לקוטי אמרים תניא - פרק ד' - חלק 4

00:01 אדמו"ר הזקן מדבר כאן על העניין של הלבושים מחשבה, דיבור ומעשה. הוא מסביר שהכוחות הנפש של הנפש האלוקית, אף על פי שהם עצמם הם לא עניין כל כך של מצוות. מצוות בעיקר זה שייך ללבושים. אף על פי כן, הכוחות הנפש מתלבשים בלבושים והם נותנים חיים בלבושים. מדבר גם על מידת האהבה. מלובשת בעיקר בעניין של עשה טוב, של רמ"ח מצוות עשה. ומידת היראה מלובשת בעיקר בלהיזהר לא לעשות מצוות לא תעשה. הוא הסביר כי לירא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. למה בן אדם נזהר לא לעשות שום עבירה, לא תעשה? בגלל מה הפנימיות, מה החיים שבו זה? בגלל שהוא מתבונן שיש מלך, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועל ידי כל עבירה שהוא עושה אז הוא מורד במלכות והוא לא רוצה להיות מורד במלכות. הוא ירא למרוד. עכשיו כשמדברים כאן על יראה לא מתכוונים כאן ליראת עונש דווקא, אלא הכוונה ירא למרוד. הוא מפחד מהמרידה. הוא מפחד מעצם המרידה. יש לו יראה, יש לו פחד להיות מורד במלכות. הוא לא רוצה להיות מורד במלכות. עצם העניין של מרידה, מרידה במלכות, זה מה שמפחיד אותו. הוא לא רוצה להיות מורד במלכות ולכן הוא נזהר בכל עניין שיכול להיות עניין של מרידה, שזה בעיקר עניין של שס"ה לא תעשה. זה נקודה אחת. כאן אדמו"ר הזקן מוסיף: או יראה פנימית מזו. ביראה יש עוד סוג של יראה. יש עוד סוג מסוים של יראה שזה גם כן נותן חיים בעבודה של סור מרע, אבל יותר פנימי. עוד מעט נראה למה זה נקרא יותר פנימי. אומר: או יראה פנימית מזו, שמתבושש מגדולתו. כאן היראה זה לא יראה של מרידה.

02:24 כאן היראה זה שהוא מתבייש. מתבייש, שמתבושש מגדולתו. הוא מתבייש מהגדולה של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הוא מתבונן בגדולה של הקדוש ברוך הוא ובזה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. אז הוא מתבייש מהגדולה של הקדוש ברוך הוא. מתבייש לעשות, למרות עיני כבודו ולעשות הרע בעיניו. הוא מתבייש לעשות משהו שזה לא טוב בעיניים של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, למרות ולעשות הרע בעיניו. הוא לא רוצה לעשות רע בעיניים של הקדוש ברוך הוא. כל תועבת ה' אשר שנא. מה זה הדברים שהם רע בעיניו? הדברים שהם רע בעיניו זה כל העניינים שנקראים תועבת ה' אשר שנא. כל הדברים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם. הם הקליפות וסטרא אחרא אשר יניקתם מהאדם התחתון. הכוונה זה הולך על הקליפות וסטרא אחרא, שהם הדברים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם. והדברים האלה הם מקבלים חיים, אשר יניקתם מהאדם התחתון. כל העניינים האלה של קליפות וסטרא אחרא מקבלים חיים מהבן אדם. מאיפה יש לקליפות וסטרא אחרא חיים? החיים שיש לבן אדם. ואחיזתם בו בשס"ה מצוות לא תעשה. זה שהקליפות וסטרא אחרא נאחזים בבן אדם ומקבלים חיים ממנו זה על ידי שס"ה מצוות לא תעשה. ובמילא כשהוא מתבונן שכל על ידי שהוא עושה מעשים לא טובים, אז על ידי זה הוא פועל שהקליפות וסטרא אחרא, שהם הדברים שהקדוש ברוך הוא שונא, מקבלים חיים. אז הוא מתבייש מזה. הוא מתבייש לעשות דבר כזה לקדוש ברוך הוא. לעשות, לתת חיים לדברים שהקדוש ברוך הוא שונא, ולכן הוא נזהר מכל עניין שזה קשור עם עבירה. אז מה ההבדל בין היראה הזאת והיראה הקודמת? ולמה היראה הזאת נקראת יראה פנימית יותר? אז יש בזה שני

04:30 פרטים. דבר אחד בהתבוננות שמביא ליראה ודבר שני התוצאה שמגיע מזה. דבר ראשון אני אגיע להתבוננות. בהתבוננות הראשונה אני מתבונן שהקדוש ברוך הוא מלך, כן. הקדוש ברוך הוא מלך ומכיוון שהקדוש ברוך הוא מלך הוא לא רוצה למרוד בקדוש ברוך הוא, לא רוצה להיות מרידה במלכות. זאת אומרת, כאן הרגש הוא שאני לא רוצה לעשות דבר שזה מהווה עניין של מרידה בקדוש ברוך הוא. עבירה זה מרידה בקדוש ברוך הוא, לא רוצה למרוד בקדוש ברוך הוא. בהתבוננות השנייה אז התבוננות יותר עמוקה. כאן ההתבוננות זה שמתבושש מגדולתו. זאת אומרת כאן זה לא מספיק התבוננות. בהתבוננות הראשונה מספיק התבוננות חיצונית. זאת אומרת, מספיק שהוא יודע שהקדוש ברוך הוא המלך, לא ייכנס כאן פרטים. לא נגיע לכאן. עצם העניין, הקדוש ברוך הוא המלך, הוא מלך מלכי המלכים ואני העבד. אז אסור לי להיות מרידה במלכות. זה התבוננות, זה רק בנקודה אחת. כיוון שהוא המלך ואני העבד, אז אני צריך להיזהר לא למרוד במלך, לא לעשות נגד רצון של הקדוש ברוך הוא. בהתבוננות השנייה כבר לא מספיק זה שהוא מלך. כאן הוא מוסיף בהתבוננות, זה שמתבושש מגדולתו. קודם כל כאן הוא כבר מתבונן לא רק במלך, הוא מתבונן בגדולתו, לא רק שהוא מלך, אלא כאן הוא כבר מגיע לפרטים במלך, שהמלך הוא לא סתם מלך, אלא מלך גדול. וכאן נוגע אפילו, עכשיו הרבי לא נכנס בזה, אבל במקומות אחרים בחסידות מבואר באריכות. מה הכוונה שמתבושש מגדולתו? שהוא מתבונן שהמלך הגדול, אחרי שהוא מתבונן בגדלות של הקדוש ברוך הוא, אז הוא מתבונן שהגדלות הזאת נמצאת כאן. הגדלות הזאת זה לא ברקיע השביעי, אלא שהגדלות הזאת, המלך הגדול הזה, נמצא כאן, כאן למטה, כאן למטה

06:32 איתי, שלכן זה מעורר בושה. אם הייתי מתבונן שהקדוש ברוך הוא גדול, אבל זה משהו שם אצלי, אז זה לא מחייב אותי. זה לא, זה לא פועל אצלי בושה. אלא הסברנו, ככה גם הצמח צדק כאן מוסיף. כן, כמובן גם בלשון של התניא. נאמר "עיני כבודו", זאת אומרת שהוא נמצא כאן. ההדגשה כאן זה לא רק שמתבונן בגדולתו, הסברנו, זה בגדולתו, וגם כשהגדלות הזאת, הקדוש ברוך הוא הגדול הזה, נמצא כאן מול העיניים שלי, וזה כבר פועל אצלו בושה. ולכן זה נקרא יראה פנימית יותר, כי פשוט ההתבוננות כאן, התבוננות יותר פנימית, וגם כן זה יותר, יותר, יותר קרוב לבן אדם. זה לא רק עניין חיצוני של המלך, ולכן זה רק עניין של מלך. כאן ההתבוננות זה יותר בפרטים, יותר בפנימיות, יותר בעניין של המלך. ונגיע להתבוננות שבזה. גם בתוצאה יש הבדל. מה ההבדל בתוצאה? כשאני מתבונן רק בזה שהקדוש ברוך הוא מלך, אז אני לא רוצה להיות מורד במלכות. אז זה פועל עליי רק לא לעשות דברים של מרידה, שזה רמ"ח, שס"ה איסורים, זאת אומרת דברים שהם מרידה ממש, שזה איסורים, איסור, איסור, איסור ממש. אבל יש דברים שהם לא ממש עניין של איסור. יש דברים שהם עניין של היתר, אבל זה לא לשם שמיים. אז להגיד שזה מרידה במלכות, זה לא מרידה. הוא רוצה לאכול, לשחק, ליהנות בדברים שלא לשם שמיים, לא בשביל בריאות הגוף. סתם ככה לאכול בתאווה. אז זה כשר, זה מותר, זה ברוך ה'. הכל טוב ויפה. אז מצד אחד נגיד שהוא מרד במלכות? אי אפשר להגיד. להפך, כי זה קליפה. כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך שגם דברים המותרים זה קליפה וסטרא אחרא.

08:31 כל מה שאין בטל לקדוש ברוך הוא, דבר שהוא לא לגמרי בטל לקדוש ברוך הוא, אז זה גם כן קליפה, קליפת סטרא אחרא. אז על ידי זה אני מוסיף חיים בקליפה. אז אם אצלי הנקודה זה רק לא להיות מורד במלכות, זה יוצא לך: אני לא מורד במלכות. אם אני אוכל גלידה, אם אני אוכל משהו טעים, אני לא אהיה עדיין מורד במלכות. אבל מצד שני, אם יש לי את הנקודה יותר פנימית, מבייש מגדולתו, ואני יודע שהדבר הזה זה לא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הקדוש ברוך הוא, אין הכי נמי שזה לא מרידה ממש, אבל זה לא הרצון שלו. זה קליפה וסטרא אחרא וזה דבר שה' שונא. גם דברים שמותרים, כי זה לא לשם שמיים, אז הוא לא יעשה את זה מצד, מצד בושה. ולכן רואים את ההבדל בלשון של התניא, זה מדויק. שהאלטער רבי כשמדבר על ההסברה הראשונה הוא אומר למרוד במלך מלכי המלכים. ואחרי זה כשהוא מדבר על היראה הפנימית הוא אומר למרות עיני כבודו. למרות עיני כבודו. זה לא למרוד. זה לא מרידה, זה למרות. למרות פירושו עניין של מרירות. עניין של, אה, לעשות מה? לעשות, לעשות נישט צופרידן. מה אני אגיד? היעדר שביעות רצון. הוא גורם אצל הקדוש ברוך הוא עניין של למרות. זה לא למרוד. זה למרות. זאת אומרת עניין של היעדר שביעות רצון, שהקדוש ברוך הוא לא אוהב את זה שאתה נותן חיים לעניינים של קליפה. והאלטער רבי ממשיך הלאה. אני שמעתי ככה. אחרי זה האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: ולא עשה רע בעיניו. מה פירוש ולא עשה הרע בעיניו? אז הפשט זה כמו שהסברנו. כי כשאתה מתבונן שהקדוש ברוך

10:24 הוא הגדול הזה נמצא כאן למטה מול השתדלן, אז שם מול העיניים, אז זה פועל אצל הבן אדם בושה. הוא יודע שהוא נמצא מול העיניים שלו. האלטער רבי מסביר את זה בקונטרס. כל המשל הזה האלטער רבי מביא מיוסד על מה שאומרים בתפילה כל יום: ולא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. האלטער רבי מביא שיש עניין של בושה. כמו שבן אדם נמצא בחדר והוא חושב שאף אחד לא מסתכל, אף אחד לא נמצא, הוא נמצא לבד בחדר. אז הוא מתחיל לעשות כל מיני שטויות. הוא מדבר לעצמו, רוקד, הוא קופץ, הוא עושה פרצופים, עושה כל מיני שטויות. פתאום הוא מסתובב והוא רואה שהחבר שלו נמצא לידו מאחוריו ומסתכל עליו. אז נהיית לו בושה גדולה. אומר האלטער רבי בקונטרס שזה הפשט של העניין של נכלם לעולם ועד. שיגיע הזמן שאז אנחנו נשים לב. זה קורה לכל בן אדם. כתוב שלפני הסתלקות זה קורה אצל כל אחד, שפתאום הוא רואה את האמת. הקדוש ברוך הוא מראה לו את האמת, שכאן השכינה נמצאת. הקדוש ברוך הוא נמצא כאן, אור אין סוף נמצא כאן מול העיניים שלו, ופתאום הוא שם לב שהוא התנהג כמו טיפש מול הקדוש ברוך הוא. זה גורם בושה גדולה. זה כתוב שאת זה מגלים לבן אדם סמוך להסתלקות. לכן זה הצער. כתוב שאחד מהדברים, שהצעקות הכי גדולות שלא יכולים לשמוע, שהבן אדם לפני שהוא נפטר, זה הצער הכי גדול, כי אז הוא מתבייש מכל מה שהוא עשה, כי הוא שם לב שהקדוש ברוך הוא היה לידו כל הזמן. אבל על ידי התבוננות, זה מה שהאלטער רבי אומר, שצריך להתבונן שבעצם זה כל הזמן ככה. הוא מתבונן בגדולתו, שזה נמצא כאן למטה.

12:07 אז אז אז אז הוא עושה. הוא יודע שהוא עושה את הרע בעיניו. יש הבלבות כאן. ושמעתי, אה, את זה מ-- רב גרינגלס היה אומר את זה על שם רבי צבי המגיד, שהפשט לעשות הרע בעיניו, והיה אומר פשט כזה: שבסידור כתוב שהעניין של ההשגחה פרטית, בתורה אור פרשת וירא כתוב שם באריכות. הוא מסביר שיש את העניין של ההשגחה פרטית, וההשגחה פרטית נקראת עיני הוי', שזה שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל פרט ופרט, על ידי ההשגחה הרי הוא מחיה אותו דבר. השגחה זה, השגחה זה נברא עם... איך הוא שם אומר? אז זה נקרא עיני הוי'. כתוב שהקדוש ברוך הוא, עיני הוי' משוטטות בכל הארץ, אז העיניים של הקדוש ברוך הוא זה, זה ההשגחה, זה מה שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל פרט ופרט ומחיה את זה על ידי ההשגחה. כן. אז ממילא יוצא שכשבן אדם עושה עבירה, עושה דבר לא טוב, עושה דבר איסור, אז הוא עושה רע בעיניו. אז הפשט הרע בעיניו זה לא שעושה רע בעיניים, הקדוש ברוך הוא מסתכל, אלא הוא עושה רע בעיניים של הקדוש ברוך הוא. ביידיש, ער שטעכט אים אין די אויגן. הוא כאילו דוקר בקדוש ברוך הוא בעיניים, כי יש כאן את העיניים של הקדוש ברוך הוא, שזה ההשגחה על כל דבר. ואני משתמש עם הבחירה חופשית שלי לעשות נגד רצון אלוקים. אז אני עושה רע בעיניים של הקדוש ברוך הוא, בתוך ההשגחה של הקדוש ברוך הוא, בתוך החיים של מי שמחיה ומשגיח על כל דבר, ושם אני עושה את הרע. אז זאת אומרת, זה הרע בעיניו, בתוך העיניים של הקדוש ברוך הוא אני עושה. כאילו שהוא דוקר לו את העין, חס ושלום. זה פשט.

13:49 לעשות הרע בעיניו. אחרי זה האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: כל תועבת ה' אשר שנא, הן הקליפות וסטרא אחרא, שיניקתם מאדם התחתון. כשבן אדם עושה עבירה אז מה זה העניין של העבירה? אומר שזה תועבת ה' אשר שנא. מה זה תועבת ה' אשר שנא? זה הולך על כל הקליפות וסטרא אחרא. כמו שאמרנו שזה לא רק דברים אסורים, גם דברים מותרים נכללים בזה, שהם גם כן תועבת ה' אשר שנא. אשר יניקתם מאדם התחתון ואחיזתם בו. מה פשט יניקתם מאדם התחתון? מוסבר בסידור שהקליפות בעצם הקדוש ברוך הוא ברא את זה בהתחלת הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא את הקליפות בהתחלת הבריאה, אבל האופן שהקדוש ברוך הוא ברא אותם מצד עצמם הם נבראים פחותים ונמוכים ביותר. אין להם, אין להם כמעט חיות, יש להם רק מה שמוכרח להיות. והם נמצאים בתחתית המדרגות. נמצאים מתחת לכל עולמות. כן, ככה זה מציאות הקליפות איך שהם מצד הבריאה. נמצאים מתחת לכל העניינים. הבן אדם יש לו כוח, אבל על ידי זה שעובר על שס"ה לא תעשה, אז הבן אדם נותן חיים לקליפות, והוא על ידי זה הוא מרים אותם, מרים אותם, מעלה אותם, נותן להם חיים ועושה-- נותן להם כוח. חיות. זה פשט יניקתם מאדם התחתון. זה שהקליפות יש להם שפע, חיות, כל העניינים, כל זה, זה נובע מצד, מצד אדם התחתון. כן. אז מה יוצא? יוצא כשאדם עושה עבירה אז מה הוא עושה באותו זמן? הוא נותן חיות. הוא מעודד ומשפיע חיות ומחזק את העניינים שהקדוש ברוך הוא שונא. הוא לוקח דברים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם והוא מחזק אותם, משפיע אותם. אז זה עצמו כשמתבוננים על זה, זה הבושה הכי גדולה. אתה לוקח את

15:52 הדברים שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן. הקדוש ברוך הוא נמצא מול העיניים שלך ואתה לוקח את ה, את ה, את ה, את ה-- באותו זמן אתה לוקח ואתה נותן חיים לשונאים של הקדוש ברוך הוא. אתה מחזק את השונאים של הקדוש ברוך הוא. אז זה עצמו זה, זה, זה חלק מהבושה שמתבייש בגדולתו. במה הוא מתבייש? הוא מתבייש לעשות דבר שמחזק את השונאים של הקדוש ברוך הוא. זה הנקודה כאן. יש, יש סיפור בקשר לזה. הנקודה הזאת של שאומר כאן שמחזק את השונא של ה, של, של המלך. הבושה הגדולה לחזק את השונא של המלך. אז יש סיפור מאוד מעניין מאחד מהחסידים הגדולים. היה תקופה מסוימת, זה היה זמן של הרבי מהר"ש, שהיה מחלוקת גדולה בין... היה מחלוקת גדולה שהיה אז ליובאוויטש וקאפוסט. אחרי שהצמח צדק הסתלק אז היה ליובאוויטש והיה קאפוסט והיה התנגדות, היה מחלוקת, היה זה, זה היה-- לא היה, זה לא היה קל הסיפור הזה. ו... וכמובן, אה, החסידים של הרבי מהר"ש אז היוו חסידים של הרבי מהר"ש, היו מקושרים לרבי מהר"ש ולא רצו לדעת מקאפוסט. היה מול-- קאפוסט היה כאילו נגיד טרייף פסול. זה היה אָפּגעפרעגט לגמרי. אז זה הפוך מסתבר. על כל פנים, מה היה הסיפור? הסיפור היה שאחרי שהסתלק הרבי מהר"ש, הרי הרבי מהר"ש היה אחרי מאה ש-- ל-ל-- היה לרבי מהר"ש זמן ארוך. תרמ"ג הסתלק הרבי מהר"ש. אז היה אחד מגדולי החסידים שהוא נסע לשבת בקאפוסט. לא בגלל שהוא רצה להיות קאפוסט, אבל רצה לראות איך הם מתנהגים. רצה לראות את ההנהגות. אז הוא נסע לשבת אחת לקאפוסט. הוא היה מגדולי החסידים, הוא היה חסיד גדול, משפיע גדול וכולי וכולי. אבל אה, הוא רצה

18:23 לראות איך, איך הם מתנהגים. מה זה, זה נודע שמה לבחורים, לחסידים, ל-ל-לאנשים. זה נודע-- לחסידים נודע על העניין הזה ש-שהוא הלך לקאפוסט. אז כשהוא חזר התחילו למרר לו את החיים. מה זאת אומרת? איך אתה הולך לקאפוסט? והתחילו לרדת עליו ול... החסיד הזה הוא היה חזק ברוחו. הוא לא היה כזה שכל... הוא לא... הוא טען שהוא לא עשה שום דבר גרוע. הוא הלך לקאפוסט. הוא רצה לראות איך הם מתפללים, איך הם לומדים חסידות. הוא לא הלך שמה כדי להיות מקושר, רק רצה אַ קוק טאָן. מה חטא? מה פשע? מה חטא? היה שמה בלגן שלם. אז אה, וניסו ל-- ועשו לו כל מיני דברים, וחסידים לא הכניסו אותו לבית כנסת. עשו לו שמה את ה-- עשו לו אַ שווער לעבן. אבל שום דבר לא עזר. הוא היה בשלו, שהוא עשה, עשה אַ גאַנץ גוטע זאַך. הוא רק הלך לקאפוסט כדי לראות. למעשה הגיע סוכות, מוצאי שבת, הגיע איזה פארברענגען והיה שמה אחד מהבחורים, גם כן יהודי חסידי, ואמר לו ככה בפארברענגען, אחרי שלקח איזה משקה, ואמר לו, אה, "תתאר לעצמך אם לאבא שלך היה בן אדם ששונא אותו, היית הולך לבקר אותו רק כדי לראות איך הוא מתנהג?" אז אמר לו את הדבר הזה. אז זה נגע בו, זה פגע בו. הוא התחיל לבכות, פרץ בבכי, והוא הלך ל... ואז הוא הלך לרבי הרש"ב לבקש תיקון על זה שהוא הלך ל-- לקאפוסט. מה זאת אומרת? זאת אומרת כל ההסברים וכל העניינים זה לא נגע בו. אבל כשהוא תפס שכאן מדובר במידת השנאה, כאן מדובר במישהו ש-ש-ש-שונא את אבא שלו, אז

20:40 זה פעל בו פעולה כזאת שהוא הבין שהוא לא עשה בסדר. על דרך זה, מה יש לזה? יש בזה גם הרבה הוראות בעבודה. זה לא משנה. סתם נוגע לענייננו. זה העניין. כן. שצריכים לדעת כשמדובר על עניין של קליפה וסטרא אחרא, אז חוץ מזה שיש עניינים של הקב"ה, יש עניינים. אבל הידיעה הזאת שזה משהו שהאבא שונא, הקדוש ברוך הוא שונא את זה, ואם אני מונח בזה אז אני נותן חיים לדברים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם. אני מוסיף חיים לדברים ששונא אותם בתכלית השנאה. אז זה צריך להזיז את הבן אדם שהוא יתבייש לעשות את המעשים האלו. כל זה בכללות על נקודת העניין. עכשיו שני דברים ונגיע לפרט.