לקוטי אמרים תניא - פרק ד' - חלק 9

00:00 שם עוד אחד למעלה, שורה שנייה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". אחרי זה האדמו"ר הסביר מה זה תורה ומצוות. מה זה גילוי אלוקות? תורה ומצוות, שזה רצון של הקדוש ברוך הוא. רצונו הוא לא רק סיפוק צורך כל אחד כאן למטה, ואילו מה זה הגשמי? אז יש לנו כאן את העצמות על ידי קיום התורה ומצוות. על פי זה אז הרבי מסביר את המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". שמה במשנה יש דבר שכל המפרשים עומדים על זה ומדייקים. המשנה אומרת "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". והמשנה אחרי זה אומרת "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". הרי לכאורה יש לנו פה סתירה. מצד אחד אתה אומר שיש משהו בעולם הבא שזה יותר כדאי מכל העולם הזה, שעה אחת של קורת רוח שיש בעולם הבא, שזה יותר שווה מכל חיי העולם הזה. מצד שני אתה אומר שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. הרי איך זה עובד? ובכלל צריך להבין מה פירוש יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, שואלים המפרשים. איך אתה אומר ששעה אחת בעולם הזה יותר טוב מכל חיי העולם הבא? אם באותה משנה או משנה לפני זה, אני לא יודע בדיוק שמה איפה כתוב, כתוב קודם "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". אז כיצד יכול להיות? "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין". כל העולם הזה זה רק כמו פרוזדור, כמו, איך אומרים, קורידור, כמו, איך אומרים, פסאז' שלפני שנכנסים

02:09 לסלון, לבית. זאת אומרת שהתכלית העיקר זה עולם הבא. וכאן אתה אומר שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. מה הסברה בזה? זהו, הרבי אומר שעל פי הביאור שמה שהסברנו אז מובן. איך אומרים ששעה אחת במקום הזה זה יותר טוב מכל חיי העולם הבא? למה? כי עולם הבא. מה זה עולם הבא? הוא שנהנין מזיו השכינה. מה הגדר של עולם הבא? עולם הבא זה מקום ששמה העניין שמה זה שנהנין מזיו השכינה. זאת אומרת, זיו זה רק, זה לא השכינה עצמה, זה זיו של השכינה. יש זיו, האור של השכינה, שהנשמה מקבלת הנאה, זה על ידי שמשיגה אלוקות. על ידי זה היא מקבלת הנאה, שהוא תענוג אלוקי. זה התענוג שיש לנשמה ממה שהיא משיגה אלוקות. מה זה? מה הסברה בזה? סוד מוסבר שעולם הבא, בדרך כלל עולם הבא זה עולם הבריאה. שמה נמצא גן עדן. עולם הבריאה זה אפילו גן עדן העליון. גן עדן התחתון זה ביצירה או בעשייה. אפילו גן עדן העליון, זה היותר נעלה, אז זה נמצא בעולם הבריאה. ומה זה עולם הבריאה? עולם הבריאה, כתוב "בינה מקננא בבריאה". בעולם הבריאה שמה נמצא ספירת הבינה. וזה כתוב שבאצילות מאיר חכמה, ובריאה מאיר בינה, ביצירה מידות, ובעשייה... אז מכיוון שגן עדן, עולם הבריאה, אפילו גן עדן העליון, עולם הבריאה, שמה מאיר בינה. עולם הבינה זה עולם ההשגה. אז כל השייכות שיש לנשמה זה בריאה, ואלוקות זה שייכות שיש מצד הבינה, השגה של אלוקות. בפשטות, מהבריאה זה נברא הנשמה כפי שנמצאת בגן עדן. אז הנשמה היא בבחינת נברא, "אתה בראתה", שהוא כבר לא באצילות, זה כבר בבריאה. וכאן מדובר על הנשמה כפי שהיא

04:27 בעולם הבריאה, "אתה בראתה", שהוא הנשמה נברא, והקשר הכי עמוק שנברא יכול לקבל עם אלוקות זה קשר של השגה. מצד נברא. יש קשר של, של תורה זה לא עניין של נברא, אבל הקשר מצד נברא, עד כמה נברא יכול לקבל אלוקות, זה קשר של השגה, וזה מה שקורה בגן עדן. הנשמה נמצאת בגן עדן העליון אפילו, ושם היא משיגה אלוקות, ועל ידי ההשגה של אלוקות היא מתענגת מזיו השכינה, דהיינו, בהשגה. אז ממילא זה אומר שכל ההשגה של הנשמה זה מדוד ומוגבל לפי ערך השגה. ואי אפשר לשום נברא, אפילו מלאכים. כיוון שאנחנו אומרים שהנשמה בגן עדן, בעולם הבריאה, נברא, אז אפילו שהוא נברא בעולם העליון, אבל מכיוון שסוף כל סוף הוא נברא, אז נברא לא יכול להשיג באלוקות. אי אפשר לשום נברא אפילו מלאכים להשיג כי אם איזה הארה מהאור האלוקי. כל מה שנברא יכול להשיג בבריאה זה רק בהאור. זאת אומרת, רק בעניין כזה שבא בהתלבשות בנברא, שזה האור ששייך להתלבש בנברא, אבל בעצמות אלוקות אי אפשר בשום אופן שנברא ישיג, כמו שאמרנו לפני זה, נברא ובורא זה באין ערוך. אז ממילא זה בלתי אפשרי שנברא ישיג בבורא. רק מה? איזה אור שמתלבש לפי גדרי הנברא, וזה יכול להשיג, וזה התענוג של הנשמה בגן עדן. ולכן נקרא שם זיו השכינה. זה הסיבה למה אנחנו קוראים לדרגה הזו, לגילוי של גן עדן, בשם זיו, שזה האור הזה ששייך להתלבש בנברא. אבל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא יכול לתפוס בכלל. מדברים אבל על, על, על העצמי של הקדוש ברוך הוא, לא על הזיו שלו, על העצמי שלו,

06:26 על העצמי של הקדוש ברוך הוא. על זה אומרים: לא יכולים לתפוס, ואי אפשר להשיג אותו בשום אופן. אין דרך לתפוס אותו. אפילו בגן עדן, אפילו כשהנשמה בלי גוף. טוב, אז ממילא זה מה שהרב מסביר. מה פשט ״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא״? למה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יותר טוב מכל חיי העולם הבא? אז הוא מסביר, בגלל שמה שיש בעולם הבא, עולם הבא זה עניין של עולם הבריאה, גן עדן העליון, ששם ההשגה, עניין של הקשר של הנשמה לאלוקות, זה עד כמה המקסימום שנברא יכול לתפוס באלוקות, ונברא יכול לתפוס רק באור של אלוקות, בזיו השכינה. זה עד כמה שנברא תופס. זה עולם הבא. עצם תפיסה בכלל לא שייך אליו עצמו, כי אם כאשר תפיסא מתלבשת בתורה ומצוותיה. אבל כאשר העניין האלוקי, כאשר זה מתלבש, הקדוש ברוך הוא מתלבש בתורה ומצוותיה, אזי היא תפיסא בהן ומתלבשת בקדוש ברוך הוא ממש. כאשר תפיסא מתלבשת, אני מדבר על הנשמה. כאשר הנשמה תופסת בתורה ומצוות, על ידי שהיא תופסת בתורה ומצוות, אז התפיסא בהן מתלבשת בקדוש ברוך הוא ממש. אז שם יש לך תפיסה ממש. יש כאן שני גדרים של תפיסא בהן. תפיסא מתלבשת בקדוש ברוך הוא. כאן יש קשר ישיר בין הנשמה והקדוש ברוך הוא בעצמו על ידי תורה ומצוות. למה? דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. וזה מה שאפשר להשיג דווקא כאן למטה, שדווקא כאן למטה יש לנו את העצמות, ואילו בגן עדן הנשמה משיגה רק זיו השכינה, אור ה'. מה שאין כן כאן למטה הנשמה משיגה, תופסת את העצמות. על ידי מה? על ידי

08:27 תורה ומצוות. על זה יש את השאלה ששואלים בחסידות. אז אם ככה יש כאן קושיה חזקה מאוד. אם ככה יוצא שאין שכר לנשמה על קיום תורה ומצוות. כל העניין של גן עדן זה עניין של שכר. אז איפה השכר לקיום תורה ומצוות? אם אתה אומר שהנשמה, המקסימום שהיא יכולה לקבל מאלוקות זה רק זיו השכינה, ובתורה ומצוות יש לה את עצם השכינה, תופסים בעצמות. זאת אומרת התשובה היא בעולם הזה. זה הפשט: יותר טוב מחיי עולם הבא, כי עולם הבא זה השגת הנברא, וכאן יש לך את העצמות. אז איפה השכר על קיום תורה ומצוות? קשה. קושיה יותר חזקה. הרבי מהר"ש מסביר במילים אחרות מה הפירוש ״יפה שעה אחת״. הרבי מביא את זה הרבה במאמרים. מה הפירוש? ״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא״. אז הרבי, הרבי מהר"ש מסביר שהפירוש הוא ככה: שהתענוג שיש לקדוש ברוך הוא מתורה ומצוות זה התענוג של הקדוש ברוך הוא. מי מתענג מתורה ומצוות שאנחנו עושים כאן למטה? זה התענוג של הקדוש ברוך הוא. ״נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני״. תענוג של הבורא. מי מתענג מהעולם הבא? אנחנו. נשמות מתענגים בעולם הבא. זאת אומרת שהתענוג של עולם הבא זה תענוג נברא. התענוג של תורה ומצוות זה תענוג בורא. אז מה יותר גדול? תענוג נברא או תענוג בורא? ודאי שתענוג בורא. תענוג הבורא יותר נעלה מתענוג נברא. זה הפשט: ״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא״. כי בתשובה ומעשים טובים יש תענוג בורא. מה שמשיגים בעולם הבא זה תענוג נברא. אז הקושיה יותר חזקה כאן. מה זאת אומרת? אם ככה יוצא שאין, אין, אין, אין שכר. אין שכר. אז יש בזה אריכות שלמה.

11:09 אחד הביאורים בזה, הרבי מאריך בזה באריכות בליקוטי שיחות. מי שרוצה לבדוק את זה, יש את זה בליקוטי שיחות חלק ה', ויגש. בכמה מקומות גם כן. הכול פונה לנקודה שאין ערוך. התענוג שבגן עדן, התענוג שבעולם הבא זה תענוג נברא. זה אבל המציאות של גן עדן מצד עצמו. אבל יש עוד עניין, שזה התענוג בורא. לעתיד לבוא יתגלה, לעתיד לבוא יתגלה. חוץ מהעניין של גן עדן מצד עצמו, יתגלה התענוג בורא שיש לקדוש ברוך הוא בתורה ומצוות, וזה עצמו יתגלה לי. כן. זאת אומרת שהשכר האמיתי על קיום תורה ומצוות זה לא הגן עדן עצמו, זה מה שיתגלה בגן עדן, או ימות המשיח יותר טוב, או ימות המשיח. יתגלה התענוג, התענוג שיש לקדוש ברוך הוא בתורה ומצוות. זה עצמו יתגלה, על ידי זה יתגלה לעתיד לבוא. וזה הפשט. אם ככה מדהים! אם ככה מתאים העניין הזה שהשכר יהיה שיתגלה תענוג הבורא של התורה ומצוות. אז אם ככה, אבל נשאלת השאלה על יסוד זה: אז למה אומרים ״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא״? אם אתה אומר שסוף כל סוף בעולם הבא יתגלה תענוג הבורא, אז אם כך, אז עוד פעם חוזרת השאלה: למה אומרים ״יפה שעה אחת״? אז ההסברה היא שעל ידי תורה ומצוות אנחנו עושים את התענוג בורא. אנחנו פועלים את התענוג בורא. ולעתיד לבוא זה רק יהיה ההתגלות של התענוג בורא. כן, זאת אומרת, כאילו נגיד, עכשיו זה הסיבה ולעתיד לבוא יהיה המסובב. עכשיו אנחנו גורמים את התענוג, אז לעתיד לבוא התענוג הזה יתגלה. זה המסובב של התענוג. הסיבה יותר גבוהה מהמסובב. כן, זאת אומרת שקיום תורה ומצוות שגורם את התענוג בורא זה

13:22 יותר נעלם מהגילוי של העניין שיתגלה לעתיד לבוא. אבל לפי זה נשאלת השאלה על יסוד זה. אתה הולך, אתה לא חוזר. מה יש להסביר? אז אם ככה חוזרת השאלה הפוך. אז אם ככה, אם ככה, יוצא שאין שכר אמיתי על קיום התורה והמצוות. כי כל העתיד לבוא זה רק הגילוי של העניין. עצם העניין נפעל עכשיו. אז ווייטער, אז יוצא שאין שכר לתורה ומצוות. אז יש ביאור מהרבי, ביאור נפלא שהרבי הסביר את זה בתשמ"ט, בשיחה בפרשת עקב. אז הרבי חזר על כל העניין והקשה, הקשה עד הסוף. ואז הרבי אמר שהתירוץ האמיתי זה לא כל זה. מה התירוץ האמיתי של מה השכר האמיתי של המצווה שיהיה לעתיד לבוא? אז הרבי הסביר שכתוב במשנה: שכר מצווה מצווה. אז בחסידות מפרשים שכר מצווה מצווה, מה הפשט? שהשכר של המצווה זה צוותא ויחוד. שכר של המצווה זה הקשר שאתה מקבל עם הקדוש ברוך הוא, שזה יתגלה לעתיד לבוא. השכר הוא עצמי. אבל זה יש לך בוודאי, לכן זה רק הגילוי. כאן יש לך את העצם. אז הרבי מסביר כפשוטו: שכר מצווה מצווה, כפשוטו. מה פשט שכר מצווה מצווה? שהשכר של המצווה הוא שיהיה לך הזדמנות לקיים עוד מצוות. זה השכר הכי גדול שיש במצווה. השכר של מצווה, כשיהודי מקיים מצוות, אתם יודעים מה זה השכר שמקבל על זה? שבזכות זה שעשה מצווה יהיה לו את האפשרות לקיים עוד מצוות. לעתיד לבוא, הרי הרמב"ם אומר שאז לא יהיה לא רעב ולא מלחמה ולא מחלוקת ולא כל מיני בלגנים, לא יהיה. אז ממילא יהודי יוכל לקיים מצוות בלי הגבלות. לא יהיה שום מין מעכב, וזה

15:20 השכר של המצווה. זאת אומרת, השכר של המצווה זה לא הגן עדן והגילויים והעניינים. השכר של המצווה זה עצם העניין שנוכל לקיים מצוות. מי שחיכה שיגדל כסף על העצים, אז הוא יתבטל. מה זה השכר של המצווה? קיום המצווה, שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו לעתיד לבוא אפשרויות לקיים מצוות באופן שלא יהיה שום, לא שום הגבלה על זה. אז אדרבה. אז אם ככה זה לא הפשט שהשכר יהיה איזה גילוי אלוקות שיבוא. אי אפשר. אין שום גילוי שיכול להיות שכר לקיום המצווה. מה יכול להיות שכר לקיום המצווה? קיום המצווה. שנוכל לקיים עוד מצוות. כי זה הדבר הכי נעלה שיש. צוותא ויחוד. עצם הציווי, עצם ההתקשרות עם הקדוש ברוך הוא שנעשה בקיום המצווה. וזה מה, זה מה שזה. זה סוף הביאור הזה. מי שרוצה להסתכל על זה באריכות, שמה חיזק את הפלאות בפרשת עקב. על כל פנים, אז האלטער רבי אומר: ולכן אמרו. טוב, האלטער רבי מביא כאן יסוד שדווקא על יסוד הביאור הזה שלמדנו כאן בתניא, שיש לנו הבנה אמיתית מה זה תורה ומצוות, רק על יסוד זה אפשר להבין מה פשט יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. בלי הביאור של האלטער רבי אף פעם לא מובן. סוף כל סוף, עולם הבא זה גילוי אלוקות. כאן אין לך את זה, אבל דווקא על יסוד האלטער רבי ואחרי כל הביאור אנחנו מבינים שתורה ומצוות זה המשכה של העצמות. אז מבינים שדווקא כאן למטה יש לנו יותר מכל חיי העולם הבא. עכשיו האלטער רבי ממשיך: ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים. כאן האלטער רבי ממשיך עם שאלה. נשאלת השאלה: סוף כל סוף, התורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים. מה

17:29 הבעיה? הוא כבר הסביר. האלטער רבי כבר תירץ. הוא אמר שמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. צמצם הקדוש ברוך הוא את עצמו לחכמה ולתוך מצוות גשמיות, וזה כל העניין שיכול להתלבש בגשמיות. האלטער רבי כבר תירץ את השאלה. עוד פעם חוזר ומקשה אותה קושיה. אלא מה, כאן האלטער רבי מקשה קושיה אחרת. אין הכי נמי. אני הבנתי שהקדוש ברוך הוא אין סוף, הוא מתלבש והוא יכול לרדת. הכול טוב אצל הקדוש ברוך הוא. אבל סוף כל סוף שואל הבן אדם: אתה מסביר לי שמה שכדאי לי כאן למטה זה יותר מגניב כי כאן יש לי את העצמות. כן, אבל סוף כל סוף הבן אדם שואל מלמטה למעלה. בפועל יש לי כאן עסק עם דברים גשמיים. כשאני תופס את התפילין אני תופס עור, והנה כשאני תופס את האתרוג הזה זה דבר גשמי. בפועל במה אני מתעסק? אני מתעסק עם גשמיות. מה שאין כן למעלה. טוב, אין הכי נמי, אין לי עצם, יש לי גילוי, אבל מה שיש לי יש לי גילוי. יש לי. אני תופס. מה שאני כן תופס, תופס אלוקות, משיג אלוקות, מבין אלוקות, מתענג על אלוקות. אז יש לי אלוקות בגילוי. אז זו הטענה מלמטה למעלה. סוף כל סוף, הרי התורה נתלבשה בדברים גשמיים. אז מה? אז סוף כל סוף חסר כאן. אילו אתה אומר שעולם הזה יותר טוב מכל חיי העולם הבא, עולם הזה מה זה? סוף כל סוף אתה תופס בדברים גשמיים. אין לי עסק עם אלוקות בגילוי, זה רק עם דברים גשמיים. זה הוא בא לברר כאן: ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים. אז הרי יש כאן חיסרון, כי אילו שאני תופס גשמיות.

19:21 בתורה ומצווה. אומר האלטער רבי, מה הבעיה? הרי זה כמחבק את המלך דרך משל. אומר האלטער רבי משל פשוט שמסביר את העניין: זה כמו אחד שמחבק את המלך. מלך זה העצמות. בתפילין נמצא המלך. בציצית נמצא המלך, ועל דרך זה בכל מצווה. נמצא כאן המלך, הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואתה מחבק את המלך, מחבק את הקדוש ברוך הוא. הרי זה כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשלובש לבוש אחד, בין שלובש כמה לבושים, מאחר שגוף המלך בתוכם. מכיוון שכאן מדובר בגישה למלך, יש לך כאן את המלך. אז אחד מחבק את המלך. אז משנה לו אם המלך לבש בגד אחד או שלוש בגדים? יש חיבוק, קשר וקשר. יש קשר של חיבוק, קשר של אהבה. נגיד ילד מחבק את אבא שלו. נגיד משל יותר פשוט של חיי היום. ילד מחבק את האבא, אז יש, יש הבדל אם האבא היה לבוש עם חליפה או בלי חליפה? האבא היה לבוש כמה בגדים או בגד אחד? מה זה משנה באיזה אופן? כאן נמצא המלך. הוא מחבק את הבגד? הוא מחבק את מה שנמצא בבגד. אז אותו דבר אומר האלטער רבי. מה כל החיסרון שיש באלו? מה הטענה שלך? יש בעיה כי גשמיות כאן, גשמיות. אני לא תופס אלוקות ממש בגילוי כי אני תופס אותו גשמי. אבל כאן המלך נמצא. אז אתה תופס את המלך דרך בגד, דרך בגד. תסתכל על הגשמיות לא כמו דבר נפרד. תסתכל על הגשמיות כמו בגד של המלך, לבוש המלך. ובמילא כשאתה מחבק את התפילין, הקדוש ברוך הוא נמצא בזה. אתה מקיים את זה.

21:22 מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבק בזרועו, גם אם מדובר שתוך מלבושו. אותו דבר זה גם לעניין כאן: המלך מחבק אותו. הרי אמרנו לפני זה שהמצווה שני צדדים: שאני תופס על ידי זה בהקדוש ברוך הוא, כי במצווה הקדוש ברוך הוא מתגלה בי, מתגלה בבן אדם מקיים מצווה. אז גם כאן, המלך מחבק בזרועו, גם כשמדובר שתוך מלבושו, כמו שכתוב ״וימינו תחבקני״. אבל כאן נמצא המלך. מה זה משנה אם נמצא דרך... ההבדל בין מי שקיבל חסד ומעש, זה צריכים להסביר על כל פנים. אז העניין היא: יש את המעשה עם הברדיטשובר. מעשה ידוע עם הברדיטשובר, עם האתרוג. הברדיטשובר היה, עם האתרוג, הוא היה כל כך מחכה כל הלילה לאתרוג. מספרים על העניין הזה שראו אצלו את העניין של חיבת המצווה באופן נפלא ביותר. מספרים שהיה מנשק את הסכך כל הזמן עד שהגיע סוכות. לא יכל לחכות שיגיע כבר סוכות. היה עומד לנשק את הסכך או לנשק את הסוכה. וכשהגיע מצוות אתרוג, אז כל הלילה ישב ועמד וחיכה, חיכה, חיכה וחיכה שיגיע כבר הבוקר שהוא יוכל לקיים את המצווה. כשהגיע הבוקר אז הוא לקח והוא הכניס את היד שלו, לקח את האתרוג, והיה זכוכית. הוא לא שם לב, שבר את ה... היה מקבל מכה בידיים, ירד לו דם, נשפך. אבל הוא היה כל כך מורגש עם קיום המצווה שהוא לא שם לב בכלל לכל, לכל מה שקורה סביבו. והעניין הזה של מה שאומרים כאן התניא, זאת אומרת שבן אדם מסתכל על מצווה באופן נכון. המחבק את המלך מסתכל על מצווה שזה לא דבר יבש. מסתכל במצווה לראות כאן שכאן נמצא המהות ועצמות של הקדוש ברוך הוא. שאני תופס

23:34 תפילין או תופס ציצית, תופס, אז העניין של חיבת המצווה, שהוא תופס בקדוש ברוך הוא, תופס במהות עצמו. המחבק את המלך. איי, גשמי? זה כאן נמצא המלך. כאן נמצא עצמו של הקדוש ברוך הוא. ההסתכלות הזאת על מצווה זה מה שהרבי מנסה להסביר לנו כאן, איך יהודי צריך להסתכל. אף על פי שזה מדובר במשהו גשמי, ופרי גשמי וכסף גשמי, אבל כאן נמצא המהות ועצמות. המלך נמצא כאן. זה לא סתם. עכשיו הרבי מסיים כאן. הוא אומר כמו שכתוב ״וימינו תחבקני״. אז הרבי מדייק מה זה ימין, יודע? אז הוא אומר שזה הולך על כל ענייני התורה, כי התורה נקראת ימין, שניתנה מימין, חסד ומים. מה התרגום כאן חסד ומים? אז כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים, כאן מה שאדמו"ר הזקן חידש כאן שני דברים: יש חסד ויש מים. חסד, ימין. אדמו"ר הזקן קודם כל רוצה לתרגם ימין. ימין פירוש