לקוטי אמרים תניא - פרק י"ט - חלק 2

00:00 אנחנו לומדים פה בפרק י"ט, דף כ"ד עמוד ב'. האלטער רבי מביא את העניין של "נר ה' נשמת אדם", שהנשמה כמו נר. כמו שהנר בטבע מתנענע כלפי מעלה ורוצה לצאת מהפתילה ורוצה להיכלל תחת גלגל הירח, ביסוד האש, תחת גלגל הירח, וזה טבע באש. איי, על ידי זה הוא יהיה אין ואפס ולא יישאר ממנו מאומה. אבל מכל מקום, כך הוא חפץ בטבעו. זה הטבע. יש כאן דיוק מהרבי, כשהאלטער רבי מדבר על המשל של הנר. האלטער רבי אומר מפני שאור האש חפץ בטבעו ליפרד מהפתילה. אור האש. הוא לא אומר אש, הוא אומר אור האש. זאת אומרת שיש אש ויש אור האש. כאילו שיש שני דברים. יש מה שהאש עולה בטבע ויש את אור האש שעולה בטבע. אז הרבי אומר שבכלל זה שהאש יש לו טבע לעלות יכול להיות בזה שתי סיבות. יש סיבה אחת שזה בגלל שהוא מרגיש את המעלה שיש ביסוד האש. הוא מרגיש שכפי שהאש נמצא פה למטה אז הוא אש חומרי. מה שאין כן כפי שהוא נמצא למעלה, אז שמה הוא הרבה יותר נעלה. שמה האש נמצא באמת, שזה העצם. פה זה רק האור, שמה זה עצם, וכל החשבונות ששמה זה הרבה יותר גבוה, הרבה יותר נעלה. וממילא הוא רוצה לצאת מהמציאות שלו כמו שהוא עכשיו כדי להגיע למקום יותר נעלה. על דרך כמו שאומרים אצל רב ותלמיד, שהתלמיד כאילו יש לו רצון. רוצה, חסיד רוצה לנסוע לרבי. הוא מתבונן שלהיות אצל הרבי זה הרבה יותר נעלה. שמה זה המקום, שמה זה העצם, שמה זה המוקד, שמה הוא יקבל הרבה יותר. אז הוא רוצה לנסוע. הוא רוצה לברוח מהמקום שלו, רוצה לנסוע לרבי. יגיע י"א

02:26 ניסן, זה יום הולדת של נשיא הדור. זה ה-- שמה זה העצם. יום הולדת של הנשיא זה יום הולדת של כל הנשמות של הדור. אז הוא רוצה להגיע, לנסוע לד' אמות של הרבי, כי שמה נמצא עצמיות, שמה נמצא הנשמה, שמה נמצא נשמה כללית. אז הפרט רוצה לברוח אל הכלל, אבל זה עם חשבון. יש פה חשבון. החשבון הוא הגבולות שלו והבלי גבול של המשפיע, של המקום איפה שהוא. אז ממילא הוא רוצה לצאת מהגבולות שלו ולהתעלות למקום יותר גבוה. זה עניין אחד. יש אבל עניין שני שזה עניין טבעי, שרוחני הוא אין. טבע הרוחני זה טבע האין. זה ההבדל בין רוחני לגשמי, רוחני הוא אין. ואין בטבע נמשך להיות יותר אין. הוא רוצה להיות אין. האין בטבע נמשך אל האין. כמו שהיש רוצה להיות יותר יש כי זה ישות. אז כל מה שהוא יותר יש, יותר מציאות. אז ברוחני זה הפוך. המיתה, המציאות זה האין, זה הביטול. וממילא בטבע הוא נמשך להיות עוד יותר אין, עוד יותר אין ולכן הוא רוצה להיכלל. אז הרבי אומר שההבדל הזה, שתי הסיבות האלה, זה ההבדל בין אש לאור האש. האש זה החומריות. אש זה החומריות. זה החומר של האש. והחומר של האש זה יותר עניין כמו חשבון. כאן הוא חומר. מה שאין כן, ביסוד האש שתחת גלגל הירח, שמה הוא לא חומר. אז המעלה של זה, הוא רוצה להיות שמה, לא רוצה להיות פה. זה המעלה שמה. מה שאין כן מדברים על אור האש, לא על חומר האש. יש את החלק הרוחני שבאש. הסברנו בשיעור הקודם שהאש גם כשהוא פה למטה בעצם הוא רוחני. הסברנו את כל המשלים, כל הדוגמאות. דיברנו באריכות

04:34 בשיעור הקודם. לא נחזור עכשיו. כן, שהאש יש לו תחום רוחני. זה אור האש, החלק הרוחני שבו. החלק הרוחני שבו, אצלו זה לא עניין של חשבון, אלא זה רוחני הוא אין. אז האין נמשך לאין. הוא רוצה להיות עוד יותר אין. אין ואפס. יא. אז זה ה... וזה האלטער רבי פה מדייק. מכאן האלטער רבי רוצה להביא כאן משל על הנשמות. אז זה הוא מביא את המשל שאור האש, אור האש בטבע, אור האש, האין של האש רוצה להיות עוד יותר אין ואפס. הוא נמשך אל השורש לגמרי. רוצה להיות אין ואפס לגמרי. איי, תהיה אין ואפס לגמרי. מה תרוויח מזה? זה לא שאלה של רווח. כך הוא חפץ בטבעו. זה שהאש רוצה להיות אין, רוצה להיות עוד יותר אין. זה המהות שלו. בעצם הוא אין, ואין רוצה להיות לגמרי אין. כי זה זה זה זה המהות, זה העניין. העניין זה אין ואפס. שמה זה שמה זה המבוקש, שמה זה הרצון שלו. מה זה אומר כשנגיע לנשמה? ונגיע לנשמה. זה אומר האלטער רבי. הנשמה יורדת פה למטה. הנשמה יורדת פה למטה. אז הנשמה נהיית מציאות, לפי ערך. היא מתלבשת בגוף ונפש הבהמית. אז היא נהיית מציאות. אלוקות שנעשה נברא. הנשמה מתלבשת בגוף ונהיית מציאות. ואף על פי כן אומרים שהנשמה רוצה לברוח מהמציאות. היא רוצה להיכלל באין סוף. אז למה הנשמה רוצה להיכלל באין סוף? אז גם פה יכול להיות שתי סיבות. זה שיש ליהודי בטבע, רוצה, שהנשמה רוצה לברוח מהמציאות של העולם ולהיכלל באלוקות. זה יכול להיות על פי חשבון. הוא עושה חשבון של מה זה, זה גשמי וזה חומרי וזה יש וזה מציאות ואלוקות זה משהו יותר נעלה, יותר...

06:18 אז לכן הוא רוצה לצאת. ויש עניין שני, זה לא עניין של חשבון, זה עניין טבע הנשמה. בעצם מהותה הוא אין. הנשמה גם כשהיא ירדה למטה, זאת אומרת כשהתלבשה בגוף, אבל במהותה הרי הנשמה בעצם זה חלק אלוקה. הנשמה בעצם היא אין, ולכן הנשמה נמשכת אל האין. היא רוצה להיות עוד יותר אין ואפס, ולכן הנשמה רוצה להיכלל באין סוף, להיות אין ואפס לגמרי. היי, תשאל את הנשמה: מה אתה תרוויח? פה יש לך תענוג, השגה, הבנה, פעולה, מציאות. אתה עושה משהו גם בקדושה. ושם, כשתיכלל באין סוף, אתה תהיה אין ואפס לגמרי. אבל הנשמה בטבע נמשכת לאין סוף. זה מה שהנשמה רוצה. שזה הולך יחד עם הפתגם הידוע שלומדים עכשיו במאמרים של י"א ניסן. י"א. שזה העניין של ״איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא, איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין״. שהאלטער רבי אמר. הרבי מביא את זה במאמר של י"א ניסן, ועל דרך זה במאמרים, וכמה וכמה פעמים הרבי חוזר על הפתגם הזה ב״ואתה תצווה״. היום יום, הרבי מביא את זה בסוף בערב י"ט כסלו, שהאלטער רבי בדבקות, מה הוא אמר? הוא אמר ״איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא, איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין״. אז הרבי מסביר מה הווארט פה. זה לא ווארט של חשבון. כאילו זה יותר כדאי. כאילו יש זה, יש זה, יש זה, והדבר הכי נפלא, הכי טוב. זה לא ווארט של חשבון, אלא זה ווארט של הנשמה. הנשמה בעצם מהותה חלק אלוקה. אז הנשמה נמשכת להיות, להיכלל לגמרי באין סוף. זה ההבדל בין לרצות גן עדן ולרצות עצמות. לרצות גן עדן זה גם לרצות אלוקות. גן עדן. מה זה גן עדן? גן

08:06 עדן זה מקום שהנשמה משיגה אלוקות ויש לה הנאה ועריבות ועובדת את השם. אבל בגן עדן זה התענוג של הנשמה. אני רוצה להרגיש, אני רוצה לאהוב, אני רוצה להתענג באלוקות. אבל איך שאלוקות נמצאת במציאות שלי. זה העניין. אז הוא רוצה להתעלות למקום ששם הוא יכול ליהנות מזיו השכינה, לקבל, להשיג אלוקות, אהבה ויראה וכל הדברים. זה מה שהוא רוצה. להיות מציאות ובמציאות שלו ליהנות מהקדוש ברוך הוא. אבל האלטער רבי אומר: לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא, רוצה עצמות. זה האין של הנשמה. נשמה היא חלק אלוקה, היא אין ואפס בעצם, והיא רוצה אלוקות. אז בטבע הנשמה רוצה להיות לגמרי אלוקות. לא איש-- איי, כשתהיה בעצמות שם אתה לא תוכל להיות מציאות שמשיגה אלוקות. לא יהיה השגה, הבנה, הרגש, אדרבה, זה ביטול. בעצמות זה הוא לבד ואין זולתו. זה גופא העניין. הנשמה-- זה המבוקש. וזה התירוץ על השאלה. אמרנו שהפרק-- בקטע הזה האלטער רבי רוצה לתרץ את השאלה, מה עניינו? שאלנו מה עניינו? הנשמה יש לה אהבה לאלוקות. מה יהיה אהבה של הנשמה מצד האהבה עצמית? אהבה טבעית. זה לא אהבה שמגיעה מהתבוננות, זה אהבה טבעית של עצם של הנשמה. העניין הוא זה להיות אין ו... להיבטל לגמרי באין סוף. אני זוכר, הם כבר מדברים על זה. נמצאים קרוב לי"א ניסן, אז אני נזכר שזכיתי להיות אצל הרבי בי"א ניסן תשמ"ח. והרבי דיבר אז שיחה בקשר ליום הולדת. אז היה התחלה של ניסן, יום הולדת. הרבי התחיל בכ"ה אדר ואחרי זה המשיך י"א ניסן, וכל התקופה הרבי דיבר על עניין של יום הולדת. אז י"א ניסן היה יום הולדת של הרבי. התעוררו בכל העולם לשמוח עם הרבי י"א

09:54 ניסן. אז הרבי דיבר שיחה גם בליל י"א ניסן וגם במוצאי י"א ניסן. ומה היה הנקודה? אחת מהנקודות שהרבי דיבר אז, הרבי דיבר על העניין של אין מזל לישראל. דיבר שכתוב על יום הולדת, כתוב מזליה גבר. העניין של מזליה גבר. הוא הסביר שמזלי, מה זה המזל של יהודי. אז הגמרא אומרת אין מזל לישראל. יהודי אין לו מזל. אבל על פי חסידות הפשט הוא אין מזל לישראל. המזל של ישראל זה האין. הרבי דיבר על העניין של האין. אין זה ביטול, והביטול זה התוקף הכי גדול. זה האין שאתה נהיה חלק אלוקה ממעל, וזה גופא המזל של ישראל. וכשאומרים שביום הולדת מזליה גבר, המזל של יהודי זה האין. הביטול הזה שיהודי בטל במציאות זה גבר, זה מתגבר ומתגלה ביום הולדת. הרבי דיבר על זה באריכות. זוכר שאז דיברו שי"א ניסן זה ראשי התיבות אין. י"א ניסן זה ראשי התיבות, י"א זה ראשי התיבות אין. העניין של אין מזל לישראל זה יום ההולדת של הרבי שלנו. אז זה כאן הווארט שרואים במאמר של י"א ניסן. הרבי מדבר הרבה על העניין הזה. הביטול של הנשמה שרוצה להיות דבר אחד עם העצמות. עכשיו יש פה עוד דבר מעניין. אז זה ווארט אחד שהרבי מדייק. אחרי זה יש עוד דיוק מעניין שהרבי מדייק פה. והרבי אומר שבעצם הרי אם מסתכלים טוב בתניא אז אנחנו נראה שבתניא זה עדיין לא הביטול האמיתי. בתניא האלטער רבי, אף על פי שהוא מדבר על רצון הנשמה להיכלל באין סוף, אבל עדיין האלטער רבי בתניא לא כותב את הביטול באופן הכי עמוק. הרי דיברנו בפרק י"ח. אם אתם זוכרים בשיעורים הקודמים, שבתניא האלטער רבי מדבר בגלוי, הוא מדבר בדרגה

11:51 יותר נמוכה. האלטער רבי מדבר על חכמה, על הנשמה כפי שבחינת חכמה, מסירות נפש, אמונה שמגיעה מצד חכמה של הנפש, שזה ראייה. אבל הוא לא מדבר בגילוי על העניין הזה העצמי של יהודי, יחידה. הוא בכלל לא מזכיר יחידה. ברמז אז יש פה רמוזים. אנחנו כבר דיברנו על זה בשיעורים הקודמים, אבל בגילוי רואים את זה גם כאן. תסתכלו בכ"ד עמוד ב', כשהאלטער רבי מדבר על הנשמה. כאן, אחרי הנקודה, שורה שישית. האלטער רבי אומר כך: נשמת האדם, וכן בחינות רוח ונפש. כן מדבר על נפש ורוח נשמה. הוא לא מדבר על חיה יחידה, מדבר על הנר"ן. אומר האלטער רבי שהנר"ן של הנשמה חפצו וחשקו בטבעו ליפרד ולצאת מן הגוף. נשמה רוצה לברוח מהגוף. ולידבק בשרשו, לידבק בשרשו ומקורו בה' חיי החיים ברוך הוא. הנשמה רוצה להיכלל באור אין סוף, ה' חיי החיים ברוך הוא. אז זה מאוד מעניין. אם מדקדקים בלשון של האלטער רבי, האלטער רבי כן נותן פה איזשהו טעם. יש פה איזה הסבר, יש פה איזשהו נימוק. חיי החיים ברוך הוא. תחשוב על המילים: למה אני רוצה להיכלל באור אין סוף? למה הנשמה רוצה להיכלל בשורשו? כי הוא מתבונן שאלוקות זה שורשו ומקורו, חיי החיים ברוך הוא. זאת אומרת, אני רוצה לחיות חיים. יהודי מרגיש את יוקר החיים. אדם נורמלי בריא, חיים זה דבר יקר. הוא מגיע להכרה שאלוקות הוא חיי החיים, אמיתת החיים, מקור החיים, כי עמך מקור חיים. ואיך הוא רואה? הקדוש ברוך הוא חיי החיים. הוא החיים האמיתיים. הוא שורש כל החיים. אז ממילא הוא רוצה להיכלל באור אין סוף. למה? כי זה חיי החיים. אז זה, זה, זה

13:49 גם כמו חשבון. זה לא הווארט של האלטער רבי, כשהאלטער רבי אמר: איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא, איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין, אז זה לא האלטער רבי התבונן חיי החיים. למה הוא רוצה להיכלל בעצמו? אז זה לא היה חשבון, כי עצמו זה חיי החיים. אם הווארט זה חיי החיים, עדיין אתה מעוניין, אתה מחפש גילוי, אתה מחפש חיים. אלא מה, אתה מגיע להכרה שחיים אמיתיים זה חיי החיים, וחיי החיים זה הקדוש ברוך הוא. וממילא אני מוותר על החיים חומריים, חיים גשמיים, חיים חיצוניים. אני רוצה להיות במקור החיים וחיי החיים. אז זה עדיין סוג של חשבון, סוג של גילוי, ולכן זה עדיין לא אמיתי של העניין של הביטול של שלהבת הנר. למה? כי כמו שאמרנו, כי האלטער רבי בתניא מדבר עדיין לא בדרגות גבוהות. מדבר על נר"ן. אז בנר"ן, בנפש ורוח נשמה, גם כשאומרים אצלו שיש לו צימאון ודבקות והוא רוצה להיכלל באור אין סוף, יש פה איזה סוג של חשבון. מה שאין כן הווארט של האלטער רבי, איך וויל ניט דיין גן עדן, דיין עולם הבא, דיך אַליין, זה לא חשבון של חיי החיים. הנשמה רוצה להיכלל באור אין סוף בלי שום חשבון. עצמות, כי זה אמת, כי אין עוד מלבדו, גמרנו. זה ביטול אמיתי וזה אהבה אמיתית שיש ליהודי לקדוש ברוך הוא. זה מה שהרבי מדבר במאמר של י"א ניסן. הווארט של אנא נסיב מלכא. שיהודי יש לו את העניין של אנא נסיב מלכא. הוא רוצה את המלך, לא רוצה את המלך בגלל שהמלך הוא חיי החיים. הרבי במאמר, אם אתם למדתם את המאמר י"א ניסן, צריכים, י"א ניסן צריכים ללמוד את המאמר, אז רואים את זה במוחש. וזה גופא

15:28 הרבי מדבר כאן על העניין הזה. חלק הראשון של המאמר הרבי מדבר על העניין הזה. הרבי מדבר על פי טעם. הוא בוחר בקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא חיי החיים. הרבי מביא את זה בלשון של המאמר. זה חיי החיים. חפצי אמיתי, רצוני האמיתי, אלוקות. הוא מחפש את החיי החיים. והרבי אומר, זה עדיין נקרא על פי טעם. זה עדיין בחירה על פי טעם. ואז הרבי ממשיך, וזה גופא, ואומר: היהודי בעצם למה הוא בוחר בקדוש ברוך הוא? לא בגלל חשבון. בחירה עצמית. ואז מגיע כל ההמשך של המאמר. האלטער רבי, כל זה הווארט של י"א ניסן, של המאמר, שיהודי הרצון שלו לאלוקות זה רצון עצמי. יהודי רוצה להיכלל באור אין סוף כי רוצה להיות אין ואפס. לא בגלל שזה חיי החיים. אבל על כל פנים בתורה שבכתב, כאן בעל התניא הרי כן מדגיש מילים של חשבון, מילים של חיי החיים, כי כמו שהסברנו, כי כאן הוא מדבר עדיין לא בדרגה הכי גבוהה של מסירות נפש. אז הוא ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: כאן, פה נגיע לנשמה, ואותה שאלה: הגם שיהיה אין ואפס. אחרי שאתה נכלל באין סוף לא תהיה מציאות. תתבטל שם במציאות לגמרי ולא יישאר ממנו מאומה ממהותו ועצמותו הראשון. אף על פי כן זה רצונו וחפצו. הנשמה רוצה את זה. הוא רוצה להיכלל באין סוף. גם כאן יש דיוק מאוד מעניין. עוד דיוק. בתניא כל דבר מדויק, כל מילה מדויקת. זה תורה שבכתב. יש בזה דיוק. אז יש פה גם כן דבר מעניין, שהאלטער רבי אומר, הלשון של האלטער רבי בזה שהנשמה כשהיא מתעלה לאלוקות תתבטל שם במציאות לגמרי. הנשמה תתבטל לגמרי, תיכלל באין סוף, תתבטל לגמרי במציאות ולא יישאר ממנה מאומה ממהותה

17:14 ממהותה ועצמותה הראשון. מה הדיוק הזה? שלא יישאר מה? הרבי לא אומר לא יישאר כלום. כמו שהוא אמר במשל האש, שהאש בורח מהפתילה, לא נשאר כלום. גמרנו. כאן הרבי אומר לשון אחר: לא יישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון. זאת אומרת שהיא לא תהיה מה שהיא הייתה קודם, אבל היא כן נשארת מציאות. היא מתעלה למקום יותר עליון. אז יש פה איזה הבדל, שהנשמה גם כשהיא נכללת באין סוף, אז זה לא פשט שהנשמה אין סוף, אז אין יותר נשמה. היא לא כמו שהיא הייתה קודם, ממהותה ועצמותה הראשון. הראשון הכוונה לפני שהיא עלתה. כן, כמו שהייתה פה למטה. אבל היא כן נשמה. גם נשמה אף פעם לא מתבטלת לגמרי. הנשמה, גם כשהיא נמצאת למעלה באלוקות, תמיד הנשמה נשארת עניין של נשמה. אנחנו אומרים כל יום בתפילה: אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה. כשהנשמה נכללת באין סוף, מה הכוונה? שהיא חוזרת למצב של טהורה היא. הנשמה ירדה למטה, בראתה, יצרתה, נפחתה, על ידי הנשמה, כל זה כי הנשמה רוצה להיכלל באין סוף. היא רוצה להתעלות עוד פעם למקום של טהורה היא, רוצה לחזור למקום הזה ששם היא חלק אלוקה ממעל, ועוד יותר גבוה אפילו. מסילת ישרים, ירידה צורך עלייה. היא רוצה להתעלות יותר גבוה, אבל גם כשהנשמה חוזרת לאין סוף ונכללת באין סוף, אז נכון שיהיה ביטול במציאות של הנשמה, אבל מה מתבטל? ממהותה ועצמותה הראשון. אבל הנשמה כפי שהיא חלק אלוקה ממעל, זה נשאר. זה הדיוק בלשון הראשון. זה כתוב. לפעמים מסבירים באופן אחר. לא זוכר עכשיו כמה ביאורים, אבל פה זה אחד מהביאורים שמסבירים במפורש. נמשיך עוד, עוד לפחות עוד איזה שורה

19:54 שתיים, שנלמד קצת בפנים התניא. נמשיך קצת בפנים. אומר הרבי: בטבע הזה שאומרים שהטבע של הנשמה הוא רוצה להיות אין ואפס, טבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. הטבע הזה שאומרים שהנשמה בטבע רוצה להיכלל באין סוף, שאמרנו שזה כמו האש שבטבע האש רוצה לברוח ולהיכלל בשורשה, טבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. המילה טבע. מה זה פירוש המילה טבע? בדרך כלל טבע, אנחנו משתמשים עם המילה טבע על נטורלזה. נטורלזה, מדברים על טבע כנגד נס. יש נס, יש טבע. טבע זה כל התכונות שיש בעולם נקראים בשם טבע. הקב"ה קבע כללים ותנאים. התניא בא להגיד שפה בעניין הזה שמדברים פה, אנחנו משתמשים עם המילה טבע, זה שם המושאל למשהו שלא מבינים. זאת אומרת, לפעמים אנחנו אומרים טבע, מתכוונים לגדרים, חוקים. טבע, טבע זה כללי הבריאה נקראים בשם טבע. בחסידות מסבירים, כן, למה קוראים לזה טבע? טבע מלשון מטבע שטבעו חכמים, טבע מלשון טביעה בים. כל מיני ביאורים, למה קוראים לזה טבע. יש. אבל פה בעניין הזה יש דברים בעולם שאתה אומר טבע, אתה רוצה להגיד אין לזה הסבר. זה לא משהו שכלי, לא רציונלי, אין לזה הסבר על פי שכל. אין לזה הסבר. לא היה צריך להיות ככה. אבל מה? זה טבע, כאילו זה למעלה מדעת. על דרך זה, זה שאומרים שהאש רוצה לברוח מהפתילה, אין לזה הסבר על פי שכל. פה אתה משהו, פה אתה פועל משהו. פה יש לך יש, יש לך ערך. שם זה אין ואפס. מה אתה מרוויח מלהיות אין ואפס? זה הטבע. זה למעלה מדעת. על דרך זה הנשמה שאומרים שהנשמה רוצה להיכלל

22:12 באין סוף. מה? מה יהיה לך מזה? זה לא עניין של חשבון. כמו שאמרנו, זה הטבע. אז הוא אומר: טבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. וגם כאן יש. יש כאלו. הרבי מביא שיש כאלו שקוראים את זה אחרת. סתם דבר מאוד מעניין לדייק בעניין. תראה, יש כאלה שקוראים את זה אחרת פה. אז יש כאלה שאומרים שצריכים לקרוא: בטבע. נקודה. זה שם המושאל, זהו שם המושאל לכל דבר. המילה טבע. שזה אומר בכלל טבע. זה שני אופנים אחרים לגמרי איך לומדים. או אתה לומד, טבע זה, הטבע הזה שמדברים פה הוא שם המושאל לדבר שאין בו טעם. או אתה לומד, כשאתה לומד טבע, המושג של טבע בכלל זה כללי בכל העניינים שאנחנו קוראים לדברים טבע. מה הפירוש של המילה טבע? טבע זה דבר, זה שם המושאל לכל דבר שלא מבינים. זאת אומרת, בכלל אנשים אומרים: הטבע זה הטבע. הטבע זה ככה. הטבע של האש זה לעלות. הטבע של המים זה לרדת. כן, טבע של אבן זה ליפול. למה? מה פתאום? למה זה ככה? ככה. אין לזה הסבר. מי אמר שצריך להיות לזה הסבר? ככה זה. זה עניין, זה עניין שלמעלה מדעת. אז זאת אומרת, זה דבר כללי בכל מושג בעולם של טבע, שטבע פירושו כל דבר שאנחנו לא יודעים למה, אבל אנחנו יודעים שככה זה, קוראים לזה טבע. זה שני אופנים איך ללמוד פשט. כן, וזה תלוי בכמה וכמה פרטים. הכוונה, נקודה. רק אז הכוונה, אומר אדמו"ר הזקן, זה שהנשמה רוצה להתבטל זה למעלה מדעת. וגם כאן הכוונה שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן. יש פה חמש מילים. אז

24:06 הפריערדיקער רבי אומר שזה כנגד נפש רוח נשמה חיה יחידה. הוא מרמז שהעניין הזה של הנשמה, יש לה מסירות נפש ורוצה להיכלל באין סוף, זה למעלה מכל החמש דרגות. ככה הפריערדיקער רבי אומר, רמז: טעם ודעת ושכל מושג ומובן, זה כנגד נפש רוח נשמה חיה יחידה, מלמעלה למטה. אלא למעלה מהדעת ושכל מושג ומובן, והיא בבחינת החכמה שבנפש שבה אור אין סוף ברוך הוא. הדרגה הזאת, זה העניין של חכמה שבנפש, ששם נמצא הביטול לאין סוף, ולכן מגיע משם הרצון להיכלל באין סוף.