לקוטי אמרים תניא - פרק י"ט - חלק 1

00:00 דובר 1 האלטער רבי התחיל לדבר על זה שכל יהודי יכול להגיע להיות עבד ה', במחשבה דיבור ומעשה, ובפיך ובלבבך לעשותו. גם אם אין לו ריבוי בינה ומוחין והתבוננות וכולי, הוא יכול להגיע להיות עבד ה' בתכלית השלמות. על ידי מה? על ידי שהוא מעורר את האהבה המסותרת. האלטער רבי רצה להבין מה זה האהבה המסותרת הזאת, מה זה הדבר הזה שנקרא אהבה מסותרת, כשאנחנו מעוררים את האהבה המסותרת, אז על ידי זה יכולים להגיע לכל זה. אז האלטער רבי שאל ארבע שאלות. כן, היו פה ארבע שאלות. שאלה אחת הייתה: שורש האהבה. האהבה הזאת שקוראים לזה אהבה מסותרת, מה השורש של האהבה הזאת? עניינו. מה המטרה? מה המבוקש? מה התכלית של האהבה הזאת? שאלה שלישית הייתה איך אפשר לקבל את זה בירושה? כי אומרים שהאהבה הזאת יש לכל יהודי בתור ירושה. איך אפשר לקבל אהבה בירושה? הרי אהבה זה לא דבר שהולך בירושה. השאלה הרביעית הייתה איפה נכנס פה העניין של יראה. הרי כדי שיהיה יהודי צריך להיות לא רק אהבה, צריך גם להיות יראה. כן, דווקא באהבה ויראה יכולים להיות בינוני. אז מדברים על אהבה. איפה כלול היראה? אז על שתיים מהשאלות האלטער רבי ענה בפרק י"ח. האלטער רבי ענה את העניין של שורש האהבה, והוא ענה איך זה ירושה. איך זה ירושה? הוא הסביר שזה בגלל שהאבות היו מרכבה. האבות, לא היה סתם אהבה מידה. אם זה היה רק אהבה כמו מידה, אז אם אבא אוהב, למה דווקא שבן אוהב? זה לא היה רק אהבה בתור מידה. זה היה אהבה בבחינה של מרכבה. זאת אומרת שכל המציאות שלהם הייתה בבחינה של ביטול בתכלית. זה נהיה המהות

02:12 דובר 1 שלהם, המהות של אלוקות. ולכן מכיוון שזה היה באופן כזה, אז לכן זה ירושה. לכן זה עבר בירושה לכל יהודי שהוא רק שייך לבני אברהם יצחק ויעקב. זה הסבר איך הוא ירושה. נעבור לשאלה הראשונה שהייתה: מה שורש האהבה? אז האלטער רבי הסביר ששורש האהבה זה חכמה. שורש האהבה שיש ליהודי לקב"ה מגיע מחכמה שבנפש, שבחכמה שבנפש מאיר אור אין סוף. הסביר באריכות פרק י"ח מה עניין של חכמה, כח מה, כח הביטול, שבכח החכמה שבנפש יש את הביטול לאלוקות, ולכן שמה מאיר האמת של אלוקות, וזה מאיר באופן כזה שנרגיש אצל יהודי שאי אפשר באופן אחר. זה משהו כמו שהוא רואה משהו, ואתה רואה את זה, אז זה ברור. זה בהיר וזה באופן שזה מוחלט, ומזה נובע גם האמונה פשוטה שיש ליהודי, שברור אצלו העניין של אלוקות ואין לו ספק בזה, שיש אצל כל יהודי, גם יהודי הכי פשוט. ועל דרך זה כח המסירות נפש, שיהודי רוצה להיות קשור לאלוקות ויהודי לא יכול להיות נפרד מאלוקות. זה ההסבר שעד למסירות נפש, שרואים אצל יהודים שמוסרים נפשם על הרוב, אפילו אצל פושעי ישראל, זה העניין הזה. זה מגיע, השורש זה מצד חכמה שבנפש, ששם מאיר אור אין סוף. עכשיו בפרק י"ט האלטער רבי הולך לענות על שתי השאלות האחרות. מה הייתה השאלה? מה עניינו? הסברנו כשלימדנו את השאלות, הסברנו מה השאלה, מה עניינו. הסברנו: כשמדברים על אהבה אז באהבה יש מטרה, יש מבוקש. זאת אומרת, אני אומר אני אוהב אותך. כן, אז בפשט אני אוהב אותך, אז אני רוצה משהו לקבל על ידי האהבה הזאת. יש איזה מטרה באהבה. אם אתה אוהב אותו, אז ממילא אתה

04:17 דובר 1 רוצה לקבל ממנו דברים. אתה רוצה להשפיע לו דברים? אתה רוצה להתחבר איתו ולעשות דברים שיעשו לו טוב? יש כל מיני מבוקש שמתעורר על ידי אהבה. כן? אז כשמדברים על אהבה לאלוקות גם כן אומרים אותו דבר. תראה, העניין של אתה מתבונן שהקדוש ברוך הוא, הוא האבא שלי. אתה מתבונן כי אתה אבינו. אדם מתבונן שהקדוש ברוך הוא האבא האמיתי, אבינו שבשמיים. אני אגיע לקדוש ברוך הוא, האבא, אז המבוקש יהיה שאני רוצה להיות קשור עם האבא. אני רוצה להיות בקשר טוב עם האבא. אז ממילא אני אחפש דברים שהאבא רוצה, וככה אני אוכל להיות בן טוב לאבא שלי. זה המבוקש. כן, לדוגמה. על דרך זה כשאתה מתבונן שהקדוש ברוך הוא כי הוא חייך. הקדוש ברוך הוא חיים, הוא מחיה והכל, הוא החיים של... כן? אז ממילא, אז המבוקש הוא שאני רוצה לחיות. אני רוצה להיות איש חי. כשאני אגיע לכך שחיים אמיתיים זה תורה ומצוות, אז אני אחפש בתורה ומצוות איך התורה ומצוות נותן לי חיים. ועל דרך זה יש ריבוי אופנים בהתבוננות, שכל התבוננות יש את המבוקש, את המטרה, שזה, שזה... לפעמים זה גורם צימאון. אם ההתבוננות זה באהבה שקשור עם אלוקות ברוממות, אז האהבה הזאת זה מעורר צימאון בנפש. אז המבוקש של הצימאון זה להרוות צימאון, כן? למלא את הצימאון, לחפש דרכים, איזה דברים עושים למלא את הצימאון וכולי. אז השאלה הייתה המבוקש, הדבר הזה שנקרא מבוקש, האובייקטיב, המטרה, האינטרס, כאילו שמחפש דרך האהבה. במה זה תלוי? זה תלוי בהתבוננות. לפי ערך השכל כך יהיה המבוקש. אבל במה דברים אמורים? באהבה שבנויה על שכל. אז לפי השכל גם כן זה יהיה המטרה שלו. אבל כאן אומרים

06:31 דובר 1 שהאהבה הזאת זה לא שכל. האהבה הזאת זה עניין אהבה מסתורית. זה לא קשור עם התבוננות, זה עניין עצמיותי שיש אצל יהודי. אז מה המבוקש? מה אתה רוצה? לאיפה אתה רוצה להגיע? מה אתה רוצה דרך האהבה הזאת? לקבל מה? זה השאלה, מה העניין? מה המטרה של האהבה הזאת? אז זה האלטער רבי הולך להסביר עכשיו בפרק י"ט. ועוד עניין שהאלטער רבי יסביר, על השאלה הרביעית, שזה היה עניין היראה. איפה יש פה יראה? זה אהבה. אבל כדי להיות עבד ה' צריך גם יראה, כי יראה זה סור מרע. אז זה האלטער רבי יסביר גם כן בפרק י"ט, בסוף הפרק. אז בואו נתחיל ללמוד את הפרק הקטן. אומר האלטער רבי: "ולתוספת ביאור צריך לבאר היטב מה שכתוב נר ה' נשמת אדם". כדי להבין יותר, ביתר ביאור, יותר בעומק. מה העניין שאצל יהודי יש לו כוח המסירות נפש לקדוש ברוך הוא? האהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא זה עד מסירות נפש. מה-מה-מה הסברה בזה? למה יהודי אצלו האהבה לקדוש ברוך הוא זה באופן כזה שזה דורש ממנו עד מסירות נפש? "צריך לבאר את שכתוב נר ה' נשמת אדם". האלטער רבי מביא פה פסוק. שהפסוק אומר נר ה' נשמת אדם, שהנשמה של יהודי זה כמו נר. פירוש, האלטער רבי מסביר את הפסוק. פירוש שישראל קרויים אדם. הפסוק הזה מדבר על נשמת אדם, הכוונה יהודי דווקא. אדם הכוונה כאן זה ישראל. ישראל קרויים אדם. כן? זה גמרא. הדבר הזה שישראל קרויים אדם זה מה שחז"ל, הגמרא ביבמות, שהגמרא מביאה את זה מיוסד על הפסוק "אדם אתם". אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. לומדים את

08:24 דובר 1 זה בקשר לפרשת פרה אדומה. שם כתוב "זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל אשר באוהל" וכולי. טומאת אוהל. אז הגמרא אומרת שטומאת אוהל זה רק אם הוא יהודי. אם הוא גוי אז שם לא שייך כל העניין של טומאת אוהל. למה? כי כתוב "זאת התורה אדם כי ימות". אדם אתם. אתם קרויים אדם. אין אומות העולם קרויים אדם. אז על פי הגמרא הזאת, על דרך זה זה גם כן קשור לפרשת השבוע. בליקוטי תורה, פרשת השבוע. "אדם כי יהיה בעור בשרו". כן, מדבר על צרעת גם כן. אדמו"ר הזקן הסביר למה כתוב אדם כי. למה הלשון בתורה זה אדם כי יהיה בעור בשרו? כי זה דווקא קשור עם יהודי שיש לו נשמה ויש לו ביטול ויש לו חלק אלוקה. דווקא שמה שייך כל העניין של צרעת. לא לגוי, לא אצל כל אחד זה שייך וכולי. כל הביאור שיש בליקוטי תורה, פרשת מצורע. אה, פרשת תזריע מצורע. על כל פנים, אז מה הנקודה שהרב אומר פה? שאומרים "נר ה' נשמת אדם", אדם הולך על היהודי, שיהודי הנשמה שלו זה כמו נר. אבל מה פירוש נשמתם היא למשל כאור הנר? שמתנענע תמיד למעלה בטבעו. מה יש מיוחד אצל היהודי בנשמה שלו? על דרך כמו נר. מה אנחנו רואים בנר? שהנר כל הזמן נמצא במצב של תנועה. הנר, הנר, האש זה דבר מיוחד שיש רק באש, בדברים, בנר. יש שהאש כל הזמן עומד בתנועה, לא עומד במקום אחד. כל הדברים בעולם, אה, אז יש להם, יש להם את האופן. עושים אותם באופן מסוים וככה זה נשאר. אתה בונה שולחן, אתה בונה כיסא. עץ, יש לו את הצורה שלו, המבנה שלו וזה הצורה,

10:21 דובר 1 זה הציור שלו. מה אנחנו רואים את זה דוגמה? בצומח וחי ובדומם, ואש ורוח מים ועפר, חוץ מאש. כל הדברים בעולם יש להם את הגדר, את הגבול, את המציאות שלהם, ואיפה ש-- איך שהם נעשים ככה נשארים בדרך כלל. רק בגישה לנר אנחנו רואים שכל הזמן הוא עומד אינקיאטו, איך אומרים? אין לו, אין לו שום ישות, אין לו, הוא כל הזמן קופץ. שמתנענע תמיד למעלה בטבעו. וזה הטבע שלו, שהוא כל הזמן מתנענע. ואיך הוא מתנענע? הוא מתנענע, אומר, כלפי מעלה, שהוא רוצה כל הזמן לעלות, לקפוץ, לברוח, לעלות כלפי מעלה. מה ההסברה בזה? מסביר האלטער רבי, מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה. זה שהנר קופץ כל הזמן כלפי מעלה, הסיבה היא כי האור של האש זה כזה סוג של אש, זה סוג של אור שהוא באמת רוצה לברוח מהמציאות. הוא לא רוצה להיות פה. הקפיצה הזאת שיש בנר, שהוא כל הזמן קופץ כלפי מעלה ועוד פעם קופץ ועוד פעם קופץ. כי באמת הנר רוצה לברוח מהעולם, הוא לא רוצה להיות פה. ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח. הטבע של הנר זה שהוא רוצה להיות איפה? הוא רוצה להיות במקור. המקור של האש זה יסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח, כמו שכתוב בעץ חיים. העניין זה ככה. כתוב בעץ חיים וזה כתוב עוד לפני העץ חיים. למה הוא מביא את העץ חיים? לא ברור, אבל זה כתוב ברמב"ם גם כן, בחסידות בפירוש. יש לזה מקור בזוהר גם כן, מוסבר בכמה מקומות. שיש בעולם, יש ד' יסודות. אש, רוח, מים, עפר. וכל יסוד-- אז יש כל דבר בעולם מורכב מאש, רוח, מים, אש ורוח. זה הכוח של הד...

12:21 דובר 1 יסודות שמזה מורכב כל הדברים. יש יסוד האש, יסוד המים, יסוד הרוח, יסוד העפר. זה יסוד רוחני, שזה היסוד, המקור שמשמה יסוד המים, משמה מגיע כל המים שבעולם. מיסוד הרוח מגיע כל הרוח שבעולם. יסוד האש, כל ה... והד' יסודות כשהם מתערבבים זה עם זה, מזה נהיה כל הנבראים, כל סוגי הנבראים שיש. הרמב"ם מראה את זה בהלכות יסודי התורה, והרמב"ם אומר שהסדר של הד' יסודות זה שכל יסוד יש לזה מקום איפה שהוא נמצא. יסוד האש זה נמצא תחת גלגל הירח, זה המקום שלו. הרמב"ם אומר שהוא מקיף את כל העולם והוא נמצא במקום הכי גבוה מכל הד' יסודות. והד' יסודות: אש, רוח, מים ועפר. אז אש הוא היסוד הכי גבוה, הכי רוחני, כן, והוא נמצא. איפה הוא נמצא? נמצא תחת גלגל הירח. למה שם? אני לא יודע, אבל זה המציאות. שמה בסדר יש. הרמב"ן גם כן כותב את זה בפרשת בראשית בפסוק הראשון, ויברא ויוצא חפני זה, וגם כן כותב את העניין הזה. יש את יסוד האש תחת גלגל הירח. אז הנר באופן אינסטינקטיבי, באופן טבעי הנר רוצה להיות שם. זה שהנר קופץ, הקפיצה של הנר כלפי מעלה, זה העניין שהנר רוצה להיכלל במקור שלו. הוא רוצה לברוח, רוצה להיות במקור של האש, ביסוד האש, תחת גלגל הירח. כמו שאנחנו רואים בגשמי, אז בשאר הדברים הפוך. כל הדברים הרי נמשכים כלפי מטה. בדרך כלל כל דבר גשמי, טבע גשמי זה שהוא רוצה לרדת, שזה עניין של גרביטציה או איך שקוראים לזה, כל מיני דברים, שזה בפשט זה מובן כי זה הטבע של חומר. חומר הוא יש, ויש רוצה להיות יותר יש. עניין של גשמי נמשך למטה כי זה

14:11 דובר 1 המקום שלו, ישות, אז הוא רוצה להיות עוד יותר, רוצה לרדת, הוא רוצה להיות במקום איפה שהיש יותר יש, יותר תכלית, יותר מציאות. אז זה הטבע של כל דבר גשמי, שהוא נוטה כלפי מטה. אבל הדבר היחיד בעולם שהוא גם כן מציאות גשמית ואף על פי כן יש לו טבע הפוך, טבע שהוא רוצה לברוח כלפי מעלה, זה רק בנר. זה היפך הטבע. זה לכאורה דבר שהוא לא מובן. כן, טבע גשמי זה שהוא רוצה להיות יותר גשמי ולכן הוא רוצה לרדת. איך יש דבר גשמי בעולם שהוא לא רוצה לרדת, הוא רוצה לעלות? מה הסברה בזה? הסברה בזה היא שאש הוא בעצם, הוא לא גשמי. אש בעצם מהות רוחנית. זה דבר נפלא שחסידות מסביר לנו, העניין של יסוד האש שהוא שונה מכל הד' יסודות. אש בעצם מהותו, הוא בעצם שייך למשהו רוחני. הוא דבר רוחני. למה אנחנו רואים שתמיד כשרוצים להביא משל על רוחניות מביאים משל מנר, מאש. כן, אש ונר, אור, זה כל אותה משפחה, ותמיד זה המשלים שאנחנו משתמשים איתם when it comes להגיע לעניין רוחני. נגיע לנשמה, נגיע למצוות, נר, נר מצוה ותורה אור, ונגיע לכל מיני דברים. כל פעם שרוצים לדבר על רוחניות אז הדוגמה שאנחנו משתמשים זה נר. אפילו מדברים על אלוקות גם כן, הוי' אלוקיך אש אוכלה הוא. משתמשים תמיד עם האש בתור משל על השכינה, משל על אלוקות, משל על הנשמה, משל על תורה, מצוות, משל על רוחניות. אז זה מה שהסברנו פה. אש זה דבר שלמרות שהוא נמצא פה, אפשר לראות את זה ואפשר להישרף מזה. זאת אומרת זה דבר שנמצא פה בעולם, אבל

16:13 דובר 1 הגדרים שלו, התכונה שלו זה גדרים של רוחניות, זה לא גדרים של גשמיות, ורואים את זה בכל מיני דברים, לא רק בדבר אחד. כל מיני דברים. אתה מתבונן בתכונות של אש, אתה שם לב שכל ה-characteristics, התכונות שיש באש, הן הכל הפוך ממה שצריך להיות בגשמיות. דוגמה אחת פשוטה ביותר זה מה שהסברנו קודם. כל דבר בעולם יש לו איזושהי צורה מסוימת, כן? כאן זה מתחיל, כאן זה נגמר. יש לזה כך וכך סנטימטר, כך גובה, אורך, רוחב. הדבר היחיד שאי אפשר למדוד אותו זה האש. אתה לא יכול להגיד כמה הוא, כי כל הזמן הוא משתנה. אז אין לו, אין לו צורה קבועה. זה אופן אחד. זה סמל של רוחניות. גשמיות בעצם הוא יש לו, יש לו, יש לו גבול. רוחני זה משהו לא מוגדר. אז זה האש הגשמי, יש לו תכונה רוחנית שהוא לא מוגדר, שהוא לא מצויר. אתה לא יכול להגיד כאן זה מתחיל, כאן זה נגמר. זה אופן אחד. בכלל, זה שהאש לא יכול לחיות בשלום עם שום דבר. הוא לא חי בשלום עם כלום. איפה שהוא מגיע הוא עושה חור, שורף.

17:27 דובר 2 רוח.

17:28 דובר 1 מה?

17:29 דובר 2 רוח.

17:29 דובר 1 שמה? בכמה פרטים הרוח גם, כן, אבל לא בדיוק. למשל הרוח, אתה יכול להכניס אותו בתוך בלון, כן? ואז הבלון שומר עליו וזהו. אש אתה לא... לא יכול להכניס אותו לשום מקום. אין, אין מקום שיחזיק אותו, לסגור אותו מכל הצדדים והוא לא יכול לזוז. זה לא קיים. וזה שהוא לא חי בשלום עם שום דבר, איפה שהוא מגיע הוא שורף, הוא מזיק, הוא מקלל, הוא מקלקל, סליחה, הוא הורס. אז זה עניין של ביטול היש. ואחרי זה עוד דבר מאוד מעניין שרואים באש זה שאתה מדליק נר ועוד נר ועוד נר, ואף פעם לא נחסר. אף פעם לא נהיה פחות. אף פעם לא מקבל, לא, לא נהיה בגלל זה פחות אש או פחות כוח. גשמיות, כל דבר כשאתה מוציא ממנו משהו אז זה נהיה חסר. יש לך פה בקבוק, יש פה כך וכך מיליליטר של, של, של סודה, אז אתה הוצאת. יש פח-- יש פחות. כל מה ש... בן אדם עובד, מוציא אנרגיה, הוא מתעייף. כל דבר שאתה לוקח גשמי, אז אתה, אתה, אתה מוציא דברים ואז אתה מחסיר ממנו. זה נחסר. זה דבר, זה דבר טבעי, זה נחסר. באש אתה אומר אתה יכול להדליק מנר אחד מיליון נרות והנר נשאר אותו נר. לא נחסר בו כלום. זה תכונה שקשורה עם רוחניות. גשמי יש לו מדי-מדידה וכשאתה מוציא ממנו המדידה הזאת חסרה. היה לו מאה, עכשיו יש תשעים, עכשיו שמונים. זה שאתה יכול להוציא, להוציא והוא נשאר מאה, זאת אומרת כאילו שאף פעם לא לקחת ממנו כלום. זה אופן, הכל זה גדרים ששייכים במקום של בלי גבול, מקום של אינסוף, מקום של רוחניות. ומה זה אומר? אז אופן

19:23 דובר 1 על פי חסידות זה האש, זאת אומרת, שזה אנחנו נסביר, יעזור לנו להבין את הנר. זאת אומרת שאש בעצם הוא לא, הוא לא גשמי. בעצם הוא משהו רוחני, משהו אלוקי. הוא נמצא בעולם פה, אבל גם כשהוא ירד לעולם בעצם במהותו הוא נשאר למעלה, וזה גוף הסיבה למה בטבע האש הוא רוצה כל הזמן לעלות למעלה. מכיוון שבמהותו הוא נשאר במקום עליון, מקום רוחני. לכן זה מתבטא גם בטבע החיצוני שלו שכל הזמן קופץ. הוא רוצה לברוח למעלה, הוא רוצה לחזור ליסודו. כן. עוד מעט נראה איך זה בנמשל מגיע לנשמה, כן? האלטער רבי עדיין לא גמר. הוא באמצע מושג. כן. אומר האלטער רבי, לכאורה, יש פה שאלה. שאלה שאנחנו שואלים את הנר, שואלים את האש. האלטער רבי שואל, "והגם שעל ידי זה יכבה". לכאורה, מה אתה תרוויח? יש פה שאלה שנשאלת לאש. אומרים לאש, מיסטר אש, תגיד לי מה אתה, מה אתה? מה אתה נורמלי? מה אתה תרוויח מזה שתברח? פה למטה אתה נר, אתה מאיר, אתה מחמם. זה כיף. אתה עושה משהו, אתה שווה. יש לך חשיבות, יש לך ערך. ברגע שאתה תברח ליסוד האש זה לא פירוש ששם הוא ימשיך להיות אש. ביסוד האש הוא יהיה אין ואפס. שמה זה לא אש, שמה זה, זה, זה משהו שאין לזה שום משמעות לעולם שלנו. עד כדי כך שהרמב"ן אומר שיסוד האש נקרא חושך. הוא חשוך, הוא אומר. הרמב"ן אומר שהפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". אומר הרמב"ן שבפסוק הזה כתוב הד' יסודות. איפה יש פה את הד' יסודות? אז הוא אומר, ורוח אלוקים זה

21:18 דובר 1 יסוד הרוח. מרחפת על פני המים זה יסוד המים. והארץ היתה תוהו זה אומר את יסוד העפר וחושך זה יסוד האש. כך אומר הרמב"ן. איך החושך נקרא יסוד האש? אומר הרמב"ן כי יסוד האש הוא חושך. כשהוא יורד למטה ונהפך להיות אש גשמי, אז הוא דולק ומאיר ועושה כל מיני דברים טובים. כשהוא נמצא ביסוד האש, אבל הוא לא, הוא לא, הוא חשוך, הוא לא, לא, אין לו שום משמעות. אז בחייך, כשאתה תקפוץ מכאן ותברח ליסוד האש אתה תהיה אין ואפס ולא יהיה לך שום משמעות. אומר, אתה רואה שעל ידי זה יכבה, לא יהיה כלום למטה, למטה לא יהיה וגם למעלה בשורשו. פירוש, כאן למטה אתה לא תפעל כלום וגם שם למעלה אתה לא תהיה כלום. אתה תהיה אין ואפס. אף על פי כן, בכך הוא חפץ בטבעו. זה טבע, זה טבע האש. זה לא, זה לא. אין לזה הסבר. זה אין לזה תירוץ. זה עניין של רוחניות. רוחניות רוצה להיות אין ואפס. זה הווארט פה. זה לא ווארט של הסבר. זה לא ווארט של תועלת. זה לא מה אני ארוויח. טבע הרוחני שרוצה להיות אין. במילים אחרות, נגיד את זה בסגנון. זאת אומרת ככה, ברוחני, ההבדל ברוחני לגשמי, גשמי, בגשמי נרגש אצלו שמציאות פירושו ישות. מה פירוש להיות ישות? אז איפה שאני יכול להיות יותר יש, אז אני רוצה להיות יותר, כי שם אני אהיה יותר מציאות. ברוחניות, האמת היא שהאמת הוא באין, לא ביש. האמת היא שבעצם הכל היה אין ואפס. אין עוד מלבדו של אלוקות. אין שום דבר חוץ מזה. אז האמת האמיתית היא שאין זה האמת, לא היש. כי ככה באמת

23:14 דובר 1 זה ככה. אין זה, זה אין וזה האמת. האין. אז ממילא רוחני, כל מה שיותר אין זה יותר אמת, יותר. אז המשיכה שלו זה יותר ויותר. מה אתה תרוויח? אני לא מחפש להרוויח. זה לא עניין של רווח, של מה יש לו. להיפך, להיות אין ואפס זה גוף העניין. אז ממילא זה הווארט שאומרים בקשר לנר גשמי, שהנר רואים אצלו כל הזמן את התנועה הזאת, שהוא, מה שהוא קופץ, שהוא רוצה לקפוץ ולברוח מהמציאות ולהיות אין ואפס שמה. ושאלת מה הרווח מזה? שום רווח. זה העניין, להיות אין ואפס. זה גוף העניין. להתבטל, זה כן. מה כל ה... מה בנמשל? אומר האלטער רבי, עכשיו הולך להמשיך. אומר האלטער רבי, טוב, זה הנשמה. נר הוי' נשמת אדם. יהודי יש לו חלק אלוקה, יש לו נשמה. הגדר של הנשמה זה שירד פה למטה כמו שהאש ירד פה למטה, התלבש בגוף אבל במהותה הוא נשאר חלק אלוקה. דיברנו. זה אחד מיסודות העניין של נשמה, שגם כשהוא יורד פה למטה הוא לא הפך לגשמי. הוא נשאר רוחני, נשאר אלוקי, נשאר חלק אלוקה, ולכן בנשמה יש כל הזמן תנועה שהוא רוצה לברוח. הוא רוצה לא להיות. הוא רוצה להיות אין ואפס. הוא רוצה להתבטל. ככה בלשון האלטער רבי: "כך נשמת אדם וכן בחינות רוח ונפש, חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ברוך הוא". הנשמה רוצה לברוח מהגוף ולהיכלל באין סוף חיי החיים, להיות אין ואפס. להתבטל, להיות חלק מכל ה... חלק מהקדוש ברוך הוא, להיות אין ואפס. הגם שתהיה אין ואפס, כי כשתתכלל באין סוף אתה לא תישאר מציאות, אתה תתבטל באין ואפס. ולא יישאר ממנה

25:08 דובר 1 אלא ודאי יש רק דער אויבערשטער, אין שום דבר חוץ ממנו. ותתבטל הנשמה במציאות לגמרי, ולא יישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון. אף על פי כן זה רצונה וחפצה בטבעה. זה מה שהנשמה רוצה. מה אתה תרוויח? הוא לא מחפש להרוויח, להפך, הוא מחפש להיות אין ואפס, כי זו המציאות האמיתית, אין ואפס. אז זה מה שהוא רוצה, להיות אין ואפס. אז זה היסוד, זה התירוץ על השאלה: מה העניין? אז שאלנו, מה המבוקש? מהי השאלה? מצד האהבה של הנשמה, חכמה שבנפש ששם מאיר אין סוף. אז הנשמה יש לה רצון להיכלל באור אין סוף. מה המבוקש? המבוקש זה זה גופא. המבוקש זה להיכלל באור אין סוף. להיות אין ואפס. להתבטל. להיות חלק מהאויבערשטער. איך האלטער רבי אמר? וויל נישט קיין גן עדן, וויל נישט קיין עולם הבא. לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא, ולא רוצה רווח. לא רוצה אני לקבל משהו. אני רוצה דיך אליין. אני רוצה להיות חלק מהעצמות, להיכלל. איי, שמה הרי אתה אין ואפס, לא תקבל שום... אדרבה, זה גופא. זו האמת. זה מה שהנשמה רוצה בעצם. הנשמה רוצה להיות אין ואפס. אז ממילא אתה שואל מה, מה, מה המבוקש בה? ומה התכלית? מה החיפוש? זהו גופא. להיות אין ואפס, להתבטל במציאות. ולכן יהודי יש לו את העניין מסירות נפש, שברגע שאתה נוגע לו בעניין של האויבערשטער אז הוא מוסר את עצמו לגמרי. מה אני צריך לחיות? אני מחפש גן עדן? אני מחפש איזה עולם הבא? ברגע שנוגע לו באחדות ה' אז נוגע אצלו אמת. מה האמת? האמת היא שאני רוצה להיות חלק מהאחדות ה'.

26:50 דובר 3 זה לאורך זמן.

26:53 דובר 1 אין אכנה ו. רגע, אנחנו רק בתחילת העניין. האלטער רבי ימשיך הלאה, יסביר שהתכלית זה לא למות. התכלית היא להביא את זה פה למטה, לגלות אחדות ה' בעולם. זה פרק ל"ו. זה האלטער רבי יסביר הלאה. בינתיים הוא מדבר על הרצוא של הנשמה. זה היום יום של היום. למדתם היום יום? יאה, כ"ף אייר. יאה, יש את הרצוא. הנשמה בטבע יש לה רצון וצימאון ודבקות, שרוצה להיכלל באור אין סוף. וזה לא... והיא רוצה להיות אין ואפס. אלא מה, כשאתה מגיע לזה, וזה מה שאומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו. יאה, יש עונג, יש כפרת, יש פני הכפרה, יש כוונה, יש דירה בתחתונים. אמאי соעייקרא כל הגורם לשרד למטה יסוד. צריך להיות ביטול. זה, זה, זה השוב. אבל לפני השוב יש רצוא. הנשמה בטבע נמשכת להיכלל באור אין סוף. זה עניין טבעי, זה, זה, זה היסוד פה. דרך אגב, השבוע, בדיוק נמצאים בפרשת תזריע. יש מאמר נפלא בליקוטי תורה תזריע, יאה, שמדבר על העניין הזה. זה המאמר למנצח על השמינית. יאה, בליקוטי... לא למנצח על השמינית אני אומר. סליחה. שוש תשיש. שוש תשיש ותגל העקרה. תלמדו את המאמר הזה, כי שם אדמו"ר הזקן מסביר את כל הנקודה הזאת בפרשה של השבוע, ״אשה כי תזריע וילדה זכר״, כל המהות של זכר, שזכר זה אהבה, אהבה, אהבה של נשמה, שהנשמה רוצה להיכלל לא כדי לקבל מזה שום רווח. יש אהבה מבחינת נקבה, שהוא רוצה לקבל פרס, הוא רוצה גן עדן ורוצה גילויים ורוצה איזה רווח. יש אהבה בחינת זכר שזה דעת סחוק. בעצם זה היסוד גם של המאמר בימשתי עושו, שזה הנשמה רוצה להיכלל באור אין סוף, וזה הבחינה הזאת. זה העניין

28:45 דובר 1 עצמי שהוא רוצה רק. וזה אדמו"ר הזקן מדבר פה בעניין, שזה היסוד של המסירות נפש, יש אצלו הגילוי