לקוטי אמרים תניא - פרק א' - חלק 1

00:00 למה ספר התניא שייך לכל אחד ואחד? כי הספר התניא זה ליודעי ומכירי. זה האנשים שהאלטער רבי מכיר אותם. הסברנו שזה על דרך יחידות. שכמו ביחידות, אז יש יודעי ומכירי, שהוא מכיר אותו מפנים, בפנים יש, מכיר אותו מבפנים ונותן לו עצה לפי ערך עבודתו, לפי ערך עניינו. לפי ערך העבודה של כל אחד ואחד. על דרך זה גם כן זה ספר התניא. זה יודעי ומכירי. הביאור הזה זה הביאור הידוע, ויש גם כן שיחה של הרבי שמסביר ככה בחלק כ"ב, אני לא זוכר איזה שיחה זה. יש עוד ביאור. יש בחורים שזוכרים. כאן היה פארברענגען לפני כמה שבועות, היה כאן רבי אליעזר שם טוב ודיבר והוא אמר ביאור אחר. כן, ושאלתי מה אמר, שזה בשם אבא שלו, אבל באמת באמת זה כתוב ברשימות. הרבי כותב ככה גם כן, על כל פנים ברמז. הרבי מרמז את זה ברשימות החדשות על התניא שיצאו לאור. אז יש שמה גם כן את הנקודה הזאת. הרבי לומד פשט. הרבי שם בתניא עם הגהות. הרבי כותב "ביודעי ומכירי קאמינא", אז הרבי כותב שזה על דרך לשון הגמרא "יודעו ומכירו". תראה, "יודעו ומכירו". שם הגמרא מדברת שיש עניין של "יודעו ומכירו", שהבן אדם מכיר אותו, את השני, אז יש לזה השפעה אחרת לגמרי. כשמדברים על מישהו ולא מכירים אותו, או מדברים עליו ומכירים אותו, "יודעי ומכירי", אז יש לזה השפעה יותר פנימית. לפי זה יוצא שהרבי לומד פשט הפוך. לא "יודעי ומכירי" פירושו שאני מכיר את החסיד, אלא הפוך, שהחסיד מכיר את הרבי. "יודעי ומכירי", אלו שיודעים אותי ומכירים אותי. אז הפשט לפי זה פירוש אחר לגמרי. שהאלטער רבי כתב את התניא

02:19 "ליודעי ומכירי", לאלו שיודעים ומכירים את האלטער רבי, ומכיוון שהם מכירים את האלטער רבי, אז הם לא צריכים שהאלטער רבי... לא, אפילו אם הם לא יכולים לראות אותו או לשמוע אותו פנים אל פנים, על ידי שהם לומדים את הספר שלו, והם הרי מכירים אותו, אז אמנם אז הם יכולים לקבל מתוך הספר כאילו שהם מקבלים ממנו בעצמו. כל החיסרון שקוראים בספרים, שיכולים לטעות בגלל שלא מכירים את הבן אדם, לא יודעים את הפנים, לא יודעים בדיוק מה הוא מתכוון. אז מגיע זה ואומר שהוא התכוון לזה. השני אומר שהוא התכוון למשהו אחר. מפרשים כל מיני כוונות שזה לא מתאים. אבל אם מכירים את בעל הספר, אם מכירים את המחבר ויודעים מיהו, המהות שלו, אז יודעים גם כן, יכולים להבין מתוך המילים מה הכוונה שלו, מה הוא מתכוון. אז לכן יותר קשה לטעות. חידוש מאוד גדול, אבל ככה ממש שמה ברשימות באמת הרבי מציין לגמרא הזו. אז לפי זה יוצא שהחידוש שיש בתניא, שהאלטער רבי אומר שאנחנו מכירים את האלטער רבי. מה זאת אומרת אנחנו מכירים את האלטער רבי? הרי אנחנו לא ראינו את האלטער רבי. מכירים את האלטער רבי פירושו שחסיד יש לו הכרה בעניין של רבי. הרי האלטער רבי אומר את כל המהות מה זה רבי ומה הרבי רוצה. זאת אומרת, יש לו הכרה פנימית מה העניין של רבי, מה העניין, מה, מה העניין של, מה הנקודה של רבי, מה הרבי רוצה. תראה, יש לו הכרה פנימית ברבי. אז לכן ברגע שהוא לומד חסידות, לומד תניא, אז הוא לא... אז הוא יכול להבין. לפעמים במילים הוא יכול להבין מה הרבי רוצה כאן, מה המטרה הפנימית של האלטער רבי

04:01 ומה שהוא כתב. זה פשט "יודעי ומכירי". לפעמים אחד שהוא לא מכיר ולא יודע על מי מדובר, אז הוא לפעמים לא יודע בדיוק מה הכוונה הפנימית שלו. לא תופס מה העומק של העניינים שהוא מלמד. כשיודעים אבל מי זה, זה על דרך כמו שאחד לומד שיחה או מאמרים של הרבי, אז זה לא דומה אחד שהוא לא שייך. הוא לא יודע מה זה רבי בכלל. הוא לא יודע מה זה רבי. קודם כל המושג של רבי זה דבר בשבילו, דבר זר. הוא לומד שיחה כמו שהוא סתם לומד איזשהו ספר אחר, אז הוא לומד את זה חיצוני, איזה שטחי. זה יכול לעשות טעות. מה שאין כן אם אחד יודע מה זה רבי ויודע מה הרבי באמת רוצה בפנימיות, אז ברגע שהוא לומד שיחה, לומד מאמר, אז מתחיל, לוקח את זה באופן יותר עמוק, באופן יותר פנימי. על כל פנים, זה חידוש מאוד גדול מהפשט הזה. אצל חסידים לא שמענו אף פעם את הפשט הזה, אבל ברמז ברשימות משמע, אף על פי שזה לא ברור שם, אבל משמע שזה הכוונה. אפשר ככה ללמוד פשט. נגיע למילה תניא. אז בשיעור הקודם אנחנו דיברנו שני, שני עניינים: למה תניא נקרא בשם תניא, ולמה זה מתחיל עם המילה תניא? דיברנו פירוש אחד: תניא זה צד הקליפה שמפריעה ללימוד פנימיות התורה, והתניא מבטל את הקליפה הזאת. והפירוש השני זה תניא. זה עניין של איתן שבנשמה, שמגלה את האיתן שבנשמה. הרבי ברשימות מוסיף עוד, עוד בשם אבא שלו, אבא של הרבי, רבי לוי יצחק היה מקובל, והוא מפרש שתניא זה ראשי תיבות, ראשי תיבות. זאת אומרת עניין אחר העומד בפני עצמו. אבל מעניין הפשט

05:37 בזה שתניא זה ראשי תיבות טהורה, נוזל, י"א. כך אומר הרבי בשם אבא שלו, בשם רבי לוי יצחק, שתניא זה ראשי תיבות טהורה, נוזל, י"א. מה זה טהורה, נוזל, י"א? זה איזה לשון באיזה משנה או גמרא, לא יודע בדיוק איפה זה, שכתוב שמה איזו הלכה בדיני טהרה והלכה בדיני נוזל ועוד איזו הלכה שקשורה עם י"א יום, בדיני... זה הולך על דיני זיווג של י"א יום, אבל כתוב שם בגמרא ששלושתם הלכה למשה מסיני, שזה עניינים וכמה הלכות שקשורים עם שלושת העניינים האלה של טהרה, נוזל וי"א יום. אז זה זה. הגמרא אומרת שזה הלכה למשה מסיני. אז אבא של הרבי אומר, בשם אבא שלו, שראשי תיבות תניא זה טהורה, נוזל, י"א. מה הקשר? מה זה קשור בתניא? אז הפשט בזה הוא ששלושת העניינים האלה זה עניינים של עבודה וסדר השתלשלות. טהרה זה עניין של עבודה וסדר השתלשלות. טהרה זה העניין של הדוהרת והידוע הוא ביטולה של המעמד בתאוות דעת. נוזל. אז גם כן נוזל זה עניין של, של, של נוזל. כל העניין של נוזל זה גם כן עניין של המעמד בתאוות דעת. לכן זה נקרא בשם נוזל בגלל שזה קצר. זה עניין של נתינה, נתינה ואיתו הקצר. שהמשכה של נוזל זה למעלה מסדר השתלשלות, וגם י"א זה העניין של י"א. זה גם כן מספר שקשור למעלה מסדר השתלשלות. הסדר השתלשלות י"א, למעלה מסדר השתלשלות. אתם מבינים מה זה? זה מה שהגמרא אומרת שטהורה, נוזל, י"א הלכה למשה מסיני. זה אומר שזה עניין של עבודה ודעת. על דרך הרצון לרב בסט. לפי הפירוש של רבי יצחק הרץ[?] הוא שהתניא, התניא בעצם

07:28 זה למעלה מסדר השתלשלות. שהעניין של תניא, פנימיות התורה והכוח לעבוד את השם יתברך, זה מצד הנקודה שלמעלה מסדר השתלשלות. זאת אומרת, זה בעצם כאילו שמתגלה עניין חדש. ספר התניא זה התגלות חדשה של פנימיות התורה למעלה מסדר השתלשלות, בדרגה גבוהה יותר שלמעלה מסדר השתלשלות, שנתן כוח לעבודה חדשה. עכשיו הרבי גילה עבודה איך שכל אחד יכול לעבוד את השם בדרך החסידות. חסידות חב"ד זה קשור למה שמוסבר בכמה מקומות, שהגילוי של חסידות זה גילוי חדש ולמעלה מסדר השתלשלות. אחרי זה אני זוכר שיחה של הרבי. אני לא יכול למצוא את זה עכשיו. אם יש מישהו שיודע איפה זה, אז אני אגיד לו תודה גדולה. אני זוכר הייתה שיחה של הרבי, אחד מהממ... הרבי דיבר גם כן ש... אז הרבי קישר את ספר התניא עם השולחן ערוך. והרבי דיבר שכמו שהשולחן ערוך מתחיל: יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי. אז הרבי אמר שברמז, בתניא גם כן, המילה תניא, יש שם את תניא. אז אמר הט"ז שבמילה תניא יש השם של יהודה, השם של תימא, השם של אריה ונשר, ואריה, נשר ואריה, נשר. ונו, מה הדבר השלישי? רץ כצבי ואריה. נמר, נמר, נשר וצבי לא נמצא. אז הרבי הסביר, הביא איזו שיחה. למה? למה אין ראשי תיבות של צבי? למה זה? אני ממש לא זוכר את הביאור. אני רק זוכר שהייתה פעם שיחה של הרבי שהסביר שעל פי רמז במילה תניא מרומזים העניינים שם. החתם סופר, הוא הסביר גם כן למה חסר העניין של צבי. על כל פנים, לא זוכר עכשיו מה ההסברה. והיה לפועל אז, אז, אז זאת

09:25 אומרת, הרבי התחיל, אף על פי שבהגמרא לא כתוב המילה תניא. הרבי בחר במילה תניא כדי לרמז את כל העניינים האלה. אז הרבי מתחיל כאן מהתניא: בסוף פרק ג' דנדה. גם כאן יש, ועוד ברשימות הרבי מביא בשם הרבי הריי"צ, שלמה הרבי התחיל את התניא עם המילים ״בסוף פרק ג' דנדה״. אז הוא אומר בשם הרבי הריי"צ שזה מרמז על הזמן שהתגלה התניא. מתי היה התגלות התניא? התניא התגלה בסוף זמן הגלות. נדה זה גלות. איך זה? איך הוא אמר שזה נדה? הוא אמר שבני ישראל לפני הגאולה הם נחשבים כמו נדה. כמו נדה, זו אישה שאסורה לבעלה. על פי זה בני ישראל, שנשואים לה', הם לפני הגאולה זה כמו נדה, שהם אסורים, כי יש ביניהם פירוד בין בני ישראל לקדוש ברוך הוא. אז נדה הולך על הגלות. פרק ג' דנדה זה הגלות השלישי. יש גלויות. יש את גלות מצרים, גלות בבל, גלות אדום. בכלל זה שלוש גלויות. אז הגלות השלישי זה הגלות שלנו. זה פרק ג'. וסוף פרק ג' זה סוף זמן הגלות. תניא בסוף פרק ג' דנדה. התניא יתגלה בסוף תקופת הגלות השלישי, פרק ג', הגלות השלישי דנדה. נדה זה הולך על הגלות. אז התגלות התניא, והתניא יתגלה דווקא בסוף זמן הגלות, כמו שהסברנו שדווקא בסוף זמן הגלות, מצד שתי הסיבות, הן מצד התגברות החושך בסוף זמן הגלות והן מצד התחלת הגאולה, שמאיר כבר האור של הגאולה, מצד שתי הסיבות האלה אז יתגלה התניא בעולם דווקא בסוף פרק ג' דנדה, בסוף זמן הגלות. זה מביא בשם הרבי הריי"צ, שמפרש ככה הסיבה למה הרבי התחיל עם המילים האלה, בסוף פרק ג' דנדה. אחרי זה הרבי

11:24 מביא את זה גם כן בשיחה. זה הרשימות גם רק לאחרונה. אבל יש איזו שיחה של הרבי קצת באופן אחר, אבל התוכן זה אותו תוכן. אז בקיצור אומר הרבי: תניא בסוף פרק ג' דנדה, משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. לפני שהנשמה יורדת לעולם אז משביעים את הנשמה: תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. יש כאן אם כך בשבועה, יש כאן שלושה פרטים. דבר ראשון אומרים לבן אדם, לנשמה, לפני שהיא יורדת למטה אומרים לה: תהי צדיק. דבר שני אומרים לה: אל תהי רשע, שלכאורה זה כפל הלשון. ברגע שתהי צדיק אז יש לך המצוי מונה. מה צריכים להוסיף אל תהי רשע? לא מובן. כל הדברים האלה הרבי יסביר בהמשך, אבל על כל פנים יש דבר ראשון תהי צדיק. דבר שני אומרים לו אל תהי רשע. ואחרי זה אומרים לו דבר שלישי: ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. תראה שאפילו אם כל העולם יגידו עליך שאתה כבר צדיק, אתה צריך לחשוב את עצמך כרשע. האמת היא ששם בגמרא כתוב עוד דברים. הגמרא שם זה הגמרא שכותבת כל מה שקורה בתינוק שנמצא בבטן האמא, שהתינוק אז הוא סגור לו העיניים, סגור לו הפה, והוא אוכל מה שאמו אוכלת, והוא סגור. וכתוב שם מלאך בא ולומד אותו תורה, ולפני שהוא יורד לעולם אז משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, וכל מה שכתוב כאן. ואחרי זה כתוב עוד דברים, הוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור, כל מיני דברים שאומרים לנשמה, עוד כל מיני דברים. אבל על כל פנים, לפי מה שאומרים כאן בתניא, כל הדברים שאומרים לו אחרי

13:03 זה זה לא השבועה, זה רק פרטים איך שהוא יוכל לבצע את זה. זה יכול להיות פרטים שניים. עצם השבועה זה רק הדברים האלה: תהי צדיק ואל תהי רשע, השבועה. זה הוא צריך להישבע, שתהי צדיק ואל תהי רשע, שהוא ישתדל להיות צדיק ולא יהיה רשע. ואפילו אם כל העולם כולו אומרים לו שהוא צדיק אז הוא יהיה בעיניו כרשע. מה זאת אומרת אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע? מה? מה הכוונה? מה פירוש של המילים? מה פירוש של המילים צדיק אתה? אז הפשט של זה מצד הנימוס. ואפילו אם העולם כולו אומרים לך שאתה צדיק, הבן אדם צריך להרגיש את עצמו, מצד הנוהג להרגיש את עצמו כרשע. אבל זה נקרא ענווה של שקר. זה נקרא שקר. זה נקרא ענווה של שקר. ממה נפשך? אם הוא צדיק, מה זאת אומרת אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה? אם הוא צדיק, מה אכפת לי מה העולם אומרים? אם הוא לא צדיק, מה אכפת לי מה העולם אומרים, ומה נוגע לכאן אפילו אם כל העולם אומרים לך צדיק אתה? ואני בעצמי כן יכול לחשוב שאני צדיק. זה רק מה שהעולם אומרים. מה הולך כאן? אז אחד מהביאורים שיש בזה, שהפשט הוא אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק. פירושו שאם זה בא מצד העולם. יש כאלה שהם צדיקים אמיתיים, יש כאלה. זה לא פשט שכל בן אדם שייך לעניין הזה, שכולם צריכים לחשוב על עצמם שהם רשעים תמיד. האמת היא שיש כאלה שהם באמת צדיקים. אלו שהם צדיקים, הם צדיקים לא בגלל שאנשים אומרים שהם צדיקים. הם צדיקים בגלל שהם יודעים מצד למעלה ומגלים להם. הם יודעים שיש להם דרגה של צדיקים, על דרך כמו שעכשיו מגיעים

14:47 אל הגמרא: רבי שמעון בר יוחאי, רבי שמעון בר יוחאי אמר על עצמו אנא סימנא בעלמא. רבי שמעון בר יוחאי אמר על עצמו יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אז רבי שמעון בר יוחאי הוא לא קיים מה שכתוב כאן? הוא אמר על עצמו שהוא בדרגה כזאת שהוא בטל לגמרי לאלוקות וכו' וכו'. כן, דרגה של צדיק גמור, אפילו יותר מזה. ראיתי בני עלייה והן מועטין. רבי שמעון בר יוחאי אמר את זה על עצמו. תכף אומר עליו בפרק י', בני עלייה זה צדיק. הוא עצמו אמר על עצמו שהוא צדיק. אז ההבדל הוא זה ככה: אם העניין הזה שהוא צדיק זה דבר שמגלים לו מלמעלה, מצד הנשמה, מצד הקדוש ברוך הוא, זה עניין אחד. מה שכתוב כאן בגמרא, בברייתא, זה אפילו אם... אם אתה, אם זה מצד העולם, מה שאתה חושב שאתה צדיק מצד העולם, כי מצד העולם החיצוני אתה לא עושה שום עבירה ואתה עושה רק מצוות, אז לכן אתה נמצא בדרגה של צדיק, אז אומרים היה בעיניך כרשע, שהבן אדם צריך להחזיק את עצמו שבאמת הוא לא צדיק. רשע, את זה צריכים להבין. עוד הרבי יבוא להסביר אחרי זה בינתיים.