עבודת המוח ועבודת הלב - חנוכה

00:01 אוקיי, אנחנו נדבר היום על הנושא של חנוכה, שקשור גם כן עם היום שלמדנו בהיום יום, שג' חנוכה היה גם גאולה של האלטער רבי. שבכלל אנחנו יודעים שיש קשר בין שתי הימים טובים. י"ט כסלו וחנוכה קשורים בכמה וכמה פרטים. דבר ראשון, אנחנו יודעים שהאלטער רבי, הגאולה שלו בי"ט כסלו נגמר, נגמר בחנוכה. זאת אומרת, בי"ט כסלו יצא מהמעצר, כ"ח כסלו יצא מהמתנגד, עד שהוא הגיע הביתה כבר היה חנוכה. זאת אומרת שבחנוכה נגמרה הגאולה הראשונה. אחרי זה, אחרי שנתיים, תקס"א, היה עוד פעם גלות. זה היום יום של ג' חנוכה, שלקחו אותו למאסר עוד הפעם, שזה היה אפילו יותר קשה, לא מצד האיש, אלא מצד ה..., מצד ה... חסידות. זה היה קטרוג גדול על חסידות, ובג' חנוכה, או במקום אחר כתוב בה' חנוכה. יש כמה דעות מתי בדיוק זה היה, אבל זה היה בחנוכה שהאלטער רבי יצא מהמאסר השני. הקשר בין י"ט כסלו וחנוכה זה לא רק מצד הזמן אלא גם מצד התוכן. הרי הרבי מדבר על זה הרבה בשיחות, ששני העניינים קשורים זה בזה, כל זה השגחה פרטית, שזה העניין של השמן. שמן, שמן זה העניין של רזין דרזין. יש יין, יש שמן. שיין זה סוד, נכנס יין יצא סוד, אבל יין זה, זה סוד סתם. שמן זה רזין דרזין, זה, זה, זה העלם שאינו במציאות. יין, המיץ נמצא בתוך הפרי, צריכים רק קצת ללחוץ וכבר יוצא, המיץ יוצא מהר. מה שאין כן בזית. אז כשאתה רואה זית בעץ אין בזה מיץ. צריכים לעשות עבודה שלמה עד שבסוף יוצא. כמו שרש"י אומר גם בפרשת השבוע, פרשת מקץ, נכמרו רחמיו. נכמרו, רש"י אומר, כומר של זיתים. יש ביאור בשיחות על זה. איך

02:03 עושים כדי שמהזית יצא שמן? זה לוקח הרבה יותר זמן כי העלם זה הרבה יותר עמוק. וזה העניין של רזין דרזין, פנימיות התורה, פנימיות התורה של חסידות חב"ד שזה יחידה. והרבי מסביר בשיחה המפורסמת של קונטרס עניינה של תורת החסידות, את הקשר בין שמן לפנימיות התורה. שמצד אחד זה מובדל מכל המשקים, מצד שני מפעפע בכל דבר, זה חודר בכל מקום, שזה בעצם העניין של יחידה פנימית של תורה, תורת החסידות, שזה העניין היותר נעלה מצד אחד, ולאידך גיסא זה פועל בכל הפרטים ופרטי פרטים באדם עד למחשבה דיבור ומעשה ועד לבירור נפש הבהמית ועד לבירור העולם וכולי וכולי. אז מה אנחנו נדבר היום? נדבר על משהו מאוד מאוד מעניין, אולי לא כל כך ידוע ומפורסם, שאיך העניין של חנוכה אצל האלטער רבי שהתחילה היציאה מהמעצר. איך האלטער רבי התחיל את העניין של הסברה של חסידות חב"ד. ידוע שהרבי הרש"ב אמר שבי"ט כסלו התחיל העניין של יפוצו מעיינותיך חוצה. זה כתוב בתורת שלום בכמה מקומות. הרבי תמיד חזר על זה שהרבי הרש"ב בתרס"ג, בתרס"ז, בכמה מקומות בשיחות של הרבי הרש"ב בתורת שלום, אז הוא מביא שההבטחה של מלך המשיח שהוא אמר לבעל שם טוב שעל ידי יפוצו מעיינותיך חוצה, קאתי מר, יגיע הגאולה. זה התחיל להתקיים בי"ט כסלו. זאת אומרת, לפני י"ט כסלו, לפני פטרבורג, אז אצל האלטער רבי עדיין היה, אפילו שהאלטער רבי כבר היה רבי כמה וכמה שנים. צריך לעשות חשבון, מתקל"ג עד תקנ"ט עבר עשרים ושש שנים, זה הרבה שנים. ואף על פי כן רואים את המאמרים שלפני פטרבורג, זה נקרא מאמרים קצרים. זה לא היה חב"ד ממש, זה היה גם

03:57 בקיצור ומאוד חריף. מאמרים של אש, בלשון הידוע, שהם שרפו את העולם, שהמאמרים שלפני פטרבורג זה היה מאמרים ש-ש-ש-שהם שרפו את המציאות. לא היה כל כך בהרחבה של חב"ד, הבנה והשגה. אחרי פטרבורג התחיל הסדר שהאלטער רבי התחיל להגיד מאמרים באופן של הבנה והשגה. זה התחיל מיד אחרי המאסר הראשון, אבל בעיקר זה התחיל אחרי המאסר השני, ואפשר לראות במוחש שהספרים של האלטער רבי מתחילים מתקס"א. מה שיש לנו היום מהאלטער רבי לפני פטרבורג זה רק ספר אחד, מאמרים הקצרים. אבל אחרי פטרבורג זה כל הספרים, כל הסט של המאמרים זה מאמרים שהאלטער רבי אמר אחרי פטרבורג, בפרט אחרי פעם השנייה פטרבורג, שאז התחיל תקס"א, תקס"ב. בעצם בסט של הספרים של האלטער רבי זה מתחיל מתקס"ב, שמה מתחיל הסט שיש כל שנה זה שני כרכים. אבל תקס"א גם עדיין אין סט, אבל יש את הספר, או, הספר, אה, אה, זה נקרא על זה מ-מ-מהשנים תקס"א, תקס"ב. על כל פנים, יש משהו מאוד מעניין. סיפור שהפרידיקער רבי סיפר בשיחה של י"ט כסלו, תרצ"ג. זה נמצא בליקוטי דיבורים או בספר השיחות. היום זה כבר יצא ספר. מאמרים, אה, ספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ג. גם דומני תרצ"ב, תרצ"ד, לא זוכר. זה ספר שיצא לפני כמה, לפני תקופה קצרה, שנה, שנתיים. על כל פנים. השיחה הזאת יש בליקוטי דיבורים ויש גם כן קטעים, חלקים שנמצא ברשימות. הרבי כתב ביומן, הרבי כתב רשימות, דברים שיש פה שאין שם, יש דברים שיש שם שאין פה. יש בו זה מה שאין בו זה. בספר החדש פה נמצא כל הדברים. שם פרידיקער רבי סיפר שבי"ט כסלו תקנ"ט, האלטער רבי יצא מהמאסר, כמו שאמרנו הגיע

06:00 הביתה בחנוכה. מה היה המאמר הראשון שיש לנו מהאלטער רבי מאותו חנוכה? זה המאמר בכ"ה בכסלו. זאת אומרת בתורה אור חנוכה, בתורה אור, אה, וישב. המאמר הראשון שיש בתורה אור על חנוכה זה נמצא בוישב. אתם יודעים, בתורה אור המאמרים, אין, אין, אין חנוכה, אין כותרת של חנוכה. יש מאמרים שנמצאים בוישב ויש מאמרים שנמצאים במקץ. אז המאמר הראשון שנמצא בוישב על חנוכה זה המאמר בכ"ה בכסלו. חנוכה. זה הדיבור המתחיל. המאמר הזה האלטער רבי אמר בחנוכה תקנ"ט. זאת אומרת המאמר הזה זה מאמר היסטורי. זה המאמר הראשון שיש לנו מהאלטער רבי אחרי שהוא יצא מהמאסר. אז נדבר מה כתוב שם במאמר. נראה עד כמה המאמר הזה חשוב להבנה מה האלטער רבי חידש בחסידות חב"ד. אחרי זה הפריערדיקער רבי מספר ששנה אחר כך, בתק"ס, אז הגיעו הרבה חסידים. היה, יש סיפור ארוך. האלטער רבי לא רצה שיגיעו, בהתחלה אמר שאף אחד לא יגיע. בסוף הגיעו הרבה חסידים. י"ט כסלו תק"ס. עדיין היה פחד. למה היה פחד? כי אף על פי שהאלטער רבי יצא מהמאסר, אף על פי כן עדיין היה קטרוג, כי עדיין הממשלה ואלו ש-- אלו שניהלו את המשפט וכולי עשו מה שנקרא, איך קוראים לזה? שעשו, אה, פלסטיני? איך אומרים את זה? ש-ש-ש-- אה? בעברית המילה. שהם עשו עוד פעם, אה, ערעור, ערעור, אה, עשו ערעור כמו שהיה אצל הרבי גם בדידן נצח. אחרי הדידן נצח היה ערעור. אז גם אצל האלטער רבי היה ערעור ואל-- לכן האלטער רבי לא רצה עדיין ל-ל-לעשות פרסום, לעשות שטורעם. רק אחרי הגאולה השנייה אז היה י"ט כסלו נהיה שט-- האלטער רבי התחיל להתראות ולעשות דברים גדולים. זה התחיל בתקס"ב, אבל

08:08 אף על פי כן הפריערדיקער רבי מספר שלפועל הרבה חסידים הגיעו. לא ידעו עדיין איך האלטער רבי ומה יהיה. האלטער רבי אפילו אמר-- בפועל הגיעו הרבה חסידים ולמעשה יצא שהאלטער רבי התוועד והאלטער רבי נתן לחיים. היה שמה גם האלטער רבי, האלטער רבי כבר, כבר גם כן עשה איזה עניין ואמר אז מאמר. המאמר היה ברוך שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. לא ברור אם המאמר הזה נאמר בי"ט כסלו או זה נאמר בחנוכה. על כל פנים זה נאמר באותם ימים תק"ס, והפריערדיקער רבי אומר שהמאמר הזה היה המשך למאמר בכ"ה בכסלו תקנ"ט. זאת אומרת, זה נאמר שנה אחר כך, אבל תוכן העניינים, העניינים שדובר שמה, אז המאמר ברוך שעשה ניסים זה המשך למאמר בכ"ה בכסלו. וכפי שהפריערדיקער רבי מספר, שהאלטער רבי כשהוא התחיל את המאמר, האלטער רבי אמר: "ברוך שעשה ניסים לאבותינו בימי אבותינו הבעל שם טוב והמגיד", ואחרי זה אמר: "בימים ההם חנוכה ופורים בזמן הזה י"ט כסלו". ככה האלטער רבי אמר בדיבור המתחיל כשהוא אמר את המאמר. הרבי אפילו מביא את זה גם כן במאמר ברוך שעשה ניסים במלוקט. הרבי מביא את ה-- מביא את זה בשני הברוך שעשה ניסים. יש במלוקט שני מאמרים ברוך שעשה ניסים, אחד מתש"ת, אחד מתשמ"ג. ובאור תשמ"ה הרבי מביא את העניין הזה. הקשר בין חנוכה לי"ט כסלו, שהאלטער רבי אמר במאמר: "ברוך שעשה ניסים לאבותינו הבעל שם טוב והמגיד בימים ההם חנוכה ופורים בזמן הזה י"ט כסלו". אז יש קשר בשני המאמרים. עכשיו, לפני שאני הולך להגיד מה כתוב במאמרים, יש רשימה של הרבי מהר"ש. הפריערדיקער רבי מספר שמה בשיחה שיש רשימה של הרבי מהר"ש. הוא מביא

10:08 בקיצור את הרשימה. עכשיו לאחרונה יש את הרשימה יותר בפרטיות. אם אתם רוצים לראות את הרשימה, מה הרבי מהר"ש כתב. זו רשימה שהרבי מהר"ש כתב על, על הכתב יד של המאמר. זאת אומרת, יש את המאמר ברוך שעשה ניסים, שהמאמר, כמו שאמרנו, שהאלטער רבי אמר את זה בי"ט כסלו-- בחנוכה י"ט כסלו תק"ס. המאמר הזה, הצמח צדק כתב את זה עם הגהות. זה נהיה ארוך עם הגהו-- האלטער רבי אמר את זה יותר בקיצור. הצמח צדק הוסיף לזה הרבה הגהות ויש רשימה של הרבי מהר"ש, הוא כתב בסוף המאמר. הרשימה הזאת הרבי מהר"ש כותב: "שמעתי מאמו"ר". זאת אומרת, הוא מספר מה שהוא שמע מאבא שלו, מהצמח צדק, בקשר למאמר הזה, שהמאמר הזה היה אירוע ש... כך הוא כותב. מה פירוש היה אירוע ש...? אז הוא מספר שהחסידים באותה שנה אחרי היציאה של האלטער רבי מהמאסר היו בהתפעלות גדולה. הגאולה של האלטער רבי פעלה אצל חסידים התפעלות גדולה, התלהבות מאוד גדולה, וההתפעלות הזאת הייתה גם כן מתבטאת בעבודת השם. זאת אומרת, מצד אחד הייתה התפעלות מצד הגאולה. האלטער רבי יצא מהמאסר, אבל ההתפעלות הזאת התקשרה גם כן עם עבודת השם של החסידים, והיו מתפללים עם הרבה התלהבות, ועבודת השם היה עם כזאת התלהבות שעד כדי כך שהם לא יכלו להישאר בעיר. היו יוצאים להתפלל ל-- ליער, לשדות, למדבר. היו יוצאים מחוץ לעיר ושם היו מתפללים עם צעקות ועם קולות ועם ריקודים ורעש גדול, ועד כדי כך, זה הלשון שמה, שהיו תולים עצמם בין שמיים וארץ. זה הלשון. אני לא יודע מה זה אומר. כאילו שהם הגיעו לכלות-- היה מצב שהחסידים מגודל ההתלהבות וההתפעלות, עבודת השם נהיה באופן כזה קיצוני בלי הגבולות.

12:08 והאלטער רבי ראה את זה. אז לכן בכ"ה כסלו בתקנ"ט המאמר שהוא אמר, "ברוך שעשה ניסים", היה כדי לקרר, לקרר את ההתלהבות הזאת. האלטער רבי רצה להלביש את החסידים ב, ב, בלבוש, בכלים חב"ד. זה, זה היה הנקודה. שלכן המאמר "ברוך שעשה ניסים". האלטער רבי מרומם את עבודת המוח והוא משפיל את עבודת הלב. כך כותב הרבי. זה בקיצור, זה מה שהתוכן של הרשימה של הרבי מהר"ש, שזה היה בגלל המצב שהיה שמה. אז האלטער רבי היה צריך לקרר את עבודת הלב ולרומם את עבודת המוח. בשבילנו העניין הזה זה אומר כאילו כאן האלטער רבי מתחיל להסביר לחסידים. צריכים להבין, החסידים לא... אנחנו ברוך השם היום יש לנו ים הגדול הזה, חסידות חב"ד. מכל רבי יש שלושים או ארבעים ספרים, יש ריבוי המשכים ומאמרים, אבל צריכים להבין שבאותה תקופה החסידים עדיין לא ידעו בדיוק. עדיין לא היה כל כך ברור. חסידות חב"ד האלטער רבי רק עכשיו מתחיל לפתח. היו בעל שם טוב, היה מגיד, תלמיד המגיד, והאלטער רבי פיתח משהו יותר עמוק, אבל עדיין לא היה כל כך חזק, כל כך ברור, כל כך מובן מה בדיוק השיטה של האלטער רבי. אז במאמרים האלה אנחנו מקבלים אם כך את היסוד לדעת מה זה חסידות חב"ד. אז זה בעצם הקדמה כדי שניכנס לסוגיה שאנחנו הולכים לדבר עכשיו, והקשר עם חנוכה כמובן. מה האלטער רבי מדבר במאמר בכ"ה בכסלו ומה האלטער רבי מדבר במאמר "ברוך שעשה ניסים", ואיך זה מסביר לנו את כל העניין של חנוכה? אז מה? אז העניין זה ככה. מגיע חנוכה, אנחנו אומרים שכל העניין של חנוכה התחיל מהמנורה של בית המקדש. בבית המקדש היה כהן גדול שהיה מדליק

14:03 "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". הכהן גדול היה כל יום, כל ערב היה מדליק, בערב היה מדליק את הנרות של בית המקדש, והנרות של בית המקדש היה באופן של שבע נרות, והשבע נרות היו צריכים להכניס שם שמן, והכהן גדול היה מדליק את זה, וזה הסיפור של המנורה. אחר כך היה הסיפור של החשמונאים, היוונים, שרצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. אז רואים שעיקר, עיקר הגזירה היה קשור עם השמן, עם הרוחניות, ולכן עיקר הנס היה שמצאו פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול, והיה מספיק רק ליום אחד ונעשה בו נס והדליק, הדליק לשמונה ימים. זה הסיפור. השאלה היא למה זה? למה? מה הסיפור? מה? מה רוצים מזה? מה זה אומר לנו? למה עושים מהעיקר? למה עושים מזה כזה עיקר? מה זה אומר העניין של המנורה? מה זה אומר שהיוונים רצו לטמא את השמן? מה זה אומר שכל הסיפור, מה זה אומר? עד כדי כך שאנחנו רואים כבר גם על פי נגלה, שאלה שהמפרשים שואלים, פני יהושע וכולי. מפרשים שואלים את השאלה הזאת של הגמרא. נשמע שמהנס לא עושים מהניצחון על המלחמה ובכלל לא עושים מזה עסק. עד כדי כך שהגמרא, "מאי חנוכה?" אז הגמרא מתרצת, כשנכנסו... כאילו העניין של הניצחון זה עניין צדדי. הרבי מדבר על זה בהרבה שיחות. כולם מכירים כמה וכמה שיחות של הרבי שמדבר על העניין הזה, ההבדל בין מה בדיוק העיקר של חנוכה. בפרט מהמצווה בפועל אנחנו רואים שעניין עיקרי זה דווקא המנורה וזה. מה ההסבר בזה? אז על פי חסידות, אז האלטער רבי מדבר במאמר בכ"ה בכסלו. עוד פעם, המאמר הזה נאמר. זה מאוד חשוב.

15:47 כשיודעים את ההיסטוריה זה נותן לך גישמאק אחר כשאתה לומד את המאמר. אז האלטער רבי מדבר בתקנ"ט, שבוע אחרי י"ט כסלו, רק עכשיו יצא מהמעצר. ומה הטעם של המאמר? האלטער רבי מסביר לחסידים מה בדיוק הסיפור של המנורה. מסביר שהז' נרות זה ז' מידות. מידות עבודת הלב. מידות, יש שבע מידות, והמידות יש חסד, גבורה, תפארת, ועבודה זה אהבת השם, יראת השם, רחמים, ניצחון, הודאה, התקשרות, ביטול, שפלות, רוממות, שמחה, וכל עניין עבודת השם זה נקרא עבודת המידות. ועבודת המידות זה עבודת העולם. עיקר עבודת העולם זה עבודת המידות. לתקן את המידות. בשביל זה הנשמה ירדה למטה. כמו שהבעל שם טוב אומר, עיקר ירידת הנשמה למטה זה לשנות את המידות ולתקן המידות. שבע מידות, עבודת המידות. אבל כשעובדים עם המידות יש, חבר'ה, יש את הזה לעומת זה. זה לעומת זה, שכמו שיש מידות בנפש האלוקית יש גם מידות בנפש הבהמית. כמו שיש מידה דקדושה, יש גם מידה דקליפה. ואז זה המלחמה. "ולאום מלאום יאמץ". כמו שכתוב בתניא. יש, יש, יש אהבת השם, יש אהבת עולם, יש יראת השם ויש יראה... כל עניין בקדושה יש את העולם הזה בקליפה וצריכים לתקן את המידות, לעבוד על זה. איך עושים את העבודה? לזכך את המידות של הנפש הבהמית? אז הדרך הוא על ידי התבוננות. שכל. זה העניין של השמן. זה העניין של השמן. "ושמן על ראשך אל יחסר". העניין של השמן, שהשמן זה מסמל את עבודת המוחין. אז אהרן הכהן היה מכניס שמן בתוך הכלים, בתוך, בתוך קנה המנורה. שמן מסמל על עניין של מוחין, חכמה. שמן משחת קודש, כי שמן זה משקה שצף

17:41 על גבי כל המשקה. כמו שדיברנו קודם, וזה מראה על עניין החכמה של חכמה. זה כח מה, כח הביטול, שזה מובדל מהכל וכולי. כללות העניין של שמן מסמל את העניין של התבוננות. אז העבודה היא שצריכים להכניס שמן בתוך קני המנורה. זאת אומרת שעל ידי שבן אדם מתבונן ומתבונן בגדולת השם, ומתבונן בגדולתו ורוממותו והאחדות. אתה רואה ומסביר באריכות שמה מה צריך להיות ההתבוננות. אז ההתבוננות פועלת על האדם לגלות, לגלות את האור אל הקדוש ברוך הוא, ולשנות, להילחם על ידי זה שהמוח עכשיו יגבר על הלב. על ידי זה הבן אדם מתקן את המידות. אז במילא כללות העניין של הדלקת נרות המנורה זה כללות העניין של שהבן אדם צריך לעבוד על המידות על ידי המוח, שזה נקרא בלשון החסידות, מה שאמרנו, עבודת המוח, עבודת הלב. עבודת המוח זה עבודת ההתבוננות, ושעל ידי ההתבוננות בן אדם מעורר את רגש הלב, שיהיה מההתבוננות אהבה ויראה וכולי, וכל המידות, שיהיו כולם לאהבה, יהיה כל דבר במידה. זה כללות העניין של הדלקת המנורה. ועל זה אומרים שבאמת דברים אמורים בימים כתיקונם, כשעבודת השם זה על דרך הרגיל. זמן בית המקדש אז יש הדברים כתיקונם והנפש כתיקונה. אז יש מלחמה ודאי, אבל המלחמה זה על ידי התבוננות אתה פועל לזכך את המידות. מה קורה אבל כשיש התגברות החושך? התגברות החושך שזה היה בזמן היוונים, שהיה מטרה דווקא להכניס טומאה במוחין, חכמת יוון, זה שהם הביאו חכמות חיצוניות והם רצו לקלקל את חכמת הקדושה. אז עם שכל לבד אתה לא תוכל לעבור את זה. סתם שכל רגיל זה כבר מלוכלך. זה העניין של היוונים. הם הכניסו בתוך השכל, הם ערבבו את השכל

19:45 עם שכל אנושי, עם שכל של אומות העולם וחכמת האומות, עם כל העניין של חכמות חיצוניות. וזה פועל שהשכל כבר לא שכל טהור. וזה הפירוש: טמאו את כל השמנים שבהיכל. היוונים מטמאים את השכל, מטמאים את המוחין. המוחין כבר לא כדבעי למהוי. ואז צריכים להמשיך כדי לתקן את זה. לא מספיק שמן רגיל. כאן צריכים פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול. לא, לא של משהו, זה גם שמן. זה גם עניין של שכל ושמן וחכמה, אבל זה מדרגה אחרת. זה שמן ממדרגה אחרת. זה השמן שקשור עם חותמו של כהן גדול. חותמו של כהן גדול. על פי חסידות זה העניין של יחידה. כהן גדול. כהן גדול הרי זה שנכנס לקודש הקודשים. בעבודה זה העניין של יחידה שבנפש. כח מסירות נפש, בכל מאדך, שזה העניין של מוחין, אבל מוחין כפי שקשור עם פנימיות המוחין. מוחין כפי שקשור עם חותמו של כהן גדול, המוחין כפי שקשור עם יחידה שבנפש שמאיר בהם העניין, שזה בעצם מה שאנחנו קוראים היום טהרה, ס"א, ס"א, טהרה, ס"א, ס"א, זה היחידה שבטהרה. מצד אחד זה שכל חב"ד, אבל זה חב"ד כפי שקשור עם חותמו של כהן גדול, חב"ד כפי שקשור עם פנימיות המוחין, פנימיות עתיק, עם פנימיות הנפש. זה חב"ד ממדרגה הרבה יותר גבוהה, שזה כזה סוג של רצון דנפש ששם הנפש הבהמית, הטומאה של יוון לא יכולה להיכנס. היוונים יכולים לקלקל רק כשהעבודה זה בחיצוניות המוחין. כשהעבודה זה בטהרה, נגלה את הטהרה, ואפילו פנימיות הטהרה. אבל זה שכל שיש לזה יחס למציאות. כל זמן שעבודה זה בחיצוניות המוחין, שם יכול להיות מגע טומאה, צריך שיהיה הסיפור הזה. כאשר אבל עבודה זה בפנימיות

21:27 המוחין, עבודה זה במוחין כפי שקשור עם פנימיות הנשמה, שמאיר יחידה שבנפש בטהרה. טהרה שקשור עם, עם, עם, עם, עם הקשר העצמי. כזה סוג של שמן. שם היוונים לא יכולים להיכנס ואז יכולים לעשות את התיקון. וזה העניין של חג החנוכה שפועל את התיקון. וכללות העניין שדווקא בזמן הגלות אז מדליקים נרות בחצר ובפתח ביתו מבחוץ, שעושים את כל ההסברה של העניין הזה. זה בשתי מילים נקודת המאמר שהאלטער רבי אמר בחנוכה תקכ"ט. בתקס"א האלטער רבי מוסיף נקודה יותר עמוקה בכל העניין. במאמר של תקס"א, ד"ה ברוך שעשה ניסים, האלטער רבי אומר שם דבר נפלא. האלטער רבי מדבר בהמשך למה שאמרנו שהחסידים עבדו את השם בהתלהבות גדולה מאוד. אז היה עבודה על הלב, ועבודה על הלב היה עם התפעלות גדולה ביותר. מגיע האלטער רבי במאמר ד"ה ברוך שעשה ניסים, ושם האלטער רבי מדבר מה החיסרון בעבודה על הלב. חיה עבודה על הלב. מה יכול להיות יותר מזה? הבן אדם עובד את הקדוש ברוך הוא והוא בהתלהבות. יש לו אהבת השם וההתלהבות כרשפי אש, עד כדי כך שהוא מגיע להתפעלות. הוא קופץ והוא רוקד והוא צועק והוא שמח. מה הבעיה עם עבודה על הלב? אומר האלטער רבי, כשהעבודה זה רק עבודה על הלב, זאת אומרת, תיכף מוחין, אבל המוחין בעיקר פה זה לעורר את הלב, והתרגשות המידות והתפעלות המידות. אומר האלטער רבי, יכול להיות מזה שתי בעיות, שתי, שתי חסרונות. חיסרון אחד זה שהבן אדם, כשהעבודה שלו זה בהתפעלות והתרגשות והתלהבות, אז הוא מרגיש טוב עם זה. יש לו סיפוק, יש לו סיפוק, הוא מרגיש סיפוק. אה, איזה געשמאק, איזה נעים, איזה כיף. היה לו כזה

23:23 התלהבות, אז כזאת שמחה. הוא מרגיש סיפוק מאוד גדול, סיפוק נפשי מה-- מה-- מההתעוררות שהייתה לו, ומה שקורה זה שהרבה פעמים הוא נשאר שמה. עם זה הוא נשאר, עם זה הוא כבר בסדר, טוב לו. זה כמו שאנחנו, יש בשיחות של הרבי גם כן, שהרבי אומר במקום אחר, שלפעמים בן אדם כשהוא עושה תשובה והוא בוכה, אז מהבכיות הוא לא עושה תשובה, הוא נשאר עם הבכיות. הייתה לו התעוררות תשובה והוא בכה והוא מרגיש טוב. והרבי מסביר את זה בשיחה של ויגש חלק י'. למה יוסף בכה על בנימין ובנימין על יוסף? כי אתה לא. אם אתה בוכה על עצמך הרבה פעמים אתה רק מרגיש טוב. יש לך סיפוק נפשי. הנה בכיתי. סימן שהייתה לי התעוררות תשובה. סימן שאני בסדר. סימן שזה כאב לי. אז אני כבר מרגיש, מרגיש טוב עם עצמי שכבר עשיתי תשובה. התחרטתי, והבן אדם לא מתקן. אין שינוי לעתיד. לפעמים דווקא כשאתה לא בוכה אז אתה, אתה מחפש לתקן, לבנות. במקום לבכות ולהרגיש טוב עם הבכייה אז אתה מחפש לתקן, לבנות, לעשות ולא להסתפק עם בכייה. במשך שנים מספרים, על כל פנים לא ניכנס עכשיו לסיפורים. הנקודה זה נקודה פשוטה שגם רואים את זה במוחש. הרבה פעמים פארברענגען, פארברענגען, יש סעודה, שולחן ערוך ומנגנים ורוקדים ומתלהבים, ויש זמן של פארברענגען, יש אה! זה, זה, זה, זה, זה ס'פול רייך, זה, זה אווירה ושמחה וששון ויקר, אבל למחרת קמים מאוחר, ואחרי זה מה היה? כלום. לא יודע מה דיברו. לא יודע. לא נשאר שום דבר. נשאר רק איזה ריח שהיה פעם פארברענגען טוב, אבל בפועל לא נשאר מזה. אז זה אומר האלטער רבי במאמר שורש הניסים, כשהעבודה

25:07 זה עבודת הלב, אז לפעמים הבן אדם מרגיש סיפוק עם ההתרגשות וההשפעה שלו, וזה נשאר שמה ואין לזה המשך, אין לזה קיום. מה שאין כן, כשזה עבודת, עבודת המוח, המוח מחפש תכל'ס. המוח לא מסתפק רק אם-- המוח זה ההתבוננות בגדלות השם, התבוננות כזאת שהבן אדם מגיע עד הסוף. זאת אומרת, מדברים על עבודת המוח כמו שצריך להיות. זאת אומרת הוא מתבונן בעניין בריכוז והוא מתבונן מה זה דורש ממני, כלומר מה, מה, כן? כשאתה מתבונן בגדלות של הקדוש ברוך הוא, מתבונן באלוקות, מתבונן ב-- אז, אז מה? אז מה, מה, מה זה? ובכן, השכל גורם, דורש שייצא מזה איזה ובכן, עד שיבוא מזה גם עניין של בפועל ממש במחשבה דיבור ומעשה, שאחר כך במשך היום ההנהגה שלו תהיה לפי מה שהשכל שלו הבין. אז זה עוד אחד, שעבודת המוח המעלה היא שזה מביא גם לתוצאות למשך היום, מה שעבודת הלב יכול להישאר רק בזה. זה עוד אחד. ועוד שני אומר האלטער רבי, יניקת החיצונים. כשיש התפעלות הלב, התרגשות והתפעלות, אז יכול להיות מזה עניין של יניקת החיצונים. מה זה יניקת החיצונים? יניקת החיצונים זה מה שכתוב: לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. הרבי הרש"ב מאריך בזה בכמה מקומות, גם הם מדברים על זה שלפעמים בן אדם שנמצא בתנועה של התפעלות והתרגשות, אז אחר כך ההתרגשות הזאת זה ישות. מידות, המהות של מידות זה ישות, כי במידות נרגש שאני, טוב לי, בשבילי אני אוהב ושמח ומרגיש. אז במידות הכול חוזר על האני והבן אדם נמצא במרכז. האני, ההרגשה הטובה של ההרגשה. יש את הישות פה, ולכן כשהישות נמצא במרכז אז יכול להשתלשל מזה אחר כך

26:57 ישות ממש. נכון שבעת התפילה זה אהבת השם, אבל אחרי שהוא גומר את התפילה אז נרגש אצלו עדיין האני הזה, ההתרגשות הזאת, החמימות הזאת, ואותה חמימות יכול להיכנס אחר כך לתוך הצ'ולנט, הקוגל, ה, ה, ה, וכולי, זה, זה. ועל דרך זה יכול להיות מה שכתוב בחסידות שהשמחה יכול להפוך להוללות. הוא התחיל עם שמחה אבל השמחה הייתה בלי ביטול, אז מהשמחה נהיה עניין של ישות ואז מהשמחה הופך להיות להוללות ולפעמים לזלזל בזולת. רואים גם כן בפארברענגען שלפעמים אתה מתחיל פארברענגען עם מטרה של שמחה, אבל כשלא שומרים על הכללים אז השמחה בסוף הופך להיות שאתה מפריע לאחרים ואתה יכול לעשות שבירת הכלים לאחרים, לא לעצמך. על כל פנים כל מיני דברים שזה היפך הכוונות. אז זה נקרא שהמידות, כשבצד זה שמידות בנוי על ישות, אז יותר קל להגיע לזה למצב של יניקת החיצונים, למצבים לא טובים. מה שאין כן עבודת המוח, שכל מה שהשכל זה, שזה אובייקטיבי, זה, זה יותר ענייני. הוא לא מחפש את עצמו, הוא מחפש את האמת. אז השכל מרומם את הנפש, מרומם אותו למקום של ביטול, למקום שהאני לא נמצא במרכז, מחפש את הריכוז, מחפש את האמת, מחפש את האמת שלו. אז יש פה יסוד של ביטול. אז נכון שהתכלית זה שזה יבוא גם לרגש הלב, אבל כשהרגש הלב בנוי על עבודת המוח, אז יש בזה גם את המעלה של הביטול ואז לא יצא מזה עניין של יניקת החיצונים. אז זה המעלה של עבודת המוח על עבודת הלב. אומר האלטער רבי במאמר וביאור שורש הניסים, שזה הנס של חנוכה. זה הסיפור של נס המנורה, שכל הסיפור של חנוכה קשור עם שמן ושמן גוף

28:39 שמן המנורה. מה יש בשמן המנורה? בשמן המנורה זה שזה בלי שום רעש, בלי שום התפעלות. בחסידות מוסבר שיש כמה סוגים של אש. יש אש ששורף עצים או בשר, דברים כבדים. אז האש הזאת זה אש שהולך עם רעש, עם ריח ועם עשן ועם... זה-זה אש עם הרבה, עם הרבה שטורעם. מה שאין כן אש שקשור עם המנורה זה שלוקחים את השמן, והשמן גופא זה שמן זית, זה שמן זית גופא, שמן זית זך כתית למאור. הטיפה הראשונה, כמו שרש"י אומר, זה דקות שבדקות שבדקות. ואז רואים שהנר, השמן, האש של המנורה זה אש שאין-- לא עושה שום רעש. במנוחה, בשקט, ביישוב ובמתינות. שבעבודה זה נקרא עבודת המוח. ההבדל בין עבודת המוח ועבודת הלב, שעבודת הלב זה ברעש ובהתפעלות בגלל שהוא קשור עם עניין של ישות וחומריות, כן, צריך להילחם עם האני, עם היש. אז יש פה הרבה התלהבות והתפעלות. מה שאין כן עבודת המוח, אז זה במנוחה, בשקט, ביישוב ובמתינות. אז יוצא שהנס של חנוכה זה נס שקשור דווקא עם שמן של המנורה, כי חנוכה עניינו זה להפליא ולרומם את עבודת המוח על עבודת הלב. זה היה בעצם הנקודה. זה מה שהרבי מסביר במאמר ביאור שורש הניסים, שלכן חנוכה דווקא קשור עם האש של המנורה, שזה העניין של עבודת המוח, עבודת ה' באופן של חב"ד, פנימיות, ביישוב, במתינות ובחשאי ובביטול. שלפי זה, חבר'ה, תשמעו עוד איזה ווארט שיש בחסידות על פי היסוד הזה, כן. במאמר שוש אני לא מדבר, מאמר אחר. יש מהאלטער רבי בבהעלותך ובכמה מקומות שהאלטער רבי מסביר שעל פי זה מוסבר גם כן דבר נפלא שאנחנו רואים ונגיע לחנוכה. ידוע, כתוב ברש"י

30:37 שכשהיה חנוכת המזבח, חנוכה הרי קוראים את הקריאת התורה, חנוכת המזבח. אז בחנוכת המזבח היו קורבנות שהקריבו הנשיאים וכולי וכולי. ואז כתוב שאהרן הכהן חלשה דעתו. נכון? רש"י אומר, זהו ביום האחרון של חנוכה קוראים בבהעלותך. כתוב ברש"י, כשהיה חנוכת המזבח, אז כשאהרן הכהן ראה את זה חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה. אהרן הכהן היה לו חלישות הדעת שהוא לא זכה להיות בחנוכת המזבח. אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, "חייך שלך גדולה משלהם". למה? אתה מדליק את הנרות. הדלקת הנרות שלך גדולה משלהם. שואלים בחסידות. יש הרבה שיחות על זה. כולם מפה לשם שואלים מה-מה-מה-מה התשובה? זה לא ממין הטענה. אהרן הכהן טוען שהוא לא בחנוכת המזבח? מה הקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה מדליק את הנרות. מה הקשר? מה? זה שני דברים שונים. תדליק את הנרות. זה לא קשור לנרות. אני רוצה להיות בחנוכת המזבח. איפה התשובה על זה? יש על זה הרבה שיחות, הרבה ביאורים, אבל יש ווארט נפלא בחסידות בהמשך למה שדיברנו קודם. מה הפשט של "שלך גדולה משלהם"? למה זה גדולה? בוא נניח שהתירוץ הוא שאהרן הכהן גם כן עושה חנוכה. הוא עשה את החנוכה של המנורה. כולם עשו חנוכת המזבח, הוא עשה חנוכת המנורה. גם בזה צריך להבין, יש את השיחות של הרבי שמסביר את זה על פי נגלה, על פי פשט. יש כמה שיחות של הרבי בליקוטי שיחות בבהעלותך על הסוגיה הזאת, אבל על פי חסידות הווארט הוא נפלא. אצלם היה חנוכת המזבח. זה היה קורבנות. קורבנות קשור עם אש. אש המזבח

32:26 זה אש ששורף בשר, אש ששורף בשר. זה אש שהולך עם רעש, עם התפעלות. כמו שאמרנו קודם, זה נקרא ביטול היש. מה שאין כן אהרן הכהן, שלך גדולה משלהם. האש שלך זה אש המנורה. אש המנורה זה, זה דקה מן הדקה. אש המנורה זה ביטול במציאות. זה לא עבודת הלב, זה עבודת המוח. כלומר, במילים אחרות הקב"ה אומר לאהרן הכהן: הנשיאים, חנוכת המזבח, זה קשור עם חיצוניות הלב, שזה נקרא עבודת הלב, לא עבודת המוח. זה עבודה של חיצוניות הלב. עבודה של ביטול היש זה עבודה של התפעלות. מה שלך, הדלקת אש המנורה, אש המנורה זה-זה סוג אחר של אש. זה אש יותר דק, זה אש, זה ביטול במציאות. זה לא ביטול היש, ועבודת המוח זה הרבה יותר גבוה, שלך גדולה משלהם, מאשר עבודת הלב. זה בדיוק כיסא. על פי כל מה שהסברנו עד עכשיו, ככה אפשר לחשוב שעבודת הלב זה לא בסדר, כאילו שאנחנו מזלזלים לגמרי בכל העניין של עבודת הלב והעניין של התפעלות והעניין של, של ביטול היש. אז כמובן שזה טעות. כמו שמובא בחסידות, והרבי מביא את זה גם ברשימות, מהרשימה המפורסמת, רשימת המנורה. הרבי מביא את זה ומציין לעיין בייס. למטה כותבים שזה בעצם בס"ו. מעניין. הרבי ציין לעיין בייס, אבל העניין מוסבר בס"ו. בהמשך תרס"ו הרבי הרש"ב מדבר שם על זה ואומר שאנחנו רואים שאף על פי שאנחנו אומרים שהאש המנורה זה האש של מזבח הפנימי, שזה הרבה יותר גבוה מאש המזבח החיצון, אבל מאיפה היו לוקחים את האש כדי להדליק את המזבח הפנימי? ועל דרך זה כדי להדליק את המנורה היו צריכים לקחת אש מהמזבח החיצון. היו

34:20 לוקחים מהגחלים של מזבח החיצון, ועם זה היו מדליקים את כל האש. אז מה יוצא מזה? יוצא מזה שעם כל הדרך ארץ, עם כל הכבוד לאש המנורה ואש הקטורת, שזה דרגות יותר גבוהות בעבודה וביטול, אף על פי כן יש מעלה מיוחדת דווקא באש של מזבח החיצון, אש הקרבנות. למה? זה קשור עם כל העניין של עבודת הבירורים. יש מעלה בביטול היש, יש מעלה דווקא בעניין ההתפעלות, כי הביטול של היש, הביטול של הנפש הבהמית אצל הנפש, צריכים להגיע דווקא על ידי עבודת הלב, שזה יותר מעבודת המוח על דרך. כמו שהרבי הרש"ב אומר בתער"ב, שאפילו אחרי שמסבירים את כל גודל העילוי של אבא ואמא מכוסים וכל המעלה שיש באהבה ויראה היותר נעלים, אומר הרבי הרש"ב: אף על פי כן, מצד הכוונה של דירה בתחתונים, מצד הכוונה של ירידת נשמה למטה, שהנשמה ירדה לא כדי לתקן את עצמה אלא כדי לתקן את הגוף, נפש בהמית וכל כו', אז צריך להיות עבודה דווקא בחלל הלב ודווקא להביא את זה. ולכן אומרים שמצד מעלת הבירורים יש מעלה דווקא באש מזבח החיצון, שלכן את הגחלים היו מביאים מהחיצון. אז תכלית העבודה זה סוף כל סוף לחבר את שתי המעלות, שיהיה גם המעלה של עבודת המוח, ויחד עם זה שיהיה לזה גם את המעלה של עבודת הלב, שזה שני העניינים ביחד. ולכן יש את הווארט שהרבי הריי"צ כותב בנוגע ל"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ויפה ירושתנו" שאומרים את זה כל בוקר. אז הפרידיקער רבי, פירוש הפרידיקער רבי כותב, מה הפשט, מה הנוסח? מה אנחנו אומרים פה? שלושה דברים: אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ויפה ירושתנו. אז הוא כותב, מה הוא אומר?

36:06 אשרינו. הוא כותב: אשרינו מה טוב חלקנו בעבודת המוח, ומה נעים גורלנו בעבודת הלב, ויפה ירושתנו לגלות נקודת היהדות, להשלים את הכוונה שניסה הקדוש ברוך הוא לישב דירה בתחתונים. זאת אומרת שהשלוש, אשרינו, שאומרים בתפילה, זה השלושת העניינים שדיברנו פה. יש פה את העניין של עבודת המוח, יש פה את העניין של עבודת הלב, ויש את נקודת היהדות שזה התכלית, הכוונה כדי להשלים את הכוונה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. ולכן צריכים לחבר את המוח והלב ולהביא את זה בעבודה בפועל, במחשבה דיבור ומעשה, פתח ביתו מבחוץ, ולעשות דירה לו בתחתונים. אז על כל פנים, כאן אנחנו רואים איך שכל העניינים של חסידות חב"ד. האלטער רבי התחיל מיד אחרי היציאה מהמאסר במאמר ד"ה בכ"ה בכסלו, ואחר כך שנה אחר כך בט"ו כסלו, במאמר "עם הבורא שעושה ניסים". האלטער רבי התחיל להסביר לנו למה, מה העניין של חסידות חב"ד ואיפה העבודה של חסידות חב"ד, איך שצריך להיות. בעיקר החידוש של חב"ד זה עבודת המוח. אבל יחד עם זה צריך שהמוח זה לא יהיה אסכולה בעלמא, אסכולה בשביל אסכולה חס ושלום, שהאסכולה יפעל בעבודת הלב, אבל שיהיה באופן הנכון, מה שנקרא במזיגה הנכונה. החיבור של עבודת המוח ועבודת הלב ולהביא את זה, ונגיע לפועל, לעבוד בפועל, לעשות לו דירה בתחתונים עם פתח ביתו מבחוץ. אני רק אסיים דבר נפלא שראיתי בשיחה של הרבי בתש"ז. יש מהרבי בתש"ז, הרבי אמר את המאמר בכ"ה בכסלו, ושם המאמר בעצם תוכנו מיוסד על תורה גם על כל הסוגיה של עבודת... הוא מדבר שם כל הסוגיה שדיברנו פה, מעניין זה עבודת המוח וכו'. הוא מדבר שם גם על כתר, לא דיברנו כל כך נקודה.

37:56 אחרי זה בפארברענגען הרבי אומר שאנחנו ראינו אצל רבותינו נשיאינו, כמדומני שזה באותו פארברענגען, וישב ומקץ, שתי פארברענגען בתש"ז, לא זוכר אם זה בוישב או במקץ. על כל פנים, בהמשך למאמר הרבי מדבר על זה שאנחנו רואים דבר שאנשים הרבה שואלים, שבחב"ד אנחנו לא עושים שטורעם. מצד אחד עושים שטורעם גדול ברחוב, אבל בפועל כשבאים להדליק את הנרות בבית אז מדליקים את זה דווקא בפנים, ודווקא בלי רעש, ועושים את זה בני בית. ואצל הרביים היה אַ גאַנצע, היה גאַנצע עניין בזה שלא רצו שיהיו שמה עוד אנשים. אצל הרבי ידוע גם כן שהרבי היה מדליק את הנרות והיה מחכה שאף אחד לא יהיה, אפילו המזכיר לא היה אצל הרבי. היה מדליק הנרות באופן מאוד מאוד אישי, מאוד. אז הרבי מזכיר את העניין שאצל הרביים ראו שכל העניין של חנוכה, מצד אחד אומרים על חנוכה פרסומי ניסא, ויחד עם זה עשו את החנוכה באופן הכי פנימי והכי שקט בעולם. אצל הפולישע חנוכה זה היה גם כן, כל לילה זה הולך שם שמח. מגיעים כל האנשים, שטורעם, הרבי, האדמו"ר מדליק את הנרות בחוץ, שירים ותשבחות. אצל רבותינו נשיאינו לא היה סדר ככה, אצל הרבי גם לא. מה הפשט אז? הפשט הוא כמו שהרבי בהמשך למאמר, כי זה בעצם העניין של עבודת המוח. זאת אומרת חנוכה, עם כל השטורעם של פרסומי ניסא, כל הוועלט, יש בחנוכה את העניין של חנוכה קשור עם ה... עם ה... עם עבודת המוח, עם עבודה של שמן, ושמן צף. השמן הזה זורח באופן של התיישבות ומתינות, חשאי, עבודה בעניין של ביטול המציאות, שלכן דווקא שמה העבודה זה בתכלית החשאי, בתכלית השקט, בלי הרעש, שזה בעצם

39:38 הבירור בדרך מנוחה. וככה נזכה בקרוב ממש, על ידי זה שאנחנו, כל אחד מאיתנו, בימים האלה נתמסר ללימוד החסידות, כמו שהרבי תמיד דיבר לבחורים בעניין של החנוכה געלט, שצריך להיות העניין של פנימיות התורה יחד עם זה לפעול בעולם. אז אנחנו נזכה כבר לראות את זה כבר בעיני בשר, בעזרת בית המקדש השלישי, ועיר הקודש ציון, בגאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו.