לקוטי אמרים תניא - פרק ג' - חלק 1

00:00 עכשיו מתחיל לברר מה יש בנשמה, הפרטים שלה, הכוחות הפנימיים. והנה כל בחינה ומדרגה משלוש אלו, נפש, רוח ונשמה. הרבי הסביר בפרק ב' שיש חילוקי מדרגות בנשמות. יש נפש, רוח ונשמה. הסברנו כבר אז שזה שלוש דרגות, שלוש עניינים בנשמה. יש נפש, יש רוח, יש נשמה. אומר האלטער רבי שכל אחד משלושת הדרגות האלה, נפש, רוח ונשמה, כלול מעשר בחינות. כלול מעשר בחינות. האמת, בדרך כלל בהרבה מקומות בחסידות אנחנו נלמד... בהרבה מקומות בחסידות אנחנו נלמד שהנפש, רוח, נשמה וגוף זה עצמו העשר בחינות. הרבה פעמים כתוב בחסידות שנשמה זה מוחין ורוח זה מידות ונפש זה מלכות. כן, או לבושים או מלכות. אז לפעמים בחסידות. כאן מה הטעם? מה המשמעות שלו? הרי הוא מסביר שבכל אחד זה משהו שלם עצמי. אם נעשה בכללות, מדרגת נפש בעיקר זה עניין של מלכות. נפש זה עניין של נפש, זה עניין של מעשה ופועל. עניין המלכות שזה קשור לפועל. רוח בכללות זה עניין המידות, כנגד רוח ולב. ונשמה בכלל זה נשמה, שזה בינה, זה עניין של מוחין. זה בכלל, זה ככה בדרך. אבל בכלל האלטער רבי בפרטיות אומר שבכל אחד משלושת הדרגות האלה יש גם כן את הספירות. יש עשר ספירות של מוחין, יש ספירות של מידות, של מלכות. אז לכן הוא אומר שגם בכל אחד משלושת הדרגות האלה, נפש, רוח, נשמה, יש בזה גם כן עשר בחינות. כל בחינה ומדרגה משלוש אלו, נפש, רוח ונשמה, כלולה מעשר בחינות. כלולה מעשר דרגות, מעשר עניינים, כנגד עשר ספירות עליונות. זה הולך כנגד העשר ספירות שלמעלה. ספירות עליונות. שנשתלשלו מהן. כמו שאמרנו בנוגע לנשמה, לעצם הנשמה, שזה

02:29 בא מאיפה? מחכמה של בוראך, והוא בחכמתו, שזה העניין הכי נעלם בספירות. אותו דבר גם כן אנחנו מגיעים לכל כוחות הנשמה, הכוחות הפנימיים או הכוחות המקיפים, כוחות הנפש גם כן נשתלשלים מהעשר כוחות שלמעלה, עשר ספירות. כנגד עשר ספירות עליונות. מעניין, כשמדבר בנוגע לכוחות הנפש למטה הוא קורא להם בחינות. וכשמדבר בנוגע לעשר ספירות למעלה הוא קורא להם ספירות. למה למטה זה נקרא בחינות ולמעלה הוא קורא לזה ספירות? בחסידות מובא שהמילה ספירות, המילה ספירות כשמדברים למעלה על הספירות של הקב"ה, עשר ספירות, אומרים את המילה ספירות. מה זה ספירות? אה? ספירות. מה זה ספירות? ספירות יש שלוש פירושים. ספירות מלשון אבן ספיר, שזה עניין של אור. ספירות מלשון סיפור, השמים מספרים, וספירות מלשון מספר. זה שלושת העניינים שיש בנוגע לספירות, זה האצילות שהם עניין של אור וגילוי ומגלים את, את האלוקות, מגלים את הפשיטות של הקדוש ברוך הוא. ברוך הוא שלעצמו למעלה מגילוי, למעלה מציור. אז ספירות מגלים את האלוקות בעולם. סיפור גם כן, שמספרים, גם כן גדר של גילוי. ועניין של מספר זה עניין של באופן של הגבלה, זה גדר בגדר הגבול. זה מסבירים את החילוקים בין כל אחד מהדברים. אז זה כשבאים למעלה למטה בנפש, עוד אי אפשר להגיד ספירה, כי כוחות הנפש הם מתלבשים בגוף ומתעמעמים מהגוף, ואז אין את כל הכוחות של האלוקות בגילוי. אז אי אפשר לקרוא לזה בשם ספירה בגלל שספירות זה בהירות וגילוי. אז לכן למטה זה לא נקרא ספירה, זה נקרא בחינה. מה פירוש בחינה? בחינה זה בחינה. פירושו שזה לא הדבר עצמו, זה רק בחינה של הדבר. בחינה בכלל זה דבר כללי. בחסידות

04:52 תמיד משתמשים עם המושג בחינה. בחינה, כתוב הרבה פעמים בחינה, בחינת החסד, בחינת החכמה, בחינת בחינה. מה זה המילה בחינה שאומרים בחסידות? בחינה זה, זה מבחן. מה זה מבחן? מבחן זה לא משהו אקסקט. זה משהו של בערך. גם בבית ספר וגם ככה זה עניין של מבחן. במבחן לא יכולים לדעת בדיוק את המצב של הבחור, אבל זה ערך מסוים. רוצים לדעת אם הוא למד. הוא למד. לא יודע. לפעמים יכול להיות שבחור לא לוקח טוב על מבחן בגלל שיש לו פחד ממבחנים, בגלל שקשה לו לכתוב או בגלל סיבות אחרות. כי באמת זה בחינה. זה כאילו, זה כאילו השערה מסוימת על העניין. זה לא העניין עצמו. על דרך זה אנחנו אומרים עשר בחינות. פירושו של דבר שעשר כוחות הנפש הם לא ממש כמו הספירות שלמעלה, הם רק בחינות, הם רק דרך השורש. הם, זה צמצום. יש להם שורש בדמות ובדוגמה לעשר ספירות שלמעלה, אבל כפי שזה הרי על כל פנים דרך זה כל העניין שאומרים תמיד, זה לא של חסידות, זה בחינה של דבר. בחינה של החסד, בחינה, כי אנחנו, כל ההשגה שיש לנו זה לא בדברים עצמם. אין לנו שום מושג במהות של אלוקות ומהות של הדרגות, ולכן אנחנו קוראים תמיד בחינה. זה רק בחינה של הדבר. זה לא הדבר עצמו, כאילו זה רק ערך, הערכה, השערה מסוימת, אבל זה לא הדבר עצמו. על כל פנים, אז זה אומר שיש לכל אחד עשר בחינות, ועשר בחינות כנגד עשר ספירות שנשתלשלו מהן. זה עשר בחינות של עשר נפש משתלשלים מהספירות שלמעלה שנשתלשלו מהן. מה האדמו"ר מוסיף עם העניין של משתלשלים מהן? כאן האדמו"ר מוסיף

06:47 נקודה עמוקה. האדמו"ר מוסיף שזה לא רק כנגד. בדרך כלל כשאנחנו אומרים משל, חושבים לפעמים, יש שני אופנים איך להסתכל על משל. משל זאת אומרת שאנחנו מוצאים דבר דומה. מה זה משל? משל יכול להיות שאין שום שייכות. בעצם זה רק דמיון. אתה רוצה להסביר משהו? מלך, הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. אתה מביא משל עם מלך בשר ודם. אז ודאי שאין שום שייכות. רק מה, מוצא פרטים שהם דומים ואתה מקשר אותם. אין קשר בעצם בין העניינים. אבל איך חסידות אומרת? שזה לא ככה. חסידות אומרת שהעניין של משלים, זה אחד מהחידושים בחסידות של משלים. זה לא סתם שמצאנו משהו דומה וזה דומה, אלא הגדר של משל זה שהמשל משתלשל מן הנמשל. המשל עצמו משתלשל, מגיע השורש שלו זה מהנמשל, ולכן הוא משל על העניין הזה. זה משל משתלשל מהנמשל, ולכן על ידי המשל יש לנו הבנה עמוקה, הבנה פנימית בנמשל. על דרך זה גם כן, זה נשתלשל מהם. זה לא פשט של סתם, זה לשון הפרטי. יש לנו עשר כוחות בנפש, ודוגמה לעשר ספירות שלמעלה, אלא הפשט הוא שמעשר ספירות שלמעלה משתלשלים עשר כוחות שלמטה, כוחות הנפש. ולכן על ידי ההבנה בעשר כוחות הנפש יש לנו הבנה יותר עמוקה באלוקות. על ידי שאנחנו מבינים, דווקא בגלל זה, שהעשר כוחות של מטה משתלשלים מעשר ספירות של מעלה, אז לכן על ידי שאנחנו מתבוננים ב"מבשרי אחזה אלוקה", על ידי שאנחנו מבינים ומתבוננים בעשר כוחות הנפש למטה, אנחנו יכולים לקבל הבנה שלמעלה, למה זה נשתלשל ממילא. יותר מזה אפילו כתוב בחסידות. יותר מזה כתוב בחסידות שכל

08:58 הסיבה למה הקדוש ברוך הוא עשה ספירות באלוקות, כי הקדוש ברוך הוא הרי למעלה מכל עניין של ספירות. הקדוש ברוך הוא פשוט בתכלית הפשיטות. הקדוש ברוך הוא הרי בלי גבול ולמעלה מכל ציור, ואף על פי כן עשה ספירות. מה פתאום יש ספירות באלוקות? יש ציור באלוקות? וכתוב בחסידות, כל הסיבה למה יש ספירות באלוקות זה כדי שהנברא יוכל להגיע לאלוקות. כדי שהנברא יוכל להתקשר באלוקות. אז אילו יצויר שאלוקות לא הייתה בגדר של חכמה ובינה, אם יצויר שאלוקות לא הייתה, לא היה שם גדר של מוחין, לא היה גדר של לעסוק באלוקות. אז היה לי שכל, הייתי יכול להבין את אלוקות? לא היה שייך. אלוקות זה לא בגדר הבנה. אז כל השכל שלנו היה בשביל דברים של העולם. באלוקות אי אפשר להבין כי לא בגדר הבנה. כדי שיהיה אופן להבין אלוקות, הקדוש ברוך הוא עשה שבאלוקות יהיה עניין של הבנה. עשה שיהיה מוחין באצילות. ועל ידי שהמוחין שבנפש, החב"ד שבנפש, משתלשלים מהחב"ד שבאצילות, אז אנחנו יכולים להבין אלוקות. ועל דרך זה גם כן במידות. אילו יצויר שבאלוקות לא הייתה מידת החסד, מידת האמת, מידת הענווה, לא היו מידות באלוקות, אז לא היה שייך כל המושג של מידת האהבה באלוקות, לאהוב את הקדוש ברוך הוא. אי אפשר לאהוב דבר שהוא לא בגדר אהבה. דבר שהוא לא שייך בגדר אהבה אי אפשר לאהוב אותו. אפשר לאהוב דבר ששייך עליו, חל עליו המושג של אהבה. דבר שהוא בכלל לא בגדר אהבה. צריך להגיד, כמו שאי אפשר להגיד מושג של מישוש של דבר רוחני, לתפוס דבר רוחני. רוח ותפיסה אינם קשורים. על דרך זה דבר שהוא לא בגדר אהבה, לא שייך לאהוב את

10:49 זה. אם אלוקות לא הייתה בגדר מידות, אז לא היה שייך להגיד לאהוב את הקדוש ברוך הוא. לאהוב דבר שהוא לא בגדר אהבה. אז לכן הקדוש ברוך הוא הכניס את עצמו כביכול, הלביש את עצמו בעשר ספירות, מוחין, מידות, ועל ידי זה אנחנו יכולים להבין ולהרגיש את אלוקות, להתקשר עם אלוקות, וזה הפשט נשתלשל מהם. העשר כוחות שבנפש, עשר כוחות הנפש משתלשלים מעשר ספירות שלמעלה, ולכן על ידי העשר כוחות של הנפש יכולים להשיג ולהבין ולהגיע להתקשר עם אלוקות, עם העשר ספירות של אלוקות. זה כל העניין של "מבשרי אחזה אלוקה", שבעצם זה יסוד, אחד מהיסודות הגדולים בתניא, בחסידות בכלל. הנקודה של "מבשרי אחזה אלוקה", מה שהחסידות גילתה את הנקודה שמכוחות הנפש אפשר להבין את אלוקות. אגב, עוד דבר אחד מהחסידות גם כן, העניין למה בחסידות באמת יש כל כך קצת משלים. זה חכמה לספר משלים. יש מאוד קצת משלים. היה יהודי שקראו לו המגיד מדובנא, והוא היה לו משלים. גם במשלים יש ספרים שלמים של המגיד מדובנא. יש כאלה שיודעים. משלים. חכמה לספר, מה זה? היה בעל משלים. חכמה לעשות משלים. אף על פי כן בחסידות מוצאים מאוד מצומצם הכמות של משלים, שתמיד חוזרים כמעט אותם משלים. אור השמש, נר ואור וכוחות הנפש. בדרך כלל זה המשלים שחוזרים על עצמם. כן, כן, בעצם יש ממש מספר מסוים של משלים, והסיבה לזה היא בגלל שבאמת משלים זה לא סתם מעשיות שמספרים, מחפשים דמיונות. הפשט הוא שהמשל הוא נשתלשל מהנמשל, אז זה לא סתם אנחנו מחפשים משלים. בפרט המשלים מכוחות הנפש, יש מטרה צפונה בזה. זה לא רק שרוצים בגלל

12:49 שנשתלשלו מהן. המטרה האמיתית זה כדי שיוכל להיות בצורה של אלוקות. מכיוון שחסידות רוצה שהבן אדם יוכל לקשר את עצמו עם אלוקות וכל הפרטים שבו, אז על ידי זה שמביאים משלים מכוחות הנפש על אלוקות, אז על ידי זה מקשרים כל כוח וכוח עם אלוקות, וגם מגלים בכל כוח בגוף ובנפש את הקשר שלו בשורש שלמעלה. וזה עניין של חסידות, היה שם בצורה זאת. אז האלטער רבי גילה להבין אלוקות מכוחות הנפש. מספרים, היה הרבי מברדיצ'ב. הרבי מברדיצ'ב לא היה חסיד חב"ד בהתחלה. המשפחה שלו, אבא שלו היה חסיד טשרוב[?]. סיפרנו כבר פעם על זה. הוא נהיה חסיד חב"ד. אז אחד מהסיפורים שמספרים זה שהוא הסביר מה ההבדל, מה התחדש אצלו על ידי תורת החסידות, על ידי חסידות חב"ד. אז הוא אמר שהוא לפני שלמד את התניא, אז הוא הרגיש שכל הצרות שיש לו ברוחניות, כל הבעיות שיש לו, זה בגלל הגוף. הגוף הוא הדבר הכי גרוע. הנשמה רוצה את הקב"ה. הנשמה רוצה אלוקות, רוצה, רוצה להתקשר לקב"ה. מי לא נותן לה? הגוף. הגוף הוא גשמי, חומרי, והוא מושך את הנשמה לכל מיני דברים. וממילא כל העניינים הלא טובים שיש לו, הכל מגיע בגלל, באשמה של הגוף. ולכן הוא שנא את הגוף, ורצה לשבור אותו עם תעניות וסיגופים, להחליש אותו שלא יפריע. כשהוא התחיל ללמוד תניא, כך הוא אמר, התחיל ללמוד תניא ולמד גיליון של תניא, ושם כתוב שנשתלשלו מהן. אתה רואה את העניין הגדול בזה שכל המציאות של הבן אדם זה השתקפות של אלוקות, מבשרי. יש בו כך שדווקא על ידי הגוף והעניינים של הגוף יכולים להבין את אלוקות, יכולים להבין את הקב"ה ולהשיג

15:01 אותו וכו', וכל העניינים האלה דווקא בעניין הגוף. אז אצלו נהיה הפוך לגמרי. ממילא אצלו הגוף, אז התחיל להבין שהגוף הוא המשקפת. ככה מהלשון רבי לול[?], משקפת של אגרונום, נקל, איך אומרים באנגלית? נקל מקופלת. אולי זה היה משקפת. אז ממילא אצלו הגוף כמו משקפת שעל ידו אפשר לראות את הקב"ה, לראות את אלוקות. ומאז, הוא אמר, התחלתי לייקר את הגוף, לשמור עליו ולדאוג שיהיה גוף בריא. זה, זה היה, זה היה רגיל. זאת אומרת שהאלטער רבי חיבר אצלו הנקודה הזאת. הוא הבין שהעניין של ״מבשרי אחזה אלוקה״, שאפשר להגיע לאלוקות דווקא מהבשר ומהגשמיות. אז זה הרים אצלו את הייקר של הגוף, דווקא לשמור עליו ולקדש הגוף. וזה הנקודה שהאלטער רבי גילה. ובמילא אומר האלטער רבי, יש לכל אחד, כל כוחות הנפש הם זה הספירות העליונות שנשתלשלנו מהן. הם מגיעים משם. זאת אומרת שהספירה שלנו היא השורש שלנו.

16:15 זה ביטוי אקסטנציאוני של העשר ספירות שלמעלה. החלוקה היא ששתי העשר ספירות האלה, הם נחלקים לשתי כללים, שתי קבוצות, שהן שלוש אימהות ושבע כפולות, ומחולק לשני חלקים. יש מה הם שני החלקים, ואיך המידות. אבל למעלה קוראים לזה שמות אחרים, שלוש אימהות ושבע כפולות. הלשון הזה, שלוש אימהות ושבע כפולות, זה הלשון של ספר היצירה. בספר היצירה כתוב שהקדוש ברוך הוא, לפני שברא את העולם, דבר ראשון הקדוש ברוך הוא ברא עשרים ושתיים אותיות. ועשרים ושתיים אותיות, זה כ"ב אותיות. הוא אומר שמה בספר יצירה, כ"ב אותיות מחולקים לקבוצות. יש שלוש אימהות. שלוש אותיות שהן האימהות. הכוונה אימהות זה מקורות. מקורות כמו אם. בלשון הגמרא אם, אם זה, זה, זה בסיס, יסוד, נקרא אם. אום. כן, זה בלשון הגמרא אום ואומה ואונס. כן, ובעל כרח פנים זה ים של איזה פירוש של אם. זה יסוד, בסיס. דווקא אמא נקרא אם בגלל זה גם כן. אז זה שלוש אימהות. כאילו שלוש יסודות, זה האותיות אלף, מם, שין. אלף, מם, שין זה שלוש האימהות. זה שלוש השורשים של האותיות, זה כנגד השלוש יסודות אש, מים, רוח. אלף זה אלף, זה אוויר, ומם זה מים ושין זה אש. אי תשאלו למה שין? למה אלף, אש זה אלף ולא שין? אז זה מוסבר בחסידות הסיבה לזה. על כל פנים, יש אז אלף, מם, שין, זה שלוש האימהות. אחרי זה יש שבע כפולות. זה בג"ד כפר"ת, ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת'. זה שבע אותיות שהן כפולות. מה פירוש כפולות? שיש, הן נמצאות בתנ"ך. הן נמצאות עם נקודות ובלי נקודות. ב' זה, מה זה גימל? אני לא יודע

18:50 איך אומרים את זה, אבל יש כאלה שיודעים שיש גימל בלי נקודה ויש גימל עם נקודה. יש הבדל, אצל התימנים יודעים איך לחלק ביניהם. יש גימל וגימל. יש דרך איך קוראים את זה. אצל האשכנזים לא יודעים הרבה את ה... על כל פנים, דלת גם כן יש רפה ודגש. מה זה, זה וכ' כ' ופ' פ', ר' גם כן יש דגש רפה, ות' סוף. אז זה שבע אותיות שהן נקראות כפולות, וככה נשאר, נשאר שתים עשרה. כן, שבע ועוד שלוש, נשאר שתים עשרה אותיות שנקראות י"ב פשוטות. אז יש שלוש אימהות, שבע כפולות, י"ב פשוטות. פשוטות הכוונה אותיות פשוטות, וזה, וזה השורש, וזה הכ"ב אותיות, שכנגד זה יש בספירות גם כן, יש עניינים: שלוש האימהות, חכמה, בינה, דעת, נקראים ג' ראשונות. המידות נקראות שבע כפולות. והי"ב מזלות או י"ב גבולי אלכסון, בחסידות נקראים י"ב פשוטות. זה נקרא י"ב פשוטות. על כל פנים, האלטער רבי כאן לא מדבר בכלל קבלה בתניא, הוא מדבר רק על עשר ספירות. אז ממילא מביא את השלוש אימהות, שבע כפולות. אז ממילא, אז אומר ככה, שחכמה ובינה ודעת נקראים שלוש אימהות, והם האימהות. עוד מעט נראה למה. אבל הוא יסביר למה זה נקרא בשם אימהות, שהן המקורות של כל העניינים של המידות. והשבע מידות נקראות כפולות. למה זה נקרא כפולות? מה הסיבה לכפולות? אז כך, באותיות אמרנו שזה ב' ב', אבל מה הפירוש בפנימיות העניינים? אז הוסבר שהפירוש הוא יש דגש ורפה. ההבדל בין אותיות עם נקודה לאותיות בלי נקודה, דגש ורפה, זה ההבדל אם זה, אם זה מידות תוהו או מידות תיקון. זאת אומרת דגש זה מידות עם

20:47 תקיפות. דגש מראה על תקיפות, על דין, על גבורה. זה המידות שהם יותר בתקיפות, על דרך מידות דתוהו, שהם מידות תקיפות יותר, ו-ו-ומידות רכות יותר, מידות יותר, מידות תיקון, כן, יותר רכים, יותר עדינים, יותר בביטול. אז זה רפה. זה הדגש ורפה. זה שני סוגים של מידות. זה הפירוש של שבע כפולות. במידות ישנם שני סוגים של מידות. זה מה שהגמרא אומרת: "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז". לבן אדם צריך להיות... זה מדובר במידות. בן אדם צריך לדעת שהמידות שלו יהיו מידות רכות, מידות של "רך כקנה", ביטול, ושלא יהיו מידות קשות של "קשה כארז", לבטל את השני וכולי. אז ממילא, אבל יש שני סוגים של מידות, ולכן זה נקרא כפולות, המידות נקראות בשם כפולות. פירוש חכמה, בינה ודעת זה האמות. שבעה ימי הבניין, השבע כפולות, אומר אדמו"ר הזקן, ועוד שיש להם שבעה ימי הבניין. זה השבעה ימים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אבל ידוע שהשבעה ימים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם זה כנגד השבע מידות. כל יום הקדוש ברוך הוא השתמש עם מידה אחת ועם זה הוא ברא את העולם. ביום ראשון הקדוש ברוך הוא השתמש עם מידת החסד. חסד זה עניין של גילוי. ולכן ביום ראשון מה נברא? אור. אור זה עניין של גילוי. ביום שני הקדוש ברוך הוא השתמש עם מידת הגבורה, ולכן מה נהיה ביום שני? הפרשות, רקיע, מבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הבדלה זה עניין של גבורה. ביום שלישי הקדוש ברוך הוא השתמש עם תפארת, ולכן נהיה עניין של יבשה ומקום לבן אדם. אה? אה? אני לא אמרתי שבאמות יש את המילה ש'. אמרתי שהאותיות אל"ף מ"ם שי"ן

23:03 הם האמהות של האותיות. הם המקורות של כל האותיות. על כל פנים, שבעה ימי הבניין, חסד, גבורה, תפארת וכולי. זה השבעה ימים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. וכך בנפש האדם שנחלקת לשתיים, שכל ומידות. כל דבר גם כן בנפש האדם יש את שני הדברים האלה, שזה השכל, שזה האמות, וכמו מידות, שזה הכפולות. השכל, כאילו חכמה, בינה ודעת, והמידות אהבה, סבלנות, פחד ויראה ולפאר וכולי. אהבת השם זה חסד. פחד ויראה זה שני פרטים בעניין הגבורה. פחד ויראה. פחד זה בלב ויראה זה במוח. כאן אדמו"ר הזקן מקדים פחד ויראה, לב למוח, כי כאן הוא מדבר במידות עצמן. אז הוא מדבר קודם כול מה שיותר קרוב ללב, פחד, ואחרי זה יראה שזה יותר נעלה, יותר גבוה. אחרי זה נראה בהמשך אדמו"ר הזקן אומר הפוך, יראה ואחרי זה פחד. נסביר את זה. ולפאר וכולי. חב"ד נקראו אמות ומקור למידות כי המידות הן תולדות חב"ד. אחרי זה יש חב"ד. למה קוראים חב"ד? למה קוראים לספירות חב"ד בשם אמא? אז אומר אדמו"ר הזקן למה? בגלל שהמידות הן תולדות חב"ד. כבר שהמידות הן תולדות של חב"ד, לכן הם נקראים... מה עוד, מה עוד הרבי מוסיף כאן? אז הרבי שם מסביר בביאור שלו. הרבי הרש"ב מסביר שהסיבה, מה פירוש הוא מוסיף כאן, מכיוון שהרי ידוע שמידות יש להם שורש בנפש חוץ ממוחין. המידות מגיעות מהנפש. יש להם שורש מיוחד בנפש. המידות לא-- השכל לא מהווה את המידות. הנפש יש לו עשר ספירות, יש לו מוחין, יש לו מידות. הבנתי? כן, ככה. למה אני קורא למוחין בשם אמות? שהם המקורות של המידות. אז אדמו"ר הזקן מסביר שהמידות הן תולדות חב"ד, המידות הן לא מתהוות מחב"ד. המידות הן רק תולדות

25:12 של חב"ד. הם נולדים, עניין של הילוד וגילוי. המידות עצמן יש להם שורש בנפש, אבל מצד עצמן המידות בהעלם. מי מוליד אותן? מי מגלה אותן ומביא אותן לעולם? אז זה העניין של המוחין. לכן מוחין נקראים אמות בגלל העניין הזה. היום זה הרי העניין של י"ג אלול. י"ג אלול זה החתונה של הרבי הריי"צ. הרבי הריי"צ התחתן ביום שישי, ערב שבת קודש של י"ג אלול. החופה הייתה בערב שבת, לפני, לפני, היה ערב שבת החופה, והחתונה עשו ביום ראשון. הרבה לא יודעים. ככה היו עושים פעם, לפעמים המנהג היה מנהג. היום כבר לא עושים את זה בגלל בעיות של שבת, מפחדים. אבל פעם זה היה דבר די רגיל שהיו עושים את החופה ביום שישי ואת סעודת החתונה היו עושים או במוצאי שבת או ביום ראשון. ולכן ביום ראשון, ט"ו אלול, זה היה יום סיום השבע ברכות. זה היה יום הסעודה של החתונה. זה היסטוריה שצריך לדעת. כולם יודעים שזה היה י"ז בתמוז, אבל לא יודעים שזה היה בסעודת החתונה. זה היה, זאת אומרת, זה לא היה שבע בבוקר, זה היה סעודת החתונה. החופה הייתה ביום שישי וסעודת החתונה הייתה ביום א', ט"ו אלול. אז היה העניין של סיום השבע ברכות. אז הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב אמר את המאמר הידוע ד"ה שמח תשמח תרנ"ז. זה אחד מהמאמרים הכי ארוכים שיש בחסידות בכלל ובפרט אצל הרבי הרש"ב. מאמר ארוך מאוד וגם כן גם בהתחלה גם בסוף. מאמר מאוד נפלא, מאוד ארוך גם כן. איזה, אני לא זוכר עכשיו, אבל איזה מאתיים עמודים. והפלא הוא, זה התגלה.