שיעור עיוני בלקוטי שיחות חלק כ"ט שבת חזון

00:04 דובר 1 אז אה, הרבי רוצה שאנחנו נלמד ענייני בית הבחירה בזמן הזה. אז יש פה שיחה, שזו שיחה מאוד מעניינת, סוגיה יסודית בענייני בית הבחירה, שגם זה גם סוגיה בענייני בית הבחירה וגם סוגיה בארבעת הצומות. גם קשור לסוגיה שלמדנו במשך כל השנה, במשך סדר ד', כמו שנראה בהמשך. וגם ה-- האויסטייטש, התרגום, איך הרבי מס-מסביר את זה בעבודת השם, מאוד מעניין, מאוד מחודש. זה ה-החיבור הזה שיש פה בין ענייני גאולה ומשיח, ענייני בית המקדש, ענייני ארבעת הצומות, חסידות וענייני עבודת השם. עבודה פנימית, זה משהו מאוד מיוחד, מאוד מיוחד. אה, אפשר להגיד שזו אחת מהשיחות שנותנת לנו את ההסתכלות של הרבי אמ בתקופה האחרונה. זה מהשיחות של השנים האחרונות. זה מהשיחות של המ"ם, כשהרבי כבר הכין את העולם, את החסידים, הכל פונים להיכנס לאווירה של משיח, והרבה דברים גם בהשכלה גם בעבודה קיבלו מה שנקרא ממד, אן אנדער קוק, הסתכלות חדשה. אמ, אז השיחה היא משבת חזון תשמ"ב ותשמ"ד, בעיקר תשמ"ד. זאת אומרת עיקר הביאור זה משיחה של תשמ"ד. אני קצת זוכר את זה, אפילו לא יכול להגיד שאני זוכר את העומק, אבל אני זוכר. זו הייתה מהשיחות הראשונות שאני כבר הייתי בר מצווה, בחור. בעצם זה היה מהשבוע של בר המצווה שלי, הפארברענגען הזה. והרבי אז הסביר את השבת חזון. הרבי הסביר אז מאוד מאוד את המשל הידוע, שהרבי היה לו בזה כוח מיוחד. מה שהבארדיטשובער אומר, שבשבת חזון הקב"ה מראה לכל יהודי את בית המקדש. המשל של הבארדיטשובער עם הבגד, שהאבא עשה בגד לילד שלו והילד אה קלקל את זה, ואז עשה לו עוד בגד ועוד פעם קלקל. ובפעם השלישית

02:56 דובר 1 הוא עשה לו בגד והוא לא נתן לו את זה. הוא רק מראה לו את זה מרחוק ואומר לו: כשאתה תתקן את ההתנהגות שלך, תקבל את הבגד. דרך זה, אז הרי כן, אנחנו קלקלנו בבית ראשון שלנו, בבית שני גם כן. בית שלישי הקב"ה מראה לנו מרחוק, וזה הפשט של חזון. חזון מלשון מחזה. הקב"ה מראה לנו את בית המקדש מרחוק, וכשאנחנו נשנה את ההתנהגות שלנו עד שזה יהפוך להיות כמו טבע, אז, אז אנחנו נקבל את בית המקדש. זה בעצם תורת ה-- תורת ה... זה התורה ה-הבארדיטשובער. אז השיחה, כולם מכירים את זה, לומדים את זה בחיידר, בגן כבר שנה, והרבי היה לו בזה כוח מיוחד. זה לא רגיל כי זה לא תורת חב"ד, זו תורה של הבארדיטשובער. אף על פי כן זה מובא בחסידות חב"ד גם כן. זה ר' הלל מפאריטש מביא בשם הבארדיטשובער. זה לא מובא מהרביים. ר' הלל בשם הבארדיטשובער. הרבי פעם דיבר על זה גם כן, למה זה התגלה דווקא על ידי ר' הלל מפאריטש בשם הבארדיטשובער. זה גאנץ... הרבי הסביר גם כן על עניין למה זה התגלה באופן כזה. בפועל זה אחת מהתורות שהרבי עשה מזה גאנצע מסכתא. הרבי התבטא כמה וכמה פעמים ביאורים. כל פעם עוד ביאור ועוד נקודה ועוד עומק ועוד זה. אז השיחה הזאת, הרבי עומד פה על העניין של בגד. השאלה, הנקודה שהרבי עומד פה בשיחה הזאת, יש בליקוטי שיחות גם כן לכל הפחות ארבע שיחות על הסוגיה הזו, על המשל הזה. כאן, בשיחה הזאת הרבי עומד על הנושא של בגד. השאלה הפשוטה שהרבי שואל: למה המשל של הבארדיטשובער זה

05:02 דובר 1 בגד? לכאורה היה צריך להביא משל מבית. אותו עניין. הרי במקום להביא משל מבגד היה צריך להביא משל מבית. מה זאת אומרת בית? הרי בית המקדש זה בית, זה לא בגד. אז תמיד המשל צריך להיות הכי דומה לנמשל. אז היו יכולים להגיד שהאבא שמאוד אהב את הילד שלו והוא בנה לו בית או חדר או כזה. היום באמריקה זה מצוי שיש לכל ילד חדר. זה הרבי לא אמר את זה, אני אומר את זה. על כל פנים, האבא בנה, נתן, בנה לילד שלו את החדר והילד הרס את החדר. ואז הוא עוד פעם שיפץ את החדר ועוד פעם הוא הרס את זה. בפעם השלישית האבא אומר לילד: אני אעשה את החדר, אתה לא תשתמש עם זה. תקבל את החדר אחרי שתתנהג. כאילו אותו משל רק עם בית, כי זה יותר מתאים עם העניין. זו בעצם השאלה של השיחה. והביאור זה ביאור נפלא. כן, שאלה מעניינת, כאילו משל. אבל הרבי בונה על השיחה הזאת יסוד עמוק בכל הסוגיה של, כמו שאמרנו, גם סוגיה בארבעת הצומות, גם סוגיה בימי המשיח, הגילויים של אדמו"ר הזקן ואיך שזה... למה דווקא המשל הזה נוגע לנמשל בקשר לנושא שהילד שלו בזמן הגלות אנחנו צריכים לשנות את ההתנהגות שלנו, שזה יהיה טבע. בקיצור, זה, זה המהלך. אז איך אנחנו נעשה? נלמד את השיחה בפנים, נלך ישר לנקודה. מה אתם אומרים? אני חושב שנלך יותר. אוקיי, כבר הקשיבו את כל ההקדמה הזו. Anyway, מה נעשה? אה? חוץ מזה שאני לא, אני רוצה ללמוד את זה ביידיש. כן. אה? מה, לתרגם? מה עושים? איך נוהגים? אני פשוט לא רגיל ללמד שיחות. אני לא יודע איך. איך זה עובד.

07:12 דובר 2 מקריאים.

07:13 דובר 1 אה?

07:13 דובר 2 מקריאים ולקרוא על אביו.

07:15 דובר 1 לקרוא ולתרגם ומהר. נו מה? ידוע, ר' הלל מפאריטש מביא בשם הרב מבארדיטשוב שבשבת חזון מראים לכל יהודי את בית המקדש. איך עוד על המגמש זה לא עושים ברוך? ידוע שר' הלל מפאריטש מביא בשם הברדיטשובער, אז למה קוראים לזה שבת חזון? שאז מראים לכל יהודי את בית המקדש מרחוק. לכן, הנה יציאה מן הפשוטה. וטעם ודאי ששבת נקראת שבת חזון על שם ההפטרה. הסיבה בפשטות למה קוראים לשבת הזה שבת חזון? זה על שם ההפטרה. יועץ הדוסים בשבת החלה סמוך לתשעה באב. מכיוון שזה שבת שקרוב לתשעה באב, זאת מנהיגות ההפטרה. חזון ישעיהו, זה התחלת ההפטרה, זה חזון. זה השבת השלישי של השלוש הפטרות פורענות. כלומר שמתקרבים יותר לתשעה באב, יותר פורענות. בתשעה באב זה שבת, זה ערב תשעה באב, אבל תשעה באב גופא דווקא כי השבת לא דין כנה ואלו. אז לפרן נן כמה דיי דן תשעה באב בדברים שבצנעה, עד כדי כך כאשר יש שבת, כשחל שבת ערב תשעה באב כמו השנה הזאת, או שבת תשעה באב, אז יש כל מיני עניינים שנוגעים בצנעה. זה מתוך תנ"ך. איך ליטר גיסה? זאת אומרת בבית בשבת חזון ממילא לא רואים את זה, שמראים לכל יהודי את בית המקדש. סולידריות שפכו ושחטו תשעה באב בגלל שזה קרוב לתשעה באב. זה זה זה יש שהיא יותר עוז אין הקשר בין תשעה באב בחודש שבת כמו בשנה זו, כשתשעה באב חל בשבת. אז עוד יותר כנראה כשהשיח נתפס זה היה תשעה באב בחודש אב. מאוחר זה זה זה לאנדר קווי, ושבת חזון נזכרת בתשעה באב בעצמו יותר כאשר יוצא כשהשבת זה לא תשעה באב. אז השנה הזאת זה יוצא ערב תשעה באב. זה גם כן שבת מיוחדת בקשר

09:14 דובר 1 לתשעה באב. טוב, אז בבית שבת חזון למידה זה לא רואים, אף על פי שאין רואים את זה בגלוי. זה שמראים לכל יהודי את בית המקדש, למרות שלא רואים את זה בגלוי. נו, מה התועלת? מראים את בית המקדש. אף אחד לא רואה את זה. כן, ראית את בית המקדש בחדר? היו שואלים אחד את השני: חלמת? מתי ראית את בית המקדש? אז היו ילדים שהיו משקרים וילדים שלא היה להם את השכל לשקר. אגב, אני ורדית שבאותה תוכנית, אז בבית לא אצל צדיקים או נבלה אצל צדיקים גדולים. הברדיטשובער לא אמר אף פעם שמראים את זה רק לצדיקים. כל שכן לגבי צדיקים גדולים. לא, מראים לכל אחד. אדרבה, הוא אומר שכל אחד רואה את זה. אז מה הפשט? הרי זה פה אנחנו לא רואים. מסביר הרבי, זה פירוש דפור נשלמה בפשטות. מה הפשט? שהרבי מבארדיטשוב אומר שמראים את בית המקדש על דרך. בגמרא זה כתוב על דניאל, זה בדומה למאי דכתיב על דניאל. הרי על דרך, אתם שמים לב שזה מודגש, על דרך. כי יש בליקוטי שיחות גם שיחה על הסיפור הזה, ושם הרבי אומר שזה לא בדיוק אותו דבר. יש הבדל בין, בין העניין של דניאל לעניין הזה, לכן הרבי אומר על דרך, זה דומה, אבל לא לגמרי. מה כתוב בדניאל? וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. כן, מכירים את הסיפור של דניאל. הגיעו מלאכים והם היו שם בחדר וזה הפיץ פחד על האנשים שהם ברחו והם התחבאו אף על פי שהם לא ראו שום דבר. דניאל ראה את המלאכים

11:03 דובר 1 שהגיעו, אבל כל האנשים היו עמו. הם לא ראו שום דבר, אבל קיבלו פחד. והגמרא אומרת, כן, זה מה שהגמרא מביאה פה. הגמרא שואלת: אם אינהו לא חזו, מאי טעמא איבעיתו? כי הגמרא שואלת, לכאורה למה הם קיבלו פחד אם לא ראו שום דבר. הגמרא מתרצת: אף על גב דאינהו לא חזו, מזלייהו חזו. הגמרא אומרת: מזלייהו חזו. נכון שהם לא ראו בגשמיות, אבל המזל היו למעלה. משהו רוחני רואים וזה השפיע על המציאות שלהם פה למטה. זה זה זה נישט פשט, זה אנשים אימי זיין פרטית גבעון דניאל. זה הגיעו למראה לא בגלל שדניאל סיפר להם, לכן הם קיבלו פחד. לא. לא, מזלייהו חזו. דניאל לא היה צריך לספר להם שום דבר. הם הרגישו משהו במזל. היה ראייה במזל הרוחני וזה השפיע עליהם פה למטה. עניין של אם הראייה עם חזון המזל בעצם הזדעזעות, חרדה גדולה נפלה. וזה גם, וזה זיין, וזה זיין. פועל פה למטה, כי זה שהמזל למעלה ראה השפיע עליהם פה למטה, כפי שהם לא רואים. אבל זה פעל עליהם. על דרך זה מובא בענייננו. אותו דבר גם בעניין שמדברים פה. אז ראיית בית המקדש, ולא רואים בשבת חזון, זה נישט לאדמינן, אבל צריך להיות צדיקים, וזה לא, זה לא הפשט שהברדיטשובער ראה את זה והוא סיפר לנו, כמו להגיד, כן, קיבלנו את זה ממישהו אחר, או נאך מער, זה אני אסמיגל, ששם ישראל לא אוכל. ולשון חז"ל הנ"ל, לשון ... הנ"ל, מראים, ולשון הקודש חזון, לכל אחד ואחד, כמו שהברדיטשובער אמר שמראים את זה לכל אחד. זה עניין של ראייה, אז מזלייהו חזו, זה אין

12:56 דובר 1 מראים, מראים למזלייהו. המזלייהו רואה את זה, והוא, הנשמה, און דאס פועל'ט אויף דעם אדם, על גוף ונפש של האדם. זה משפיע גם על הבן אדם פה למטה בגוף ונפש של האדם. אז כמו שאמרנו, אז בשיחה פה הרבי מדמה את העניין של ראיית בית המקדש למזלייהו חזו. אז כמו שאנחנו יודעים, מה הפשט מזלייהו חזו? אני לא רואה, אני לא יודע, אבל יש משהו במזל, הנשמה שלמעלה שרואה את האמת, רואה משהו, וזה משפיע על הנשמה למטה. אז על דרך זה גם כן. הנשמה למעלה רואה את בית המקדש בשבת חזון, וזה משפיע פה למטה שההתנהגות תשתפר וכל זה. זה, ועוד שאמרנו שזה רק על דרך. תסתכלו בהערה שתים עשרה, הרבי מביא, בליקוטי שיחות יש שם מובא שזה לא. זה הרבה יותר מזה. זה הרבה יותר בפנימיות. תעיינו בליקוטי שיחות. הרבי שמה מסביר שהרי הנקודה של ראיית בית המקדש, הרי כל המטרה של ראיית בית המקדש זה כדי שיוכל להיות בהנהגה, הבן אדם שישתנה. כמו המשל של האבא שמראה בגד. למה מראה את הבגד? כי הוא רוצה שההנהגה של הילד לא תהיה אותו דבר, שיהיה שינוי בהנהגה. על דרך זה כל העניין של ראיית בית המקדש זה כדי לפעול שינוי בהנהגה של יהודי. עבודת השם יהיה אצלו כמו טבע. אז אם זה רק מזלייהו חזו אז זה לא, אז זה מקיף. אז לא יוכל. זה מקיף מלמעלה. הרי רוצים שזה יהיה בהנהגה של הבן אדם, שזה יהפוך להיות לטבע. אז זה לא יכול להיות רק מקיף. צריך להיות שיבוא בפנימיות, על דרך כמו שמובא במאמר על עץ החיים. כן, שיש עניינים שמגיע מלמעלה וזה מקיף

14:49 דובר 1 ואז זה נשאר במקיף כמו אמונה וכולי. ראייה מלמעלה שצריך לבוא בפנימיות. אז לכן הרבי אומר שבעניין פה זה הרבה יותר בפנימיות. זאת אומרת, נכון שמראין את בית המקדש, אבל זה ראייה, מראין באופן כזה שמשפיע על הבן אדם שהוא ירצה להשתנות. הרבי מסביר שזה הדיוק בלשון מראין מרחוק. מה הדיוק בלשון מראין? זה הכל בשיחה שם, צריכים ללמוד את השיחה. זה גם שיחה מאוד יסודית, חסידות. כן, מראין מרחוק. מה הדיוק מרחוק? שזה גורם לבן אדם הרגשה של צימאון. כשיש משהו מרוחק אז מצד הריחוק של הדבר זה מעורר אצל הבן אדם געגועים, צימאון. אז עבודתו של מראין מרחוק. זאת אומרת, יש פה סוג של גילוי שמראין את הבן אדם באופן שהבן אדם מרגיש שהוא רחוק, וזה שהוא מרגיש שהוא רחוק מעורר אצלו רצון להשתנות, ואז פועל אצלו גם פעולה בפנימיות. זה ריחוק שלמה בשיחה שם הרבי מביא שלכן זה ר' הלל מפאריטש בשם הברדיטשובר. הברדיטשובר זה מקיף כי זה פוילישע חסידות, זה חג"ת, זה עניין של מקיף, לכן הוא זה שגילה את העניין. אבל מי חזר את זה? ר' הלל. ר' הלל היה חסיד חב"ד, אז זה, אז זה היה פה חיבור שגם זה עבודות. אז על כל פנים, אם נגיע לענייננו, תכל'ס, מה הנקודה? הנקודה היא שהסיפור הזה שהברדיטשובר סיפר לנו זה מגיע לכל אחד ואחד. כן, זאת אומרת שכל יהודי רואה באיזשהו אופן את בית המקדש וזה אמור להשפיע עלינו שזה יפעל שאנחנו נהיה בפנימיות לגמרי. זה, זה, זה תכלית העניין. והוא גם כן קודם הרי מביא גם עוד עניין מאוד חשוב, שזה אודות הבת קול גם כן על דרך זה כתוב מהבעל שם טוב,

16:42 דובר 1 אה, כל הבת קול, יוצאת בת קול ואומרת, כל יום יוצאת בת קול מהר חורב. כל העניין של הבת קול זה גם כן אותו עניין. למי שומע את הבת קול? צדיקים לא צריכים את הבת קול כי הרשעים הרי לא שומעים. אז גם שם אומרים אותו דבר, שיש את הבת קול משפיע על המקיף, על היחידה, על החיה, ומשמה מגיע גם להתעוררות תשובה, שהבן אדם פתאום מקבל רצון להשתנות. זאת אומרת באיזה אופן זה משפיע? גם כן, זה, זה מצד המקיף, אבל אודות שזה צריך לקרות בפנימיות. אוקיי, ביי. פה סדר תכלית תכל'ס בית של בית המקדש השלישי, מה העניין של הראות בית המקדש השלישי? שזה ברדיטשובר מבאר מטעם משל: לפני החותם בעזרת ה' את הטהר מהו שוזן קינד. משל מאבא שעשה בגד יפה לילד שלו. און דער קינד האָט דעם בגד צעריסן לכמה קרעים. הילד קרע את הבגד לחתיכות. האָט דער פאָטער געמאַכט צווייטן לבוש. האבא עשה לו לבוש אחר. אָבער קינד האָט דעם צווייטן בגד צעריסן. הילד קרע את הבגד השני גם כן. האָט דער פאָטער אויך געמאַכט פאַרן קינד אַ דריטן לבוש, שעשה לו בגד שלישי. אָבער האָט דאָס ניט געגעבן אים אָנטאָן. האבא לא נותן לילד את הבגד השלישי. נו, לפרקים רחוקים, ידועים מאוד, מאוד, כן, בזמן מאוד רחוק, באַווייזט ער אים דעם לבוש, מראה לו את זה. זאָגט ניט דער בית, אומר לו אז אני צריך פירן בדרך היושר, שיתנהג טוב, וטרם אים גם אים אָנטאָן, יתן לו את הבגד להתלבש. און דורך דעם איז דער פאָטער מרגיל אותו בדרך היושר. על ידי זה הוא מרגיל אותו ללכת בדרך הטובה. ביז עס ווערט ביים קינד כטבע. הוא מרגיל את

18:16 דובר 1 הילד לאט לאט עד שהילד נהיה אצלו טבע להתנהג בדרך היושר. און דאַן גיט דער פאָטער דעם לבוש דעם קינד. אז האבא נותן לילד את הבגד, אז אני אומר טוב שהוא ילביש את זה. ומובן מתאר הנ"ל, אה, דוסי זה המשל על שתי בתי מקדשים. ללכת על החורבן או על בית השלישי, דן ביטר זה לא. השלוש הבגדים זה משל על שתי בתי מקדש הראשונים שנחרבו ובית השלישי שזה הבית שלעתיד לבוא. אוקיי, זה המשל. ממשיך הרבי.

18:46 דובר 13 למה הוא אומר לפרקים רחוקים? איזה עוצמה? ידוע איזה עוצמה אנחנו צריכים?

18:52 דובר 1 לא, לפרקים רחוקים, פעם בשנה.

18:54 דובר 13 לא, פעם יותר. לא, כן.

18:56 דובר 1 לא.

18:58 דובר 13 לפרקים זה לא.

18:59 דובר 1 זה ממש מעניין שזה פעם בשנה. כן, בערך בשנה בכל זאת. כי ידוע, כל משל פון תורה, פרטי סדר זה למידות וכל הפרטים. ידוע שכל משל בתורה מדויק בכל הפרטים. ובמילא, כיוון דה משל, זאת הרב מברדיטשוב, איז מובן אַז המשל זה בדיוק מה שעושים אנשים. אמר את זה הרב מברדיטשוב ואז המשל מדויק עם כל הפרטים. העניין של הרב מברדיטשוב חשוב מאוד. אך לפי זה פולשטין די בתי המקדשות זיינען געווען דירות קבע, בית ניט בית עראי. כי הרי כל העניין של הבית המקדש זה בית קבע. זה המעלה של בית המקדש שזה לא בית עראי. בית קבע. כי זה געווען משכן עשוי שתי והיה משכן אוהל. ידוע כתוב בחסידות שיש הבדל בין משכן למקדש, שהמשכן נקרא אוהל כי זה היה עראי. איך אומרים פרוביזוריון?

19:53 דובר 13 טמפוררי.

19:53 דובר 1 מה זה טמפוררי? מה שאין כן הבית המקדש זה קבע. קבע זה דווקא בית. כן, לכן זה מהבית. זה ממקום קבוע. כי פשוט דזך דה רוח דה משל פון לבוש, אז מה הוא עושה? יש כביכול שתי חליפות. בגד זה הפוך מקבע. בגד זה משהו שמחליפים. אז למה צריך בית? עושים חוסך או עושים לא צריכים לבוש, זהו, יהיה לנס לא לזמן מוגבל. זה שכתוב הטבע של הבגדים לא התקלקלו, זה לא הטבע. זה התורה אומרת בתור נס. והנס עצמו גם היה לזמן מוגבל, אחרי ארבעים שנה. באיזשהו שלב מתקלקל ויש זה צריך להיות. וכן זהו, מה שרואים, נו, משהו מדויק לבית המקדש של הבית. זה שתי, שתי שאלות. שאלה ראשונה שזה פשוט לא מתאים. בית המקדש זה קבוע ובגד זה עראי. דבר שני, אילו אתה כבר מחפש משל, אותו משל היית יכול להביא מבית נו, מער לעיקר וכו', משל לחיים. עוד יותר. שאלה שלישית, כן, מהי הכוונה במושג? הכוונה במושג זה הנגלה בית המקדש, הלב והבית של מנה ניט חורבה. לכתחילה, כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו בית ראשון, אותו דבר בית שני, הוא נתן לנו את זה כדי שיישאר נצחי. הכוונה של הקדוש ברוך הוא היה, הוא רצה שזה יהיה בית נצחי. כן, זה היה המטרה. אנחנו קלקלנו, אבל אילו זכו, קיים היה קיים נצחי. אם היינו מתנהגים טוב אז בית ראשון היה בית נצחי. אז זה גם בית שני. כי זה וזה היה משוער. ויפס אוהב את המושג לבוש. איך מתאים בכלל המשל של לבוש, הפוך מכל המטרה? הרי הוא רוצה לתת לו דווקא שזה יהיה נצחי. איזה משל זה נצחי? בית זה לבוש, בית זה נצחי.

21:42 דובר 1 לבוש זה לא נצחי. לבוש זה לכתחילה לבוש. אתה נותן לבן אדם בגד. אתה יודע שהבגד לא יהיה נצחי. הבגד זה לשנה שנתיים מקסימום. באיזשהו שלב זה כבר מתקלקל כי אתה לא משתמש עם זה. אז כל הכוונה הוא שהקדוש ברוך הוא רצה לתת לנו בית שזה יהיה קבוע, נצחי. ועל זה מביאים את המשל. והמשל זה ממשהו שזה לא נצחי, ותופס את המושג לבוש. מה שזה על ידי זה, זה היפך של נצחיות. כן. אז ממילא מה? אז יש פה שלוש שאלות. עוד הפעם. שאלה ראשונה, תראה, אז בית המקדש זה עניין של קבע. למה מביאים משל מלבוש? זו שאלה פשוטה. כן, זה בית קבוע. למה? מלבוש הוא לא קבוע. שאלה שנייה זה, כן, למה הוא מביא בכלל משל מבגד? הוא היה יכול להגיד אותו משל מבית. כן. שאלה, למה הוא בחר במשל מבגד? שאלה שלישית, זה היפך כל הכוונה. הכוונה בנתינה של בית המקדש הייתה שזה יהיה דווקא נצחי. ואז אתה אומר משל מאבא שנותן בגד שהוא יודע שזה לא יהיה נצחי. לכתחילה, כשהאבא נותן בגד, הוא יודע שהבגד לא יהיה נצחי. זאת אומרת, זה היפך כל העניין. כן, לכאורה צריך לומר, שם בהערה עשרים ושתיים, מעניין, הרי הוא מוסיף, נראה. הגמרא הרי אומרת: לא כאברהם שקראו הר, לא כיצחק שקראו שדה, ויעקב שקראו בית. אז הבית השלישי קרוי בית, זה נקרא בית. זאת אומרת, כל, כל, כל השם שלו זה, זה בית. אז עוד יותר היה צריך להביא את המשל מבית. לכאורה צריך לומר שבית דומה מאוד גם ללבוש. תמיד מה שנקרא קבוע וטריוויאלי. נכון שיש מעלה בבית וגם בלבוש זה בהחלט מה זה

23:39 דובר 1 לבוש, ולכן טוען בית ובניו נדן שייך זה פעולות מבן אלוג אין בדרך היושר יש מעלה דווקא לבגד. בעניין שאנחנו רוצים לדבר פה במושג של המגיד, שהאבא רוצה שהילד ילך בדרך היושר, שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נלך בדרך היושר, שזה יהיה כמו טבע, כדי שאנחנו נהיה מוכנים לגאולה, לבית המקדש השלישי, נוגע בעניין הזה בית המקדש, כל בית זה לא עשיית לבוש. בין זה נוגע דווקא העניין של לבוש יותר מבית, או נידה זה דברים מבית. זאת אומרת, זה החידוש. הרבי עכשיו הולך לחדש בשיחה הזאת של ענייננו. מה, מה אנחנו רוצים להרוויח פה? פה אנחנו רוצים להרוויח שהנהגת הבן תהיה כמו טבע, לשנות את הנוהג של הבן. אז בפרט הזה משל של לבוש זה משל יותר טוב מבית, ולכן הברדיטשובר בחר במשל הלבוש. זאת אומרת, ככה שים לב כאילו שזה לא סתם משלים, שכל פרט למשל מדויק, וכאן בענייננו נוגע דווקא בעניין של לבוש ולא עניין של בית. זה למרות שבית זה יותר קשור עם בית המקדש, עם כל הפרטים שאמרנו קודם. אבל יש עניין מיוחד שיש דווקא בבגד, מה יש בבגד שאין בבית, ובעניין הזה נוגע לנו פה בבית שלנו וניגע למה שמדברים פה, ולכן מביאים משל מבגד. מה יש מיוחד בבגד שאין בבית? אז זה הרבי עכשיו יסביר. רואים אבל, רבי יורד, איינער פון די עיקר חילוקים צווישן לבוש און בית איז, אז הלבוש איז צוגעפאסט לויט די מאס פון אדם, על ידי אחד החילוקים העיקריים שיש בין בגד לבית. שמה שבגד נמצא לפי ערך הפרטים של הלובש, והבגד דארף זיין די אורך ורוחב זיינע בעצם מיט מידת אורך ורוחב של אדם, ניט קצר

25:39 דובר 1 או ניט לענגער. בן אדם נורמלי לובש בגדים לפי אופן המידות שלו. כן, הבגד לא, לא מדי קצר, לא מדי ארוך. ומביא את הדין בנוגע לבגדי כהונה, זיי דארפן זיין לכבוד ולתפארת, אז זה דארף זיין כפי מידותיו של הכהן. אצל הרבי, אצל הרבי הכל זה הלכה. כן, אתה צריך הלכה. זה מציאות. אבל אצל הרבי זה לא הלכה. למה דווקא שזו מציאות נכונה? זה חייב להיות לזה עוגן בהלכה. כשהיו עושים את הבגדים של הכהן גדול, הכהנים, אז היה צריך שהבגדים יהיו לפי המידות של הכהן. זאת אומרת, היו תופרים את הבגדים כי התורה אומרת שהבגד צריך להיות לכבוד ולתפארת, וממילא צריך להיות בנוי לפי המידות שלו. זאת אומרת שבבגד מודגש שפרטי הבגד צריכים להיות מתאימים לפרטים. יש את זה בדרך צחות, גם הפתגם המפורסם שהוא מביא, שהעניין של הפרנסה זה הלבוש. כן, הכלי לפרנסה, זה כתוב בחסידות, חלל שתעשה, שהבגד, הפרנסה, זה כלי ששם נכנסת ברכת ה'. ואם בן אדם מכניס את הראש שלו בפרנסה יותר מדי, אז הוא אומר, כמו בן אדם שעושה בגד מדי ארוך, שאז במקום זה שהבגד יעזור לו, אז להפך, הוא כל הזמן, איך אומרים, נתפס ונתקע וזה. זה במקום שלעזור לו, זה ההפך, זה מזיק אותו. צריכים להיזהר לא ללכת עם בגדים מדי ארוכים. זה אומר משל בנוגע לעניין הכלי והלבוש, שהלבוש לא יהיה מדי גדול, שאז הברוך, במקום שעל דרך זה גם בענייננו, בגד יש בעניין שצריך להיות לפי מידות אדם. מה שאין כן ביי בית, איז מידותיו, אורך ורוחב, עס גרעסער ממידת אדם. בבית אבל זה לא ככה. בית, מלכתחילה בן אדם לא בונה בית לפי המידות שלו. להפך, אדם

27:37 דובר 1 בונה בית הרבה יותר גדול מהמידות שלו, ומביאים את ההלכה. אז הבית חייב במזוזה. נו, גם פה הכל זה הלכה. גם כשבן אדם בונה בית על פי ההלכה, מתי הוא חייב במזוזה? לכל הפחות מוז ד' אמות על ד' אמות. צריך שהבית יהיה לו את המידות של ד' על ד'. ד' אמות על ד' אמות. עס איז מער ממידת אדם, ד' על ד'. זה הרבה יותר מהרוחב והגובה והרוחב של אדם. מידת אדם איז, בעשירוב ומקווה גם זה יש הלכה. כמה זה מידת אדם? אמה על אמה ורום ג' אמות, כמידות של אדם. כמה הבן אדם? הבן אדם הוא אמה על אמה, בגובה שלוש אמות. זה, זה יכול להיות קצת יותר, כן? אבל על כל פנים, זה במקווה, זה הדין של מקווה, ארבעים סאה. הבן אדם מתכופף, בקיצור נכנס, באמה על אמה ברום שלוש אמות, זה הארבעים סאה של מקווה. אז מה אנחנו רואים? שבית על פי הלכה הוא הרבה יותר גדול משיעור מקווה, שזה שיעור אדם על פי ההלכה. אז מזה אנחנו מבינים שבית לא עשוי לפי המידות של האדם. מה שאין כן בגד כן עשוי לפי מידות של האדם. אז נשאלת — אז, אז מה אנחנו רואים? מה יש בבגד? מה יש בבגד שאין בבית? מה המעלה של בגד? המעלה של בגד זה שכל פרט ב-ב-בגד בנוי לפי, לפי פרטים, ה-המציאות של האדם.

29:14 דובר 15 נו, אז זה גורם שצריך ד' על ד' בגלל שזה ראוי לדירה.

29:18 דובר 1 נו?

29:19 דובר 15 אז זה בשביל האדם.

29:20 דובר 1 כן, אבל זה לא מדוד בפרטים של אדם, בכללות של אדם.

29:24 דובר 15 ד' על ד' זה, זה לכולם שווה. מה שאמרתי זה לכל, לכולם.

29:31 דובר 1 בכל-- בדיוק, בדיוק. זה הנקודה. וואו. פון דעם פארשטייט זיך אז השייכות של הלבוש של אדם המלובש בו איז א סך פרטים'דיקער ונענטער ווי די שייכות פון הבית צו דעם וואס וואוינט. אז מזה אנחנו רואים שבגד קרוב לאדם, כן, באופן הרבה יותר פרטי, כן, פרסונלי, לכל הפרטים, הרבה יותר מהשייכות של אדם לבית שאדם גר. או זה מה שנקרא בחסידות מקיף הקרוב, מקיף הרחוק, כל, כל העניין הזה. און דערפאר איז דא אויך האונטערשייד צווישן לבוש און בית אויף וויפל מען קען האבן פון זיי השערה וועגן דעם אדם שבהם. לכן יש גם כן הבדל בין לבוש לבית, כן, בנוגע עם ה-- איך-- כדי להכיר את האדם. זאת אומרת, אתה מסתכל על לבוש ואתה רוצה להכיר את האדם דרך הלבוש שלו. אתה מסתכל על בית ואתה רוצה להכיר את האדם דרך הבית, אז יש הבדל מאוד גדול כמה אני יכול להכיר את האדם דרך הלבוש, וכמה אני יכול להכיר את האדם דרך הבית. במקור: דורך א לבוש, אני מסתכל על בגד, קען מען פון אים וויסן וואס זיינען די פרטים פון דעם לבוש בו. אם אני מסתכל על בגד של בן אדם, יש לי מושגים הרבה יותר פרטיים על האדם או כ-- רוח-- וכיוצא בזה. און דער בגד איז לפי מידותיו הפרטיות של אדם זה דווקא, כמו שאמרנו. מה שאין כן דורך זיין הבית. אם אני רואה בית, קען מען הרוב מה, השערות כלליות וועגן דעם איינער פון דעם בית. אני יודע דברים כלליים רק. ס'איז הבית פון העשיר, פון העני, בית של עני, בית של עשיר, וכיוצא בזה. מען קען אבער פון בית ניט

31:19 דובר 1 וויסן אויף די קליינע פרטים פון דער בעל הבית. כן. אז עוד פעם, כן, מסתכלים על האדם דרך הבגדים, אז יש לי השגה בפרטים של אדם. כשמסתכל על האדם דרך הבית אני יודע דברים כלליים על אדם, אבל אין לי מושגים פרטיים על אדם. אז לפי מה הרבי אומר לנו פה שמה ההבדל בין בית ולבוש? שזה יהיה הנקודה של השיחה שהרבי עכשיו יסביר את זה באופן נפלא בכל ה, כן, הכוונת העניין של בית המקדש, כן, שההבדל בין בגד ובית, שבבית אנחנו, יש קשר רק כללי לאדם, אבל הפרטים לא, לא, לא, לא קשורים. מה שאין כן בגד, אז יש קשר בין הפרטים עם אדם, ועד כדי כך שאני יכול דרך הבגד, דרך, דרך הפרטים של הבגד להכיר את האדם. הסיבה למה הרבי מוסיף את החלק האחרון פה, זה שהוא כבר אמר, זה שזה מאוד מאוד פשוט. כן, בית לא עשוי לפי המידה של האדם. בגד כן עשוי לפי המידה של האדם. זה שהרבי הוסיף פה שאפשר להכיר דרך הבגד את האדם יותר ממה שאפשר להכיר דרך הבית את האדם, כי זה נוגע לנמשל. בנמשל אנחנו רוצים להגיד, עוד מעט נראה, שאנחנו דרך בית המקדש יש לנו הכרת אלוקות, כאילו שאתה מסתכל על בית המקדש, אז אתה מכיר, מקבל מושגים על הקדוש ברוך הוא. זה, זה הוורט שאנחנו נראה. אז לפי הביאור של השיחה נבין למה הרבי הוסיף גם את הפרט הזה בסוף הסעיף. הכוונה. אוקיי, עכשיו מתחיל הביאור. כל זה, זה הכל הקדמות. עכשיו סעיף ה', מתחיל הביאור. רוצים לשתות משהו? לאכול משהו? אני לא נותן לכם לאכול. תגידו ברכה. ברוך אתה ה'. ברכת

33:17 דובר 1 הברכה. אז תברך ומכתב רוחני. זיינה, תעדוף משהו אחר. כל גוטע. סעיף ה'. פי זה יובן גם טעם פון וואס די משל דווקא פון א לבוש און ניט פון א בית. עכשיו הרבי מתחיל להגיד את הוורט. אחרי שבנינו את היסודות, אז עכשיו בוא נסתכל מה העניין פה. למה הברדיטשובר רבי משל מבגד ולא מבית? אומר הרבי כך, דקדוש-- סתם יש פה הערה יפה גם כן, הערה עשרים ותשע, שהרבי אומר שחוץ מזה שדיברנו שהבגד עשוי לפי פרטי אדם, שיש גם כן בגדים שונים, יש בגדים לרגליים, בגדים לגוף, בגדים לראש. יש לבושים מיוחדים ושונים לכל חלקי הגוף. לבוש הראש, לבוש הגוף, לבושי הרגל. כן, רואים בשבת שמונה עשר לבושים. הכל יש לרבי, מה שיהיה. כן, שבת יש שמונה עשרה לבושים. הגמרא שם אומרת, כן, שיש דליקה בשבת שצריכים להציל בגדים. אז בן אדם יכול להתלבש עם שמונה עשרה לבושים כי זה המקסימום של בגדים. הגמרא שם עושה רשימה כמה בגדים, כן, יש שמונה עשרה סוגים של בגדים שאפשר ללבוש. דרך אגב, הרבי מביא את זה גם באחד המקומות בתור מקור לעניין של ירמולקע, כיפה. יש אות של הרבי מאוד מעניין. זה אחד ש... כן, זו שאלה מפורסמת, שלא-- מה המקור שצריכים ללבוש כיפה, כן? איפה זה כתוב פעם ראשונה? העניין של כיפה לא כתוב מפורש. בשולחן ערוך זה מובא, אבל לפני זה מה המקור הראשון? אז הרבי מביא את הגמרא הזאת בשבת עם השמונה עשרה בגדים. יוצא שיש כיפה ומצנפת. אנחנו לומדים שזה לא משהו שהתחדש לאחרונה. כבר היה בזמן הגמרא גם. הכוונה. יש איזה וורט גם כן מהאלטער רבי. מהאלטער רבי מספרים ששאלו את האלטער רבי למה הוא לובש בגדים

35:25 דובר 1 מיוחדים. כאילו שהטענה היה שהוא מחזיק מעצמו. הוא מדבר על ביטול, כן, זה היה מין הטענה על האלטער רבי, כאילו שהוא לובש בגדים מיוחדים. אז האלטער רבי ענה פשוט כי הראש, יש ראש, יש גוף, יש רגל. הראש שמים בגדים מיוחדים, כאילו הוא המשיך את ה, המשיך את ה, את הבדיחה מה שנקרא. זה פשוט, זה סיפור גם של בלצה. שאלו אותו למה הוא, למה הוא אוכל בשר עוף. אז היה בשר עוף רק לעשירים. היו אוכלים בשר עוף. למה הוא צריך לאכול עוף? למה הוא נוסע עם סוס?-

36:16 דובר 16 הגמרא גם.-

36:17 דובר 1 אה?

36:17 דובר 16 הגמרא גם.-

36:19 דובר 1 כן. למה הוא אוכל זה? הגמרא ... תלמיד חכם אתה. כן. למה הוא אוכל? למה הוא עם שני סוסים, ועל העגלה יש שני סוסים? למה הוא הולך עם מעיל פרווה? זה שלוש תלונות. אז האלטער רבי אמר: אני הולך עם מעיל פרווה כי זה יותר חם, ושני סוסים כי זה נוסע יותר מהר. ועם אהה מה זה היה?-

36:46 דובר 16 בשר עוף.

36:47 דובר 1 בשר עוף כי זה יותר טעים. זה היה כאילו, ככה אמרנו. מגניב לענייננו. ווייטער, איפה אנחנו עוזבים? סיפור. כן, זה גמור על דעתם. רבות המעלות דווקא לפניו שנפגש בקדושה פון בית המקדש. כאן מתחיל הווארט. הקדושה של בית המקדש איז ניט נאָר פון איין קדושה כללית. בית המקדש זה לא רק קדושה אחת כללית, זה לא העניין. זאת ועושה את זה בית לה'. יש לך בית? לא. בית המקדש יש משהו מיוחד. אני פרם חילוקי מדרגות עם הקדושה. בבית המקדש יש עניין של חילוקי מדרגות: קודש הקודשים, היכל, עזרה וכולי. שזו הקדושה פרטית בכל חלק ומקום פרטי פון בית המקדש. כן, בית המקדש היה באופן שיש חילוקים בקדושה. יש את הרמב"ם המפורסם, עשרה קדושות שהיה שם, קדושה לפנים מקדושה. עשרה חילוקי דרגות בקדושה, וארץ ישראל, ירושלים, הר הבית, עזרת נשים וכולי. ובניין בית המקדש איז געווען ״הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל״. דוד המלך קיבל את המפה המפורטת של כל פרטי בית המקדש. כן. והיינו, אז חלקי הבית במקום ומידת אורך ורוחב וכולי. כל חלק שבהבית זה איז געווען מכוון ומדויק בהתאם לחילוקים עם הקדושה של כל חלק ומקום פרטי של בית. זה לא היה סתם מספרים. זאת אומרת שבבית המקדש כל חלוקה, כל חדר, כל מבנה והפרטים שלו, שזה יהיה במידה כזאת ומידה כזאת. לומדים רמב"ם בית הבחירה, לומדים כל המספרים והדיוקים כמה היה אורך, כמה היה רוחב, כי הכל היה מדויק, מיד ה' שצריך להיות דווקא באופן כזה, כי זה היה שייך לדרגות הקדושה. היה צריך להיות דווקא באופן כזה, אם לא, לא היה קדושה. זה כמו שאומרים, ארון קודש הקודשים היה צריך להיות אמתיים וחצי, אמה

39:09 דובר 1 וחצי. אם היה חסר פרט אחד אז זה לא היה. זה לא ארון. ארון מדויק שצריך להיות דווקא באופן כזה. אם לא, זה לא ארון. כמו בתפילין, שאם התפילין זה לא דל"ת על דל"ת, זה דל"ת על דל"ת כמעט פחות מילימטר אחד, אז זה לא תפילין. לא שזה תפילין, חסר לזה. זה לא תפילין, אין לזה ערך של תפילין. כלומר, בבית המקדש הפרטים, כל פרט ופרט היה מדויק לפי ערך מדרגות הקדושה שהיה צריך להיות במקום הזה, היה צריך להיות דווקא מידות האלה, במקום הזה מידות האלה. קודש הקודשים היה צריך להיות עשרה, עשרה וכולי. כל הפרטים האלה. און דאס איז אויך וואס איז אין פסוק ״מקדש ה' כוננו ידיך״, זאגן חז"ל אויף דעם עניין. בית המקדש למטה מכוון כנגד בית המקדש למעלה. מה דיוק הלשון ״בית המקדש שלמטה מכוון כנגד״? יכול להגיד בית המקדש שלמטה כמו בית המקדש למעלה. יש בית המקדש למטה, יש בית המקדש למעלה. מה דיוק ״מכוון כנגד״? יש פה, יש פה דיוק. אז בית המקדש, איך זה למטה? עם כל החילוקים במקום ומידה גשמי, וכל חלק פרטי, שהכול אצלו בתוך כל פרט ופרט בחילוקי הפרטים הגשמיים של בית המקדש, המספרים, הכמות, השטח והמבנה, אורך רוחב, היא מכוון. זה הדיוק. מכוון בדיוק. הרי במה לומדים פשט, פשט של הגמרא ״בית המקדש למטה מכוון״, הכוונה שאחד זה מול השני. מכוון כמו שאתה אומר בתים מכוונים, זה כן, זה אחד מול השני. לא. מכוון הפשט הוא שזה מדויק. כל פרט ופרט בבית המקדש שלמטה מדויק לפי איך זה למעלה בבית המקדש הרוחני. אז זה הכל, זה כנגד באותו אופן עם תכונות דרגת הקדושה

41:12 דובר 1 עם כל חלק פרטי של הרוחני, זה בית המקדש למעלה. נגיד למשל, למשל נפש וגוף. דוגמה הנפש והגוף. אז בסדר, זה מוסבר. הנפש והגוף. אז באופן כן, של יש הציור, כוחות הנפש וזה, וציור הגוף זה באופן מדויק. זאת אומרת שכל פרט ופרט באיברי הגוף מכוון באופן מדויק לפי הציור, כוחות הנפש, זה בסדר. מסבירים תמיד בזה שהכוחות פנימיים מלובשים בגוף, איבר פנימי, שכל פרט בציור הגשמי של הגוף, שאומרים למשל שהמבנה של העיניים זה באופן כזה דווקא, וכל פרט באופן של העיניים זה הכל קשור עם כוחות הרוחני. המוח שיש לזה חלק פה וחלק שם, זה כמו הבינה, זה קר וזה חם. אמרתי, כן, שהציור הגשמי של כל איבר, כל פרט ופרט מכוון לפי העניין הרוחני, זה מדויק, אבל מסתמא בבית המקדש זה עוד יותר אפילו מנפש וגוף בפרט מסוים. אני לא יודע. הרבי לא נכנס פה לזה, אבל רק אומר שיש פה את העניין שהציור הגשמי זה מכוון בכל פרט ופרט, שזה יהיה מתאים לפי, לפי האופן, לפי הבית המקדש שלמעלה. עוד חילוקי המדרגות במקום איז אויך פארבונדן מיט חילוקי דרגות שבבני ישראל. החילוקים האלה קשורים גם כן עם חילוקים בעם ישראל. עזרת נשים, הנשים, מקום אזנו הכהן נכנס וכו'. זה לא קשור, רק זה עוד עניין. הרבי רוצה להגיד שהעניין של החילוק עם המדרגות יש את זה במקום המקדש, וזה שזה במקום המקדש מחולק בגלל שלמעלה יש בית המקדש רוחני, ורוחניות יש ברוחניות בית המקדש, והבית המקדש הגשמי מכוון מדויק כל פרט ופרט שמתאים לבית המקדש העליון, וגם בנשמות ישראל. גם כן זה שאומרים יש מקום שכאן נכנסים כהנים, כאן

43:28 דובר 1 לויים, כאן ישראלים, כאן זה גם כן, כי גם ההתחלקות של בית המקדש קשורה עם ההתחלקות שיש בעם ישראל, וגם זה מגיע בפשט של ההשתלשלות. עם זה בשתי דרכי ישראל, מעילה ולבוש גם בבית. לכן למשל בית המקדש זה דווקא לבוש, אבל זה מה שהיה לחלק לפרטי המקדש. זה ניגון בעצם מדויק בחילוקי דרגות, קדושה שבהם היא לדוגמה של לבוש בכל פרט. כן, אז זה הקשר עניינים שאנחנו אומרים שהבית המקדש הוא דווקא כמו לבוש, כי בבית המקדש מדגישים שהיה פה עניין של השתלשלות פרטית, שכל הפרטים מכוונים לפרטים כמו בבגד, שהפרטים של הבגד מכוונים כאן ללבוש. כלומר, בואו נסביר קצת, אני רוצה-- אז בואו, הרבי, מה, מה הרבי הולך? מה הרבי אומר פה? מה היסוד? הבנתם? נגיד את זה בסגנון של יותר של חסידות. הבנתם? הרי יש, יש, יש, איך בחסידות הרבי מדברים, כן? יש חילוקי מדרגות, מה שאומרים פה שכל אחד היה לו מידות מיוחדות, פרטים מיוחדים, הלכות מיוחדות. מי מותר לו להיכנס שמה, מה יעשו לו. זאת אומרת, כל פרטי הדינים, כל פרטי ההלכות וכל הפרטים הן בכמות והן באיכות שהיה בכל חילוקי המקדש. זה בגלל שזה הכל לפי העניין, כפי שזה בא לידי ביטוי בציור הפרטי של אלוקות. באות שבע הרבי אומר פה משהו מעניין מאוד, הוא מביא: ראה לקמן בעמוד שבעים ושלוש, שזהו גם הטעם שהמקדש כולו לא היה במישור, למען הראות שכל חלקי ומידותיו קדושה. יש גם שטח מקודש. מאוד מעניין. זה היה באותה תקופה. השיחה הזאת הרבי דיבר באותה תקופה, יכול להיות אפילו באותה התוועדות. אני זוכר משהו כזה מרחוק. צריכים להסתכל בפנים, אבל

46:33 דובר 1 כנראה שזה היה ממש באותה התוועדות או באותה תקופה, באותה שנה אולי. אפשר להסתכל בפנים בעצם. שבעים ושלוש, שבעים ושלוש. תן לי לראות. הנה זה פה. שבעים ושלוש. כן. נו, מה זה? דברים זה מעשה. וזה מתי? עכשיו זה חזון דיבור. אוקיי, זה היה שבוע אחד אחרי השבת. כן. במה שמה הרבי דיבר על הרמב"ם. שהרמב"ם אומר, יש את הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, שהרמב"ם אומר שהבית המקדש היה בנוי בהר והיו הרבה מדרגות. בכלל, אם אתם חושבים קצת, בית המקדש זה לא היה פשוט, היה הרבה, לא היה מעלית, זה היה כמו הגובה, היו צריכים לעלות המון. כן, היו צריכים הרבה מדרגות, היה הרבה מדרגות. כל הזמן עלו, עלו, עלו, עלו, לא הפסיקו לעלות מדרגות. אה, יש לך פה דוגמה, כן. בית המקדש היו צריכים לעלות הרבה מדרגות. מה העניין? למה היו יכולים לעשות את כל בית המקדש באותו שטח? למה היה חמש עשרה מדרגות מעזרת נשים לעזרת ישראל? אחרי זה היה עוד איזה מדרגות ופה. מה הסיפור של כל המדרגות של בית המקדש? אז הרבי מסביר בשיחה, מאוד קשור עם העבודה שלנו. הבנתם? שה-- מכיוון שאנחנו אומרים שיש הבדל, הקדושה, הקדושה של בית המקדש חדרה בתוך המציאות של הגשמיות של בית המקדש. אז כל עלייה בקדושה ברוחניות התבטאה גם בעלייה בגשמיות. וזה ההבדל בין המשכן והמקדש. המשכן לא היה מדרגות. המשכן היה הכל באותו שטח. למרות שגם היה קודש הקודשים וקודש והעזרה וחוץ מההיכל, היה הכל שטחים, אבל זה לא היה ב-ב-במשכן לא היה מדרגות, הכל היה באותו, באותו שטח. מה ההבדל? כי המשכן, מכיוון שזה היה בית ארעי, זאת אומרת שזה לא חדר בתוך הגשמיות לגמרי,

48:47 דובר 1 זה היה מקיף יותר. אז ממילא אז הייתה קדושה כללית. לא היה באופן שראו בגשמיות את ההבדל. מה שאין כן, בית המקדש זה היה בית, בית קבוע. זאת אומרת שהאלוקות חדרה בתוך המציאות, אז כל עלייה בקדושה התבטאה גם בעלייה ב-ב-בגשמיות של המקום, היה בגשמיות גם כן מקום יותר נעלה, צריכים לעלות יותר מדרגות. ולפי זה נשאלת השאלה למה בין ה-- העזרה וההיכל וקודש הקודשים לא היה מדרגות? הרבי שואל את זה בשיחה. קודש הקודשים היה צריך להיות עוד איזה אלף מדרגות, כמה. אז הרבי אמר לא, כי אין, אין, כמה שתעשה לא יהיה מספיק. זה כלל לא שייך לעשות מדרגות כי זה באין ערוך. אז ממילא שמה לא שייך כל העניין. כלל לא, לא יכול להתבטא בעניין מסוים והגבולות. מאוד מעניין איך הרבי מסביר את הרמב"ם. כן, אז עוד פעם, זה הרבי מביא את זה פה בתוך סעיף, על דרך זה גם פה. זאת אומרת, רואים עד כדי כך העניין של בית המקדש בדוגמת לבוש, לא כמו בית. מה אמרנו? בית זה כללי, זה מקיף, זה, זה לא רואים את הפרטים. אבל כאן רוצים להגיד להפך. כאן רוצים להגיד שהקדושה היא באופן פרטי, באופן שהוא מצטייר בציור פרטי ועם כל החילוק עם המדרגות, ואת זה רואים דווקא במשל מבגד ולא משל מבית. ולכן הדוגמה הפרטית שהרבי, זה דווקא מבגד. זה נותן לנו הסבר רק בנוגע לקשר בין בית המקדש לבגד. השאלה היא עדיין מה זה נוגע דווקא פה, במשל הזה של בית-- של שבת חזון. סתם, זה מאוד יפה על בית המקדש, אבל למה פה היה נוגע להדגיש את הנקודה הזאת? זה הרבי עכשיו הולך להסביר. איפה אנחנו?

50:43 דובר 1 אז הרבי ממשיך הלאה ואומר-- אה, איפה ההערה המעניינת? שלושים ותשע. כן, זה היה הכל מדויק. הערה שלושים ותשע הרבי מוסיף על-- גם עם מה שאמרנו, שהמעלה המיוחדת בבית המקדש זה שהפרטים של בית המקדש הם היו מתאימים כמו בגד, שכל פרט היה לפי אופן האלוקות שמתלבש בו. אז הרבי אומר שזה הולך מאוד טוב לפי השיטה של הרמב"ן בנוגע לאופן ההתלבשות של השכינה בבית המקדש. הרי ידוע שיש מחלוקת הראשונים באיזה אופן השכינה הייתה בבית המקדש, בדרך מעביר או בדרך התלבשות. כן, הרמב"ם אומר שזה דרך מעביר, הרמב"ן אומר שזה דרך התלבשות. מכירים את זה? דיברנו, כן. באיזה אופן היה גילוי אלוקות בבית המקדש? אם זה כמו האצבעות של היד שזה עובר דרך האצבעות, אבל זה לא מתלבש. כשאתה כותב משהו, היד הוא לא כלי לשכל. היד רק מעביר את השכל לדף, אבל היד הוא לא כלי לשכל. היד הוא יד, הוא אצבע, הוא לא כלי. על דרך זה שיטת הרמב"ם, בית המקדש הוא לא כלי לאלוקות, ורק שהאלוקות הייתה עוברת לבני ישראל. אבל המקדש עצמו אותו דבר. מה שאנחנו, לפי שיטת הרמב"ן אומר לא, באופן של התלבשות, כמו השכל מתלבש במוח, שהמוח הוא כלי לשכל. על דרך זה בית המקדש הוא כלי. אז הרבי מביא את זה פה כי זה השיטה של חסידות. חסידות עובדת כמו שיטת הרמב"ן, שזה היה לא בדרך מעביר אלא בדרך התלבשות. אז ממילא זה יותר מתאים עם המשל של בגד, כי התלבשות, כן. זה מה שהוא אומר. והוא גם הדעה של תורת החסידות שדוגמת התלבשות, שייך לומר לבוש, וזה מתאים עם המשל שלנו פה, התלבשות, שזה אופן של התלבשות ולכן צריכים פרטים או

52:24 דובר 1 בהתאם לציור האלוקות. סיפור. אף על פי אז דער עניין מעלה של לבוש בבית המקדש, היא כמו געווען כנ"ל בבית ראשון ובית שני או במשכן. אולי יש לומר החידוש, מה נראה הלשון של הרבי. למרות שזה היה בכל, בכל, בכל העניינים, גם בבית ראשון, גם בשני, גם במשכן. כל אחד היה שם עניין כזה של קדושה פרטית, היה חילוקים בקדושה והיו מידות מדויקות. כל הדברים היו בכל הבתי מקדש. אומר הרבי אולי יש לומר החידוש, עניין הלשון אז פון דעם דאזיגן, אף על פי כן דער עיקר אויפטו און חידוש אין דעם משל לבוש איז בנוגע בית המקדש השלישי. איפה יש הכי יותר חידוש בעניין הלבוש? דווקא בית שלישי. זה סתירה זה. ממילא שאנחנו אומרים שזה באופן של לבוש, שהפרטים, ולפי אופן המלביש, כל העניין הזה שזה מתלבש לפי הפרטים, בבית שלישי זה יהיה עוד יותר מבית שני ומבית ראשון ומשכן, דווקא בבית שלישי. למה? לביאור זה. למה בית שלישי שמה עוד יותר עניין של לבוש מהבתים הקודמים? אז תקראו עוד. דאס וואס ביי בית ראשון ובית שני איז געווען בדוגמה של לבוש, על ידי החלקים הפרטיים, בהתאם מיט דער קדושה של בו ושל בני ישראל כנ"ל, איז ניט מפורש בסוגיות. זה לא מפורש בפסוקים וכו'. ולא ניכר לעין זה בפרטיות. ממילא לא היה, ואיפה לא היית יכול לראות באופן גלוי איך שכל פרט מגלה. זאת אומרת, בפועל כתוב ברמב"ם שצריך להיות מידות כאלה ומידות כאלה, שזה השטח ככה, וכאן צריך לבנות את זה ככה. כתוב ברמב"ם, כתוב בגמרא, כתוב בשולחן ערוך, כתוב בתנ"ך. איפה שזה כתוב. אבל כשבן אדם מסתכל על בית המקדש, הוא

54:38 דובר 1 ראה בכל פרט, הוא יכל לראות בפרטים את הקשר לאלוקות? הוא ידע שיש פרטים וזה מדויק, והוא ידע שהפרטים האלה מדויקים. הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, דוד המלך קיבל מהקדוש ברוך הוא. אבל בפועל כשאני הסתכלתי על בית המקדש, מה ראיתי? ראיתי בית מאוד יפה, מאוד מדויק, מאוד נחמד, אבל לא יכלנו לראות איך שכל פרט בבית המקדש מגלה עניין מיוחד באלוקות. זה לא ראינו, כי עדיין לא היה כלי. לא היה באופן שאלוקות הייתה בגילוי שמה. בגלוי איז געווען ניכר אז זה הבית לה'. ואנחנו גט אין מקום כללי. הדבר היחיד שהיינו רואים זה בית שכל כולו בית המקדש. והיית רואה שבאופן כללי זה קודש, זה קודש קודשים. אבל אף אחד לא יכל להסתכל על בית המקדש ולהגיד, אה, אתה יודע למה זה מאה אמה? כי מאה אמה זה, זה, זה ספירה. זה לא יודע מה. וזה ככה בגלל שזה מסמל עניין מסוים וזה בנוי דווקא ככה, כי זה מסמל. היינו רואים בית והיינו מבינים שזה בית לה', בית קדוש, וידענו שיש בזה קדושה, זו קדושה, קדושה הזאת. אז הכל הסתכלות כללית. אבל להגיד שראינו בכל פרט בפרט איך הוא קשור עם בית המקדש שלמעלה, איך הוא קשור עם האלוקות, זה לא ראינו. אבל בבית המקדש השלישי וועט מען קענען דאס אליין באזונדער ניכר וגלוי, די מעלה מיוחדת זו, ועושה את זה בדוגמה של לבוש. גם עיני בשר יוכלו לראות את העניין הזה, איך שכל פרט הוא לבוש. אז יעדע פרט פון די מעלה, זה חלק הבית, איז בהתאם צו די קדושה פרטית שבהם. במילים אחרות נגיד ככה. דוגמה פשוטה, כן, אתה לומד עניין עמוק ומביאים

56:38 דובר 1 למשל. כן, משל ונמשל. כן, כל משל ונמשל. אתה לומד בחסידות עניין ומביאים לך משל. משל מהאור, מהשמש. משל מ״מבשרי אחזה אלוקה״ על אלוקות, עשר ספירות מעשר כוחות הנפש. אז אנחנו לומדים בחסידות משלים. אז אתה מצייר לעצמך את המשל ועם המשל אתה מבין את הנמשל. אז בדרך כלל מה אנחנו רואים? אנחנו רואים עניינים כלליים. אני אומר שהרי שמש זה משל על, על אור אין סוף. כמו שהשמש הוא מאיר בדרך ממילא, הרי זה למעלה גם כן. אבל אני יכול להגיד שכל פרט בשמש אני מבין בדיוק איך הוא משל על אור אין סוף? ודאי שלא. יש כמה נקודות כלליות, שזה אני אומר. כמובן, כל מה שאתה לומד יותר חסידות, אתה יותר מתעמק, אז אתה יכול לראות יותר פרטים איך שם גם עוד פרטים ועוד פרטים ועוד פרטים, לפי עומק העניין. אבל אילו יצויר שהיינו יכולים לראות דרך המשל של השמש, לראות איך שכל פרט של השמש הוא מסמל על עניין באור אין סוף. זאת אומרת, איך שאין שום פרט בשמש שהוא לא. זה דבר אחר לגמרי. זה גדר אחר לגמרי. זאת אומרת, יש אופן. בדרך כלל אתה יכול, בדרך כלל באופן כללי זה קשור עם זה. באופן כללי ״מבשרי אחזה אלוקה״. האדם הוא משל על אלוקות. מה הנפש ממלאה את הגוף, ככה הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. אז זה משל כללי. זה נפש וגוף, הקדוש ברוך הוא ועולם, יש קשר, אבל אתה לא רואה את הפרטים. אז זה מה שאנחנו אומרים. ההבדל, החידוש של לעתיד לבוא, לעתיד לבוא הרי יהיה גילוי אלוקות בבית המקדש, יהיה בגלוי שיראו את הקודש, שכינה. כן, באופן שהתגלה בבית המקדש, בכל פרט בבית המקדש,

58:44 דובר 1 באופן גלוי זה יהיה משל שלא מעלים על הנמשל. משל שמגלה את הנמשל. זאת אומרת שאתה מסתכל על המשל ואתה רואה כל פרט ופרט במשל, איזה עניין אלוקי מתגלה על ידו. וזה יהיה החידוש של לעתיד לבוא. ובמילא עיקר העניין של לבוש. מה אמרנו? מה המעלה של לבוש? המעלה של לבוש זה שכל פרט שבו מתאים עם המידה של האדם. זה המעלה של לבוש על בית. איפה זה עיקר לעתיד לבוא? כי בבית ראשון, בית שני, זה היה באופן כללי, זה לא היה באופן פרטי. לא ראו איך שכל פרט מגלה אלוקות. לעתיד לבוא יראו איך שכל פרט בבית המקדש מכוון. ומה הכוונה? מה העניין האלוקי שבו? אנחנו נראה איך שכל פרט בבית המקדש מגלה עניין באלוקות. או גוף עלמא, זה ככה יהיה.

59:34 דובר 17 לא, זה רק שייך לכמות, לא באיכות.

59:43 דובר 1 עכשיו אני ממשיך הלאה. אתה שואל טוב. הוא שואל, הכול רק שייך לכמות, לא באיכות. זאת אומרת, זה כמה בן אדם יודע, יודע יותר, יודע פחות, רואה יותר פרטים, פחות פרטים. לא. יש פה דבר אחר הרבה יותר עמוק. זה מה שהרבי ממשיך הלאה, והטעם לזה. מה באמת הסיבה שלו? כי אומרים שכל פרט יהיה באופן שיראו על ידי הפרט הזה איך הוא מתאים עם העניינים שלמעלה. אז הרבי פה אומר דבר עמוק מאוד. אז איתא בזוהר, הבית המקדש הא' והב' זה בניינא דבר נש. אז מה שאין כן בבית המקדש הזה, לעתיד, בבית המקדש השלישי, בניינא דקודשא בריך הוא. אז זה אומר שמה ההבדל בין ראשון, שני, לשלישי? בראשון ושני זה בניינא דבר נש. זה בניין שנבנה על ידי בן אדם. זה אומר למה בראשון חרב, בשני חרב, בית שלישי בית נצחי. בראשון ושני זה בניינא דבר נש, נבנה על ידי בני אדם. אז-אז-אז לכן אין לזה קיום. בית שלישי יהיה בניינא דקודשא בריך הוא וממילא יהיה לזה קיום. יפה. גירסא. אז זה כתוב ב-, זה כתוב ב-ב-בזוהר. מה אבל הלאה? מה-מה נוגע לענייננו? ובאמת בית המקדש הא' והב' על פי זה, זה היה כל החלקים והפרטים בעצם מדויק על פי ה', על פי קדושת פרטי. זה נכון שגם בראשון ושני היה מדויק כל פרט על פי ה'. אבל סוף סוף הבניין והפרטים זה מעשה ידי בר נש. מי בנה את זה? בן אדם בנה את זה. חוץ מעל פי ה', הקב"ה אמר איך לעשות את זה, אבל בנה את זה בן אדם. דפרט זה לא נרגש בגילוי, שפרטי חלקי בית המקדש שלמטה זה היה בעצם כנגד פרטי חלקי הקדושה של קודשא בריך

1:01:33 דובר 1 הוא. וואו! מה הרבי אומר? הרבי אומר כזה דבר. אתה יודע למה? מה הפשט? ל-ל-למה לעתיד לבוא אנחנו נראה בבית המקדש איך שכל פרט הוא מגלה עניין בבית המקדש שלמעלה, ובראשון לא ראינו את זה. בפשטות אני אומר כי משיח לא הגיע, זה היה בהעלם ומשיח יבוא ויהיה בגילוי. כן? פשט, זה עניין של גילוי והעלם. בראשון ושני עדיין העולם לא היה כל כך מזוכך, אז הדברים היו באופן של-- בעצם לא ראית את זה. משיח יבוא, יגלה אלוקות, אז נראה. זה ווארט אחר. מה הווארט של הרבי פה? הווארט של הרבי פה, אולי זה טוב, אבל בעומק, זה בעומק. הווארט של הרבי זה שבזמן הזה, בזמן הזה יש-- הבית המקדש מורכב משני חלקים. יש חלק שבן אדם עושה ויש חלק שבא מלמעלה. פשט זה. זה פשט בניינא דבר נש. בונים בית ובבית הזה מתגלה, מכוון כנגד-- הקב"ה אומר לדוד המלך, יש בית המקדש שלמעלה, ובית המקדש שלמעלה מדויק מאוד בפרטיו. ואני הולך לגלות לך איך לעשות את הבית המקדש שיהיה מתאים לשלמעלה. אז יש פה שני דברים. יש מה שדוד המלך בונה, בן אדם, בסופו של דבר, בניינא דבר נש, ויש מה שהקב"ה אומר לו ואתה עושה שזה יהיה מתאים עם זה. אז יש פה, יש פה הרכבה של שני דברים. כמו חומר וצורה. יש את החומר של בית המקדש שזה לא אלוקות ויש את הצורה שזה הפרטים. אז תמיד יש חלק שהוא לא אלוקות, אז אתה יכול לראות אחד בלי השני. אתה יכול לראות רק את החלק החומר, אתה לא רואה את הצורה. אתה רואה רק את הגשמי, אתה לא רואה את הרוחני. אז

1:03:37 דובר 1 אתה לא רואה איך שכל פרט מבטא אלוקות. כי זה שני עניינים, זה שני עולמות. אבל ברגע שאומרים לעתיד לבוא, משיח יבוא, אומרים בניין לקודשא בריך הוא. זאת אומרת שאין שום פרט בבית המקדש שזה לא הקב"ה. לעתיד לבוא אומרים שגם הבית הגשמי זה בניין לקודשא בריך הוא. זאת אומרת שכל המציאות זה אלוקות. אין פה מציאות שזה לא אלוקות. אז אם אין פה מציאות שזה לא אלוקות, אז ממילא כשאתה מסתכל על בית המקדש, מה אתה רואה? אתה רואה אלוקות. אז כל פרט שאתה רואה, מה אתה רואה בו? רואה בו עניין אלוקי. אין פה-- זה לא-- האלוקות זה לא דבר נוסף, זה, זה כל מציאות זה. ההבדל בין בית ראשון, שני, שלישי, בבית ראשון שני יש מציאות, חלק שהוא לא אלוקות. זה גופא הסיבה למה אני יכול להסתכל על בית המקדש ואני לא רואה איך שכל פרט מגלה אלוקות, זה דבר נוסף. זה מתאים, זה, אבל בשביל זה אתה צריך להיות דוד המלך. אבל אדם רגיל מה הוא רואה? רואה בית. מה הוא רואה? קדושה כללית, הוא לא רואה קדושה פרטית. אבל לעתיד לבוא, בניין לקודשא בריך הוא. זאת אומרת שהקודשא בריך הוא, אלוקות, זה כל העניין. אין שום פרט שהוא לא אלוקות. אז אם אין שום פרט שהוא לא אלוקות, אז אין מצב שאתה תראה את הבניין בלי לראות אלוקות, שאתה תראה איזה פרט שהוא לא אלוקות. מה שאין כן בית המקדש הזה לא עושים, ובלבד זה בואי לעצמו. יא, עצם הבניין, ה, ה, ה, יא, קונסטרוקציה איז בניין לקודשא בריך הוא, ווען דער אויכעט אין פרטי המקדש של למטה זיך אפשפיגלט בגלוי די פרטי הקדושה של בית

1:05:19 דובר 1 המקדש של מעלה. ווי די מקיים די פרטים וכולי פון גשמיות'דיקן בית המקדש עצמו איז בהתאם או לפי מידת הקדושה של מעלה שבו. הבנתם את האות פה? אה?

1:05:47 דובר 18 ארון הברית זה ש-

1:05:49 דובר 1 איך?

1:05:50 דובר 18 ארון הברית זה שהביאו את זה לפני שנחרב בית המקדש. לא, יש שם איזה משהו גשמי. זה היה משהו גשמי, לא משהו מי בנה את זה.

1:06:00 דובר 1 אוקיי.

1:06:02 דובר 18 אז זה יהיה משהו גשמי. איך זה, זה כאילו...

1:06:06 דובר 1 טוב, זה לא משנה. גם לא, גם בית המקדש בכלל ייבנה משיח. פשוט לא, לא כתוב ש... אה?

1:06:15 דובר 18 דיבור, זה השיטות.

1:06:16 דובר 1 כן, כן. זה לא, זה לא בעוד מבנה. זאת אומרת, השאלה היא מה יהיה נרגש בבניין. אז האות זה באות אחרת, באות עמו-- זה באות הרבה יותר עמוק. הבה, בוא נגיד את זה בסגנון של תורת החסידות, להבין מה שאנחנו אומרים פה. הבה, יש... נ-נ-נדבר, ניקח משל ונמשל, כן? משל ונמשל. משל ונמשל, אנחנו לומדים משלים. יש שמש הוי' ויש שמש גשמית. כן? יש דבר הוי', יש דיבור גשמי. כל משל וכל נמשל שאנחנו לומדים בחסידות. מלך בשר ודם, מלך הקדוש ברוך הוא. אז בכלל משל ונמשל זה שני עולמות שאחד משל על השני. יש שמש גשמי ויש שמש רוחני וזה משל על זה. יש עשר כוחות בנפש, עשר ספירות של מעלה וזה משל על זה. אבל יש אופן הרבה יותר נעלה. הרי אליבא דאמת אנחנו יודעים שאליבא דאמת הרי ה, ה-מ-משל הרי משתלשל מהנמשל. נכון או לא? מה כתוב בתניא: "עשר כוחות הנפש נשתלשלו מעשר הספירות של למעלה. שמש הנברא משתלשל מהשמש הוי'." אז אילו יצויר שאתה יכול להסתכל, לראות את זה בעיניים האלה, כי אילו יצויר שהשם יפתח לנו את העיניים ואנחנו לא שמענו משל, להפך, אנחנו רואים איך משמש הוי' נמשך שמש למטה. איך מעשר הספירות של מעלה נמשך לעשר הספירות של למטה. אז יש פה שני דברים או אין פה שני דברים? אין פה שני דברים. אז זה כבר לא שני דברים, זה בעצם אותו עניין בעולם יותר נמוך. אז אתה מסתכל על העשר כוחות הנפש ואתה רואה בזה עשר ספירות. כשהבן אדם נמצא מבחוץ, אנחנו בני אדם בשר ודם, אנחנו לא רואים איך העשר כוחות הנפש מגיעים מעשר הספירות. אנחנו רואים

1:08:17 דובר 1 עשר כוחות הנפש כי אנחנו מכירים את זה, ומזה אנחנו מנסים להבין עשר ספירות של למעלה. אנחנו בני אדם לומדים משלים מלמטה למעלה. אנחנו רואים משל פה למטה ומהמשל מנסים להבין את הנמשל. אז אצלנו תמיד זה שני עולמות, ומכיוון שזה שני עולמות תמיד יש חלק במשל שזה לא, זה הקליפה, תמיד יש איזה חלק שזה לא הולך כי זה חלק הגשמי. חלק זה, החלק הזה לא קשור. לכן אני אומר, זה אני צריך לשלול כל מיני חלקים. אבל אליבא דאמת מצד הקדוש ברוך הוא, מצד למעלה, שזה הפשט הוא שהשמש הוי' הוא עצמו הופך להיות לשמש הגשמי במציאות באופן מסוים. אני אומר אותו דוגמה להבין. אז אין שום חלק מהדבר שהוא לא. זה כל ענייני. אין פה שום עניין חוץ מזה. על דרך זה אני אומר, ונגיע לבית המקדש למעלה ומלמטה. אבל, באיזה אופן אתה מסתכל? אתה אומר, יש ארון הקודש, ודאי שיש ארון הקודש. אבל איך? מה הגודל של ארון הקודש? מה הגודל של ה-ה-ה-ה של כל פרט בבית המקדש? האם הפשט הוא שיש פה נברא, מקום, בית המקדש, אבנים שהביאו מכל מיני מקומות ובנו. ואחרי שבנו את בית המקדש ועשו את זה במידות המדויקות אז התגלה בזה אור אלוקי. אבל יש, יש את הצד שהוא בית, הצד הגשמי שלו. החלק הזה הוא לא קשור ולכן אני יכול להסתכל עליו ולא לראות בו אור אלוקי. אבל ברגע שאתה אומר, לא, שהתגלה שכל פרט בבית המקדש מלכתחילה אין פה שום עניין חוץ מזה שהוא ביטוי של בית של למעלה. אז ברגע שאתה מסתכל על זה אתה לא רואה שני דברים. אתה רואה בכל פרט ופרט איך

1:10:10 דובר 1 הוא מגלה את הבית של למעלה. אז כשמשיח יבוא, מה אתה שאלת על ארון הקודש? כשמשיח יבוא אנחנו נזכה לראות את ארון הקודש. מה, אנחנו לא נראה ארון הקודש, שזה, ואתה תלמד תניא כסדר? לכתחילה תראה את ארון הקודש איך שהוא מבטא את ארון הקודש של למעלה, ואז אתה תראה שכל פרט, כל נקודה, כל, כל, כל עניין וזה, זה מגלה עניין אלוקות.

1:10:49 דובר 19 מה זה ההבדל בין איך שהם מקבלים את זה? איך שהשפע?

1:10:52 דובר 1 זה ההבדל.

1:10:54 דובר 19 שאנחנו נהיה כאילו משפיעים.

1:10:55 דובר 1 כן, כן. עניין זה לקודשא בריך הוא. לראות את הדברים בעיניים של הקדוש ברוך הוא.

1:11:00 דובר 19 זה לא שינוי במידה, זה שינוי במדרגה.

1:11:02 דובר 1 אמ, כן, הכוונה.

1:11:06 דובר 19 אומרים פה זה ש-

1:11:09 דובר 1 זה באותה עלייה. מה, מה, מה זאת אומרת שינוי בין שינוי במדרגה? לא יודע אם זה שינוי בחפץ והגוף זה ביחד או זה או זה אותו דבר.

1:11:20 דובר 19 החפץ יראה את זה בגלל ש...

1:11:22 דובר 1 אה, כי זה יהיה האמת של המציאות. זה יהיה, זה האמת של העולם. ממילא זה יהיה אמת שלנו גם. זה על עצמי.

1:11:30 דובר 19 דוד גם בנה את זה בגלל שהיה לו שבועת חציבה.

1:11:36 דובר 1 מה אתה אומר?

1:11:38 דובר 19 דוד גם בנה את זה בגלל שבור שבועת חציבה.

1:11:40 דובר 1 כן.

1:11:43 דובר 19 אז גם למה לא היה השולחן כמו משה ומר?

1:11:47 דובר 1 סוף כל סוף עדיין לא היה כמו שמשה, לא, ועדיין העולם היה מציאות. מה אתה רוצה? עדיין לא היה בניין, זה בר נש. לא ראית שהיה חום?

1:11:59 דובר 19 רק היה מכה בעצם.

1:12:02 דובר 1 אה? מה הבעיה?

1:12:03 דובר 19 גשמי מאוד, טוב. בעצם עדיין לא דיברו על זה. uno se siente en el building. Se siente en el building que es un בר נש או se siente en el building que es un bien con mucho amor.

1:12:16 דובר 1 נכון, אז זה העניין. אין עמק. יש שינוי בכל, כל החפץ וכל העניין. כל העולם משתנה, הופך. עוד מעט נראה, אנחנו באמצע העניין פה, עדיין לא הגענו לאחדות הוי', זה הכל הקדמות. אני זוכר פעם רבי אליעזר אמר, ו... זה קשור לעניין אחר, אבל זה קשור מסתבר גם לפה. הוא אמר ש... הוא אמר איזה כלל שכלי, הוא אמר, שאם אתה יכול לראות משהו, אם אתה יכול לראות משהו ואתה לא מאה אחוז בטוח שזה ה... שהדבר זה, זה, זה, זאת אומרת שזה לא מאה אחוז. זאת אומרת שזה דבר נוסף. כלומר, אם אני יכול לראות, אם אני יכול לראות דבר מסוים ואני לא אראה בו את המהות שלו, לא אראה בו את המהות שלו. אפילו כדי שכל אחד יודע את זה. אבל יכול להיות טיפש, הכי טיפש בעולם, והוא לא יודע מזה. הוא הסתכל על רבא והוא לא רואה את זה. זאת אומרת שמדובר פה שני דברים.

1:13:41 דובר 20 הרב אייצ'י[?].

1:13:42 דובר 1 אה, רב אייצ'י[?] מדבר על זה?

1:13:43 דובר 20 מדבר על זה, מביא את המשל שכיסא אפשר לשפוט אם זה ראש של בן אדם, שאפשר לקחת כיסא גשמי ולשפוט אם זה ראש של בן אדם. בעצם יש בו תוכן, אבל מישהו, לפעמים מישהו שלא יראה את התוכן שבו, רק יראה את הרבא. אפשר ל...

1:13:58 דובר 1 אמרת עם משקל שני איך?

1:14:00 דובר 20 כן.

1:14:02 דובר 1 או.

1:14:02 דובר 20 שהוא נפרד מהתוכן ולכן אפשר.

1:14:04 דובר 1 או, או, או, אז שמעתם את זה מרב אייצ'י[?]. אוקיי, יפה. אז כנראה זו הטובות. כן, שמעתי. אתה אומר שולחן זה בשביל שאנחנו נשתמש עם זה כדי ללמוד. בשביל זה יש שולחן, כדי שתוכל ללמוד עליו. אבל זה מאה אחוז ככה? לגמרי? לא. למה לא? כי יש אנשים כאלה שמסתכלים על שולחן ורואים ששולחן זה מקום כדי לעשות על זה קולות. אני גם... או זה לא... זאת אומרת, לא כל אחד רואה בשולחן שזה המטרה. זה אומר שיש פה עוד עניינים. יש אחד שהוא לא, אף פעם לא ראה שולחנות בחיים שלו. הוא מגיע מהסלבה, מגיע מזה, הוא לא יודע מה שולחן. הוא יגיע לבית עם שולחן, יגיד, "אה, זה עצים, זה מאוד יפה, אבל זה חתיכת עץ". אין לו מושג של שולחן. מתי... זאת אומרת, מתי הדבר, כשהדבר הוא כזה שאי אפשר לראות את זה באופן אחר, זה האופן היחיד לראות את זה, אז זה אומר שזה כל עניינו. אם לא, זה לא כל עניינו. יש לו עוד עניינים. על דרך זה, זה שבן אדם הסתכל על בית המקדש בזמן בית ראשון, הוא לא ראה איך שכל פרט מגלה עניין אלוקי, כי באמת עדיין האלוקות לא חדרה בכל המציאות שלו. נשארה מציאות בחוץ, ולכן יכולת לראות בית המקדש בלי לראות בזה עניין אלוקי. יכול להיות הפרט הזה, החלק הזה, זה מיותר. יכול להיות גם בלי זה. לא, זה לא היה. האיחוד של בית המקדש כל כך ... שאין שום עניין שזה לא אלוקי, וממילא כל פרט מגלה אלוקות. טוב, אז זה מסביר לנו בצורה מאוד, מאוד גשמית למה לבוש יותר מבית. בפרט הזה מובן למה מביאים דווקא

1:16:06 דובר 1 משל מלבוש, כי בלבוש מתבטא האיחוד, וזה עניין מאוד נפלא שיהיה דווקא בבית המקדש השלישי יותר, וזה קשור עם עוד מעט. עדיין לא הגענו לסוף האות, אבל זה לפחות מסביר לנו למה יש מעלה במשל של בגד. ממשיך הרבי על זה בסעיף ז' ואומר, זה ידוע. סליחה. אז עכשיו, השכינה שורה דווקא בבית המקדש. כי מה אמרו רז"ל על בית המקדש? שכל העולם מקבל מבית המקדש, האור שיוצא לכל העולם, דוגמה מהשראת הנשמה במוח שבראש ובלב חלקי הגוף. כן, משל זה בתניא, כן, שהכל נמצא במוח ומשם מגיע לכל האיברים. אז מבית המקדש זה נמשך לכל הגוף. ודוגמה מיוחדת הנ"ל ללבוש, זה אומרים בגילוי לא רק בבית המקדש השלישי, אלא דווקא בית המקדש, ואת האור ... גילוי עם הגאַנצע בריאה. וואו! עכשיו אומר הרבי, העניין הזה שדיברנו על בית המקדש, להוסיף לו ביאור, זה יהיה לא רק בבית המקדש. אותו עניין יהיה בכל העולם. האופן הזה שכל פרט מגלה אלוקות באופן מיוחד, להוסיף לו. ואנחנו נראה את זה בכל העולם כולו. ביאור בזה הוא בהקדם. בנהיגה די עשרה מאמרים, וכאן מגיע עכשיו יסוד באחדות שמים, ונהיגה דעשרה מאמרים וזן עברו אילו. כולנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרים. איזה ידוע, דרך הרבי בביאור ושייכות דמונים ופסוק לו מבעל פה ניצול. אז איזה יש מאין ופרטי, ועשרה מאמרים וזן בשפע נברא פרטי. אז מה זה המנתי עשרה מאמרים, שתי עין זה עשר. מאמרים הם שטענדיק אין נברא פרטי לחיים וקיום. אז הרבי מספר לנו שיש מאמרים פרטיים, עשר פרטיים, שזה מלובש בכל נברא פרטי לתת לו חיים וקיום. על דרך זה

1:18:09 דובר 1 מגיע לכל הנבראים הפרטיים שבכל העולמות. איך זה יכול להיות? גם מה שלא כתוב מפורש בעשרה מאמרות. כן, אז ידוע שבעשרה מאמרות שבתורה כולם מגיעים מעשרה מאמרות. נו, זה בעצם, זה חיים מעשרה מאמרות, כל מיני חילופין ותמורות. כן, אבל הרבי מסביר שיש גימטריות, חילופין ותמורות, שזה כל מיני אופנים של צירופים, עד שזה מתלבש בנברא פרטי. כדי שיהיה להם חיים. איך לכל הנבראים הפרטיים גם להחיות ולהוות נבראים פרטיים כאלה? ולכן נישט מקבל זיין פון עשרה מאמרות עצמו, שלא יכולים לקבל חיות מעשרה מאמרות עצמו. והיינו, מה אנחנו אומרים פה? אז על חילוקים פרטיים בדברים, איזה מהות ותכונה וציור, זה חילוקים מן עשרה מאמרות וחילופין ותמורות. ולכן מהם, מהעניינים של הפרט. חזק מאוד מה הרבי אומר פה. אחד מהחידושים הגדולים שיש לרבי בביאור שער היחוד והאמונה. אז הרבי בשער היחוד והאמונה מביא בשם הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב אמר ״לעולם ה׳ דברך ניצב בשמים״, שיש דבר ה׳ שמהווה בכל רגע ורגע כל פרט בבריאה. נכון, יש את השאלה המפורסמת שלכאורה זה לא חידוש של הבעל שם טוב, כתוב במדרש. נכון, כתוב במדרש, מדרש בתהילים שאומר אותו דבר ממש: דבר ה׳ נמצא ברקיע. מה חידש הבעל שם טוב? פירוש הבעל שם טוב. אז יש את התירוצים הידועים, שהבעל שם טוב גילה, פרסם. הרבי אומר: לא, הבעל שם טוב חידש משהו. מה הבעל שם טוב חידש? אז כשלומדים פרק א׳ של שער היחוד והאמונה, כולם מכירים. פרק א׳ שער היחוד והאמונה. אז יש שאלה מאוד פשוטה: כל

1:20:08 דובר 1 האריכות של הפרק שמה לא מובן. פרק שלם שהרב יכול להגיד בחמש שורות. האלטער רבי מתחיל פירוש הבעל שם טוב, ואז הוא אומר: לא רק רקיע, אלא גם אבנים, עפר, מים. יש לכל אחד ואחד חיות אלוקית שמהווה אותו כל רגע ורגע, ואם הוא יפסיק להוות אותו, יחזור לאין ואפס. ואז הוא אומר: ואף שלא הוזכר שם אבן בתורה, אף על פי כן גם הוא מקבל חיות על ידי השם והשמות שבלשון הקודש. עכשיו צריך עוד פרק שלם, שאתה שואל: מה האלטער רבי רוצה עם כל הפרטים האלה? הרי האלטער רבי רצה להביא את החידוש של הבעל שם טוב. הוא אמר את זה בהתחלה, הכל מובן. הבעל שם טוב אמר ״לעולם ה׳ דברך ניצב בשמים״, שהדבר ה׳ נמצא בשמים כל רגע ורגע. ברגע שיפסיק, יהיה אין ואפס. גמרנו. בחמש שורות. מה כל ההמשך פרק? למה לא כתוב אבן בתורה? מה זה מעניין אותך? למה לא כתוב אבן בתורה? מה זה מגיע לתניא? זו שאלה בחומש. זו לא שאלה בתניא. למה לא כתוב אבן? הקדוש ברוך הוא ברא את האבן איך שהוא רצה. מה? זה לא, זה לא שאלה בתניא. זו שאלה בחומש. כאילו להגיד, זה בכלל לא שאלה בעצם. הקדוש ברוך הוא צריך שיהיו כתובים כל המיליונים, טריליונים נבראים בתורה? מה אתה רוצה? כלומר, מה השאלה בכלל? מה זה הגיע לפה בכלל? מה האלטער רבי רוצה? אז מגיע הרבי ואומר חידוש מופלא. חבר׳ה, זה העומק של השיחה של הרבי. אומר הרבי: לא, הבעל שם טוב חידש שיש לא רק התהוות. הבעל שם טוב חידש את העניין של חיות, התלבשות. הבעל שם טוב חידש שהדבר ה׳ לא רק מהווה יש מאין, הוא

1:21:59 דובר 1 מלובש בתוך כל פרט. זה מה שהרבי מדייק פה. זה כל העומק של השיחה. מה העומק? מה העומק? העומק הוא: יש נקודה כללית, יש מאין. יש נקודה כללית בכל ההתהוות, לא משנה אם זה דומם או צומח, זה חי, זה מדבר, זה אבן, זה עפר, זה מים, זה כוח, זה חתול, זה פרפר, זה נמר. מה זה משנה? יש משהו שבכל הנבראים אותו דבר: יש מאין. יש פה נברא. הוא יש. הוא בא מהאין והוא לא יכול להיות. יש מאין. זה פלא. והקדוש ברוך הוא יכול, יכול לעשות יש מאין. זה עניין כללי בכל הבריאה. לא משנה איזה נברא. אחרי זה יש משהו אחר לגמרי. יש את פרטי הנברא. כל נברא יש לו ציור מיוחד, תכונה מיוחדת, אופן מיוחד, גדר מיוחד, עשוי באופן מיוחד. כן, באורך וברוחב ובכל הפרטים, וכמה זה בייחוד. על זה אומרים: הוא מלובש בתוך כל הפרטים. הבעל שם טוב הוסיף על המדרש. המדרש דיבר על התהוות, יש מאין. המדרש אומר יש מאין. זה פלא. חייב להיות, אם הוא לא יהיה שם, הוא יהיה אין ואפס. הבעל שם טוב אומר עוד דבר, עוד יותר: לא רק שהוא מהווה אותו, הוא מלובש בו. זאת אומרת שגם הציור הפרטי יש לו שייכות עם הדבר ה׳. זאת אומרת שזה שיש נברא עם הציור הזה והפרטים האלה, זה בגלל שהדבר ה׳ זה באותיות כאלה, באופן כזה, וכל ציור פרטי של נברא קשור עם הציור הפרטי שבאלוקות. ואז נשאלת השאלה: רגע, אם זה התלבשות, זאת אומרת שהדבר ה׳ גם כן מצטרף לציור הפרטי של הנברא. אין שום פרט בנברא שהוא לא קשור עם אלוקות. זה לא רק יש

1:23:51 דובר 1 מאין, יש מאין זה נקודה כללית, אבל הפרטים זה מגיע. לא יודע, מהסיבה יכול להגיע מכל מיני מקומות. הבעל שם טוב אומר לא. הציור הפרטי מגיע מהדבר הוי' הפרטי שמלובש בו. אם יש דבר הוי' פרטי לכל נברא, אז איפה האבן? לכן השאלה נשאלת רק אחרי שהאלטער רבי הביא את החידוש של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב גילה יסוד חדש באחדות הוי'. אחדות הוי' זה לא רק בנקודה המשותפת שיש בין כל הנבראים, היש מאין שיש בכל הנבראים. הבעל שם טוב גילה שיש גם קשר בתוכן של כל נברא עם אלוקות. אז אם יש תוכן של כל נברא באלוקות, איפה באלוקות נמצא אבן? צריך להיות כתוב בתורה. אז לכן צריכים להגיד שיש גימטריה, יש צירופים וכולי, וכל מיני ביאורים שהאלטער רבי מסביר. אז זה הרבי אומר פה בשיחה, זה גם כן ביאור בעניין שלנו. זה קשור עם מה שאנחנו אומרים שכל העניין של הבית המקדש זה לא רק בכללות קדושה, אלא שכל פרט בבית המקדש, באופן פרטי, מגלה דרגה מיוחדת בקדושה. כל מספר, כל גימטריה, כל כמות, כל איכות, כל ציור בבית המקדש קשור עם עניין באלוקות, וזה יתגלה בכל העולם. בית המקדש הוא האור היוצא מכל אלו. זאת אומרת שמהבית המקדש נמשך לכל העולם, שגם בכל העולם הגילוי של אחדות הוי' זה לא רק באופן כללי, אלא הגילוי של אחדות הוי' זה באופן פרטי, שבכל פרט ופרט מהבריות מתגלה העניין המיוחד שהוא מגלה באלוקות, שכל נברא מגלה, נברא אחר לא יכול לגלות את זה. כשאתה מסתכל על העולם אתה רואה נברא מסוים, הוא מגלה עניין מיוחד באלוקות שנברא אחר לא מגלה, וזה

1:25:41 דובר 1 מקבלים את זה דרך הבית המקדש. הבנתם מה שדיברנו?

1:25:49 דובר 21 בסוף, יש מאין זה באין ערוך, איך הוא הגיע לפרטים?

1:25:55 דובר 1 עוד מעט נסביר. זה כבר שאלות. קודם כול, מה כתוב בשיחה? רגע, קודם פשט בשיחה. אני רוצה להגיד עוד משהו שאני זוכר שר' יואל היה אומר כשדיבר על הסוגיה הזאת. מאוד געשמאק. זכיתי לשמוע, ר' יואל לא אמר כזה משהו. הוא אמר שהוא שמע מהרבי. לא יודע איפה הרבי אמר את זה. צריכים לחפש. אבל ר' יואל היה אומר, הרבי לא דיבר... אז הרבי דיבר. אז הוא אמר שהרבי פעם דיבר כזה משהו. כתוב בגמרא, לא יודע איפה, תלמידי חכמים יגידו לי איפה זה. נראה לי שזה גמרא שהיה תנאים שהלכו ביחד באונייה. רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עמיאל[?]. בקיצור, התנאים שהלכו ביחד באונייה, ואחד התנאים אמר שהוא יכול להגיד כמה טיפות יש בים. יכול לשער כמה טיפות יש בים. וואו! איפה זה?

1:26:55 דובר 21 זה בגמרא.

1:27:00 דובר 1 בגמרא. יכולים לשער כמה טיפות יש בים. זה מהגמרא, דף קטן נראה לי. על כל פנים.

1:27:06 דובר 21 אמר לי.

1:27:07 דובר 1 אה?

1:27:09 דובר 21 אמר על זה מעולה.

1:27:14 דובר 1 בגמרא זה היה. אז הוא אמר, אתה שומע? אה, יהיה אצלי. אז זה כתוב. אז אתה שומע את הסיפור שהלכו תנאים באונייה, ואחד התנאים אמר שהוא יכול להגיד כמה טיפות יש בים. אז כשלומדים את הגמרא בפשט, איך מתנהג ללמוד את זה, איך מתנהג גם תלמידי חכמים אמיתיים. אבל כאילו הפשט של מה הווארט פה? הווארט פה זה הגאונות של רבי יהושע שהיה לו בחוכמת חשבון, חוכמת גאומטריה. איך אומרים, ידע זה צריכים. זה לא סתם, זה לדעת איך למדוד ים זה מאוד קשה, כי אתה צריך לדעת העומק והרוחב וזה וזה, וחלקים פה יותר עמוק, פה פחות. זה בלגן, זה זה זה זה זה טיפה. זה חשבון מאוד מסובך והיה לו חוש בחשבון. מה אבל הווארט בחסידות? הווארט בחסידות הוא: הרי הים הוא משל על מלכות דאצילות. חסידות, כן, ים, מלכות נקרא ים. אז בן אדם רגיל אומר, למה מלכות דאצילות נקרא ים? אנחנו לומדים בחסידות: כי כמו שים, כל הנחלים זורמים אל הים, אז גם מלכות דאצילות, אז כל הספירות מתכללים בו. מה עוד אתה יכול להגיד על ים? יש נבראים שבים, או יש... אם הבנתי טוב את השאלה, תגיד לי אם הבנתי את השאלה. השאלה שהוא שואל זה מה שייך להגיד שהציור הפרטי בנברא שייך לעניין מיוחד באלוקות? מכיוון שהנברא יש מאין, ויש מאין זה באין ערוך, אז אין שום יחס, אין שום ערך. אז מה שייך שהפרטים יהיו בעצם, הרי הרי בנברא אין ערך. אז אם שם אין ערך, אז זה לא נהיה יותר קרוב על ידי זה שיש ציור פרטי. אה? כאילו, אין קאדה פרט דל קאדה פונטטו קאלה גוטטה. איך שהטיפה הזאת מגלה

1:31:11 דובר 1 עניין מיוחד באלוקות, שזה לפי זה הוא ידע את המספר של הטיפות, כי הוא ידע בכל טיפה מה מתגלה בו, איזה עניין באלוקות זה מגלה. אז זה אומר שהאחדות שבעולם הוא ראה את זה גם בפרטים, לא רק בכלליות. דיברנו. כן, אתה יכול לדבר בכלליות. מה הולך בים? יש להם קשר. אבל לראות בכל טיפה בים איך הוא מגלה, זה עניין מאוד מיוחד. לאו דווקא עבודת השם, זה חיים כל כך פה. עוד פה זה התלבשות. בפשטות, בפשטות עוד מעט נראה, ולפי השיחה נראה לי יותר עמוק. אני אגיד קודם כול בפשטות. בפשטות, עוד הסברה למה, מה הבעל שם... מה היסוד של הבעל שם טוב? אפשר ל... בפשטות, עבודה של ממלא כל עלמין. זאת אומרת, יש סובב ויש ממלא. הקדוש ברוך הוא רצה שהקשר שלו עם הנברא יהיה לא רק מצד הבלי גבול שלו, מצד היש מאין שלו, מצד האין ערוך, מצד האין יחוד. הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה קשר גם לתוכנו של הנברא איתו. במילים אחרות, במילים אחרות זה נגיע למה שלמדנו גם בתרס"ד, העניין של ספירות דאצילות. אתם זוכרים שדיברנו פעם? למה יש ספירות דאצילות? למה הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה ספירות דאצילות? למה יש היכל האצילות? למה לא יכול ללכת ישר מאין סוף לנבראים? אם הנברא יש מאין, אז כי יש מאין, אין יחוד, הקדוש ברוך הוא אין סוף ומביא יש מאין. בשביל מה צריכים אצילות? דיברנו על זה ב-ב-בהמשך תרס"ד בימים הראשונים. דבר חשוב שם. מה הפשט? הפשט הוא שאז הקשר של הנברא עם הקדוש ברוך הוא היה לא עם תוכנו של הנברא, להפך. תוכנו היה לו שאין לו עניין באלוקות.

1:33:33 דובר 1 אחדות הוי' זה לא בפרטים. אחדות הוי' זה שהוא לא קיים, שהוא לא מציאות, זה. אבל המציאות גופא זה לא אלוקות. ולא שנחסית זה נקרא יחוד וביטול. אז בנברא יש מאין אומר אין ערוך, ביטול. אתה לא מציאות, אז המציאות שלך זה אלוקות. אבל ה-- כל היסוד ב-ב-באחדות הוי' זה שהנברא גופא, זה גוף החידוש שהבעל שם טוב רצה לגלות. הבעל שם טוב רצה לגלות את העניין. הבעל שם טוב בא להסביר שה-שהקדו-- גם הפרטים של הנברא מגלים אלוקות, וזה אנחנו מבינים על ידי זה שיש לא רק סובב, יש גם ממלא. זאת אומרת יש לא רק הכוח יש מאין, אלא יש גם ציור בדבר הוי'. בדבר הוי' יש בו גם פרטים, ציור, והציור הזה מתלבש בציור הזה, שעל ידי זה גם הציור הפרטי של הנברא מגלה אלוקות. זה לכאורה בפשטות סובב. למה אנחנו אומרים שהפרטים קשורים עם הדבר הוי'? כי אז מתבטאת אחדות הוי' בכל פרט ופרט. אין שום פרט, הכל מגלה אחדות הוי'. גם הציור שלו, גם הפרטים שלו.

1:34:48 דובר 3 באמת, איך יהיה משהו בלי שיש לו קשר עם הרעיון?

1:34:52 דובר 1 מממ.

1:34:54 דובר 3 תכין את זה כלבנות, איך יהיה המציאות של הפרטים?

1:34:57 דובר 1 זה יכול להיות מהרצון. זה לא חייב להיות מ-- בפשטות, זה יכול להיות מהרצון. איך הבינו בלי הבעל שם טוב? איך למדו לפני הבעל שם טוב? אה? מה אתם אומרים? לפני הבעל שם טוב מה אמרו? הכל זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא עושה יש מאין. הציורים, הפרטים, עלה ברצונו שיהיה כל מיני פרטים, אז נהיו פרטים.

1:35:24 דובר 3 אז זה מבטל את הרצון.

1:35:25 דובר 1 אה?

1:35:25 דובר 3 אז זה מבטל את הרצון.

1:35:27 דובר 1 כן, אבל אז, א-א-אבל אין יחס בין הפרטים אליו. אז א-- אז א-- אין יחס בין ה-- הפרטים לא שייכים לאלוקות. הפרטים הם במי? הם ברצון. עלה ברצונו שיהיה דומם צומח חי מדבר, נהיה דומם צומח חי מדבר. אבל שיש עניין לדומם שהוא מגלה עניין מיוחד, צומח זה-זה חסד, זה גבורה. אין באלוקות חסד וגבורה, אין באלוקות ספירות, אין באלוקות ציור. ציור זה דבר שהתחדש בעולם. אז במילים אחרות, האחדות של העולם עם הקדוש ברוך הוא זה על ידי הביטול שלו. כשאתה יוצא מהמציאות שלך, אתה דומם או לא דומם. הצומח הוא לא צומח, החי הוא לא חי, הוא לא זה, הוא יש מאין, הוא אין ערוך, ואז הוא מתקשר. אז הקשר של הנברא באלוקות זה שהוא יש מציאות, לא בתוך המציאות. וזה בעצם החידוש של אחדות הוי' שהבעל שם טוב גילה, שגם בתוך המציאות התוכן שלו עניין אלוקי, וזה נעשה על ידי זה שבאלוקות יש עשר ספירות, יש ציור, בסגנון של המאמר הזה, שיש עשרה מאמרות פרטיים והפרטים יש להם פרטים ויש אותיות והאותיות יש להם ציור ויש גימטריות ויש... זאת אומרת כל הדרגות והחילוקים, הדרגות והפרטי פרטים שיש באלוקות זה כדי שגם התוכן של הנברא יהיה בעניין אלוקי. אה? אז רגע, רגע, אנחנו באמצע עניין פה. קודם כל אני מסביר בכלליות מה, מה, מה רוצים להגיד פה. עוד מעט נראה שאדרבא, בזה מתבטא החידוש יותר עמוק. לא מגיעים. בוא נמשיך הלאה. אנחנו באמצע עניין פה. איך?

1:37:09 דובר 4 מה הראיה מחייש בשערי איפוק?

1:37:12 דובר 1 מה שאמרנו עכשיו.

1:37:13 דובר 4 לא הצלחתי כל כך.

1:37:15 דובר 1 איך?

1:37:16 דובר 4 לא הבנתי.

1:37:16 דובר 1 שגם הפרטים מבטאים עניין באלוקות. שהקשר בין הנברא לדבר הוי' זה לא רק בנקודה הכללית שהוא יש מאין, ואז אתה צריך לצאת מהציור שלך. רק היש שלך קשור עם אלוקות, אבל הציור שלך לא קשור עם אלוקות. הבעל שם טוב גילה שגם הציור קשור עם אלוקות.

1:37:36 דובר 4 א, ב והמנו? ואז עשה האמה?

1:37:39 דובר 1 אה?

1:37:41 דובר 4 זה ההיגיון.

1:37:41 דובר 1 הוא רצה שיהיה קשר בציור הפרטי של הנברא עם עניין מיוחד באלוקות. אז הוא עשה שבאלוקות יהיה ציור כדי שהנברא יוכל לגלות את העניין הזה. בוא נקרא בפנים סעיף ח' שאנחנו נבין את זה יותר טוב. "און דאס וועט זיין דער חידוש לעתיד לבוא, אז מען וועט זען אין גילוי." מה יהיה החידוש לעתיד לבוא? בלעתיד לבוא אנחנו נראה את זה בגילוי. "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר." כשמשיח יבוא, יהיה התגלות אלוקות באופן של ראייה. כן, כי פי הוי' דיבר. מה, מה, מה הכוונה? מאוד מעניין. זה לא האבות ולנוח, אבל דומה אבל זה לא. "ניט נאר וואס לעתיד לבוא אין פלעקט ווערן כבוד הוי', ס'וועט זיין ניכר יעדע נברא איז וואס אפען געוואָרן פון דעם אויבערשטן. וואס איז ממילא כל הנמצאים וכל הנמצא שמיים וארץ מה שאינם נמצאים בתוך סימנתי." כשמשיח יבוא, לא רק שנראה בגילוי שהקדוש ברוך הוא בורא את כל הנבראים, שזה עניין כללי בכל הבריאה, שיראו את היש מאין, יראו בגילוי איך שהכל זה דבר הוי'. זה עניין כללי בכל העולם. "דאס איז אין אלע עניינים כללי וואס איז בשווה. עניין כללי וואס איז בשווה אין אלע נבראים, צו מנהגה." אין הבדל לאיזה נברא זה. אז דער נמצא, די עצם פרטיות, עצם הישות, כן, יעדע נברא איז נאר דורך וואס דער אויבערשטער איז מהווה. זה עניין כללי בכל הנבראים שהישות של הנברא זה הכוח האלוקי. זה, זה באות אחת. זה עדיין לא עיקר החידוש לעתיד לבוא. זה ונגלה כבוד הוי'. נגלה כבוד הוי' זה כללות ההתחדשות, כללות היש מאין. שלעתיד לבוא יתגלה שכל העולם זה המציאות של הקדוש

1:39:28 דובר 1 ברוך הוא. יתגלה דבר הוי'. אבל מה, כל הנבראים אותו דבר. לא משנה אם הוא נברא, נוצר, נעשה, אם הוא דומם, צומח, חי, מדבר, אין הבדלים. כל הנבראים בעצם הם אין ערוך, והקדוש ברוך הוא כל יכול והוא זה שיכול להוות אותם. לעתיד לבוא נראה בעיני בשר את דבר הוי'. אז זה יהיה ביטול כל הנבראים. זה ביטול בשווה של כל הנבראים. לעתיד לבוא אבל יהיה עוד משהו. "וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר." מה בשר יראה חוץ מגילוי כבוד הוי'? "וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר." מה בדיוק פי הוי' דיבר? וכל נברא בתכונותיו ומהותו הפרטית, זה אמיתי ענייני של הפרטים. לא רק הנקודה הכללית שהוא נברא, גם הציור הפרטי שלו, דבר הוי', דיבור הפרטי של הוי' מלובש. זה יהיה החידוש של לעתיד לבוא. זאת אומרת, בהשקפה ראשונה ככה זה נראה, לפחות בהשקפה ראשונה. זאת אומרת שלעתיד לבוא נראה לא רק את הביטול של כל הנבראים, נראה גם את הייחוד של כל הנבראים. זאת אומרת, לא רק נראה שהכל בטל לקדוש ברוך הוא, כי הכל זה התהוות, הכל זה אין ערוך, הכל זה יש מאין, אלא נראה גם ייחוד איך שכל נברא מגלה אלוקות באופן מיוחד. כל נברא מספר משהו מיוחד על הקדוש ברוך הוא, כי הציור הפרטי שלו מספר לך משהו מיוחד על הקדוש ברוך הוא שציור אחר לא יכול לספר. זה העבודה של התלבשות, זה העבודה של, של, של, של ממלא כל עלמין. זה העבודה של פי הוי' דיבר, דבר הוי', הציור הפרטי של הנברא. כן, מה אבל לפי מה שדיברנו קודם, למה לעתיד לבוא זה יתגלה? למה

1:41:29 דובר 1 זה קשור לגילוי של לעתיד לבוא? זאת אומרת שלעתיד לבוא תתגלה אחדות הוי' אמיתית, שמצד אחדות הוי' אמיתית אין שום פרט בעולם שהוא לא קשור עם אלוקות. במילים אחרות, זה אני מוסיף פה שלכאורה זה מגיע לעבודה. אני רוצה להגיד פה בפשטות, אני אומר שהתלבשות זה ירידה, זה צמצום, הוא ממלא כל עלמין. אדרבה, יש מאין זה סובב כל עלמין, זה בלי גבול, זה אין ערוך. זה מגלה מה, ביטול זה הרבה יותר גבוה. מה שאין כן הציור, ממלא, אז יש לזה תוכן, יש לזה איכות, יש לזה עניין, זה לכאורה צמצום יותר גדול. אבל לאידך, אדרבה, אדרבה, אדרבה, אחדות הוי' אמיתית. מה פירוש אחדות הוי' אמיתית? שאין שום פרט שהוא לא אלוקות. מצד איך שאחדות הוי' אמיתית של הקדוש ברוך הוא. אם אני צריך לשלול משהו, אם אני אומר שכדי שהנברא הזה יתאחד עם אלוקות, אז אני צריך לשלול ממנו את הציור, כי הציור זה לא אלוקות, רק הכללות העניין שלו זה אלוקות, אבל הציור הפרטי בטל, אז יוצא שחסר באחדות הוי'. מתי אני יכול להגיד אחדות הוי' אמיתית? שלא נשאר שום פרט בנברא שהוא לא קשור עם אלוקות. זה אומר שגם הפרטים הכי קטנים של הנברא, גם הציור, גם זה צריך לגלות אלוקות. אם יש פרט בנברא שלא מגלה אלוקות, זאת אומרת שאחדות הוי' לא חדרה לכל הפרטים, כלומר, כלומר שהפי הוי' דיבר. זה שאנחנו אומרים שהציור הפרטי של הנברא גילוי אלוקות, זה עומק באחדות הוי'. הבנתם מה שאמרתי?

1:43:23 דובר 5 כן.

1:43:23 דובר 1 זה עומק באחדות הוי'. העומק באחדות הוי' זה שאי אפשר שיהיה שום פרט שהוא לא. אני אגיד את זה בסגנון אחר. אני אגיד את זה בסגנון אחר. אני אגיד את זה בהוויית, בהוויית, חס ושלום. יהודי שלומד על אחדות הוי', אחדות הוי', אין עוד מלבדו, והוא אומר שאין עוד מלבדו זה משהו כזה שאי אפשר להבין את זה בשכל. זה אמונה. אי אפשר להבין. אין עוד מלבדו. אין עוד מלבדו זה עניין באמונה. לא יכול להבין את זה בשכל. שכל זה ירידה, שכל זה צמצום, שכל זה מציאות, שכל זה סתירה לאין עוד מלבדו. כי שכל אומר שאני מבין, ואם אני מבין אז, אז יש פה מציאות, ואם אני מציאות אז אין עוד מלבדו. אז יש אין עוד מלבדו. אבל כאן מגיעה חסידות, זה אומר לא. חסידות אומרת שלא מספיק אמונה. חסידות אומרת שצריכים להבין על פי שכל, ולא די באמונה, שאין עוד מלבדו. אז אדרבה, ולא די באמונה, זה סתירה לאחדות הוי' או זה, או זה, או זה, או זה, או זה, או זה עוזר לאחדות הוי'? זה שבן אדם לא רק מאמין לאין עוד מלבדו, הוא גם מבין אין עוד מלבדו. מה זה אומר? בחיצוניות אומר זה ירידה, נכון? כי זה שכל. צמצום. שכל, שכל זה מציאות. אבל באמת זה הפוך. אם יש מקום שהאין עוד מלבדו לא יכול להגיע, אז יש בעיה באין עוד מלבדו. אם יש מקום ששם לא מגיע אין עוד מלבדו, אז זה אומר שזה לא אין עוד מלבדו. יש פה הגבלה באין עוד מלבדו. אתם שומעים אותי או לא? אם אני אומר שהשכל שלי לא יכול להבין אחדות הוי', זאת אומרת שיש מציאות ששם האחדות הוי' לא נמצאת. אם האחדות הוי' זה אמת, הקדוש ברוך הוא

1:45:47 דובר 1 באמת אין עוד מלבדו, אז, אז, אז הרי גם השכל הוא חלק מאין עוד מלבדו. אז, אז, אז חייב שגם בשכל הוא יחדור. אם הוא לא יכול לחדור בשכל, צריך לשלול אותו, לשבור אותו. זאת אומרת שלאין עוד מלבדו יש מקום שאין עוד מלבדו לא יכול להגיע. אז איפה מתבטא שאין עוד מלבדו הוא באמת? שגם, שגם השכל הוא כלי לזה. חזק, חזק. אתה רוצה לעשות לחוץ? לחבות? לחבות. תכבה שמה את הזה, חבל על הזמן, זה עושה את הרעש.

1:46:26 דובר 6 אין בעיה.

1:46:29 דובר 1 אין בעיה. בוא נראה.

1:46:35 דובר 6 לא, לא, לא מאכיל אותי.

1:46:36 דובר 1 הבהר.

1:46:38 דובר 6 איך הוא גופא זה סתירה לאין עוד מלבדו?

1:46:41 דובר 1 א גוטע קשיא, איך וואס נאר מאזל דעם שאלה ניסיחם. אני אומר אותו על דרך-- הבנתם מה שאמרתי עכשיו? מישהו הבין מה שאמרתי או זה היה קבלה? אה? אם השכל לא יכול להבין אין עוד מלבדו, זה אומר שיש עוד מלבדו. יש מקום שהקדוש ברוך הוא לא מגיע. הוא לא מגיע בשכל. צריכים לבטל את השכל. אבל אין עוד מלבדו אומר שהכל זה אלוקות. אם הכל זה אלוקות אז גם השכל זה אלוקות. אז הוא גופא, אין עוד מלבדו מכריח שגם השכל צריך להבין אין עוד מלבדו. כי אם זה אין עוד מלבדו אז, אז, אז, אז, אז אם זה אמת לגמרי, זה אמת גם מצד השכל. אותו דבר אומרים פה, וכשנגיע לציור זה לא סתם לא יהיה אחדות הוי' בתכלית השלימות. יהיה הגילוי של ״וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר״. מה אומר הרבי? ה״כי פי הוי' דיבר״ זה לא פחות אחדות הוי'. אדרבה, זה העומק של אחדות הוי'. אחדות הוי' האמיתי זה לא שאתה צריך לשלול את הציור, להגיד הציור לא תופס מקום. להפך, הכל זה אלוקות. גם הציור זה אלוקות. אין שום פרט שהוא לא אלוקות. אז זה שהבעל שם טוב גילה שגם יש בדבר הוי' ציור פרטי זה לא ירידה, זה לא צמצום. זה העומק של אחדות הוי', שכל פרט בעולם מגלה אלוקות גם בפרטים שבו. וזה מאיפה זה מגיע? מבית המקדש. על ידי זה שבבית המקדש יאיר העניין שכל פרט בבית המקדש יגלה לנו את הבית המקדש העליון. אתה תסתכל על כל פרט בבית המקדש, תראה איך שהפרט הזה מגלה את הבית המקדש למעלה. אז מבית המקדש גם זה יאיר לכל העולם, שהגילוי של אחדות הוי' שיהיה לא סתם,

1:48:35 דובר 1 לא, ויהיה באופן שלא יישאר שום פרט בבריאה שלא קשור לאלוקות. עכשיו תשאל, מה עוד? מה רצית לשאול?

1:48:43 דובר 7 יכול להיות מהרצון?

1:48:45 דובר 1 איך?

1:48:46 דובר 7 מהרצון. כל הפרטים מהרצון של עצמו.

1:48:49 דובר 1 אבל רצון זה שלילי. רצון זה לא, זה לא טעם. רצון זה לא טעם. רצון אומר שאין לזה טעם.

1:48:56 דובר 7 זה ככה.

1:48:57 דובר 1 רצון זה. אז וואי, רצון זה גדר של שלילי. רצון אומר אין לך טעם, ככה אני רוצה. אני רוצה את הפרטים. אז וואי תראה, הפרטים הם לא פרטים. הפרטים זה ביטוי של הרצון שלי. אז וואי תראה, זה לא גדר שלו. אז רצון לא יכול להיות ביאור על אחדות הוי', כי רצון סוף כל סוף, אחדות הוי' ורצון זה בדרך ביטול, לא בדרך ייחוד. ברצון אין ייחוד. רצון אומר כי כך אני רוצה. לא בגלל שאתה באמת יש לך טעם. והביטול שאני רואה יש לו טעם, וזה עניין של אלוקות, בטעם שלו מתבטא אלוקות. זה הביטול של אחדות הוי'.

1:49:44 דובר 7 אממ זה like the thing before the last of the girls of the last things you can have it to be a good thing but then there's a ירידה so what do you mean there's nothing to get up there's no there's a יחוד in the way that they have to be mash in itself so low right that is not יחוד the same thing.

1:50:07 דובר 1 אז זה בחיצוניות ובפנימיות. הירידה זה ממלא שבחיצוניות. ירידה זה בחיצוניות, וחיצוניות זה ירידה. ממלא לגבי סובב זה ירידה. אבל אליבא דאמת אדרבה, ממלא זה העומק של אחדות הוי'. אדרבה, בשורש של ממלא מגיע יותר גבוה מסובב, כי דווקא בממלא מתגלה האחדות שמצד עצמות. בעצמות לא צריכים שלילה, כי אתה מדבר מצד עצמות. אז מצד עצמות הציור גופא, אלוקות לא צריכים לשלול אותו. סובב שולל. עצמות לא שולל. בעצמות ... הציורים בפנים, לא בדרך שלילה. אז התוכן גופא, אלוקות, אז בחיצוניות תוכן זה צמצום. אבל בפנימיות אדרבה, תוכן ... העומק שלה של אחדות הוי'. איך אתה מסתכל על העניין של הפרטים? איך אתה מסתכל על זה שאלוקות חודר בפרטים? אתה יכול להסתכל על זה בתור ירידה. ככה זה נראה כלפי חוץ. אליבא דאמת לא. בזה מתבטאת השלמות של אחדות הוי', כמו שזה מצד עצמות, שלכן אין שום פרט שהוא לא קשור עם אלוקות. אז התוכן גופא קשור עם אלוקות.

1:51:19 דובר 7 הוי'. אבל מצד הנברא דבש מעין relationship with the other is a sense it doesn't change it becomes its life is life. מצד נברא.

1:51:31 דובר 1 אין הכרח. זה הפרט של יש מאין, אבל יש מאין זה רק פרט אחד. זה הפרט באחדות הוי' שקשור עם האין סוף ועם הבלי גבול. אין הכרח.

1:51:42 דובר 7 לא, זה אחדות. זה מעין כזה שלמות שקיימת.

1:51:46 דובר 1 פיין. אוקיי. אבל יש שתי תנועות. יש תנועה של ביטול, תנועה של ייחוד. יש מאין קשור לתנועת הביטול שבעניין. כאן מדברים על הייחוד. בכלל, זה אחד מהיסודות שהרבי דיבר בשנים האחרונות. אם תסתכלו בליקוטי שיחות תראו שמהחלקים של החפ"ץ אז יש את הסוגיה הזאת שחוזרת על עצמה בסגנונות שונים בכמה שיחות. גם בחלק כ"ט עצמו יש לכל הפחות בזיכרון שלי שלוש שיחות באותו עניין. חלק כ"ט יש את השיחה הזאת. יש את השיחה שאמרתי לכם מהבית המקדש, מאור זה ראה, ויש גם ב... השיחה על... כולם הולכים באותו ... בסגנונות שונים ואיורים שונים, אבל היסוד זה החידוש הוא: שאני רואה גופא זה לא... אדרבה, בזה מתבטא האמיתיות של הקדוש ברוך הוא, שהציור גופא קשור בזה.

1:52:46 דובר 8 זה שאני לא מגיע לאלוקות זה גם?

1:52:49 דובר 1 אה?

1:52:49 דובר 8 הפרט הזה שאני רואה מצב לא ... של אלוקות זה גם?

1:52:52 דובר 1 זה גם.

1:52:57 דובר 8 .

1:52:57 דובר 1 זה כבר קשור עם ... של חופ"י, לא? אה? או חינם תוקעים משטות. היה לנו מספיק בחורף, קיץ וחורף. anyways, אומר הרבי, מחזיקים ראש פה חבר'ה, זה כבר מתקדמים. עוד, עוד מעט. אומר הרבי, ועל דרך מה ש...

1:53:20 דובר 8 אני מסתכל.

1:53:22 דובר 1 ועל דרך בצדיקים גדולים. זה... וואו, עכשיו מגיע פה קטע שזה פצצה. זה, זה גילוי אלוקות. מה פשט? אני לא מבין פה חצי מילה, אבל נקרא. זה משהו משהו משהו שמימי לגמרי. אומר הרבי, "ועל דרך", הוא מדייק "על דרך", כמו שמוצאים בצדיקים גדולים. צדיקים גדולים גם עכשיו רואים את כל מה שדיברנו עד עכשיו. על מה הרבי מדבר? כמו שידוע על המגיד, הוא ראה בכלי, סמ"ך דל"ת. אמרתי לכם שאנחנו חוזרים לסמ"ך דל"ת. המגיד ראה על כלי שהאומן שעשה את הכלי היה... הוא ראה בתוך הכלי את התכונות הפרטיות של הבן אדם שעשה בגשמיות את הכלי מיש ליש. ועל אחת כמה וכמה. ועל אחת כמה וכמה. חבר'ה, אם אתם לא מקשיבים אתם לא מבינים מה הולך פה. ועל אחת כמה וכמה. זאת אומרת, אם הוא ראה את האומן שעשה אותו בגשמיות, את הפרטים שלו, אז כל שכן, ועל אחת כמה וכמה, וזה אדרבה, זה משתלשל מזה. דערפאר נראה את... הוא ראה את דבר הוי׳, את דבר הוי׳ ולא... זהו. מה הסיפור של המגיד? מה, מה הוא ראה? מזה אנחנו רואים שמה? כל שכן שהוא ראה את דבר הוי׳, וזה אומר שזה כמו... יום שיבוא כולנו נראה.

1:55:44 דובר 8 אם אנחנו בהווה או בעתיד.

1:55:47 דובר 1 למה אתה אומר בהווה? חבר'ה, מי זוכר את השיעור של...

1:56:04 דובר 8 כן, הוא דיבר על זה. הוא אמר.

1:56:06 דובר 1 כן.

1:56:07 דובר 8 אני זוכר, אני זוכר, אני זוכר.

1:56:10 דובר 1 איך קוראים לו? פוזנר. נו, מה הייתה הנקודה שהוא אמר?

1:56:17 דובר 8 The Maggid was able to see the נברא, for okay. He was able to see יש מאין, נברא. The current problem they found and the idea of the, of the, of the אומן is the new חילוף אותיות. Every time he makes it, he needs a new חילוף, it's a new חילוף אותיות which is יש מיש. The only way he could see the יש מיש is only if he saw the תחילה, what was the guy's אותיות יש מאין. It's because he knew his אותיות and he knew the guy's אותיות and then he could-- which is the יש מאין part. Therefore, יש-- he was able to see the, the change in the יש מיש.

1:56:50 דובר 1 וואו. נשמע טוב. אני הייתי אומר כזה דבר. אני חושב כזה, א-א-יכול להיות שזה מה שאמר פוזנר. אני לא, אני לא הייתי בשיעור של פוזנר. אני שמעתי את השיחה הזאת כמה וכמה פעמים, אבל אני אנסה להגיד פשט. אני-- בהמשך למה שדיברנו פה גם כן. מה היה הסיפור? הסיפור של המגיד שהוא ראה בכלי שהאומן שעשה את הכלי היה סומא דאחת מעיניו. מה כל כך מיוחד בסיפור הזה? מה כל כך מיוחד בסיפור הזה? הרי זה פשט, זה פשט. בכלל, מה זה קשור? תלמידי הרבי מביאים את זה בתור עניין של כוח הפועל בנפעל, והרבי... זה היה עניין של רוח הקודש. המגיד היה לו רוח הקודש. בסדר. תראה, תאר לעצמך, תראה, שהרבי אומר ש-- יגיד ש-- שהכלי הזה שהביאו לו עשה את זה חנניה. יש לו רוח הקודש. רוח הקודש, שהוא יודע דברים שלא אמרו לו, אף אחד לא אמר לו, אבל הוא ידע ברוח הקודש שזה מגיע משמה. אבל זה לא הפשט. מה הדיוק? הדיוק הוא שהוא ראה בכלי. המגיד לא, לא אומרים שהמגיד ידע ברוח הקודש. המגיד הסתכל על הכלי ובכלי הוא ראה שמי שעשה את הכלי היה לו-- היה סומא דאחת מעיניו. מה הפשט ככה? הפשט הוא שהכלי מגלה את זה. מה אמרנו עכשיו? מה החידוש של אחדות הוי׳ שהתגלה על ידי הבעל שם טוב? התלבשות. הבעל שם טוב גילה שלא רק שהקדוש ברוך הוא מהווה באופן של אין ערוך, באופן של יש מאין, אלא מה? הבעל שם טוב גילה שהקדוש ברוך הוא מהווה באופן של התלבשות, שדבר הוי׳ נמצא בתוך הנברא. יפה? דבר הוי׳ נמצא בתוך הנברא בפנים פנימי, ולכן כל פרט שקורה בתוך הכלי,

1:59:41 דובר 1 בתוך הנברא, זה מגלה עניין דאלוקות. אין פרט בנברא... ובמילא כאשר מגיע אומן והוא עובד עם הכלי והוא עושה מזה חתיכת אבן או עושה-- הרי ברגע שהאומן, תראה, האומן לקח ועשה מחתיכת עץ, הוא עשה מזה שיהיה כלי מסוים. אז יש פה באמת התלבשות. ההתלבשות גם, גם זה כוח אלוקי. מצד אחד האומן עושה את זה, אבל האומן הרי מגלה-- זה שעץ הפך להיות לשולחן, כי יש בעץ את היכולת להפוך לשולחן ויש דבר הוי׳ שקשור עם שולחן. זאת אומרת, כשהעץ הזה היה עץ קראו לזה עץ, קראו לזה אילן. עכשיו העץ הזה הפך להיות לשולחן. אז חוץ מזה שהוא חתיכת עץ, יש לו גם כן הציור של שולחן. זאת אומרת שיש כוח אלוקי מיוחד שנתן לו את התוכן של שולחן. כן, והבן אדם שהוא בנה את השולחן, אז הוא זה שגילה את התוכן הזה. כן? אז בן אדם שיכול לראות באופן פנימי, בן אדם שיכול לראות את האור האלוקי כפי שהוא בא בהתלבשות, יש לו את הכוח הזה של הבעל שם טוב, שהוא רואה לא רק את ההתהוות יש מאין בכלל. הוא רואה את ההתלבשות הפרטית של דבר הוי׳ בנברא. אז כשהוא מסתכל על שולחן הוא רואה בו כל פרט ופרט, איך כל פרט ופרט קשור בעניין מיוחד באלוקות. ובמילא הוא רואה גם כן שה-- מי ש-מי שעשה את השינוי הזה בשולחן ועשה שהשולחן נהיה בציור כזה היה ש-- היה לו עניין מום מסוים, היה לו עין אחת. את כל זה הוא ראה בתוך השולחן. זאת אומרת שהציור של השולחן וכל הפרטים שלו מגלה כל פרט ופרט שהיה פה בשולחן. כל התעסקות, כל עניין שעשו עם השולחן, הכל נמצא בתוך

2:01:48 דובר 1 השולחן. ולכן הרבי אומר, מה זאת אומרת זה לא עניין גשמי? אם מישהו שהוא סומא בעין אחת, זה כבר משהו שאין להכניס אותו לראווה. הגשמי, אין גילוי של העניין הזה. כן, יש משהו בכלי. עוד פעם, זה לא מצד הגשמי, זה מצד הרוחני. מצד אופן ההתהוות. זאת אומרת, יש משהו בכלי הזה שעשוי בצורה כזאת בגלל שהאומן שעשה את הכלי היה סומא בעין אחת. אז במילא גם בצירופים, באופן איך שהכלי יתהווה, יש בו שינויים. אז כמו שאני רואה את הנברא, הפרטים בנברא, אני מסתכל על הכלי, אני יכול לראות בו כל פרט והכח האלוקי שבו. אז אני גם יכול לראות את ההשתלשלות של הכח האלוקי, איך הוא עבר דרך האומן. ווייטער, זה גם המשך, גם הפרט הזה כלול בדבר הוי'. משהו כזה. אבל זה לא פועל על הצורה הגשמית. כנראה זה כן פועל באיזה שהוא אופן על הצורה הגשמית. זה פועל על הכלי הזה ש... גם, זה כמובן כנראה גם פועל, אבל זה כזה סוג של פעולה שרק המגיד יכול לראות. לא כל אחד יכול לראות. שלמות. זה היה הסיפור. זה הסיפור. אני לא יודע. אני יודע סיפור על זה? הוא היה שוכב במיטה. זה סיפור אחר. זה פה למטה בהערה. למה לא מביא סיפור של האלטער רבי? מה שיש, למה לא מביא את הסיפור של האלטער רבי? למה? במה הוא לא מביא? מה? זה פשוט שהוא שלא יעשה. לא רק דעת ש... אה, שאיך שגם הפרטים שנעשים אחר כך על ידי אדם, גם זה נמצא בהתהוות הכללית. זה רואים דווקא בסיפור של המגיד. מעניין, פה הרי זה כן מביא את זה בהערה חמישים ושבע, זה הסיפור

2:04:42 דובר 1 של האלטער רבי. כן. אבל זה... כן. למה מה? כן. לא, זה אותו עניין. רק שכאן יש יותר פרטים. יש לומר אז זה אויבתו. זה, זה האות. כן, אני אמרתי. אמרתי את זה טוב. זה אותו עניין. כמו שכיוונתי לדברי גדולים. יש לומר זה אויבתו וזה זין. למה כתוב מהווה? למה כתוב מהווה? נו. כל אחד, יש שני דברים, יש לך חי. אה? איך? לא, אני חושב שבשיחה הוא כותב מהווה ביחס לאומן שהוא לא מהווה. זה לא מהווה כלפי מיכאל. הוא אומר כל שכן. האומן הוא לא עשה את העץ. זה רק עניין בציור. כל שכן הוא מהווה, אז זה כל המציאות. זה הרבה יותר. אין שום... זה כל המציאות עצמו. לא רק ציור, לא רק עניין פרטי. זאת אומרת, זה לא רק יש מאין, זה גם... זה לא רק יש מיש אלא גם יש מאין. אבל לא יודע אם סתם יש עוד. יש לומר אז זה אויבתו וזה זין עם הרוק ובוסר ונגע לבי הוויל וסינבל קום וקום, וזה בית המקדש, וקן פלקטער בבחינת הלבוש, והוא נוגע למדרגה של חמדי השראת השכינה של בית המקדש, ויד החלק של גשמי זה מבית המקדש הזו התפשט בו כפי מידת הקדושה מלובש בו. אז כל זה שבעולם יהיה החוסה בה באופן כזה. מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שבבית המקדש באופן כזה. תמה פה תמינה, חבר'ה. הבנתי, הבנתי. אוקיי. אה? סייפטס, סייפטס. עכשיו מגיע החלק העבודה של השיחה. אם אתם הגעתם עד פה אז תחזיקו מעמד, כי עכשיו מגיע החלק הווילא של השיעור. איך כל זה נוגע בווילא סוד? מה היה המשל של הברדיצ'בר? הכל

2:06:57 דובר 1 הרי כדי שהבן ילמד לשנות את ההתנהגות שלו. האבא מראה את הבגד כדי שהילד יתנהג באופן אחר. אז ממילא צריכים להגיד שכל השיחה שלמדנו עד עכשיו, שהקדוש ברוך הוא מראה לנו בשבת חזון את בית המקדש לא באופן של בית אלא באופן של בגד, זה כדי שההתנהגות שלנו תהיה באופן אחר, וזה, בשביל זה נגיע ההסברות וכל זה. להבין שבית המקדש הוא לא בית, הוא בגד. מה הקשר? מה, מה קשור שני הדברים זה בזה? בזה עכשיו הרי יש לומר. אז דאס איז גאס בורר אין דרמו זאב ברדיצ'בר איז מדגיש עם משל על דרך הווייז אין קינדער לבוש, אז אויך דעם חידוש וואס ווז זיינען בבלי דף כ"ג בדף לבוש, כנ"ל, ווייס מען איז לכל אחד ואחד בשבת חזון, שמראים לכל יהודי עכשיו לא רק את בית המקדש השלישי, אלא מראים לו גם את זה שבית המקדש השלישי זה יהיה כמו לבוש, שכל פרט יגלה אלוקות. ואיפה כזה מראים? את זה מראים לנו. מראים לנו את בית המקדש לא כמו בית אלא כמו לבוש. מראים לנו את בית המקדש של עתיד לבוא עם הפרט הזה, שכל פרט בבית המקדש לעתיד לבוא יגלה את השכינה באופן מיוחד. מה זה נוגע בעבודת האדם? אז מה זה שבת חזון, זה בית המקדש הג' והלבוש. למה זה נוגע? לראות את זה דווקא באופן של לבוש או לבוש בבית? וואס ריך אין דעם עניין פון בית איז דא א יתרון אין בית, בית המקדש הג', כנ"ל, און אזוי אז דרתם פון דר בית המקדש השלישי איז קבוע וקיים לעולם, איז וויילך בניין לקודשא בריך הוא. ניט בדרגה איז צו ציין בתי מקדש זה זכאי זה גבה

2:08:48 דובר 1 מניין ובנה, זה לעתיד קיים בכלל. כן, זה הרי המעלה של בית שלישי. הם אומרים לעתיד לבוא, הם מראים לנו שהבית השלישי הוא יהיה באופן של לבוש. מה רוצים להגיד בזה? איז דאס מובן פון דעם תוכן המשל. בוא נסתכל בהמשל ומזה נבין בעניין. דרתם און דר טאטע ווייזט אין קינד דעם לבוש פון פעם אין רחוקים מזומנים. מה הסיבה למה האבא מראה את הבגד מפעם לפעם? מה כתוב בתורת המגיד? כדי להרגילו לילך בדרך היושר עד שיבוא לידי שנעשה אצלו כמו טבע. חבר'ה, יש פה מהפכה בעבודת השם. האבא לא רק רוצה שהבן יתנהג טוב, האבא רוצה שעבודת השם, ההתנהגות הטובה, תהיה בו כמו טבע, שזה יהפוך להיות למשהו טבעי אצל הילד. לא שהוא יתנהג רק לקבל את הבגד ויומיים אחרי זה עוד פעם יתלכלך. הוא רוצה שההתנהגות הטובה היא הטבע שלו ואז הוא יקבל את זה. מה זה אומר בעבודה? אז כאן הרבי אומר דבר נפלא, זה חידוש עצום. בשעה שזה בעבודת השם איז ביטר איך זכאתיה. סליחה, בקבלת עול. בן אדם שעובד את השם רק מצד אתכפיא או רק מצד קבלת עול, איז די הליכה בדרך היושר באמת כמו טבע? אם עבודת השם שלך זה רק מצד קבלת עול, אז זה לא הפך להיות הטבע שלך, להפך. להפך, טבע אתה לא קשור עם זה. קבלת עול, קבלת עול זה שאתה שובר את הטבע. אדרבה, היפך טבע, וטבע איז ווייל נעבעט ווייך הירני חלי. הוא לא רוצה לעבוד, נוהג כופה מקיים רצון השם היפך טבע ורצון, אז זה נגד הטבע. זה לא הפך להיות הטבע שלו, אז זה ברור. אז זה לא, אז זה לא הכוונה.

2:10:51 דובר 1 עוד הפעם. חבר'ה, צריכים עכשיו לעשות חשבון. מה אמרנו קודם? מה ההבדל בין יש מאין להתהוות שהבעל שם טוב גילה? מה היה בלי הבעל שם טוב? מדרש, מה הבעל שם טוב גילה על המדרש? בלי-- מהמדרש אנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מהווה כל רגע ורגע, התהוות בכל רגע ורגע, מהווה אותו. קבלת עול. העולם אין לו שייכות לאלוקות. להפך, העולם הוא יש. אלא מה? הקדוש ברוך הוא, שהוא כל יכול, יכול לברוא. אז כל ההתהוות זה באופן של ביטול. מה זה בעבודה? קבלת עול. אתה לא מציאות, אין לך תוכן, על ההפך, אתה רוצה הפך הירני חלי, אתה מבטל את עצמך לרצון העליון. היפך טבע. על דרך זה יש מאין, זה היפך המציאות, היפך הטבע. אז אם אנחנו היינו רואים את בית המקדש כמו בית, כלומר העולם אין לו שייכות לאלוקות, כל השייכות שלו, שייכות כללית מצד האין הרי מצד היש מאין. בעבודה מה זה? קבלת עול. קבלת עול זה לא טבע. להפך, מצד הטבע שלי אני, אני לא מעוניין אלא כופה על עצמי. אז זה לא הופך להיות כמו טבע. נו, מאוד. זה עדיין לא מספיק. איך הרבי הולך הלאה? אפילו בשעה אז ער איז עובד השם אויך במידותיו. נניח בקצה השני, הקצה השני. בן אדם שעובד את השם לא מצד קבלת עול, להפך, הוא מזכך את המידות שלו שהמידות שלו יהיו בשביל הקדוש ברוך הוא. אז עובד השם במידותיו, ער פועל'ט זיך אן אהבת השם ומידות עבודת ה'. אז זה כבר לא קבלת עול, זה עבודה פון דעם אייגענעם. אויב אבער דאס קומט מצד הנטיות טבעיות פון זיינע מידות. בטבע הוא בן אדם של חסד. יש לו טבע,

2:12:55 דובר 1 מידת החסד והוא עובד עם מידת החסד שלו לשנות את המידות הטבעיים, שהטבע, שהחסד הזה יהיה בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא מזכך את המידות שלו. איז אויך דעמולט די אלוקות בדרך הישר ניט געווארן כמוטבע. גם זה לא נחשב כמו טבע. פארוואס? זיין עבודת השם איז באגרעניצט צו דער נטייה טבעית פון זיין נפש הבהמית. אז גם פה עבודת השם לא נהיה הטבע שלו. זה הטבע של הבן אדם, שהטבע של הבן אדם הוא עשה שזה יהיה בחסד לאלוקות. ולדוגמה, או מצד טבעו איז נוטה טבעו חסד ואהבה. בן אדם שהוא בטבע נוטה לחסד, נוטה לאהוב. פועל'ט ער דאס ביי זיך אז אנשטאט די אהבה, חמדה, רצונות עולם הזה, זאל שטיין אין דער צורה. במקום שיהיה אהבה לעולם הזה יש לו אהבת השם. וזה קומט בעצם העבודה בסופו של דבר חקר את טבעו. ברגע שהוא צריך להפוך את הטבע ליראה, אז הנטיות טבעיות, תנועה פנימית של השם, פאלט אין אז העבודה אויך שלא בעבודה קומט אויס אז ניט עבודת השם געווארן כמוטבע. אז זה מה עבודת השם. נאר אז בלייבן די טבעים פון זיין מציאות עניינו בינינו דבר נוסף, וואס איז א באזונדערע מציאות כביכול פון גאטלעכקייט. וואו! מה היסוד? מה אמרנו? בית ראשון, בית שני. אז ראו איך שכל הפרטים הם מיד השם. מה הסברנו בשיעור? מה הסברנו קודם בשיחה? מה הרבי הסביר בשיחה? שבבית ראשון גם כן ידענו שהכל מיד השם, עליה הסתכל. שכל פרט בבית המקדש זה בדוגמה של למעלה. נכון, אבל ידעו שיש פה שני דברים. יש את המציאות הגשמית ויש את המציאות הרוחנית. המציאות הגשמית מכוונת למציאות הרוחנית. יש אבל דבר נוסף, יש מציאות, ולכן זה גופא אומר שהאלוקות זה

2:15:15 דובר 1 דבר נוסף. זה הסברנו קודם בשיחה. זה דבר נוסף ולכן אתה לא רואה שכל פרט ופרט מבטא. לא, לא כל פרט ופרט. יש דברים שאני רואה, דברים שאני לא רואה, כי בפועל יש פה מציאות חוץ מאלוקות. על דרך זה הרבי אומר בעבודה: אם בן אדם עובד את השם מלמטה למעלה, עכשיו מלמטה למעלה, יש לי את הטבע שלי ואני משתמש עם הטבע שלי בשביל אלוקות. כן. בן אדם, איך אומרים, אני נברא, יש לי שם של עשיו קייני. אז יש את הטבע שלי ואני לוקח את הטבע שלי בשביל לעבוד את הקדוש ברוך הוא. כל מעשיך לשם שמיים וכו'. זאת אומרת אתה משתמש עם המציאות שלך בשביל לעבוד את השם. אז מה היסוד? היסוד הוא שיש לך מציאות וזה הטבע שלך, ועכשיו אתה מכניס, אתה משתמש עם זה, עובד עם זה, מזכך את זה, שזה לא יהיה בשביל תאווה אלא בשביל אלוקות. אבל תמיד נשאר פה שהמי-- יש מציאות שלי שעובד את השם. יש פה דבר נוסף ולכן יכול להיות דברים מסוימים ששם הוא לא יכול לעבוד את השם. ברגע שיבקשו ממנו שילך נגד הטבע שיעשה-- אז זה כבר לא מסתדר איתו, אז הוא צריך-- אז זה כמו דבר נוסף, זה... אז זה לא נקרא שעבודת השם נהיה כל מציאותי. מתי אנחנו יכולים להגיד? מתי אנחנו יכולים להגיד שה-שהעבודת השם נהיה הטבע שלו? שזה מה שאנחנו רוצים להגיע ב-ב-בשבת חזון. מה אבא רוצה לפעול על הבן? עכשיו מה העבודה פה? העבודה פה הוא שהאלוקות, עבודת השם, לא הטבע שלי, להפך, זה עבודת השם ועבודת השם חדר בכל המציאות שלא נשאר שום חלק מאדם שזה לא עבודת השם ואז זה

2:17:20 דובר 1 נקרא כמו טבע. אה, מי הבין מה שהרב אומר פה? עוד הפעם. יש שלוש אופנים לעבוד את הקדוש ברוך הוא. יש שלוש אופנים לעבוד את הקדוש ברוך הוא. יש אופן לעבוד את הקדוש ברוך הוא מצד קבלת עול. יש אופן לעבוד את הקדוש ברוך הוא מצד הטבע. אתם שומעים? עוד הפעם. יש אופן לעבוד את הקדוש ברוך הוא מצד קבלת עול. יש אופן לעבוד את הקדוש ברוך הוא מצד הטבע, ויש אופן שלישי, שעבודת השם נהיה הטבע שלו. יש שלוש אופנים לעבוד את השם. יש אופן שהבן אדם עובד את השם מצד קבלת עול. קבלת עול פירושו אני לא קיים, להפך.

2:18:24 דובר 9 היפך טבעו.

2:18:25 דובר 1 היפך טבעו. אתה שובר את עצמך. מה הקדוש ברוך הוא רוצה? לא מה אני רוצה. אני מבטל את עצמי, אז זה לא טבעי. בקצה השני, להפך. אני עובד את השם עם הטבע שלי. אז אני מחפש מה הטבע שלי ועם זה אני משתמש להשם. אז זה הפוך. אז זה חילול המעלה, המציאות שלי. אבל המציאות שלך הוא לא אלוקות. אתה משתמש עם המציאות שלך בשביל אלוקות, אבל בפועל זה הטבע, הציור שלך, ולכן אתה תמיד תהיה מוגבל לפי כללי הטבע שלך, וברגע שיבקשו ממך משהו שזה לא בדיוק מתאים לטבע שלך, אתה כבר מתבלבל כי אתה לא יצאת באמת מהציור שלך, אז זה לא, אז זה לא אפשר שעבודת השם נהיה הטבע שלך. מה האופן הנכון, האמיתי? הדרגה השלישית. זה לא מתחיל ממני, זה מתחיל מאלוקות.

2:19:18 דובר 9 אור אלוקי.

2:19:19 דובר 1 זה מתחיל מאלוקות. אבל מה? שהאלוקות זה כל המציאות שלי, לא האלוקות ששובר את המציאות שלי. קבלת עול, ביטול, ייחוד. שהאלוקות זה המציאות האמיתית גם של התכונות שלי. אז במילא אין שום פרט בתכונות שלי שלא יהיה מתאים עם האלוקות, ובמילא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה אז זה הופך להיות הטבע שלי. אם הקדוש ברוך הוא רוצה אהבה, יהיה אהבה. הקדוש ברוך הוא רוצה יראה, יהיה יראה.

2:19:49 דובר 9 אור וילך.

2:19:51 דובר 1 לא יודע מה כאן אברהם אבינו.

2:19:52 דובר 9 וואלה היה צריך לאברהם ויצחק וזה... היה שייך לאיתי, זה היה ממילא.

2:19:57 דובר 1 לא בטוח שאברהם אבינו הגיע לזה.

2:20:01 דובר 9 למה זה שייך?

2:20:02 דובר 1 לא יודע אם אברהם אבינו הגיע לזה.

2:20:03 דובר 9 מה העבודה של השני?

2:20:04 דובר 1 אה?

2:20:05 דובר 9 מה העבודה של השני? זה שהמידות שלו זה...

2:20:10 דובר 1 דרגה השנייה זה מלמטה למעלה. אז אתה עדיין קשור לטבע שלך. יש לך את הטבע שלך.

2:20:22 דובר 9 טבע.

2:20:23 דובר 1 יש לך את הטבע שלך, טבע שלך הבהמי, ואתה משתמש עם זה בשביל לעבוד את השם. זה הרבה יותר-- זה דבר מאוד גדול. חס ושלום לא מזלזלים בזה, אבל זה לא, זה לא אחדות הוי'. אתה נשאר מציאות. אתה משתמש עם הטבע שלך לעבוד את השם. אז מה היסוד? היסוד הוא שהטבע שלך, והרי הטבע שלך זה בשר ודם, אתה גבול, ולכן יש לך שאתה.

2:20:57 דובר 9 אז זה לא.

2:20:59 דובר 1 שאתה לא.

2:21:00 דובר 9 לא יודע מה הוא רוצה. אין הרואי זה ברגע ש... זה מה שהוא רואה. זה משהו שהוא רואה.

2:21:06 דובר 1 מה זאת אומרת? אין הרואי זה?

2:21:08 דובר 9 משהו שהוא רואה.

2:21:10 דובר 1 מה השאלה?

2:21:10 דובר 9 הטבע שלו זה קדושה. מה הוא צריך לעשות?

2:21:14 דובר 1 הטבע שלך זה לא קדושה.

2:21:15 דובר 9 לא, הטבע שלי זה של המדרגה השנייה.

2:21:18 דובר 1 לא, הוא לא קדושה. הטבע חסד זה טבע, כי הוא נולד עם טבע של חסד. הוא נולד עם טבע של חסד, לא בקדושה, נולד עם טבע של חסד כי הוא בן אדם טוב, הוא אוהב לחלק בנב-- לחברים שלו. אין לזה קשר לאלוקות.

2:21:36 דובר 9 טבע שלו זה קדושה.

2:21:37 דובר 1 כשהוא גדל והוא לקח את הטבע שלו, הוא השתמש עם זה בשביל קדושה, ואז הוא הפך את זה לקדושה. מאוד יפה, אבל מכיוון שזה היסוד, זה כי זה הטבע שלך, אז אתה מוגבל בציור של המציאות שלך. זאת אומרת, במה זה מתבטא? שאם בשלב מסוים יגידו לך עכשיו אתה צריך להחליף את העבודה שלך, אתה תשתגע. אתה תגיד לא, אני לא מוכן. לא התכוונתי. אל תבקש ממני לעשות מה שאני לא אוהב. אני אוהב, אני, המקסימום שלי זה לקח-- אני עשיתי עבודה מאוד גדולה שהטבע שלי, ששם-- אני הפכתי את זה לעבודת השם, אבל זה בניין עליון ממש. זה הטבע שלך שעם זה אתה עובד את השם. זה לא נקרא שעבודת השם נהיה הטבע שלך. זה הטבע שלך שאתה משתמש לעבודת השם ואז יש לזה את הגבולות של בן אדם. מה הגבולות של בן אדם? ש-ש-שהוא-שהוא לא, האלוקות זה לא כל המציאות שלו. מה הראיה שהאלוקות זה לא כל המציאות שלו? הראיה היא שאם יהיה דברים שלא קשורים עם הטבע שלו. אם יהיה עניין אז-אז-אז הוא כבר לא יכול לעשות את זה. עבודתו, עבודת השם, שזה יבוא מצד האלוקות ויחד עם זה לא באופן של קבלת עול. מה הם שתי הקצוות? שתי הקצוות הם, יש לך בחור, בוא ניקח את זה בישיבה, כן? מביא לו דברים. יש חסיד, בחור של קבלת עול. הוא, איך אומרים, הוא מחק את המציאות שלו. הוא לא קיים, אין לו, אין לו כלום, אין לו חשק לשום דבר. הוא הפקיר את עצמו לתומכי תמימים ומה שהרבי יגיד אני אעשה. מה שהרבי-- הנוכחות סמוס. זה נפלא, כן? קבלת עול. אבל תשאל אותו, "איפה אתה

2:24:00 דובר 1 נמצא?" "אני לא נמצא. מה זאת אומרת אני נמצא? מי אני? אני לא קיים בכלל. התבטלתי. לא קיים. אני לא קיים." אם אתה לא קיים, פירושו של דבר שאתה שברת את המציאות שלך. אז זה נקרא השלילה של המציאות שלך. מתי אתה קשור עם הקדוש ברוך הוא? כשאתה בורח מעצמך. ברגע שאתה חוזר לעצמך אז אתה הפקר, אתה לא מעוניין, אתה לא, אין לך חשק לכל זה, אתה רק כמו לשחות נגד הטבע. זה אופן אחד. והאופן השני זה הפוך. בן אדם שמכיר את התכונות שלו והוא לוקח את התכונות שלו ומשתמש בזה בשביל עבודת השם. נשמע נפלא. מה הבעיה בצד הזה? הבעיה בצד הזה הוא שהוא עדיין מוגדר בטבע שלו, וברגע שיצטרך לשבור את הטבע או לצאת מהטבע ולחזור אז וויי טוב. אז כמו שהרבי אומר, גם זה סוף כל סוף יוצא שזה אלוקות ולא אתה. להפך, הטבע שלך זה לא אלוקות, זה טבע שלך שאתה משתמש בשביל אלוקות. כאן אנחנו רוצים להרוויח את שתי הדברים. כאן אנחנו רוצים להרוויח שזה עבודת השם. זה לא הטבע שלך, זה לא אתה, זה אלוקות. ואלוקות זה הופך להיות הטבע שלך. אלוקות, לא שהטבע שלך-- אלוקות זה נהיה ציור שלך, המציאות שלך. זה אחדות הוי' האמיתית, זה הגילוי של לעתיד לבוא. הגילוי של לעתיד לבוא זה שהתגלה אחדות הוי' בתוך גדרי המציאות. לא לשבור את המציאות בתוך התכונה של הנברא. בעבודה מה זה אומר? בעבודה זה אומר שעבודת השם, אלוקות, לא הטבע שלי, אלוקות, אלוקות זה נהיה ציור שלי, זה נהיה התכונה שלי ובמילא אין שמצד העניין הזה אז כל, כל פרט בציור שלי קשור עם אלוקות. אין שום עניין שהוא לא קשור

2:26:09 דובר 1 עם אלוקות.

2:26:10 דובר 10 אם האלוקות יצא אז זהו, זה נהיה המציאות שלו. עדיין יש מציאות באלוקות.

2:26:16 דובר 1 איך?

2:26:17 דובר 10 זה כמו אותו דבר כמו שאמרנו מקודם.

2:26:18 דובר 1 לא.

2:26:19 דובר 10 רק שפוך.

2:26:20 דובר 1 לא.

2:26:21 דובר 10 כי יש עליון למציאות.

2:26:22 דובר 1 לא, לא, לא, לא. כי אז אדרבה, אז המציאות גופא זה אלוקות. זה לא מציאות שמחוץ לאלוקות. זה כמו שהסברנו בבית שלישי שכל פרט הוא חדור עם אחדות הוי'. אין עניין חוץ מאחדות הוי'. אז גם הציור אחדות הוי'. בוא נראה בשיחה. לא גמרנו. הנה בוא נקרא.

2:26:49 דובר 10 לא ש...

2:26:51 דובר 1 כן. בוא נראה בשיחה, חבר'ה, רגע, רגע, לפני שאנחנו שואלים שאלות. מה כתוב בפנים? "אז אבער ער פועל'ט ביי זיך אז ער גייט זיך איבער אין גאנצן צו א צווייטן..." שאדם פועל על עצמו, שהוא מוסר את עצמו לגמרי לעבודת השם. "ווערט עבודת השם זיין גאנצע מהות". עבודת השם נהיה כל המהות שלו. "זיין אהבת השם לדוגמא איז ניט וואס ער נוצט אויס זיין נטייה וואס בטבע איז אין קדושה". הפשט אצלו אהבת השם זה לא שהוא משתמש עם הנטייה של הטבע שלו בשביל קדושה. זה הפוך. "נאר זיין גאנצע מהות..." לא, אני משתמש עם האהבה שלי בשביל השם. מה הפשט? מה הפשט? אהבת השם זה כל המציאות שלי. אין, אין, אין עוד דבר חוץ מאהבת השם. אין, אין טבע שלי. הקדוש ברוך הוא רוצה אהבת השם. אז יש אהבת השם. אין-- כל המציאות של אהבה זה אהבת השם. אין אהבה חוץ מאהבת השם. זה כל המושג של אהבה. זה קצת דומה לווארט שהרבי אומר בתוספת ב', זה יש בשיחות שמה, שההבדל בין אני-- זה לא ממש, אבל זה עוזר קצת להבין. אני נבראתי לשמש את קוני, אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. מכירים את הווארט. אני נבראתי לשמש את קוני, זה שיש אני ובשביל מה? לשמש את קוני. אני לא נבראתי אלא... לכתחילה אין שום מציאות חוץ מלשמש את קוני. מה פשט מציאות? לא נבראתי. אין לו כל המציאות. לכתחילה יש לשמש את קוני ולכן יש מציאות. על דרך זה, יש אהבת השם ולכן אני קיים כדי שיוכל להיות אהבת השם. יש יראת השם. זאת אומרת, לכתחילה המציאות לא מתחילה ממני, מתחילה מלמעלה וזה נהיה המציאות שלי,

2:28:57 דובר 1 שהאהבת השם נהיה המציאות שלי. זה מה שהרבי אומר, שכל עניין האהבה... איז קדושה'דיקע מידות, דאס איז... און וויבאלד אז ער איז געווארן כל המציאות די קדושה, עניין די קודשא בריך הוא, וואס עבודת השם איז זיין מהות. עוד פעם מדייק, עבודת השם, אלוקות, זה נהיה הציור של המציאות שלו, ווערן אלע זיינע מידות נהפך צו קדושה. זה לא רק אהבה, זה לא רק טבע, זה לא רק נטייה. הכל זה אלוקות. ווייל נאר יעדער כח און מידה פרטי שבו איז אין גאנצן פארבונדן מיט נשמה. לא נשאר שום חלק באדם שהוא לא קשור עם אלוקות. ווייל אים איז קיין חילוק ניט וואס זיינע נטייה איז. און ער טוט דאס אין שלמות, הן וואס איז פארבונדן פון אהבה פון אהבת השם, הן וואס איז פארבונדן פון פחד און יראה פון יראת השם, ווערט במידת הליכה בדרך הישר כמטבע און אין יראה ממנו פן יחזור לסורו מהר שנעשה כמטבע. אז הבן אדם הולך על בטוח. כל זמן שזה קבלת עול, אתה לא בטוח. יכול שהכח עוד פעם יחזור ואז לא נשאר כלום. גם כשאתה עובד שכר, כשאתה משתמש עם הטבע שלך בשביל עבודת השם, בגלל שזה קשור עם הטבע שלך, אז יכול להיות עוד פעם יתגבר הטבע הבהמי ועוד פעם זה יתקלקל. אבל אם העבודה היא שעבודת השם, אלוקות, חודר במציאות שלי שלא נשאר שום פרט במציאות שלי שלא קשור עם אלוקות, אז לא שייך שיהיה היפך. אז זה נהיה טבע. אז, אז זה נהיה טבע. זה נהיה המהות שלי. אז לא שייך שיהיה משהו אחר. ובמילא לא שייך שיחזור לסורו ולכן אז משיח יכול

2:30:36 דובר 1 להגיע. רק כשזה יהיה עבודת השם שלנו, אז אנחנו במצב של גאולה. חבר'ה, יש לנו הרבה עבודה.

2:30:45 דובר 11 אז זה לא כמו שאני מבטל את המציאות שלי, כי השם במציאות שלי-

2:30:50 דובר 1 אלוקות חודר בתוך המציאות. אלוקות נהיה המציאות שלי. אלוקות לא שולל את המציאות שלי, אלוקות נהיה המציאות שלי.

2:31:00 דובר 12 מה זה מה ש-- מה שהוא רוצה אני לא רוצה? מה שהוא רוצה אני לא צריך?

2:31:06 דובר 1 אם זה נשמע לך יותר טוב, אז אני לא יודע.

2:31:09 דובר 12 מבינים מה זה אומר. פה עם ה-

2:31:11 דובר 1 כן.

2:31:12 דובר 12 לחול. מה זה אומר?

2:31:13 דובר 11 שהוא רצון השם.

2:31:15 דובר 12 כן, באמת. מה זה באמת לא רצון?

2:31:18 דובר 1 זה דבר צדיקים, הרבי לא...

2:31:22 דובר 11 העבודה שלו לא יהיה לו התקף, זה יהיה היתרה שלו, זה

2:31:27 דובר 12 Before the תצ"צ even, what's the difference between everything even and have קבלת עול? Like before the תצ"צ, before the תצ"צ was going, before the תצ"צ, what's the difference, the חילוק between קבלת עול and everything even? Like what's the-

2:31:41 דובר 1 They're doing everything.

2:31:43 דובר 12 No, that's the תצ"צ already. I'm saying before תצ"צ. What, what's the, what's the difference between giving yourself over and like accepting upon yourself to be also?

2:31:52 דובר 1 אני חושב שאופן של קבלת עול, אופן שאני, אני יוצא מעצמי בשביל לקבל עליי עול מלכות שמיים. קבלת עול זה בתנועה של שלילה. אני אומר אני לא רוצה, אבל אני כופה את עצמי. תראה, קבלת עול זה משהו של כפייה. יש פה ציור של שלילה. ה-ווייטער איז מסירות זה לא שלילה. מסירות פירושו... נישט איך בין נישט. זה לא שאני לא ואני, אני לא עושה מה שאני רוצה, אני עושה מה שאתה רוצה. בטל רצונך מפני רצונו. זה, זה עשה רצונך כרצונו. זה, זה מה שהוא רוצה זה, זה, זה המציאות שלי. אלוקות זה מה זה כל המציאות שלי. אין מציאות אחרת. אז אתם אומרים שזה צדיקים? מה זאת אומרת צדיקים? הרבי אומר שזה הגילוי של משיח וזה שמראים לנו את הבית המקדש זה כדי לתת לנו כוח להגיע לעבודה הזו. זאת אומרת שזה לא רק בשביל צדיקים, זה כל יכול, זה יכול.

2:33:11 דובר 14 צדיק מהעולם.

2:33:12 דובר 1 זה כל עבודת השליח.

2:33:13 דובר 14 זה עניין של בגד.

2:33:14 דובר 1 אה?

2:33:15 דובר 14 זה עניין של בגד.

2:33:16 דובר 1 מי שזה הצדיק מהעולם, אתה דואג לצדיקים. בוא נסיים, בוא נסיים, בוא נסיים. און דערפאר דאס בר די טשב מאד גישר מי וייז דע בישא מינוס בי טא מאס לבוש. עכשיו מובן למה רואים את בית המקדש כמו לבוש. וואס כמינה סא מא לבוש, ווייל אז נין זעט זיך די שייכות צום אייבערשטן ניט נאר אין אחו פון בית, השייכות כללית, נו וייז גיביוחל על לבוש צום אייבערשטן, אז אלע פרטים שבו זה נוגע לקדוש ברוך הוא. אבל מדריך דידשעווא[?] אמר את המשל מלבוש כדי להדגיש שמה שדורשים מאיתנו זה שאנחנו נהיה כמו לבוש, שכל פרט במציאות שלנו יהיה חדור עם הבית של השם. פארום דאס איז הנסין אז כוח אויף דער עבודה וואס דארף ארויסברענגען וואדי מיטן בן ישראל יעדרית, אז זיין פארבונדנקייט מיטן אייבערשטן זאל זיין נישט אף א שייכות כללית וואס מגלה זיך איבער כללות דין אייבערשטן, פאר שייכות פרטית. מה שדורשים מאיתנו, ששבת חזון אומר שבן אדם צריך לא רק בכללות להתמסר לקדוש ברוך הוא, אלא התמסרות לקדוש ברוך הוא זה בין פרום פרטים. לבוש זאל דורכנעמען אלע זיינע כוחות פרטיים. זיין שכל, כל מציאותא פארשטיין אלוקות. מה זה שכל? רק למה אלוקות. דאס איז א ווייב, דאס בייב. זיין אהבה, כל עניינו מה胡子 אבא'ס הווייב, און דאס איז משל על מידות. אם אמאל איז גאר ניט שייך ביי אים קיין אנדערע געפיל וואס איז חס ושלום ניט לאהבה. אמאל לא שייך שיהיה משהו לא לאהבה. און דערמיט דא דא ליכם לך יושר זיין טבע. אז זה הופך להיות לטבע שלו, און דאס איז במאיר ומזער, איז עם גילוי מסמיכות.

2:34:52 דובר 1 השלישי בונא משוך לגיורא יום משמיים על פי מחזוי קומץ זרזנו עינינו סמיכות דינא באסר למטה משלוח מנות מרו בימינו בעלמא די ברא ממש. עכשיו באור שישים וחמש. אתה רואה בסוף? בסוף הוא יגיע לזה, זה לקח זמן. ראיה ארוכה כותי סייחן רוקו באסור תריעסתי לווילס לא בתירך פשיטות. סתכון איז טבע באסור כמו איש אין באסור רואה מחשבות יש. זהו תיקון עניין המוגר בפנים. אופס. ואז אני יכול לעשות גם מטבע, טבע מציאותו, טבע ופרט שלו יהיה עבד השם, השייכות שלו משעבדים. זהו. ראיה בצד החיים מתץ.

2:35:32 דובר 14 אומר מה שצריך מטבע זה לא הטבע.

2:35:34 דובר 1 לא.

2:35:35 דובר 14 זה הטבע כי זה כמו זה טבע השם.

2:35:38 דובר 1 זהו, אז המשחק זה גילוי שני עולמות.