לקוטי אמרים תניא - פרק א' - חלק 5

00:02 דובר 1 נו, האלטער רבי מדייק כאן. יש, יש, יש, יש. הגיע למסקנה. כאן בדף ה' עמוד ב'. אנחנו אוחזין אחרי "והא דאמרינן". אדמו"ר הזקן הגיע למסקנה שבינוני הוא בן אדם שאין לו שום עבירה. אפילו אין בו עבירה של ביטול תורה. אף על פי שביטול תורה זה מעבירות שלבן אדם קשה לו להינצל מהן, אף על פי כן אין בו אפילו עוון ביטול תורה. מילתא דרבנן וכולי. ולכן אפשר להבין שרבה אמר על עצמו שהוא בינוני, שרבה חשב שאף על פי דלא פסיק פומיה מגירסא, הוא לומד תורה בלי הפסק. אבל הרי גם בינוני לומד תורה בלי הפסק. אז ממילא הוא חשב על עצמו בטעות שהוא בינוני. נו, הרי ידוע שמספרים על ר' הלל מפאריטש. ר' הלל מפאריטש היה הרי חסיד טשרנוביל מצד האבא. אחר כך הוא נהיה חסיד חב"ד. ואחד מהסיפורים שמספרים על ר' הלל זה, שאלו אותו מה פעל אצלו חסידות חב"ד. אז אחד מהסיפורים זה שהוא אמר שלפני שהוא למד תניא הוא חשב שהוא צדיק, וכשלמד את הפרק הראשון של ליקוטי אמרים של תניא אז הוא אמר "דלא צדיק". צדיק ודאי שלא, דלא ברוסית, דלא פירושו כאילו זה כבר בטוח שלא, כאילו אין על מה לדבר. דלא צדיק. מזה כבר לגמרי הוא כבר לא חושב. הלוואי בינוני, הלוואי שהוא יהיה בינוני. מה שהאלטער רבי דורש, לפי מה שהאלטער רבי כבר בפרק הראשון של התניא מדגיש, הבינוני פירושו בן אדם שאין בו אפילו עוון ביטול תורה, אין בו שום עבירה. ועכשיו דיבור, מעשה, שלמות. אז הלוואי בינוני. על דרך זה מספרים סיפור צדיקים על החפץ חיים. מספרים שהיה פעם אחד מהתלמידים של החפץ חיים התווכח עם

02:36 דובר 1 אחד מהחסידים. והחסיד גם דיברו על החפץ חיים והגודל שלו. אז החסיד אמר שלפי דעתו החפץ חיים אולי הוא בינוני. אז המתנגד מאוד הקפיד עליו, כעס עליו, התלונן. איך יכול לבזות את החפץ חיים כל כך ולהגיד עליו שהוא בינוני? אבל הוא לא למד תניא, כי כששמע שהחסיד אומר על החפץ חיים שהוא בינוני, אז הוא הסתכל על זה בתור ביזיון. איך אתה אומר כזה דבר על חפץ חיים שהוא רק בינוני? אז החסיד אמר לו "תדע לך שהבינוני שלך יותר גדול מה-- סליחה. הבינוני שלי הוא יותר גדול מהצדיק שלך". הוא אמר לו "אני רוצה לשאול אותך שאלה: מה אתה חושב? חפץ חיים עשה פעם איזו עבירה?" לא, בטוח שלא. חפץ חיים פעם דיבר דברים אסורים? חפץ חיים, שמירת הלשון, זה כל החיים של החפץ חיים היה שמירת הלשון. ודאי שלא. חפץ חיים פעם חשב איזו מחשבה זרה? לא, נו, חשוב. מחשבה זרה זה כל אחד נופל. אז החסיד אומר לו "כשאני אומר לך שחפץ חיים הוא בינוני, זה בגלל שאני חושב שגם במחשבה הוא בסדר". אז הבינוני שלי יותר גדול מהצדיק שלך. זה מעשה. על כל פנים, אז מה המסקנה? שבינוני זה בן אדם שאין בו אפילו עוון ביטול תורה. עכשיו ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, תסתכלו, כן, יש לנו תניא בדף ה' עמוד ב' אחרי "והא דאמרינן". "והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מקרי בינוני ורוב זכויות מקרי צדיק". שואל האלטער רבי: למה? אם ככה, לפי זה לא מובן למה אמרינן בעלמא. מה פירוש אמרינן בעלמא? אמרינן בעלמא הכוונה שבדרך כלל אומרים שלא כמו שהסברנו עד עכשיו. בדרך כלל הרי מדברים על צדיק ובינוני. אומרים שמחצה על מחצה מקרי בינוני

04:45 דובר 1 ורוב זכויות מקרי צדיק. איפה זה אמרינן בעלמא? זה לא סתם שהעולם אומר אלא מלשון הגמרא. אמרינן בעלמא הכוונה גם על פי גמרא. איפה זה? אחד מהמקומות שמציינים לזה, זה גמרא ראש השנה הידוע, שהגמרא אומרת ששלושה ספרים נפתחים בראש השנה. יום הדין. יש עניין של שלושה ספרים נפתחים בימי הדין. יש ספר של צדיקים וספר של רשעים, וספר של בינונים. צדיקים נכתבים, נכתבים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים לאלתר ל... נכתבים, נכתבים לאלתר למיתה, ובינונים תלויים ליום כיפור. אז שמה בפשטות מה פירוש צדיק, בינוני ורשע? אז שמה מפרשים שמחצה על מחצה, חצי מצווה חצי עבירה, זה נקרא בינוני ותלוי ליום כיפור, ורוב זכויות זה נקרא צדיק. אז איך זה מתאים עם כל מה שהסברנו עד עכשיו? אומר האלטער רבי: הוא שם המושאל. הפירוש על צדיק ובינוני שמה זה רק שם המושאל. מה פירוש שם המושאל? זאת אומרת, שם המושאל זה לא השם האמיתי. זה שם

06:02 דובר 2 פרסטרו.

06:03 דובר 1 זה שם שהשאילו לעניין אחר. זאת אומרת, כאשר יש עניין שיש לו דמיון בפרט אחד, אז קוראים לזה, אז משאילים. לוקחים כמו הלוואה את המילה הזאת בשביל זה. כמו שנגיד, נגיד ראש השולחן, ראש השולחן או רגלי השולחן. שולחן יש לו ראש ורגליים, אלא מה? אנחנו משאילים את המילה ראש מהבן אדם, שזה ההתחלה, העיקר של הבן אדם. בשולחן החלק הראשון של השולחן, איפה שיושב הרב או ראש הבית, ראש המשפחה, אז קוראים לזה בהשאלה. לוקחים את הפרט הזה של ראש בתור השאלה וקוראים לשולחן ראש. על דרך זה רגל. על דרך זה גם כאן צדיק ובינוני ורשע יש להם פירוש אמיתי, אבל משאילים, אנחנו מלווים. לוקחים בתור הלוואה את המילה צדיק ובינוני לעניין הדין, לעניין עניין של דין ומשפט. צדיק בדין ורשע בדין ובינוני בדין. שם המושאל לעניין שכר ועונש, לפי שנידון אחר רובו. בגלל שהבן אדם דנים אותו לפי הרוב, ומקרי צדיק בדינו מאחר שזכה בדין. ומכיוון שהוא זכה בדין, לכן קוראים לו בשם צדיק. מה פירוש צדיק? לא צדיק בעצם, אלא צדיק בפרט הזה, בפרט העניין של דין. מאחר שזכה בדין, מכיוון שהוא זכה בדין, הוא יצא זכאי ולכן קוראים לו ככה. צדיק, זכאי. על דרך זה רשע בדין. על דרך זה בינוני בדין. עכשיו כאן יש כאלה שעושים טעות וצריכים להבהיר את זה. הרבה לומדים תניא ועושים כאן טעות וזו טעות מאוד גדולה. חושבים שהפירוש של זה כאן שבן אדם שיש לו רוב מצוות, שיש לו יותר מצוות מעבירות, אז הוא זכאי בדין. בן אדם עשה הרבה מצוות וקצת עבירות. אבל הקב"ה לא מסתכל על העבירה שלו והוא צדיק בדין וגמרנו, ישר לגן עדן.

08:14 דובר 1 הקב"ה, זה לא ככה, זה לא משחק. כן, זה לא הפשט שצדיק בדין פירושו שמכיוון שיש לי מצווה אחת יותר מהעבירות, רוב זכויות, אז, אז, אז, אז נגמר. את כל העבירות הקב"ה לא מתחשב איתם? הרי הקב"ה מדקדק כחוט השערה על כל פרט ופרט, וכל עניין שאדם לא עשה טוב אז ודאי שהוא מקבל על זה עונש וכולי. אז שני דברים יש בזה. דבר ראשון, כאן מדברים בנוגע לראש השנה. כן, בנוגע לראש השנה. והכוונה צדיק בדין זה בנוגע לאיזה שנה יהיה לו. אם השנה הזאת הוא יהיה, יהיה לו חיים או יהיה לו חס ושלום להיפך, מה שכתוב. ובנוגע לראש השנה, הדין ומשפט בנוגע לשנה, איזה סוג שנה יהיה לו, אז הולך אחרי רוב. שאם ברוב ההנהגה שלו היה טוב אז דנים אותו לטוב לשנה הבאה, וההפך זה להיפך. בזה גופיה יש רמב"ם מאוד מאוד חשוב. זה מאוד נוגע שידעו מזה. זה לא נוגע לפשט בתניא. אני אומר את זה כדי שידעו מזה כי זה נוגע שכ-- כמה, כמה עניינים. הרמב"ם אומר שהפשט זה לא כפשוטו שדנים רוב זכויות. הכוונה אם יש לו בן אדם במשך השנה שמים במשקל. יש לו נגיד מאה עבירות ומאה ואחד מצוות, אז, אז זהו, אז זה נקרא כבר צדיק. ואם יש להפך אז זה נקרא רשע. הרמב"ם אומר, וזה דבר מאוד נוגע, שזה לא הולך בכמות. יכול להיות בן אדם עשה מצווה אחת כל השנה והמצווה הזאת שווה יותר מכל העבירות שעשה במשך השנה. זה נקרא צדיק בדינו, רוב זכויות, כי הרוב לאו דווקא הולך בכמות. הרוב הולך באיכות. יכול להיות שהבן אדם עשה הרבה עבירות במשך השנה, אבל עשה מצווה אחת שזה

10:14 דובר 1 עלה לו, זה לא היה לו בקלות והיה צריך לעשות הסכמה גדולה בשביל לעשות את זה. אז המצווה הזאת זה נקרא רוב זכויות. והרמב"ם אומר, ואין אחד יודע לשקול את זה, רק דעתו של אל דעות, הקדוש ברוך הוא, הוא היחיד שהוא יודע איך לשקול מה הכמות. זה לא בן אדם. לכן אנחנו יכולים לראות למשל בן אדם שהולכים אליו למבצעים, ויכול להיות שהוא כל השבוע וכל השנה וזה הוא לא עושה מצוות, אבל יכול להיות שהנחת תפילין שלו שמניח ביום שישי, שזה לא קל לו וזה באמצע חנות, ויכול להיות לפעמים יש לו בושות מזה, ואיך שיהיה הוא מניח תפילין ביום שישי, אז התפילין שלו שמניח פעם בשבוע או פעם בחודש שווה יותר מכל הנחת תפילין שאנחנו מניחים כל השנה. למה? כי הוא, בשבילו זה, זה דבר שעלה לו. לכן העניין הזה, והקדוש ברוך הוא דן את זה. אבל הכל תלוי אם זה, אם אנחנו מסבירים פשט בגמרא שמדברים בנוגע לראש השנה, אז אם יש לו רוב זכויות אז יש לו שנה טובה. אם יש לו רוב עבירות אז לא. או אם אנחנו מפרשים את זה בנוגע לימי הדין למעלה, שיש גם כן שמה רוב זכויות. מה פירוש רוב זכויות למעלה? צדיק בדינו למעלה? הפירוש צדיק בדינו, רשע בדינו. הכוונה בזה הוא על פי מה שלמדנו לפני זה. הרי אמרנו לפני זה שבן אדם, הקב"ה, יש רשע וטוב לו ויש צדיק ורע לו. לפעמים הרשעים יש להם חיים טובים ולפעמים צדיקים יש להם חיים לא טובים, ומה זה תלוי? אז מה כתוב על זה? שלפעמים בן אדם שהוא עושה, הוא רשע, אבל יש לו כמה זכויות, יש לו כמה

11:58 דובר 1 מצוות. אז הקדוש ברוך הוא משלם לו את השכר שלו כאן למטה כדי שיקבל כבר את השכר כאן למטה, ככה יוכל להעניש אותו למעלה. משלם לשונאיו אל פניו להאבידו. הקב"ה לפעמים משלם, נותן חיים טובים על חשבון בגשמיות כדי שאחר כך בעולם רוחני יכול לקבל עונש אחרי זה. חס ושלום, כן? ולפעמים יכול להיות הפוך. צדיק ורע לו. בן אדם שהוא צדיק, יהיה בן אדם טוב, אבל יש לו כמה עניינים לא טובים, צריך לתקן אותם. אז הקדוש ברוך הוא מעניש לו אותם כאן בעולם הזה כדי שעולם הבא שלו יהיה נקי לגמרי, טוב לגמרי, שלא יהיה לו שום רע. במה זה תלוי? אז זה תלוי ברוב זכויות. זה הפשט. צדיק בדינו ורשע בדינו. אם יש לו רוב זכויות אז הוא נהיה צדיק בדינו. אז הקדוש ברוך הוא דן אותו כמו צדיק, שאם צריכים להעניש אותו, מעדיף להעניש אותו בעולם הזה כדי שעולם הבא שלו יהיה בתכלית השלימות. ואם יש לו רוב עבירות אז רשע בדינו. רשע בדינו, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו טוב גשמי ורוח-- טוב גשמי על כל פנים, על חשבון בעולם הזה הגשמי כדי שאחר כך יקבל. זה הפשט, אפילו מפרשים את זה בנוגע לדין ומשפט למעלה. על כל פנים, זה הכל צדיק בשם המושאל. זה לא אמיתת העניין. אבל עניין אמיתת שם התואר והמעלה, כשמדברים, אבל זה נוגע לא לשם המושאל אלא לשם התואר. שם התואר. הכוונה השם שמתאר את המהות של צדיק, בינוני ורשע. מעלה ומדרגות חלוקות צדיקים ובינונים. כשמדברים על הדרגות שמחלקים צדיק לבינוני, אומר חז"ל. על זה נוגע מה חז"ל שאמרנו לפני זה בעמוד הראשון: צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר "ולבי חלל בקרבי".

13:50 דובר 1 חולל בקרבי", שהצדיק הוא בן אדם שהיצר טוב שופט אותו. זאת אומרת שאצלו הדבר היחיד שיש זה רק יצר טוב. שנאמר כאן, האלטער רבי גם מביא את הפסוק בפרק, בהתחלת הפרק. האלטער רבי לא הביא את הפסוק. כאן האלטער רבי מביא את הפסוק כי זה נוגע לפשט, שנאמר "ולבי חלל בקרבי". איפה אנחנו לומדים שהצדיק, יצרו שהוא טוב, רק יצר טוב ולא יצר הרע? זה לומדים מהפסוק "ולבי חלל בקרבי". מה הפשט "ולבי חלל בקרבי"? חלל פירושו ריק. "ולבי חלל בקרבי". זה חלל ריק. האלטער רבי מסביר שאין לי יצר הרע. חלל, ריק, פירושו שזה ריק מהיצר הרע. מי אמר את זה? דוד המלך. דוד המלך אמר "ולבי חלל בקרבי". הוא הגיע למצב כזה, דרגה כזאת, שהוא, הוא הוציא את היצר הרע מעצמו. נשאר ריק מהיצר הרע, שאין לו יצר הרע, כהוגן בתענית. דוד המלך הרג את היצר הרע בתענית. ידוע מה שכתוב על זה בגמרא ירושלמי. הרבי מביא את זה כמה וכמה בשיחות. זה מיסוד הירושלמי. הירושלמי אומר שהרגו בתענית, שהיה הבדל בין דוד המלך לאברהם אבינו, שאברהם אבינו לקח את היצר הרע והפך אותו לטוב. הוא מצא "בכל לבבך", שנאמר לפניך, כתוב לבבך ב', שתי פעמים ב', לבבך, שני לבבות, שגם אתה יוצר שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. זה היה הדרגה של אברהם אבינו, שהפך את הרע לטוב. דוד, דרגה שהוא לא יכול להפוך את הרע לטוב. הוא היה בדרגה יותר נמוכה מאברהם אבינו בפרט הזה. הוא לא יכל להפוך את היצר הרע לטוב, אז הוא הרג אותו. הרגו בתענית. וזה העניין שמביא כאן, שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית, הוא הרג את היצר הרע בתענית. זאת אומרת ששם התואר של

15:45 דובר 1 צדיק זה בן אדם שלא רק שיש לו מיעוט עוונות, אין לו בכלל עוונות. ולא רק שאין לו בכלל עוונות, אין לו בכלל עוונות עדיין לא צדיק. יכול להיות גם בינוני. אין לו אפילו יצר הרע, אין לו אפילו בלב, אין לו רע, אין לו שום יצר הרע כי הוא הרג אותו בתענית. או כמו הדרגה של אברהם אבינו, שלא מביא את זה כאן, אבל זה מובן שהוא הפך אותו לטוב, עוד יותר נעלה. אבל על כל פנים אין לו שום יצר רע. בפנים, בנפש, אין לו שום רע בכלל. הרגו בתענית. ויש אומרים שמה שהרב אומר כאן, שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית, זה שני פירושים במילה חלל. אומרים "ולבי חלל בקרבי". אז חלל יש לזה שני תרגומים: חלל, ריק, חלל; וחלל גם כן "כי ימצא חלל באדמה". חלל גם כן זה הרוג, חלל שנפל. לשון מוות, לשון מת. אז זה שני עניינים שהרב עושה אותם ביחד. "ולבי חלל בקרבי". הלב שלי חלל, ריק, אין לו יצר הרע. עניין של חלל פירושו ריק, כי הרגו בתענית, מלשון חלל, מת, כי הרג אותו בתענית. זה שני הפירושים ביחד. אז זכור לי שפעם ראיתי כתב יד של הרבי על התניא, על השיעורים בספר התניא. כתוב שמה "לבי חלל בקרבי". אז אתה מתרגם. זה שכתב את התניא, הרב וינברג. אז הוא כתב את הפירוש, הרבי היה מגיה את השיעור שלו. אז הוא כתב "ולבי חלל בקרבי", ביידיש הוא כתב "מיין הארץ איז טויט אין מיר". זאת אומרת שהלב שלי מת. חלל תרגם מת. אז הרבי כתב לו בצד בלשון תמיהה: האם כך לומדים

17:39 דובר 1 את התניא? ככה הרבי כתב לו בלשון שאלה, ככה מפרשים את הפשט של התניא? והרבי שלל את זה, מחק את זה וכתב "ולבי חלל", ליידיק. כן, שחלל פירושו ריק, כי הרגו בתענית זה טעם. אבל התרגום של "ולבי חלל בקרבי", שהלב שלי ריק בקרבי, לא מת. זה לא התרגום הנכון. סתם זה, אבל על כל פנים זה היה דרגה של דוד המלך. אה? וואס? שטייט אין א שיעור. וואס?

18:14 דובר 3 שטייט א מעין הארץ אף גייגן.

18:18 דובר 1 האלטער? ניין, דאס איז געווען דער רב צבי גייגן לוין אומפק. ווייס איך נישט, האב געזען אין כתב יד. אבל אפזוכן און אפעס זען. טוט א סאנט, חמש מאות חמישים, נו, איז געווען דא שטייט. זה הפירוש צדיק, שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית. אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו, אף שזכויותיו מרובים על עוונותיו, אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. בן אדם שלא הגיע למדרגה הזאת, אפילו שיש לו יותר זכויות מעוונות. אז מה? הוא לא הגיע למדרגה של צדיק כלל. אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל, אז ודאי שלא בדרגת צדיק. אז כולם שואלים כאן. אינו במעלת ומדרגת צדיק. מי שזכויותיו מרובים על עוונותיו, אינו במעלת ומדרגת בינוני כלל, לא רק צדיק ואפילו לא בינוני. מה האלטער רבי אומר כאן צדיק? הרבי אומר שכל שזכויותיו מרובים על עוונותיו, אדם שיש לו יותר מצוות מעבירות, הוא לא צדיק. יותר מזה, עדיף מיניה, הוא אפילו לא בינוני. למה האלטער רבי אומר אינו צדיק? אז בפשט אפשר לתרץ שזה בא בהמשך לפני זה. אז הרי בא בהמשך לפני זה. לפני זה הרי אמר שבעולם אמרינן, בעלמא, שרוב זכויות נקרא צדיק. אז זה הוא מסיים כאן את הביאור ואומר, לפי... אבל אמיתי זה רק בשם המושאל, רוב זכויות צדיק. אבל לפי אמיתי אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. לסיים את העניין שהתחיל, ולכן הוא משתמש. אין לך... ודאי שאפילו לא בינוני. אבל אתה רואה, כותב צדיק כי זה בהמשך הלשון למה שהתחיל בהתחלה. מכיוון שבדיני אז הבן אדם שיש לו רוב זכויות נקרא צדיק. אז זה אומר, זה מגיע לשם מושאל, מגיע

20:53 דובר 1 לשם התואר. אינו במדרגת צדיק, זה מובן בפשט העניין. הרבי אומר שאפשר לקחת את זה יותר עמוק. הרבי אומר שאין במדרגת צדיק כלל, כי בינוני אתה לא יכול להגיד שאין במדרגת בינוני. אתה לא יכול להגיד שאין במדרגת בינוני אדם שיש לו רובו זכויות. הוא לא נקרא בינוני. יש לו, יש לו כי יש לו קצת עבירות. זה בינוני שיש לו עבירות, אבל אתה לא יכול להגיד שאין במדרגת בינוני. למה? כי כל רגע יכול לעשות תשובה ולהיות בינוני, ובינוני, אבל זה נמצא באפשרות שלו. אתה לא יכול להגיד אין במדרגת בינוני. ביכולת שלו כל רגע ורגע. ברגע שיעשה תשובה אז הוא יהפוך לבינוני. מה שאין כן צדיק, זה לא יקרה. אין במדרגת צדיק כלל. הוא לא יגיע. הוא לא יכול להגיע אותו רגע להיות צדיק, כי זה לא תלוי בו. זה עניין שצריך לבוא מלמעלה, וזה בפרק י"ד, וכל התנאים שהרבי יגיד על פי פרק ג' ד', שזה לא שייך לכל אחד ואחד. אז לכן אם נגיע לצדיק, אז אין מה לצאת מדרגת צדיק. זה יגיע לבינוני, או בקושי לבינוני, אבל הוא שייך. יכול להיות בינוני. הוא רוצה, יכול להיות גם עכשיו בינוני. לכן אי אפשר להגיד אין מדרגת בינוני. על כל פנים, מסיים האלטער רבי ואומר: ולא כמו שאמרו חז"ל במדרש, ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו'. אז לפי זה מובן מה שחז"ל אומרים במדרש. בעצם זה לא מדרש. זה כתוב בגמרא במסכת יומא, זה גמרא. אז האלטער רבי אומר במדרש כי זה באגדה שבגמרא, שזה אגדה, נקרא לפעמים בשם מדרש. והרבי מדייק למה

22:37 דובר 1 האלטער רבי דווקא היה צריך לכתוב מדרש. כל דבר מדויק בתניא. הן אמת שאגדה נקרא לפעמים מדרש, אבל האלטער רבי היה יכול להגיד גם בגמרא. למה צריך להיות דווקא? למה האלטער רבי דייק לכתוב במדרש ולא בגמרא? זה מדויק כי האלטער רבי רוצה להסביר שלפי זה מובן שזה לא סתירה, שיש כמה מקומות בגמרא. אנחנו מוצאים שצדיק נקרא צדיק בדינו, וכאן אנחנו אומרים שזה דבר לא מצוי. אז במדרש יש חילוק: כשמדברים בגמרא בהלכה, חלק הלכה שבגמרא, חלק הקשור עם ההלכה למעשה, אז שם הצדיק הולך צדיק בדינו, בשם המושאל. אבל חלק המדרש שבגמרא, שזה מדרשי הפסוקים וכל הדברים, אז אפשר לפרש את הצדיק כמו שזה עלה לי בדעת. לכן במדרש, בחלק הדרש שבגמרא, שם כתוב שרואה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, שזה ודאי שהולך על צדיקים אמיתיים, כי צדיקים שהם רובם זכויות אז ודאי שיש ריבוי. אבל כאן מדובר על צדיקים אמיתיים שאין להם אפילו יצר הרע. אז זה הקב"ה ראה שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו'. אז הקב"ה שתל בכל דור ודור, הוא הכניס כמה צדיקים שיהיה בכל דור ודור כדי שיחזיק את העולם. עמד ושתלן בכל דור ודור. זה מה שכתוב. הגמרא מביאה על זה את הפסוק שנאמר: כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. זה הפסוק שלומדים שהקב"ה שותל צדיקים בכל דור ודור. כי לה' מצוקי ארץ, הכוונה למצוקי ארץ, העמודים של העולם. הקדוש ברוך הוא, כי לה' מצוקי ארץ. הקדוש ברוך הוא יודע את המספר, כאילו כמה, כמה מצוקי ארץ, כמה צדיקים יש, ולכן וישת עליהם תבל. הוא שם עליהם את העולם. הקדוש ברוך הוא כאילו בכל דור הכניס צדיקים שהם

24:28 דובר 1 יעמידו את העולם. והרבי מסיים: וכמו שכתוב, וצדיק יסוד עולם. הגמרא שם מביאה פסוק אחר, כמו שאמרתי עכשיו. אבל בהמשך הגמרא, הגמרא מביאה עוד מאמר חז"ל, וחז"ל אומרים שם הלאה, אומרים שעל צדיק אחד עומד העולם ומסיימת שנאמר: וצדיק יסוד עולם. מעניין שהרבי את הפסוק הראשון הוא לא מביא, מביא דווקא את הפסוק השני, צדיק יסוד עולם, שזה פסוק שכתוב אחר כך. זה גם כן אומר שצדיק יסוד עולם משמע שיש צדיק אחד שעליו עומד כל העולם. למה הרבי מביא דווקא את הפסוק הזה ולא את הפסוק הראשון? אז הרבי, וכן מובא בכתוב וכו'. אז הרבי מסביר כי הרבי רוצה להגיד כאן שיש הרבה דרגות בצדיקים. רוצה להראות שצדיק זה לא דרגה אחת. יש ריבוי מדרגות צדיקים. יש צדיק בדינו, שזה רובו זכויות. יש צדיק עליון, דאמר רבי שמעון בן יוחאי, ראיתי בני עלייה והן מועטין, וכל העניינים של צדיק, וזה גופא צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, ויש. אבל יש גם כמה צדיקים, ויש דרגה כל כך גבוהה בצדיק ששם אומרים יש צדיק אחד בכל הדור, צדיק יסוד עולם, שזה רק צדיק אחד, איש אחד שעליו עומד כל הדור, צדיק יסוד עולם, שזה כל העולם עומד עליו. ובדור שלנו זה הרבי, שזה הצדיק יסוד עולם, שעמוד אחד בעולם, וצדיק אחד שהעולם עומד עליו. כן, שזה הולך על הרבי, על מה שראינו שהוא הצדיק אחד שעליו עומד כל העולם. הן בגשמיות, הן ברוחניות, כל הקיום של העולם עומד עליו. וממילא אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שזה יהיה בזכותו למטה מעשרה טפחים, נשמה בגוף.

26:09 דובר 4 אמן.