לקוטי אמרים תניא - פרק ה' - חלק 1

00:00 בפרק ה' הולך האלטער רבי בהרחבה בלשון תפיסה שאומר אליהו: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". כדי להבין יותר טוב בהרחבה את הלשון תפיסה שאליהו הנביא אמר. בפרק ד' מביא את הלשון שאליהו אומר: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". אומר את הלשון של הסיכום של זה שאנחנו אמרנו בפרק ד'. הלשון של פתח אליהו: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". כבר זה הוא הביא, ש"לית מחשבה תפיסא ביה", אבל כאשר תפיסה מתלבשת בתורה ומצוות אז כן תפיסא ביה. שעל ידי תורה ומצוות אנחנו, יש לנו תפיסה בהקדוש ברוך הוא. אז כאן האלטער רבי בא לדייק בלשון תפיסה. הלשון שאליהו הנביא השתמש זה לשון מדויק. הוא השתמש רק בלשון תפיסה. מה הדיוק בלשון תפיסה? "לית מחשבה תפיסא ביה". שמזה מובן שבנוגע לתורה ומצוות כן יש תפיסה. מה הבעיה עם הלשון תפיסה? ובכלל מה האלטער רבי בא עכשיו להסביר בפרק ה' למה שעדיין לא הסביר בפרק ד'? אז דבר ראשון, המשך הפרקים כאן. האלטער רבי כאן באמצע לבאר את המהות של יהודי והמהות של תורה ומצוות. האלטער רבי הרי כאן באמצע להסביר מה זה הנפש האלוקית של יהודי. בפרק ב' אז האלטער רבי התחיל לבאר מה זה נפש אלוקית, העצם של נפש אלוקית, שזה חלק אלוקה ממעל ממש וכולי. בפרק ג' האלטער רבי הסביר את הכוחות של הנפש האלוקית. המוחין, המידות של הנפש האלוקית. בפרק ד' האלטער רבי התחיל להסביר את הלבושים של נפש אלוקית. אז האלטער רבי הסביר את הלבושים. אז האלטער רבי הסביר בהסברת הלבושים שאף על פי שלבושים זה לכאורה החלק הכי תחתון של בן אדם, זה רק לבושים,

02:53 חיצוניים. אף על פי כן, בנוגע ליהודי דווקא בלבושים נמצא הקדוש ברוך הוא. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה דווקא על ידי הלבושים, כי שמה נמצא תורה ומצוות. האלטער רבי הסביר באריכות נפלאה את הנקודה של תורה ומצוות, עד כדי כך שזה עד לאין קץ יותר נעלה מהנפש עצמו, כי התורה ומצוות זה אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא כולא חד. שמה נמצא הקדוש ברוך הוא בעצמו. מה שאין כן הנפש היא רק נברא, אלוקות שנעשה נברא. אז היהודי, איך הוא מתקשר עם הקדוש ברוך הוא? זה על ידי הלבוש של תורה ומצוות. אז הרבי הסביר: א', תורה ומצוות זה דבר גשמי, אף על פי כן בזה נמצא עצמו, בזה נמצא העצמות של הקדוש ברוך הוא. במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. כבר זה הוא הביא את הלשון של "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", אבל תפיסא ביה דווקא בתורה ומצוות. שאין שום דרך לתפוס בעצמות, אבל זאת אומרת שנברא לא יכול לתפוס בעצמות מצד עצמו, שזה מדגיש את האין ערוך של הבן אדם מצד עצמו לגבי הקדוש ברוך הוא. "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". אפילו על השגות, על השגות בגן עדן, ששמה משיגים אלוקות בגן עדן. גם שם לית מחשבה תפיסא ביה, אין תפיסה בהקדוש ברוך הוא, דווקא על ידי תורה ומצוות שם תפיסא ביה. אבל בפרק ד' דיברנו על תורה ומצוות בכלל. בפרק ה' האלטער רבי בא להוסיף נקודה יותר עמוקה בהתקשרות של יהודי והקדוש ברוך הוא. ודווקא כאן, דווקא זה המעלה של תורה על מצוות. פרק ד' דיבר תורה ומצוות בכלל. הוא לא דיבר על תורה כעניין לעצמו. הוא דיבר על תורה ומצוות בכלל, שתורה ומצוות זה

04:51 חכמה ורצון של הקדוש ברוך הוא, על ידי זה מתקשרים לקדוש ברוך הוא. מדברים על ההתקשרות של יהודי והקדוש ברוך הוא, תפיסה. יש קשר של תפיסה, קשר מיוחד של יהודי והקדוש ברוך הוא. אז יש מעלה מיוחדת בתורה על מצוות. ההתקשרות של יהודי עם הקב"ה בתורה זה עוד יותר נעלה מההתקשרות שלו על ידי מצוות. בתורה יש קשר יותר עמוק, וזה הנקודה של פרק ה'. כאן האלטער רבי בא להסביר את המעלה שיש בתורה על מצוות. כשנוגע לייחוד שיהודי יכול להתייחד עם הקב"ה, אז עיקר הייחוד זה דווקא על ידי תורה יותר אפילו ממצוות. אין הכי נמי, במאמרים אחרים, בשיחות אחרות אנחנו יכולים למצוא מעלה במצווה על תורה. יש מעלה במצווה דווקא, ולא רק צריכים מאמרים אחרים, גם בתניא. אם אנחנו נסתכל בפרקים אחרים בתניא, אז האלטער רבי ידגיש דווקא את המעלה של מצוות. יש מעלה במצוות דווקא שאין בתורה. נראה אחרי זה בפרקים ל"ה, ל"ו, ל"ז. שם אנחנו רואים שהאלטער רבי דווקא מדגיש את מעלת המצווה. אין הכי נמי, אף אחד לא אומר שלא. יש מעלה במצווה שאין בתורה. ונוגע לעניין דירה בתחתונים ונוגע לעניינים אחרים. אבל מה שמדברים כאן, כאן אנחנו לא מעוניינים להסביר את הייחוד. איפה יש השגות אלוקות? איפה יש אצל הנשמה, אצל יהודי, הדרך להתקשר עם הקב"ה? בעניין התשוקה של האחדות. אז בעניין הייחוד בתורה יש מעלה על מצוות, וזה הנקודה של פרק ה'. להסביר את הייחוד הנפלא שיש ליהודי עם הקב"ה. אז עיקר הייחוד זה דווקא בתורה יותר ממצוות, ועל זה האלטער רבי מתחיל עם הלשון תפיסה. מה הבעיה תפיסה? מילת תפיסה מתאימה לדברים גשמיים. לתפוס, תפיסה שייך להגיד על דברים שהם נמצאים תחת השליטה שלי, שיש

07:06 לי שליטה על זה. אני תופס, לתפוס באיזה כלי מסוים ולתפוס באיזה עניין מסוים. תפיסה פירושו שהדבר נמצא בידיים שלו, בשליטה שלו. תופס את זה והוא כאילו שולט על זה. יש לו שליטה מסוימת על הדבר. זה נהיה קניינו. זה נהיה חלק ממנו והוא הבעל הבית על זה. זה נקרא תפיסה. כי כשמדברים על הקדוש ברוך הוא, זה בכלל לא, בכלל על רוחני, לא מתאים המושג תפיסה. דברים רוחניים, בפרט על אלוקות. לית מחשבה, מחשבה. אתה רוצה להגיד על לית מחשבה, לית מחשבה שמבינה אותו. יש לית מחשבה שמשיגה אותו. לית מחשבה שיודעת אותו. מתאים שם כי מדברים על מחשבה. זה בכלל לא מחשבה. מחשבה היא בקשר עם רוחני, קשר עם אלוקות. אז הלשון מתאים יותר. זה לית מחשבה שידיע ביה, לית מחשבה משגת ביה. תפיסה זה מושג שמתאים יותר לדברים אחרים, לא לעניין של הסוגיה, לא לעניין של מחשבה, לא לעניין של זה. וכאן ההדגשה זה דווקא תפיסה. אז זה האלטער רבי בא להסביר שבמילה תפיסה מודגש הייחוד המיוחד, הייחוד הנפלא שיש דווקא לעיסוק השכל, שלא יש בשום דבר אחר, יותר מכל עניין אחר, אפילו יותר ממצווה. עניין התפיסה. אז כאן בא-- כאן בפירוט אומר האלטער רבי ככה: "הנה", תסתכלו טוב. כאן יש את הכמה-- יש לכם תניא. אה? יש כאן כמה שורות ידועות, אה, שצריכים לדעת פשוט איך לקרוא אותם. זה לא כל כך עמוק, רק שהלשון, הלשון זה לשון מעניינת. אומר כך: "הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל". מדברים על שכל של בן אדם, שהשכל משכיל ותופס, משיג איזה מושכל, איזה עניין, איזה תמה, איזה עניין שכלי. "הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו". דבר ראשון

09:29 אומר האלטער רבי מה קורה כשבן אדם לומד ומבין איזה עניין, איזה השכלה. אז דבר ראשון אומר השכל תופס את המושכל. שכל תופס את ההשכלה, את המושכל, הדבר שהוא מבין. הוא מקיף בשכל. הוא מקיף אותו, לוקח אותו ומשיג ומ-מ-מ-מקיף אותו עם השכל שלו את המושכל הזה. "והמושכל". אוקיי, זה נקודה אחת עד "והמושכל". "מקיפו בשכלו". עכשיו האלטער רבי אומר עוד נקודה: "והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו". מה קורה עם המושכל? המושכל נתפס ומלובש בתוך השכל שמשיג אותו. וכאן יש כפל הלשון. הוא חוזר אותו דבר במילים אחרות עוד פעם. דבר ראשון הוא אומר שהשכל, השכל של הבן אדם תופס את המושכל, את ההשכלה, את התמה, את העניין, והוא מקיף אותו. השכל מקיף את המושכל. ומה הוא אומר אחרי זה? שהמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל. זה אותו הדבר. השכל תופס את המושכל, אז המושכל נתפס בשכל, אבל הכל פה זה האלטער רבי, האלטער רבי משתמש עם שני משפטים: שהשכל מקיף את המושכל והמושכל מוקף בשכל. וגם האלטער רבי מוסיף עוד עניין. "וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו". עוד עניין אומר האלטער רבי מה שקורה זה-- כאן זה כבר עניין אחר, שהשכל מלובש במושכל. לפני זה הסברנו שהשכל מקיף את המושכל. אז מי נמצא מבחוץ ומי מבפנים? השכל מבחוץ, הוא מקיף, והמושכל נמצא בפנים. המושכל הוא המוקף. עכשיו האלטער רבי אומר הפוך, שגם השכל מלובש במושכל. פירושו כאן זה הפוך. כאן מי נמצא מבחוץ? המושכל. ומי נמצא בפנים? השכל. השכל מלובש בתוך המושכל. אז מצד אחד השכל מקיף את המושכל, מקיף אותו מבחוץ. מצד שני הוא מלובש במושכל. הוא נמצא בתוך המושכל בפנים, "וגם

12:10 השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו". בשעה שאני מתבונן ומשיג את העניין, אז השכל גם כן לבוש במושכל. אז צריך לדעת, כשלומדים את התניא כאן בשיעור ראשון, האלטער רבי מדבר על שני-- יש כאן שני שלבים, שני עניינים. אף על פי שמחולק לשלושה משפטים, אבל בעצם יש כאן רק שני דברים שהרבי מדגיש. שתי נקודות. נקודה אחת זה יש את הבן אדם. בן אדם יש לו כוח השכל, כוח השכל, כוח השכל זה כוח החכמה, כוח הבינה, כוח הדעת, כוח השכל. כוח השכל שבנפש. הכוח להשכיל השכלות זה נקרא שכל. מושכל פירושו העניין שאני משכיל. המושכל. הסוגיה, אני לומד את הסוגיה של שניים אוחזין בטלית, אז יש לי כאן סוגיה, זה המושכל. אז יש את השכל, יש את המושכל. אז אומר האלטער רבי שיש כאן שני דברים. דבר ראשון זה שהשכל, השכל של הבן אדם מקיף את המושכל. הוא לוקח את ההשכלה ומקיף אותו, תופס אותו, מקיף אותו בשכלו. זאת אומרת שהשכל הוא המקיף והמושכל, הסוגיה נמצאת בתוך השכל. זה עניין אחד, וזה גופא אומר כאן בלשון. אבל אותה נקודה. ואחרי זה מוסיף עוד עניין. וגם השכל לבוש במושכל. עוד נקודה שהשכל, הכוח, השכל שבנפש, לא רק שהוא מקיף את העניין, הוא גם כן לבוש בתוך העניין וכאילו נמצא בתוך הסוגיה. הוא מתלבש בתוך העניין ואז העניין נמצא מסביבו. עכשיו בואו נסביר את זה קצת יותר ויותר במוחשיות. יותר בקונקרטי. איך אומרים, יותר במעשה, איך זה עובד? אז נגיד את זה במילים. איך זה עובד? בפשטות זה ההבדל מהתחלת ההשכלה, בהתחלת הלימוד ובהמשך. כשאני לומד סוגיה ואני לומד את זה קודם כל, נגיד, בגירסה. בגירסה לומד את

14:16 זה קצת בהשקפה ראשונה. אז אני לומד את העניין. או נגיד במילים אחרות, אני הולך עכשיו, אני, אני מתחיל את הסדר בבוקר, מתחיל סדר נגלה, מתחיל את הסדר ואומר: על איזה סוגיה אנחנו נלמד היום? היום אנחנו הולכים ללמוד על הסוגיה של, ללמוד על הסוגיה של שניים אוחזין בטלית. אז אני תופס את הנקודה, את הסוגיה שעליה אני הולך ללמוד. אז יש לי כאן את העניין. יש לי את הנקודה שעליה אני הולך ללמוד, ואני יודע כבר פרטים. אני הולך ללמוד על הסוגיה הזאת, על ה... על הפרט הזה ועל הלכה מסוימת, ואני לוקח איזה סעיף מסוים שבזה אני הולך לדון. אז בשעה שאני מתחיל ללמוד את הדבר, מה שקורה זה שהשכל של הבן אדם הוא כאילו הבעל הבית כאן. הוא כאילו זה שהשכל כללי, השכל, כוח השכל זה כוח השכל להרבה השכלות. זה כוח השכל בלי גבול השכלות. בעצם כוח השכל יכול להשכיל בכל מיני דברים, וכאן אני לוקח עניין אחד. אז להגיד שכוח השכל הקיף עכשיו סוגיה מסוימת, כוח השכל בחר בתחילתו, בחר בעניין מסוים, בסוגיה פרטית מסוימת שבסוגיה הזאת הוא הולך, הוא הולך, הוא הולך להיכנס לזה. אז בהתחלת ההשכלה זה שהשכל הוא המקיף, השכל כאילו הוא הכללי, והמושכל, העניין הפרטי, נמצא בשכל, נמצא בפנים, הוא מקיף אותו. מה אבל אחר כך, כשאני כבר מתחיל להתעמק בסוגיה, כשאני מתחיל להתעמק בסוגיה, לנתח את הסוגיה, ואז יש לי קושיות ויש לי בעיות ואני לא מבין כל כך טוב את זה ואני מנתח כל פרט ופרט. כאן מה שקורה זה הפוך. כאן זה, יש שלב מסוים בשעה שאני משיג את השכל, אז שם מה שקורה זה

16:28 הפוך. שם זה כאילו שהבן אדם נתפס בשכל. הסוגיה נהיית הדבר הגדול, נהיית הסוגיה. זה, יש סוגיה עם פרטים ועם עניינים, והבן אדם מכניס את השכל שלו בתוך הסוגיה. אז כאן יוצא הפוך. כאן יוצא כאילו שהבן אדם, לא שהשכל מקיף את המושכל, להפך, המושכל מקיף את השכל. כאילו שהבן אדם נמצא בתוך העניין. הוא נמצא כמו אטרפדו, כמו נמצא תפוס. הוא נמצא עכשיו תפוס בעניין מסוים והוא לא יכול לצאת משם בסוגיה, והוא מנסה להבין מה תוספות אומר. הוא נמצא עכשיו תפוס באיזה קושיה, באיזה בעיה שהוא צריך עכשיו לפתח. אז הוא נמצא בתוך העניין. אז זה שני השלבים. השלב הראשון, אפשר להגיד את זה אפילו לא עד כדי שזה אמת מה שאני אגיד עכשיו, אבל אפשר להגיד שזה על דרך חכמה ובינה, כן. כי השלב הראשון זה שלב החכמה, כאילו בשלב היותר כללי. אז אומרים, אז אומרים שמה שהשכל של הבן אדם הוא מקיף את המושכל, הוא לוקח מסביב את המושכל. יש לו כאילו את המושכל בתוכו. זה בתחילתו. הוא מקיף את זה בינתיים, כאילו הוא הבעל הבית על השכל. בשעה שהוא משיג את זה בפנימיות ובאותיות, אז להפך, הוא לבוש במושכל. טוב, זה מובן. לכן מובן גם כן הלשון בתניא שהוא אומר: ״בשעה שמשיגה בשכלו״. מסתכלים בלשון, רואים: ״וגם השכל לבוש במושכל בשעה שמשיגה בשכלו״. בשעה שהוא משיג את העניין, באותו זמן אז, אז, אז בשעת ההשגה, בשעת... אז השכל לבוש במושכל. מה שלא מובן כאן זה משהו. מה כאן... כפל הלשון. מה שלא מובן כאן זה כפל הלשון. האלטער רבי מתחיל להגיד: ״שכל תופס את המושכל, מקיף ליה בשכלו, ואחרי זה משיג, והמושכל

18:31 נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו״. זה להגיד אותו דבר, שהשכל תופס את המושכל והמושכל נתפס בשכל. זה הרי סתם כפל הלשון. כאן הוא לא מוסיף שום דבר. זאת אומרת, השורה הזאת, יש לכם את זה בתניא, השורה הזאת שהאלטער רבי אומר: ״והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו״, השורה הזאת לכאורה שורה מיותרת. זה אותו דבר מה שאמר שורה קודם. רק לפני זה אמר את זה מלמטה למעלה: השכל מקיף את המושכל. אחרי זה אותו דבר מלמעלה למטה: המושכל מוקף מהשכל. נו, ודאי, השכל מקיף את המושכל, המושכל מוקף מהשכל. זה אותו דבר. זהו כפל הלשון. אז על השאלה הזאת... אה? כולם מבינים שהשאלה ברורה. זה לשון של התניא. אז השאלה הזאת הרבי הסביר כמה ביאורים, בכמה הזדמנויות שונות. דבר אחד, הרבי הסביר קודם כול סתם פשט, פשט ממש, שבאמת האלטער רבי לא בא להוסיף כאן שום דבר. האלטער רבי רק בא להדגיש את העניין. מכיוון שהכוונה של האלטער רבי כאן בפרק ה' זה להדגיש עד כמה נפש האדם יכולה להתאחד עם אלוקות, שבן אדם יכול עם השכל שלו להתאחד עם שכל התורה, חכמה של הקדוש ברוך הוא. רוצה להדגיש את ההתאחדות, אז הוא מדגיש את זה משני הצדדים. שכל האדם תופס את שכל... מקיף את שכל התורה, ושכל התורה מוקף בשכל האדם. הוא רוצה להדגיש את ההתאחדות משני הצדדים. גם הבן אדם, אז איך שהוא מקיף את חכמת אלוקות, הקדוש ברוך הוא מוקף בו. אין לו חילוק, הוא לא מוסיף שום דבר, הוא רק מדגיש את ההתאחדות. עד כמה השכל הטהור מתאחד עם שכל האדם. זה פשוט בהמשך העניינים, הוא רק רוצה להדגיש את העניין.

20:45 מצד ה-- גודל, גודל, גודל, גודל האיחוד. אחרי זה הרבי מוסיף ביאור שני, אומר שיש כאן גם כן הוספה. יש כאן חידוש. החידוש הוא, מדברים כאן על שכל התורה. מדברים כאן על איזה שכל? מדברים כאן על השכל האלוקי, חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. מדברים על השכל האלוקי, אז יכול להיות שאני מקיף את השכל, כן? השכל שלי אצלו אז מקיף את העניין, מקיף את החוכמה שלי. אני מקיף את חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. אבל מי אומר שהחוכמה הזו של הקדוש ברוך הוא מוקפת? מי אומר שהוא רוצה? הרי מדברים כאן על החכמה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, הרי איפה שהוא לא רוצה להיות, לא צריך להיות. הקדוש ברוך הוא לא חייב להיות איפה שאתה רוצה שהוא יהיה. אז יכול להיות שבן אדם ילמד למשל, רשע גמור, כן? הקדוש ברוך הוא לא אוהב אותו, אז יכול להיות שהוא ילמד תורה. אז הוא ילמד. יכול להיות בן אדם שהוא רשע גמור והוא ילמד גמרא, ילמד גמרא עם כל הגאווה והישות אצלו, והוא לוקח את הסוגיה והוא מקיף את הסוגיה עם כל העניין. הוא מצדו, הוא עושה את הכל. הוא מקיף את הסוגיה, אבל מי אומר שהסוגיה מוקפת בו? זה הרי, זה הרי חוכמה של הקדוש ברוך הוא, אבל זה הרי חוכמה אלוקית. אז אולי הקדוש ברוך-- החכמה של הקדוש ברוך הוא לא נמצאת בו. הוא מקיף את העניין, אבל העניין לא מוקף בו. העניין האלוקי הוא לא, לא, לא מתלבש בו. הוא נשאר, הוא מסתלק ממנו. הקדוש ברוך הוא יכול להסתלק ממנו. לא חייב, הוא לא חייב להיות שלו. וזה החידוש, שאפילו בן אדם שהוא יהיה

22:36 מי שיהיה, כן? יהיה מי שיהיה, אפילו שהוא רשע גמור שכתוב עליו: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי". כשהוא לוקח סוגיה ומקיף את זה, שהוא לומד עניין בתורה, הוא מקיף סוגיה בתורה בחכמתו של הקדוש ברוך הוא. אז באותו זמן החוכמה של הקדוש ברוך הוא מוקפת בו גם כן. ה-ה-החוכמה האלוקית מתלבשת בו. זה, זה מה שהאלטער רבי רוצה להוסיף עם זה שהוא חוזר עוד פעם על אותו עניין ממילא למטה. שגם השכל האלוקי, גם מצד אלוקות, לא רק מצד הגברא, מצד הבן אדם הוא משיג את השכל, גם מצד התורה, התורה באמת מתלבשת בו. התורה מ-מ-מקבלת את זה ונכנסת לבן אדם, מתלבשת בו. זה ביאור שני של הרבי. אחרי זה יש עוד ביאור שהרבי במקום אחר. הרבי נותן הסבר אחר על השורה הזאת. שבעצם יש כאן שלושה שלבים. בעצם יש כאן שלושה שלבים בהבנת עניין בתורה. כשאדם לומד עניין שכלי יש את השלב הראשון, יש את השלב השני, שלב שלישי. בשלב הראשון השכל הוא מקיף, כמו שאמרנו לפני זה. השלב הראשון, כוח השכל הוא מקיף את העניין. היום אנחנו לומדים סוגיה פלונית, אז אנחנו מקיפים את הסוגיה. השכל שלי מקיף את הסוגיה. כשאני מתחיל להתעמק בפרטים ולהתפלפל, אז מה קורה? אז קורה השלב-- אז, אז קורה מה שכתוב אחרי זה "וגם". שהשכל, השכל מתלבש בעצם במושכל ו-ו-ומתעמק בו ומתעסק איתו. אז השכל הוא במושכל. יש אבל שלב שלישי. אחרי שכבר התפלפלתי והתייגעתי בסוגיה וכבר תירצתי את הקושיות, ואז אני עושה סיכום. אז אני עושה סיכום מהסוגיה. אז מה למדנו היום? אז אני עושה סיכום כללי ואז יש לי את המסקנה של כל העניין בפנים. אז

24:44 עוד פעם מה שקורה זה, אז מה שקורה זה שאז המושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו. אז הסדר כאן זה לא מסודר בעצם. האלטער רבי התחיל עם השלב הראשון, הולך לשלב השלישי ואחרי זה הולך לשלב השני. אז תסתכל בפנים. כן. דבר ראשון, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. זה השלב הראשון. כשאני מתחיל ללמוד אז השכל שלי לוקח את המושכל ומקיפו בשכלו. זה התחלת הלימוד. זה שלב ראשון. אחרי זה האלטער רבי אומר: "והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו". זה שלב שלישי. זה קורה בסוף. שגמרתי את הסוגיה ואני עושה את המסקנה ואז אני לוקח את העניין במסקנה. אז המושכל, כל הלימוד שלמדתי עם כל ה-- כל העניין והסיכום, זה נמצא מוקף מלובש בשכל שהשיגו והשכילו. זה הסוף, זה השלב השלישי. "וגם" כאן זה השלב האמצעי. "וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו". זה בשעת הלימוד. זה השלב השני. בשעת ההת-- יגיעה בשעת הלימוד, שמתייגע בסוגיה, אז השכל מלובש במושכל בשעה שמשי-- השכל מתלבש במושכל. אה, הייתי שואל למה האלטער רבי הולך בסדר כזה בלגן? הוא מתחיל עם שלב ראשון ואחרי זה שלב שלישי ורק אחרי זה שלב שני. אז זה לא קושיה. כי האלטער רבי כאן הוא מדבר, לא הסדר העניינים. הוא מדבר-- קודם כל מדבר על העניינים, על החלקים שבו השכל מקיף את המושכל, ואחר כך הוא מסביר את החלקים שבו המושכל מקיף את השכל. בשלב ראשון ובשלב שלישי השכל מקיף את המושכל, ובשלב שני אז זה הפוך, שהמושכל מקיף את השכל. אז לכן האלטער רבי חילק את זה ככה, שלב ראשון