לקוטי אמרים תניא - פרק א' - חלק 3

00:02 של מרדכי רבי ישראל כאן ונגיע למה שכתוב בגמרא. הגמרא מחלקת לחמש סוגים של חלוקות: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, בינוני. ואף על פי שפשט של הגמרא משמע שהטוב לו ורע לו מדובר, ונגיע לעניין אחר, לעניין אחר, לא לדרגה שלו, אבל מזה, הרי מה אני מביא? שם מוסבר שזה הולך, לא רק זה הולך על הדרגה שלו. צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. כן, שטוב לו זה פירוש של הדרגה של הצדיק, עם כולו טוב או יש לו מיעוט רע שבטל לטוב, וכיוצא בזה, וכיוצא בזה, רשע וטוב לו ורשע ורע לו. אז מזה מובן שהחילוקים בין חמשת הדרגות זה לא רק חילוקים, ונגיע למצב שלהם בגשמיות. אם יש להם יותר עבירות, פחות עבירות, ולפי זה יש להם יותר גשמיות או פחות גשמיות, כמו שמובא ברש"י בפשט בגמרא, אלא הפשט הוא שישנם חמישה חלוקות בפנימיות העניינים, זאת אומרת במדריגותם, במדריגותם, בנפש האדם. ועל זה הוא מביא הלאה את הגמרא השנייה בברכות, שגם שם משמע ככה. מזה שהגמרא אומרת לצדיקים יצר טוב שופטן, אז מזה מובן שצדיק זה לא רק בן אדם שעושה מיעוט עבירות ורובו זכויות, אלא בכלל אין שם יצר הרע בכלל, רק יצר טוב שופטן. והאלטער רבי היה ממשיך על זה בלשון בינוני זה וזה שופטן. והאלטער רבי ידייק בפרק י"ג שהדיוק זה שופטן. לא כתוב זה וזה בינוני עם זה וזה מושלים. כתוב זה וזה שופטן, שזה מדויק לפי הביאור של האלטער רבי שבינוני זה בן אדם שאין לו עבירות בפועל. ממשיך הלאה האלטער רבי ואומר ככה. אמר רבה. בהמשך לגמרא הזאת שהגמרא מדברת

01:59 על הדרגות של צדיקים, בינוניים ורשעים, שזה יצר טוב שופטן ובינוני זה וזה שופטן. אמר רבה, כשרבה לימד את הסוגיה הזאת של צדיקים בינוניים ורשעים, אז רבה רצה להביא דוגמה. אז רבה אמר כגון אנא בינוני. אז רבה דיבר עם התלמידים שלו ורצה להגיד דוגמה לשלוש, ביאור על שלושת החלוקות האלה. אז הוא אמר שאני בינוני, כגון אנא בינוני. אמר ליה אביי. אביי היה תלמיד של רבה. אז אביי אמר לו לא שביק מר חיי לכל בריה. אז אביי אמר לרבה, אתה לא נותן לחיות לאף אחד. לא שביק מר חיי לכל בריה. בפשטות, פשוטו של מקרא. הפשט של הגמרא בפשטות, לא שביק מר חיי זה לשון שנמצא בגמרא כמה וכמה פעמים. והפשט הוא לא שביק מר חיי פירושו שאתה עושה לנו בעיות. אם אתה אומר שאתה רק בינוני אז אתה מכניס אותנו לצרות. אם אתה, שאתה הרבי שלנו, רבה, אתה בינוני, אז מה כבר אנחנו? אז אנחנו שום דבר. אז אתה לא נותן לנו לחיות. זה פשט הגמרא. אבל בעומק העניין אז הרבי מביא כמה פירושים. יש פירוש בכמה וכמה מקומות. הרבי מביא כמה פירושים.

03:59 מה, מה הפירוש של המילים האלה? לא שביק מר חיי לכל בריה. אחד מהפירושים מיוסד על הגמרא בראש השנה. הגמרא בראש השנה כותבת שבראש השנה יש שלושה ספרים. ספר של צדיקים, ספר של בינונים, ספר של רשעים. רשעים זה לאלתר למיתה. בדין ומשפט של ראש השנה. הספר של רשעים זה לאלתר למיתה. צדיקים לאלתר לחיים, ובינונים הקדוש ברוך הוא מחכה ליום כיפור. אז, נו אז, אז אז אז, אז אביי הבין שרבה אומר על עצמו שהוא בינוני של הגמרא של ראש השנה. ומה כתוב שמה? שמישהו לא בינוני, רשע, אז הוא לאלתר למיתה. אז לכן הוא צעק. לכן הוא צעק לרבי, אומר לו אם אתה בינוני אז מה כבר אנחנו? אם אתה בינוני אז אנחנו רשעים, ואנחנו רשעים. אם אתה נותן לנו אז אנחנו לא יכולים לחיות, לאלתר למיתה. זה פירוש הרבי מביא שאבא שלו וככה למדו גם כן בלבבי. והפירושים של גרעיני וכל מיני דעות. והרב ככה ככה מובא הפירוש וכמה וכמה במפרשי התניא, אז מיוסד על הגמרא זה הפירוש לא שביק מר חיי לכל בריה. כי אם אתה בינוני אנחנו רשעים, ורשעים רשעים לאלתר למיתה. יש כאלה שגם כן מביאים את המאמר בחז"ל, רשעים בחייהם קרויים מתים. אם אתה בינוני אנחנו רשעים, ורשעים בחייהם קרויים מתים, אז לא שביק מר חיי לכל בריה, אנחנו רשעים. אז אנחנו בגן עדן. יש כאלה שרוצים לפרש את זה גם כן מיוסד על הפסוק צדיק יסוד עולם. הרי שולל את הפירוש הזה. ויש כאלה מפה שרוצים לפרש מה הפשט בלא שביק מר חיי לכל בריה. מכיוון שצדיק הרי הוא יסוד עולם, כל העולם נעמד בזכות הצדיק. הגמרא אומרת צדיק עמוד יחיד שבו העולם, וצדיק

06:00 בשבילו העולם קיים, וכל העולם מתקיים בזכות צדיק. אז אביי אומר לרבה שאם אתה בינוני, אז כאילו אין צדיק בעולם. אם רבה רק בינוני, אז אין צדיק בעולם. אם אין צדיק בעולם, אז איך העולם קיים? לא שביק מר חיי לכל בריה, אתה עושה שהעולם לא יכול להתקיים בלי צדיק. אז אני לא אוהב את הפירוש הזה. מאיזו סיבה? לכאורה הטעם הוא פשוט, כי אביי חשב שרבה הוא הבן אדם היחיד בעולם? יש עוד אנשים בעולם. יכול להיות שיש עוד צדיקים בעולם, על כל פנים. מה שאין כן הרבי משנה, שלומד פשט כמו שאמרתי לך תחילה. והרבי בכתבים וגם ברשימות, הרבי לומד פשט כמו שאמרנו לך תחילה, מיוסד על הגמרא ראש השנה, שמכיוון שאתה בינוני אז אנחנו ודאי, אנחנו לא צדיקים. והגמרא אומרת שרק צדיקים נחתמים לאלתר לחיים. אז אנחנו, שאנחנו ודאי לא צדיקים, אז אנחנו אין לנו את החיים, וכו'. כן. אז האלטער רבי מוסיף כאן וכו'. אבל לפני שאנחנו הולכים אל וכו', צריכים להבין בכלל למה האלטער רבי בכלל צריך להביא מה שאביי אמר לרבה. מה זה מעניין אותנו? מה זה מגיע לכאן? האלטער רבי רוצה לדעת מה זה בינוני. כן, האלטער רבי בא לכאן עם מאמרי חז"ל כאן בדף הראשון לחקור מה הגדר של בינוני. אז לאלטער רבי קשה לו כל מיני מהגמרא, חז"ל. אז היה מספיק, הוא היה מביא: אמר רבה אנא בינוני. גמרנו. רבה אמר שהוא בינוני. אז צריך להבין מה שהוא שואל בהמשך: אם רבה בינוני, איך יכול להיות? הרי רבה לא פסיק פומיה מגירסא. איך יכול להיות שיהיה רק בינוני, אם בינוני פירושו מחצה זכויות מחצה עבירות? אז איך רבה חשב על עצמו

07:55 שהוא בינוני? לא פסיק פומיה מגירסא. אז כדי להקשות את הקושיה שהאלטער רבי בא להקשות כאן, היה מספיק רק אם היה אומר: אמר רבה אנא בינוני, וגמרנו. מה הוא צריך להביא גם כן: אמר ליה אביי, מה שאביי אמר לו? שאלה זאת הרבי שואל. והרבי עונה על זה שלושה תירוצים. התירוץ הראשון, שעל ידי שהוא מביא את ההמשך, אמר ליה אביי, האלטער רבי מברר כאן את הגירסה בגמרא. בגמרא כאן בברכות, בגמרא שלנו כתוב לא אמר רבה, כתוב אמר רבא. אמר רבא אנא בינוני. כן, יש כאלו שמביאים גירסה אמר רבה. האלטער רבי בחר את הגירסה אמר רבה. מאיפה האלטער רבי לקח דווקא את הגירסה אמר רבה? ועל זה הוא בונה את כל הקושיה שלו: לא פסיק פומיה מגירסא. איך הוא יכול לטעון למחצה עוונות, אם היה לא פסיק פומיה מגירסא? זה היה רבה. אז מאיפה לקח שכאן הוא היה רבה? אולי זה רבא כמו הגירסה של הגמרא שלנו. האלטער רבי מביא את ההמשך: אמר ליה אביי, לא שביק מר חיי לכל בריה. מר זה לשון של חשיבות. מר, אביי כשאמר מר, הוא אמר רק לרבה. אביי עם רבא היו חברים. עם רבה אביי היה תלמיד. אביי היה תלמיד של רבה, לא רק תלמיד של רבה, הוא היה כמו בן של רבה. מי שיודע קצת את ההיסטוריה, אביי היה יתום גם מאבא וגם מהאמא, והוא גדל בבית של הדוד, שזה היה רבה. ורבה בשבילו היה כמו פטריארך, כמו שקוראים לו, אבא. והיה קורא לו לפעמים, אפילו לאשתו של רבה היה קורא אמא. אמרה לי אם, יש בגמרא כמה פעמים שאביי אומר אמרה לי אם, הכוונה לאשתו של רבה. אביי גדל אצל רבה בבית. כן.

09:50 אז מה שהם עם רבא, הם היו חברים. הם רבו כל הזמן. וכשאביי דיבר לרבא עם אל"ף, אז הוא לא היה אומר מר. מזה שההמשך של הלשון של הגמרא, לא שביק מר חיי לכל בריה, אז מזה הראיה שהגירסה צריכה להיות רבה דווקא. זה התירוץ הראשון. לכן הוא מביא את ההמשך. זה רק בשביל לברר גירסה. אז הרבי עונה עוד תשובה לזה, שלחזק את הקושיה של האלטער רבי. מה אנחנו הסברנו? מה אביי טוען לרבה? אם אתה בינוני, אז אנחנו רשעים, ורשעים קרויים מתים. כן, רשעים קרויים מתים. אז, אז אנחנו כולנו מתים. לא שביק מר חיי לכל בריה. אתה לא נותן לחיות. מה רואים מזה? שאביי הבין שמה פשט בינוני? מחצה זכויות מחצה עוונות. כי הגמרא בראש השנה שם ודאי מדובר על מחצה זכויות מחצה עוונות. זה רק רוב עוונות לאלתר למיתה. מה שכתוב שם בגמרא, שרשעים לאלתר למיתה, מדובר ראש בדין. כמו שהאלטער רבי יגיד בהמשך, רשע בדינו, שרוב עבירות, אז חייב מיתה. מחצה מחצה מחכים עד יום כיפור. זה מדובר על רשע, בינוני וצדיק, לא לפי התניא, פשוטו דין. אז ממילא, מזה שאביי אמר לא שביק מר חיי לכל בריה, מובן שאביי הבין פשט שמה פשט בינוני: מחצה זכויות מחצה עוונות. אז מתחזקת הקושיה של האלטער רבי: איך הוא יכול לטעון למחצה עוונות? איך זה שרבה עשה טעות והוא חשב שיש לו מחצה זכויות מחצה עוונות? מובנת יותר הקושיה שלו. אה, לפי זה לא יהיה מובן מה התירוץ. אז האלטער רבי הרי בסוף מתרץ שהפשט בינוני זה שאין לו עבירות בכלל. אז צריך להגיד שאביי לא ידע מזה. אביי חשב שבינוני

11:53 פירושו מחצה זכויות ומחצה עוונות. לכן הוא אמר לרבה: אם אתה בינוני, אנחנו כולנו מתים, כי אביי חשב שהפשט בינוני שרבה מתכוון לבינוני בדין, מחצה זכויות ומחצה עוונות. אם ככה, אנחנו כולנו רשעים ולכן אין לנו חיים בכלל. אבל אחרי זה, שרבה הסביר לו, אחרי שרבה הסביר לו באמת, הסביר לו המסקנה: באמת כשרבה אמר בינוני, הוא לא התכוון לבינוני מה שאביי התכוון. הוא התכוון לבינוני של התניא, אני בינוני. אבל זה התירוץ השני. לכן הרבי מביא כאן את ההמשך, את ה"לא שביק מר חיי לכל בריה" שאביי אמר לרבה, כדי לחזק את הקושיה על איך רבה אמר על עצמו שהוא בינוני. התירוץ השלישי. אומר לו אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה. מכיוון שהתירוץ השלישי זה הפוך מהשני. מכיוון שהתלמידים, מכיוון שהתלמידים התווכחו עם רבה, מגיע רבה ואומר: חבר'ה, תשמעו, יש צדיק, בינוני ורשע. אני בינוני. בחייך, כשהתלמיד שומע מהרב שלו, זה פירוש אחר, הפוך לגמרי, כשהתלמיד שומע. רבה אומר, מגיע רבה אומר: אני לא צדיק, אני בינוני. מה הוא צריך לענות לו? לא שביק מר חיי לכל בריה? מה אתה אומר לו? מה אתה מדבר על כאלה דברים? מה? מה? מה אתה עונה לו ככה? אביי צריך להגיד לרבה: איך אתה בינוני? אתה הרי לא פסיק פומיה מגירסא. זה מה שצריך להגיד לו. מגיע רבה ואומר: אני לא צדיק, אני בינוני. אז אביי היה צריך להגיד לו מיד: אתה לא בינוני, אתה לא מפסיק ללמוד כל הזמן. מה הוא אומר לו? אומר: לא שביק מר חיי לכל בריה. זה עניין צדדי לגמרי. תגיד לו: אתה לא בינוני כי אתה לומד כל הזמן. מזה ראיה שאביי גם ידע שבינוני זה לא סתירה. יכול להיות אחד שהוא לא

13:57 פסיק פומיה מגירסא, ואף על פי כן הוא נקרא רק בינוני. אז אדרבה, לא, זה בא לחזק את הקושיה. מה שאביי אומר זה ראיה להאלטער רבי שבינוני פירושו שאין לו שום עבירות. לכן אביי לא שאל אותו: למה אתה אומר שאתה בינוני אם אתה לא פסיק פומיה מגירסא? כי גם אביי ידע שבינוני פירושו אחד שאין לו שום עבירות, ואף על פי כן נקרא בינוני. לכן מזה שרבה לומד כל הזמן זה לא ראיה עדיין שהוא צדיק. זה רק שהוא בינוני. הבעיה היא, רבה, זה בעיה אחרת. אם אתה בינוני, אז זה לא שביק מר חיי לכל בריה. וזה הפירוש השלישי שהרבי לומד פשט כאן. אז ממילא מובן למה האלטער רבי מביא את העניין של אביי. אדרבה, לראיה שבינוני זה משהו יותר עמוק, שבינוני זה לא פשט שיש לו חצי עבירות וחצי מצוות. אפילו שאין לו שום עבירה, ואף על פי כן הוא רק בינוני. אז הרבי מוסיף את הוכו' אז גם בזה. טוב, רק קופצים ל... פירוש הפשוט וכו', כי בגמרא בהמשך יש שם עוד, עוד סוגיה. והגמרא בהמשך ממשיכה שם עוד כמה עניינים בסוגיה של צדיקים, בינוני ורשע. אז הוא רוצה לרמז גם את ההמשך של הסוגיה, ששם מובן שצדיק ובינוני זה צדיק בדינו ובינוני בדינו. והגמרא בברכות. אבל יותר בעומק, הרב אומר וכו', הוא בא לרמז משהו יותר עמוק. בגמרא שמה יש גרסה כזאת: אביי, אחרי שהוא שאל לרבה "לא שביק מר חיי לכל בריה", אז רבה ענה לו. יש שם גרסה בגמרא שכתוב, או שלא כתוב הגרסה הזאת, אבל יש גרסה כזאת שרבה ענה לו: אה, כל בן אדם יודע בעצמו מה הוא, אם הוא רשע או

15:39 צדיק. ככה רבה ענה לו. אתה אומר "לא שביק מר חיי לכל בריה" אם אני בינוני. זה דבר שרק בן אדם בעצמו יודע ואי אפשר להסתכל מבחוץ. משהו כזה ענה לו: יודע איניש בנפשיה אי צדיק או רשע. מה הוא עונה לו? מה זה יודע איניש בנפשיה? אם העניין הזה של בינוני זה מחצה זכויות ומחצה עבירות, אז מה פירוש איניש בנפשיה? איזה תירוץ הוא עונה לו? מה זה איניש בנפשיה? אני רואה אותך לומד כל הזמן, לא פסיק פומיה מגירסא כל הזמן. אז מה זה בנפשיה? צדיק זה דבר שרואים במוחש. רואים במוחש. אתה לומד עשרים וארבע שעות. אתה לא מפסיק ללמוד רגע אחד. אז איך אתה? איך, איך אתה רוצה? מה זה בנפשיה? מזה עצמו ראיה להאלטער רבי להמשך גם כן, שהעניין של בינוני זה משהו בנפשיה, זה משהו פנימי. יכול להיות שלא פסיק פומיה מגירסא, לומד כל הזמן, אף על פי כן עדיין לא צדיק, הוא רק בינוני. אז לכן האלטער רבי כותב וכו' לרמז גם את ההמשך של הגמרא. אה, אם ככה, למה האלטער רבי לא כתב את זה בפירוש? זה ראיה כל כך מפורשת שבינוני זה משהו יותר פנימי, משהו בנפשיה. האלטער רבי לא כתב את זה מפורש בגלל שיש שתי גרסאות, בגלל שברוב הגמרות לא נמצא, אז הוא כתב רק וכו' לרמז את הגרסה הזאת. הרבי אומר עוד דבר אחד עכשיו. על כל פנים, זה הכל מגיע לגמרא. בהמשך אומר האלטער רבי "להבין כל זה". על כל פנים, מה אנחנו רואים כאן? אנחנו רואים כאן עד כה כל מילה בתניא מדויקת ומחושבת, ויש לזה ביאור והסבר באופן נפלא ביותר.

17:21 הרבי האיר את התניא, וקצת שלרבי יש הרבה עדיין שלא. אבל מה שהבחנו, הרבי האיר את התניא עם כל מיני ביאורים שהראו איך שכל מילה מדויקת באופן נפלא ביותר. ולהבין כל זה באר היטב, ולהבין את כל מה שלמדנו עד עכשיו, ונגיע לכל החלוקות שדיברנו, החילוק בין כל הדרגות האלה, וגם להבין מה שאומר איוב בבבא בתרא פרק א'. עוד עניין, האלטער רבי מוסיף עכשיו עוד שאלה בסוגיה שאנחנו מדברים כאן באופן כללי. אז יש לנו כאן עוד קושיה בבבא בתרא פרק א'. בגמרא, הגמרא מספרת שם שכשאיוב התלונן לקדוש ברוך הוא על איוב, ואמר לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, בראת צדיקים ובראת רשעים. כך הגמרא שם, כתוב שאיוב טען לקדוש ברוך הוא שהכל בא מלמעלה. בראת צדיקים ובראת רשעים, בראת טיפשים, בראת חכמים, בראת עניים ובראת עשירים. הכל הקדוש ברוך הוא עשה מלמעלה, כאילו שהם צריכים את זה. שואל על זה האלטער רבי: והא צדיק ורשע לא קאמר. איך איוב בא ואומר בראת צדיקים ובראת רשעים? שקר. זה לא נכון, צדיק ורשע לא קאמר. גמרא במקום אחר, הגמרא אומרת במסכת נידה, הגמרא אומרת שלפני שהנשמה יורדת למטה בגוף, אז יש מלאך ממונה על ההריון. והמלאך הזה אומר שהבן אדם הזה שייוולד, אז הוא יהיה עני או יהיה עשיר, או יהיה חכם או יהיה טיפש. עוד כמה עניינים, אבל הוא לא אומר אם הוא יהיה צדיק או רשע, כי זה עניין של בחירה חופשית. אז איך בא איוב כאן ואומר בראת צדיקים ובראת רשעים? היפך האמת. צדיק ורשע לא קאמר. זה סתירה בין הגמרא כאילו. גם כאן האלטער רבי מוסיף וכו'. הרבי מדייק בזה גם כן דיוק נפלא ביותר. כי

19:26 הרי יש כאן קושיה פשוטה. מה האלטער רבי שואל איוב? איוב עשה הרבה טעויות. הגמרא עצמה אומרת שמה באותו מקום במסכת בבא בתרא. הגמרא אומרת על כמה דברים איוב טועה. איוב טעה בכמה דברים, ואחד מהדברים זה שהוא טען לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, נתחלף לך בין איוב לאויב. כשאיוב היה לו הרבה ייסורים והרבה צרות, אז הוא התחיל לדבר דברים שלא היה צריך לדבר. וכמובן בדברים שהוא טעה בהם, שזה לא היה מתאים עם אמונה, לא היה מתאים עם זה היהדות. עם זה היה טועה בהרבה דברים. אז מה אנחנו עושים כאן קושיה על איוב? הוא טעה, כמו שטעה בכמה דברים טעה גם בזה. צעק: בראת צדיקים ובראת רשעים. זה לא נכון. אתה טועה, איוב. אז האלטער רבי מרמז וכו'. מה זה וכו'? הגמרא שמה ממשיכה שהקב"ה ענה לו על כל השאלות שלו. כשהוא אמר בראת צדיקים ובראת רשעים, מה הקב"ה, מה לא הקב"ה? סליחה, החברים, החברים שבאו לנחם אותו, לבקר אותו. כשאמר בראת צדיקים ובראת רשעים, אז מה הם ענו לו? ענו לו: בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. אתה צועק בראת צדיקים ובראת רשעים. תלמד תורה ותראה. ארפא אותך. אם צדיק ורשע לא קאמר, אז מה הם עונים לו תשובה כזאת, תורה תבלין? תענה לו: אתה לא מדבר לעניין. אין לך צדיק ורשע, לא קאמר. תענה לו על עצם העניין. מזה שהגמרא ענתה תירוץ אחר, תורה תבלין, מחפשת איזה... משמע שיש בזה, תן לזה... יש בזה איזשהו, איך אומרים, יש בזה איזשהו צדק, מה שהוא אמר בראת צדיקים ובראת רשעים. אז זה סתירה. כאן אומר בראת צדיקים ובראת רשעים, ושם צדיק ורשע לא קאמר. לפי מה שהאלטער

21:15 רבי יסביר בהמשך, אז יהיה באופן נפלא ביותר, יהיה מובן שכן יש כזה מושג של בראת צדיקים ובראת רשעים, וזה לא סותר את הצדיק ורשע לא קאמר. שצדיק ורשע לא קאמר מדובר על צדיק ורשע בדינא, וזה לא קאמר. יש בחירה חופשית לכל אחד אם להיות צדיק בדין או רשע בדין, אם ההתנהגות שלו תהיה כמו שצריך על פי תורה, וזה יש בחירה חופשית. מה שכתוב בראת צדיקים ובראת רשעים, מדברים על דרגת צדיק ודרגת רשע. זה הקב"ה נותן מלמעלה, וזה בורא. הקב"ה בורא את הבן אדם צדיק ורשע. הכוונה גם בינוני לפי זה, אבל תראה, נסביר את זה הלאה. בהמשך, שרשע הכוונה בינוני שיש לו נשמה של רשע וצריך להילחם עם היצר הרע. לא מתכוונים רשע כפשוטו בדין. וזה עניין שבא מן הבית. היום בלילה זה ערב שביעי של פסח, אז לספר איזשהו סיפור שקשור לערב שביעי של פסח. אז הוא מספר את זה באחד מהרשימות שלו. מספר שבערב שביעי של פסח שנת תר"ט. בהקדמה הוא מסביר שם גודל העילוי של חסידישע פארברענגען. סליחה, מסביר שחסידישע פארברענגען זה ממשיך ונותן חיים לכל אחד, וזה הרוח חיים של חסידות. וזה מגיע בכל הדרגות, מהחסיד הכי גדול לחסיד הכי פשוט, מהראש עד הרגל. לא אאריך בזה. בהמשך לזה הוא מספר את המעשה שבערב שביעי של פסח תר"ט, אז הרבי מהר"ש נכנס לצמח צדק, נכנס לחדר של הצמח צדק. אז הוא ראה שהצמח צדק יושב עם תהילים ובוכה. הוא אומר תהילים, ומהעיניים יורדות דמעות. אז הוא נשבר. הרבי מהר"ש נשבר הלב. הוא הבין בפשטות שהרבי בוכה בגלל כל הצרות שהיה אז ברוסיה, היה אז הרבה

23:18 צרות. בני ישראל סבלו אז המון, הן מהמשכילים שרצו לעשות כל מיני שינויים בחינוך והן מה... נו, מה? מהקנטוניסטים. הייתה אז תקופה של גזירות וכל מיני דברים קשים לבני ישראל, אז הוא הבין שהוא אומר תהילים בגלל זה. בינתיים הצמח צדק סגר את התהילים והצמח צדק התחיל לדבר איתו. הבין שהצמח צדק בוכה מסיבה אחרת לגמרי. הצמח צדק אמר לו: היום נהיה חמישים שנה מאז שהייתי בחסידישע פארברענגען האחרון. היום חמישים שנה מאז שהייתי בחסידישע פארברענגען האחרון. מה היה? מספר מה קרה איתו. אז הוא מספר לו שכשהוא היה ילד, גם כן בחור, אז הזקן אמר לו שצריכים להסתובב בחסידישע פארברענגען, שצריכים להסתובב בחסידישע פארברענגען, ואמר שהוא היה מתגלגל שעות על גבי שעות אצל חסידישע פארברענגענס לשמוע איזה ווארט מחסידים. חסידישע פארברענגען, חסידים, לא מרבי. רק חסידים. אה, היה ו... אחר כך היה עד גיל עשרים, בערב חג השבועות, ה' סיון תקס"ט. אז הצמח צדק היה בגיל עשרים. האלטער רבי אמר לו: מענדל, פרטי. בכלל היה נהוג כל ערב חג השבועות כל שנה, שאני לא יודע למה, אבל ככה מסופר שמה, שכל ערב חג השבועות האלטער רבי היה נותן ברכה מיוחדת לצמח צדק והיה אומר לו מאמר חסידות ביחידות. בערב חג השבועות תקס"ט האלטער רבי אמר לצמח צדק: מענדל, בן עשרים שנה למכור בנכסי אביו, בן עשרים שנה, והסביר שמה את העניין של עשרים שנה על פי חסידות, ואז נתן לו ברכה שיזכה למכור בנכסי אביו, שיזכה להיות צדיק. ברכה כבר היה, זה הרבי שברכה משהו כזה, נוסח ש... נוסח שכבר שייך לרבי. ומאותו זמן אז החסידים התחילו להתנהג עם הצמח צדק יותר כמו דיסטנסיה, כמו כבוד, כמו רוממות כזאת, שכבר לא

25:34 כשהיה מגיע לפארברענגען אז כבר היו מדברים לפניו והתחילו לתת לו כבוד כמו עפעס אחד שבמנץ. עד אז, אז הוא היה מתגלגל בין החסידים וזה, והיה יכול לשבת בחסידישע פארברענגען כמו כולם ולהקשיב, ואז כל פעם שהיה מגיע לפארברענגען אז לא היו מדברים והיו נותנים לו כבוד שהוא ידבר וזה. אז הוא ראה שהוא כבר לא יכול, הפסיק לבוא. כן? אז הצמח צדק אומר: עכשיו שאני נזכר כמה קיבלתי מחסידישע פארברענגען עד גיל עשרים, להסתובב בחסידישע פארברענגען, אף על פי שמבזבז הרבה זמן, כי לפעמים יושבים בפארברענגען ולא מקבלים, כן? אבל סוף כל סוף שומעים איזה ווארט, סוף כל סוף איזה דברים. אני נזכר כמה אני קיבלתי מחסידישע פארברענגען, שאני מתגעגע לימים ההם, ולכן אני שבור על זה שכבר חמישים שנה שלא זכיתי לזה. אז הרבי מהר"ש שמע את זה. אז הוא אומר: תאר לעצמך, מדברים כאן על רבי, נכד של רבי, בן אדם שהשקיע כל יום שעות על גבי שעות בתורה, נגלה וחסידות, הקבלה וכל העניינים. צדיק בן צדיק וכולי וכולי, עם כל המדרגות של הצמח צדק. אף על פי כן, ומה הוא בוכה ומה מפריע לו? מה, מתגעגע לחסידישע פארברענגען? אז הרבי מהר"ש אמר: עד אז היה לי, הייתי לא הייתי אוהב להיות בחסידישע פארברענגען, כי אני הייתי מאוד אוהב לייקר את הזמן, והיה נראה לי שלשבת בפארברענגען זה לבזבז את הזמן. יושבים וזה, ובסוף לא, לא, לפעמים לא שומעים איזה ווארט, כן שומעים. אז לא הייתי אוהב לשבת בפארברענגען. כששמעתי את הווארט הזה התחלתי לייקר חסידישע פארברענגען, ומאז נהיה אצלי הגילוי, הונח אצלי, כך אומר, שחסידישע פארברענגען זה מי חטאת המטהרים. ככה הוא מסיים את

27:15 ה-- מי חטאת זה מי פרה אדומה, כן? כמו פרה אדומה שמטהר מכל הטומאה. זה הסיפור שבדיוק היה בערב חג השבועות.