדוש ברוך הוא בעצמו. למה? כי הם כללות כל התורה כולה. מה פירוש כללות כל התורה כולה? זאת אומרת שכל עניין המצוות עשה, הנקודה המשותפת שבכל הרמ"ח מצוות עשה זה שעל ידי קיום מצוות עשה, מדאורייתא ודרבנן, כל הפרטים, על ידי זה מגלים את אחדות הוי' בעולם. זה האופנים. איך אחדות הוי' מתגלה לעולם? זה תפילין, ציצית, מזוזה, קריאת שמע, all the time. הרמ"ח מצוות עשה זה הכל ביטויים של אחדות הוי' בעולם, ועל ידי קיום עשה אז אנחנו שוללים כל עניין של עבודה זרה, היפך העניין של אחדות הוי'. זה אומר שכל ה-- מצווה זה פרט באחדות הוי'. אז ממילא על ידי זה יהודי יכול להגיע לעקור לנקודה הזאת. אז על ידי זה, כמו שאדמו"ר הזקן הסביר בפרק כ"ב, כ"ג, כ"ד, בפרקים הבאים, אז ממילא מובן שכשאני לומד תורה ומקיים מצווה אז אני נהיה כלי, מרכבה עבור אחדות הוי', וכשאני חס ושלום עובר עבירה אז אני נהיה נפרד מאחדות הוי' חס ושלום. אז כמו שאני לא רוצה לעבוד עבודה זרה, ולא סתם שאני לא רוצה עבודה זרה, עד מסירות נפש. יש אצל יהודי העניין "לא יכול ולא רוצה להיות נפרד מאלוקות", עד מסירות נפש. אז אותו עניין של מסירות נפש יש אצלו גם כן בנוגע לכל מצווה וכל עבירה. ולכן בהבנת הנקודה הזאת אז יהודי יכול להיות עבד הוי' במחשבה, דיבור ומעשה, ולקיים מצוות

20:33 דובר 1 רמ"ח מצוות, שש מאות ושלוש עשרה מצוות, יהיה בתכל'ס השלמות ברגע שיש לך את הנקודה בעניין של אחדות הוי' אמיתית.