לקוטי אמרים תניא - פרק ה' - חלק 3

00:00 האלטער רבי מסביר בפרק ה'. מדבר על הייחוד. האלטער רבי מדבר על הייחוד הנקרא, שנפעל על ידי לימוד התורה. אם נדגיש על העניין של הסכמה של היהודים, הקדוש ברוך הוא, הייחוד של יהודים, הקדוש ברוך הוא. אז עיקר הייחוד והייחוד הכי נפלא שיש זה דווקא בתורה. ולמרות שבפרק ד' האלטער רבי מדבר בכללי על תורה ומצוות, גם תורה וגם מצוות. אבל אם נגיע לעניין הייחוד אז יש מעלה בתורה דווקא שאין במצוות. אז הרבי מסביר שבכלל אנחנו יודעים כשמדברים על שני דברים שמתאחדים זה עם זה, אז באחד משני אופנים: או שנגיד למשל או שהתחתון מקיף את העליון, או שהעליון מקיף את התחתון. אחד מהשתיים. למשל, נגיד, אההה, רב ותלמיד. אז יש מה שהרב מקיף את התלמיד. יכול להיות שהרב מקיף את התלמיד. זאת אומרת שהוא נותן לתלמיד. צריך ללמוד שמעבר מהשכל של התלמיד. אז קודם כל לקחת למשל גשמי יותר, במשל גשמי. יש למשל בן אדם שהוא מקיף איזה שהוא חפץ, לוקח איזה דבר ביד ומקיף אותו. אז החפץ נמצא בתוך היד והבן אדם מקיף את החפץ. אז זה כאן שהוא מקיף את הדבר. לפעמים יכול להיות הפוך, שהדבר מקיף אותו. בן אדם נמצא בתוך בית, הבית מקיף את הבן אדם. אז יש דברים שמקיפים אותי ויש דברים שאני מקיף אותם. בעניין הרוחניות גם כן דברים כאלה, ברוחני זה עניין בדברים רוחניים. או אני מקיף את הדבר או הדבר מקיף אותי. מה שיש כאן בעניין של של של תורה. אז האלטער רבי מסביר שכאן יש שבאותו זמן קורה שיש כאן שני עניינים. יש כאן גם כן שהוא מקיף וגם כשהוא מוקף. זה הייחוד הנפלא שיש בתורה שאין בשום דבר אחר, שהבן

02:39 אדם שלומד תורה. אז יש דבר אחד שהוא מקיף את הנושא שהוא לומד. אז הסברנו את זה שיש את זה גם בהתחלת הלימוד וגם בסוף הלימוד. בהתחלת הלימוד זה שהוא לוקח את הסוגיה אז הוא מקיף את הסוגיה בכלל. אז הבן אדם, השכל שלי מקיף את החכמה של השם. בסוף הלימוד גם כן, אחרי שגמרתי את הסוגיה ויש לי את הסך הכל, את הסיכום של העניין, אז עוד פעם אני מקיף את העניין. אבל יש באותו. יש גם כן בהשגת העניין של תורה, יש גם עוד דבר, לא מקיף אלא מוקף. מה שהשכל התורה מקיפה אותי. מתי זה? זה בשעה שמשיגו. בשעה שאני לומד, אז הרי אני צריך להיכנס לתוך העניין, להיכנס לתוך הסוגיה, לתוך פרט מסוים של הסוגיה. אז אני נמצא בתוך הסוגיה והסוגיה מקיפה אותי. אז זה עניין של מקיף ומוקף. האלטער רבי אז מביא על זה משל בתורה גם כן, שבהלכה זה ככה. אבל מדברים כאן לא סתם שכל או סתם, מדברים כאן שכל עליון. כי ההלכה שאמרנו לפני זה, פרק ד', שזה חכמת ורצון של הקדוש ברוך הוא. מדברים כאן על רצון הקדוש ברוך הוא, כל אחד החכמות של הקדוש ברוך הוא. אז כשיהודי לומד הלכה בתורה, והאלטער רבי מביא רק כדוגמה מההלכה, מאיזה משפט שזה מדבר על טענה של שקר. עד כדי כך, כאילו טענה של שקר. מכיוון אבל שזה חכמת ורצון של הקדוש ברוך הוא. אז כשאני לומד את הסוגיה הזאת בגמרא שמדברת על טענה של שקר, של ברי ושמא, ואני נכנס בזה, אז יש כאן ייחוד נפלא בין השכל שלי עם החכמה של הקדוש ברוך הוא, שהיא חכמתו יתברך. והייחוד זה בשני

04:24 אופנים. כמו שאמרנו, גם אני מקיף את חכמת הוי' וגם חכמת הוי' מקיפה אותי גם, גם. או בלשון אחרת, כמו שאומר זה הצמח צדק, גם מקיף וגם פנימי באותו זמן. יש דברים שהם מקיפים, ומקיף אז זה לא פנימי. יש דברים שהם פנימיים, ופנימי זה לא מקיף. כאן יש לך גם מקיף וגם פנימי. תראה, יש לך גם עניין של מקיף וגם עניין של פנימי, ושני הדברים באותו, באותו עניין. הבעיה היא לכאורה. לפי ההסבר שהסברנו בשיעורים הקודמים שבתניא הרבי מסביר את זה, הבעיה היא שזה יהיה בשני זמנים שונים. יש זמן שהשכל שלי מקיף את הסוגיה ויש זמן שהסוגיה מקיפה אותי. לכן יש שני זמנים שונים, כמו שבביאור של הרבי, שבהתחלת הלימוד אז אני מקיף את הסוגיה. אבל כשבאמצע הלימוד אז אני בתוך הסוגיה, זה הפך. הסוגיה מקיפה אותי, ואחרי שאני גומר את הלימוד עוד פעם מקיף את הסוגיה. איפה כאן העניין שיש באותו זמן גם, גם זה וגם זה? גם מקיף וגם מוקף באותו זמן. אז הרבי מסביר באחד המאמרים. הרבי מסביר, זה מאוד מעניין. הרבי אומר שכיוון בעצם גם אחרי שבן אדם גמר ללמוד את הסוגיה, הוא כבר התעמק בזה והבין את זה, תפס את זה, יש לו כבר את הסוגיה, אז לכאורה השכל שלי מקיף את הסוגיה, זה נמצא בתוכי. אבל הרי מכיוון שמדובר על חכמה, חכמת התורה, חכמה של הקדוש ברוך הוא, שזה אין סוף, אז כמה שאני הבנתי זה רק חלק מהדבר. תמיד יש אבל חלק יותר למעלה שזה נשאר בדרך מקיף, שזה עוד לא הבנתי עדיין, שזה נשאר מעליי. אז ממילא כמה שאני אכנס בעומק העניין ואני אבין את העניין, תמיד נשאר עוד

06:19 חלק מהסוגיה שנשאר מעל. אז יוצא מכאן שגם כשיש שכל תמיד יש גם מקיף וגם מוקף. תמיד יש את החלק שאני השגתי, החלק והפרק שאני למדתי והבנתי. הסוגיה בגמרא שלמדתי למשל, ואני הבנתי את הפירושים של המהרש"א והר"ן, הבנתי חלק מהעניין, הבנתי והשגתי את זה. אז אני מקיף את זה. אבל הרי יש גם כן חלקים שלא הבנתי, שנשארו למעלה מהשכל שלי, שהם מקיפים אותי, את השכל שלי. וממילא יוצא שגם אחרי שאני גמרתי ללמוד בסוגיה אז יש גם מקיף וגם מוקף באותו זמן. וממילא יוצא שיש את שני הדברים גם באותו זמן: גם שהוא מקיף את השכל שהוא השיג, וגם עניינים שנשארים למעלה ממה שהוא השיג. על דרך הסיפור הידוע עם ר' מענדל מהורודוק. מה שידוע, ר' מענדל מהורודוק היה... האלטער רבי, ידוע שהאלטער רבי אחרי שהסתלק המגיד, היה כמה שנים שהאלטער רבי היה נוסע לר' מענדל מהורודוק. אז הוא הגיע אליו, ור' מענדל היה... האלטער רבי היה נוסע אליו כמו חסיד לבית רבו כזה. האלטער רבי היה שם. ר' מענדל לא מגיע לאסיפה. מחכים, מחכים שיגיע להגיד תורה, סוף לא יצא. עבר הרבה זמן עד שהחליטו להגיד לאלטער רבי, שכיוון שהוא עדיין היה קשור יותר, לא היה ממש, היה קצת קשר של חברים, שייכנס לר' מענדל ויבקש ממנו לראות מה קורה, למה הוא לא מגיע לאסיפה. האלטער רבי נכנס לר' מענדל מהורודוק, הוא אמר לו: מה קורה שלא נראה? מחכים ציבור. אז ר' מענדל אמר לו שהוא רצה לצאת לאסיפה, פתאום התגלה לו מאה פירושים בתורה זו. אז הוא רוצה קודם כול לחשוב טוב, להבין את המאה פירושים, ואז הוא ייצא לאסיפה. אז האלטער

08:06 רבי אמר לו: אבל אם אתה תבין, אחרי שתגיע להשיג את כל המאה פירושים בתורה זו, יתגלו לך מאה פירושים נוספים בתורה זו. ברגע שתגיע למאה... זה כמו ראייה. בן אדם רואה עד כאן, כשמתקרב הוא רואה עוד, עוד. אז כל פעם שתשיג מאה פירושים תשיג עוד מאה פירושים, וממילא תצא כבר להגיד תורה, ואחרי זה ת-ת-תשיג את הכול. אז זה הפירוש גם כאן. זאת אומרת שיש את החלק שאני משיג, אבל כל פעם שאני משיג משהו אז אני שם לב שיש משהו שעוד לא מושג. אז ממילא יש גם מה שאני מקיף, מה שהשגתי, אבל יש גם כן מה שמקיף עליי, מה שנשאר למעלה מההשגה. אחרי זה היה עוד שאלה ששאלנו כאן של החבר'ה. האלטער רבי כאן משתמש בכפל הלשון. למה האלטער רבי אומר: כשטוען ראובן כך וכך, לדוגמה, שמעון כך וכך? מה זה הלשון כך וכך? אחרי זה כפל הלשון. כשטוען ראובן כך, שמעון כך. מה זה כך וכך? והפלא הוא עוד יותר שאחרי זה האלטער רבי בהמשך עוד פעם אומר את זה: ״והנה דאף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם״. האלטער רבי עוד פעם אומר את זה, ושם הוא אומר כך רק פעם אחת: ״שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך״. למה פתאום? מה הסיבה באמת שהוא אומר גם בהתחלה פעמיים כך וכך, ואחרי זה אומר רק פעם אחת? פעם שמעתי, אני זוכר. עכשיו אני לא זוכר בדיוק, אבל פעם שמעתי. אם אני לא טועה, שמעתי... אני לא בטוח ממי. אני לא בטוח שזה היה ר' מענדל, אבל אני זוכר לפני הרבה שנים שמעתי פעם שיעור שהפירוש כך וכך, כי כשדנים

09:49 בתביעות של שני אנשים, אז כשבן אדם אומר טענה, הוא אומר את הטענה שלו, אבל גם כן מה ש... על מה הוא חולק על השני. יש כאן שני דברים: יש את הטענה שלו ויש את העניין מה הוא שולל, איך הוא שולל את הסברה של הצד השני. אז הוא אומר כך וכך. זאת אומרת, הוא אומר כך מה שהוא טוען, והכך השני זה על איך שהוא שולל את הסברה של הצד השני. טוב, אני לא זוכר עכשיו ממי שמעתי את זה. יש אבל ביאור מהרבי, ביאור מאוד מעניין. כן, הרבי אומר ביאור נפלא כאן, וזה גם יתרץ למה בהתחלה הוא אומר כך וכך שתי פעמים, ואז בהמשך אומר רק פעם אחת כך. הרבי אומר ביאור נפלא ביותר. הרבי אומר: למדנו לפני זה, בפרק ד', למדנו שיש בהלכה... מתחילים ככה: הלכה זה רצון של הקדוש ברוך הוא. הלכה בשורש הראשון, הלכה זה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, חכמתו יתברך. אחרי זה אומרים שההלכה ירדה ונהייתה חלק מ-מ-מ... חלק מהתורה, ירדה למטה והתלבשה ב-ב-בהלכות הערוכות לפנינו, זה נהיה חלק מההלכות בתורה. אחרי זה האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר בסוף פרק ד' שההלכה מתלבשת בגשמיות. זאת אומרת, בעצם יש כאן, אפשר להגיד, שלושה שלבים: יש את ההלכה כפי שהיא חלק מחכמה של הקדוש ברוך הוא למעלה, ששם זה באלוקות. עניין באלוקות, על דרך, כמו שאומרים חז"ל, כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהתורה בעצם זה עניינים רוחניים, עניינים למעלה באלוקות. לא ניכנס כרגע. אחרי זה התורה ירדה, וההלכה שלפנינו נהייתה חלק מההלכות

11:38 התורה. אחרי זה יש איך שההלכה פועלת בעולם, הלכה בתורה, אבל יש איך שזה מגיע בעולם בתור הלכה שנוגעת בגשמיות של העולם ודין. איך שזה מתבטא בגורם גשמי שירד כבר בגשמיות האלו. אז כשמגיעים, ראובן ושמעון מגיעים לבאר שבע, וראובן ושמעון מתחילים להתווכח, לריב. זה אומר כך וכך. יש כאן ככה. אז יש כאן ככה. יש כאן ירידה אחת מחכמה של הקדוש ברוך הוא לחכמת התורה, ויש ירידה שנייה מחכמה שבתורה, חכמה איך שזה מתלבש בהלכה, והירידה השנייה זה מההלכה שבתורה למציאות בעולם, לגשמיות, לראובן ושמעון הגשמי. אז זה מה שהאלטער רבי אומר: "כשטוען ראובן כך וכך", הפירוש כך, כך זה פירוש כך, זה שזה לא-- שזה כך, כמו. כך, זאת אומרת ראובן, ראובן הגשמי. ראובן הבן אדם שנמצא בעולם שקוראים לו ראובן. מגיע ראובן עם טלית, יא, בגשמיות. לא ה-- לא ראובן ושמעון שכתוב במסכת בבא מציעא. זה בגשמיות. ראובן ושמעון שבאים לבית דין. "וראובן טוען כך". מה פירוש "ראובן טוען כך"? הוא טוען כך כמו שכתוב בגמרא, כמו שכתוב בהלכה בסדר תוד-- במשנה. אז ראובן טוען כך. אה, והכך שבמשנה זה כמו-- ההלכה שבמשנה זה כמו חכמתו של הקדוש ברוך הוא, שזה ממילא איך שלומדים באצילות. אה, כל המשנה הזאת של שניים אוחזין בטלית, יש את זה באלוקות. חכמה של הקדוש ברוך הוא. זה הפירוש "כך וכך". כן? כך אחד זה מה שראובן טוען, יש? בטענה שכתובה בהלכה, והכך השני זה מה שכתוב בהלכה, זה מה ש-- זה, זה השתלשלות מה, מהעניין, ההלכה הזאת איך שזה באלוקות, איך שזה ב-ב-בחכמתו של הקדוש ברוך הוא. זה כך וכך. ושמעון טוען כך וכך, אותו דבר, והפסק דין זה כך וכך.

13:41 אז גם כאן זה הפירוש כך וכך, זה הפשט כך וכך. ראובן הגשמי כך כמו המשנה, והמשנה זה כמו שלומדים את זה באצילות. כך וכך. מה שאין כן אבל בפעם ה-- זה האלטער רבי בפעם הראשונה. מה שאין כן בפעם השנייה, כשהאלטער רבי מדבר על אף שלא היה ולא יהיה דבר הזה לעולם, כשהאלטער רבי מדבר, כשמדברים על הלכה שלא קיימת בעולם, יא, האלטער רבי אומר כך: "אף שלא היה ולא יהיה דבר הזה לעולם, לבוא למשפט על טענות ותביעות אלו", אז ממילא כאן אין לך מציאות גשמית בעולם, כי זה לא היה ולא יהיה. הלכה שאף פעם לא תבוא בעולם בגשמיות. אז נשאר כאן רק ההלכה כפי שכתוב במשנה. זה משנה, אבל אין לזה-- בעולם זה לא יקרה אף פעם. זה הלכה כזאת שלא קיימת במציאות. עיר הנידחת, יא, או עניינים כאלה שכתוב שלא היה ולא יהיה. אז ממילא אתה לומד את המשנה, יש לך רק כך אחד, שהמשנה זה כמו איך שזה בחכמתו של הקדוש ברוך הוא. אין לך אבל את הכך השני שזה הגשמי, כי בגשמי זה לא קורה אף פעם. לכן בפעם השנייה, כשהוא מדבר על הלכה שלא תהיה במציאות, הוא אומר רק פעם אחת כך. אז כאן רואים כמה מעניין, עד כמה מדויק כל מילה בתניא, יא, זה כפל הלשון וכל דבר שזה מדויק בתכלית. מה שהאלטער רבי אומר כאן שזה כך, יא, הכל זה מדויק בתכלית. מה האלטער רבי בא להוסיף עם העניין של, אה... מה האלטער רבי בא להוסיף עם העניין-- סתם דרך אגב, מדברים כאן על העניין של שניים אוחזין בטלית, בדיוק זה, זה גמרא שכולם

15:34 לומדים ב-- לומדים עכשיו בישיבה. אה, לא יודע אם ראיתם את זה. יש רשימה של הרבי הריי"צ. כולם יודעים שכבר מצוי בהרבה חסידות, כשמדברים במאמרים, מדברים על העניין של, של ספירה, איך שזה לומדים את זה למטה, שזה לומדים למעלה וגם למטה. תמיד מביאים את הדוגמה של שניים אוחזין בטלית. אה, רואים את זה בהרבה חסידות. מדברים-- אחד-- שתי דוגמאות שמראה בהרבה חסידות: שמח לקרוא לך מאיר, ושניים אוחזין בטלית. ומסבירים את זה כמה מ-- יש רשימה של הרבי הריי"צ מתרפ"ה נראה לי, פ"ד או פ"ה, חיזיון לילה. הוא כותב, הרבי הריי"צ כותב שחיזיון לילה שהגיע אליו הרבי משימצ'ין[?] ואמר לו שבמאמר של ראש השנה תדבר. תכניס את העניין של שניים אוחזין בטלית. תסביר את הסוגיה שניים אוחזין בטלית כי זה מגיע לעניין שמה צריכים לסדר איזה עניין מאוד, משהו מאוד הימלדיק, וביקש ממנו שיכניס את הביאור של שניים אוחזין בטלית. משהו, אני לא זוכר. צריכים לבדוק עוד מעט. צריכים לבדוק, קראתי לפני הרבה זמן. צריך לבדוק שמה בדיוק איך הסיפור, אבל מה שזכור לי זה שהיה איזה משהו בשמיים שהיו צריכים לסדר איזשהו משפט, אז הוא ביקש ממנו שבמאמר של ראש השנה יזכיר את העניין של שניים אוחזין בטלית, הביאור על פי חסידות, כדי לסדר עניינים שמה. סתם רואים ששמה רואים שאצל הרביים היו מדברים חסידות, ומדברים זה לא זה, היה עניינים גם כן שהיו מסדרים עניינים למעלה על ידי שאמרו את זה כך, חסידות. כל הביאור שניים אוחזין בטלית, שזה הולך ניצוץ נשמה ושניים, שני נשמות של הרבים. מי, מי, של מי זה הניצוץ וכולי. זה היה, זה מגיע. זה לא סתם זה מגיע

17:29 לסדר עניינים למעלה. הכל פה. מה האלטער רבי מוסיף כאן? האלטער רבי מוסיף כאן, אחרי זה האלטער רבי בא ואומר שאף שהדבר הזה לא יקרה אף פעם לעולם, אף על פי כן, מכיוון שככה היה ברצונו של הקדוש ברוך הוא, אז אמנם כשאדם לומד את זה אז הוא מתאחד עם חכמתו של הקדוש ברוך הוא ודבר אחר. מה האלטער רבי בא להוסיף עם הנקודה הזו? ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם, מה רוצה להוסיף על זה? מה זה מגיע לכאן? כבר הסביר שכבר על ידי לימוד התורה מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא. מה רוצה להוסיף עם הנקודה הזאת של, של, של לא יהיה, לא היה הדבר הזה לעולם? מה רוצה להוסיף על זה? אז בקיצור נקודת הביאור בזה. אם היינו אומרים שכל ההלכות של התורה זה רק הלכות שנוגעות בפועל, שזה יהיה במציאות בעולם, אז היינו יכולים לחשוב ש־ש־שתורה ומצוות זה לא רצון העצמי של הקדוש ברוך הוא. יש לך למשל, יש לך למשל בן אדם שהוא חכם גדול מאוד, חכם נפלא עם חכמות עמוקות ביותר, ואתה רואה אותו שהוא קושר את הנעליים שלו. הוא עושה פעולה שלא, לא, לא. החכמה שלו לא נמצאת בזה. הוא מתקן איזשהו משהו שמה. זה החכמה שלו? בזה מתבטא שהוא חכם? לא, אין לזה שום קשר. אבל מה, בפועל הוא עושה את זה? למה הוא עושה את זה? כי הוא צריך את זה. הוא צריך להתהלך ברחוב, צריך נעליים, ומשהו קרה, שנקרע לו שמה החוט, אז הוא מתקן את זה. אף אחד לא יגיד שזה החכמה הגדולה שלו. בפועל הוא צריך את זה. צריך לסדר את העניין אז הוא מתעסק בזה.

19:19 זה עדיין לא מגלה שזה את החכמה העמוקה שלו. היינו יכולים לחשוב גם כן אותו דבר בנוגע לתורה ומצוות. אם היינו אומרים שכל תורה ומצוות זה רק מדובר על הלכות שנוגעות לפועל, היינו אומרים הקדוש ברוך הוא עצמו הוא למעלה מכל העניין הזה, לא שייך לכל זה. אלא מה? בפועל יש עולם וצריכים לסדר כמה עניינים שנוגעים בעולם. צריכים לסדר כמה הלכות, כמה עניינים צריכים לדעת איך להתנהג. אז הקדוש ברוך הוא אומר תתנהגו ככה, תתנהגו ככה. לא השגנו את זה. זה שיש הלכות של לא היה ולא יהיה לעולם מגלה, זה שיש הלכות כאלה שבמציאות זה לא שייך שיקרה אף פעם. לא היה ולא יהיה, ובפועל מתעסקים בזה. זה מגלה שהעניין הזה של חכמה ורצון זה לא דבר שבגלל שיש עולם ובגלל שצריכים לתקן את העולם ולכן יש תורה ומצוות. זה מגלה שהתורה ומצוות זה עצמי. זה דבר עצמי. כן נוגע, כן נוגע בפועל, לא נוגע בפועל. צריכים ללמוד כי זה עצמי. ככה זה. זה תורה של הקב"ה. בגלל זה הרבי רוצה לגלות עד כמה התורה ומצוות, אפילו על החלק שלא נוגע בפועל. זה מגלה שזה חכמה ורצון הקב"ה עצמי, וכשיהודי לומד את זה הוא מתאחד איתו. אז אומר האלטער רבי: ״והוא ייחוד נפלא״. כאן בדף שמונה עשרה: ״והוא ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה״. אז הייחוד הזה שגם מקיף וגם פנימי באותו דבר, זה דבר שיש רק... אין, אין לנו שום משל בגשמיות. בגשמיות או מקיף או פנימי. אי אפשר להיות שני הדברים בפעם אחת. שני הדברים, גם שאתה תקיף ויקיף אותך, זה

20:59 לא הולך. או זה או זה, או זה או זה. וכאן אנחנו אומרים שיש לך את שני הדברים באותו עניין. זה דבר שיש רק בחכמה, ודווקא בחכמת התורה, כמו שהסברנו כבר בשיעור הקודם שהיינו יכולים... הדבר הזה יש גם בחכמה חיצונית. יש בכל חכמה את הדבר הזה, אבל בכל החכמה זה עניין של פירוד, החכמה והמושכל והמשכיל. זה הכל דברים נפרדים. כאן, כי זה הכל אחדות. זאת אומרת שאני לומד חכמה של הקב"ה. יש לי גם את הקב"ה עצמו כי הוא החכמה עצמו. וממילא זה האחדות הכי גדולה שיש. ״וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצוות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות, ואפילו על מצוות התלויות בדיבור, ואפילו על מצוות תלמוד תורה שבדיבור, כי על ידי כל המצוות שבדיבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה׳ מראשה ועד רגלה״. זה המעלה הגדולה שיש בתורה ומצוות. אומר הרבי, מצוות אינו חכמה, מצוות זה רצון העליון. יהודי יודע שאני מקיים מצוות, אז נמשך הרצון של הקב"ה על הבן אדם. אבל זה עניין של מקיף. רצון, רצון זה מקיף וממילא הפעולה שזה פועל על הנפש זה גם כן מקיף. אין רק היחס שבא באיזה של מקיף. זה רק מקיף כי יש רק כאן, יש כאן רק מצד אחד שהקב"ה מקיף את הנפש. אין כאן את הצד השני מה שהנפש תופס ולוקח מהקב"ה. מצווה זה רצון, זה מקיף. אז כל העניין של מצווה, מה שהקב"ה מקיף אותי. אז יש לו רק צד אחד של התכללות. ודין התורה: ״מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה׳, הנה גם חכמת ה׳ בקרבו״. יש לך שני הדברים.

22:42 גם החכמה של הקב"ה מקיף אותך וגם אני בתוך החכמה, זה מקיף אותך. שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה. יש לך פה סיכום של כל זה. בפעם אחת יש לך כאן גם מקיף וגם פנימי באותו זמן. אז האחדות הזאת של מקיף ופנימי בפעם אחת יש רק בתורה. ובמה אנחנו לומדים את כל זה? מה האלטער רבי מלמד אותנו כאן? האלטער רבי מלמד אותנו כאן את גודל הפלא של העניין של לימוד התורה. כשמדברים, אמרנו כבר, במאמרים אחרים נמצא גם כמה מעלות במצוות, גם בתורה ועניינים אחרים. דירת תחתונים. יש דברים אחרים שדווקא יש במצוות יותר מתורה. מדברים אבל להגיע לעניין של אחדות. אחדות והתקשרות פנימית. הדבר הזה שייך דווקא בתורה, וזה לא צריך להיות דווקא בתורה שלומדים דווקא עניינים שנוגעים להלכה לפועל, אלא איזה עניין בתורה שלומדים, אפילו שלא היה ולא יהיה. ואדרבה, ודווקא כשלא היה ולא יהיה יש בזה, אדרבה, מבטא יותר את הרצון העצמי. אז כשיהודי לומד תורה, חכמה של הקב"ה, הלכות התורה, ולומד את זה, משיג בשכלו כל העניין, אז שמה יש לו את הדבר הכי נפלא שיכול להיות.