לקוטי אמרים תניא - פרק ד' - חלק 3

00:00 דובר 1 אוקיי, אנחנו עוסקים כאן בעניין של יראה. אדמו"ר הזקן אומר כאן על העניין של, של המידות. אדמו"ר הזקן מסביר שיש את הלבושים, מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה, שזה הלבושים של נפש האלוקית. והנפש מלובש בלבושים. השכל מלובש בעסק התורה והמידות מלובשים בקיום המצווה במעשה ודיבור. וזה גופא הוא מסביר שהאהבה מלובש בעניין של קיום המצווה, בעיקר בעניין של עשה טוב, רמ"ח מצוות עשה. ומסביר שכשבן אדם אוהב את השם אז הוא רוצה לדבוק בהשם, ולדבוק בהשם זה על ידי קיום המצווה, וזה מעורר אותו לקיים את המצווה. ולא רק לקיים אותה, אלא כמו שהסברנו לקיים את זה באמת. אמת הכוונה בחיות, בהידור, ביופי. זה הוא הסביר והגיע לאהבה. עכשיו אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה ואומר: והיראה היא שורש לשס"ה לא תעשה. מגיע ליראה, אבל היראה זה שורש לשס"ה לא תעשה. כי ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. היראה זה היר-- העניין, העניין יראה זה שייך יותר לעניין של שס"ה לא תעשה. למה יראה שייך יותר ללא תעשה? ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. העניין של לא תעשה. לא תעשה פירושו היעדר העשייה. לא לעשות משהו נגד רצון השם. זה קשור עם יראה. יראה פירושו שהוא ירא, ירא, מפחד ומפחד למרוד בקדוש ברוך הוא. הוא לא רוצה למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז מצד זה שהוא לא רוצה למרוד, אז הוא לא יעשה משהו נגד רצון השם, ולכן משם נובע העניין של שס"ה מצוות לא תעשה. כי יראה, אפשר לשאול שאלה פשוטה. כדי שבן אדם יפחד מהקדוש ברוך הוא והוא לא רוצה להיות מורד במלכות, אז זה לא רק שורש לשס"ה לא תעשה. כי יראה זה גם

02:31 דובר 1 כשורש לרמ"ח מצוות עשה. אם אני מפחד אני לא רוצה להיות מורד במלכות. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. אני לא רוצה להיות מורד במלכות. אז בגלל זה אז אני רק לא אעשה עבירות? אני לא-- זה לא יביא לבן אדם שיעשה גם את שאר המצוות? בן אדם יכול להיות מקיים את כל השולחן ערוך, גם סור מרע, גם עשה טוב, הכל, מצד יראה. אם אני, אם אני, אם אני לא קורא קריאת שמע אחת השעות או לא מתפלל או לא מניח תפילין או לא נותן צדקה, אז, אז, אז אני לא מורד במלכות שמיים? זה לא עניין של מרידה? זה גם, זה עניין של מרידה. מה פירוש יראה זה שורש לשס"ה לא תעשה? זה שורש לכל העניינים, גם לרמ"ח מצוות עשה. אז יש באמת במקום אחד בתניא, ועל דרך זה גם במאמרי כמה מקומות, שמדייקים בלשון אחרת קצת. בכמה מקומות כתוב הלשון שהאהבה היא שורש לעשה טוב והיראה שורש לסור מרע. לא כתוב שהאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה והיראה שורש של שס"ה לא תעשה. כתוב לשון אחרת וזה משנה את כל התוכן. שהאהבה זה שורש לעשה טוב והיראה זה שורש לסור מרע. זאת אומרת סור מרע לא מתכוונים דווקא שס"ה לא תעשה. סור מרע פירושו לא לעשות רע. לא לעשות רע כולל גם כן מצוות עשה. לא להניח תפילין זה גם כן רע. זה כולל את הכל, כל תרי"ג מצוות. סור מרע פירושו שהסיבה למה אני מקיים את כל השולחן ערוך, תרי"ג מצוות, זה רק בגלל סור מרע. בגלל שאני לא רוצה לעשות רע ולמרוד בקדוש ברוך הוא. זה מתאים. אז זה היראה שורש של סור מרע. היראה מביא

04:42 דובר 1 את הבן אדם שכל מה שהוא עושה הוא כי הוא לא רוצה לעשות רע ולמרוד בשם. מה שאין כן אהבה זה שורש לעשה טוב. עשה טוב זה לא פירוש דווקא מצוות עשה. עשה טוב פירושו לעשות בהידור, כמו שהסברנו בשבוע קודם, בהידור, ביופי, בחיות. זה הפירוש של עשה טוב. לעשות כבר יותר ממה שכתוב בשולחן ערוך. לעשות את זה באופן של הידור ודקדוק. ככה מפורש בכמה מקומות בחסידות. אדמו"ר הזקן מביא את זה גם כן בליקוטי תורה, בפרשת-- בליקוטי תורה, לא זוכר עכשיו, בפרשת בלק, לא זוכר. פה זה מובא בחסידות הביאור הזה. אבל, אה, אבל כאן בתניא הלשון זה בפירוש אחר. כאן בתניא הלשון זה שהאהבה זה שורש לרמ"ח מצוות ויראה זה שורש לשס"ה לא תעשה. להדגיש שזה קשור במיוחד בעיקר לעניין של שס"ה לא תעשה. למה דווקא שס"ה לא תעשה ולא לרמ"ח מצוות עשה? אז אחד מהביאורים שמובא בזה... שיראה, העניין של יראה, ירא שמיים, אדם מפחד מהקדוש ברוך הוא. זה עושה-- זה עוזר לבן אדם לא להיות מורד במלכות. בעיקר זה בעניין של לא תעשה. לא לעשות פעולה נגד רצון השם. בפשטות מה זאת אומרת? לעשות פעולה נגד רצון השם זה מרידה. זה בן אדם הולך ועושה פעולה נגד רצון השם, אז זה תנועה של מרידה. הוא עושה כאן פעולה שהוא מורד, הוא מורד במלכות. לא לעשות מצוות עשה, יש לו יכולת לקיים מצווה הוא לא מקיים. היעדר הקיום לא נראה כל כך כמו מרידה. היעדר הקיום הוא לא עושה, יושב-- אין הכי נמי זה חמור, אבל המרידה, איפה מודגש יותר מרידה במלכות? מרידה במלכות מודגש יותר כשבן אדם הולך ועושה אפרופוסיט, הולך ועושה נגד. עושה פעולה שזה

06:58 דובר 1 נגד רצונו, איפכא רצונא. זה שייך דווקא בלא תעשה. הקדוש ברוך הוא אומר לך אל תאכל את המאכל הזה, ואני דווקא כן אוכל. הקדוש ברוך הוא אומר לך אל תחלל את השבת, דווקא כן מחלל. לעשות פעולה נגד זה, זה עניין של מרידה. מה שאין כן, יש לי את ההזדמנות לקיים מצווה ואני לא מקיים. זה כבר עניין יותר שיכול להיות קשור עם עצלות. לא רואים בזה תנועה כל כך של מרידה, ולכן זה הסיבה למה האדמו"ר-- למה האדמו"ר אומר שהיראה שורש לשס"ה לא תעשה, כי העניין הזה שאדם ירא, מפחד למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, זה שייך יותר ליראה. זה שייך יותר ללא תעשה. שם ניכרת יותר התנועה של מרידה. נו, היום הרי זה יום הולדת של הרבי הרש"ב. כבר נמצאים עכשיו בחודש חשוון. אז זה מגיע סתם לנקודה הזאת. יש סיפור מהרבי הרש"ב, סיפור מעניין. זה קצת קשור עם העניין הזה. מספרים על הרבי הרש"ב שהיה-- פעם הוא נפגש, באיזשהו אחד מהסיפורים היה, היה-- הוא נפגש עם החפץ חיים. אז הם דיברו על, אה, על כל מיני עניינים. בין הדברים, החפץ חיים, הרי כולם יודעים שהחפץ חיים היה, כל עניינו היה לשון הרע, שמירת הלשון. הוא מאוד, אה, נלחם בעניין של שמירת הלשון. אז החפץ חיים שאל את הרבי הרש"ב שהוא לא מבין. יש לו שאלה לגבי החסידים. הוא אומר שהחסידים מקפידים עד כדי מסירות נפש על העניין של גילוח. לא לנגוע בזקן. זקן זה ממש עד מסירות נפש. לנגוע בזקן אצל חסידים זה מופרך לגמרי. אז הוא שואל אותו שהחפץ חיים לא מבין. שהחפץ חיים, כל העניין של לנגוע בזקן זה לא כל כך חמור.

09:14 דובר 1 יש מחלוקת הפוסקים ויש כאלה שאומרים שזה רק איסור דרבנן, יש כאלה שאומרים שזה רק איסור דאורייתא. לא, זה גם איסור דאורייתא. יש כאלה שאומרים שזה, שזה רק חומרא. יש בזה כל מיני שיטות. זה כל סתם פשוט-- ודווקא בזה אתם הולכים עד מסירות נפש והופכים עולמות. בעניין של לשון הרע, לשון הרע זה דבר חמור ביותר. לשון הרע, בן אדם מדבר לשון הרע אז הוא עובר בכל פעם שמדבר לשון הרע. אז ידוע שהחפץ חיים, אה, אה, עשה החשבון שכשמדברים לשון הרע עוברים כל פעם שלושים ומשהו, אה, לאו, עבירות. זה לשון הרע כולל שלושים ושש לאווין, נראה לי. לאווין, אמרו זה-- יש רשימה שלמה שזה קשור עם הלשון-- זה הדבר החמור ביותר. ולמה לא רואים שעושים שטורעם כל כך בעניין הזה? דווקא בעניין הזקן כן. אז הרבי הרש"ב אמר לו ההבדל זה כך. הרבי הרש"ב אמר לו שצודק, שלשון הרע זה הרבה יותר חמור מבחינת לאווין וכולי, אבל ההבדל זה איך הבן אדם מגיע לעשות את העבירה. איך הבן אדם ניגש לזה. לשון הרע, איך הבן אדם מתחיל לדבר לשון הרע? בדרך כלל בן אדם לא אומר לחבר שלו בוא נדבר לשון הרע. אף אחד לא מגיע לשני, אומר לו עכשיו הולכים לדבר לשון הרע. אם תתחיל ככה כבר יוצא כל החשק. בדרך כלל מתחילים ללמוד. אחרי זה יש איזה חשק לא כל כך להפסיק קצת ואז מתחילים לדבר על דברים חשובים יותר, חשובים פחות, עד שבסוף נכשלים בלשון הרע. ככה זה הולך. זאת אומרת שהבן אדם לא מתיישב כדי ל... אבל כדי לחתוך את הזקן, אומר לגלח את הזקן, אז הוא הולך לספר, מתיישב והוא אומר לו "תחתוך

11:12 דובר 1 לי מכאן עד כאן כך וכך", מספר כזה. הוא הולך בכוונה תחילה, מתיישב. אז הוא אומר זה הרבה יותר גרוע. אדם הולך בכוונה תחילה לעשות נגד רצון האל. לא שייך גרוע כזה. יכול להיות שמצד ה-- איסור דאורייתא והלאווין וכולי זה לא כל כך חמור, אבל העניין שהוא הולך אפרופו זה בכוונה ואומר תלך תעשה לא. פה זה סיפור. אבל להגיע לענייננו אז, אז ככה מוסבר לך ב-ב-ב-בפשטות, אז גם בתניא. למה האלטער רבי אומר כאן את העניין ששס"ה לא תעשה, יראה שייך יותר לשס"ה לא תעשה? כי בעניין המרידה מודג-- מרידה יותר מודגשת בלא תעשה. מרידה במלכות זה מודגש יותר כשהוא עובר על לא תעשה, כשהוא עושה-- הוא הולך לעשות פעולה נגד רצונו. עכשיו אפשר לשאול בעצם אותה שאלה גם כן לאידך גיסא. למה לא יכול להיות מספיק גם כן אהבה? רק אהבה. אותה שאלה כמו ששאלנו לגבי יראה: למה לא מספיק יראה גם בשביל עשה? ועל זה אנחנו אומרים למה לא מספיק יראה לבד? כי צריך להיות שיהיה באמת בדביקות וחיות והידור, ועל זה צריכים אהבה. השאלה היא לאידך גיסא: למה לא יכול להיות שבן אדם יהיה לו רק אהבת השם בלי יראה, ושהאהבה תהיה גם כן בשביל וסור מרע? ואדרבה, בלי יראה, בלי... אם אני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז אני מקיים את כל המצוות בהידורים, בחיות ובדקדוק. אז בוודאי שבכל זאת שאני לא אעשה עבירות כל הזמן, שאני לא אעשה עניינים שאין לך. אז בוודאי שאם יש לי אהבת השם, מה אני צריך גם כן יראת השם? למה הרבי לא אומר שהאהבה היא שייכת לכל התרי"ג מצוות?

13:10 דובר 1 לרמ"ח מצוות עשה? אז מוסבר על זה בחסידות, שאהבה, לאו דווקא אדם שאוהב את השם, שאוהב את השם מאהבה, לאו דווקא שזה יעזור לו כל כך בעניינים של סור מרע. בן אדם שיש לו אהבת השם, יכול להיות שהוא יהדר בעשה טוב, אבל לאו דווקא שזה יעזור לו כל כך בסור מרע. ויש בזה כמה, כמה פרטים. נקודה ראשונה: בן אדם שעומד בתנועה של אהבה, הוא אוהב את השם, יש לו אהבת השם. הוא מרגיש קרבה לקדוש ברוך הוא. קרבת אלוקים לי טוב. הוא מרגיש קרבה לקדוש ברוך הוא, מרגיש אהבה. אז הוא גם כן, יחד עם זה מגיע הרגש של, של הקדוש ברוך הוא טוב, אז אני אפול? אז הוא ודאי שהוא מוחל וסולח ומרחם ומכפר. אז דווקא בגלל רגש האהבה יכול לעבור אצל בן אדם תנועה של, של שהוא יכול להיכשל בעניין של סור מרע, להיכשל באיזשהו איסור דרבנן, להיכשל באיזה דבר. למה? בגלל שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו. הוא אוהב את השם והקדוש ברוך הוא אוהב אותו. אז יש להם קשר טוב. אז מה יגרום לפשעים אם הוא לא יעשה רק לדבר עליו? הקדוש ברוך הוא יסלח לו, ולכן עם אהבה לבד לא יכולים להסתדר, עם אהבה לבד. יכול להיות שעשה טוב כן, הוא יעשה את המצוות עם הידור, עם חיות, כי הוא אוהב את השם, אבל יכול להיכשל בעניין מסוים של סור מרע דווקא בגלל זה. ולכן בשביל סור מרע צריכים דווקא יראה ולא אהבה, כמו שרואים במוחש. למשל ילד עם האבא, אז רואים את זה במוחש: כשהילד רואה, שיודע שהוא אוהב את האבא והאבא אוהב אותו, יש קשר של אהבה,

15:13 דובר 1 אז דווקא זה גורם לפעמים שהאבא אומר לעשות משהו והילד מרגיש את החוצפה שיכול להגיד: אני לא רוצה. למה? כי האבא הרי, הוא יודע שיש קשר טוב ביניהם, ולא רוצה. הוא לא יאבד את הקשר, אבא שלו יאהב אותו גם. לכן כתוב בחסידות שלפעמים יש את העניין של "ממצרים קראתי לבני", שלפעמים כשהאבא רואה כשהבן מדי אוהב אותו ומדי קרוב אליו, ולכן הוא נהיה מרדן, הוא נהיה מרדן. הוא לא עושה מה שהאבא רוצה. אז האבא מתרחק מהבן, נותן לו הרגשה שהוא לא האבא שלו, כאילו מתרחק ממנו, וזה עושה שהבן יפחד ויתחנן. האבא רוצה את האבא שלו. אז מוסבר העניין גם כן בעולמות עליונים: יש את העניין הזה שלפעמים מצד גילוי אהבה שיש בין יהודי לקדוש ברוך הוא, יכול להיות שהוא ייכשל באיזה איסור, ואז יש את הריחוק, במילא מרחקים אותו, וזה מעורר אצלו את התנועה של, של שהוא מבין שצריכים לאהוב את השם. על כל פנים, אז זה הסיבה למה הרבי אומר אהבה זה דווקא לרמ"ח מצוות עשה, כי אהבה לעשה טוב. זה לא כל כך יכול להיות שמצד גילוי אהבה הוא לא כל כך ישתמש בעניין של איסור. זה הסבר אחד.

16:24 דובר 2 כיצד זה?

16:26 דובר 1 ונוגע לעשה טוב ונוגע לרמ"ח מצוות עשה. אז מצד הקירוב אז הוא ירצה לעשות, בגלל האהבה שיש לו אז הוא רוצה לעשות. אבל כשמדובר, אין לו את האהבה. תראה פה כן, הכל פה זה שתי התנועות. יש אבל עוד הסבר. יש עוד סיבה. יש עוד הסבר למה, למה, למה אהבה לא, לא, לא עוזר לסור מרע. שלפעמים יכול לקרות שמצד גילוי האהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא, אדרבה, דווקא מצד גילוי האהבה הוא יכול להיכשל בעניין של איסור. בגלל שיש לו כל כך הרבה אהבה לקדוש ברוך הוא. אז מצד גילוי האהבה לקיים רצון העליון, אז לפעמים הוא לא שם לב שיש שם עניינים שאסור. יש דברים אסורים בדרך, גם כן דברים דקים, אבל אפשר לראות את זה לפעמים: בן אדם יש לו חשק מאוד גדול, אהבה מאוד גדולה לעניין מסוים, למצווה מסוימת, והוא עושה עבירה באותו זמן בגלל שהוא לא שם לב, בגלל שחסר יראת שמיים. דוגמה מאוד חזקה על זה מובא: כשמגיע יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, כתוב שלא תוקעים שופר. למה? כי מפחדים שמא יטלטל את השופר ברחוב ויטלטל את זה ברשות הרבים. שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. אז יש את השאלה, ידוע בחסידות: מה זאת אומרת? בגלל שיש איזה מישהו שהוא טיפש, שהוא לא יודע, בגלל זה הוציאו את העניין של תקיעת שופר מכלל ישראל בשבת? אז יש כזה פשט, כזה פשט, שהם אומרים שהפשט הוא ככה: שאדרבה, בגלל שיהיה לו כזה סערה גדולה בתקיעת שופר, יגיע שבת ותקיעת שופר, והוא כל כך מונח בהתלהבות של המצווה של תקיעת שופר, אז הוא ישכח שזה

18:42 דובר 1 שבת, אז הוא ילך לרחוב. זאת אומרת, מצד גילוי האהבה לקיים רצון העליון, אז לפעמים יכול להיות שהוא ייכשל באיזה איסור ואיסור וכו'. ברוב ההתלהבות הוא שוכח. מספרים באמת סיפור כזה על... יש סיפור על אחד מהחסידים של, של האדמו"ר האמצעי, ר' וולף ז'יטומיר. יש סיפור שמספרים שהוא היה פעם, היה פעם ר' וולף ז'יטומיר, היה אח של... לא ר' וולף, מה אני אומר? ר' וולף וילנקר. ר' וולף וילנקר היה האח של ר' משה וילנקר, והוא היה יהודי חסידי, להבותדיקער חסיד, ר' וולף וילנקר. אז מספרים שפעם אחת הוא נסע לצמח צדק בראש השנה. היה ערב ראש השנה והיה כבר אחרי הצוהריים, ולא, לא נסע לרבי. הוא נסע, נסע בדרך, היה בדרך. נסע, היה הוא ואיתו היה גם כן חסיד אחר של הצמח צדק שקראו לו ר' דוד לוריא, הרב של ביחוב. הוא ר' דוד לוריא. זה נמצא בכל הגמרא בסוף, יש חידושי הרד"ל. מי ששם לב יש את זה גם כן בכמה מקומות. חידושי הרד"ל, כתב כמה ספרים. איך שיהיה, הוא היה חסיד צמח צדק והוא היה רב גדול. אז בקיצור המעשה, נסעו ביחד באותה עגלה. אז היה ערב ראש השנה. הם היו בדרך והיו צריכים להגיע ונהיה מאוחר. אז ר' וולף וילנקר הלך לבעל העגלה ואמר לו בשקט, אמר לו: תשמע, אני אוסיף לך סכום של כסף, אבל אתה תיסע מהר, מהר, מהר, אל תעצור. אפילו אם הרב השני יגיד לך שצריך לעצור, אל תשמע אליו, אתה תמשיך הלאה. כי הם היו צריכים להגיע לאיזה עיר של יהודים לפני שבת, לפני ראש השנה, לפני יום טוב. אבל היה מאוחר כבר ממש, היה סמוך עוד

20:48 דובר 1 מעט מגיעה שקיעה. הגיע כבר מאוחר, נהיה עוד, עוד מעט מגיעה שקיעה, ורב דוד לוריא מתחיל להגיד: נו, צריכים, צריכים לעצור. צריכים לעצור. התחיל לצעוק על הגוי. אבל הגוי לא שומע, אפוט אפוט. בקיצור, הגיעו ממש, והוא היה כועס. אז הגיעו ממש אחרי זה, ברגעים אז. אז הוא צעק עליו: למה עשית כזה דבר? אז ר' [?] אמר לו: תשמע, אני שמעתי מהאלטער ר' מענדל[?] שהסביר את העניין של תקיעת שופר. אז הרב הסביר מה זה תקיעת שופר. אני על תקיעת שופר לא אוותר. והיינו נשארים שם מאחורה. לא היינו לשופר, נשארים שם עם גוי. אני על תקיעת שופר לא אוותר. לא אכפת לי שום דבר. סתם, זו דוגמה על העניין הזה. זאת אומרת שמצד אחד היה לו את ההתלהבות הגדולה לתקיעת שופר. רצה גם יהיה אז. אז איך יכול להיות כאן שהוא ייסע בשבת, ביום טוב, ומצד שני, הלא תעשה שלו אז יכול לשכוח. אז ממילא זה העניין, שאף שהאהבה, אין כן, אהבה, שהאהבה מעוררת עשה טוב. אבל אף על פי כן, באותו זמן יכול להיות שלפעמים זה ילך על חשבון העניין של, העניין של, של, של יישוב, יישוב. ולכן צריך את שני הדברים. צריך להיות אהבה כדי לעורר את העשה טוב, וצריך להיות באותו זמן גם יראה כדי לפעול אצלו את העניין של סור מרע. אז מכיוון שהיום, עוד פעם, זה, זה, זה יום הולדת של הרבי הרש"ב, אז אני אספר עוד איזה מעשה אחד של הרבי הרש"ב שקשור עם העניין שלומדים עכשיו. סיפור סתם ידוע. לא משנה, איזה מעשה שקשור עם חושך וקשור עם, עם הרבי הרש"ב, עם העניין הזה שמדברים כאן עכשיו בדיוק

22:43 דובר 1 בתניא. עניין היראה. אז המעשה הזה היה ברוסטוב, שהרבי הרש"ב היה גר ברוסטוב בשנים האחרונות. היה גר בבית, בבניין, ובבניין היה גר בקומה שנייה. בקומה הראשונה היה גר גוי, והם היו גרים בקומה שנייה. הגיע לפני פסח, אז היו צריכים לעשות כשרות את כל המטבח ואת כל העניינים. אז הרבי הרש"ב עמד שם ורחץ את, עשה הגעלת כלים. הרבי הרש"ב בכלל היה ידוע שהיה מהדר במצווה באופן מופלא, והוא לא סמך על אף אחד. הוא עצמו עמד, והיו שם במטבח שתי חביות גדולות של מים רותחים, ועם זה הוא שפך [?], זה היה שם [?] של מים שהוא שפך על המטבח, על הכלים, לעשות שם הגעלה. והיה פחד נורא, כי הבתים לא היו בנויים כל כך מאה אחוז, ושופכים כל כך הרבה מים, אז ייפול שם מים אצל השכן, יתחיל לטפטף, לנזול מים. אז נהיה פחד מאוד גדול שמה יהיה כאן עם, מה יהיה כאן עם הגוי שיבוא להתלונן. הגוי יבוא לצעוק ששפכו את המים, אז לא ידעו מה לעשות. התחיל שם בלגן, מה לעשות וזה, ולא ידעו. אף אחד לא היה את החוצפה לגשת לרבי הרש"ב ולהגיד לו שמפחדים מהגוי. אז עד שניגשה הכלה של הרבי הרש"ב, אשתו של החסיד [?], אל הרבי הרש"ב. היא תפסה את הברייטקייט והיא ניגשה לרבי הרש"ב ואמרה לו: שווער, מיר האבן מורא פון אונטן, אז ער וועט קומען און מאכן צרות. אנחנו מפחדים מזה שלמטה שיבוא להתלונן. אז הרבי הרש"ב באמצע הגעלה ככה נעצר ומסתכל על ה-- על [?], מסתכל עליה ואומר לה: פון דעם אויבערשטן האסטו נישט מורא? פון דעם אונטערשטן

25:03 דובר 1 האסטו מורא? מזה שלמטה. בעברית זה לא הולך טוב, אבל על כל פנים: מזה שלמטה את מפחדת. מזה שלמעלה את לא מפחדת. על כל פנים, זה מעשה שמבטא את הנקודה הזאת של יראת שמיים. לא לפחד מהאונטערשטן, לפחד מהאויבערשטן. לא לפחד מ-מ-מדברים חיצוניים, דברים שלמטה, אלא שהפחד צריך להיות, כמו שאומר בעל התניא, שלעומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וזה שני העניינים שהעבודה צריכה את שניהם בשביל שיהודי יוכל לקיים תורה ומצוות, ושזה יהיה כמו שצריך וחיות, כדי לבוא למעלה הן בסור מרע ועשה טוב. צריך להיות שתי התנועות: תנועת האהבה, שזה נותן לו קיום וחיות בעניין של עשה טוב, ותנועת היראה, שזה נותן לו את הזהירות וכל העניינים שקשורים לסור מרע.

25:58 דובר 3 .