לקוטי אמרים תניא - פרק א' - חלק 6

00:00 אנחנו עוסקים כאן בדף תשע עשרה, דף ה' עמוד ב'. סליחה, דף עשר. עשר. דף ה' עמוד ב', בשתי הנקודות ״אך ביאור הענין״. אז כאן אדמו"ר הזקן שאל כל מיני שאלות, כל מיני מאמרי חז"ל. הנקודה היא שאדמו"ר הזקן רצה להוכיח גם על פי נגלה, שהבינוני זה לא רק עניין שקשור עם מעשה. הוא אומר, הבינוני זה לא רק פירושו של דבר חצי טוב וחצי רע במעשה. מחצה זכויות ומחצה עוונות, זה לא נכון. אגב, אפילו בעבירה אחת נהיה רשע. הפשט, אה, בינוני זה בן אדם שמושלם במחשבה, דיבור ומעשה. ובמילא חייבים להגיד שההבדל בין בינוני לצדיק, בינוני, צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, כל הדרגות האלה, זה לא עניינים שההבדל שלהם זה במעשה. ההבדל שלהם זה הבדל בפנימיות. גם הבינוני אין לו שום עבירה ואף על פי כן הוא נקרא רק בינוני. אז ממילא אנחנו צריכים ככה לחפש. אז הרבי רוצה להוכיח עד כאן גם על פי נגלה, שלא יכולים להגיד שכל הדרגות שכתוב בגמרא זה דרגות שקשורים רק עם מעשה בפועל. יותר מצוות, יותר עבירות, פחות מצוות, פחות עבירות. יש לו כאן שלוש דרגות: בינוני, צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, ששלושתם אין להם שום עבירות. יש להם רק מצוות ואף על פי כן הוא נקרא בינוני, הוא נקרא צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו. אז מה מחלק ביניהם? חייבים להגיד שמה שמחלק ביניהם זה משהו יותר פנימי, וזה היסוד של כל התניא והיסוד של חסידות חב"ד בכלל, שעל העניין של עבודה פנימית, שהעבודה צריכה להיות באופן פנימי, וזה לא רק מה שהבן אדם עושה בחיצוניות העניינים. יכול להיות שבמעשה בפועל מתנהג טוב, אבל עדיין יש עבודה פנימית שזה

02:32 עבודה במוח ולב, ששם נעשה ההבדל אם הוא צדיק או בינוני או צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו. כאן אדמו"ר הזקן מתחיל את כל הביאור שלו. כאן בשתי הנקודות בדף ה' עמוד ב', ״אך ביאור הענין״. וכאן הוא מתחיל עם הקדמה כללית שמתחילה כאן כמה פרקים. אדמו"ר הזקן נכנס להקדמה כללית להסביר באופן כללי מה הולך אצלנו בפנים, איך עובד כל הבן אדם. אדמו"ר הזקן עושה ניתוח ומסביר באופן פרטי איך עובדת הנפש של ישראל, מה זה יהודי? מה זה נפש? מה זה הנפש של היהודי? איך זה עובד? מה הם הכוחות של הנפש? מה הם הלבושים של הנפש? מה זה תורה ומצוות? יש כאן הקדמה כללית של בערך תשעה, עשרה פרקים הראשונים של התניא, שהרבי עושה איזשהו אנליזה. איך אומרים, איזה אה, מנתח באופן מפורט מה זה, מה זה בן אדם. לפני שמתחילים עם עבודה, לפני שאדמו"ר הזקן מתחיל להגיד מה צריך לעשות, קודם כל להבין טוב איך עובד הבן אדם. כשנבין טוב איך עובד הבן אדם, אז אנחנו יכולים להתחיל לדבר מה צריך לעשות, איך הולכות המלחמות והזה. אבל דבר ראשון, מה בן אדם? החסידים היו אומרים שהפרקים הראשונים של תניא זה, בלשון הקודש, ״ידע איניש בנפשיה״. יש עניין כזה שנקרא ״ידע איניש בנפשיה״. בן אדם צריך להכיר את עצמו לפני שהוא מתחיל לעבוד את השם. לפני שמתחיל לעשות ולדעת, קודם כל צריך להכיר את עצמו. אם הוא לא מכיר את עצמו והוא לא מכיר מה הולך אצלו, אז זה לא ״ידע איניש בנפשיה״, זה נקרא. בן אדם שלא ״ידע איניש בנפשיה״, אז הוא מבולבל, אז הוא לא יודע מה קורה אצלו. אז יכול להיות שהוא יעשה מצווה ובאמת זה

04:28 יהיה עבירה. יכול להיות שהוא יעשה עבירה וזה מצווה. יכול להיות שהוא יהיה, יהיה, ייכנס ל־ יהיה בשמחה איפה שלא צריכים להיות בשמחה, או יהיה בעצב איפה שלא צריך להיות. וכל מיני דברים שקורים לבן אדם זה בגלל שהוא לא מכיר את עצמו, לא מבין את מהלך הנפש אצלו, אז הוא מתבלבל מכל מיני דברים. וזה היסוד של כל ה־ה־השיטה הנפלאה של התניא, שהרבי מסביר לנו קודם כל כמה פרקים בדיוק מה זה הנפש, מה זה יהודי, מה קורה בפנים, מה זה, מה זה תאומי צד וכל הדברים. אז אנחנו יכולים להבין איך צריך להיות עבודת השם, או מה צריכים לחפש, מה צריך להיות חשוב אצלנו, מה לא חשוב אצלנו. לפעמים בן אדם למשל יש לו מחשבה זרה באמצע התפילה. אז יש כאלה שמתבלבלים לגמרי מזה וחושבים שזה כבר סימן שהוא ממש לא בסדר. זה סימן שהוא לגמרי לא שייך לכלום. אז אדמו"ר הזקן מסביר לך מאיפה נובעת המחשבה הזו, ועל דרך זה יש כל מיני דברים. בן אדם נהיה, נהיה עצוב, וכאן בן אדם נהיה לפעמים להיפך. הוא נהיה מדי שמח. כל הדברים האלה, או לפעמים בן אדם לא נותן חשיבות לאיזשהו עניין של מצווה. הוא חושב, מה, לעשות איזו מצווה בפועל אם אין לזה שום רגש, מה זה משנה? את מי זה מעניין? כל מיני דברים שאנחנו, בגלל שחסר לנו בידע איך עובד, מה זה האמת, מה זה לא, מה הנפש, מה צריך להיות, אז אנחנו עושים כל מיני טעויות בחיי היומיום. לכן אדמו"ר הזקן מקדיש, מקדיש. אדמו"ר הזקן נותן את כל הפרקים הראשונים של התניא לבאר מה קורה בנפש של אדם ואיך זה עובד ומה זה יהודי ומה זה החיים

06:05 של יהודי והמטרה שלו וכו'. כל מה שנוגע איפה כולל, אז הכל יהיה הקדמה להתחיל להסביר מה צריך להיות עבודת ה' ועבודת ה' של הבינוני, הבן אדם הרגיל, שזה כל אחד ואחד מאיתנו. מתחיל האדמו"ר ככה ואומר: "אך ביאור העניין, על פי מה שכתב הרב חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה, ובעץ חיים שער נ' פרק ב'". מה כתב הרב חיים ויטאל בשם האריז"ל? מובא: "ולכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות". כל בן אדם ובן אדם, גם צדיק וגם רשע, יש לו שתי נשמות. זאת אומרת, החידוש זה בשני הצדדים. גם צדיק יש לו נפש בהמית וגם רשע יש לו נפש אלוקית. לכל אחד יש את שניהם. זה חידוש גדול. יש שתי נשמות. וכתיב "ונשמות אני עשיתי". לומדים את זה מפסוק. הפסוק אומר "ונשמות אני עשיתי". מה הראיה מהפסוק? מפני שאתם יכולים להגיד "אני עשיתי", הקדוש ברוך הוא עשה הרבה נשמות. יש כאלה באמת שרוצים להגיד שזה אסמכתא, שזה לא ראיה חזקה, זה רק אסמכתא. עוד, נשמות לשון רבים. אבל לכאורה מובן. הרבי מסביר שמזה שכתוב בהתחלת הפסוק, כתוב "כי רוח מלפני יעטוף", ואחרי זה כתוב "ונשמות אני עשיתי", אז הוא מתחיל בלשון יחיד וגומר בלשון רבים. מובן שהוא מדבר לא על כלל ישראל. הוא מדבר על כל יהודי בנפרד, "כי רוח מלפני יעטוף". הוא מדבר על כל נשמה ונשמה, לשון יחיד. ואחרי זה אומר לו נשמות. כל בן אדם עצמו נשמות. הקדוש ברוך הוא נתן לו שתי נשמות. אז מזה מובן שלכל יהודי ישנן שתי נשמות, "ונשמות אני עשיתי", שהן שתי נפשות. והאדמו"ר כותב נשמות, זה לאו דווקא כתוב

08:12 בפסוק "ונשמות אני עשיתי". אז זה לא נשמות, אומר שהן שתי נפשות. הכוונה נשמות כאן זה נפשות, נפשות חיים, חיים. עניין של חיים. מה האלטער רבי רוצה להדגיש עם זה שהן שתי נפשות? כי כל אחד שלומד חסידות הרי יודע שנשמה זה דרגה מאוד גבוהה. נשמה זה הולך על עניין של בינה, השגה. נשמה זה דרגה גבוהה. זה כמו שאומרים במענה לשון, שאומרים באוהל, במענה לשון אומרים שם קטע מהזוהר, שבן אדם נולד אז יש לו נפש. זכי יתיר יהבין ליה רוחא. זכי יתיר יהבין ליה נשמתא. זאת אומרת שבן אדם, לא כל בן אדם מקבל את כל העניינים. בן אדם מקבל רק נפש בהתחלה, כשהוא מזכך את עצמו אז מגיע לדרגת רוח. מזכך את עצמו יותר, מגיע לדרגת נשמה. זה בנוגע לנפש אלוקית, זוכה. אותו דבר גם בנוגע לנפש הבהמית. לא כל בן אדם חייב שיהיה לו בגדלות את כל, את כל, את כל הדרגות של נפש הבהמית. יש, יש, יש, יש נפש הבהמית, יש רוח הבהמית, נשמה הבהמית. וכאן האלטער רבי רוצה להדגיש מה נמצא אצל כל אחד ואחד. מה שמוכרח להיות, חייב להיות לכל אחד ואחד, זה דרגת נפש. זה אומרים שיש אצל כל אחד ואחד מזה הנפש. עניין החיות, נפש, הכוונה החיות. רוח זה עניין של מידות. רגש הלב זה קטע של מידות. רוח, אה? רוח זה עניין של מידות, זה רגש הלב. זה עניין של מידות. נפש אלוקית, הפירוש מידות אהבה ויראה, ונפש הבהמית, זה מידות, הפירוש הוא אהבת רעיוני לא מזי והפנים. זה לא חייב להיות אצל כל אחד. לא בנפש, לא בשום מקום. יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. יש כאלה שיש

10:01 את זה בצד הקדושה, יש את זה בצד הקליפה. על דרך הנשמה, שזה עניין השגה. השגה, יש כאלה שיש להם השגה של אלוקות, יש השגה, השגה, השגה דמים, אבל מה שחייב להיות אצל כל אחד, דרגת נפש. נפש, עניין החיות, יש אצל כל אחד ואחד שתי נפשות. אבל לכאורה האלטער רבי מחדש כאן. מה האלטער רבי מחדש כאן? שהוא מביא בשם שער הקדושה. הרי לכאורה האלטער רבי עצמו הביא לפני זה בתחילת הפרק מהגמרא שיש יצר טוב ויצר רע, והאלטער רבי הביא את זה במסכת ברכות, גמרא. כן, ברכות סוף פרק ט'. אז הוא אמר שיש לכל בן אדם, יש, יש יצר טוב, יש יצר רע. יש יצר טוב שופטן, יצר רע שופטן, זה וזה שופטן, שלכל אחד יש יצר טוב, יצר רע. כתוב בגמרא. מה חידוש רבי חיים ויטאל? מה האלטער רבי מביא כאן בשם רבי חיים ויטאל, דבר שלא כתוב בגמרא? אז רואים שני חילוקים עיקריים בין הגמרא לרבי חיים ויטאל. החילוק הראשון זה פשוט בשם. בגמרא זה נקרא יצר טוב ויצר רע. וכאן בתניא, בשם האריז"ל, זה לא נקרא יצר, זה נקרא נפש. זה לא הבדל קטן. זה לא הבדל סתם רק בשם. זה הבדל בכל התוכן. כן, חסידות ביסוד הקבלה, כן, נתן לזה שם חדש. זה לא יצר טוב ויצר רע. זה נפש אלוקית ונפש הבהמית. חילוק מאוד גדול. החילוק השני זה שבנוגע ליצר טוב ויצר רע, הגמרא בפירוש אומרת שלא כל, לא כל אחד יש שתי נפשות. יצר טוב שופטן, אצל צדיקים רק יצר טוב. אצל רשעים רק יצר רע. אצל בינונים יש להם את זה וזה. מה שאין כן כאן האלטער רבי אומר

12:07 בפירוש שלכל אחד יש, אחד צדיק ואחד רשע, ולכולם יש את השתי נפשות. מה, מה מתברר כאן? ובעצם זה במילה אחת. כאן נמצא כל החידוש הנפלא שהאדמו"ר חידש ביסוד הקבלה. כן, החידוש הנפלא של פנימיות התורה שמגלה את הפנימיות בכל דבר ודבר. כשאומרים יצר טוב ויצר הרע מדברים רק על העניינים של פעולת היצר. זאת אומרת, יצר זה כוח מושך שהוא מושך אותו לעניינים, שהוא מצייר אותו, מצייר לו ציורים רעים ומושך אותו לדברים רעים. יצר הרע. יצר הטוב זה הכוח שמושך אותו לדברים טובים. זאת אומרת, כשאני אומר יצר טוב ויצר הרע, אני מדבר רק על הכוח המבצע של שתי הנפשות, הכוח שמביא את זה לפועל. יש כוח מבצע, יש כזה כוח שנקרא יצר הרע. הוא כוח, הוא כמו רע, הוא כמו השתעפות, הוא כמו ענף מהנפש הבהמית, שהתפקיד שלו זה רק להביא לעבוד בשביל הנפש הבהמית. הוא מצייר את הציורים. בחסידות נרמז שהיצר הוא לשון ציור. היצר הרע מצייר ציורים רעים. הוא מכניס לנו בראש כל מיני ציורים לא יפים, כל מיני ציורים של תענוגי עולם הזה, ציורים רעים, וזה עושה אותנו שאנחנו נרדוף אחרי ענייני עולם הזה. זה היצר המושך לעניינים של רע. יצר טוב זה הכוח המבצע של הצד נפש האלוקית. הוא מצייר לבן אדם את היופי של אלוקות, של עבודת ה'. איזה טוב זה להיות יהודי חסידי וכו'. הוא מצייר לו את הציור הטוב ומושך אותו לטוב. זה באופן כללי היצר הטוב והיצר הרע. אז ככה עד שהתגלה פנימיות התורה. אז ידעו רק מזה. לכל בן אדם יש יצר טוב ויצר רע. איך הבינו אם ככה? הבינו אם ככה שמה? שמצד החיות, מצד הנפש

14:24 זה רק נפש אחת. ומה זה הנפש הזאת, טוב או רע? לא טוב ולא רע. משהו פרווה. לכל בן אדם יש נפש. הנפש הזאת מחיה את הגוף, והיא עצמה לא רע ולא טוב. היא לא קליפה ולא קדושה. זה נפש. חיים זה טבע. הוא חי. עכשיו יש לו יצר. הכוח המבצע, הכוח המושך לצד הרע, זה היצר הרע. ויש לו יצר שדוחף אותו לצד הטוב. לצד הטוב. יצר טוב, יצר רע. הגיע אדמו"ר הזקן כאן, ייסד על הרחב ופשט, ומה הוא גילה? שבעצם זה שתי נפשות. שיש לכל יהודי שני סוגים של חיים. יש חיים כזאת שנקרא... עוד מעט נלמד בפנים מה ההבדל ביניהם. זה הבדל עצום. יש חיים של נפש הבהמית, סוג של חיים. זה ההבדל. זה לא רק בציור, בביצוע. ההבדל זה בכל המהות שלו. זה מהות אחרת לגמרי. יש מהות. בן אדם יהודי מחולק לשתי מהויות, לשני עניינים מהותיים. יש לו מהות אחת של חיים שקשור עם צד הקליפה, ויש מהות של חיים שקשור עם צד הקדושה. זה חיות אחרת לגמרי, ולאו דווקא שזה רע. יכול להיות שזה גם טוב, אבל זה מהות. יש מהות של קליפה, יש מהות של קדושה. עוד מעט נראה יותר בפירוט בפנים, אנחנו נבין את ההבדל ועד כמה ההבדל הזה מגיע בפועל. אבל על כל פנים, ההבדל הראשון שאנחנו רואים זה כבר בשם, שהשם של ההגדרה הזאת זה שם שמראה על מהות אחרת, פנימיות. שמה יש שתי נפשות, שני סוגי חיים, חיים בצד הקדושה, חיים בצד הקליפה. ולכל יהודי יש את שני סוגי החיים האלה. שתי נפשות שלכל אחד יש. ומזה מובן לפי מה שאנחנו מסבירים עכשיו, שזה נפש זה עניין של

16:18 חיים. אז מזה מובן ששתי הנפשות יש אצל כל אחד ואחד, גם צדיק וגם רשע. אם אנחנו אומרים יצר, יצר הפירוש הוא שמצייר לו את הרע, מצייר לו את הטוב. יצר טוב ויצר הרע. אז מובן שבן אדם שמגיע לדרגה של צדיק אין לו יצר הרע יותר. כמו שאמר לפני זה לגבי בן אדם שאומר שאין לו יצר הרע. הוא גם בתניא, נגמר יצר הרע, אין לו יותר שום ציור, שום משיכה לעניין הרע. לעומת זה רשע הפוך. אין לו יצר טוב. הוא כל כך מסור ונתון לרע שהיצר הטוב שלו גם כן נמצא באופן של מת. יכול להיות כזה מצב, אבל אם אנחנו מסבירים שזה נפש של חיים, אז מובן שגם צדיק יש לו חיים של נפש הבהמית וגם להיפך, הרשע יש לו חיים של נפש האלוקית. מה זאת אומרת? גם צדיק, אפילו שהוא יש לו נפש האלוקית. הצדיק שהוא מאצלו אלוקות וכל העניינים. אבל סוף כל סוף הנפש האלוקית צריכה להחיות את הגוף. הצדיק יש לו גוף, אז הוא צריך לחיות. הנפש האלוקית זה מדי רוחנית כדי להחיות את הגוף הגשמי. אז גם הצדיק הגדול ביותר חייב שיהיה לו גם כן נפש החיונית. לא יכול להיות לו רק נפש האלוקית. הנפש האלוקית זה מדי נעלה, מדי רוחני, מדי קדוש ומדי גבוה מלהתלבש ולהחיות גוף גשמי. אז גם אצל הצדיק חייב להיות גם שתי נפשות. הנפש השנייה, שזה הנפש החיונית שמתלבשת בגוף להחיות אותו. רק מה, כמובן אצל הצדיק הנפש החיונית הוא כלי לגמרי לנפש האלוקית. הוא לא... אין לו שום רגש לעצמו, אין לו שום רצונות עצמיים. הוא בטל לגמרי. אבל יש לו שתי נפשות.

18:12 יש לו נפש האלוקית לצדיק. יש לו נפש החיונית הבהמית בעצם, אבל אצלו זה הוא הפך את זה לטוב, והנפש האלוקית מתלבשת בנפש הבהמית ומחיה את הגוף. אצל הרשע זה הפוך. עיקר המהות שלו זה הנפש הבהמית. הוא יש לו רצונות בהמיים וזה, אבל יש לו גם כן נפש האלוקית. חיים של קדושה. אז הרבי יסביר בהמשך. זה אחד מהעניינים העיקריים והחידוש שהרב בא לחדש כאן בתניא, שנדע שיש לנו שתי נפשות. יש אצל כל אחד מאיתנו, אצל יהודי, שני סוגי חיים. כמו שאנחנו אומרים שיש בהמה ויש עץ ויש דומם, לכל דבר יש לו נפש. מה מבדיל בין בעל חי לבין אדם? נפש. יש לו נפש של חי ויש לו נפש של בן אדם. סוג אחד זה נפש, זה חיות, זה מהות אחרת. זה לא רק הבדל בפרטים, ואף אחד לא יגיד שההבדל בין בן אדם לבהמה זה רק אם הוא הולך על שתיים או הולך על ארבע. ההבדל בין בן אדם לבהמה זה הבדל במהות. זה מהות אחרת לגמרי. זה מהות, זה עניין של חיים. זה סוג של חיים כמו בהמה וזה סוג של חיים של בן אדם. זה סוג אחר של חיים לגמרי. אז מה חסידות חידשה? שאצל כל יהודי ישנם שני סוגים של חיים. המהות של יהודי מחולק לשניים: יש לו מהות של נפש הבהמית כמו כל בן אדם, כמו חיה וכמו גוי. גם בזה יש הבדל, כמו שאגיד בהמשך. ויש לו מהות אחרת של החיים של אלוקות. זה שתי נפשות, שני סוגי חיים. גם דרך אגב מספרים. חסידים מספרים שהיה, שאיך קראו לו, אריסטו. אריסטוטלס היה, היה מבין הפילוסופים היוונים. מספרים שהוא היה לו

20:07 פעם. הוא נתן שיעור בחוכמת הבעלי חיים. נקרא, נקרא, נקרא זואולוגיה. איך קוראים לזה? זואולוגיה, זואולוגיה. וזה מסביר את בעלי החיים למיניהם ואיך הם עובדים, איך כל אחד, איך זה עובד ומה זה התכונות שלו, ההבדלים ביניהם. וכך הוא נתן וחילק. יש כל מיני סוגים של בעלי חיים, בהמות וחיות ועופות ודגים, והוא הסביר את החילוקים ביניהם. וכשהגיע לבן אדם אז אמר שבן אדם הוא בעל חי כזה, שהוא נכנס למשפחה של העופות והתרנגולות. למה? כי יש לו שתי רגליים. שניהם הם, שניהם יש להם שתי רגליים. אז אמר שהוא נכלל במשפחה הזאת, משהו כזה. רק מה, שיש לו גם כלי שכל או משהו כזה. אני לא זוכר את הפרטים של הסיפור. אני רק זוכר שמספרים שאחד מהתלמידים לקח תרנגול, הוציא לו את הנוצות. אה, הוא אמר שבן אדם הוא כמו תרנגול. רק מה, יש הבדלים ביניהם, שיש נוצות וזה אין נוצות. וזה יש... אמר את ההבדלים שיש בין התרנגול לבן אדם. אז לקח התלמיד, לקח תרנגול, הוציא לו את הכנפיים, שם לו כובע, העלה אותו שם ואמר: הנה הבן אדם שלך. הוא זה הבן אדם. אמר שכל ההבדל זה רק שם לו דברים. זה תרנגול. הנה יש לך, קראו לו בן אדם. מה זאת אומרת? זאת אומרת שמסתכלים על בן אדם כמו בעל חי. רק מה, הוא הולך על שתיים. כן, האמת היא שהבן אדם זה מהות אחרת. זה לא סתם הבדל, רק הצורה החיצונית. זה מהות אחרת לגמרי. זה מדבר, זה חי וזה מדבר. זה מהות אחרת לגמרי. וכאן אנחנו אומרים, ונגיע ליהודי. מה שהאלטער רבי גילה, מה שהכניס בפנים האלטער רבי. שיהודי יש לו

22:24 במהות שלו שני עניינים, מהות של נפש של קינו- שני היסודות של חיות, חיות של שכל של קינו של בעלמא. עכשיו נלמד בפנים מה זה. אומר האלטער רבי ככה: נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא. אנחנו אומרים שכל יהודי יש לו שתי נפשות. אז קודם כול, האלטער רבי, קודם כול. אתה מוכר שם ספרים אתה. אז האלטער רבי אומר שלכל יהודי יש לו שתי נפשות, אז נפש אחת, קודם כול זה הנפש הבהמית, מצד הקליפה וסטרא אחרא. הנפש הראשונה זה מצד הקליפה וסטרא אחרא. מה זה קליפה? אז כולם יודעים מה זה קליפה. כן, כולם לומדים מה זה קליפה. אז סתם, מאוד מעניין. מאוד מעניין. בדרך כלל תלמידים מפרשים מה זה קליפה. קליפה פירושו כמו בגשמיות, הקליפה מכסה על הפרי. אותו דבר גם כן העולם הזה, דברים שמכסים על אלוקות, הדברים שמכסים על האלוקות, כל דבר שמעלים ומסתיר על האלוקות, על האמת. אז זה כמו קליפה שמסתירה על הפרי. בפנים יש פרי, אבל בחוץ לא רואים את זה. בדרך זה כל העולם שלנו, נקרא לזה קליפות. וכל הדברים בעולם זה קליפה. מה פירוש קליפה? הוא מסתיר על האמת, מסתיר על אלוקות. אתה מסתכל עליו ורואה כמו דבר נפרד. פירוש קליפה. הרבי הרש"ב מביא עוד נקודה מעניינת בנוגע לקליפה. שמה זה קליפה? אין בזה לחלוחית. זה דבר יבש. מדברים על קליפה, בדרך כלל, בסדר, מדברים על קליפה, מתכוונים לקליפה של אגוז. קליפת אגוז, ובאגוז, הקליפה של האגוז אין לזה לחלוחית. דבר יבש בלי לחלוחית. ובקליפת אגוז גופה, אז רואים שבקליפת אגוז ישנן ארבע קליפות. הקליפה של האגוז זה מחולק לארבע. יש לו. ראיתם פעם אגוז? איך שלוקחים את זה מהעץ?

24:53 שזה גדל על העץ? אנחנו מכירים אגוזים, נואס, מכירים את זה כבר כשקונים את זה בחנות. אבל הקליפה בעץ, האגוז גדל בתוך שקית. יש שקיות כאלה שבהם כאלה. בעץ גדלה שקית ירוקה ובפנים גדלים כמה אגוזים. השקית הזאת זה הקליפה הגדולה, ואחרי זה יש את הקליפה של האגוז עצמו, הקליפה הקשה. כשאתה שובר את האגוז יש עוד קליפה. כן, הפנימית זה הקליפה שיש בין הקליפה הקשה לפרי, יש קליפה רכה יותר, שזה גם כן עוד קליפה, ואחרי זה יש האגוז עצמו, וגם שם, האגוז עצמו גם כן מורכב מקליפה דקה שאפשר לאכול את זה. כן, זה הקליפה הדקה החומה, שזה חלק מהפרי, אבל זה לא חלק מהפרי, זה קליפה, ואז אפשר לאכול את זה. אוכלים את זה גם כן. יש כאלה שרוצים, מורידים את זה ולא אוכלים את זה. כן. אז הרבי מסביר שהדברים האלה זה, זה המשל על מה שמובא בספר על שלוש קליפות הטמאות וקליפת נוגה, זה שאין לזה לחלוחית. לחלוחית זה מראה על אלוקות, לחלוחית זה מראה, תראו, שיש בו עניין של חיות, חיות אלוקית. כאילו אין לו לחלוחית, שלא רואים בזה כלל אלוקות, וזה הקליפות. שלוש הקליפות שלא אוכלים אותן זה כנגד שלוש קליפות הטמאות, והקליפה הדקה זה כנגד קליפת נוגה, ולכן יכולים לאכול את זה כי זה חלק, זה קליפת נוגה. זה דבר שיכולים לעלות לקדושה. על כל פנים, מה הרבי אומר כאן? שהנפש הזאת שמגיעה, יש נפש אחת שמגיעה מצד הקליפה וסטרא אחרא. מה זה סטרא אחרא? סטרא אחרא הכוונה הצד השני. הצד השני זה לאו דווקא רע. זה הצד שהוא לא בטל לאלוקות, שהוא לא קדוש באופן גלוי. זה נקרא סטרא אחרא.

26:58 הרבי יסביר את זה בהמשך בפרק ו'. וסטרא אחרא, כל דבר שלא בטל לאלוקות נקרא סטרא אחרא. והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, אומר האלטער רבי, הנפש הזאת שהיא מגיעה מצד הקליפה, אז היא מתלבשת בדם ונותנת חיות לגוף, כדכתיב: כי נפש הבשר בדם היא. הנפש הבשרית, הנפש הבשר, הנפש הזאת מתלבשת בדם, מחיה את הגוף, וממנה באות כל המידות רעות. מזה מגיע אחרי זה מידת רוע. אבל מה הדבר הראשון שהרבי אומר כאן? כשהרבי מדבר זה כבר נהיה מאוחר. על כל פנים, מה שצריך להבין כאן ולהשאיר את זה לשיעור הבא זה לכאורה, למה? למה הדבר הזה שהנפש מחיה את הגוף זה נכלל בקליפה? מה? למה זה קליפה? זה שהבן אדם חי, למה זה נקרא קליפה? מילא מה שהרבי אומר שיש בזה מידת רוע, אז אני מבין מידת רוע שייך לקליפה. למה הרבי אומר שהנפש מתלבשת בגוף לתת לו חיות, למה זה נכלל בקליפה וסטרא אחרא? מה זה שאדם חי זה קליפה? סטרא אחרא? מה? מה פתאום. אם אדם חי זה חייב להיות קליפה, סטרא אחרא? למה הנקודה הזאת שהנפש מחיה את הגוף, זה בא מצד הקליפה וסטרא אחרא? מאיפה זה משונה? לחיות, לחיות זה קליפה? לחיות זה סטרא אחרא? מה, מה זאת אומרת? אז בואו נמשיך לשיעור הבא. היה רק טעות אחת שעשיתי בשיעור הקודם. אני רוצה לתקן את זה עכשיו שכולם כבר נמצאים כאן. כן, זה היה טעות שלי. אה, בפירוש של התניא אמרתי שהרבי הגיה ״ולבי חלל בקרבי״. אז אמרתי שהיה כתוב ״חלל מת״ והרבי מחק את זה ורשם שצריך להיות ״חלל ריק״. והסיפור היה באמת הפוך. זה מה שכתוב בשיעור בספר התניא. כן, זה היה

28:52 הפוך הסיפור. שהיה כתוב ״חלל ריק״ והרבי מחק ״ריק״ וכתב ״מת״. כן, אז הסיפור היה באמת... זה אומנם כך לומדים בתניא? אם השאלה היא, השאלה היא הפוך. האם בתניא מפרשים ככה? זה פשוט טעות מביכה. אה, אז מי שזוכר מה שדיברנו, תתקנו עכשיו את הטעות הזאת. כן.