לקוטי אמרים תניא - פרק א' - חלק 4

00:00 דובר 1 וגם להבין. פרק א', דף ה'. "וגם להבין מהו מדרגת הבינוני". כאן האדמו"ר מתחיל. כאן האדמו"ר מתחיל עם עיקר השאלה ששייך לתניא. התניא זה ספר של בינונים. אז אחרי כל השאלות שהרב שואל, וכל השאלות כלליות וש"ס וכולי, כאן מגיעה השאלה העיקרית שנגיע לתניא, ספר של בינונים. אנחנו הרי לא מעוניינים כל כך להסביר את העניינים שמסביב, שעיקר אנחנו מעוניינים לברר מה העבודה ששייך לכל אחד ואחד. עבודת הבינוני. וכאן האדמו"ר מתחיל: "וגם להבין מהו מדרגת הבינוני", צריך להבין מהו הדרגה של בינוני. "שבוודאי אינו מחצה זכויות ומחצה עוונות". זה דבר ברור, אומר האדמו"ר, שאי אפשר לומר שבינוני זה מחצה זכויות ומחצה עוונות. כמו שמפרשים בפשט, שזה חצי חצי. כמו שהאדמו"ר יביא בהמשך, גם בגמרא יש כמה מקומות שמשמע שלפעמים בינוני זה חצי חצי. אומר האדמו"ר, זה לא מהו מדרגת הבינוני. אי אפשר להגיד. "שאם כן, איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני?" דבר ראשון, שואל האדמו"ר, זה לא מתאים למה שאמרנו לפני זה. דבר ראשון, למה אי אפשר להגיד שבינוני זה חצי חצי? פשוט לא מתאים. מה יש שלמדנו לפני זה בתניא? למדנו לפני זה שרבה למד עם התלמידים שלו על כל מיני עניינים של הבדל בין צדיק לבינוני, ורבה אמר על עצמו "כגון אנא בינוני". אז רבה חשב את עצמו לבינוני. אם הפירוש בינוני זה כפשוטו מחצה זכויות ומחצה עוונות, אז איך רבה יכול לחשוב על עצמו שהוא בינוני? "ונודע דלא פסיק פומיה מגירסא". ידוע שרבה היה בדרגה כל כך נעלית דלא פסיק פומיה מגירסא. הוא אף פעם לא הפסיק, פשוט לא הפסיק רגע אחד מללמוד. עד שאפילו מלאך המוות לא היה יכול להשתלט בו. כל כך היה רבה

02:39 דובר 1 עסוק בלימוד התורה עד שאפילו המלאך המוות לא יכול לתפוס אותו. "ואיך היה יכול לטעות במחצה עוונות חס ושלום?" אז ממילא נשאלת השאלה: אם רבה אף פעם לא הפסיק ללמוד תורה, אז איך יכול להיות שהוא חשב על עצמו שהוא בינוני, שיש בו חצי עוונות? הגמרא מספרת. הגמרא מספרת שרבה היה בורח מהמלכות והגיע עד הסיפור שרבה היה באיזה מסע והוא ברח משם. הוא התחבא לאיזשהו מקום עצים וידע שהגיע הזמן שלו. הגיע הזמן שלו להיפרד מהעולם והוא היה לומד תורה. מלאך המוות לא יכול לתפוס אותו. אז הגיע רעש. לא נכנס לפרטים של הסיפור. משהו דומה כמו דוד המלך, שהיה איזה רעש, הוא הפסיק ללמוד. הוא חשב שרודפים אחריו כי היו רודפים אחריו ורצו לתפוס אותו. אז הוא שמע רעש וחשב שהולכים לתפוס אותו. הפסיק לרגע ללמוד וככה הוא נפטר. ככה המלאך המוות יכל לתפוס אותו. כן. זאת אומרת שרבה היה בן אדם שפשוט לא הפסיק רגע מללמוד, עד כדי כך שהמלאך המוות היה צריך לחפש עצות איך לתפוס אותו. האמת היא שיכולים לשאול על זה: מה הראיה? יכול להיות שבדיוק אז הוא למד. מי אומר שרבה היה בן אדם שאף פעם לא הפסיק ללמוד? אולי בדיוק אז, באותו יום שהיה צריך למות, אז בדיוק אז הוא למד. הראיה של האדמו"ר, מה היה כל כך ראיה גדולה? לא יודע. דלא פסיק פומיה מגירסא. מי אומר? אולי כן היה פסיק פומיה מגירסא ובדיוק באותו יום הוא היה, לא, למד כל הזמן. מעניין. הרבי שואל את זה בשיחה. הרבי. לצורך העניין קצת, אבל במקום אחר. במקום אחר מוסבר. במקום אחר מוסבר שהפשט הוא זה לא

04:39 דובר 1 הראיה מזה שרבה לא הפסיק ללמוד, מזה שהמלאך המוות לא יכול לתפוס אותו. כמובן שלא כל אחד שיושב ולומד המלאך המוות לא יכול לתפוס אותו. זה לא הפשט שכל אחד שלומד ואומר מילים של תורה, אז המלאך המוות לא יכול לתפוס אותו באותו רגע. צריך לחכות שיפסיק ללמוד. צריך להיות בדרגה מסוימת. בן אדם שאצלו לימוד התורה זה באופן כזה שאצלו התורה זה דבר חי והוא קשור לזה לגמרי, אז המלאך המוות לא יכול לתפוס אותו באותו זמן. הוא פשוט כל המציאות שלו זה תורה, אז צריך לחפש עצות כדי, כדי לתפוס אותו. אם סתם בן אדם שפעם לומד פעם מבטל את הזמן, אז אפשר, רק עכשיו בגלל שהוא ישב ולמד עכשיו, המלאך המוות לא יכול לתפוס אותו? אלא להפך. זה היה דרגה ברבה. זה שרבה היה בן אדם כזה שבשעה שהוא למד המלאך המוות לא יכול היה להרוג אותו, זה מראה שאצלו התורה היה באופן של לא פסיק פומיה מגירסא כל הזמן. זה היה כל המהות של התורה. ככה יש כאלה שמפרשים על כל פנים. אבל מה הקושיה של האלטער רבי? בוא נחקור כאן מה בכלל האלטער רבי שואל. מה השאלה של האלטער רבי? איך רבה אמר על עצמו שהוא בינוני? אם הוא היה, אם הוא לא הפסיק ללמוד. למה לא יכול להיות שרבה היה עניו והוא החזיק את עצמו שהוא לא שווה? עניו. ניתן להניח שהוא אמר שהוא בינוני. מה כל הבעיה? מה הקושיה מרבה? רבה היה לא פסיק פומיה מגירסא. הוא באמת הוא לא היה בינוני. באמת הוא היה צדיק, אבל הוא אמר על עצמו שהוא בינוני בגלל שהוא היה עניו. מה הלשון של האלטער רבי? איך

06:28 דובר 1 טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני? מי אמר? הוא היה עניו ואמר שהוא בינוני.

06:35 דובר 2 אבל זה יכול להיות שעניו, אבל זה שיש מיתה. זה לא יכול להיות, לא, אבל גם אה.

06:43 דובר 1 אתה אומר שענווה זה לא שקר. מה הסברא בזה? אז קודם כול, בכלל לומדים חסידות. אנחנו יודעים שענווה זה לא בעולם. ענווה פירושו אחד שאומר על עצמו: אני כלום. אחד שאומר על עצמו אני כלום, אני לא שווה כלום, אז אני אהיה עניו. אז בכלל אנחנו יודעים שבחסידות מחלקים. קודם כול זה לא נקרא עניו, זה נקרא שקרן. או אפילו נגיד שהוא באמת מרגיש ככה, בחסידות מחלקים בין עניו לשפל. יש ענווה ויש שפלות, ושפלות, בחסידות לא מחזיקים מזה. שפלות זה לא מעלה. כך כתוב בשיחות של אחיו ליכא רבה עם מורים [?]. מסביר באריכות: יש עניו ויש שפל. שפל זה לא מעלה, זה דווקא חיסרון. שפל זה בן אדם שהוא, שהוא שפל בעצמו, הוא לא מחזיק. הוא מרגיש שאין לו שום מעלות והוא כלום. שפלות, כתוב בחסידות, שזה ברוב הפעמים דבר שמגיע מהיצר הרע, ונקרא בלשון העולם, אולי היום זה נקרא באחה אוטואסטימה, או משהו כזה. יש בזה עניין של בן אדם שמרגיש את עצמו לכלום, וזה נקרא, זה נקרא self esteem, זאת אומרת באנגלית low self esteem. וזה נקרא, זה בגלל שיש שפלות של אדם שמחזיק את עצמו לכלום, שזה נקרא בחסידות אסקופה הנדרסת. הוא נהיה שמטע, הוא נהיה סמרטוט, הוא נהיה אסקופה הנדרסת. אדם שלא מרגיש את המעלות שלו ולא יודע מי הוא, מה המעלות שלו, אז הוא נהיה כמו סמרטוט: אני כלום, לא שווה כלום. ובמילא הוא לא מתאמץ, הוא לא לומד, הוא לא עושה שום דבר, בגלל שהוא מרגיש את עצמו לכלום. זה דווקא מגיע מצד השלילי. ענווה זה משהו אחר לגמרי. ענווה זה בן אדם שמכיר את המעלות שלו. ענווה זה בן

08:46 דובר 1 אדם שיודע את ערך עצמו, יודע את המעלות שלו. כפי גם הידוע, כשם שצריך לדעת חסרונות עצמו, כך צריך לדעת מעלות עצמו. בן אדם צריך להכיר לא רק את החסרונות שלו. בפירוש צריך להכיר את המעלות שלו. אם ככה, מה זה ענווה? ענווה פירושו שהוא לא מחזיק את עצמו גדול מזה. הוא יודע שיש לו מעלות ואף על פי כן הוא לא מתגאה מזה. למה הוא לא מתגאה? כי הוא חושב לעצמו שאם למישהו אחר היו אותן מעלות, אז הוא היה הרבה יותר מוצלח ממנו. זה, זה אין לו... אני בעל מעלות. יכול להיות אני יודע שיש לי ראש טוב, כישרונות טובים, אני לא מתגאה מזה. דבר ראשון, למה? כי אם למישהו אחר היו אותם כישרונות היה משתמש בזה יותר טוב. אל"ף. בי"ת, זה מתנה מלמעלה. מה שנתנו לי, מתנה מלמעלה. ולפי ערך מה שאני יכול להתאמץ, אני לא התאמצתי. על כל פנים, כל מיני חשבונות. הוא ממילא יודע את המעלות שלו, לא מתגאה בהן. זה הפירוש ענווה. זה היה, זה הפשט. מה הסיפור מגיע לרבה? אז להגיד שרבה אמר על עצמו שהוא בינוני זה פשוט שקר. אם אנחנו אומרים שבינוני זה

10:01 דובר 3 מחצה זכויות ומחצה עוונות.

10:05 דובר 1 זה פשוט להגיד שהוא שיקר. הוא אמר שקר. זה לא נכון. הוא שיקר לעצמו. זה נקרא שפלות. או אפילו לא שפלות, זה נקרא סתם שקר. הוא אומר שזה רוב, שזה לא נכון. מה יכול להיות אבל? לפי... אז לכן אמרתי, לא יכולים להגיד. מה שאין כן אם אנחנו נסביר שהפירוש בינוני זה בן אדם שאין לו שום עבירות, כמו שהרב יסביר בהמשך, אז יכול להיות שרבה מצד העניוות, הוא ידע את המעלות שלו. הוא ידע שהוא פוסק, תלמיד חכם, ידע שלומד כל הזמן. אבל כמו שהרב יסביר בהמשך, יכול להיות בן אדם שלומד כל הזמן ואף על פי כן הוא לא צדיק, הוא בינוני. אז אפשר להבין למה רבה חשב על עצמו. מה פירוש חשב על עצמו? מכיוון שההבדל בין בינוני לצדיק זה הבדל מאוד דק, אז יכול להיות שמצד העניוות הוא הסתכל על עצמו בדרגה יותר נמוכה, אבל לא להגיד שהוא היה שקרן. אז ממילא זו ההוכחה שהרב מביא שלא יכולים להגיד שרבה, שבינוני פירושו מחצה זכויות ומחצה עוונות. יש כזה סיפור שמספרים. מספרים כזה סיפור על, אמ, אחד מהסיפורים שמספרים זה על, על קוראים לו רבי, רבי העניך שיק, היה אבא של, היה האבא של רבי פנחס רייזעס. רבי פנחס רייזעס היה אצל, היה, היה רב... אבא שלו היה ממשפחה של מתנגדים. הוא נהיה חסיד, וכשרבי פנחס רייזעס חזר מהרב, אז האבא שלו שאל אותו: מה גילית שלך, מה, מה קיבלת שמה, ומה היה טוב כל כך בחסידות? אז הוא אמר שהרבי לימד אותנו ביטול. ביטול פירושו ענווה. אז רבי העניך אמר לו: ענווה, בשביל זה צריך ללכת להרב? אפשר ללמוד ראשית חכמה גם כן להיות

12:16 דובר 1 עניו. אז אפשר להיות גם. אז רבי פנחס רייזעס אמר: ״אתה יודע מה? תלמד, תלמד ראשית חכמה שתי שבועות, שער הענווה, ואחרי זה נבחן את, נבחן את העניוות שלך״. אז הוא אמר, למה? למד, למד ראשית חכמה. אחרי שבועיים, ממש תקופה מסוימת, אז בערב שבת הוא הלך למקווה. הלך למקווה, הלך להתרחץ ו... ר' פנחס שלח מישהו, איזה איש פשוט שהיה בכלל של העיירה, שהתקרב לר' פנחס רייזעס, לאבא שלו רבי העניך, היה הרב של העיר, הרב של שקלוב, ויתערב איתו באמצע המקווה, ייתן לו מכה על הגב. גידל אותו כמו חבר שלו באמצע המעיינות. אז ההוא הלך אליו ככה באמצע המקווה, והוא היה ככה מתרחץ, ונגע לו, נתן לו מכה על הגב, ומדבר איתו ככה פשוט. כשהוא חזר, זה ששאל את ה... אז שאל אותו: נו, איך הרגשת? אז הוא אמר: זה היה קצת, זה פגע בי, אבל אני לא... החזקתי את עצמי כמו שלא קרה שום דבר. והעניוות של שער הענווה שלמדתי פעל אצלי שאני לא, שאני לא אקח את זה ללב ואני לא אענה לו, וקיבלתי אותו בשמחה. אז, אז רבי פנחס רייזעס אמר לו ש״אתה, אם היית לומד חסידות, אז בכלל לא היית נפגע. אם היית לומד חסידות לא היית נפגע. העניוות שאתה למדת זה שאתה צריך להתאפק, לא ל... אבל אם היית לומד חסידות אז בכלל לא היית נפגע מזה, כי היית מרגיש שכל יהודי הוא דבר אחד. זה סוג אחר של ענווה, סוג של ביטול״. סתם הזכרתי את המעשה הזה. מדברים חסידות ענווה, אז יש בזה כמה וכמה דרגות, כמה וכמה סוגים. מה זה העניין של ענווה? חסידות ענווה זה דרגה ביותר

14:26 דובר 1 עמוקה. על כל פנים, זה לא היה נוגע לענייננו. זה מה שהרבי אומר כאן, שלא יכול להיות שבינוני זה מחצה על מחצה, כי גם בעניוות יש כללים מסוימים. עניוות זה לא להגיד סתם ככה שטויות, טיפשות של שקר. אומר האלטער רבי: "ועוד שהרי בשעה שעושה עבירות נקרא רשע גמור. ואם אחר כך עושה תשובה נקרא צדיק גמור". הרי אנחנו רואים שבן אדם שעושה עבירה אז הוא נקרא רשע גמור. בשעה שעושה עבירה נקרא רשע גמור. ואם אחר כך עושה תשובה נקרא צדיק גמור. מאיפה זה? הרבי לא מביא את זה, אבל זה מובא. יש לזה מקום. כשבן אדם עושה עבירה, יש לזה מקום בגמרא, כתוב שאדם עושה עבירה אז הוא נקרא רשע גמור. ואם אחר כך עושה תשובה נקרא... בחזרה, אנחנו רואים, זה כמו שאומר אדמו"ר הזקן בתניא, שבן אדם שעשה עבירה נקרא רשע גמור, ואם אחר כך עושה תשובה נקרא צדיק גמור. מה הרבי מוסיף כאן? אומר הרבי ככה: מי נקרא בינוני? אם בן אדם עושה עבירה אחת אז הוא כבר נקרא רשע, ונקרא לו בינוני? אלא מה אתה רוצה להגיד? שהבן אדם שעשה עבירה, אחר כך עשה תשובה, נקרא בינוני. הרבי אומר: גם זה אי אפשר להגיד. למה? כי אם אחר כך עושה תשובה אז הוא נקרא צדיק גמור. אז הרבי לא כותב כאן את המקור. הרבי מציין לזה את המקור במסכת קידושין. אנחנו הרי לומדים כאן קידושין, ואז זה הראיה שהוא מביא ממסכת קידושין. במסכת קידושין כתוב: "המקדש את האישה על מנת שאני צדיק גמור". אז מה

16:26 דובר 1 כתוב? מה ההלכה? אז בגמרא באמת לא כתובה המילה צדיק גמור. בגמרא כתוב צדיק סתם. אבל הרבי מביא גרסה מהזוהר, שזה המקור של הגרסה כאן, ושם כתוב צדיק גמור. "המקדש את האישה על מנת שאני צדיק גמור". מה ההלכה? הרי זו מקודשת. מקודשת או לא? מה הדין? מקודשת מספק, לא?

16:49 דובר 4 אפילו לא צדיק.

16:51 דובר 1 מה?

16:52 דובר 4 אפילו לא צדיק.

16:52 דובר 1 אם הוא... אה? אפילו רשע גמור, אז מה הדין? מקודשת מספק. אז מה, אפשר לקדש? "שמא הרהר תשובה בלבו". מה פירוש "שמא הרהר תשובה בלבו"? זאת אומרת להגיד שהיא מקודשת ודאי, אי אפשר להגיד ככה, לא יודעים. אף על פי שעד עכשיו היה רשע גמור, אבל מכיוון ש"שמא הרהר תשובה בלבו", אז הוא נהיה באותו רגע צדיק גמור. אז לכן מצד הדין צריך להיות מקודשת. רק מספק, בגלל שאנחנו לא יודעים אם הוא באמת הרהר תשובה בלבו, לכן זה רק ספק מקודשת, לא ודאי. אבל על כל פנים אנחנו רואים מכאן שאין לך משהו באמצע. אם הוא עושה עבירה הוא רשע גמור, ואם הוא עושה תשובה אז הוא צדיק גמור. אז איפה כאן הבינוני? "ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע, כדאיתא בפרק ב' דיבמות ובפרק א' דנדה". ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: לא רק איסור דאורייתא. יבוא מישהו ויגיד, אדמו"ר הזקן הולך כאן עם סדר. יש כאן סדר מסודר. אדמו"ר הזקן הולך על סדר שלם. מה הבן אדם יבוא לחשוב? בן אדם יבוא להגיד שבינוני זה בן אדם שעושה... שעושה עבירה לא יכול להיות. שעושה עבירה הוא כבר רשע גמור. יבוא בן אדם, יגיד בינוני זה בן אדם שעשה עבירה ואחר כך הוא עשה תשובה. גם אי אפשר להגיד, כי אם עשה תשובה הוא צדיק גמור. דרך אגב, זה ראיה למה שאדמו"ר הזקן אומר הלאה בפרק י"ב, שבינוני זה אדם שלא עבר עבירה מימיו, שזה לא פשוט, שבפעם לא עשה עבירה מימיו, וכאן אדמו"ר הזקן אומר במפורש שאפילו אם פעם עשה עבירה, עשה אחרי זה תשובה, אז הוא כבר לא רשע. אז הוא כבר לא נוגע לכאן. נגיע לענייננו, אז אדמו"ר הזקן הולך לסדר. דבר ראשון אומר

18:27 דובר 1 עבירה אחת, נהיה כבר רשע גמור. אחרי זה אדמו"ר הזקן אומר: אם תגיד שהוא בן אדם שהוא בא בתשובה, בא בתשובה הוא צדיק גמור, הוא לא בינוני. אומר אדמו"ר הזקן הלאה, אלא מה, יבוא מישהו ויגיד: אתה יודע מי זה בינוני? זה אדם שיש לו עבירת דרבנן. אין לו שום עבירת דאורייתא, אבל לפעמים הוא נכשל בעבירת דרבנן. היום דיברנו על הרבה איסורי דרבנן, שבות זה שבות. אז יש איסור דרבנן, הוא יכול להיחשב. אז אולי זה נקרא בינוני, שהוא נכשל רק באיסורי דרבנן. אומר אדמו"ר הזקן: "ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע". גם זה נקרא רשע. "בפרק ב' דיבמות ובפרק א' דנדה". מביא שתי ראיות, הגמרא ביבמות ובנדה. שם הגמרא אומרת, לא ציית מר, רוב אומר, יש לא ציית מר. אם אחד הוא לא שומע דברי חכמים, הוא לא נקרא רשע? אז מזה מובן שזה פשוט שבן אדם שהוא לא שומע לדברי חכמים, דברי סופרים, אז הוא נקרא בפירוש רשע. אז גם זה לא יכול להיות בינוני. נו, אז יבוא מי שיגיד: יש לי הצעה אחרת. אתה יודע מה? הוא לא עושה שום איסור, לא דאורייתא ולא דרבנן. אבל מה? הוא עצמו לא עשה שום עבירה, אבל הוא ראה מישהו אחר עושה עבירה. הוא עצמו לא עשה עבירה, אבל הוא ראה מישהו אחר עושה עבירה והוא לא אמר כלום. אז בשביל זה, ביודעין, אז הוא הרי, הוא עשה... לא עשה כלום, הוא בסדר. רק מה? הוא ראה מישהו אחר עשה עבירה, הוא לא מיחה בו. אז צדיק הוא כבר לא, נקרא לו בינוני. צדיק זה בן אדם שלא רק לבד לא עושה שום עבירה, הוא לא נותן שאחרים

20:16 דובר 1 יעשו עבירה. בינוני זה בן אדם שהוא עצמו לא עושה שום עבירה, אפילו לא דרבנן, אבל הוא רואה אחרים עושים עבירה אז הוא לא אומר להם כלום. אז האדמו"ר גם אומר: אי אפשר לתרץ ככה, כי אפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע, בפרק ו' דשבועות. הגמרא בשבועות אומרת שבן אדם שרואה את השני שעושה עבירה, היה לו, היה לו יכולת למחות בו והוא לא מחה בו, נקרא רשע. שם הגמרא אומרת ״וכשלו איש באחיו״, ונגיע לכל מיני עונשין שנותנים מצד הערבים זה בזה. קודם כול, ערבים זה בזה, אז בגלל שהשני עשה עבירה אז הוא גם כן מקבל. למה? בגלל שהשני עשה מגיע לו עונש? הוא אומר: בגלל שיש בידו למחות ולא מיחה. תראה, אגב, גם שם בגמרא רואים שבן אדם כזה גם כן נקרא רשע, אז גם זה אי אפשר להגיד שהוא בינוני. וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצוות עשה שאפשר לו לקיימה, או האדמו"ר מבעלזא, בעל החתם סופר, וכי זה עושים קל וחומר ואומרים: אם כך, הרי ודאי מי שיש בידיו למחות ולא מיחה, את המצוות לא קיים. ודאי שהוא נקרא, שלא נקרא רשע, כבר לא נקרא בינוני. זה צריכים להבין מה כאן ההמשך. אחרת זה לא מסתדר עם המשך העניינים. זה כבר נהיה מאוחר. צריך להשאיר את זה לשיעור אחר. גם כן דבר מעניין, סתם עוד דבר קטן. הרבי מביא שם הרוגאצ'ובר. וכאן הרוגאצ'ובר שואל שאלה בגמרא קידושין. אולי כבר שמעתם את זה בגמרא: קידש אישה על מנת שאני צדיק, מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו, אף על פי שהוא רשע גמור. אז שואל הרוגאצ'ובר: וכי הוא לא

22:09 דובר 1 צדיק, הוא בעל תשובה. תראה, בעל תשובה, צדיק, יש שני דברים. הוא אמר: על מנת שאני צדיק, לא שאני בעל תשובה. אז למה היא מקודשת? אז הרוגאצ'ובר מסביר: מכיוון שכידוע בעלי תשובה הם גדולים יותר מ... כמו שבמקום שבעלי תשובה אין צדיק גמור יכול לעמוד בו, ובעל תשובה גם יותר גבוה מצדיק. וממילא כשאדם היה רשע גמור ומהרהר תשובה אז הוא קופץ מרשע גמור עד לבעל תשובה. אז הוא עובר את כל הדרגות בעצם. אז הוא גם עובר את הדרגה של צדיק.

22:49 דובר 5 יש גם דבר שדרגת צדיק זה לא טוב. קידושין עדיין, שאם הוא יותר ממה שהוא אמר לה זה גם לא טוב. לפי מה שצריך לזה אחד גדול. סליחה, אבל...

22:58 דובר 1 אה, לכן הוא אומר צריך להגיד הסברה על זה.

23:00 דובר 5 להתפלל שצריך להגיד את השורה. אבל עכשיו את הנקודה שהוא עובר את הדרגה אז זה בסדר. כאילו זה באמת אותו דבר כמו לחפש אישה שהוא בינוני ועשיר גדול. אז זה שייך לקידושין כי אם הוא פשוט לא מדייק, לא משהו.

23:17 דובר 1 אז צריך לעבור מבועה בשם מקום. ואגב, היום בלילה זה ט"ו סיון. הרבי היה מדבר כמה שיחות בשנים האחרונות, גם כן ט"ו סיון זה היום שלקחו את הרבי למאסר, כולם יודעים. הרבי נלקח למאסר בט"ו סיון תרפ"ז. זה היה באמצע הלילה, בשעות הבוקר. כל הסיפור, מי שרוצה יכול לקרוא את זה בספר ליקוטי דיבורים. יש את כל המעשה של המאסר וכולי וכולי. אבל הנקודה שהרבי הסביר, שאף על פי שאז ט"ו סיון זה היה יום חושך, לקחו את הרבי למאסר. זה היה דבר חמור ביותר, יום של צער, של צער. אף על פי כן, אחרי שהייתה הגאולה בי"ב תמוז, אז התגלה למפרע שזה היה להיפך. זה היה לטובה. כפי שמצינו אצל הרב: כשיש עניין של מאסר, על ידי זה מתגלה אחרי זה גילויים יותר נעלים, בפנימיות התורה וכולי. אז התגלה למפרע שט"ו סיון זה בעצם היה התחלה של תקופה חדשה, של זמן חדש, שבגילוי המעיינות חוצה, הפצת המעיינות חוצה, כמו שהרבי הסביר את זה כשדיבר. לכן יש גם כמה מאמרים במלוקט ג', ד', יש כמה חלקים. יש מאמרים על ג', ד', זה נראה לי. יש כמה מאמרים על ט"ו סיון במיוחד, כי זה עכשיו נהיה כבר תקופה, זמן של התגלות פנימיות התורה יותר. וממילא ביום ט"ו סיון חייב להיות אצל כל אחד ואחד להתחזק. עכשיו בדיוק זה מגיע גם לימינו. שאף על פי שעד עכשיו כל העניין, התקופה הזאת של גאולת הרבי, זה זמן של חושך ולגמרי חושך, אז כשיהיה התגלות המשיח, אז יתגלה למפרע שזה הכול היה הכנה לגילוי יותר נעלה של משיח. וממילא צריך, מהיום והלאה צריך להיות

25:02 דובר 1 אצל כל אחד ואחד עוד התחזקות יותר גדולה בכל העניינים של החודש של גאולת הרבי, שמדברים שיהיה מעשה הוא העיקר, לנצל את הזמן. היום בלילה זה ליל שישי, יכולים ללמוד קצת יותר חסידות, הרי זה משובח.