לקוטי אמרים תניא - פרק ג' - חלק 2

00:00 אמרנו שבפרק ג' אדמו"ר הזקן מבאר את כוחות הנפש. את העניין של העשרה כוחות הנפש. אדמו"ר הזקן מסביר שיש עשרה כוחות הנפש, שנשתלשלו מהעשרה ספירות של הקדוש ברוך הוא. וכמו שלמעלה, למעלה, העשרה ספירות מחולקים לשני חלקים, שלוש אמות ושבע כפולות, אז לכן גם למטה בנפש האדם גם כן מחולקים לשני חלקים, שהם שכל ומידות. שלוש אמות ושבע כפולות. עכשיו בנפש האדם זה הולך על שכל, ג' מוחין, חב"ד, והמידות, שהם שבע מידות. למה חב"ד נקראים אמהות? אז הוא אמר בגלל שהם האמהות. מה פירוש אמהות? הסברנו, אמהות מלשון מקורות. הם המקורות של, של המידות, כי המידות הם תלויים בחב"ד. הסברנו בשיעור הקודם מה הדיון בזה, שהרבי רוצה לדייק שהמידות לא מתהווים מחב"ד. זה לא פירוש המידות מתהווים. יש מעיין שחב"ד, המוחין, מהווה מידות. מוחין לא מהווה מידות. שורש המידות זה בנפש, לא במוחין. יש להם שורש מיוחד בנפש. רק מה, הגילוי של המידות על ידי המוחין. בן אדם רוצה שיהיה לו מידה, הוא צריך לדעת איך לגלות את המידה, לעורר את זה, בפרט להדריך אותו. אם הוא לא ידריך אותו, יכול להיות מידות בטלות, יכול להיות מידות מבולבלות. הוא לא יודע מה צריך לאהוב ומה צריך לשנוא, מה צריך לקרב, מה צריך לרחק. אז כדי שיוכלו לעורר את המידות ולכוון אותם בדרך הנכונה, אז על זה יש את העניין של שכל, שזה האמא שמולידה את המידות. המידות הם תלויים, תלויים בשכל, היא כן הגילוי. היא מגלה את המידות והיא מדריכה אותם ומכוונת אותם. היא מעוררת אותם ומגלה אותם. זה השכל עושה. אבל עצם המקור זה הנפש עצמו. מספרים שפעם ישב הרבי הרש"ב נ"ע

02:26 יחד עם הרז"א בפארברענגען ודיברו על תכלית החסידות. מה הכוונה של חסידות? דיברו על זה מה שמוסבר שכל עניין החסידות זה בשביל המידות. ככה כתוב בכמה מקומות. כל עניין החסידות זה לתקן את המידות. דיברו על העניין של תיקון המידות על פי חסידות. מה החסידות חידש בעבודה ותיקון המידות? אז ישב שם הרז"א. בדרך כלל הרז"א לא היה מדבר הרבה. בפרט הרז"א בכלל היה בעל מוחין גדול, ידוע. היה בעל מוחין גדול והיה תמיד זה בן אדם שלא ראו אצלו יצר הרע כמעט אף פעם. אפילו הרבי הריי"צ מתאר שאצל הרז"א היה מאוד קשה לו. הוא היה תקיף בדעתו, ורק אף פעם לא ראו אותו, אפילו היה בעל ייסורים מאוד גדול בכל מיני עניינים ובכל מיני דברים. מונה חיים זיין אף פעם תיקן. לא ראו עליו אף פעם שום... היה איש תקיף בדעתו, בעל מוחין גדול. והפעם היחידה, הפעמים היחידות שראו אותו עם דמעות היה כאשר שמע על צער של יהודי אחר. אבל הוא היה איש, איש גדול, איש מיוחד. איך שיהיה. אז מספר שפעם ישבו בפארברענגען ודיברו על זה, על עניין החסידות בנוגע לתיקון המידות. אז הרז"א הסביר שהחידוש של חסידות זה שהמוחין שומרים על המידות, שהמידות הם לא מידות טבעיים. המידות הם מידות על פי שכל. זה אחד הדברים. חסידות חב"ד דורש שהמידות יהיו מידות על פי שכל, לא מידות, לא מידות טבעיים. לפעמים יש אנשים שהם לפעמים רואים אותם באים לבית כנסת והם יוצאים ומתחילים מיד את התפילה עם התלהבות גדולה, כן? מידות טבעיים. יש להם אהבה ויראה גדולה בשעת התפילה, אבל אין איזשהו, אה, ייעוד וכולי. החסידות דורש שהמידות יהיו מידות, מידות על פי שכל. לא רק

04:30 המידה של אהבה ויראה, גם כן מידת תבל ולא דווקא יראה. גם כן, שזה לא יהיה רק טבעיים בגלל שאני בן אדם חם בטבע אז אני אוהב לעזור. גם כן החסידות דורשת שכל המידות יהיו על פי שכל. אז מה הדוגמה לזה? הרז"א, כדי לבאר, על דרך משל, כמו בן אדם שהוא הולך על חבל והוא יודע שיכול ליפול. אה, אדם שהולך על חבל, זה משחק לוליין קוראים לזה, בן אדם שהולך על, על חבל והוא יודע שאם, שהוא יכול ליפול לכל צד ולהיות גועל של הצונס, הוא יכול להיות כלי אין אפס שמה. מה הוא שומר? אז צריך שהראש יהיה לו שיווי משקל. הראש דואג, שומר על האקוויליבריו, שיווי משקל, שלא יילך לשום צד כדי שלא ייפול. ועל דרך זה הראש, המוחין, השכל הוא זה דואג על האקוויליבריו של המידות. הוא דואג על השיווי משקל של המידות, שהמידות יהיו כמו בעל מעלה. זה היה נתן דוגמה על שכל, איך שהשכל מנהל את המידות. אז הרבי, הרבי הרש"ב נ"ע אמר לו שזה לא חסידות, שזה עדיין לא חסידות. זה הפירוש הוא שבעצם המידות שלו הם מידות גסות, מידות מגושמות, מידות שלא מזוככות. הוא צריך לשמור עליהם אקוויליבריו, צריך לשמור כמו אחד ששומר על בן אדם שנמצא במאסר שלא יברח לו. בעצם הוא איזשהו טרוריסט, רק שיש לו שומר ששומר עליו שלא יברח לו. וזה גם כאן. לפי זה יוצא שכל רגע המידות הולכים ליפול. זה מידות כאלה שיש להם, וצריך איזה משהו, את השכל, שישמור עליהם שלא יברחו לו. זה עדיין לא חסידות. חסידות, חסידות פועל על ידי שכל, שכל עליון. עניינים של חסידות. הוויתוס החסידות פועלים שהמידות יזדככו.

06:32 באופן שהמידות עצמן יהיו מידות, מידות מזוככות, מידות טובות, מידות עדינות כמו שצריך להיות. על כל פנים, אז זה מה שהרבי אומר כאן, כי המידות הן תולדות חב"ד, שהמידות צריכים להיות לא מידות טבעיים אלא מידות שכליים, שהשכל מגלה ומעורר את המידות ומדריך אותם בדרך הישר. על כל פנים, נמשיך הלאה בתניא. בביאור העניין. כי אמרנו שהחב"ד זה מקור המידות, מסביר האדמו"ר מה זה חב"ד. דבר מעניין שרואים כאן בפרק ג', שהעיקר האריכות זה מגיע לחב"ד. האדמו"ר לא מאריך כל כך בעניין המידות. במידות הוא מאוד מקצר. הוא אומר כמה מילים, אבל אריכות העניין בעיקר זה על מוחין, שזה גם כן קשור עם כל העניין של חסידות חב"ד, זה שהמידות יהיו על פי שכל. אז עיקר הרחבת הביאור מסביר מה זה מוחין ואיך שהמוחין פועלים גם על המידות, וזה גופא הוא בעיקר מאריך בזה, כמו שנראה בהמשך. וביאור העניין: כי הנה השכל שבנפש המשכלת, שהוא המשכיל כל דבר, נקרא בשם חכמה, כ"ח מ"ה. זה הוא מביא, מתחיל להסביר למה צריכים כל כך הרבה אמהות. הרי מספיק אמא אחת. מה צריכים שלוש אמהות? אומרים שלוש אמהות. אז בעצם הוא מסביר ששלוש אמהות זה ככה. יש, יש, כל אחד יש לו תפקיד אחר. אז הוא אומר ככה: "השכל שבנפש המשכלת שהוא המשכיל כל דבר". יש את עצם השכל, שזה השכל שהוא המקור לכל ההשכלות, שממנו מגיעים כל ההשכלות. נקרא בשם חכמה, כ"ח מ"ה. זה מה שנקרא בשם חכמה. מה זה חכמה? חכמה זה כ"ח מ"ה. זאת אומרת האדמו"ר הזקן נותן לך הגדרה מה זה העניין של חכמה. לא כמו שמתרגמים בכל השפות. גם בספר התניא, בקסטילנית ובאנגלית מתרגמים חכמה, סבידוריה. אני לא יודע איך אומרים

08:39 כאן באנגלית, אבל משהו דומה. שבשניהם לאו דווקא שזה התרגום האמיתי של המילה, כי שם אומרים מילה כי העולם אומר ככה, אבל זה לא השם. איך שהאדמו"ר מגדיר את גדר החכמה. האדמו"ר מסביר שמה זה חכמה. חכמה פירושו כ"ח מ"ה. חכמה פירושו העצמיות של השכל. לפני כל עניין של הבנה והשגה, עצם נקודת השכל, עצם ההשכלה, נקודת ההשכלה זה נקרא בשם חכמה. יש כאן הרחבות למה, אבל קודם כל נלמד כל פשט. אחרי זה נראה קצת כמה אפשר להסביר על העניין. על כל פנים אומר האדמו"ר שהמשכיל כל דבר זה חכמה, כ"ח מ"ה, וכשמוציא כוחו אל הפועל, אדם לוקח את מקור השכל הזה, שזה הפוטנציאל שיש לו במוח להשכיל השכלות, שזה החכמה שבו, זה העצמיות של השכל. ואחר כך הוא לוקח את הכוח הזה והוא מפתח את זה אל הפועל ומוריד את זה לפועל, שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעומקו, כי הוא לוקח את השכל, ועם השכל ההשכלה הוא לוקח ומתבונן בפרטים להבין דבר לאשורו ולעומקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו, נקרא בינה. אז זה העניין של בינה. עכשיו איך שלומדים כולם בפשט, פשט בתניא, וכך לומדים ברובם של רוב המאמרים חסידות, לומדים שההבדל בין חכמה לבינה, שחכמה זה נקודת ההשכלה ובינה זה הפרטים שלו. פשט של עניינים ככה זה. ככה מובא ברוב המקומות בחסידות גם כן. שמה ההבדל בין חכמה לבינה? יש בכל שכל את נקודת ההשכלה. זה כמו בקסטילנית אומרים הקונספטו. יש את הקונספטו, יש את נקודת העניין. נקודת העניין זה החכמה. אין לזה התפשטות, אין לזה רוחב, אין לזה עומק, זה הנקודה עצמה. לכן זה נקרא בשם כ"ח מ"ה, כי אין כאן שום פרטים עדיין. אין כאן עומק

11:02 והשגה ורוחב, זה רק הנקודה עצמה. אחרי שיש לי את הנקודה אני מתחיל לפתח אותו בפרטים, להבין את זה בפרטים. בזה גופא ישנם שלושה עניינים, שזה נקרא בלשון החסידות. זה כבר למדו רמ"ט, יודעים את זה. אורך, עומק ורוחב. שזה שלוש עניינים שיש בבינה, שזה לקחת נקודת השכלה, ועומק זה להתעמק בהפשטת העניין, להפשיט את העניין ולרכז את הכל בהפשטה. להתעמק בהפשטת העניין. עומק העניין. אורך זה להוריד את זה במשלים לדרגות יותר נמוכות. זה אורך. למצוא משלים ודוגמאות בדרגה יותר נמוכה למישהו שלא שייך לעולם הזה של שכל, שצריך דוגמאות בדברים יותר מוחשיים. זה אורך. ורוחב זה להרחיב פרטים מעניין לעניין בעצם העניין, זה להרחיב פרטים בשכל, לפרט את זה לריבוי פרטים. אבל הכל באותו דרגה של שכל. לא לרדת ולא לעלות, אלא באותו עניין לפרט יותר פרטים. זה אורך, עומק ורוחב, וזה הגדר של בינה. פשט זה ההבדל ביניהם, ולכן זה גם כן מרומז בשתי האותיות, אות י' ואות ה' של שם הוי"ה. אות י' זה נקודה, זה נקודת השכל. ואות ה' יש לזה רוחב שמראה על בינה. אבל אם מסתכלים בתניא אנחנו רואים שבתניא הוא לא אומר ככה. מסתכלים בלשון של התניא, לא כתוב כזה דבר. הלשון של האלטער רבי בתניא, הוא אומר מה זה חכמה, אומר האלטער רבי: השכל שבנפש המשכלת, שהוא המשכיל כל דבר. הוא לא אומר שחכמה זה נקודת השכל. זה התחלת השכל. זה השכל באופן של נקודה. הוא אומר שיש בנפש המשכלת את הכוח להשכיל שכל. עוד לפני הנקודה אין אפילו נקודה. כוח המשכיל. יש בנפש כוח להשכיל שכל שממנו מגיעים כל השכל. זה לא קונספט של שכל, קונספט פרטיקולרי או איזה מושג

13:15 מסוים של שכל שיש לו באופן של נקודה. זה עניין שזה בכלל, זה עניין בכלל. בכלל, איך אומרים, כל השכל זה מקור השכל. זה מה שהרב אומר כאן. זה חכמה. וכשמוציא כוחו אל הפועל אז מתחיל עניין, אז מתחיל בינה. וככה באמת מפרש מהמפרשים. הרבי מציין לזה גם כי מהראשים של הישיבה, של ר' גרונם, שהוא היה משפיע בליובאוויטש. היום אנחנו חוגגים את יום ההולדת של ליובאוויטש זצ"ל, שהרבי הרש"ב שלח את ר' גרונם לז'עמבין לסדר, זה היה שמה להתחיל את הישיבה, ור' גרונם היה משכיל גבוה בחסידות. יש הרבה עניינים בתניא שאנחנו מבינים אותם בזכות ר' גרונם, שהוא ביאר וכתב, והתלמידים כתבו כמה ביאורים בחסידות ממנו. והוא ככה מפרש, ככה פשט התניא גם כן, שבעצם מה שהרב כאן בפרק ג' הוא מסביר חכמה, זה דרגה יותר גדולה מחכמה ממה שמוסבר בדרך כלל. זה העניין של כוח המשכיל. זה הגדר שאנחנו מדברים כאן. ואחר כך הפועל של חכמה זה כבר עניין של בינה. זה הפירוש כאן. הוא שולל את הפירוש הרגיל. הוא בפשט מוסיף על זה. לא שולל את הפירוש הרגיל, מוסיף על זה. בכללות העניין זה כך. בכללות העניין, מה שההבדל בין חכמה לבינה, זאת אומרת ההבדל הכללי בין חכמה לבינה, זה נקודת ההבדל בין חכמה לבינה: שחכמה זה אין ובינה זה יש. זה העומק, ההבדל בין חכמה לבינה. לכן מובן שזה לא סתירה בשני הביאורים כל כך. נקודת ההבדל בין חכמה לבינה זה חכמה, זה עניין של אין. בינה זה עניין של יש. זאת אומרת בשכל גופא יש אין. בשכל, כדי שבן אדם יבין דבר מסוים חייב להיות נקודה מסוימת של אין, של התבטלות. שכל הרי מה זה שכל? שכל

15:23 פירושו אני מחפש את האמת. אני רוצה לדעת את האמת. אם אני לא רוצה לדעת את האמת, זה לא שכל. אם אני רוצה לדעת מה שאני אוהב לדעת, אני יודע. ומה שאני לא אוהב לדעת אני לא יודע. זה לא שכל, זה מידות. שכל פירושו, שכל טהור זה לחפש את האמת. ובמילא בדרגה הכי עמוקה של שכל זה מקום ששם הבן אדם מתבטל לגמרי. אני לא קיים כאן. קיים כאן רק העניין מה ש... מה שהוא לומד. אבל השכל, העניין, עניין של ביטול בתכלית. אין. זה הגדר האמיתי של חכמה. זה נקודה של מה? של ביטול לגמרי, ששם לא קיימת מציאות שלו, קיים רק השכל המשכיל. על דרך דוגמה, מה שכתוב בחסידות, לא דרך דוגמה, זה עצם העניין. כתוב בחסידות שכדי להגיע לכוח החכמה צריך יגיעה, צריך להיות יגיעה. מה זה יגיעה? יגיעה, כתוב בחסידות. מה זה יגיעה? זה זיכוך כלי המוח. יגיעה פירושו של דבר ביטול. פירוש יגיעה, הם אומרים שבחור צריך להתייגע בלימוד. מה פירוש להתייגע בלימוד? להתייגע פירושו להתבטל אל העניין. כשאני לומד דבר מסוים אני רוצה להבין אותו. כל זמן שאני עובד עם השכל המגושם שלי אני לא אוכל להבין אותו. תמיד אני רוצה להבין את איך שאני רוצה להבין, איך שההגבלות שלי עובדות, איך שהכללים שלי עובדים. אני רוצה להבין את הכללים שלי, אז, אז אני אף פעם לא אבין את המאמר, כלומר את הגמרא מה שאני לומד. כן, יש יגיעה פירושו שאני יוצא מעצמי. אני עוזב את עצמי לרגע ואומר: מה אומר המאמר, לא מה אני רוצה שהוא יגיד ולא מה אני הייתי חושב, מה אני מבין מפעם אחרת. מה המאמר אומר? אולי

17:11 אחד הדברים שלא ידעתי עד עכשיו, שלא מתאים עם הכללים שלי. מה הוא אומר? זה עניין של התבטלות אל העניין. זה הקטע של יגיעה, ביטול, ואז מתגלה אצלו העניין. זה חכמה, כוח מה? כוח של ביטול. אחר כך, ולכן אפשר לפרש את זה בתור נקודת השכל, כי נקודת השכל זה גם עניין של ביטול. בנקודה אין עדיין אני, בנקודת השכל עדיין לא קיים איך אני מבין את זה. אבוא לבסוף. בנקודת השכל יש רק את האמת של העניין כמו שהוא, בלי להוסיף לזה רש"י, הסברים, ביאורים, בלי להוריד את זה לעולם שלי. זה העניין בטהרתו ואמיתתו. לכן נקודת השכל נקרא כוח מה, ועל דרך זה גם כן מה שהאלטער רבי אומר כאן, כוח המשכיל, ששמה גם כן עדיין לא קיים האני. זה כוח המשכיל, איך שהוא, זה אשר יש השכל, איך שעדיין הוא לא מלובש בציור הפרטי של האדם. זאת אומרת איך שאני לוקח את הדבר. לכן גם זה כוח מה. זאת אומרת בכללות העניין חכמה מדבר על כל השלב הזה בשכל ששמה יש רק את האמת בטהרתה ולא המציאות שלי, איך שאני תופס את הדבר. מה שאין כן בינה זה הפוך. בינה זה כבר יש. זה כבר לעשות, לעשות את העניין של מציאות, לקחת עניין מופשט, עניין של קונספט, ולעשות מזה דווקא כן שאני אבין, שזה יירד לעולם שלי, למציאות שלי. זה מה שהאלטער רבי אומר הלא בתניא גם כן בפרק ל"ה, שחכמה זה הוא לבדו ואין זולתו. חכמה אלוקית, חכמה שזה הדרך של אלוקות, שמה מצד הביטול, שזה אז שם מאיר האמת שהוא לבדו ואין זולתו. תכלית הביטול. מה שאין כן בבינה זה כבר יש מציאות אחרת. זה כבר בן

18:58 אדם, יש כבר בן אדם כאן בחכמה, כח מה, ביטול לגמרי. פעם שמעתי, אני לא יודע בדיוק מה המקור של הסיפור הזה, אבל פעם בשיעור תניא סיפרו, אה, בקשר להדגשה הזאת, הקטע של חכמה שזה עניין של אין וביטול. אז סיפרו על זה סיפור עם הש"ך. היה הש"ך, היה גאון עצום, כן, כתב את הפירוש על היורה דעה. אחד מגדולי ישראל ו... ענק מאוד גדול וכולי. אז מספרים שהש"ך ישב בקיץ, ישב על הגג של הבית שלו, הוא כתב, התעמק בפירושים, כתב שם פירושים שלו, ובקיצור המעשה היה שבסוף הלילה, באמצע הלילה, בדיוק כשהוא ישב וכתב, אה, הוא מצא את עצמו בגג אחר לגמרי בצד השני של העיר. מה קרה? הוא היה מתעמק בעניין. הוא התחיל להתרכז, התחיל לטייל בגג של הבית, והוא היה כל כך עמוק בעניין שהוא לא שם לב שהוא נמצא על הגג. הוא הלך... זה היה נס מלמעלה ששמרו עליו, שהוא הלך באוויר, שהוא לא נפל. הוא הלך מגג לגג, אף על פי שבאמצע היה אוויר הוא לא נפל למטה. אז אמרו חסידים, אמרו שזה לא היה עניין של תאונה. אומרים שזה נס מלמעלה, שמרו אותו שלא נפל. אמרו שהש"ך היה, בענקות שלו בהבנת העניינים, היה בגדר חכמה. שורש של חכמה זה אין וביטול, ובמילא הוא לא היה. כשהיה כל כך מתעמק בעניין השכלי, אז כל המציאות שלו בכלל לא הייתה קיימת, אז הוא לא נפל למטה, כאילו היה בטל לגמרי לעניין שהוא למד. ובמילא זה מה שלקח אותו, זה החזיק אותו לא ליפול. זה עניין החכמה, של כח מה. אז זה הגדר של חכמה, כח מה, העניין

21:07 של ביטול. אין. ובינה זה יש, לעשות את ההפך, להבין, להשיג. לכן אדמו"ר הזקן ממשיך ואומר: והן הן אב ואם. לכן אנחנו קוראים לשני העניינים ההם, לחכמה ובינה, קוראים להם בשם אב ואם. שהאב והאם זה אותו דבר. מה למדנו לפני זה? בפרק הקודם בעניין של אב ואם, שאב זה הנקודה המשותפת. העניין הזה של הטיפה שזה כולל את כל הפרטים באופן שלא נרגש המציאות הפרטית של כל דבר. נרגש נקודה אחת שאין בזה פרטים. זאת אומרת עניין הביטול. אין פה פרטים, זה רק נקודה אחת. זה עניין של האבא. העניין של האמא זה היש, זאת אומרת מציאות ופרטים ויש כלים ואורות, כלומר לעצמי זה עניין של יש. העניין של חכמה ובינה זה ההבדל בין אב לאם. לכן חכמה ובינה נקראים אב ואם. ממילא משם יוצא הכל. מהם מגיעים כל העניינים של אב ואם. היה ר' ניסן נמנוב, היה מפרש כאן גם כן, קשור עם התיבה והפועל הזה. ר' ניסן היה אומר, מה הדיוק בתניא? בתניא כל מילה מדויקת. מה זה הדיוק בתניא שאדמו"ר הזקן אומר והן הן אב ואם? הרי זה כפל הלשון. והן הן, יש פה כפילות. מה זה? והן הן אב ואם. מה זה כפל הלשון? אז ר' ניסן אמר שהפשט הוא שאדמו"ר הזקן, והן הן, לכאורה זה בא להגיד שתדע לך שהן הן אב ואם, זה אבא ואמא אמיתיים. מה שאתה קורא אבא ואמא, שאנחנו קוראים אבא ואמא, זה רק משל. זה רק... מי זה אבא ואמא אמיתיים? זה חכמה ובינה. אבא ואמא גשמיים זה, זה אבא ואמא גשמיים זה רק משל. מי זה אמיתי, זה העניין של אבא ואמא, זה החכמה והבינה. זה החסידות וזה הרבי. כן, הרב, החסידות

23:20 שלומדים זה האבא ואמא אמיתיים, חכמה ובינה. זה עבודת הלימוד. זה עסק הלימוד. זה העניין של, של, של והן הן אב ואם. זה רמז של אב ואם. האב והאם הגשמיים זה רק משל על העניין הזה, כדי שהוא יכול להיות דוגמה. אז יש אב ואם גשמיים. אבל זה ככה, כמובן חס ושלום שזה לא בא להפחית במצווה של כיבוד אב ואם, שזה הם מתכוונים כפשוטו, שזאת מצווה שכל אחד חייב לקיים אותה על פי זה, למען יאריכון ימיך, בפרט שלמדנו מסכת קידושין, ששם יש דברים נפלאים ונוראים על העניין של כיבוד אב ואם, עד כמה זה מגיע, עד כמה זה חשוב. אבל אף על פי כן, בתור תלמיד תומכי תמימים, אז חסידות תומכי תמימים מלמדת אותנו שיש אבא ואמא אמיתיים. והן הן אב ואם. לכן היו אומרים אצל תומכי תמימים, תמיד היה לשון שיש לזה מקום במכתב של הרבי הריי"צ. אצל תמימים היה שבחור נכנס לישיבה אז הוא ידע שהאבא שלו זה הרבי והאמא שלו זה הישיבה. מהיום והלאה זו, זו סיטואציה. יש ״כולנו בני איש אחד אנחנו״, שהאבא זה הרבי והאמא זה, זה הישיבה. יש לשון במכתב של הרבי הריי"צ שהוא כותב לתלמידי התמימים. אז הוא כותב להם, אה, כנראה זה היה כבר, כבר לבעלים שהיו כבר תמימים. הוא כותב להם לשון במכתב, אה, ״אמכם תומכי תמימים דורשת בשלומכם״. זה לשון של הרבי הריי"צ שכותב, ״אמכם תומכי תמימים דורשת בשלומכם״. ככה, ככה, ״אמכם תומכי תמימים דורשת בשלומכם״. זה, זה תומכי תמימים, זה האמא. מי זה האבא? זה הרבי. הרבי זה האבא. מה הפירוש של זה? אז לפי מה שאנחנו לומדים כאן, אז יש את העניין של הרבי

25:11 שזה החכמה, הנקודה. כן, זה הביטול. זה אנחנו מקבלים מהרבי. ויש את הישיבה שזה עושה את הכלים. זה העניין של בינה. כן, שנותנת לנו את האוכל ואת המיטה ואת המים החמים ואת התה, את הסדר. והישיבה, הישיבה בונה את הבחור בתור כאילו על דרך אם שמפתחת ויוצרת המציאות. זה התפקיד של האמא. והתפקיד של אבא זה הנקודה של החכמה והביטול שבזה. ועל ידי שיש לנו את שני הדברים האלה, כן? שיש לנו אה, אה, אה, הרבי שזה האבא שלנו, יש לנו את האמא שזה הישיבה. על ידי ההתמסרות לאבא ואמא אמיתיים, והן הן אב ואם, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים שמזה יצאו תולדות, כלומר, שכל אחד ואחד מתלמידי התמימים שיהיה פרי הראוי. אנחנו נעשה כאן הפסקה עכשיו כדי לתת קצת זמן לבחורים, אה, לנוח או ללמוד רמב"ם וכיוצא בזה, ומבקשים בכל לשון של בקשה שבתשע וחצי נוכל כבר להיות למטה ולהתחיל את, את הפארברענגען, את הסעודה וכולו בשמחה ובטוב לבב. אה? אה? לאו דווקא. אבל אה, העיקר זה שיהיו כולם בגופם ובנשמתם אצלנו, בעניין של המעשה הוא העיקר.