לקוטי אמרים תניא - פרק י"ט - חלק 3

00:00 דובר 1 ומה אנחנו מדברים פה בתניא? האלטער רבי מדבר פה ונגיע לנפש האלוקית, והוא מסביר מה העניין של האהבה המסותרת. פרקים אלה, פרק י"ח וי"ט. האלטער רבי בא לבאר איך שכל יהודי יכול להיות בינוני, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", וכל יהודי יש לו את היכולת ואת הכוח להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה, ובלבך, שיהא לו אהבת השם ויראת השם, ולקיים את כל התרי"ג מצוות ורבנן, אף על פי שאין לו הרבה ידיעות והרבה השגות והרבה שכל והרבה הבנה, שיש לו מוח קטן ומצומצם וכולי, ואין לו לב להבין, ואף על פי כן יכול לעבוד את השם באהבה ויראה בשלימות. על ידי מה? על ידי שהוא מעורר את האהבה המסותרת והיראה המסותרת. האלטער רבי שאל בפרק י"ח, אם אתם זוכרים, למדנו לפני פסח. האלטער רבי שאל ארבע שאלות: מאיפה מגיעה האהבה הזאת? איך אפשר לקבל את זה בירושה? מה המטרה של האהבה הזאת, המבוקש? ומה היראה שכלולה בזה? והאלטער רבי הסביר בפרק י"ח, הסביר את הנקודה שבגלל שהאבות הן הן המרכבה, שהיה אצלם ביטול עצמי לאלוקות. זה לא היה סתם אהבה. אם זה היה רק אהבה חיצונית, אז לא היה צריך שזה היה עובר לכל יהודי. בגלל שהאהבה שאצל האבות היה אהבה עצמית בהיפך של ביטול, בהיפך של מרכבה, ולכן זה בא בירושה, שכל יהודי בזיווג שלו מוליד נשמה, ויכול להיות נשמות גבוהות ויכול להיות נשמות נמוכות, אבל חייב להיות שיהיה לו נשמה, והנשמה, אפילו שתהיה הנשמה הכי נמוכה של קל שבקלים ופושעי ישראל, אז סוף כל סוף כל הנשמות קשורות זה בזה. כמו שהאלטער רבי אומר, שממדרגות דמדרגות דעשייה קשור עם חכמת האצילות, "ושם מאיר אין סוף ברוך הוא. ה' בחכמה יסד ארץ",

02:04 דובר 1 וממילא יש לכל יהודי את הנקודה של החכמה שבנפש. האלטער רבי הסביר שעניין החכמה שבנפש זה עניין של האמונה פשוטה שיש אצל כל יהודי. אז ביארנו באריכות עניין החכמה, מה יש בחכמה לגבי בינה, שחכמה שם מאיר אור אין סוף ברוך הוא, שזה ההבדל בין חכמה לבינה, שבינה זה השגת השכל, השגה זה כבר מציאות. מה שאין כן חכמה זה כ"ח מ"ה, כי החכמה ביטול, ולכן שמה מאיר האמת של אין סוף כמו שהוא, ומשמה מגיע שני דברים. דבר אחד, האמונה פשוטה, שכל יהודי יש לו אמונה פשוטה באלוקות והוא לא צריך על זה שום ראיה והוכחות. שלכן גם כן אנשים פשוטים ועמי הארץ יש להם אמונה פשוטה באלוקות עם כל התוקף. ודבר שני, הוא דיבר גם כן, ונגיע לעניין המסירות נפש. רואים שאפילו קל שבקלים ופושעי ישראל, ברגע שמגיע העניין של ניסיון בדבר אמונה, אז הוא מוכן ללכת על מסירות נפש עד כדי כך, ומוכן גם כן ללכת על קידוש השם. העיקר לא להיפרד מאלוקות, כי יהודי לא יכול להיות נפרד מאלוקות. ולמה זה? מצד אותה סיבה, בגלל שהאמת מאיר אצלו בנפש באופן כל כך ברור וכל כך בתוקף, אז מונח אצלו בפשטות שלהיות נפרד מאלוקות זה דבר שבלתי אפשרי. אז זה הנקודה של המסירות נפש והאמונה פשוטה שיש אצל כל יהודי. על זה האלטער רבי הסביר בפרק י"ט, שלכן אומרים "נר ה' נשמת אדם", שהנשמה זה כמו נר. כמו שנר רוצה להתבטל לגמרי, והטבע של הנר זה שהוא רוצה להיכלל באור, באור האש שתחת גלגל הירח, אף על פי שאתה אומר על פי שכל, מה אתה תרוויח מזה? כי ברגע שהנר יתבטל, יעלה לו, יעלה לו לשורש

03:54 דובר 1 ונקרא אין ואפס. שמה אין לו שום, שום ממשות, שום חשיבות, שום ערך. הוא נהיה בטל במציאות לגמרי. אף על פי כן, בטבע, ככה זה הטבע הרוחני. טבע האש שהוא רוצה להיכלל במקור ולהיות אין ואפס. על דרך זה, "נר ה' נשמת אדם", שיהודי מצד הנשמה בטבע מה הוא רוצה? זאת אומרת, מה המבוקש? זה היה אחת השאלות שהאלטער רבי שאל. מה עניינו? מה עניינו? מה האינטרס של האהבה? של הנשמה לאלוקות, זה אהבה באופן שהוא רוצה להיות דבוק באלוקות באופן של ביטול במציאות, אף על פי שהוא יהיה אין ואפס לגמרי, וזה בטבע הנשמה, שהוא רוצה להיות אין ואפס. הוא רוצה להיות בתכלית הביטול, וזה טבע הנשמה. זה למעלה מטעם ודעת, וזה מה שנקרא טבע. דבר שאין לזה טעם ושכל, שהנשמה בטבע רוצה להיכלל באין סוף. זה מה שלמדנו עד עכשיו, עניין החכמה שבנפש. ממשיך האלטער רבי, ועכשיו עוד פעם בדף כ"ד עמוד ב', שהיא מסותרת בנפש. האלטער רבי הסביר שהעניין הזה, הנקודה הזאת שהסברנו פה, עניין החכמה, שזה הכ"ח מ"ה, כוח הביטול שיש בנשמה, אומר האלטער רבי, בעצם זה, זה, זה כל העניין של קדושה. זה לא רק עניין פרטי בנשמה, זה עניין כללי, הגדרה כללית. כאן האלטער רבי בא להגדיר הגדרה כללית, שזה אחד מיסודי התניא, אחד מהחידושים הגדולים שהאלטער רבי גילה עם ספר התניא, זה הנקודה הזאת, שהעניין הזה שאנחנו מדברים פה, נקודה זה ביטול, נקודה זה ביטול, זה אין ואפס שיש בנשמה, הנקודה הזאת זה הגדרה כללית: מה זה קדושה? זה ההבדל בין קדושה וקליפה. מדברים קדושה וקליפה. אז זה לא חידוש של האלטער רבי, קדושה וקליפה כבר דיברו גם לפני זה. כל התניא כולו

05:46 דובר 1 מעלה קדושה וקליפה. פרשת השבוע אנחנו לומדים פרשת קדושים, וכל פרשת קדושים מדברת, כמו שקראנו שם, פרשת קדושים: ״קדושים תהיו״, שצריך להיות קדושה. ״קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם״. אחרי זה חוזר עוד פעם ועוד פעם העניין של קדושה. ההיפך מזה זה עניין הטומאה, ״ונטמאתם בם ונטמתם בם״ וכולי וכולי. יש קדושה, יש טומאה. בלשון התניא זה קדושה וקליפה. אז מה ההגדרה? דפיניציון? מה ההגדרה? מה זה קדושה ומה זה קליפה? אז כשאתה לומד בחומש לא כל כך ברור. בחומש אתה יכול לחשוב שמה הפירוש קדושה, קדושה זה דברים טובים, מצוות, מעשים טובים וכולי. כל מה שכתוב בפשט נקרא קדושה. ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו״. עם ישראל, יש שבעים מצוות בפרשת השבוע, שזה הכל מצוות, שנקודת כל המצוות זה קדושה. יש בזה ריבוי עניינים. כמובן שזה כולל כל העניינים של ״כמעשה ארץ מצרים״, ״וכמעשה ארץ כנען״, שזה העניינים האלה, זה הטומאה, ועל זה מגיעה פרשת קדושים ואומרת מה צריך להיות, מה צריך להיות הזהירות: לא, לא, לא ללכת אחרי עניינים בלתי רצויים. אז מהי ההגדרה של קדושה וטומאה? כשאתה לומד חומש בלי חסידות, אז טומאה זה כל הדברים הלא טובים, דברים אסורים, הדברים המקולקלים, המלוכלכים, הטמאים, וקדושה זה כל הדברים שהשם רוצה. האלטער רבי בא פה בתניא, האלטער רבי אומר פה הגדרה מאוד יסודית, שזה היסוד של כל החסידות, להבין את ההבדל בין קדושה וקליפה. בוא נראה בפנים בלשון האלטער רבי: ״וזהו כלל בכל סטרא דקדושה״. הנקודה הזאת שאנחנו לומדים פה זה כלל, כללות העניין של צד הקדושה, שאין לו אלא... מה זה קדושה? ״מה שנמשך מחכמה״. גדר הקדושה זה מה שבא מחכמה.

07:44 דובר 1 שנקרא קודש העליון. חכמה למעלה, חכמה של הקדוש ברוך הוא, הספירה הזאת, חכמה, זה נקרא קודש העליון. ידוע, החסידות מסבירה שחכמה נקרא קודש. למה חכמה נקרא קודש? קודש העליון. ״הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו כלל״. מה, אבל אנחנו יודעים שחכמה נקרא בשם קדושה. אבל בחסידות איכשהו מסבירים תמיד למה חכמה נקרא בשם קודש. כי קודש זה עניין של הבדלה. קודש הוא מובדל. זה הפשט של קודש. אומרים איש קודש, יום קודש, יא? רב קודש, כל הדברים קודש, זה הפירוש שהוא, שהוא מובדל. וזה הפשט של, של קדושה, הבדלה, יא? שזה מובדל. אומרים על בן אדם איש קדוש, הוא אדם מובדל, הוא למעלה מכל שאר האנשים, הוא נמצא בדרגה יותר גבוהה. שבת נקרא יום קודש, שבת קודש, כי זה יום קדוש, יום מובדל משאר הימים. מה הבדלה? ״קודש לכם״. אז חכמה נקרא בשם קודש. למה? כי החכמה הוא גם כן מובדל מכל שאר הדברים. ההבדלה שיש בספירות זה החכמה. חכמה הוא מובדל. במה מתבטאת אבל ההבדלה של חכמה, שאומרים שחכמה, דווקא חכמה נקרא קודש? לא בינה, לא דעת, לא חסד, לא גבורה. דווקא ספירת החכמה בשם קודש, ההבדלה שלו. ההבדלה בעניין החכמה זה בזה, וזה בנקודה הזאת של הביטול שאנחנו מדברים פה, שהוא בטל במציאות. נקודת ההבדל שיש בין חכמה לכל שאר הספירות, שכל שאר הספירות יש כבר מציאות, יש כבר הרגש של מציאות. מבינה ולמטה מתחיל להיות הרגש המציאות. בינה זה השגה, והשגה פירושו אני מבין. אני קיים, אני מבין. כל שכן דעת, עוד יותר אני. מידת חסד, גבורה, כל זה. כל מה שאתה יורד יותר, זה עוד פעם נהיה עוד

09:50 דובר 1 יותר, נהיה עניין הישות, עניין המציאות. מה שאין כן חכמה, אומרים, מה אמרנו? מה זה חכמה? ביטול. וחכמה היפך עניין המציאות, כי חכמה עניין הביטול. והביטול שיש בחכמה, היעדר המציאות שבחכמה, זה מה שעושה את ההבדלה, זה עושה את ההבדל. הסברנו בשיעורים הקודמים לפני פסח כל המשל שדיברנו בנוגע לאש, אם אתם זוכרים. מה... משל מנר, שרואים את ההבדל ביסוד האש בין כל שאר היסודות, שכל שאר היסודות יש להם טבע ירידה, הכל... הם לא, דווקא הם לא בטבע עלייה. דווקא יסוד האש יש לו טבע מובדל מכל שאר היסודות, שהוא תמיד בתנועה של עלייה. מה היסוד בזה? היסוד בזה הוא בעצם הוא לא גשמי, בעצם הוא שייך לעולם יותר גבוה. בגלל שבעצם הוא שייך לעולם יותר גבוה, לכן בטבע הוא רוצה להיות עוד יותר נעלה, עוד יותר ביטול, עוד יותר עלייה. ובפרט הזה הוא מובדל מכל שאר היסודות. על דרך זה אומרים פה, אומרים ״שמן משחת קודש״. חסידים מדברים על זה גם כן, שמן משחת קודש. כל העניינים של קדושה קשורים עם שמן. שמן המשחה שהיו מקדשים את כל הכלים, כלים של בית המקדש, כהן גדול, מלכים, היו שמים עליהם שמן, שמן משחת קודש. למה? כי בשמן גם כן יש את הטבע הזה. שמן ואש קשורים זה בזה. זה עניין של אש, שגם בשמן רואים את הטבע שהוא צף, הוא הולך תמיד מעל כל המשקים. הוא נבדל, הוא לא מתערב. אז זה הנקודה שאומרים גם כן פה בנוגע לקדושה. אז האלטער רבי אומר שזה הכלל בסטרא דקדושה. מה הגדר של סטרא דקדושה? קדושה פירושו ביטול. והביטול זה מה שעושה את הקדושה. זה מה שעושה פה

11:41 דובר 1 את ההבדלה, שהוא מובדל מכל ענייני עולם. כי עולם זה ישות, עולם מלשון העלם. גדר העולם, גדר המציאות, זה גדר הישות, וגדר הקדושה זה גדר הביטול. בוא נראה עוד פעם מלשון התניא: ״וזהו כלל בכל סטרא דקדושה, שאין לו אלא מה שנמשך מחכמה שנקרא קודש העליון״. חכמה זה קודש העליון. ״הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המלובש בו״. חכמה בטל במציאות, ולכן מאיר בו האין סוף, וזה גופא עושה את הקדושה, את ההבדלה, את העליונות של חכמה למעלה מכל הספירות. הוא קשור עם האין סוף. הוא למעלה מהעולמות, ״ואינו דבר בפני עצמו״ כנ"ל. קדושה זה כל דבר שיש לו את הביטול הזה, שהוא לא מרגיש את עצמו למציאות. הוא לא דבר בפני עצמו, הוא עומד בתנועה של ביטול. זה הגדר של קדושה, ולכן נקרא חכמה. זה הביטול של חכמה, כח מה. כח מה זה כח של ביטול. והוא היפך ממש מבחינת הקליפה וסטרא אחרא. מה נמצא בקצה השני? הפוך, הפוך ממנו זה קליפה. מה ההגדרה של קליפה? ישות.

12:54 דובר 2 כמו שהוא רואה את זה, ביטול.

12:58 דובר 1 בגלל שיש לנו חכמה בנפש. זה מה שהרבי אמר קודם. בגלל שבנשמה יש חכמה, וכח החכמה שבנפש, ומצד כח החכמה שבנפש יש ליהודי כח הביטול. ובגלל שהחכמה תחיה, בגלל שחכמה זה עצם החיים, זה היסוד, זה הנקודה שמשמה מתפשט לכל שאר הכוחות. לכן הביטול של חכמה יכול להשפיע על כל הבן אדם. עוד מעט נראה שלפעמים יכול להיות שהוא לא משפיע, כי כשבן אדם הוא במצב של שינה, זה עוד מעט נראה. אז הרבי יסביר. בינתיים הוא מסביר בכללות. זה ההבדל בין קדושה לקליפה. אז מה ההגדרה של קדושה וקליפה? קדושה זה עניין הביטול. איפה שנרגיש הביטול, אין עוד מלבדו, זה הגדר של קדושה. מה שאין כן ברגע שנרגיש ישות, נרגיש מציאות, אז ההיפך מזה זה קליפה, היפך ממש, שממנה נפשות אומות העולם. קליפה וסטרא אחרא. זה היסוד של אומות העולם. זאת אומרת, הרבי רוצה להגיד שהנקודה הזאת שאנחנו מדברים פה, נקודת העניין של קדושה וקליפה, שזה ההבדל בין ביטול לישות, זה בעצם נקודת ההבדל בין יהודי לגוי. יהודי במהות הוא חכמה, ובמהות של יהודי הוא ביטול. וקליפת גוי במהות הוא ישות. המהות של גוי זה מציאות ישות. היפך מזה, זה ביאור הפרק א' של תניא. כאן אנחנו מקבלים קצת הסבר. בפרק א', אז תראה, כבר אמר את זה. פרק א' בתניא. אז תראה, הוא אמר שבני ישראל יש להם את... הוא אמר שבפרק א' בעצם אומר שאומות העולם נפשות שלוש קליפות הטמאות לגמרי. ואילו בנפש של ישראל חלק אלוקה ממעל. אבל כשלומדים פרק א' לא כתוב הסבר. כתוב רק מילים. צריכים הסבר, כמו שלוש קליפות הטמאות. מה זה גוי טומאה? המילה טומאה זה נשמע משהו כזה מאוד

15:07 דובר 1 מלוכלך. והמילים טומאה, קדושה, זה כאילו טומאה, זה משהו רע, משהו מלוכלך, משהו טמא, משהו. מה שאין כן קדושה זה משהו גבוה, נעלה, קדוש. וזה קשה להסביר. הרבה פעמים אנשים לומדים פרק א' של תניא, ואתה מדבר עם בן אדם ואתה מתחיל. אתה אומר לו גוי הוא שלוש קליפות הטמאות, ואתה מתרגם לספרדית. אז זה קצת נשמע מאוד מאוד ככה קשה. גוי טומאה. קה אס טומאה? אימפורו? פרופונדו? נו סה פרו לה מילה. סואנה קומו סוסיו. מה שאין כן קדושה הוא סגרדו, הוא אלבדו, וזה כאילו, רגע, מה אתה רוצה להגיד שאתה מה? אז עכשיו אנחנו מבינים פה. תראה פה, מוציא הסבר, ובא זה הגדרה עמוקה שנותן לנו הבנה. טומאה זה לא רע, קדושה זה לא טוב. זה לא עניין של טוב ורע, זה לא עניין של מלוכלך או נקי. זה לא עניין של גבוה, זה וורט אחר לגמרי. זה וורט של ביטול וישות. גוי במהות הוא יש. אני אומר שיש זה רע? יכול להיות יש גם טוב. זה לא אומר רע. הוורט של המהות שלו זה יש. זה הגדר שלו, זה העצם שלו. זה המהות של המציאות, של הבריאה. יש. מה שאין כן יהודי יש לו משהו מיוחד, חכמה של הנפש, ובמילא במהות עניין הביטול. אומר הרבי, דעבדין לגרמייהו. במה מתבטא עניין הישות? אז אומרים שגוי בעצם זה קליפה, עניין של ישות. הישות מתבטא שכשגוי עושה משהו טוב אפילו, אז תמיד הוא יחשוב מה אני ארוויח מזה. לגרמייהו. בגלל שבעצם הוא, זה הוא יש. זה הגדר שלו. זה לא, זה לא עבירה שהוא עשה. ככה זה המציאות. ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותו. הוא נברא באופן של ישות, ובגלל שהוא יש.

17:09 דובר 1 אז גם כשהוא עושה איזשהו דבר טוב, הוא תמיד יחשוב מה אני יכול להרוויח מהדבר הטוב? למה אני עושה את זה? איזה רווח יהיה לי? אז תמיד בטוב יהיה תמיד בשורש, במהות, בפנימיות, תמיד יהיה הפנימי. זה כל המוטיבציות, מה שנקרא המוטו, יהיה אני, הישות שלי. זה הפשט לגרמייהו. ואמרין הב הב והלעיטני. מה הוא אומר? הגוי אומר הב הב, דמה, דמה, הלעיטני. זה נמי. זה שני פסוקים. הב הב זה פסוק ב-- איפה זה הב הב? הפסוק הב הב, מי יודע?

17:49 דובר 3 עשיו. זה לא פסוק.

17:50 דובר 1 פסוק. רציתי לשאול איפה זה הפסוק. אבל שזה פסוק. כן, זה פסוק. אם אני לא טועה זה פסוק בקהלת. בחורים לא לומדים קהלת, אז לא יודעים. איפה שיגידו. מישהו ראה קהלת? יש אולי קהלת שאפילו לא יודעים על. הקופים קהלת. שלמה המלך אומר, לעלוקה שתי בנות, הב הב.

18:18 דובר 3 משלי.

18:19 דובר 1 משלי. סליחה. תודה רבה. הייתי... נכון, אני כבר צריך לעשות חזרות. משלי, נכון. לעלוקה שתי בנות, הב הב. מה הפשט? לעלוקה שתי בנות, הב הב. עלוקה זה בעל חי שמוצץ דם. סנגריה. הנושא כלל הטרנספורמציה ליטרל. זה סוג של בעל חי שהוא נדבק לגוף ומוציא דם. לעלוקה שתי בנות. שתי בנות זה שתי צינורות שיש לו. זה הבעל חי יש לו כמו בגוף שלו, יש לו כמו שתי-- הוא ככה נדבק לזה והוא ככה הוא מוצץ ממנו את הדם. אז כאילו שהוא אומר הב הב. זה לא שהוא אומר בפועל, אבל זה כאילו שהוא אומר, דמי, דמי, תן. הוא כאילו כל עניינו זה תיתן. רוצה לעצמו, רוצה דם. לא נותן כלום, רק לקבל. אז על דרך זה זה משל עניין הקליפה, שהקליפה הוא גם כן הוא מוצץ דם, הוא מוצץ את החיות. הוא רוצה להוציא חיים מהקדושה. אז זה הב הב, תן לי. על דרך זה אומר הלעיטני. מי אמר הלעיטני?

19:42 דובר 3 עשיו.

19:43 דובר 1 עשיו. יפה. עשיו אמר הלעיטני. זה גם כן, מה הוורט של הלעיטני? תמלא לי את הבטן. אז עשיו היה רעב. הוא הגיע הביתה, הלעיטני. אבל הוורט שמשתמשים עם הביטוי הזה של עשיו, הלעיטני, זה סימבולו של קליפה. קליפה בא ואומר הלעיטני, תמלא אותי, תיתן לי. זאת אומרת כל המציאות שלו זה מה שנקרא אגוצנטרי. הוא רואה רק את עצמו ואת הנקודה הזאת שלו ורק רוצה לעצמו את הדברים.