לקוטי אמרים תניא - פרק ד' - חלק 2

00:01 דובר 1 הדבר שמה, מחשבה דיבור מעשה, זה העניין של תרי"ג מצוות התורה. יש את המצווה שבמעשה, יש את המצווה שבדיבור, מצווה שבמחשבה וכו'. היי, מה הקשר של הנפש עם כל זה? אז זה הרי האלטער רבי מסביר שהנפש, הנפש האלוקית, מלובשת בלבושים האלה. על ידי קיום המצווה, על ידי זה הנפש נמצאת בהם. אז כל הנפש קשורה עם קיום המצווה. אז בזה גופא הוא אומר שני פרטים בכללות. אז כל תרי"ג אברי נשמתו מלובשים בתרי"ג מצוות התורה. בכללות העניין זה שעל ידי קיום המצווה, תרי"ג מצוות התורה, יש בזה הנפש תרי"ג, ככה זה כנגד התרי"ג מצוות. וממילא כשאני מקיים מצוות עם הלבושים, אז כל הנפש נמצאת שמה גם כן, כל התרי"ג. ובפרטיות הוא מחלק את זה לשתיים. יש את המוחין ויש את המידות. המוחין מלובשים בעיקר בהשגת התורה. זאת אומרת, בלבוש המחשבה. בלבוש המחשבה בן אדם משיג את התורה כפי יכולת השגתו ושורש נשמתו מלמעלה. אז, אז, אז על ידי זה המוחין של הנפש האלוקית מלובשים בתורה. ועכשיו האלטער רבי בא להסביר איך זה מגיע למידות. המידות של הנפש האלוקית מלובשות במצוות האחרות, שהן קשורות עם דיבור ומעשה. אז נמשיך הלאה בפנים: ״והמידות״. כן, בדף ח'. ח'. דף ח', שורה אחת אחרי הנקודה: ״והמידות״. ״והמידות שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן מלובשות בקיום המצות במעשה ובדבור״. היינו המידות. מה זה מידות? מידות זה יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן. אז זה מלובשות בקיום המצוות, במעשה ובדיבור, שהוא תלמוד תורה שכנגד כולם. ובזה גופא האלטער רבי מזכיר תלמוד תורה, שזה העיקר. תלמוד תורה כנגד כולם. לפני זה

02:31 דובר 1 דיברנו בעיקר על השגת התורה, על עניין המצווה שבתורה שקשורה עם השגה. זה קשור יותר עם לבוש המחשבה. עכשיו הוא מדבר על המצווה של תלמוד תורה בדיבור. זה העניין של ״ודברת בם״. הדיבור שבתורה, והדיבור שבתורה זה מצווה שקשורה עם מידות, עם אהבה ויראה, כי זה מצוות מעשיות ומצוות מעשיות. כמו שהאלטער רבי הולך להסביר בהמשך, שם יותר נוגע לעניין המידות, יראה ואהבה. מלובשות בקיום המצווה במעשה ובדיבור של תלמוד תורה שכנגד כולם. המידות מתלבשות במעשה. אז קודם בזה בפשטות, לפני שאנחנו הולכים ללמוד הלאה, האלטער רבי יסביר בפרטיות איך כל מידה קשורה עם העניין של מעשה. קודם כול, כללות הביאור בזה. אז הרי ידוע בשולחן ערוך סי'. ההבדל בין שכל למידות, ששכל זה עניין שלא מחייב את הבן אדם. שכל זה משהו שמחוץ לבן אדם. תכונת השכל זה שכל, זה כלי שכל. זה עניין של הבדלה ורוממות. זה הבן אדם כאילו לא נמצא הוא בעצמו, זה הוא יוצא כאילו מעצמו ומתבונן בעניין באופן אבסטרקטי, באופן תאורטי, או באופן של זה לא מחייב אותו. לכן בן אדם יכול להשיג ולהשכיל ולהבין, וזה לא מחייב אותו לחיות במעשה כפי ההשכלה שהבין. הוא יכול להבין דבר אחד ולחיות באופן הפוך. כי ידוע הסיפור מה שתמיד מספרים על אריסטו, אריסטוטל, אריסטו, שהוא למד הרבה והיה חכם גדול, ואף על פי כן בחיי היום־יום שלו הוא התנהג כמו בהמה, ויותר מכך הוא עשה דברים מאוד נמוכים. ואז הוא אמר: כשהוא מלמד את הפילוסופיה זה אריסטו, וכשהוא בבית אז הוא... אז הוא משהו אחר. הוא בהמה. זה לא— זה לא קשור אחד עם השני. זאת

04:32 דובר 1 אומרת שהשכל, השכל גדול, השכל, השגה לא מחייבת את הפועל ממש, לא מחייבת את המעשה. מה שאין כן מידות, זה המעלה שיש במידות על שכל, שמידות זה יותר קרוב לבן אדם. לב וכל איבריו ושייפין. הלב הוא יותר האיבר המרכזי, שהוא מחיה ונותן ושולח את הדם ואת החיים לכל האיברים, ולכן כשזה יורד כבר לרגש המידות, אז זה כבר כן יותר מחייב מעשה. ולכן זה מה שהרב אומר, שכדי להגיע לעניין של קיום המצוות המעשיות, על זה צריכים דווקא עניין של מידות. וזה גופא האלטער רבי יסביר בפרטיות. ״כי האהבה״, כאן האלטער רבי מתחיל לפרט. זה בכלל העניין. בפרטיות, אומר האלטער רבי, יש בזה שני הקווים, אהבה ויראה. ״כי האהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה״. המצווה, העניין של אהבה, רגש אהבה שזה מידת הלב, זה שורש וחיות לעניין של רמ"ח מצוות עשה, ״וממנה הן נמשכות״. מהרמ"ח מצוות עשה נמשכים העניינים של קיום המצוות של מצוות עשה. מה האלטער רבי מוסיף? ״וממנה הן נמשכות״. הוא כבר אמר ״אהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה״. מה זה ההוספה הזאת, ״וממנה הן נמשכות״? שייך זה כפל לשון. אז ההסבר הוא פשוט. אם אתה אומר שהאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה, יכול להיות שהאהבה זה שורש, שזה סיבה לסיבה לקיום מצוות— לקיום מצוות עשה. מה פירוש סיבה? כמו סיבה ומסובב. יש לי אהבה, אז האהבה זה־זה־זה סיבה שאחר כך הוא יצא, יעשה— יעשה מעשה בפועל. כמו סיבה ומסובב, שהסיבה נמצאת במקום אחד והמסובב במקום אחר. הסיבה רק גורמת למסובב, אבל אין לזה שייכות פנימית בין הסיבה והמסובב. לדוגמה, נגיד למשל סיבה ומסובב. נגיד למשל, אה, יש למשל כאן אבן במצפה. יש אבן והבן אדם

06:53 דובר 1 עולה והוא נפל בגלל שיש אבן, לכן הוא נפל. אז האבן היא סיבה לנפילה שלו, אבל אין שום שייכות פנימית בין שני הדברים. על זה יכול להיות כל מיני דוגמאות. גם כן יכול להיות שהאהבה סיבה, זאת אומרת סיבה שהוא יעשה אחר כך מצוות. בגלל שהוא אוהב את השם אז יעשה מצוות, אבל במצוות שהוא עושה לא נרגשת בהם האהבה. וזה האלטער רבי בא להוסיף עם המילים "וממנה היא נמשכת". פירושו של דבר שה-שה-שהאהבה פועלת במצוות, שהמצוות יהיו באופן אחר לגמרי. המצוות נמשכים מן האהבה. זה לא רק סיבה ומסובב של שני דברים שאין להם שייכות. המצוות נמשכים מן האהבה. כשאדם אוהב את השם ועל יסוד זה הוא מקיים מצווה, אז רואים על המצווה אַז דאָס איז אַ מצווה, אַ לעבעדיקע מצווה. זו מצווה שקשורה עם אהבת השם. זו מצווה שבמצווה עצמה רואים שהמצווה קשורה עם אהבת השם. אַז דאָס איז אַ מצווה, אַ לעבעדיקע מצווה, אַ חיותדיקע מצווה. זו מצווה שהולכת יחד עם אהבה. וזה הפשט האמיתי של מלובשות. רואים שהמידות מלובשות בקיום המצווה. מלובשות זה לא הפשט. למשל הבן אדם יש לו בגד, אז הבגד הוא לבוש. אבל אף על פי כן אתה לא תגיד שרואים בלבוש את החיות של הבן אדם. סוף כל סוף הבן אדם הוא חי והלבוש הוא לא חי, ובלבוש לא רואים חיים. הלבוש זה מת. יש את הלבוש, הגוף זה לבוש חי, אבל לבוש, לבוש בגד רגיל, אז הלבוש זה דבר מת. זה דבר שאין בזה חיים. זה דבוק לבן אדם. זה הולך אחרי הבן אדם איפה שהוא הולך. אבל אף אחד לא יגיד שהלבוש זה דבר חי, זה לבוש שהוא פשוט גורם חיצוני. על

08:36 דובר 1 ידי זה שהבן אדם מתלבש בו, אז נעשה איזה שינוי בלבוש? הלבוש הוא לבוש. מה שאין כן כשאומרים בנוגע לקיום המצווה אהבה ויראה מלובשים, הכוונה שם מלובשים פירושו שהם באמת פועלים שינוי. זו השפעה כזו, והשפעה פנימית שפועלת שינוי מסוים במצווה, שהמצווה היא מצווה אחרת לגמרי. כשאדם עושה מצווה כמו מכונה, עושה מצווה בלי אהבה ובלי יראה, עושה מצווה רק בגלל שכך אבא שלו חינך אותו, מצוות אנשים מלומדה, אז זו מצווה יבשה, זו מצווה, זו טרוקענע מצווה. מה שאין כן כשהוא עושה את זה עם אהבה ויראה, אז זה נקרא לעבעדיקע מצווה. זה נקרא, זו מצווה חיה. זה הפירוש מלובש בקיום מצווה, שזה דבר חי. אז הוא אומר ככה.

09:26 דובר 2 כי אחרי זה מה זה הלבוש? מה?

09:31 דובר 1 אז זה מה שאומר כאן, נחשוב. ודיבור ומעשה מצד עצמם הם לבושים מצד עצמם. זה לבוש נפרד. זה כמו דבר מת. אבל על ידי שהמידות מתלבשות עכשיו בדיבור ומעשה, אז מתלבשות באופן פנימי, והן עושות שיהיה דבר חי. שמכניסים בזה חיים. ובלעדה. אז זה העניין שהמידות יראה ואהבה מלובשות בקיום המעשה בדיבור שאותם כולו. כי איפה אנחנו אוחזים? וממנה נמשכות. ובלעדה, בלי אהבה, אין להן קיום אמיתי. מה יקרה אם לבן אדם לא יהיה אהבה ויראה? אתה יכול לחשוב שוב. מה זאת אומרת? ממנה נמשכות, המצוות באות מן האהבה. בן אדם יכול לעשות מצווה בלי אהבה. מה זאת אומרת שהמצוות נמשכות מן האהבה? המצוות באות מתוך אהבה. יש בן אדם, אין לו אהבה. הוא גם כן מקיים מצוות. הוא מקיים מצוות בלי אהבה. על דרך כמו שלמדנו בבינונים, איש אחד. כן, גם בינוני גם כן מקיים מצוות בלי רגש של אהבה. אז על זה הרבי מוסיף כאן מה הפירוש "ממנה נמשכות ובלעדה אין להן קיום אמיתי". זה לא הפשט שאתה לא יכול לקיים מצוות בלי אהבה. יכול לקיים מצוות בלי אהבה, אבל המצוות בלי אהבה זה לא מצוות עם קיום אמיתי. אין להן קיום אמיתי. מה פירוש אין להן קיום אמיתי? בפשטות, אין להן קיום אמיתי. פשט קיום אמיתי פירושו של דבר שזה דבר שבן אדם יעשה תמיד. הרבי מסביר בליקוטי שיחות שבן אדם יקיים מצוות רק מצד קבלת עול, רק ורק בגלל קבלת עול או מצד מצוות אנשים מלומדה, בלי רגש של אהבה. אז מכיוון שאין לו חיים במצווה, אז יכול להיות לתקופה מסוימת הוא יחזיק

11:38 דובר 1 מעמד. אבל סוף כל סוף זה לא, זה לא יחזיק. סוף כל סוף זה יתבטל. סוף כל סוף זה לא יחזיק מעמד. בן אדם יכול תקופה מסוימת להמשיך ככה, אבל אחר כך זה או תתעורר לו תנועה של אהבה. אבל אם לא תתעורר לו תנועה של אהבה, באופן יבש בלי חיים לעשות את הדבר, אז יכולים להמשיך תקופה מסוימת, אבל זה לא יהיה באופן, זה לא יתקיים, זה יתבטל בסוף. זה הפירוש בפשטות. אין להן קיום אמיתי. פירושו של דבר שזה דבר שזה נמצא וזה נפסק. זה לא, זה לא נמשך. הרי כמו שמובא בספרים, נהר המכזב. דבר שהוא לא אמיתי זאת אומרת שהוא נפסק, שהוא תקופה מסוימת המים נמשכים, אחרי זה נפסק. אז זה נקרא אין קיום אמיתי. עוד יותר. אין להן קיום אמיתי. לא רק שזה עתיד להיפסק, אלא גם עכשיו. גם שם בספרים מובא כשמדברים על העניין של המים, של מים. יש מים אמיתיים, יש מים שהם לא אמיתיים. מה זה מים לא אמיתיים? נהר המכזב אחת לשבע שנים, שאסור להשתמש איתם בשביל פרה אדומה. אז בפשטות מה הפשט זה? שאם בתוך שבע שנים, זאת אומרת יש תקופה שהמים האלה מפסיקים, ה-הנהר הזה לא עובד יותר, אז זה נקרא שזה לא אמיתי. זה נפסק. בספרים מוסיף לא רק בגלל שבעתיד זה ייפסק, כי גם עכשיו, מכיוון שבעתיד הולך להיפסק, זה מראה שגם עכשיו זה לא עניין פנימי. זה לא עניין אמיתי. זאת אומרת, זה לא משהו עצמי. אמת פירושו שני דברים. אמת פירושו דבר שלא נפסק, שזה תמיד. קושטא קאי. אמת זה דבר שנמשך, דבר תמידי. אבל אמת גם כפירושו שזה בעצם. זאת אומרת שזה לא בגלל

13:29 דובר 1 שום סיבות מחוץ. זה לא בגלל שום דבר שחוץ. זה לא בשביל שום דבר. זה משהו עצמי, משהו פנימי, אמיתי-אמיתי, וממילא בגלל שזה משהו פנימי, משהו ממנו, לכן, לכן זה לא נפסק. דבר שזה לא-לא אמיתי, לא-לא עצמי, זה דבר שבא בגלל דבר שחוץ ממנו, בגלל איזו סיבה. אז יכול להיות שהיום זה נמצא ומחר זה נפסק. ברגע שתתבטל הסיבה יתבטל המסובב. אבל דבר שזה בעצם דבר אמיתי, אז ממילא זה נמשך לתמיד. על זה זה גם כאן. בלעדיהם אין להם קיום אמיתי. זה כולל את שני העניינים. כשחסר את האהבה, חסר לו את אהבת הוויה בעניין. אז ממילא, דבר ראשון, אין להם קיום אמיתי. זאת אומרת, זה ייפסק, לא יהיה לזה קיום. וגם כן עכשיו זה לא אמיתי. זאת אומרת, חסר כאן-- הבן אדם לא נמצא בדבר, אז זה גם נחשב כמו דבר שחוץ ממנו. כי המקיימם באמת הוא אוהב את שם הוויה וחפץ לדבקה בו באמת. מה פירוש של דבר קיום המצוות באמת? באמת זה כשזה עניין עם אהבת-- אהבת השם. אוהב את שם הוויה. בן אדם שאוהב את הקדוש ברוך הוא ובמילא רוצה לדבוק בקדוש ברוך הוא, אז יש לו רצון לדבקות ואז הוא מקיים מצווה. זה נקרא מצוות אמיתיות. למה? בגלל שאי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום מצוות. בן אדם רוצה לדבוק באלוקות, הוא מתעורר באהבה לקדוש ברוך הוא. אז יש לו חשק גדול לדבוק באלוקות. אהבה פנימית לקדוש ברוך הוא. אז הוא מחפש איך לדבוק בקדוש ברוך הוא. מה אני צריך לעשות כדי לדבוק בקדוש ברוך הוא? אז אומרים לו: אתה רוצה לדבוק בקדוש ברוך הוא? תקיים מצוות, כי אין דרך אחרת לדבוק בקדוש

15:13 דובר 1 ברוך הוא אם לא על ידי קיום המצוות. אי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא, כפי שכתוב במקום אחר. לדבוק בקדוש ברוך הוא אפשר דרך קיום המצוות, כי זה הרמ"ח איברים. לדבוק כמו בן אדם מתחבר עם השני על ידי הגוף שלו, מחבק אותו. התורה ומצוות זה איברים דמלכא, וזה הדרך היחידה שאדם יכול להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. כמו שאומרים בקריאת שמע: שמע ישראל, ואהבת. הוא מתעורר באהבה לקדוש ברוך הוא, אבל אחר כך האהבה לקדוש ברוך הוא צריכה להתבטא ב-ב-ב-- כתוב אחרי זה: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, מתעורר באהבה גדולה לקדוש ברוך הוא. ואז אחרי זה אומרים לו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, ושיננת, ודיברת, וקשרת, וקשרת. זאת אומרת, שאתה אהבה. אתה רוצה, יש לך אהבה וכמיהה לקדוש ברוך הוא. אתה רוצה לדבוק. האהבה לקדוש ברוך הוא צריכה ל-ל-ל-- בפועל זה על ידי איך מתחברים עם הקדוש ברוך הוא. זה על ידי תורה ומצוות. על דרך כמו שהאלטער רבי אומר על זה גם כן. בפרק מ' האלטער רבי אומר את העניין של כל צמא לכו למים. בן אדם שצמא אומרים לו לך למים. מה? מה הנביא אומר? כי יש בן אדם שהוא צועק, הוא צמא, הוא צמא, הוא צמא והוא נשאר, נשאר שמה. ואומרים לו: אתה צמא? לכו למים. תלך לשתות. על דרך זה אומר האלטער רבי שם בפרק מ', בן אדם מתעורר באהבת השם, יש לו צימאון, רצון, ריכוז. אז אומרים לו: לכו למים. אל תעמוד ותצעק. אתה רואה? יש לך אהבת השם, אז תוריד את זה בפועל. תשב ותלמד, קיים מצוות.

16:52 דובר 1 ככה יהיה לך את הקב"ה וזה העניין. אז לכן כשבן אדם אוהב את השם באמת במה זה מתבטא? בקיום המצוות. ולכן אהבה זה השורש והיסוד והחיות של קיום המצוות. ועשית. יש כאן מהרבי הרש"ב נ"ע בקונטרס העבודה, הוא מוסיף כאן הסברה, אומר מה הפירוש כאן מקיימים באמת? קונטרס העבודה, הרבי הרש"ב נ"ע אומר שמה שהפשט מקיימים באמת, קיום אמיתי כאן, מקיימים באמת, אוהב שם הוויה, שאהבת הוויה זה דווקא על ידי זה אפשר לעשות קיום אמיתי. שם הוא אומר שהפשט קיום אמיתי זה, אהה... אומר, לקיים אותם בחיות. מה פירוש קיום אמיתי? קיום אמיתי פירושו שזה עם חיות, אז זה על דרך כמו שהסברנו שזה משהו שנובע ממנו. זה לא משהו חיצוני, זה לא משהו חוץ ממנו. אז זה עניין של אמת, חיות. אחרי זה הוא מוסיף עוד נקודה, שמקיימים באמת זה לקיים אותם בהידור ובדקדוק. שכל זה דווקא על ידי אהבת השם. זאת אומרת שהעניין של אהבת השם עוזר לא רק על לקיים את המצוות בחיות, החיות שבזה, האמת שזה קיום כמו שאמרנו לפני זה, אלא יש כאן עוד נקודה שעל ידי אהבת השם, אז גם כן ההידור שבזה הוא הרבה יותר גדול. כשבן אדם חסר לו באהבת השם, הוא מקיים את המצווה רק מצד איזו סיבה שהיא תהיה, אבל לא מצד אהבה. הוא עושה את זה מצד יראה או מצד כמו נעשה או מצד ללמוד, או אז אפילו שיעשה, הוא יעשה רק מה שמחויב. הידורים, הידור פירושו היופי, לעשות את זה יותר ממה שכתוב בשולחן ערוך. העניין של הידורים, ההידורים שבזה זה דווקא כשיש אהבה, אז, אז הוא דווקא מהדר בזה. על דרך זה, זה עניין הדקדוקים. דקדוקים והידורים

19:06 דובר 1 זה שני דברים. הידורים זה אופן של יופי, לעשות את זה עם הידור. למשל, אחד קונה תפילין, אז הוא יכול לקנות תפילין שיהיו עם כל הדקדוקים, אבל זה לא יהיה מהודר. יכול להיות שיהיה מהודר, פירושו שזה מהתפילין הכי מובחרים והסופר הכי מובחר. זאת אומרת, זה כבר עניינים של הידור. זה כבר לא קשור למיצוי השולחן ועוד דקדוק. דקדוקים פירושו פרטי דינים. דקדוקים פירושו לדקדק בכל פרט ופרט על פי דין. זה דקדוקים. ההידורים זה כבר יותר מדקדוקים. הידורים זה כבר היופי, שזה יופי חיצוני לפעמים, זה כל... וכל זה, הדקדוקים וההידורים, זה דווקא כשיש אהבת השם. יש סיפור שמספרים על הרבי הרש"ב נ"ע. כשהוא הגיע לעניין הזה שאהבת השם גורמת לדבקות, ומזה מגיע קיום אמיתי ובהידור וכולי. אז יש סיפור על הרבי הרש"ב נ"ע, מגיע חודש חשוון השבוע. אז יש מעשה מאוד מעניין. הרבי הריי"צ מספר את זה באחד המכתבים שלו, כתובי ריי"צ בערך, משהו כזה. זאת אומרת, בשנים האחרונות שהרבי כבר גר ברוסטוב. אז באיזה לפנות בוקר הרבי הרש"ב ישב ולמד עם הרבי הריי"צ חסידות. הוא אמר שלמדו, אם אני לא טועה, סידור של... דף, ולמדו איזה עניין עמוק והשכלות כמה שעות. הרבי הרש"ב דיבר השכלות עמוקות ביותר בחסידות. והרבי הריי"צ אמר שזה הרגיש, בעיניי, זה היה השכלות נפלאות ודקות ועדינות שדיבר הרבי הרש"ב במשך זמן ארוך. זה היה לפנות בוקר, בערך זה היה חמש או שש בבוקר. אז הרבי הרש"ב גמר להסביר את כל ההשכלה של המאמר. אז הרבי הרש"ב התחיל לדבר על העניין של לימוד החסידות, השכלה שבחסידות. ואז הוא סיפר שידוע מה שרבי הלל מפאריטש אמר. רבי הלל מפאריטש הרי ידוע שהיה מהדר

21:25 דובר 1 במצוות באופן מאוד חזק, והידורים ודקדוקים באופן עצום ביותר. רבי הלל, רבי הלל מפאריטש, היה ממש מהדר במצוות הכי נפלא ביותר. אז שאלו אותו פעם למה הוא מהדר כל כך בקיום המצוות, כל כך הרבה הידורים וחומרות וסייגים. אז הוא אמר שזה... בחסידות, שכל ההידורים והדקדוקים שהוא עושה בקיום המצוות, זה שבזכות זה יונח אצלו, הוא יבין יותר טוב עניין בחסידות. למשל, דוגמה אחת על, על, על הדקדוקים של רבי הלל, על ההידורים של רבי הלל. למשל, מספרים שרבי הלל היה הולך לנהר לטבול במי מקווה, לטבול בנהר. אז היה נוהג שלא היה מוריד את היארמולקע שלו עד כשהוא נכנס לתוך המים. היה נכנס למים, משאיר את היארמולקע, את הכיפה מעל המים, ואז כשהוא יוצא מיד הכיפה איתו. זאת אומרת שלא היה רגע אחד בלי כיסוי, בלי גילוי ראש. ככה היה, זה חומרה של רבי הלל. ופעם אחת היה בנהר והרוח העיפה לו את הכיפה, אז הוא נשאר מתחת למים. הוא לא עלה. כמעט כמעט היה לו שמה, כמעט כמעט טבע בנהר, אבל הוא בשום אופן לא. עד שמישהו הגיע וראה אותו, וזה הוא הבין. בקיצור, הוא השיג לו את הכיפה ואז הוא עלה. היה סכנה לפחות זמן. סתם לדוגמה, רבי הלל היה מאוד ככה. רבי הלל היה לובש למשל שלושה לבושים. לא, יש כיסוי, כיסוי ראש. אז רבי הלל היה לו שלושה, שלושה כיסויים. לא כיסוי אחד, לא שני כיסויים. אנחנו מהדרים בשני כיסויים. הוא היה לובש שלושה כיסויים, ולא עשרים וארבע שעות. לא רק... בכלל היה לובש שלושה כיסויים כל הזמן. מספרים שהוא היה חולה. פעם היה לו ממש

23:36 דובר 1 חום והוא שכב במיטה והצמח צדק הגיע לבקר אותו. אז הצמח צדק ראה שהוא פשוט רותח מחום והוא יושב, שוכב במיטה עם שלוש, שלוש כובעים. אז הצמח צדק הוציא לו את הכובע. ככה אומר לו: "אתה חולה, אתה צריך..." ואז הצמח צדק... הוא ביקש שהצמח צדק יגיד חסידות, שהצמח צדק יגיד חסידות. אז הצמח צדק הסכים. אז ברגע שהצמח צדק התחיל להגיד חסידות, אז הוא קפץ ולקח את השלוש כובעים על הראש. אז רבי הלל, מה אמר? כל ההידורים שהוא מהדר, מה היה כל הסיבה של זה? כי על ידי זה, בזכות ההידורים, בן אדם קולט את דברי החסידות. אז הרבי הרש"ב נ"ע אמר: אז זה רבי הלל. ככה אומר רבי הלל. אני אומר, אני אומר הפוך, שכל ההשקעה בחסידות, כל עבודת החסידות, כל השכל, העבודה של חסידות, זה כדי לקבל געשמאק בהידור מצווה. וכל העניין של השכל והעבודה והסוג של חסידות זה כדי שעל ידי זה בן אדם יקבל איזשהו געשמאק בהידור מצווה, להידור מצווה, שזה התכלית. ואז הרבי הרש"ב נ"ע סגר את הספר והוא קם ואומר: "נו, מגיעים למקווה, נלך למקווה". ושם היה מקווה, שזה היה מקווה אחת. הייתה רק מקווה אחת במקום שמה, רוסטוב. והרבי הרש"ב נ"ע הגיע שמה שש בבוקר, עדיין היה סגור. בדרך כלל הוא היה מודיע יום לפני זה, אם היה הולך לאוהל אז היה מודיע יום לפני זה שיכינו את המקווה, אבל הפעם זה היה בלי הכנות. הרבי הרש"ב נ"ע הגיע והדלת הייתה סגורה. טוב, אז הוא דפק. השמש התעורר ופתח לו את הדלת, והרבי הרש"ב נכנס למקווה, והמקווה היה מלוכלך. תפס את השמש. לא, לא, הרי הרבי לא אמר לו שהולך

25:54 דובר 1 להגיע. הגיע בסורפרייז, הגיע בהפתעה. אז המקווה הייתה מאוד מלוכלכת. הרבי הרש"ב נכנס, רואה בלגן, הרצפה מלוכלכת. הוא הגיע למים, אז הוא ראה שהיה כמו זבובים על המים, היה כל מיני, כל מיני בעלי חיים שמה מסתובבים. היה שמה כל מיני. בקיצור המעשה, אז הרבי הרש"ב שנשאר שמה אמר: קרא לשמש. השמש התחיל לבכות. לא ידע. תמיד אומרים לו יום לפני זה, להודיע לו. אז הרבי הרש"ב אמר לו: לא, אני דווקא הגעתי, דווקא הגעתי בלי הקדמות, בלי הכנות, כי רציתי לראות איך המקווה נראה. הרבה משמעות. אמר לו שאתה צריך לדעת את האחריות שיש לך, כי אם אתה לא שומר טוב על המקווה, יכול להיות מזה עניינים, עד כדי, יכול לצאת מזה עניינים עד כדי עניינים של איסורי סקילה וכו'. כי אם אישה תלך למקווה ובגלל שזה מלוכלך היא לא טובלת כמו שצריך, אז יכול להיות מזה, רחמנא ליצלן, איסור נידה וכו'. בלגן. אז אמר שנתן לו מאוד חזק על הראש ואמר לו: מקווה צריכים לשמור שתהיה תמיד נקייה, יפה ומצוחצחת באופן ש... ואז הם התחילו לשפץ את המקווה. לפני כמה שנים מצאו את המקווה הזאת. מי שיודע את ההיסטוריה עכשיו, לפני כמה שנים ברוסטוב גילו מתחת לאדמה את המקווה בשלמות. היה שמה, זה היה מכוסה שבעים שנה. כל השנים האלה זה היה מכוסה ואף אחד לא ידע מזה. ולאחרונה גילו את המקווה, ורואים באמת שזה היה מקווה בנויה בצורה מאוד יפה, עם כל מיני גדרים של יופי, שלפני שמונים שנה היה כל פעם. אז זה אומר שכל התכלית של חסידות זה להגיע להידור מצווה יותר. זאת אומרת שהרבי אומר כאן שמקיימים באמת ורואים בשמיים חופשי דווקא

27:50 דובר 1 באמת אחד חסידות אז הוא מגיע ל...