לקוטי אמרים תניא - פרק כ"א - חלק 1

00:01 פרק כ"א. אומר האלטער רבי בפרק כ"א: "והנה מידת הקדוש ברוך הוא שלא כמידת בשר ודם". אומר האלטער רבי שההנהגה של הקדוש ברוך הוא, המידה של הקדוש ברוך הוא, זה לא כמו הנהגה של בשר ודם. יש הבדל בין מידת הקדוש ברוך הוא למידת בשר ודם. זה מאמר חז"ל שידוע בקשר לעניינים אחרים. יש את זה בגמרא בקשר לעניין של כלי מלא וכלי ריקן. מידת בשר ודם, כלי ריקן מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק. מידת הקדוש ברוך הוא, מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק. זה גמרא. הרבי משתמש עם מאמר חז"ל הזה בקשר לעניין שאנחנו מדברים פה. על מה אנחנו מדברים פה? אז אנחנו מדברים פה על אחדות הוי'. כן, אז הרבי באמצע הסוגיה של אחדות הוי'. הנקודה שלמדנו בפרק הקודם, שהאלטער רבי הסביר את העניין של אחדות הוי' עם משל מהדיבור של הבן אדם, וזה היה הנקודה של פרק כ'. שהאלטער רבי מביא משל מהארת נפש האדם, כוח הדיבור שבו, כדי להסביר את העניין של הביטול של העולם שקשור גם כן עם הדיבור של הקדוש ברוך הוא, כך אומר הרבי. והסברנו שכמו בנפש האדם, אז דיבור אחד אין ערוך לגבי כוח הדיבור של הנפש. כל שכן וקל וחומר שאין ערוך לגבי כוח המחשבה. כל שכן וקל וחומר שאין ערוך לגבי מהות ועצמות הנפש ועשר ספירות. אז יש את האין ערוך, ולכן דיבור אחד אז הוא כלא חשיב לגמרי לגבי הנפש. בהקשר לזה אז האלטער רבי הולך להסביר עכשיו בהמשך פרק כ"א, שאותו דבר זה גם נוגע לקדוש ברוך הוא, שכל הבריאה זה עניין של דיבור. שדבר הוי' זה המציאות של הבריאה, זה דיבור של הקדוש ברוך הוא. והדיבור של הקדוש

02:27 ברוך הוא אין ערוך לגבי מחשבה. עוד יותר אין ערוך לגבי עשר הספירות, לגבי אין סוף, לגבי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כן, אז זה האין ערוך, זה הכלא חשיב שיש של הנבראים, שכל עניינם זה דבר הוי', לגבי הקדוש ברוך הוא. כאן האלטער רבי ממשיך הלאה בפרק כ"א, הוא רוצה להוסיף עוד יותר עומק בעניין של אחדות הוי', שהאחדות של הבריאה עם הקדוש ברוך הוא, שאומרים שהעולם הוא אחד, הוא לא יש נפרד. והקדוש ברוך הוא, עד שהוא שלא נגלה אותו, שנגלה עולם כמו יש, אז האחדות של העולם עם הקדוש ברוך הוא היא הרבה יותר מאשר במשל של הדיבור והנפש. מאיזו נקודה זה יותר? אז זה היסוד שהאלטער רבי מתחיל פה בפרק כ"א. בוא נקרא מפה. אומר האלטער רבי: "והנה מידת הקדוש ברוך הוא שלא כמידת בשר ודם, שהאדם כשמדבר דיבור, הרי הבל הדיבור שבפיו הוא מורגש ונראה כדבר בפני עצמו, מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה." אצל בן אדם יש את הדיבור כשיוצא לפה. כשהבן אדם מדבר בפועל אז הדיבור יוצא דרך הפה, ואז הדיבור מורגש כמו משהו נבדל, כן, ואז הוא נבדל מהנפש, יוצא החוצה. זאת אומרת, במילים אחרות, כשמדברים בנפש האדם אז המקום איפה שנמצא הנפש והמקום איפה שנמצא הדיבור בפועל זה בשני מקומות, שני מקומות. הנפש הוא נפש רוחני שנמצא במקום רוחני, והדיבור מתגלה בפה, יוצא החוצה, ולא רק בפה. זה יוצא לבן אדם שמחוץ לבן אדם. הנפש נמצא אצלי בפנים, וכשאני אומר מילה אז הדיבור יוצא החוצה ונפרד. עכשיו זה נמצא אצל בן אדם אחר, אז זה נמצא בשני מקומות. וזה לא רק שני מקומות, זה גם כן שתי דרגות. זאת

04:50 אומרת, זה נבדל, זה נפרד. דיבור נפרד. זה התכונה של דיבור. יש את המאמר חז"ל: כשבן אדם, כשהוא יש לו מילה והוא עדיין לא אמר את זה, הוא רק חשב על זה, אז הוא הבעל הבית על המילה. הוא יכול להחליט אם להגיד את זה, לא להגיד את זה. זה נמצא אצלו. אבל ברגע שאני אמרתי את המילה אז אני כבר לא בעל הבית על זה. נהפך. עכשיו המילה היא בעל הבית עליי. אני נהייתי עבד למילה. כי אחרי שאמרת משהו ומישהו שמע, אמרת. ועכשיו אתה אומר: לא התכוונתי, לא רציתי, לא רציתי. רציתי להגיד משהו אחר. אתה כבר נהיית עבד. אתה צריך להסביר את עצמך, לתרץ את עצמך ולהגיד מה התכוונת ולמה התכוונת. ומישהו שמע, נהיה ברוגז איתך ונהיה בלגן. אז לפני שאמרת את המילה היית בן חורין. ברגע שאמרת את המילה, נהיית עבד. כי עכשיו המילה נמצאת אצל הזולת ועכשיו הזולת יעשה מה שהוא רוצה. אם הוא לא יאהב מה שאמרת אז זה יעשה לך בעיות. אז זה משל. כדי להסביר מה שהאלטער רבי אומר, זה במידת בשר ודם. אז הדיבור כפי שהוא בנפש, ואחרי שהדיבור יוצא מהנפש הוא נבדל, נהיה מציאות נבדלת. כן, דבר בפני עצמו. אבל לקדוש ברוך הוא אין דיבורו מובדל ממנו יתברך חס ושלום. אבל בנוגע לקדוש ברוך הוא, אצל הקב"ה אין שתי דרגות. אין כזה דבר: הדיבור אצל הקב"ה והדיבור כשיוצא החוצה. אצל הקב"ה אין שתי דרגות. הדיבור אצל הקב"ה אף פעם לא יוצא ממנו. גם כשהקב"ה מדבר בפועל והוא אומר "יהי אור", ויהי אור, אז אצל הקב"ה דבר הוי' גם כשהוא מתגלה להוות יש מאין, הדיבור אף פעם לא יוצא

06:50 מהמדריגה של הקב"ה, כי אי אפשר לצאת מהמדריגה של הקב"ה. שום דבר לא יצא ממנו, הכל כלול בו. למה הוא אומר: כי אין דברו, אבל אין דברו מובדל ממנו יתברך חס ושלום, כי אין דברו חוץ ממנו. אין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. ולית אתר פנוי מיניה, אין שום מקום ששם הקב"ה לא מתגלה. ובמילא איפה שהדיבור נמצא, נמצא שם גם כן הקב"ה בכבודו ובעצמו. ולכן אין דיבורו יתברך כדיבורנו חס ושלום. אז ממילא יוצא שיש הבדל מאוד גדול בין הדיבור של הבן אדם לדיבור של הקב"ה. מה האלטער רבי רוצה להגיד לך עכשיו? מה הפואנטה פה? מה העומק אחרי כל זה שהאלטער רבי בא להגיד לך עכשיו? זאת אומרת ככה אנחנו אומרים. רוצים להסביר את הביטול של כל העולמות כלפי הקב"ה, ומביאים את המשל לדיבור. אז נשאלת השאלה בדיבור. הרי יש הבדל כשהדיבור הוא בתוך הנפש וכשהדיבור יוצא מהנפש. בתוך הנפש, כמו שהאלטער רבי אמר לפני זה במשל, כשעדיין הבן אדם רק נמצא במקום של שכל ורגש, ושם דיבור זה אין ואפס, אין לו שום, שום חשיבות. בעולם של השכל והמידות אז הדיבור הוא לא מציאות. כמו שדיברנו בשיעור הקודם. זה לא משנה אם אתה מדבר ספרדית, אתה מדבר עברית. אהבה זה לא קשור עם שפה, זה קשור עם רגש. אז המילה, איך אתה אומר את המילה הזאת? זה לא עושה את ההבדל. זה לא עושה שום שינוי. זה כאילו שזה לא קיים. זה לא מציאות, זה לא העניין. זה לא, זה לא המילה, זה לא המילה, זה התוכן, זה הרגש. אין שם עדיין שום מילים, כמו שהרב אומר. כלומר שאין, גם אם יש

08:42 זה לא מציאות, זה אין ואפס. זה ביטול. אין לזה כלום. אין לזה שום תפיסת מקום, אבל זה בתוך הנפש, בתוך השכל, בתוך המידות. אבל כשהוא מגיע למקום של הזולת, במקום ששם הדרך היחידה לקומוניקציה זה עם הפה, עם הדיבור, אז שמה הדיבור הוא כן מציאות. הדיבור הוא כן דבר חשוב, כי זה הדרך היחידה שאני יודע מה אתה רוצה. אז אתה מעביר את המסר של הנפש שלך דרך הדיבור, ושם הדיבור חשוב ותופס מקום. אז אם אנחנו נגיד אותו דבר גם בנמשל, אז יוצא שלגבי אין סוף, איך שאומרים שהדיבור כלול לפני הצמצום באצילות, אז שם זה כן אין ואפס וכלום. אבל כשהוא מתלבש להגיד ״יהי אור״, הנה הדיבור ודרגת הדיבור ודרגת עשרה מאמרות, ששם הוא מהווה את העולם בפועל, זה כביכול יוצא מהעולם של אין סוף, מהעולם של ספירות, ומתלבש בהשתלשלות העולם הזה. אז שם הדיבור כן חשוב. אז אם ככה יוצא שכל האחדות הוי׳ זה רק כל זמן שהדיבור כלול במקור. אבל ברגע שהדיבור יוצא מהפה כדי לעבוד, אז שם יש לו כבר איזשהו ערך, חשיבות. אז על זה האלטער רבי מסביר פה את העניין של אין דיבורו כדיבורנו. זה הביאור. זה התשובה. הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה לא כמו דיבור של בן אדם. אצל בן אדם, אין הכי נמי. זה נכון. יש שני מצבים. יש את הדיבור שזה כלול בנפש, ויש עכשיו דיבור נמצא בפה כשאתה מדבר לזולת. אבל אצל הקדוש ברוך הוא הדיבור אף פעם לא יוצא מהנפש, מהנפש, מהקדוש ברוך הוא. אין שתי דרגות, כי גם כשהקדוש ברוך הוא מהווה, גם כשהדיבור מתלבש בהשתלשלות, אז באותו מקום גם

10:37 כן נמצא אין סוף. הוא אף פעם לא יוצא משם כי אין באמת יציאה מאין סוף. הדיבור תמיד קשור, תמיד דבוק, תמיד כלול באין סוף ובמקור ואף פעם לא יוצא. אין דיבור. למה? כי לית אתר פנוי מיניה. עכשיו הביאור והסברה בזה. האלטער רבי לא מאריך, אבל הביאור והסברה בזה מובן על פי מה שכתוב בשער היחוד והאמונה. שם הרבי מסביר את זה באריכות עם כל הביאור של האריז״ל, ועניין הצמצום שלא כפשוטו, שזה כל האור של הקדוש ברוך הוא. אף פעם אין פה צמצום אמיתי. אין סוף באמת נמצא פה למטה למטה כמו למעלה. כי הדיבור אף פעם לא, לא, לא מתנתק מהקדוש ברוך הוא. הדיבור, המלכות. זה שאומרים כל העניין של הצמצום, זה לשון העלם וכל זה. זה רק לגבינו, ביחס למקבל. אבל מצד הקדוש ברוך הוא, הרי אז כמו שאומר פה האלטער רבי, אין דבר חוץ ממנו. לית אתר פנוי מיניה. אז ממילא איפה שהוא נמצא, אז איפה שהדיבור נמצא, נמצא גם האין סוף גופא. וממילא כמו שאומרים, ונגיד לדיבור כשהוא כלול באין סוף, אז הוא אין ואפס לגמרי ואין לזה שום ערך ושום חשיבות. אז זה עכשיו אותו דבר. אז ממילא כן מובן שהביטול של הכל, שיש בביטול האמיתי של לית אתר פנוי מיניה, הביטול האמיתי של אני הוי׳ לא שניתי, זה גם כשהדיבור מתגלה בפה. זה היסוד שהאלטער רבי מוסיף פה בפרק כ״א לגבי פרק כ׳. הבנתם? אה, זה ברור. לכן אין דיבור הקדוש ברוך הוא כדיבורנו חס ושלום, כמו שאין מחשבתו כמחשבתנו. אומר האדמו״ר: הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה לא כמו הדיבור שלנו, כמו שאומרים אותו דבר גם בנוגע למחשבה. גם במחשבה אומרים שהמחשבה של הקדוש ברוך הוא לא

12:43 כמו המחשבה שלנו. כי "לא מחשבותי מחשבותיכם". שזה פסוק מפורש, שהמחשבה של הקדוש ברוך הוא לא כמו המחשבה שלנו. וכפי שכתוב כאן, "גבהו דרכי מדרכיכם". זאת אומרת שבכל העניינים, בכל הספירות, בכל העניינים, אז יש איזה גובה יש. למרות שאנחנו משתמשים עם משלים וקוראים למעלה, בליקוט גם כן משתמשים בעניין של מחשבה ועניין של דיבור ועניין של מידות. אבל צריך לדעת שאצל הקדוש ברוך הוא זה הכל באופן של אין ערוך. מה זה רצה להוסיף פה בסוגריים? זה נוגע לי. מה זה נוגע להגיד? כי לא מחשבותי מחשבותיכם. מה עוד שרוצה להוסיף פה? אז לכאורה ככה, ונגיע למחשבה גם כן. הרי יש, הרי גם אם נגיע למחשבה, יש גם כן עניין של התהוות מבחינת המחשבה. כמו שיש התהוות מהדיבור, יש גם כן התהוות מהמחשבה. כן, זה כתוב בחסידות שיש התהוות. זאת אומרת, יש שתי דרגות. יש עלמין סתימין ויש עלמין דאתגליין. יש עולמות שבאים מהדיבור של הקדוש ברוך הוא, שמזה נהיה עולמות שהם יש. ויש עולמות שמגיעים מהמחשבה של הקדוש ברוך הוא, שהם עולמות נעלמים, שזה כמו, כמו ההבדל בין בן אדם, בין דיבור למחשבה. מחשבה זה דבר יותר דק, זה דבר יותר קשור עם הנפש. ולכן שם לא נרגש זולת. זה לגמרי הבן אדם עצמו. האותיות מורגשות רק לבן אדם עצמו, מה שאין כן דיבור יוצא מהבן אדם ונתפס אצל הזולת. אבל זה גם כן התהוות, זה אותו דבר. ההתהוות של המחשבה זה נבראים שהם בתכלית הביטול. כמו שהמחשבה היא ביטול. זה נבראים כאלה שנקראים דגים שבים, שהם בתכלית הביטול, הם שלא נרגש

14:58 בכלל. וכי יש, יש את הנבראים שלנו, מעלמא דאתגליא, הם באים מהדיבור. עכשיו אני אגיע לדיבור. מה הסברנו? מה שהדיבור שלנו זה לא כמו הדיבור של הקדוש ברוך הוא. זה שהסביר קודם. זה הסברנו עכשיו. כן, למדנו שהדיבור של בן אדם זה נבדל, נפרד. אצל הקדוש ברוך הוא זה לא נפרד, נשאר מחובר. אני אגיע למחשבה. אבל מה עוד? מה הכוונה "לא מחשבותי מחשבותיכם"? כי זה אותו דבר, כמו שהמחשבה בבן אדם הוא דבר אחד עם הבן אדם, אז גם כן ההתהוות של המחשבה אצל הקדוש ברוך הוא זה גם כן אותו דבר. מה שם העניין? באיזה פרט אנחנו אומרים שלא מחשבותי מחשבותיכם? אז יש פה שתי נקודות. נקודה אחת היא, חילוק אחד הוא שמחשבה אצל בן אדם לא מהווה שום דבר. אצל הקדוש ברוך הוא זה כן מהווה. זה חילוק אחד. זאת אומרת יש הבדל מאוד גדול במחשבה ודיבור. הרי אצל בן אדם דיבור פועל משהו, פועל משהו. כשאני מדבר אז אני עושה שבן אדם יקשיב, יזוז. אתה מצווה למישהו משהו אז אתה פועל שהבן אדם הזה יפעל. יש פה איזה פעולה, דיבור פועל משהו חוץ ממנו. אלא מה? זה לא יש מאין הוא פועל, יש מיש, אבל הוא פועל משהו. ממילא זה עוד יותר. כן, הדיבור של הקדוש ברוך הוא גם מהווה, אבל יש, יש פה פעולה. מחשבה, בן אדם לא עושה שום דבר. מחשבה לא פועלת כלום. מחשבה זה רק מחשבה. זה, זה משהו תיאורטי. זה משהו... זה לא מציאות. מחשבה לא עושה שום דבר. וכאן החידוש אצל הקדוש ברוך הוא, לא כמו אצל בן אדם, שהקדוש ברוך הוא גם המחשבה מהווה.

17:06 זהו, יש חידוש אחד, כי לא מחשבותי מחשבותיכם. אצל הקדוש ברוך הוא המחשבה שלו זה לא כמו המחשבה שלנו. המחשבה שלנו לא עושה כלום. המחשבה של הקדוש ברוך הוא מהווה. אף על פי שמחשבה זה לעצמו, זה החידוש אצל הקדוש ברוך הוא, שלא רק הדיבור מהווה, גם מחשבה מהווה. אלא מה? יש עוד שהוא מדבר פה. זה נקודה אחת. אחרי זה יש עוד, עוד. מה פשט כי לא מחשבותי מחשבותיכם? שהמחשבה שלנו, אפילו שהמחשבה היא דק יותר מדיבור, אבל סוף כל סוף מחשבה יש כבר איזו... במחשבה, בלבוש המחשבה, כבר נרגשת ישות. נרגש כבר איזה עניין של מציאות. מה שאין כן כשמדברים אצל הקדוש ברוך הוא, כי לא מחשבותי מחשבותיכם, הביטול של הנבראים כפי שהם בדרגת המחשבה הוא הרבה יותר, הביטול, מאשר הביטול של היש במחשבה שלנו. אז ישות במחשבה שלנו, יש כבר עניין של ישות, ישות רוחנית, ישות דקה, אבל יש כבר מציאות של ישות. זה לא ממש בתכלית הביטול. מה שאין כן אצל הקדוש ברוך הוא, היש הזה בתכלית הביטול של מחשבה. אז כאן רואים דבר מעניין, אם אתם הקשבתם למה שדיברתי עכשיו, אז יש פה, יש פה, יש פה, יש פה דבר והיפוכו. יש פה שני קצוות. מצד אחד אני אומר שהמחשבה של הקדוש ברוך הוא לא כמו המחשבה שלנו, כי המחשבה של הקדוש ברוך הוא כן מהווה. המחשבה שלנו לא מהווה והקדוש ברוך הוא כן מהווה. ומצד שני אומר, ונגיע לדרגה של הביטול. הביטול ממילא של הנבראים אצל הקדוש ברוך הוא במחשבה זה הרבה יותר מאשר הביטול של ישות בנפש אדם, כי בנפש אדם ישות זה כבר

19:12 מציאות. אפילו במחשבה זה לא מציאות גשמית, אבל זה מציאות. יש כבר, יש כבר מציאות. זה מציאות, ודאי זה יש כבר עניין של מציאות. אצל הקדוש ברוך הוא במחשבה אז זה בתכלית הביטול. אז זה יוצא שני קצוות. ממילא היש כן מתהווה במחשבה, ויחד עם זה הביטול הוא ביטול בתכלית. וזה מה שהרב אומר: ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם״. על כל פנים, אז מה הוא רוצה להגיד אבל פה? כמו שאומרים בנוגע למחשבה, אומרים ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם״, כמו שכתוב בפסוק. ובה אנחנו מסבירים לגבי ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם״. אין נוגע ליש שבהן, נוגע לביטול שהמחשבה מהווה. ואף על פי כן זה בתכלית הביטול. אז אותו דבר אני אגיד גם כן בנוגע לדיבור של הקדוש ברוך הוא, שהדיבור של הקדוש ברוך הוא לא כמו הדיבור שלנו, שהדיבור של הקדוש ברוך הוא הרי גם כן מהווה, וההתהוות שעל ידי הדיבור זה התהוות של עולם גשמי, התהוות מציאות. ויחד עם זה הדיבור של הקב״ה לא מובדל ממנו. זה בתכלית, זה דבר אחד עם הקב״ה. וממילא יוצא שאליבא דאמת הביטול של הנבראים גם אחרי שהקב״ה מדבר ואומר ״יהי רקיע״, שיהיה עלמא דאתגליא, אף על פי כן הביטול של העולם זה הביטול כמו שאילו אף פעם לא דיבר. זאת אומרת זה הביטול כמו שזה במדרגה של האין סוף. למה? כי אין דבר חוץ ממנו, לית אתר פנוי מיניה. זה הנקודה של אחדות הוי׳ שהאלטער רבי מסביר לנו פה בפרק כ״א. אז בפרק כ׳ עיקר הנקודה היה להסביר את האין ערוך בין הדיבור של הקב״ה לקב״ה עצמו. בפרק כ״א הדגש היה לא האין ערוך אלא ההתכללות, איך שהדיבור הזה הוא תמיד כלול

21:20 באין סוף, כי אין לך דבר חוץ ממנו, וממילא הביטול הזה הוא ביטול אמיתי גם אחרי שהדיב-- גם כשכבר יש דיבור והתהוות בפועל, הוא נשאר באותה מדרגה של ביטול. וזה הכוונה שאנחנו אומרים בתפילה ״אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם״, שגם אחרי שנברא עולם, ולא רק עלמא דאתכסיא אלא גם אחרי שנברא עלמא דאתגליא, הוא נשאר באותו אופן של ״אתה הוא״. ותכלית הביטול כמו שאף פעם לא הייתה התהוות, כי אין לך דבר שחוץ ממנו.