לקוטי אמרים תניא - פרק ד' - חלק 8

00:00 אומר כאן הרבי בעניין תורה ומצוות: ומעלת הלבושים, מחשבה דיבור ומעשה, שגבהה וגדלה מעלתם לאין קץ על מעלת נפש רוח נשמה. למה? כי מחשבה דיבור ומעשה, תורה ומצוות, תורה ומצוות זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. תורה ומצוות זה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. אז זה דבר אחד עם העצמות, הקדוש ברוך הוא בעצמו. ובמילא התורה ומצוות שמלובשים במחשבה דיבור ומעשה, שזה העניין של תורה ומצוות, אז כאן יש לך את עצמות הקדוש ברוך הוא בעצמו, מה שאין כן הנפש רוח נשמה. אז נראה, נראה. ובמילא זה בין ה... אז האדמו"ר הביא את העניין של מים. ואכן התורה נמשלה למים. כמו שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, אותו דבר התורה היא בעצמה מים. זה לא רק שיש האור והמים שיורדים; המים עצמם, אותם מים שהיו במקום הגבוה, הם עצמם יורדים למקום הנמוך. אותו דבר תורה ומצוות, שזה התורה, חכמתו ורצונו, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. אותה תורה גופא, כמו שזה בעצמו, זה מה שירד בסתר המדרגות עד שהתלבש במעשה גשמי. זאת אומרת שכאן נמצא עצמות ה'. ראינו את העניין שכאן הרבי מוסיף. כאן הרבי בא להוסיף עם המשל של מים, עם המשל של מים. כאן הרבי מוסיף לא רק שהתורה גם ירדה למטה. יש לך תורה מהקדוש ברוך הוא, נמצא כאן, נמצא הקדוש ברוך הוא. התורה נמצאת למעלה בחכמתו ורצונו וגם כן ירדה למטה. המשל ממים אומר שדווקא למטה, אחרי שהתורה ירדה למטה, כמו שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, על ידי זה חכמתו ורצונו ירד למטה, ועצמות התורה נמצאת דווקא למטה. עכשיו

02:22 אחרי שהתורה, אז עצמות התורה איפה נמצאת? זה נמצא דווקא למטה, בכל גוונא, מעשה גשמי בתורה של גשמיות. אז ראינו שזה הפשט גם כן בסתר המדרגות. האדמו"ר משתמש כאן. מה פירוש בסתר המדרגות? שהפשט הוא שבכל סדר השתלשלות זה באופן של סתר המדרגות. התורה יורדת מן העצמות ונמשכת דרך כל סדר השתלשלות. זה מסתתר שמה, לא נמצא העצמיות של התורה. זה בסתר המדרגות. זה כאילו בדרך מעבר, זה לא בדרך... לא שייך לשם. מתי מתגלה, חוזר ומתגלה עצמות התורה? עצמות התורה מתגלה דווקא כאן למטה במעשה גשמי. יש עוד פירוש. זה כל מה שדיברנו, הסבר בפעם הקודמת. יש עוד פירוש בסתר המדרגות. מה הכוונה שהרבי אומר שהתורה ירדה בסתר המדרגות? ויש פירוש סתר מלשון סתירה, לא סתר מלשון העלם והסתר, נסתר, אלא סתר מלשון סתירה. מלשון בניין וסתירה. לסתור, לשבור. עניין של סתירה. סתירה, היפך בניין. וסתר המדרגות פירושו לשבור את המדרגות, סתירת המדרגות. זאת אומרת שהתורה שוברת את המדרגות של סדר השתלשלות. מה זאת אומרת? הרי הסדר של השתלשלות זה שכל מה שנמשך למטה זה יותר נמוך. סדר השתלשלות הרי זה שכל מה שיורד למטה יותר זה נהיה יותר ויותר נמוך. פשוט. מה זה השתלשלות? יש עליון ויש תחתון. למעלה גבוה יותר, וכל מה שנמשך ומשתלשל זה נהיה יותר נמוך, יותר.

04:16 מה אומרים? אני מגיע לתורה. תורה, אמת שהתורה ירדה למטה, וכאן נמצא עצם של התורה בדיוק כמו למעלה. זאת אומרת שהתורה לא השתלשלה, לא ירדה, לא הצטמצמה על ידי סתר המדרגות, דהיינו המדרגות. התורה נשארה עם כל התוקף, עם כל העצמיות, כמו שזה אצל הקדוש ברוך הוא עצמו. אז זה הפשט בסתר המדרגות, סתירת המדרגות, כי זה כאילו ירידת התורה למטה, זה סותר את המדרגות. המדרגות פירושו שיש עליון ויש תחתון, וכל מה שיותר נמוך יש יותר הסתר, יותר תחתון, פחות גילוי, פחות... שהתורה אומרים כמו שלמטה זה עם כל התוקף כמו שזה בעצמו. מה שכתוב, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, אין אמת אלא תורה. התורה, זה נמצא כאן למטה כמו שזה בעצמו בלי שום שינוי. לכן אומרים שתורה לא מקבלת טומאה. לכן אומרים עליה ״הלא כה דברי כאש״, שאפילו בן אדם שהוא טמא צריך תורה, ואפילו רשע צריך תורה, כי התורה בכל מקום ומקום שנמשכת זה נשאר עצמיות, עם כל התוקף נשאר כמו שלמעלה. למדנו את זה גם כן על ידי המים של פונביש הולם. אתמול המעיין של כיסא. אבל שתורה זה הביאו בדרך שלום ורחמנות, כי התורה נשארת תמיד כמו שהיא בעצמה. זה אף פעם לא מתגשם. זה הייחודיות של המים. ממשיך הלאה הרבי בדף כ"ב. אני אמשיך, אתחיל עוד פעם מהנקודה כאן. ״ומשם נסעה וירדה״, ״ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה״. בשעה שמסיים לומר, אז אומרים שהתורה, מהרצון וחכמה של הקדוש ברוך הוא, מהמדרגה של אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, אז התורה ירדה דרך כל סדר השתלשלות עד שנתלבשה בדברים גשמיים. ״והיינו...״ מה זה? ״שהן רוב מצוות התורה ככולן״. התורה התלבשה

06:11 בדברים גשמיים, שהדברים האלה הם רוב מצוות התורה ככולן. מה הדיוק רוב? ומה הדיוק של התורה זה? ״רוב מצוות התורה ככולן״. מה, אפשר ״רוב מצוות התורה״, ״כל מצוות התורה״. מה זה הלשון? יש לשון ״רובו ככולו״. אבל מה הכוונה בזה? מה הכוונה ״רוב מצוות התורה ככולן״? אז הרבי רוצה להדגיש כאן שמצד אחד זה לא ממש כל מצוות התורה גשמיות, אבל אף על פי כן הוא מדגיש שזה רוב מצוות התורה ככולן. אז הרבי מסביר שהפשט הוא ככה. קודם כול זה ודאי שרוב מצוות התורה הן מצוות גשמיות. רוב המצוות, רוב המצוות זה מצוות גשמיות. סוכה, תפילין, ציצית. רוב מצוות התורה גשמיות. יש אבל הרי כמה מצוות שהן מצוות רוחניות שנקרא מצוות של חובות הלבבות. מצוות אמונת השם, דעת השם, אהבת השם, יראת השם, אהבת ישראל. מצוות שבלב. אז המצוות האלה זה מצוות רוחניות. זה לא מצוות גשמיות. זה עניין של חובות הלב ורגש הלב. אהבה זה לא דבר גשמי, זה דבר רוחני. אז זה לא נקרא, זה לא נקרא דברים גשמיים. אבל אף על פי כן, גם במצוות של חובות הלבבות יש להן גם כן בהלכות שלהן דברים שקשורים לגשמיות. זאת אומרת, יש מצוות שהמצווה עצמה היא מצווה רוחנית, אבל אתה מסתכל בפרטי ההלכה של המצווה, יש לזה עניינים גשמיים. דוגמה הרבי מביא אהבת ישראל. אהבת ישראל זה מצווה רוחנית. זה מצווה לאהוב. אהבה זה דבר רוחני, זה לא דבר גשמי, זה רגש רוחני, חובות הלבבות. אבל מה ההלכה של אהבת ישראל? תראה רמב"ם, תפתח שולחן ערוך. מה, מה כתוב? מה זה מצווה? מצווה לאהוב כל יהודי כאילו הוא אני. מה

08:22 כתוב? לפי כוחו צריך לספר בשבחו. זה עניין של דיבור. צריך ללכת על ממונו. עניין של ממונו. זאת אומרת שאהבה, אף על פי שהמצווה זה רגש הלב, זה רוחני, אבל הביטוי של זה בפרטי העניינים, פרטי המצווה, זה קשור עם דברים גשמיים גם כן. ואדרבה, זה באהבת השם. שאפילו שאהבת השם זה מצווה רוחנית, אבל יש לזה בפרטי המצווה, כשמגיע לפועל, אז אהבת השם מתבטאת בפעולות גשמיות. כן? שבגלל שהוא אוהב את השם אז הוא... אז זה מתבטא ב... ודיברת בם וכולי. זאת אומרת שאהבת השם, כשמגיע לפרטים ומה צריך לבצע את האהבה, זה מתבצע בעניינים גשמיים. זה יורד בעניינים של גשמיות, עבירות ומצוות וכל זה, שזה הכל ביטויים של אהבת השם. זאת אומרת שעל אף פי שמדברים, זה הפירוש "הרי מצוות אלה ככולן". זאת אומרת, מה ההדגשה של ככולן? שאפילו מצוות שהן רוחניות, גם הן יש להן פרטים ביחס עם ישראל, שההלכות שלהן על פי רוב הן הלכות גשמיות. אפילו שהמצווה עצמה היא מצווה רוחנית. דרך אגב, זה ה... פרידיקער רבי הרי מוסיף. הרבי מביא את זה הרבה פעמים. זה תמיד מובא בשם פרידיקער רבי. פרידיקער רבי תמיד מוסיף עוד, שזה קצת יותר עמוק אפילו, שאפילו המצוות שהן מצווה שבלב, חיבת הזולת, אז גם הן מצוות גשמיות. הוא אומר עוד. פרידיקער רבי אומר, נגיד מצווה של אהבת ישראל, אז מתי נקרא שאני מקיים את המצווה? כשהאהבה שלי עושה שינוי בבשר הלב. נכון שזה רגש הלב, זה רגש, אבל שהלב יתחיל... שיהיה שינוי גשמי בלב. זה כמו שאני, כשאני מאוד שמח ומאוד מרוגש, אז יש שינוי בדפיקות של הלב. הדפיקות של הלב הן באופן

10:26 אחר, כי כשאדם הוא מאוד שמח ומאוד מרוגש נהיה שינוי בדפיקות הלב. זאת אומרת, זה נהיה שינוי בגשמי של הלב, גוף. או כשאדם נמצא במצב של פחד, יראת השם, אז, אז, אז בלב נהיה שינוי. אז הלב דופק באופן אחר, יותר מהר, יותר לאט. וכל זה שינויים בבשר הלב. או אדרבה, זה מצוות ייחוד ה' ואמונה בהשם. פירושו, אף על פי שהמצווה רוחנית, אבל שמה גם כן מה המדידה? מה השיעור של המצווה? שההתבוננות בדבקות השם תהיה אצלו כל כך עד כדי שהמוח הגשמי שלו ישתנה. מה שכתוב בסידור שכשאדם מתייגע בעבודת בוראו אז המוח לא נשאר אותו דבר. נהיה במוח כל מיני סימנים שנעשו בבשר של המוח, כשהבשר... כשמשתמשים איתו, כשמתייגעים איתו. זאת אומרת שגם מצוות הרוחניות הן פועלות בגשם של המוח והלב. זה עוד ועוד. זה הבאתי מפרידיקער רבי. אז זה מה שהרבי אומר כאן. "הרי מצוות אלה ככולן", כי אפילו מצוות רוחניות הן גם כן סוף סוף יש להן גם כן ביטוי בבשר הגשמי, בגשמיות של העניין. גשמיות העולם הזה. כשהרי מצוות אלה כולן... בצירוף אותיות גשמיות, זה בניגוד לעניין של מצוות, שמצווה זה גשמיות. אותו דבר גם אם נגיע לתורה, איפה בתורה אנחנו רואים שזה ירד בגשמיות גם כן? שהתורה ירדה לא רק למטה, לנפש האדם, למחשבה, אלא שיש לזה גם כן ביטוי בגשמיות. אז על זה הרבי מביא כאן: "ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר", שבתורה יש לנו עוד עניין בתורה של גשמיות, וזה מגיע לאותיות התורה. שהאותיות בתורה, אותיות גשמיות. זאת אומרת שכאן אנחנו רואים שהחכמה ורצונו של הקדוש ברוך הוא התלבשו באותיות גשמיות

12:26 בדיו על הספר, עשרים וארבע ספרים שבתורה נביאים וכתובים. ושם אנחנו רואים את העניין של גשמיות גם כן, שדיו גשמי, אותיות גשמיות, זה ספר תורה. ואם יהיה לך ספר תורה ויהיה שמה כל העניינים ויחסר אות אחת או אות אחת לא תהיה כתובה כדבעי למיהוי, אז זה פסול, כל הספר תורה. זאת אומרת שכאן אנחנו רואים עוד פעם שהעניין של תורה מתבטא בגשמיות, באותיות בדיו על הספר, עשרים וארבע ספרים. זה דווקא בתורה שבכתב, כי כאן הוא מביא כאן רק עשרים וארבע ספרים. העניין הזה בתורה שבעל פה אנחנו לא מוצאים. העניין של אותיות גשמיות דווקא, הגוש של אותיות גשמיות, זה רואים דווקא בתורה שבכתב. אבל על כל פנים, מה הנקודה כאן שהתורה ומצוות מתלבשים בגשמיות? גם המצוות וגם תורה, רק פה זה תורה שבכתב, שזה מתלבש בגשמיות באותיות גשמיות. כדי שתהיה כל מחשבה תפיסא בהן, ואפילו בחינת דיבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסא בהן ומתלבשת בהן. מה המטרה של כל זה? המטרה של העניין של תורה ומצוות ירדו בגשמיות, כדי שיוכל להיות כל מחשבה תפיסא בהן, ואפילו בחינת דיבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה. שיוכל להיות תפיסה בחכמה ורצונו של הקדוש ברוך הוא על ידי מחשבה, דיבור ומעשה. מה זאת אומרת? מה הרבי אומר? מה החידוש בזה? אז הרבי אומר, "ואפילו", מה זה "ואפילו"? כי לפני זה אדמו"ר הזקן הביא את מאמר חז"ל, מאמר הזוהר, "לית מחשבה תפיסא ביה". אז הזוהר אומר שהמחשבה, אפילו מחשבה שזה לבוש דק, לבוש רוחני של הנפש, אז גם מחשבה לא תופסת בהקדוש ברוך הוא. אז זה הרבי אומר, זה מצד עצמו. אבל על ידי תורה ומצוות אז יש שני חידושים. דבר ראשון, מחשבה תפיסא בהן

14:36 על ידי תורה ומצוות, אז המחשבה של יהודי שחושב איזו תורה. כשיהודי חושב איזו תורה, הוא חושב משנה בעל פה, תניא בעל פה, חושב תורה. אז המחשבה שלו כן תופסת בעצמות. כן? לית מחשבה תפיסא ביה מצד עצמו, אבל על ידי תורה ומצוות אז מחשבה תפיסא ביה. והחידוש עוד יותר גדול, שאפילו דיבור ומעשה, שאת זה-- בזה אפילו לא כתוב. אפילו דיבור ומעשה שלמטה ממחשבה, גם הם תפיסא ביה. על ידי דיבור, דיבורי תורה, על ידי מעשה, מעשה-- דיבורי תורה, דיבורי תפילה. ועל ידי זה מעשה המצוות, אז גם כן תפיסא ביה, תופסים בעצמות. כן, זאת אומרת שהחידוש בזה זה בשניים. החידוש זה בנוגע למחשבה. מה שהזוהר אומר לית מחשבה תפיסא ביה, אז על ידי תורה ומצוות, מחשבה כן תפיסא ביה. והחידוש השני שגם בדיבור ומעשה, גם שם תפיסא ביה. על ידי תורה ומצוות יכולים גם על ידי כוח הדיבור, כוח המעשה, שהם כוחות יותר גשמיים, יותר נמוכים, גם כן תופסים בהקדוש ברוך הוא עצמו. מה זה שתי הלשונות כאן? אומר תפיסא בהן ומתלבשת בהן. מה זה שתי הלשונות, תפיסא בהן ומתלבשת בהן? מה ההבדל בין תפיסא, בין תפיסא ומתלבשת בהן? תפיסא, זה מלמטה למעלה. מתלבשת זה מלמעלה למטה. כן או לא? תפיסא פירושו שהמחשבה, דיבור, מעשה תופסים בעצמות. כשאני חושב איזו תורה אז המחשבה שלי תופסת בעצמות, וכשאני מדבר דברי תורה ותפילה אז אני תופס בעצמות. למה זה? המחשבה, דיבור, מעשה, המחשבה, דיבור, מעשה, תפיסא. הם תופסים בהן, בתורה ומצוות, ועל ידי זה בקדוש ברוך הוא. ומתלבשת בהן זה הפוך. שהתורה ומצוות מתלבשים ב-- ב-- בבן אדם. יש כאן שני דברים: שאני תופס בתורה ומצוות, תפיסא בהן,

17:45 ויש מה שאומרים שהתורה ומצוות מתלבשים בבן אדם. תורה ומצוות מתלבשים בבן אדם כשהוא מקיים תורה ומצוות, וזה שני העניינים. תכף תכף נראה איך שהוא יסביר את זה גם כן בתורה ומצוות. זה שני הקצוות האלה. מה שאומרים שהבן אדם תופס בקדוש ברוך הוא. ויש מה שהקדוש ברוך הוא כאילו מתלבש בבן אדם ומקיף אותו ומצווה אותו, מקיף את הבן אדם. זה מה שהתורה ממשיכה הלאה כאן: "יחד שהתורה ומצוות מלבישים כל עשר בחינות הנפש וכל תרי"ג אבריה מראשה עד רגלה". על ידי תורה ומצוות אומרים שמה שהם מלבישים כל עשר בחינות הנפש עד רגלה. "הרי כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש". אז אל תדע שהתורה ומצוות מתלבשים במחשבה ודיבור ומעשה. והרי אמרנו לפני זה, עכשיו אתה חוזר לעשר בחינות הנפש. עד עכשיו הוא דיבר בנוגע ללבושים. תורה ומצוות מתלבשים על לבושים. עכשיו האלטער רבי חוזר עוד פעם לעניין של תורה ומצוות של, של הנפש, כוחות הנפש. שאמרנו שעשר כוחות הנפש הם לא תורה ומצוות. אבל מה, כשהעשר כוחות הנפש מתלבשים בתורה-- ב-בתורה ומצוות, כמו שאמרנו לפני זה, כשהמידת אהבה מתלבשת במצווה ומידת היראה מתלבשת במצווה ועניין השכל מתלבש בעסק התורה. זאת אומרת שהאדם מתלבש-- משתמש עם כוחות הנפש בשביל, בשביל התורה ומצוות. הרי אז מה שאומר, "כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש", זה עושה שגם הנפש, שהנפש מצד עצמה נברא, אז גם הנפש "כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש". הנפש נהייתה צרורה, זאת אומרת היא נהייתה מוקפת בצרור החיים ונהייתה מאוחדת בצרור החיים את ה' ממש, "וה' ממש מקיפה ומלבישה מראשה ועד רגלה". אתם רואים גם כאן האלטער רבי משתמש עם שתי

19:55 הלשונות: מלמטה למעלה, שהנפש צרורה בצרור החיים את ה' ממש. כלומר שהנפש מתקשרת בריבונו, ומלמעלה למטה אז אומר מה שהקדוש ברוך הוא מקיף את הנפש. זה שני העניינים שדיברנו לפני זה, ואז הוא מביא שני פסוקים. זאת אומרת ש"צורי אחסה בו" ו"כצנה רצון תעטרנו". מביא כאן שני הפסוקים האלה, יש על זה כנגד שני הקצוות. "צורי אחסה בו" זה מלמטה למעלה, זה מה שהנפש אומר: צורי, הקדוש ברוך הוא הצור שלי ואני חוסה בו, שאני מאוחד איתו. ו"כצנה רצון תעטרנו" זה מלמעלה למטה, שהרצון העליון מקיף את הבן אדם כצינה. צינה זה, צינה זה כמו אסקודו, כמו דבר מגן שמקיף את הבן אדם מסביב. זאת אומרת מלמטה למעלה וגם מלמעלה למטה, שמתחבר היהודי, הנפש, עם הקדוש ברוך הוא. מובא בחסידות ש"כצנה רצון תעטרנו" זה ראשי תיבות כתר, שכתר זה העניין של רצון העליון שמקיף את ש-ש-שמקיף, והאור מקיף שעל ידי קיום המצוות ממשיכים את האור מקיף שמקיף את הבן אדם מראש ועד רגלו, שהוא רצונו וחכמתו. אז ברוך הבא ללבוש עם תרסיס. אז בקיצור, מה הנקודה שאנחנו הבנו עד עכשיו? מה הרבי? אז מה הרבי מגלה לנו עד עכשיו? בנוגע לעניין של תורה ומצוות? מה כן אגיד לך, לו אסט. שהרבי מגלה לנו, מסביר לנו איך צריך להיות ההסתכלות על העניין של תורה ומצוות. שבן אדם צריך לדעת שתורה ומצוות זה לא סתם עניינים. זה לא הפשט. תורה ומצוות זה, זה משהו ששייך רק לבן אדם. שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בשביל הבן אדם, כמו שמובן מכמה מאמרי חז"ל כשלומדים את זה בחיצוניות. ניתנו המצוות לצרף הבריות וכל מיני לשונות כאלה שמשמע כאילו שכל העניין בתורה ומצוות זה נעשה, זה עשוי, זה ניתן

21:56 רק לתועלת הבן אדם. חס ושלום. אז הרבי מסביר לנו: זה גם נכון, לא אומר שזה לא נכון, אבל זה לא עיקר התורה. זה לא עיקר העניין של תורה ומצוות. מה עיקר העניין של תורה ומצוות? שזה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. ולא התורה כמו שלמעלה. אדרבה, דווקא התורה הגשמית שנמצאת כאן בעולם הזה הגשמי, הלכות גשמיות, מצוות גשמיות, עשיות גשמיות בדיני הספר. דווקא בזה אנחנו מתקשרים עם העצמות, עם חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. איך שזה בעצמות, כאן נמצא עצמות התורה. והרבי מוסיף כאן את הנקודה בסוף, שזה ש-ש-שזה עיקר הלבושים. אבל כאן הרבי מוסיף את הנקודה שלא מספיק הלבושים. צריך להשתמש גם כן עם הכוחות של הנפש. וכשאדם לוקח את הכוחות של הנפש והוא מלביש אותם בלבושי תורה ומצוות, אז נעשית התאחדות מושלמת בין הבן אדם והקדוש ברוך הוא. גם הלבושים וגם הנפש. ובעצם אפשר להגיד שזה בחסידות. זאת אומרת, זה הנקודה בעניינה של חסידות. זה שתי הקצוות שחסידות מדגישה כל הזמן. נמצאים עכשיו בימים של חודש כסלו, אז י' כסלו, י"ט כסלו, זה הרי הזמן להבין ולתפוס את הנקודה מה זה חסידות. אז בחסידות אנחנו רואים את שני הקצוות האלה. מצד אחד אנחנו רואים בתורת החסידות כל הזמן מדגישים את העניין של המעשה עיקר, כל המאמרים, כל השיחות, בפרט בשיחות של הרבי והתורה של הרבי. רואים את זה כל הזמן. ההדגשה זה המעשה עיקר, מחשבה דיבור ומעשה, לבוש. זה תכל'ס, העבודה זה עיקר. נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, כל הלימוד כדי מעשה המצוות יהיה בפועל ממש, מחשבה דיבור ומעשה, וזה הכוח בחסידות

23:52 כל הזמן. קבלת עול שייך למעשה, דיבור, מחשבה, מעשה בפועל. מצד אחד. מצד שני, מה אנחנו רואים בחסידות? מצד שני אנחנו רואים בחסידות את הנקודה שצריך להיות השכל, זה חב"ד. זה לא מספיק מחשבה דיבור ומעשה. צריך להיות אמונה והשגה, צריך להיות טעם ודעת, צריך להיות רגש, צריך להיות אהבה ויראה, צריך להיות השפעה וכולי. צריך להיות כוחות הנפש, שזה יחיה את כל העניין של הלבוש. זה עניין של... זה מה שמובא בחסידות, שיש שני פרטים בכוונה של דירה בתחתונים כדי שזה יהיה בשלימות. זה נשלם. דווקא יש שני עניינים האלה כדי לבנות את הדירה לו יתברך, דירה לעצמו. איפה נמצא עצמו? נתאווה הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים, דווקא תחתונים. גשמי זה עניין של מחשבה ודיבור ומעשה ולבושים. ואז כדי לבנות את הדירה בתחתונים עיקר העניין זה דווקא פועל ממש, לקיים את המצווה ולהגיד את האותיות של התפילה והתורה. מה שיש בדיבור, מחשבה, בפועל ממש, זה דירה בתחתונים. אבל מצד שני, כדי שהדירה בתחתונים תהיה בפנימיות, זאת אומרת כדי שהדירה בתחתונים תחול בכל הבן אדם, לא רק על הכלים שסביבו. הרי הכוונה של דירה בתחתונים זה שכל המציאות תהיה דירה לו יתברך. גם הגילויים שלו. כאילו יוצא שאם תגיד שרק הדיבור והמחשבה, יוצא שכל הדירה לקדוש ברוך הוא נעשית רק בלבוש של הבן אדם. השכל והמוחין לא התקשרו עם הקדוש ברוך הוא, נשארו מחוץ לכל העניין. אז אכן צריך להיות דווקא השגה ואמונה ורגש וכל העניין, כדי שהדירה בתחתונים תחול גם על הכלים הפנימיים. וזה אנחנו רואים כאן בתניא. מצד אחד האלטער רבי מדגיש את גודל עניין הלבושים, שדווקא שמה נמצא עצמו. ומצד שני, מה

25:54 אתה רואה? מסיים כאן שהתורה ומצוות מלבישים כל כוחות הנפש. התורה ומצוות צריך לחדור גם בכוחות הנפש, שיהיה גם כן עם חיים, רגש, עם אהבה, עם אמונה, עם תשוקה, עם השגה, שגם כוחות הנפש יהיו בתוך העניין, ורק אז הכול יצור בצורה חיובית ממש. רק אז נמצא כל הבן אדם, כל כולו, תוך תוכו וכל המציאות שלו, דר ודר ומאוחד ומחובר לגמרי עם אלוקות. רק עם סיפור אחד נסיים. היום היה היום של המיטעלער רבי. אז יש מהסיפורים שמספרים על המיטעלער רבי. בכלל, המיטעלער רבי, אנחנו יודעים מאוד קצת על הנגלה שלו. אנחנו מדברים תמיד, כל הסיפורים מדברים על החסידות של המיטעלער רבי, שהוא החסידות וכל העניין והמאמרים שלו והכוח שלו בחסידות. הוא היה מונח בזה וכולי וכולי. ויש סיפור נפלא שסיפר אחד שעשה את זה, אחד מהחסידים שכתב את הסיפור. הוא היה בזמן של המיטעלער רבי, והוא מספר את זה כמו עד ראייה, כי הוא היה שם. הוא הכיר את המיטעלער רבי מקרוב. זה אחד מה, זה אפשר להגיד אולי הספר הראשון או מהספרים הראשונים של סיפורים שיש אצל חסידים, הספר סיפורים נוראים. נכון, יש כאלה שמכירים את זה. סיפורים נוראים. רבי יענקל קאדאנער, והוא היה חסיד של המיטעלער רבי, והוא מלקט סיפורים מהבעש"ט ואדמו"ר המגיד. אז הוא מספר על המיטעלער רבי, שפעם המיטעלער רבי היה צריך לנסוע. היה צעיר, הוא היה בחור, אברך צעיר, והוא היה צריך, בזמן של האלטער רבי עדיין, היה צריך לנסוע בשביל איזה עניין, לסדר איזה שהוא עניין, איזה עניין באיזה מקום אחר. בליטא היה צריך לנסוע למקום מסוים. אחרי שהוא גמר לסדר את העניין אז הוא אמר שהגיע השעה שצריכים

28:23 ללכת ללמוד. כן, בזבוז זמן. אז הוא ציווה להכות בסוסים ושלא יעצרו בשום אופן. להכות אותם בכל הכוחות כדי שירוצו בלי הפסק. וזה היה פשוט סכנת נפשות. הם רצו כמו מטורפים, ובאמצע גם כן קרה שהוא נפל. הוא שבר ו... הוא קיבל... הוא שבר כמה עצמות מהגוף שלו. יש על זה סיפור שאני לא זוכר את פרטי העניין. הוא לא שם לב לזה. הוא לא הרגיש בכלל. הוא רץ, רץ, רץ. לא ידעו אפילו מה הוא רץ כל כך, עד שהוא הגיע הביתה. והגיע הביתה, אז יחד ככה עם הלבוש, לא היה לו זמן אפילו רגע, קפץ מהסוס, הוא רץ לארון הספרים והוא הוציא גמרא, והוא נעמד על הסטנדר והוא למד שמונה שעות גמרא בלי הפסק, ורק אז הוא נרגע. הוא מתאר שם שהמיטעלער רבי, כשהוא ניגש לארון הספרים, לקח את הספר, לקח את הגמרא, ראו עליו כזו שמחה, כזה, כזה עונג. אז נתן דוגמה כמו ילד שלא ראה את אבא שלו כמה שנים, אז הריצה שהוא רץ לאבא לחבק אותו. באותו אופן המיטעלער רבי רץ לגמרא ותפס את זה וחיבק את... לקח את הגמרא, חיבק את... ישב ללמוד. ראו את מה זה, מה זה, מה זה. אז יש סיפור שארוך, לא משנה. כבר נהיה מאוחר, עם הרש"ב. הרבי אמר את זה פעם לתלמיד אחד, והרבי דיבר פעם... איזה מתנגד, בחור מתנגד, רצה לקרב לחסידות. אז הרבי אמר לו את הסיפור הזה, והרבי אמר לו שכדי להגיע להרגש הזה בלימוד הנגלה, כזה חיות בלימוד הנגלה, זה יכולים רק אם לומדים חסידות. רק אחד שלומד חסידות יכול להרגיש את השמחה, התענוג הכל כך גדול כשלוקח את הגמרא. ההוא היה

30:27 מתנגד, שלא היה... לא היה לו... קצת חוצפן. אז הוא שאל את הרבי אם הרבי ראה פעם מישהו שעושה את זה, אם הרבי פעם ראה מישהו שהוא ככה. אז הרבי חשב רגע. הרבי אמר: כן, אני ראיתי. סתם וייס[?]. וייס[?] זה שלא היה. המבחן בחסידות.