'כורך - ענינו בהלכה ובעבודת ה

00:00 דובר 1 בחזרה לעצם של השיעור הזה עכשיו. רציתי לדבר על העניין של לדבר על, ללמוד משהו בעיון בענייני הפסח. יש כמה מקורות נוספים. א', אחד הבחורים שאל אותי כי גמרתי בבני ברק איתו פארברענגען או איזשהו לימוד. לא זוכר מתי זה היה בדיוק. אחד הימים האחרונים. בהגדה של פסח של הרבי יש הרבה גאונות. הרבי, בקיצור, הרבי כותב שיש שם גאונות, אם לומדים כמו שצריך אז אפשר למצוא שם, אה, עניינים נפלאים ביותר. הגיע אליי בחור במשך השבוע ואמר לי שהוא התחיל ללמוד את ההגדה עם הביאור של הרבי. הוא לא, לא רואה גאונות. הוא לא רואה גאונות. ככה זה, הרבי אומר פה ככה פירוש. הוא לא רואה כאן איזה גאונות. נו, אז, אה, סתם. אז אני רואה שהבחור הזה כבר נסע אז, אה, לפחות הבחורים שנשארו פה אז, אה, אפשר לדבר על העניין. וגם זה, עוד עניין. עוד עניין זה גם כן בפסח, בליל הסדר בפרט, עושים כל מיני עניינים, כל מיני הנהגות, כל מיני דברים. מכיוון שזה רק לילה אחד בשנה, או בחוץ לארץ לא לילה אחד בשנה, אז, אה, אנשים לא מתעמקים. הולכים, עושים הכל, לוקחים את ההגדה, מסתכלים בהגדה ועושים מה שכתוב. כן, כל זה, אבל לא מתבוננים בעומק העניין. כן. כתוב בהגדה של פסח של הרבי שצריכים להסתכל בהגדה. הרבי מביא בתחילת ההגדה, הרבי מביא שבפסח צריכים להסתכל כל דבר בהגדה כדי לדעת מה עושים. היה סיפור עם המשפחה של איזה רב שאחד עשה שם טעות ואמרו לו שבפסח צריכים להסתכל בהגדה. אז ממילא יש כאלה שלוקחים את זה כפשוטו. לא צריכים ללמוד שום דבר לפני פסח. יגיע פסח, מסתכלים בהגדה, נעשה מה שכתוב. כאן מצה,

02:26 דובר 1 כאן מרור, כאן חרוסת, כאן זה. הכל. וכמובן ככה לא צריך להיות. צריך גם כן להתעמק ולדעת, ולדעת למה עושים את זה. ועדיין בפרט אצל חסידים יודעים שהעניין של סדר של פסח זה לא רק עניין של נגלה, עניין של הלכה, אלא יש בזה גם כן עומק. כתוב בהגדה של פסח. הוא כותב גם כן שמה שהרבי הריי"צ אמר בשם הרבי הרש"ב, שבלילי הפסח פתוחים כל השערים ואז יכולים לבקש כל מיני גוטע זאכן, וצריכים לבקש להיות אמן על כל השנה. זאת אומרת שבמילא של ליל הסדר, וממילא מובן שגם בפרטי ההנהגה של ליל הסדר, חוץ מהעניינים על פי נגלה, יש בכל אחד מהדברים גם כן עניינים על פי פנימיות התורה. ולכן אנחנו נדבר היום על משהו בסוגיה, נסביר את זה על פי נגלה, ואחרי זה נראה גם כן אם יש זמן להסביר את העניין על פי חסידות, להראות איך חסידות נותנת לכל דבר את העומק, את עומק העניין. כן, רק דוגמה סתם בקשר לגאונות של ההגדה של פסח. לפני שנכנסים לסוגיה שאנחנו נדבר, שני סיפורים. סיפור אחד היה עם יהודי שגר בירושלים שקראו לו הרב, רב שלמה יוסף זוין. יוסף שלמה, יוסף. לא יודע. הרב זוין. הרב זוין היה רב מאוד גדול בעולם של חסידים. הוא היה גאון עצום. הוא הדור הקודם. הוא היה בזמן של... נולד עוד בזמן הרבי הרש"ב. הוא היה עוד מזקני החסידים. כבר בהתחלת הנשיאות של הרבי הוא היה מזקני החסידים והוא היה מאוד מקושר לרבי. אז הוא היה ידוע גם בכל ישראל. הוא לא היה רק גאון של חב"ד, הוא היה גאון עולמי כי הוא היה. הוא כתב הרבה ספרים. הוא זה

04:21 דובר 1 העורך של האנציקלופדיה התלמודית. כן, אנציקלופדיה תלמודית זה ספר כללי שכל עם ישראל משתמשים עם זה. הוא היה, כשנכתב, הוא היה העורך של האנציקלופדיה. על כל פנים, כשיצאה ההגדה של פסח של הרבי בשנת תש"ו, אז הרבי שלח את ההגדה לרב זוין. הרב זוין התפעל מאוד מהגאונות של ההגדה. הוא אפילו כתב, כתב מאמר מיוחד בעיתונים שיצא אז בארץ ישראל. הוא כתב מאמר מיוחד על ההגדה של הרבי. הוא אמר שיש אלפי ספרים על ההגדה. הרי להגדה יוצאים כל שנה. אתם לא יודעים, אבל אם תלכו בארץ ישראל או באמריקה, בחנויות הספרים ערב פסח תראו, יש מאות או אפילו אלפים של ספרים, פירושים על ההגדה. אז זוין, הרב זוין, כתב כתבה. אומר שמכל החיבורים שיש על ההגדה, אז ההגדה הזאת, הוא אומר, של הרבי, זה יוצא מן הכלל. הוא מאוד התפעל מהגאונות של הרבי. אז הוא היה, לרב זוין, היה לו ויכוח עם הרבי על קטע כאן מההגדה בנוגע לשני תבשילים. הרבי כותב את זה כאן בהגדה בנוגע לזה ששמים ביצה ושמים זה. אין לכם את זה בדף שלכם. אני רק אספר לכם את הסיפור. כן, שהרבי כותב את זה. אמרתי את זה אתמול בסדר של הנוב. כן, הרבי כותב בנוגע למה ששמים שם זה זרוע והביצה. אז הרבי כותב, שאתם יודעים למה שמים בזה זרוע וביצה, מין זרוע בצד אחד וביצה בצד שני. צריך להיות שני תבשילים, אחד לפסח ואחד לחגיגה. כן, והרבי מביא פה, כן. ולכן הרבי מביא שהביצה זה מלשון ביעא, ביעא, בעי זה מלשון רצון. הקב"ה רצה לגאול אותנו. יש כאלה שאומרים שלוקחים את הביצה משום אבלות. והרבי אומר שלא יכולים להגיד שזה משום אבלות. למה לא? כן,

06:25 דובר 1 כתוב בהרבה ספרים שהביצה משום אבלות. אז למה לא לוקחים את הביצה? הרבי אומר: לא, שלא יכולים להגיד שהביצה לוקחים משום זכר לאבלות. צריכים קצת. למה? דמוכח דמשנה ובירושלמי דגם בזמן בית המקדש היו לוקחים שני תבשילים. כי המשנה בפסחים, אז הירושלמי, משמע ששני תבשילים לא היה רק אחרי החורבן. עניין של אבלות היו עושים את זה גם בזמן בית המקדש, ועוד לא יעשו זכר לאבלות. בזמן המקדש גם היו לוקחים שני תבשילים, ושם לא היה זכר לחורבן, זכר לאבלות. וממילא לא יכולים להגיד שהטעם של הביצה זה משום אבלות. אתם יודעים שהאבלים אוכלים ביצים כשחוזרים מהלוויה. כן, הביצה זה מה שאוכלים. זה עניין של אבלות, כי הביצה זה עגול, כמו שהחיים זה גם גלגל חוזר. הגמרא אומרת, זה העניין שבאבלים אוכלים ביצים. אז הרבי אומר שזה לא הטעם, למה שמים את הביצה בגלל האבלות על החורבן. כי גם בזמן בית המקדש היו שני תבשילים, וממילא לא יכול להיות שהביצה היה לאבלות, כי בזמן הזה לא היה אבלות. אלא מה תגיד? שלפני החורבן היו שמים במקום ביצה, היו שמים משהו אחר, במקום הביצה היו משתמשים תבשיל אחר. אז הרבי כותב: נצטרך לומר שמאות שנים לא לקחו מן החרש לחגיגה, ואחר החורבן שינו מנהג זה. וככה צריכים להגיד שהיו מאות שנים שלא אכלו, לא היו שמים ביצה, היו שמים תבשיל אחר, ואחרי החורבן שינו מהתבשיל הזה לביצה, וזה שינוי גדול, ולכן הרבי שולל את המנהג הזה. בקיצור, הרב זוין. הבנתם? זה הגודל. זה כתוב בהגדה של הרבי. הגיע הרב זוין, כתב לרבי מכתב חריף ביותר, והוא אומר לרבי שאין כזה דבר. מה הרבי אומר? שמוכח במשנה שבזמן בית המקדש

08:26 דובר 1 היו לוקחים שני תבשילים. תסתכל במשנה, אין כזה משנה. בשום משנה לא מוכח שהיו אוכלים שני תבשילים בזמן בית המקדש. כל הסיפור של שני תבשילים זה היה אחר כך. זה נהיה בזמן ה..., בזמן ה..., בזמן ה..., בזמן החורבן. בקיצור, הוא כותב לרבי בצורה חריפה שאין לזה מקום. ככה הוא שאל. זה היה לפני הנשיאות, אתם מבינים? אז היה לו קצת ברייק, כמו שאומרים. נו, איפה זה המשנה של התבשילים? אה? אה? איזה? יה. אז אומרת כאן המשנה: "הביאו לפניו מצה, חזרת, חרוסת ושני תבשילים". כן. אתם שומעים? "ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח". המשנה מפורש הפוך ממה שהרבי אומר. במשנה כתוב שהיו מביאים שני תבשילים, ואחרי זה כתוב: "ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח". בזמן המקדש היה קורבן של פסח. אז ברור במשנה שבזמן ש-- שמתי התחיל המנהג של שני תבשילים? אחרי החורבן. בזמן בית המקדש אז לא היה שני תבשילים. במקום זה היה קורבן של פסח. מפורש במשנה. איך הרבי כתב כזה דבר? הוא היה בטוח שזה טעות, טעות. נכנס לבלגן. אבל הרבי בנה על זה דעת שלם. הרבי, בגלל שהוא כותב שמשנה משמע שבזמן המקדש גם היו אוכלים שני תבשילים, בגלל זה הרבי שולל את הפירוש של כל המפרשים שאומרים שהביצה שמים זכר לאבלות, זכר לחורבן ירושלים. הרבי מבטל רק המשנה, והמשנה מפורש להפך. בקיצור, המעשה, הרבי בנה מכתב נפלא, מכתב ארוך, והרבי הראה לו איך שבמשנה זה כן כתוב. והרבי הסביר לו שפשט "ובמקדש היו מביאים" זה לא הכוונה שלפני זה הוא דיבר בזמן החורבן, אלא לפני זה הוא דיבר גם בזמן הבית, אבל הוא דיבר בכל העולם חוץ מבית המקדש.

10:58 דובר 1 גם בזמן הבית היו אלו שעלו לרגל ועשו קורבן פסח בירושלים, אבל היו הרבה יהודים. הרבי כותב לו, אפילו אפשר להגיד רוב יהודים, שמאות שנים לא היו עולים לירושלים לעשות, לעשות קורבן פסח. לא תמיד היו ע... לא כולם היו עולים לרגל, אלו שלא היה להם אה-- היו כאלה שלא היה להם שטח בארץ ישראל, שהיו גרים בחוץ לארץ. בזמן בית שני אז רוב היהודים גרו בגולה, כמו ... בן בתירא, כל הסיפור שם בפסחים בהתחלה. אז בקיצור, אז גם בזמן הבית לא היה כל הסיפור של ה, של ה, של ה... לא היה לכולם, לא היה לכולם קורבן פסח. אז ממילא כשהמשנה אומרת שני תבשילים מדבר גם בזמן הבית, ו"במקדש", הכוונה במקדש זה במקום המקדש, ירושלים, ששם היו עושים קורבן פסח, שם עם קורבן של פסח. אז ממילא הרבי כמובן מאריך את זה. אני רק רוצה להראות לכם מה זאת אומרת גאונות. כן. הרבי, זה מכתב ארוך, אתם יכולים לראות את זה מודפס באגרות קודש, בהגדה. כן, אתם יכולים לראות את זה. הרבי כותב בפשטות כזו מילה: "ובמשנה משמע שגם בזמן הבית היו אוכלים". אתה מסתכל במשנה, זה נראה הפוך. כל המפרשים אומרים הפוך. כל המפרשים אומרים שהביצה זה זכר לאבלות, ומגיע הרבי ומראה שכל העניין לא מתחיל מההתחלה. כל הסיפור מתרצ-- סתם, אז זה-- והרבי לא עשה מזה פוך, לא עשה מזה שום דבר. הוא כותב איזה דקות כזאת: מוכח במשנה שגם בזמן הבית יש שני תבשילים, וממילא לא יכולים להגיד שהביצה זה זכר לאבלות. זה סתם דוגמה כדי להראות מה זאת אומרת גאונות. אמרתי לכם שאני אוסיף תכף סיפור על המוחא, אין לנו זמן לדבר אחר כך. אבל בקיצור, אני

12:44 דובר 1 אספר לכם את הסיפור השני, כי זה גם חידוש שקשור עם ההגדה, וזה הנקודה השנייה שלמדתי גם כן, נראה לי, בסדר הלכה מהרבי, שהרבי מביא כאן בהגדה. בתחילת ההגדה הרבי מביא בנוגע למצות והסימנים. כן, הרבי מביא פה בנוגע למצות: שמים שלוש מצות, ועל המצות שמים מה? שישה סימנים: זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס וחזרת. כן, אז הרבי מביא פה סיפור. איפה זה? נו. שהמצות... או, יסדר. אז הרבי מביא פה ש... סליחה, מאפרילי כרבי מטבריצ'ן[?] חס, שהסדר אצלנו זה יהיה ישראל, לוי, כהן. בכלל, המצות רואים בהם כלים. למדתם את זה? הגעתם לקטע הזה? לא היו. המצות רואים בהם כלים, ומה שמניחים על המצות זה אורות. האורות נמצאים בתוך הכלים, ולכן המצות צריכים להיזהר שיהיו מצות כפופות. אצלנו נוהגים שמחפשים מצות כאלה שהמצות יהיו ככה קצת מורמות כלפי מעלה כששמים את המצה. זה מאוד חשוב שהמצה תהיה כמו כלי, כי זה צריך להיות כלים, והשקיבו תהיו אמיתי. כן. והרבי כותב הלאה שלפי הביאור הזה, שהרב רש"ב אמר, צריכים להישבע מהרב רש"ב שהמצות הם כלים והסימנים הם אורות. אפשר לתרץ מה ששאלו הרבה את השאלה, כל הרבה מפרשים שואלים: למה שמים את הסימנים על גבי המצות? כי האורות הם על גבי הכלים. אתם לא יודעים איזה בלגן היה מהסיפור הזה. היה יהודי בירושלים, קראו לו רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, והוא היה מקובל מאוד גדול, וגם לא היה חבר טוב של חב"ד. אז בכל אופן, כשהגיע לידו ההגדה של הרבי, כתב מכתב מאוד חריף לרב גרינלאנד[?], שהרבי זה היפך כל מה שהרבי כותב פה בהגדה, זה

15:08 דובר 1 היפך כל מה שכתוב בקבלה. בקבלה כתוב בכל מקום, למול הגב סידס, שהמצה זה מוחין. גימטריה מצה זה ח', מ', ד', זה גימטריה מוחין. כן, והשישה סימנים זה השישה מידות. כן, לכן יש שישה סימנים שנמצאים ככה: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי, שזה העניין של המידות. כן, כנגד השישה מידות, והקערה זה מלכות. כל ה... כל ה... כל ה... זה הקערה של ליל הסדר. אז המצות זה מוחין, כן, והסימנים זה מידות. מה למדנו בעמוד ב' השבוע? שמוחין זה אורות ומידות זה כלים. הפוך ממה שהרבי כותב פה בהגדה. הרבי כותב פה הלאה שהמצות הם כלים, מצות, מוחין הם כלים, והסימנים של מידות הם אורות. על פי זה היפך כל היקום מה שכתוב בכיסא רנן[?]. כן, מה כאן הוא כותב שהמצה זה כלים והסימנים זה אורות, ועל פי קבלה זה הפוך. ואז נהיה המכתב הידוע הארוך, שהרבי מראה לו שהוא לא יודע, אין לו ידע בשם קבלה. הרבי מבטל את כל השאלה, ואז יש את הסיפור הידוע שהרבי כתב לו שהרב הרש"ב היה מקובל, ידע גם כן קבלה כמו שהוא יודע, וגם האדמו"ר היה יודע קבלה, וגם זה היה קבלה. סיפור סיפרתי לכם פעם, את הברנגר[?] פה נראה לי משהו.

16:34 דובר 2 רבי יורקנה[?] לא קלימן[?].

16:38 דובר 1 הברינגלאס[?] וכתב על כל העניין, וכתב שהאדמו"ר דיבר למעלה מהאצילות, יותר מהאריז"ל, והרב הרש"ב דיבר לפני הצמצום. אז בכלל, הם ידעו קבלה, אז מה אתה הולך להגיד? ואחרי זה הוא מראה לו גם על פי קבלה שזה מתאים גם כן על פי קבלה להגיד כמו שכתוב פה. סתם אני מספר לכם את זה כדי לראות שעל כל פרט בהגדה יש ריבונו של עולם, גם בנגלה גם בנסתר. ועכשיו ניכנס לעניין שלנו, כורך. כן? טוב, מה אנחנו עושים בליל הסדר? בליל הסדר אנחנו עושים, תראה, כל אחד עושה את זה. אנחנו לוקחים דבר ראשון, עושים רחצה אחרי, אחרי ההגדה, אחרי הכל, כולם עייפים ורעבים וכבר מחכים לרגע הזה. עושים כבר סוף כל סוף נטילת ידיים, ואתה כבר רוצה לאכול את הסעודה. לא, רגע אחד. קודם כל ניקח מצה, ואז אוכלים כזית של מצה. כן, עושים את זה. עושים את זה בארץ חב"ד ובכלל. זה קשה להבין. אנשים כבר משתגעים, אבל ככה זה, זה, זה הסדר. זה ככה ליל הסדר. אתה לוקח דבר ראשון, אתה לוקח מצה ואתה אומר ״ברוך... המוציא לחם מן הארץ, על אכילת מצה״, ואוכל את המצה. אחר כך אנחנו לוקחים כזית של מרור וטובלים את המרור בחרוסת ואומרים ״על אכילת מרור״. ואחר כך, נו, זהו, כבר גמרנו. רוצים כבר ללכת לאכול. לא, רגע אחד. עכשיו אתה צריך לקחת עוד חתיכות של מצה ועוד חתיכה של מרור, כזית מצה, כזית מרור. כן, זה צריך להיות שתי כזיתים. זאת אומרת, כזית של מצה, כזית של מרור. ולא, יש כאלה שעושים טעות. כן, חושבים שכבר אין לנו כוח לאכול יותר מהמרור וזה, אז מכניסים עלה אחד של מרור עם המצה, זה מספיק.

18:23 דובר 1 לא, זה צריך להיות כזית שלם של מרור ועוד כזית של מצה. ככה גם צריך את זה. השאגת אריה עושה פלפול שלם מזה. כן, מוכיח מכמה מקומות שצריך להיות דווקא כזית של מרור. על אכילה עצמו, אם לא, זה לא גדר אכילה. בקיצור, לא ניכנס עכשיו לפלפל על זה, כי זה לא מה שאנחנו רוצים לדבר. אז ממילא אוכלים עדיין כורך, כן, מצה ומרור, עשית סנדוויץ', ורק אחרי זה אתה יכול... או רגע, וכשאוכלים את הסנדוויץ' הזה, הכורך, אז אתה אומר: כאן האדמו"ר בהגדה שלנו כתוב שלוקחים את המצה הג' ועם זה לוקחים חזרת, זה מרור, כשיעור כזית. זה מה שאמרתי לכם, שגם החזרת צריך כזית. כן, על העניין הזה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. טובל בחרוסת, ואחרי זה לוקחים אותם ביחד לכורך. ועל זה מה אנחנו אומרים? ״כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך פסח, מצה ומרור ואוכלם ביחד״. כך היה עושה הלל. הוא היה, בזמן שבית המקדש היה קיים, הוא היה לוקח את הפסח, מצה ומרור ואוכל את זה ביחד, שנאמר ״על מצות ומרורים״ וכו'. ואוכלם ביחד ובהסיבה. בהגדה של האדמו"ר לא היה כתוב ״בהסיבה״, והוסיפו פה, כי כך כתוב גם בשולחן ערוך, והרב צמח צדק הוסיף את זה. זאת אומרת שחייבים גם הסיבה. טוב, הכל נראה יפה, הכל נראה חלק, הכל נראה בסדר, אבל יש בלגן שלם. מה העניין של כורך? בשביל מה צריכים את זה? למה לא מספיק שאכלתי מצה? קיימתי מצוות אכילת מצה, אכלתי מרור, קיימתי מצוות אכילת מרור. מה לא בסדר עם זה שאני צריך עכשיו לעשות משהו של הלל? בגלל שהלל התחשק לו לאכול לגבי אותי כזה גם

20:14 דובר 1 אני צריך לאכול בצד קשה? כמובן שזה עניין חשוב. מה המטרה של כל הלל? מה עושים? בכלל גם כן, אה, אומרים פה מה אנחנו אומרים? אומרים, "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים". אתם יודעים, אני לא יודע אם ילדים לא יודעים, אבל ברוב ההגדות כתוב נוסח אחר. ברוב ההגדות כתוב, "זכר למקדש כהלל". אז תראה באותיות המילים האלה. תקראו, תיקחו הגדות, הגדות חב"ד. הנוסח שאומרים ואוכלים את הכריך של המרור עם ה-- עם המצה ואומרים, "זכר למקדש כהלל" ואחרי זה אומרים, "כן עשה הלל". למה? אז תראה בהגדה את הנוסח זכר למקדש כהלל. אחרי זה יש כאן עוד בעיה. אנחנו אומרים, "היה כורך פסח, מצה ומרור". אז הרבי אומר שהלל היה כורך פסח, מצה ומרור. מי מדבר פה על הפסח? הרי אין כאן קורבן פסח. אנחנו לא אוכלים קורבן פסח. אלא מה? הלל היה בזמן בית המקדש אז הלל היה אוכל קורבן פסח. הלל היה אוכל קורבן פסח, אבל אנחנו לא אוכלים קורבן פסח. למה אנחנו אומרים היה כורך פסח, מצה ומרור? בסדר, מספרים שהלל היה עושה את זה, אבל הבעיה היא שאנחנו אומרים, "כן עשה הלל". מה זה "כן עשה הלל"? בפשטות, מה פירוש "כן עשה הלל"? כמו שאני עושה אותו דבר עשה הלל. לא. אני אוכל מצה ומרור והלל היה אוכל פסח, מצה ומרור? אני משקר. וכך כותבים כמה וכמה מהפוסקים שאסור להגיד ככה. נראה כשקר. תראה, כותבים שבשולחן ערוך המחבר לא כותב את זה. המחבר כותב להגיד רק "זכר למקדש כהלל". זאת אומרת לפי המציאות הנוסח שאומרים זה רק זכר למקדש כהלל. בכלל לא אומרים את כל הנוסח "כן עשה הלל". למה? כי זה

22:22 דובר 1 לא נכון ככה. אנחנו לא עושים מה שהלל עשה. יש כאלה שהם עשו נוסח אחר. אומרים, "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך מצה ומרור". לא אומרים בכלל פסח. לא אומרים בכלל פסח. אומרים, "היה כורך מצה ומרור". אז זה בסדר. ככה אני עושה גם כן. כן, אנחנו עושים רק מצה ומרור ואז אין שקר. אבל רגע, מה עשה הלל? השאלה היא הפוכה. כן, הלל אכל קורבן פסח? הוא לא אכל קורבן פסח. ואז אנחנו מגיעים לגמרא. כולם למדו את הגמרא היום? היה לכם זמן? עמוד קט"ו. לקחת את הגמרא. מה כתוב בגמרא? רגע, לפני שהולכים לגמרא יש עוד קושיה. אתם רוצים לגמור עם השאלות בנוסח ההגדה. כן? או-או-עוד כותב עוד קושיה פשוטה. כמו שנאמר, "על מצות ומרורים יאכלוהו". הפסוק, "על מצות ומרורים יאכלוהו" זה לא פסוק בפסח, קורבן פסח. זה פסוק שנאמר בפסח שבפרשת בהעלותך על פסח שני. זה לא הפסוק, זה פסוק אחר לגמרי. איך?

23:40 דובר 3 איך?

23:41 דובר 1 איך? ישנם שני פסוקים. נכון. טוב מאוד. יפה. ישנם שני פסוקים. בוא נראה איפה כאן הליקוטי תורה? זרקו לי איפשהו משהו כזה שאפשר לראות בפנים. אה? אנחנו ממש איפה עובדים? הנה בפרשת בא, שזה הפסוקים שמדובר בקשר ל-ל-לקרבן פסח. כתוב "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש על מצות ומרורים". לא, לא כתוב. כתוב "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש". תקשיבו טוב, כי כל מילה כאן מדויק. "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו". זה הלשון של הפסוק, "ומצות על מרורים יאכלוהו". וכתוב אצלנו בהגדה על מצות ומרורים יאכלוהו. אז זה לא הפסוק הזה. כאן כתוב ומצות על מרורים יאכלוהו. אז הרמב"ם כותב נוסח אחר, על מצות ומרורים יאכלוהו. איפה זה הנוסח על מצות ומרורים יאכלוהו? זה בפרשת בהעלותך בסיפור של פסח שני. בפסח שני כתוב... הוא כתוב "בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו". אז מה קורה פה? אנחנו אומרים כל שנה את ההגדה, אומרים את הנוסח. אף אחד לא שואל שאלות. מפה נושאים את ההגדה. לא מצאנו. מה קורה פה? אנחנו בפסח ראשון קוראים פסוק מפסח שני. למה לא כתוב את הפסוק של פסח ראשון? זה אותו פסוק כמעט רק עם הבדל של על פה או על שם ומצות ומרורים יאכלוהו. ובאמת עכשיו בואו ניקח את הגמרא. עכשיו כן. ניקח את הגמרא ונראה. אז כשנגיע לשתי השאלות האחרונות אפשר לראות בגמרא דבר מאוד מעניין. מה היה השאלה הקודמת לפני האחרונה? פסח, מצה ומרור. יש נוסח שאומרים פסח, מצה ומרור. יש נוסח שאומרים מצה ומרור, כן? ואיך היה פה? הלל אכל פסח, מצה ומרור.

26:40 דובר 1 אכל מצה ומרור. נכון שהלל אכל פסח, מצה ומרור. אנחנו אוכלים מצה ומרור. אז אחד מהם הוא שקר פה. כי אם אז הלל אנחנו לא עושים כמו הלל. זה הכל שאלות שכל המפרשים והגאונים שואלים, מתפלפלים, בונים על זה בניינים וגג. כן, בגמרא שלנו בפסחים יש. קחו את הקופיה, כתוב בגמרא ככה. אה, הגמרא כאן מדברת... הגמרא כאן מדברת על מה? על מה? על איזה דברים הגמרא מדברת? על כריכות? אה? על מה הגמרא מדברת פה? קיימא. תגידו לי אתם, אה? על מה מדובר פה? על מצה ומרור. כן, הגמרא מתחילה: אמר רבינא, אמר לי רב משרשיא בריה דרב נתן, אמר הלל משמיה דגמרא. זה הלל ההוא. חבר'ה, שלא תעשו טעויות. כן, ההלל הראשון בסוגיה זה הלל ההוא. הוא היה הרבה שנים אחרי זה. זה לא הלל שאומרים בהגדה של פסח. זה הלל אחר. כן, אמר הלל משמיה דגמרא, לא ניכרוך איניש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול. אסור לקחת מצה ומרור ביחד. היום אסור לאכול אותם ביחד. למה? בגלל שמצה בזמן הזה דאורייתא, מרור זה דרבנן. אז מרור דרבנן ומצה דאורייתא. המרור הוא דרבנן. דרבנן זה יותר קל וגם בדאורייתא מרור זה כאילו רשות כביכול דרבנן. אין לזה כוח, אין לזה תוקף, אין לזה קדושה כאילו. כמו חפצא של דאורייתא וחפצא של דרבנן. אז אם אתה תאכל את המצה שזה המצווה מן התורה ובאמצע אתה מרגיש טעם של מרור בתוך המצה, אז הטעם המרור של דרבנן יבטל את קדושת המצווה, את החפצא של המצווה שזה מצה דאורייתא, ולכן אנחנו לא אוכלים את זה ביחד. כן? אה, לא ניכול משום דאתי מרור דרבנן ומבטיל ליה למצה דאורייתא. אפילו מה

28:46 דובר 1 שאומר, המצה זה מבטל זה את זה? זה דאורייתא וזה דאורייתא, שניהם דאורייתא, אז לא התירו. אבל מרור דרבנן, או דרבנן מרור, אבל דאורייתא ורבנן, ורבנן ודאורייתא. כיוון שאחד דאורייתא ואחד דרבנן, אז דרבנן מבטל דאורייתא. כן? אחרי זה הגמרא אומרת: מאן תנא דשמעת ליה מצוות אין מבטלות זו את זו? זה הלל. דתניא, אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן. מה כורכן? הלל מה הוא היה עושה? כורכן. על מה מדברים פה?

29:15 דובר 4 מרור ומצה.

29:16 דובר 1 המרור והמצה, מאה אחוז. ועל זה הגמרא אומרת: אמרו עליו על הלל שהיה כורכן את המרור והמצה והיה אוכל את זה. לא כתוב פה פסח בכלל.

29:28 דובר 4 בליל פסח אוכל מצה, מרור.

29:29 דובר 1 אין.

29:29 דובר 4 פסח עם מרור.

29:32 דובר 1 רגע, אתה עוד לא רץ לרש"י, נכון?

29:35 דובר 4 כן.

29:36 דובר 1 כן, הרי קודם המצה ושניהם, המצה זה... רגע, זהו. אמר רבי יוחנן, חולקים עליו חבריו. הלל חשב ככה, אבל החברים שלו חולקים עליו. הם טוענים שלא אוכלים אותם ביחד וכו' וכו'. אז בגמרא לא מדובר שום דבר על פסח, רק מצה ומרור. אחרי זה, עכשיו כן תסתכלו ברש"י. אז רגע, תסתכלו ברש"י למעלה. אז זה גם כן ברשב"ם. אז ברש"י כתוב בפשטות. רש"י אומר: שהיה כורכן בבת אחת, פסח, מצה ומרור. זה להבינה שהלל זה עשו כאן, שהרי אני פסחיה. או אז רש"י אומר שזה היה גם כן קרבן פסח. בגמרא זה לא כתוב. זה כתוב ברש"י. כן. אה, גם ברשב"ם כותב אותו דבר. פסח, מצה ומרור, אחד לאכל יאכלו, כל אחד בפני עצמו. אה רגע, זה כבר אחרי זה. עכשיו החכמים שחולקים על הלל, מה הם אומרים? שאוכלים כל אחד בפני עצמו. הם אומרים את זה מהפסוק "יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו. לא כתוב "יאכלו לו", שרבים, כתוב "יאכלוהו", כאילו שכל אחד בפני עצמו. טוב. אז רש"י והרשב"ם אומרים שמדובר על קרבן פסח. מאיפה הם לקחו שמדובר על קרבן פסח? בגמרא זה לא כתוב. אז בפשטות מובן שהם לקחו את זה מהפסוק. הרי הפסוק, על מה מדובר הפסוק? הפסוק אומר, כן, הפסוק אומר: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו". אז הפסוק הזה מספר לנו שאכלו את זה עם קרבן פסח. בפשטות, אז ממילא מובן שהלל היה אוכל גם את הקרבן פסח יחד עם המצה והמרור, והיה אוכל את זה ביחד. פשט הפסוק, מה "יאכלוהו" הולך על? הולך על הקרבן פסח. ולכן הכל פשוט, הכל יפה, מאה אחוז. הלל

31:53 דובר 1 היה אוכל קרבן פסח עם המצה והמרור, אבל זה בכלל לא פשוט. תיקחו רמב"ם, תסתכלו ברמב"ם איך אוכלים מצה ומרור. רמב"ם, איך אוכלים מצה ומרור. יש כאן רמב"ם, אבל אני לא רואה את זה בפנים. אז איזה רמב"ם זה? או, זה רמב"ם. הכבוד לכולם. רמב"ם הלכות חמץ ומצה. מה כותב הרמב"ם? כותב הרמב"ם, הרמב"ם הלכות חמץ ומצה. אתם יודעים שהרמב"ם לא כתב את הספר שלו רק בשבילנו היום. הרמב"ם כתב את הספר שלו גם בשביל זמן בית המקדש. כידוע, לכן הרמב"ם כתב גם הלכות זבחים, גם הלכות קרבנות. זה ההבדל בין הרמב"ם והשולחן ערוך. השולחן ערוך נכתב רק בשביל זמן הגלות. כל הדינים של שולחן ערוך זה רק על הגלות, מה שאין כן ברמב"ם יש דינים גם בזמן בית המקדש, ורואים את זה במוחש, את זה בסדר של פסח. הרמב"ם כותב את ליל הסדר בשתי צורות. הוא מזכיר איך היה בזמן-- איך עשו בזמן בית המקדש ואיך עושים היום. מאוד מעניין איך הרמב"ם היה חי משיח, חי גאולה. הוא פשוט שם את כל העניינים כאילו שמשיח נמצא. אחרי זה הוא כותב שבזמן הזה לא עושים את זה. מאוד מעניין. על כורך כותב הרמב"ם ככה, שמה עושים? הוא כותב שהגודל של הגודל של פסח, שותים את הכוס השנייה. אחרי זה עושים את הסעודה פעם שנייה, כן, ואז לוקח את המצות ומברך המוציא לחם מן הארץ, כן, לחם עוני, ואחר כך הוא לוקח מצות ומרור. אתם יודעים? אז הרמב"ם כותב ככה: קודם הוא לוקח מצה ואחר כך הוא לוקח מצה ומרור ביחד. אין אצל הרמב"ם מרור, יש אצלו ישר הולכים לסנדוויץ', ישר הולכים לכורך, לוקחים את המצה עם המרור

34:31 דובר 1 יחד ואומר ברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה ומרור. ברור, לא? זה השיטות של הרמב"ם. כותב על זה הראב"ד, זהו כהלכה שהרמב"ם כאן כותב את הסדר שהיה אצל הלל: קודם מצה לבד ואחר כך מצה ומרור. ואחרי זה כותב הרמב"ם: ואוכל מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו. אם הוא רוצה לעשות את זה בנפרד, אז הוא יכול לאכול זה בפני עצמו, זה בפני עצמו. זאת אומרת הרמב"ם נותן לך גם אופציות לעשות לא כמו הלל, אלא לעשות כמו החכמים ולאכול את המצה בנפרד. להגיד רק ברכה על המצה, על אכילת מצה, וברכה על המרור בנפרד ולהגיד על אכילת מרור. אחר כך אומר הרמב"ם בהלכה ז', שאחר כך מברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הזבח, ואוכל מן החגיגה. ואחר כך אומר אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הפסח. ואז הוא אוכל את הקרבן פסח. אז מה אנחנו רואים פה ברמב"ם? שאצל הלל הסדר לא היה שהוא היה אוכל פסח, מצה ומרור. הוא היה אוכל רק מצה ומרור ביחד, כן, ואחרי זה היה אוכל את הקרבן פסח בפני עצמו, כן. אולי הוא לא גמר. אחרי זה הרמב"ם אומר שאחרי זה עושים סעודה ואוכלים כל מה שרוצים אחרי קרבן פסח. הסדר היה בזמן בית המקדש. משיח יבוא. אתם צריכים לדעת, חבר'ה, תתכוננו. זה צריכים לדעת, השנה הזאת אנחנו נהיה בירושלים עיר הקודש. צריכים לדעת את כל הדברים איך עושים. אתם שומעים? אז קודם אוכלים מצה, אחרי זה אוכלים מרור, או לפי הלל אוכלים מצה ומרור ביחד. אחר כך אוכלים את הזבח של החגיגה ואומרים את הברכה של אכילת הזבח ואוכלים חגיגה. אחר כך אנחנו

36:41 דובר 1 אוכלים את הקורבן פסח ואומרים ברכת הפסח, הלכות הפסח, ואחרי זה עושים סעודה ואוכלים את כל הסעודה. מה אוכלים? אוכלים דגים? אי אפשר לאכול קורבן פסח. פסח, הקרבן. אחרי זה אוכלים סעודה שלמה, ובסוף הסעודה הוא עוד פעם לוקח כזית של קורבן פסח ועם זה הוא גומר את הסעודה. אנחנו עושים היום הפוך כולו, כן? ככה זה הסדר לפי הרמב"ם. בקיצור, אז אם ככה אז יוצא שלפי הרמב"ם באמת לא היו אוכלים-- הקורבן פסח הוא היה עם, עם קורבן פסח. כל הקרבן היה מצה. לפי זה היה הולך טוב הגרסה גם כן בתפילה, אבל האלטער רבי לא אומר ככה. האלטער רבי אומר מפורש בהלכות הגדה לא ככה. זה לפי הרמב"ם באמת כך צריך להיות. אבל הרבה ראשונים חולקים על הרמב"ם. פשטות, רש"י, ראינו גם בפשט רש"י, רשב"ם, והם אומרים שזה עניין שקשור לקורבן פסח. עכשיו מה הרמב"ם עושה עם הפסוק? אמרנו שיש פסוק. מה הרמב"ם עושה עם הפסוק? אז הרמב"ם יש לו פשט אחר בפסוק. הרמב"ם יש לו פשט אחר בפסוק. הרמב"ם אומר שמכיוון שכתוב שתי פעמים ואכלו, כתוב, "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש". אחרי זה כתוב עוד פעם, "ומצות על מרורים יאכלוהו". אתם שומעים? אז יש כאן שתי פעמים כתוב פה את העניין של אכילה, מוזכר כאן פעמיים. זאת אומרת שיש כאן שני עניינים. יש מצווה של אכילת קורבן פסח בפני עצמו. "ואכלו את הבשר", ואחרי זה יש עוד עניין, "ומצות על מרורים יאכלוהו". וממילא מכיוון שהתורה כתבה פעמיים אכילה, זה שתי דיני אכילה. זה לא אכילה של-- זה לא סנדוויץ' אחד שעושים מצה וצ'ולנט, קרבן וצ'ולנט. סינקו פיסוס, יש כזה היום, כן? מוכרים, כן? אז זה לפי ל--, לפי מה

38:54 דובר 1 שכתוב פה, משמע שלא היה הסדר הזה, כן? שתי דינים זה שני דברים. כתוב פעמיים, והתורה כתבה דווקא ככה כדי להוציא שהמצה וקורבן פסח אוכלים בנפרד, ומרור אוכלים בנפרד.

39:08 דובר 5 ו' שמחבר.

39:09 דובר 1 איך?

39:09 דובר 5 ב-ו' שאולי אפשר להגיד שמחבר את שני הדברים.

39:13 דובר 1 כאן אין בה, כאן כתוב--

39:14 דובר 5 בפסוק.

39:15 דובר 1 אה, אה, ומצה. נכון, אז זה יש רמב"ן על זה גם כן. הרמב"ם אומר-- אה?

39:23 דובר 5 מרור.

39:24 דובר 1 כן, אבל טוב, הרמב"ן מאוד מעניין. הרמב"ן הלכו משם. הרמב"ם אומר פירוש אחר לפסוק. הרמב"ן אומר שצריכים לקרוא את הפסוק ככה. תשמע טוב, מאוד מעניין השאלה של הרמב"ן. "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות". כתוב עוד, כמו שאתה אומר. אז את הקורבן פסח, אומר הרמב"ן, היו אוכלים, כן? קורבן פסח עם מצה בלי, בלי מרור. ומצות הולך על קודם, על ה"ואכלו" הראשון, "על מרורים יאכלוהו". כן? על אכילה הראשונה זה רק על המרור. לכן אומר הרמב"ן, הרמב"ן טוען שהסדר שאכלו בצאת מצרים היה לא כמו הרמב"ם. הרמב"ן טוען שהסדר שהיו אוכלים זה שהיו אוכלים את המצה. בהתחלת הסעודה היו אוכלים מצה כמו שאומר, כן, וכולי. ובסוף הסעודה היו לוקחים מצות עם בשר, עושים סנדוויץ' בלי מרור. היה רק מצה, כן, ובאמצע היו מכניסים בשר והיו אוכלים מצה עם מר-- עם, עם הקורבן פסח. זה השיטה של הרמב"ן.

40:38 דובר 6 זה יאכלוהו גם של המרור.

40:39 דובר 1 אה? שם ה-- המרור במדבר?

40:41 דובר 6 יאכלוהו גם.

40:43 דובר 1 אה? יאכלוהו זה לא של הרבי.

40:44 דובר 6 אשריו בעל מורשת.

40:46 דובר 1 אה?

40:46 דובר 6 אשרי העם שה' אלוהיו.

40:47 דובר 1 מה אשריו אומר?

40:48 דובר 6 כל אחד בפני עצמו. עצמו.

40:52 דובר 1 מה?

40:53 דובר 6 כל אחד בפני עצמו. יאכלוהו.

40:55 דובר 1 כן, זה השיטה של ה-- החולקים על זה. זה השיטה של הרמב"ן שהיו לו שתי מצות. ומזה נובע, מה זה מגיע העניין הזה? מזה מגיע העניין להלכה למעשה היום. העניין הזה של הרמב"ן, שאמרתי לכם עכשיו שלפי הרמב"ן היו אוכלים את הקורבן פסח, היו עושים כורך את הקורבן פסח עם מצה, לא כורך של מרור עם מצה, אלא כורך של קורבן פסח עם מצה. מה זה מגיע להלכה היום? מי יודע?

41:27 דובר 6 לא יאכלוהו.

41:27 דובר 1 אה?

41:31 דובר 6 עם המצה, עם הלחם.

41:33 דובר 1 לא, זה מגיע להלכה היום, זה שבאפיקומן כמה כזיתים אנחנו אוכלים? כמה כזיתים אוכלים באפיקומן? זה מהמצוות הכי קשות. כן, אוכלים שתי כזיתים. כן, למה אוכלים שתי כזיתים באפיקומן? אדם כבר אין לו כבר חשק לאכול יותר, הוא כבר אכל גם את הפוסט, לא רוצה להכניס שום דבר, ואז מגיעים אומרים לו שמנהגנו לפי האלטער רבי לאכול שתי כזיתים. למה אוכלים שתי כזיתים? אומר הרבי בהגדה, אחרי זה יצא מובא, לא הגעתם לזה כנראה, צפו, כן. אז הרבי אומר מכיוון שיש שתי דעות למה אוכלים את אפיקומן. יש דעה אחת שאוכלים את אפיקומן זכר לקורבן פסח. מכיוון שאין בשר אז המצה זה במקום הקורבן. יש אבל שיטה שנייה שאומרת שהמצה שאוכלים באפיקומן זה זכר למצה שאכלו עם אפיקומן, עם הבשר. כמו שאמרתי לכם עכשיו הרמב"ן שהיו אוכלים את הבשר יחד עם מצות, אז אנחנו לא אוכלים, עושים זכר לפסח. אפיקומן זה זכר למצה שאכלו עם הפסח. וממילא כדי ל-- זה היה מצה שאכלו, לא מצה מצה, מצה שאכלו על השובע. כדי לצאת ידי שתיהם אוכלים שתי כזיתים. והרבי אומר אפילו חידוש יותר גדול. מה עושה בן אדם שפשוט לא יכול יותר? בן אדם חולה, זקן. בחורים יכולים לאכול כמה שיתנו להם, אבל יש כאלה שפשוט לא יכולים, לא יכולים. על פי ההלכה אומר הרבי שאם בן אדם לא יכול לאכול יותר מכזית אחד, זה קורה הרבה פעמים. עתיק וזה עם ה-- עם הילדים קטנים או, או, או, או נשים, הם לא יכולים יותר. אז הדין הוא שהם אוכלים כזית אחד, אבל צריך לעשות תנאי. לחשוב שאם זה בגלל הבשר אז אני מכוון לבשר. ואם זה בגלל ה-- המצה

43:29 דובר 1 שאכלתי עם הבשר, נכוון על זה כדי שהמצה-- הכזית הזה יהיה לו, כן, יהיה לזה את ה-- את הסיפור הזה. פה נמצא, זה מאוד מעניין איך שכל פרט ופרט מדויק בתכלס. בוא נ-- בוא נלך עכשיו לשיטה שלנו, שזה השיטה של האלטער רבי. אנחנו הסברנו כאן כמה וכמה עניינים, עדיין לא תירצנו. את השיטה של האלטער רבי קודם כול, השיטה של האלטער רבי זה לא כמו הרמב"ם, זה ברור. השיטה של האלטער רבי זה שהלל הזקן היה אוכל גם כן את הקרבן פסח יחד עם המרור, שכתוב בנוסח ההגדה. כן, נוסח הלל, "הרי זה כורך פסח מצה ומרור". היה אוכל לא רק מצות אלא גם קרבן פסח, כמו השיטה של הרשב"א. אבל מאיפה לוקחים את זה? הרי מהפסוק אין לנו שום... הפסוק הרי כתוב פעמיים ואכלו, שמשם אנחנו יכולים ללמוד שיש שתי אכילות. התירוץ? התירוץ הוא שיש עוד פסוק בפסח שני. הרי אם הפסוק אמרנו לכם שכן, הרי זה אחת מהשאלות ששאלנו קודם. יש הרי שני פסוקים בעניין של על מצות ומרורים יאכלוהו. פסוק אחד בפסוק דבא, שזה מה שאמרנו עכשיו שכתוב שתי פעמים ואכלו. "ואכלו את הבשר" זה לפני "ומצות על מרורים יאכלוהו". אבל בפסוק בבהעלותך התורה חזרה עוד פעם וכתבה את הפסוק, כן, "בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו, על מצות ומרורים יאכלוהו". אז התורה עוד פעם כתבה מצות יאכלוהו, וכאן כתוב רק פעם אחת יאכלוהו. אז מהפסוק של בהעלותך אנחנו לומדים שאוכלים את הפסח יחד עם מצות ומרור. אז כאן האלטער רבי, לכם עכשיו מתורץ גם כן אחת מהשאלות. למה אנחנו אומרים? איפה אנחנו יודעים שאוכלים את הפסח יחד עם

45:30 דובר 1 המצות ומרור? למה הוא מביא את הפסוק הזה של פסח שני? למה הוא לא מביא את הפסוק של פסח ראשון? כי מהפסוק של פסח ראשון אנחנו לא יכולים ללמוד שאוכלים פסח, מצות ומרור ביחד. דווקא מהפסוק של פסח שני, משם אנחנו יכולים ללמוד את זה.

45:47 דובר 7 למה רש"י מבטל את זה?

45:50 דובר 1 רגע, או, או, עוד מתחילים שאלות. רגע אחד. כן. אז ממילא לומדים את זה על פסח שני. אז לכן הוא מביא את ה-- ואתם רואים דבר נפלא, כן? בנוסח ההגדה כתוב פסוק, והפסוק צריך להיות פסוק אחר. דווקא פסוק של פסח שני כדי... יש בזה עומק אוקיינוס. כי דווקא מהפסוק הזה לומדים שאוכלים את הפסח יחד עם המצה והמרור. אז מה אתה שואל? למה? מי? מה?

46:33 דובר 7 למה רש"י כותב את הטעם מצה דאורייתא?

46:35 דובר 1 מי?

46:36 דובר 7 למה רש"י כותב את הטעם מצה דאורייתא? מבטל את הטעם מצה דאורייתא, והוא לא כותב לבטל את הטעם מרור מדאורייתא?

46:44 דובר 1 כי הגמרא מדברת, זה הרש"י הזה על הסוגיה קודם.

46:47 דובר 7 מדבר על המרור.

46:48 דובר 1 לפני העניין של הלל.

46:49 דובר 7 מדבר על המרור, פסח, מצות ומרור. זה שלושת הדברים ביחד.

46:53 דובר 1 רגע, אבל הרש"י הזה זה לפני הסוגיה של הלל. זה הסוגיה שמדבר בזמן הזה, שאסור לאכול מצות ומרור ביחד כי מצות דאורייתא ומרור דרבנן. זה זה הרש"י.

47:03 דובר 7 כן, אבל גם אחרי זה שמביאים ואכלו, כל המרור מבטל את העניין דאורייתא.

47:09 דובר 1 כן.

47:11 דובר 7 מבטל, יש את הביטול זה מזה.

47:14 דובר 1 כן.

47:15 דובר 7 זה מדאורייתא, זה... הגמרא פה סברה שאם היו עושים את זה שלושתם ביחד--

47:19 דובר 1 כן.

47:20 דובר 7 היו עושים פסח, מצות ומרור.

47:22 דובר 1 כי הלל היה אוכל כל ה-- הכול ביחד אוכל. פסח, מצות ומרור ביחד.

47:25 דובר 7 אז למה כשמדבר על ביטול של טעם, אז הוא מביא רק של הביטול של הטעם של המצה שזה מדאורייתא, והוא לא מביא שהוא מבטל את הטעם של המרור מדאורייתא?

47:33 דובר 1 אז אני אענה לך. הרש"י הזה לא מדבר בזמן הבית. הרש"י הזה זה דיבר על מה שאנחנו מבטלים. זה הולך קודם, לפני הסיפור של הלל. כן? אז בזמן הבית היו אוכלים פסח, מצות ומרור ביחד בגלל שזה הכול היה דאורייתא. גם הפסח, גם המצה וגם המרור. אז היו יכולים לאכול את זה ביחד. דאורייתא לא מבטל דאורייתא. הוא מדבר בזמן הזה. יש לנו רק מצות ומרור. מרור זה דרבנן, מצות זה דאורייתא, אז המרור יבטל את המצה. חבר'ה, זה נהיה מאוחר ולא הגענו בכלל לשום דבר. אני-- זה רק התחלת העניין פה. צריכים להגיע לאלטער רבי. האלטער רבי בסימן תע"ה. עכשיו בוא, בוא, בוא, בוא ניקח את האלטער רבי לפה. מה שנגיע לענייננו. אתה יודע מה השיטה של האלטער רבי בכל הסוגיה פה? האלטער רבי בסימן תע"ה. הרבי עושה קיצור מזה, נפלא שהרבי עושה קיצור. בסימן תע"ה יש לכם את הקופירייט, זה כל הסוגיה הזאת. זה מתחיל מסעיף כ"ב עד סעיף כ"ה, כן? חמש סעיפים מההלכה. זה הסוגיה של כורך. מרור וכורך. כן, בהתחלה האלטער רבי מביא את העניין שבזמן הזה אם אתה אוכל ביחד מצה ומרור, אתה לא מקיים את המצווה בגלל שהמרור יבטל את ה-- את ה-- הדרבנן מבטל את הדאורייתא. מה שאין כן בזמן הבית שהכול היה מדאורייתא. כן, אז לא מבטלים זה את זה בגלל שכולן מצוות של הקדוש ברוך הוא. האלטער רבי מוסיף סעיף עוד. למה הם לא מבטלים זה את זה? בגלל שדאורייתא, כולן מצוות של הקדוש ברוך הוא, אז מצווה לא יכולה לבטל מצווה. כן, והאלטער רבי כותב אדרבה, לפי הלל אין יוצא חובתו. דווקא צריך להיות באופן שיהיו ביחד, אלא אם

49:37 דובר 1 כן, כורך, פסח, מצה ואוכל את הכל ביחד, המצה והמרור יחד. כן, זה הוא מביא בסוף סעיף י"ז. אומר האלטער רבי בסעיף י"ז שאפילו בזמן הזה-- אז יש כאן אריכות שלמה. במקום לקרוא את כל האריכות מהאלטער רבי, או שלוש סעיפים, זה נפלא. זה גם כן גאונות. לפעמים גאונות זה להגיד פלפול, ולפעמים גאונות זה לקחת עניין ארוך ולהכניס את זה בכמה מילים קצרות. זה גם גאונות נפלאה. תיקחו את ההגדה של הרבי ותראו איך האלטער רבי לוקח שלוש סעיפים ארוכים, ט"ז, י"ז, י"ח, והוא שם את זה בשורות קטנות, בשורות-- בדיבור המתחיל כורך. תסתכלו בדיבור המתחיל כורך. תראו איך הרבי עושה קיצור מכל הסיפור. יש לכם את ההגדה של הרבי. שיחת המתחיל כורך. אומר ככה: "כורך, צריך בפסח לדעת הלל, כי בזמן שיש פסח אינו יוצא אלא אם כן כורך פסח, מצה ומרור ואוכלם ביחד. בזמן בית המקדש חייבים את שלושת המצוות ביחד, אם לא, לא יצאת. בזמן שאין פסח אינו יוצא ידי חובת מצה שהיא מן התורה, אלא אם כן אוכלה בפני עצמה." כשאין קרבן פסח, לפי הלל אתה לא יכול לאכול מצה סנדוויץ'. אם אכלת סנדוויץ' לא יצאת ידי חובה. למה? כי המרור זה דרבנן, אז אם תאכל את זה עם משהו אחר, עם מרור, עם בשר, עם מה שזה יהיה, זה יתבטל המצווה. אז חייבים בזמן הגלות, חייבים לאכול מצה בפני עצמה, כי זה המצווה היחידה שנשארה מדאורייתא. כן, זה מגיע למצה. "ואינו יוצא ידי חובת מרור שתקנו חכמים זכר למקדש, אלא אם כן כורך מצה ומרור ואוכלם ביחד, כמו שעשו בזמן בית המקדש." האלטער רבי כאן אומר דבר נפלא. לפי הלל היום בזמן הזה

51:37 דובר 1 הלל היה בזמן הבית. אבל לפי השיטה של הלל, אילו יצא שהלל היה בזמן הגלות, אז לפי הלל חייבים לאכול מרור ומצה ביחד, אם לא, לא יצאת ידי חובה. למה? כי מכיוון שמצה זה מדרב-- מרור זה מדרבנן. מרור זה דרבנן. מצה של דאורייתא הוא כבר קיים קודם. בזמן בית המקדש היו אוכלים מרור ומצה ביחד. זאת אומרת שהחיוב של מרור היה לאכול את זה לא בנפרד, אלא לאכול את זה בתור כורך, בתור סנדוויץ' יחד עם המצה. זה היה כל הגדר של מצוות מרור. לא היה כזה עניין של לאכול מרור לבד בזמן-- לפי הלל. מרור לבד לא היה קיים. כל הגדר של מרור היה שאוכלים את זה יחד עם המצות והקרבן פסח. קרבן פסח אין לנו, אבל נשאר עדיין דרבנן. יש כאן שני דרבנן. דרבנן אחד זה של מצוות אכילת מרור, שזה מדרבנן. היום זה לא מדאורייתא לאכול מרור, כי כל המצווה של מרור זה רק יחד עם המצות ומרורים יאכלוהו. כן? אה, סליחה. המרור כתוב רק יחד עם קרבן פסח. כשאין קרבן פסח אין מצוות מרור. לכן מרור היום זה דרבנן, אבל לאכול את המצה עם המרור זה גם כן דרבנן. זכר למקדש. זכר למקדש זה תקנת חכמים, שהם עשו את התקנה של זכר למקדש. אז זה שני דרבנן. שני דרבנן לא מבטלים אחד את השני, ובמילא חייבים לאכול מצה ומרור ביחד. לפי הלל. מה הרבי ממשיך? "נמצא יש לו בזמן הזה חיוב מצה שני מדברי סופרים, לדעת הלל." אז זה חיוב. לפי הלל העניין של לאכול פעם שנייה כורך, לאכול את המצה עם המרור, זה גדר של חיוב. למה? כאן החיוב, כי יש כאן מצווה לאכול כורך, כן? היום

53:33 דובר 1 כורך זה לא מדאורייתא, זה רק דרבנן זכר למקדש. יש מצווה מדרבנן ברור, שתי מצוות דרבנן הרי לא מבטלים זה עם זה, אז ממילא נשאר החיוב לכרוך את המצה והמרור ביחד. זה חיוב דרבנן. "ולפי שלא נפסקה הלכה לא כהלל ולא כחבריו", אז לא צריך את שתיהם. האלטער רבי מסיים שבגלל שלא נפסקה הלכה לא כהלל ולא כחבריו, לכן אנחנו עושים את כולם. עושים גם את דרבנן, אוכלים מצה לבד ומרור לבד ואחרי זה לצאת ידי הלל אוכלים מצה ומרור ביחד. מה אומר כאן האלטער רבי? דבר נפלא. החידוש הנפלא של האלטער רבי שכל הפוסקים לא אומרים עליו. כתבו אחרי זה ב-ב-בט"ז, ב-ב-בפרי מגדים. כולם לא אומרים את זה. האלטער רבי מחדש שהעניין של כורך היום לפי הלל זה חיוב. זה גדר של חיוב. זה לא רק עניין של זכר, זה גדר של חיוב. יש חיוב מדרבנן, אם לא, לא יצאת ידי חובת מרור. רוב הפוסקים מה הם אומרים? רוב ה-- רוב ה-- רוב האחרונים מה הם אומרים? אומרים משהו אחר לגמרי. הם אומרים שזה רק זכר-- בעצם, כבר יצאת ידי חובה. כל העניין של אכילה אצל הלל, רוב הפוסקים אומרים ככה: כל העניין אצל הלל היה שהוא היה אוכל פסח, מצה ומרור ביחד. זה היה דין בקרבן פסח. זה היה גדר בקרבן פסח. עכשיו שאין לנו קרבן פסח אז נפל כל העניין של כורך. רוב האחרונים לא סוברים כמו האלטער רבי. הם סוברים שכורך זה כמו שמשמע פשוטו של מקרא, כמו שאמרתי לכם בהתחלה. "ואכלו את הבשר בלילה הזה", הפסוק הראשון, לא של פסח שני. "ואכלו את הבשר בלילה הזה עם מצות ומרורים יאכלוהו". זאת אומרת שהחיוב זה לאכול את הקרבן פסח זה

55:22 דובר 1 גדר בקרבן פסח. זה לא גדר במרור, זה גדר בקרבן פסח. בדין קרבן-- לא כמו הרמב"ם, כן? הרשב"ם, רש"י. יש דין בקרבן פסח, שקרבן פסח צריכים לאכול מצה עם מרור ביחד. היום אין לנו קרבן פסח, אז אין דין כורך. אלא מה? רוצים לעשות זכר למקדש, אז זה רק גדר של זכר. אז אין בזה שום חיוב. לפי האלטער רבי זה חיוב. למה חיוב? כי הלל לא תיקן. העניין של הלל לא היה מצד עניין של קרבן פסח. הלל-- אצל הלל החיוב היה שחייבים לעשות כורך. מה שאתה יכול לחבר מצוות אז אתה צריך לחבר. זה השיטה של האלטער רבי. אצל האלטער רבי זה לא הפשט שהעניין של-של כורך היה מצד קרבן פסח. אצל האלטער רבי הפשט הוא שלהלל כל פעם שאתה יכול לחבר את המצוות ולעשות את זה ביחד אז אתה צריך לחבר אותם. אז אם זה שתי דאוריית, אז אתה יכול לחבר, תחבר אותם. שלוש דאוריית, תחבר אותם. אם אתה לא יכול לחבר אותם אז לא, אין לך ברירה, אבל אם כן יש לך חיוב לחבר. כאן אתה יכול לחבר את המרור עם המצה, כי המצה דאוריית כבר אכלת קודם. כן? והמרור זה דרבנן. כן? והמצה השנייה זה לא רשות, זה חיוב. למה זה חיוב? זכר למקדש אז זה הופך לחיוב. זה השיטת האלטער רבי. לפי זה מה מתורץ? איזה קושיה? מתורץ למה לפי הנוסח של האלטער רבי אנחנו לא אומרים זכר למקדש כהלל. זה המחלוקת בין האלטער רבי והשולחן ערוך המחבר. אמרנו לכם, כן? אצל המחבר הנוסח אומרים זכר למקדש כהלל. הם לא אומרים כן עשה הלל. אומרים רק זכר למקדש כהלל. למה? כי

57:12 דובר 1 לפי המחבר שהוא הולך לפי השיטה שהיום בכלל אין חיוב של כורך, כי כורך שעשה הלל זה לא הכורך שאנחנו עושים היום. כורך, החיוב של כורך זה רק דין בקרבן פסח. אין לנו קרבן פסח, אז ממילא לא צריכים לעשות כורך. אלא מה זה זכר? זכר למקדש כהלל. אבל להגיד כן עשה הלל זה, זה משהו אחר לגמרי. לפי השיטה של האלטער רבי כל העניין של כורך זה לא דין בקרבן פסח. זה הדין שמצוות צריכים לחבר אותם. אם יש לך שני דאוריית, שני דרבנן, שלוש דאוריית, שלוש דרבנן, אתה יכול לעשות אותם ביחד אז מצווה צריכים לעשות כי כל המצוות הם של הקדוש ברוך הוא. צריכים לחבר אותם. הלל מחפש לחבר את המצוות ביחד. זה הגדר של הלל, זה מה שהלל סובר ולכן יש לך חיוב היום יש לך שני דרבנן. לאכול מרור דרבנן וגם לעשות כורך זכר למקדש זה גם דרבנן. אז אתה צריך לעשות את זה ביחד, זה חיוב. ולכן אנחנו לא אומרים זכר למקדש. זה לא זכר, זה מצווה.

58:14 דובר 8 למעלה זה זכר למקדש.

58:16 דובר 1 אה?

58:16 דובר 8 לאימולא.

58:18 דובר 1 בפועל זה זכר גם כן. בפועל, בפועל למה אנחנו אוכלים כורך? זכר למקדש. כי בזמן המקדש היו אוכלים. זה זכר למקדש. אבל הזכר למקדש גופא הופך להיות לחיוב. אחרי שרבנן תיקנו שצריכים לעשות זכר למקדש אז זה דין דרבנן ואז יש לך הדרבנן של זכר למקדש עם הדרבנן של מרור. לכן חייבים לאכול את זה ביחד. אתה לא יכול לצאת-- לפי הלל אתה לא יכול לצאת מצוות מרור. אם יש לך אפשרות לאכול מרור יחד עם מצה, זה אבוד. לפי החידוש של האלטער רבי, הפשט הוא אם יש לך אפשרות לאכול מצה עם מרור אתה חייב לאכול מצה עם מרור. יש לך אפשרות לאכול מרור עם מצה? אתה יכול לאכול מרור עם מצה. אם יש לך אפשרות לאכול פסח, מצה ומרור אתה חייב לאכול מה שאתה יכול לחבר, אתה מחבר.

59:05 דובר 8 יוצאים חמישה.

59:05 דובר 1 אז לאכול-- רגע. לאכול מצה, לאכול מצה עם מרור לכתחילה אי אפשר כי מצה דאוריית, מרור דרבנן. לכן אתה חייב לאכול מצה לבד. אבל לאכול מרור עם מצה אתה כן יכול כי זה שני דרבנן. לכן אתה חייב לעשות את זה חיוב. לכן לא אומרים זכר למקדש כהלל. לכאורה נשאלת השאלה איך זה מתאים עם הלשון, כן עשה הלל? שאלה ששאלנו קודם. איך זה מתאים עם הלשון כן עשה הלל? הרי הלל היה אוכל פסח, מצה ומרור ואני אוכל רק מצה ומרור בלי פסח כמו שטוען ה... לא זוכר, הרבי גודל[?], אני חושב. זה לשון של שקר. כן, אני אומר כן עשה הלל ואני לא עושה מה שהלל אומר. אז הרבי אומר תירוץ פשוט. מה הכוונה כן עשה הלל? כמו שהלל, מצד החיוב. כן, אני אומר כן עשה הלל אני אומר שהלל היה אוכל, היה מחבר מצוות ביחד. הלל היה מחבר. איפה שהוא היה יכול לחבר הוא היה מחבר. הוא היה עושה כורך, אני גם כן עושה כורך. אלא מה? להלל היה לו שלוש דאורייתות. בזמן בית המקדש, גם פסח, גם מצה, גם מרור. יש לו שלוש דאורייתות. אז הוא היה מחבר, אה, שלושתן. אני, כן, אין לי ש-שלוש דאורייתות, אין לי אפילו שתי דאורייתות. יש לי בסך הכל-- הדרך היחידה לחבר זה רק שתי דרבנן. המרור עם הכורך. אז ממ-- עם המצה של-- אז ממילא אז אני עושה את זה. אז לכן אנחנו אומרים "כן עשה הלל", כמו שהלל היה מקפיד לעשות כורך, אז גם אני עושה כורך. אלא מה הוא עשה עם פסח, מצה ומרור? אני אוכל מה שאני יכול. אבל גם אצל הלל זה היה אצל

1:00:57 דובר 1 המצווה שהמרור חייבים לאכול יחד עם כורך. מבינים. יש כוונות מיוחדות שאפשר להסביר, אבל פשוט נהיה כבר מאוחר. רציתי להסביר גם כן את כל העניין על פי חסידות, אז לא נשאר לנו זמן. אה... הנקודה היא שהעניין-- ה-ה-כל העניין של הלל פה זה לא סתם עניין, אה, רק עניין בהלכה פה. יש כאן גם בשורש עניין. רק לי את הנקודה אני, אני עברתי כבר את הזמן. כן, יש כאן, יש כאן מחלוקת. המחלוקת של הלל עם שאר התנאים זה מחלוקת בשורש העניין. מה המחלוקת שלהם בשורש העניין? הלל סובר שבפסח צריכים לעשות פסח מצה. הוא שואל-

1:01:44 דובר 9 אין איזו מצווה אחרת מלבד?

1:01:47 דובר 1 שאלה טובה. כן, כאן אומרים דווקא לא, צריכים לחבר אותם. אז יש ווארט נפלא. והוא, שהמחלוקת בין הלל וחבריו, כן, זה מה הגדר של השלוש מצוות האלה. יש כאן שלושה עניינים. יש מצווה של פסח, יש מצווה של מצה ויש מצווה של מרור. כן. עכשיו, אם מסתכלים על זה בין כל אחד בנפרד, כל מצווה יש לה כוונה אחרת. כמו שאומרים, מצה זה נוגע למשהו ש-- עניין אחד של גאולה. כן, נגאלנו. מרור נוגע למשהו של מרור, ופסח נוגע לעם מה ש-- שפסח הבא. זה שלושה עניינים נפרדים. כל אחד יש לו מהלך אחר, עניין בפני עצמו. זה שלושה סוגים של אכילה. כמו שהרבי מסביר במקום אחד, מצה זה לחם. לחם זה דבר שחייבים לאכול, הכרח. מרור זה ירק, ירק זה דבר שלא חייבים לאכול, אבל זה גם בריא. ובשר זה רק על השביעה. בשר זה כבר מראה על תענוג. זה שלושה עניינים שונים ושונים, וממילא זה גם בעבודת השם. זה מראה שלושה עניינים שונים, כן, עניינים שהם בגדר חיוב, כן, בהלכה, בקיום המצוות. זה שלושה סוגים של תרי"ג מצוות. תרי"ג מצוות שהם בגדר מצה, חיוב ממש. יש תרי"ג מצוות שהם לא חיוב ממש, אבל הכוונה זה תקנות, מנהגים, דברים שצריכים לעשות. ויש כאלה, כן, שזה גדר מרור, ויש כאלה עניינים יותר במצוות שזה גדר של הידורי מצוות, וזה צריך להיות בדרגה על ידי עניין של בשר. זה מסביר שכל העניין-- וכל העניין שהקדוש ברוך הוא ציווה עליהם את שלושת המצוות בפסח, מכיוון שליל פסח זה הלילה שבו רוצים, כן, לחנך את היהודי איך להיות יהודי. חג הפסח זה חג החירות. חג הפסח זה התחלת היידישקייט.

1:03:39 דובר 1 על קיום המצווה של ליל הסדר. אנחנו מראים איך צריך להיות הנהגה של יהודי, איך צריך להיות עבודת השם של יהודי. כן. אז ככה, ההבדל בין הלל ושאר חבריו זה תלוי כל היסוד המחלוקת של הלל ושמאי. הלל ו-- יש את השיחה של הרבי. אתה מגיע ל-- אתה מגיע להלל ושמאי. איך היה ההסתכלות שלהם בעבודת השם, ששמאי היה מסתכל על דברים החיצוניים יותר, והלל היה מסתכל על דברים יותר בפנים. הלל מלשון ״בהלו נרו״, כן, אז בהלו נרו הוא הלל. זאת אומרת הלל מגלה בכל דבר ומחפש את האור, את הפנימיות של העניין, מה שאין כן שמאי מסתכל על הדברים בעיקר איך שהם בחיצוניות בפועל, כלפי חוץ. כן, זה הרבי מסביר, למשל, עם זה הרבי מסביר כמה וכמה סיפורים. הסיפור עם הגר, היה הגר שהגיע. זה לא היה ככה כמו בפועל, זה שיחה אחרת. אולי למדתי את זה פעם. אני לא יודע. זה שיחה שעושים בספר חגי. כן, למשל היה הגר, הגיע הגוי, שמה, רוצה להיות יהודי, ושמאי זרק אותו והלל לקח אותו. מה ההבדל? שמאי הסתכל רק בחוץ. אתה מגיע, מדבר שטויות. אתה רוצה כל התורה על רגל אחת. אתה רוצה להיות כהן גדול. אתה רוצה כל מיני דברים. לך לחפש לך מישהו אחר. זורק אותו מהבית. אבל הלל אומר לא, רגע, אולי הוא באמת סתם לא, לא מבין, אבל אולי הוא באמת משהו, יש משהו יותר עמוק. הלל נכנס לעומק הנפש ואז הוא אומר לא, אל תסתכל כלפי חוץ, תסתכל בפנים של העניין. על זה יש מחלוקת דקדושה: כלה נאה וחסודה, כלה כמות שהיא. הלל מסתכל כלפי פנים, אומר כלה נאה וחסודה, אף אם חיצונית יש לה מום. אבל

1:05:14 דובר 1 בעומק העניין הרי בא לקחת אותה כי הוא אוהב אותה, אז בשבילו היא נאה וחסודה. שמאי אומר, תכל'ס, בפועל מה העניין? מה מתבטא העניין? והנה כאן לגבי כורך פסח אותו דבר. פסח מעצמו. אם אתה מסתכל על כל מצווה כלפי חוץ, זה שלוש מצוות שונות, מצוות שהם, וכל אחד יש לו טעם שונה. על הפוך גם כן זה גאולה וזה זה. אבל אם נכנסים בשאלה של העניין הפנימי של המצוות של הקדוש ברוך הוא, של כל הנקודה, של שלושת המצוות האלה, בעצם זה הכל נקודה אחת. ועומק העניינים זה שכל, כל תרי"ג המצוות, כל העניינים האלה גם זה, זה הכל ביטוי של נקודה אחת של עם ישראל, שהרבי מסביר את זה באריכות. אין זמן, תסתכלו במכתב של י"א בסדר של המזיא. כן, ממילא משמה נובע גם המסקנה להלכה של הלל. אז הוא עוד מנסה לחבר את הפסח והמצה ומרור, לעשות מהכל עניין אחד, נקודה אחת, שזה פנימיות העניין של כריכה. ריימונד סולו שהיה כל הזמן אומר לך פסח. תראה, אני לא רוצה. אני רק באמת רציתי לדעת משהו אחר. כמו תלמיד שלא מדברים על מה שרוצים. אני אשאיר אתכם רק כאן עם שאלה שיהיה לכם זמן. תסתכלו בסימן תע"ה סעיף י"א. אדמו"ר הזקן כותב שהסבה צריכים לעשות כשאוכלים את, את, את הכריכה, את הכורך צריכים לעשות הסבה. למה אוכלים בהסבה? בגלל שהיו אוכלים את הכריכה זכר לפסח שנאכל דרך חירות. כמו שאת הפסח היו אוכלים בהסבה דרך חירות, אז ככה צריכים לאכול גם כן את הכורך בהסבה. מה כתוב פה בסימן תע"ה סעיף כ'? למה אוכלים את הכורך בהסבה? אומר, יש האומרים שלא עושים הסבה

1:07:02 דובר 1 בגלל שיש לזה מרור, ויש אומרים שכן צריכים לעשות הסבה. למה? בגלל שמצה צריכה הסבה. אז, אז לכן, כמו שהלל לא היה אוכל רק את המרור יחד עם המצה. זכר להלל. אז לכן אנחנו אוכלים בהסבה, כי אלה שני טעמים שונים. בתוך תע"ה סעיף י"א הרבי כותב שהסבה בכורך זה מצד, מצד קרבן פסח שנאכל דרך חירות, וכאן הרבי כותב שזה לא קשור לקרבן פסח. זה קשור עם, עם העניין של המצה. אז טוב, טוב מאוד.