חג ל״ג בעומר במקורות

00:00 דובר 1 הלכות של ל"ג בעומר נמצאות בשולחן ערוך סימן תצ"ג. שולחן ערוך שמתחיל מהטור, אחרי זה בא המחבר, רבי יוסף, והרמ"א, ואחר כך בשולחן ערוך של הרב נמצאות הלכות של ל"ג בעומר. אבל הטעמים של ההלכות של ל"ג בעומר הם יותר-- קצת נשארו לא כל כך ברורים. אבל זאת אומרת, במילים אחרות, אה, העניין של ל"ג בעומר וההלכות הקשורות עם ל"ג בעומר נמצאים-- יש את זה כבר בספרי הלכות מהראשונים, כן? הסיפור הוא מתחיל מזה שבגמרא, גמרא ביבמות, אז הגמרא מספרת שרבי עקיבא היו לו הרבה תלמידים, ובגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, אז הם מתו בין פסח לעצרת. זו הייתה המגפה, אה, שנפטרו תלמידי רבי עקיבא, וזה כתוב בגמרא. הגמרא ממשיכה שהיה העולם שומם. העולם נשאר ממש ריק מתורה עד שרבי עקיבא לקח את רבותינו שבדרום, חמישה תלמידים, שהיה רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי נחמיה ורבי שמעון. יש עוד שמות שאני שכחתי להגיד, אולי רבי לוי ושמעון הקאפונים[?], חמישה תלמידים או שישה. הגמרא שם אומרת שאיתם הוא עוד פעם בנה את התורה, שזה הראש, זה מזה, משם נבנתה כל תורה שבעל פה, שזה הסיפור של רבי עקיבא ותלמידיו. אז בגמרא אבל לא כתוב ל"ג בעומר. בגמרא כתוב מפסח עד עצרת. אבל הייתה קבלה שעברה דרך תורה שבעל פה. זאת אומרת, בגמרא עצמו לא מפורש, אבל הייתה קבלה שעברה. למשל המאירי מביא את זה בשם גאונים. זאת אומרת שכבר הייתה קבלה ככה מדור לדור, ש-ה-ה-שבל"ג בעומר פסקו מלמות. וזה היה מחלוקת כל הדורות-- בגלל שלא כתוב מפורש בגמרא, אז היה בזה מחלוקת כל הדורות. אני מדבר עוד בדורות הראשונים. מה בדיוק היה הסיפור? ולכן בשולחן ערוך הוא

02:41 דובר 1 מביא שתי שיטות. שולחן ערוך הוא מביא, הרב מביא שתי שיטות, שהשיטות האלה כבר מיוסדות ולפני זה ב-ב-ב-בטור ובנושאי כלים, כן? זאת אומרת, ישנן שתי שיטות, שבפשטות זה היה שני מנהגים במדינות שונות, בהנהגות שונות. היו כאלה שאמרו שיש ל"ג ימים, שהימים של האבלות, הייתה קבלה שה-יש ל"ג ימים. הימים של האבלות שקשורים עם תלמידי רבי עקיבא זה ל"ג ימים. אבל למה היו בזה שתי שיטות? שיטה אחת אמרה ל"ג ימים מתחילים מהיום הראשון של ספירת העומר עד ל"ג בעומר. ל"ג בעומר זה היום הל"ג, ובמילא הסוף של האבלות זה בל"ג בעומר, כן? ולכן לשיטתו, לשיטתו גם בל"ג בעומר עצמו צריכים לנהוג על כל פנים מקצת אבלות. הרב מביא בשולחן ערוך כי השיטה הזאת, אז אפשר להתחיל ל-ל-לבטל את האבלות. אפילו הקהילות האלה שמסתפרים בל"ג בעומר לא עושים את זה בליל ל"ג בעומר. עושים את זה ביום של ל"ג בעומר, כי צריך גם בל"ג בעומר עצמו עדיין להחזיק מקצת אבלות. לא מסתפרים, וגם כן כל שאר הדברים, כל המנהגים של שמחה מתחילים מהיום, לא מהלילה שקודם, כי זה ל"ג ימי אבלות ול"ג עצמו גם היה חלק, אבל בגלל שאז פסקו אז לכן אמרו מקצת היום ככולו. שיטה אחרת הייתה מהראשונים, קבלה אחרת, שהל"ג ימים זה מתחיל מראש חודש אייר עד ג' סיוון, עד שלושת ימי הגבלה. גבול זה הל"ג ימים. ממילא לפי זה אין משמעות לל"ג בעומר. הל"ג ימים זה מתחיל מראש חודש אייר. זאת אומרת לפי השיטה הזאת עד ראש חודש אייר אפשר להסתפר, אפשר להגיד שהחיינו, אפשר לעשות מסיבות וחתונות, והאיסור זה מראש חודש אייר, ב' אייר. בעצם השולחן ערוך כותב מב' אייר עד ג'

04:57 דובר 1 סיוון, זה הל"ג ימים שצריכים להיזהר מעניין האבלות. זה ימי הדין. ככה זה היה מקובל, ומזה היו שתי שיטות. והרבי פוסק שאפשר לבחור אחד מהם. אי אפשר לעשות היתר בשתיהן. אתה יכול או לבחור אחד מהם או להחמיר בשתיהם. זאת אומרת, אפשר. יש קהילות שהם אוסרים לעשות כל העניינים מפסח עד ל"ג בעומר, ואחרי ל"ג בעומר הם כבר עושים, מסתפרים ועושים חגיגות ושמחות. כמדומני שגם פה בארגנטינה, אחינו בני ישראל הספרדים בכל העולם. אני פשוט מכיר פה, אבל אני יודע שככה זה, בקיצור, שכבר אחרי ל"ג בעומר עושים חתונות. נכון, עושים כבר הכול. זה כבר בגלל שהם סוברים כפי השיטה הזאת שבל"ג בעומר זה הסוף של האבלות. אבל אידך גיסא יש כאלה שהפוך, שהם עד ראש חודש אייר אומרים שהחיינו, עושים הכול. כל חודש ניסן זה אצלם לא ימי דין, והימי דין, ימי האבלות מתחילים מב' אייר עד שלושת ימי הגבלה. כותב האלטער רבי, אם אתה נוהג ככה אתה צריך עד ל"ג בעומר. אם אתה נוהג ככה אתה צריך מראש חודש אייר עד... אבל לעשות חצי חצי, שעד ראש חודש אייר הוא יעשה חגיגות ואחרי זה אחרי ל"ג בעומר יעשה חגיגות, זה בטוח שזה אי אפשר לקחת את הכול משני הצדדים. אבל הוא אומר שיש כאלה שלקחו את החומרה של שני הצדדים, שזה גם כן מנהג חב"ד, שאנחנו לקחנו את החומרה מכל הצדדים וכל ספירת העומר אנחנו לא נוהגים מנהגי אבלות מפסח עד, עד שלושת ימי הגבלה ועוד יותר. אנחנו יודעים מה שכתוב בהיום יום, שאפילו בשלושת ימי הגבלה הרבי נשמתו עדן לא השיב, לא נתן רשות להסתפר עד ערב שבועות, או השנה שזה ערב שבת,

07:01 דובר 1 שזה ערב ערב שבועות הקודמים. זה. זה כבר חומרי יסוד שהנהיג הרבי נשמתו עדן. מה הסיבה למה אנחנו כל כך מחמירים לכאן ולכאן? זה סיבה שכבר קשורה עם קבלה, כי על פי קבלה זה עניין אחר. על פי קבלה מפסח עד שבועות כל ימי הספירה הם באמת ימי דין. זאת אומרת, זה לא קשור עם הימים שהיה המגפה. זה קשור עם זה שעל פי תורת הסוד, על פי הזוהר. אז מכיוון שהימים האלה הם ימים של בין יציאת מצרים לחג השבועות, זה היה ימי טהרה, ימי ספירה. זה כמו ספירת העומר. זה כמו אישה נידה שסופרת לנידתה. זה ימים שצריכים להיטהר מהטומאה. אז בעצם זה ימי דין, ימים של גבורה, ולכן זה נקרא עומר. עומר שעורים, שעורים קשור עם גבורה. חיטים זה חסד. שעורים זה גבורה, ועניינים שמוסבר בחסידות בפנימיות הסוד. ובמילא כל ימי הספירה הם ימי דין, ולכן אנחנו נוהגים את כל המנהגים האלה כל הימים אז. אבל כשנגיע לל"ג בעומר, מה שכתוב בפוסקים במפורש זה רק העניין הזה של פסקו מלמות. זה מה שמביא הבית יוסף ב-- על הטור, ומובא, כמו שאמרנו, המאירי מביא את זה בשם גאונים, ועל דרך זה זה מובא בכמה וכמה מגדולי ישראל. יש ש-- כמו שכתוב בגמרא שנפטרו בעצרת, אז באמת זה היה בל"ג בעומר, ל"ג בעומר היה פסקו מלמות, כן? ותבי-- וזה ככה זה התקבל על פי אצל הבעלי נגלה. הגיעו הרבה מהפוסקים ואמרו, מה קורה? זה הסבר יפה למה מפסיקים את האבלות. אז מובן למה בל"ג בעומר מותר להסתפר לפי אלו שנוהגים ככה, ומותר לעשות מסיבות ומותר זה, אבל זה עדיין לא סיבה לעשות שמחה. למה ל"ג בעומר זה יום טוב? למה לא

09:11 דובר 1 להגיד תחנון? למה לעשות חגיגות? והעניין שרואים במנהג ישראל זה שבל"ג בעומר לא רק שמפסיקים את האבלות, אלא עשו את זה ליום שמחה, יום שמחה, וזה לא היה ברור מה העניין של יום שמחה, עד כדי כך שיש מחלוקת פוסקים אפילו, זאת אומרת מהאחרונים, מהגדולי ישראל, האחרונים שיצאו נגד וטענו שזה, שזה לא, שאין לזה מקור. שזה מה העניין? כן, כאילו ש-- מה גדר השמחה? זה לא עניין של שמחה. ניסו לחפש כל מיני ביאורים והסברים. מה אנחנו יודעים מחכמת הזוהר? חכמת הסוד? אתם צריכים הרי להבין שכל העניין של חכמת הסוד היה סוד. כן. זאת אומרת, המון שנים שכל חכמת הקבלה והזוהר לא היה בנמצא, ובמילא אנשים לא ידעו מהדברים שידעו, דברים שלא ידעו. זה גוף הסיבה למה בכל ספרי ההלכה לא נמצא החלק החיובי של ל"ג בעומר. למה עושים שמחה? ולכן זה היה כזה דבר בערפל. היה קבלה איש מפי איש שהיה ידוע אבל לא התפרסם באופן רשמי בספרים, שזה היה העניין שאנחנו יודעים היום בכל העולם, של"ג בעומר זה יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. מה הסיפור של זה? סתם מעניין לדעת את ההיסטוריה. מה הסיפור של יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי? אז המקור הראשון בספרים, מה שנקרא ספרים מוסמכים, ספרים שסומכים עליהם, זה האר"י ז"ל. האר"י ז"ל היה נוהג, כמו שכתוב בשער הכוונות, בפרי עץ חיים. רבי חיים ויטאל מספר שהאר"י ז"ל היה נוסע למירון והיה נוסע שלושה ימים בתקופה של ל"ג בעומר, ושם מובא העניין של שמחה בל"ג בעומר מצד שמחת ר' שמעון בר יוחאי, אבל עדיין לא מפורש. כאן יש סיפור מעניין, לא כל כך מפורסם, שלא כל כך מפורש מה

11:28 דובר 1 בדיוק השמחה. יש כמה נוסחאות, הרי כתבי האר"י ז"ל נכתבו בכמה נוסחאות. כתבי האר"י ז"ל, יש מה שרבי חיים ויטאל כתב, בזה גופא יש כמה ספרים. יש את הפרי עץ חיים, יש אבל גם כן את השערים, שער הכוונות. הרבה דברים כתוב דומים, אבל הרבה דברים כתוב לא כל כך דומים. אז יש שער הכוונות, יש פרי עץ חיים ויש עוד תלמידי האר"י ז"ל שכתבו ספרים, כן. אחד מהם זה גם כן ספר ידוע שמובא הרבה בחסידות. זה ספר משנת חסידים. משנת חסידים היה אחד מ-- לא יודע, על כל פנים משנת חסידים גר באיטליה, אבל הוא היה לו-- קיבל-- היה על הספר ספק הרבה שנים, אבל הבעל שם טוב קידש אותו, והוא אמר שהאלטער רבי אמר בשם הבעל שם טוב שמשנת חסידים, כל, כל הקבלה שלו זה קבלת האר"י ז"ל ממש ואפשר לסמוך על כל מילה שלו. על כל פנים, מה שקורה זה שבכתבי האר"י ז"ל יש, אה, לשון יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. ויש גרסה יום שמת בו רבי שמעון בר יוחאי. אז אם שמים לב שמת בו ושמחתו זה מילים מאוד דומות. כן. כתוב שמחתו וכתוב שמת בו. אז היו-- ויש-- ברוב הדפוסים כתוב יום שמחתו. יש גרסה יום שמת בו. אז היו כאלה שאמרו שזה טעות, וכתוב שמחתו לא שמת בו. מזה נהיה מחלוקת מסוימת גם כן. האם באמת רבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר? זה מה שהאר"י ז"ל אמר, או האם האר"י ז"ל אמר יום שמחתו, אבל יום שמחתו לאו דווקא בגלל שהוא נפטר בו. אז היו כאלה מגדולי ישראל שאמרו, וכך מובא בכמה ספרים, מגדולי ישראל, שאמרו שמה שקרה בל"ג בעומר זה שני דברים. דבר ראשון, היו אלו שמתו

13:47 דובר 1 בל"ג בעומר, אבל היו אלו שלא מתו בל"ג בעומר. תלמידי רבי שמעון בר יוחאי אז היה מהתלמידים האלו שנשארו לחיות, ובמילא זה גוף השמחה. השמחה, הכוונה השמחה של התלמידים שנשארו לחיות. אלו שהם-- המגפה נעצרה. זה מובא בכמה מהפוסקים שהסיבה למה אנחנו גם כן עושים שמחה בל"ג בעומר, לא רק מפסיקים את האבלות, אלו שמפסיקים, אלא גם עושים שמחה מכיוון שהמגפה הלכה על כל התלמידים ופתאום זה נעצר. זה שהמגפה פתאום נעצרה ונשארו תלמידי רבי עקיבא לחיות, ומגדולי התלמידים היה רבי שמעון בר יוחאי, אז זה הפך להיות לשמחה בגלל תלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים. זה הפשט יום שמחתו. שיטה אחרת אומרת שזה מה שקרה בל"ג בעומר, זה שאז רבי עקיבא נתן, נתן להם סמיכה, זה היה חגיגת הסמיכה. הרי החמישה תלמידים האלה, רבי עקיבא נתן להם סמיכה. הם היו, הם הרי למדו אצל רבי יהודה בן בבא. הגמרא מספרת, כן? הם היו תלמידי בבא, היו צעירים. הוא לא הספיק לתת להם סמיכה. הוא נתן להם סמיכה, אבל לא, לא בלי, בלי הקדמה, כי היה צריך לברוח כי הרומאים הרגו אותו, אז הוא נתן-- היו צריכים סמיכה טובה. בקיצור, רבי עקיבא לקח את החמישה תלמידים האלה ועשה להם סמיכה. אז במילא-- וזה היה בל"ג בעומר, ולכן זה נקרא יום שמחתו. זה היום שהוא-- וקיבלו את הסמיכה. אה, זה קצת פלא להגיד שזה הביאור בפשטו, וזה הרבה שואלים על זה, על ההסבר הזה, כי אם ככה, למה זה נקרא רבי שמעון בר יוחאי? יש חמישה תלמידים. מה פתאום הוא-- למה הוא נחשב למיוחס יותר מהחמישה תלמידים? שיקראו לזה יום שמחתם של החמישה תלמידים, שיש שמה רבי מאיר בעל הנס, הוא גם

15:46 דובר 1 כן לא בן אדם גדול, ורבי יהודה בר אילעאי, ורבי-- בקיצור, גדולי ישראל, רבי יוסי. היו שמה חמישה תלמידים גדולים. מה פתאום רק רשב"י? רק יקראו לזה שמחתו של רשב"י בגלל שכל החמישה תלמידים קיבלו סמיכה. אז כמו שאמרנו, כדוגמה, משנת חסידים הוא היחיד שכותב שזה ההסתלקות של רשב"י, שזה ההילולא של רשב"י. זאת אומרת שביום הזה היה אצלו ההסתלקות וההילולא, והדעה הזאת התקבלה אצל, אצל רבי סעדיה-- אצל, אצל כלל ישראל בתור פסק דין. זאת אומרת, כמו שאמרנו, המקור הראשון הרשמי שאפשר לסמוך עליו זה כתבי האר"י ז"ל, וזה התקבל, היום זה התקבל בכל תפוצות ישראל בפשטות. למרות שיש כאלה עדיין שמחפשים דווקא מתוך איפכא מסתברא ואוהבים לעשות, אוהבים לעשות מורא שחרית. אבל השיטה הזאת, כמובן קבלת האר"י ז"ל זה נחשב לקבלה להלכה למעשה, וככה התקבל היום בכל תפוצות ישראל, בכל העולם, ספרדים, אשכנזים וחסידים ומתנגדים, הקפדנים רובם יש לה מתנגדים. איך שהיא התקבל היום בפשטות ישראל שזה העניין של ימי הילולא, ימי הסתלקות של רשב"י בר יוחאי. סתם מעניין, התפרסם בשנים האחרונות גם כן מספרים, אולי הם לא כל כך מוסמכים מבחינת הלכה, אבל ספרים של היסטוריה, של מסעות. היה פעם יהודים, תמיד בכל הדורות יהודים היו נוסעים לארץ ישראל, כן? לפני-- ביומיום, לפני מאות שנים, אז הם מצאו בכמה וכמה מספרי מסעות. יש ספרים, מסעות, מסעות עובדיה מברטנורא. הוא כתב מסעות כשהוא הגיע לארץ ישראל. יש מסעות של הרמב"ן, בקיצור, יש מסעות רבי בנימין, יש מסעות רבי פתחיה. היו הרבה מיהודים, תלמידי חכמים וכולי, שהם כתבו כמו ספרים של כמו יומן, כמו היומן של המסע שלהם, ושמה התגלה שהיה מקובל בארץ ישראל עוד לפני האר"י ז"ל.

18:06 דובר 1 ספרים שנכתבו מאתיים, שלוש מאות שנה עוד לפני האר"י ז"ל, שהיו בל"ג בעומר נוסעים למירון ועושים שמה שמחה ושופכים שמן ומדליקים נרות ואש. זאת אומרת שהעניין הזה לא התחיל על ידי האר"י ז"ל. האר"י ז"ל נתן לזה, כמו שאומרים, גושפנקא, נתן לזה חותמת. אבל הקבלה הזאת של ל"ג בעומר קשור עם הסתלקות של רשב"י בר יוחאי, זה עוד התקבל מדורות קודמים. אה, הרבי מוסיף לזה עוד עניין, כן? הרבי מיד בהתחלת הנשיאות, הרבי כתב על זה בשנת תשי"א. הרבי כבר כתב על זה מכתב אריכות גדולה. הרבי מוסיף לזה עוד שני פרטים חשובים. אמ, דבר אחד זה הזוהר. הזוהר, בזוהר יש סוף הזוהר, פרשת האזינו. אז שמה הזוהר מספר את כל הסיפור איך רבי שמעון בר יוחאי נפטר. כן? יש שמה אריכות גדולה. זוהר מספר כל האידרא, זה נקרא אידרא זוטא. שם בזוהר מספר מה קרה עם ה-- עם ה-- עם רבי שמעון-- מה קרה בעת ההסתלקות. סיפורים נפלאים. אנחנו יודעים חלק מזה מהחסידות, מהמאמרים, יש אפילו מאמרים של ל"ג בעומר, כה אמר רבי שמעון, אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא. זה זוהר מפורסם שרבי שמעון בר יוחאי סיפר את זה, זה קרה-- זה קרה עם רשב"י ביום הסתלקותו. אז בזוהר הזה, פרשת האזינו, אידרא זוטא, כתוב שמה שרבי שמעון בר יוחאי שמח שמחה גדולה מאוד, כן? הוא אמר שהוא שמח, שמחה כל כך גדולה כי הוא רואה שכל האנשים, כל העולם, שמחים בשמחה שלו, כן? ואחרי זה כתוב בסוף, כתוב גם כן שיצאה בת קול אחרי שהוא נפטר, ויצאה בת קול מהשמיים ואמרה: עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון בר יוחאי. כן, כאילו תבואו כולכם ותתאספו ליום ההילולא של רבי שמעון

20:09 דובר 1 בר יוחאי. אז בזוהר ההוא אנחנו מבינים שהיום שרבי שמעון בר יוחאי הסתלק, אז הוא אמר מפורש שהוא רוצה שזה יהיה יום שמחה, ואפילו יצאה בת קול ואמרה שכולם יבואו להשתתף בשמחה שלו. וזה מתרץ את הקושיה ששואלים הפוסקים, החתם סופר ועוד, לכאורה, אם זה יום הסתלקות של רבי שמעון בר יוחאי, איך זה יום שמחה? זה צריך להיות יום של, אה, של תענית. על פי הלכה, ביום הסתלקות של צדיקים זה יום תענית, זה לא יום שמחה. אז זה הרבי מסביר על פי הזוהר הזה, מכיוון שרבי שמעון בר יוחאי ביקש ואמר שזה יהיה יום שמחה, והרי הלכה היא שצדיק שמבקש כאלו דברים אז מקיימים את הבקשה שלו, אז מכיוון שרשב"י ביקש וציווה שינהגו שמחה ביום ההילולא שלו, הוא קרא לזה הילולא, הילולא מלשון חתונה, ובמילא זה הפך להיות ליום שמחה בגלל שהוא ביקש את זה. ההבדל הוא שבזוהר מסופר כל הסיפור, אבל לא כתוב שזה היה בל"ג בעומר. אז לכן צריך את הקבלה, יה, שזה התקבל איש מפי איש שזה היה ביום הזה של ל"ג בעומר. אבל על כל פנים, על פי הזוהר הזה מובן ומתרץ כל השאלות שהפוסקים התפלפלו ו-טענו למה זה לא רק שזה לא יום שמפסיקים את האבלות, אלא זה יום של שמחה ויום שעושים את כל השטורעם. זה קצת מההיסטוריה כדי להבין את ה-- איך הסיפור, מה ל"ג בעומר, איך הדברים התפתחו. אז הרבי מביא, האלטער רבי, שאצלנו, חסידי חב"ד, יש לנו קבלה הכי, הכי, הכי חזקה. זאת אומרת, אם עדיין יש ספיקות, יה, אז-אז, אה, אם באמת ל"ג בעומר זה יום הסתלקות של רבי שמעון בר יוחאי, אז מי שפתר את הספיקות זה האלטער רבי.

21:59 דובר 1 האלטער רבי כותב מפורש בסידור, שער הל"ג בעומר, במאמר של האלטער רבי ד"ה עד הגל הזה, ושם הוא כותב מפורש שביום ל"ג בעומר, יום פטירתו של רבי-- יום הסתלקותו של רשב"י, יה, ודברי נחמיה, שהוא היה חסיד של האלטער רבי, אז הוא כותב בספר שלו, ידוע ומפורסם מדורי דורות בכל העולם של"ג בעומר זה יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי. זה סתם כדי לקבל קצת מידע, לדעת את ההיסטוריה של ל"ג בעומר. לענין דידן, יש עוד דברים שמעניין, סתם, בשלמות העניין. אז בכללות אנחנו יודעים שני דברים, ל"ג בעומר היה שמחה בגלל שפסקו מלמות, נגמרה המגפה, ומצד שני ל"ג בעומר זה יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, שזה היה יום הסתלקותו, שאצל רשב"י זה היה בעצם יום של שמחה. יש עוד דברים קטנים שמוסיפים, אה, ב-ב-בפוסקים ובמנהגי ישראל שהוסיפו עוד כמה דברים. אחד מהדברים זה של"ג בעומר, זה כותב כמדומני גם כן החתם סופר, של"ג בעומר לפי המדרש בל"ג בעומר התחיל העניין של ירידת המן. לפי רש"י המן התחיל לרדת בט"ז או בי"ז, יה, אבל לפי המדרש זה לקח עוד שלושה ימים, זה היה בי"ח. החתם סופר עושה את החשבון, אז בגלל שזה היה יום שהתחיל לרדת המן, אז זה עוד סיבה למה ל"ג בעומר זה, זה, זה יום שמחה. אמ, אחרי זה כתוב בספרים אחרים, כותבים עוד עניין, מה העניין של ל"ג בעומר? בגלל שזה שבעה עשר ימים לפני חג השבועות, יה, אז, אה, יה, הגימטריה טוב, אז כאילו שבל"ג בעומר מתחיל ההכנה לעניין של מתן תורה, ולכן זה, זה יום-- זה כבר ביאורים יותר רוחניים. אז זה בקיצור לספר את ההיסטוריה. עכשיו בוא

23:58 דובר 1 נדבר קצת על הנהוג, ונגיע להנהוג של ל"ג בעומר. מה, איזה הלכות יש בל"ג בעומר? אז דבר ראשון לא אומרים תחנון. ונגיע לערב ל"ג בעומר, אז האלטער רבי מביא שיש בזה מחלוקת. האם אומרים תחנון במנחה או לא אומרים תחנון במנחה? זה תלוי לפי מה שדיברנו קודם. אם אנחנו אומרים של"ג בעומר זה קשור עם סיום האבלות, אז בערב ל"ג בעומר צריכים להגיד תחנון, כי עדיין לא נגמרה האבלות. וכותב האלטער רבי שלפי השיטה הזאת אז במנחה אומרים תחנון, אבל לפי השיטה שזה לא קשור עם האבלות של הימים, כי לפי השיטה השנייה שהאבלות של הימים זה מראש חודש אייר ועד שבועות, עד אה-- זה של"ג בעומר זה שמחה, זה עניין בפני עצמו. שעכשיו אנחנו יודעים שזה קשור עם רשב"י זה עניין בפני עצמו, ואז יום טוב כמו כל הימים טובים שזה מתחיל כבר מהערב, כמו כל הימים טובים לא אומרים תחנון במנחה, אז גם בל"ג בעומר לא אומרים תחנון במנחה, וככה זה מנהג חב"ד, שלכן כתוב ב"היום יום" וגם כן בסידור של האלטער רבי שבמנחה של ערב ל"ג בעומר לא אומרים תחנון. אבל לכן זה חידוש, כי זה תלוי במחלוקת הזאת מה הגדר של ל"ג בעומר ומתי זה מתחיל. אה, זה בנוגע לתחנון. אחרי זה עוד דברים שנוהגים בל"ג בעומר זה בקשר ל-- אה, אוקיי, המנהג לצאת לשדה ולזרוק חיצים. הסיבה לזה היא בפשטות, כפי שמובא בספרים, זה בגלל שהגמרא אומרת שבימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה קשת, והעניין של קשת. אז זה ה-ה-המשחק של ארקו אי פלצ'ה, אנחנו אומרים, מ-- זה גם כן נקרא קשת. אז כאילו לרמז על העניין שלא נראתה קשת בימיו, שזה השלילה.

25:49 דובר 1 של המבול, כי בזכות רבי שמעון בר יוחאי לא היה צריך להיות שום סימן על המבול. הרבי מסביר שיש בזה עניין רוחני גם כן, מכיוון של"ג בעומר קשור עם ילדי ישראל, חינוך, חינוך ליראת שמיים, וזה הסמל של הקשת. שהקשת, כמו שכתוב בחסידות, שהקשת זה שהולך למקום רחוק, שזה העניין של יראת שמיים, שגם בדברים רחוקים יש את היצר הרע, בגלל שהיצר הרע שהוא רחוק, שלא מרגישים אותו, מתלבש בלבושים כאילו שהכל בסדר, ודווקא בדקות הרע בשביל זה צריכים יראת שמיים מיוחדת. הרבי מסביר את זה בתשמ"ד באריכות, את העניין הזה איך שזה קשור עם חינוך. בכללות, המנהג שהיה בכל הדורות גם כן, זה לא התחיל בחב"ד, זה עוד היה מימים ימימה, של"ג בעומר מתעסקים עם ילדים. לא היו עושים שיהיה פחות חדר של לימוד ויותר לצאת לשדה ושמה לעשות, אה, לעשות דברים מיוחדים, שזה הסיבה לזה היא בגלל שרבי שמעון בר יוחאי הוא היה כותב בזוהר דברים מאוד מיוחדים על תורתם של הילדים. רבי שמעון בר יוחאי מדבר מאוד, מאוד גדול מיד בתחילת הזוהר, פרשת בראשית. הרבי דיבר על זה בתשמ"ב בל"ג בעומר על הילדים, מה שכתוב בזוהר, הניצנים נראו בארץ, על ידי התורה של הילדים הם מצילים את העולם מכל מיני דברים לא טובים. וגם כי רבי שמעון בר יוחאי הרי אמר שלפני ביאת משיח הילדים ילמדו פנימיות התורה, אז הוא נתן את החשיבות המיוחדת לילדים ולכן אנחנו גם כן נותנים חשיבות מיוחדת לילדים ביום הזה. עוד דבר שיש במנהג ל"ג בעומר, שזה העניין של לאכול חרובים. הרבי סיפר שהמנהג בבית שלו, אצל אבא שלו, ר' לוי'ק, היו מביאים חרובים בל"ג בעומר והיו נוהגים לאכול את זה בגלל

27:35 דובר 1 שרבי שמעון בר יוחאי. הסיפור בגמרא בשבת ל"ג, כן, הסיפור עם רבי שמעון בר יוחאי עם החרובים, שלא היה לו—היה במערה והקדוש ברוך הוא עשה נס שהיה לו מעיין מים, חרובים על ידו, אז אנחנו נוהגים גם כן. לא יודע אם פה אפשר להשיג. אם אפשר להשיג אז יש עניין, כי הרבי סיפר שאצלו בבית היו אוכלים חרובים. אה, עוד עניין, עוד מנהג יש שמובא בספרים גם כן, שאוכלים ביצים קשות צבועות. ביצה קשה, וצובעים אותה בחום ואוכלים את זה בל"ג בעומר. אומרים שהרבי גם כן נהג בזה. יש כאלה שמספרים שאפילו בפארברענגען פעם הרבי בל"ג בעומר, באחת השנים, אכל, אכל את זה. הקופונים בבית, ככה אומרים שהיו עושים את זה. מבשלים ביצים קשות ומוסיפים לזה איזה צבע כהה, שזה לא יהיה—הסיבה למנהג הזה היא העניין של ביצה קשור עם האבלות, ומכיוון שמסתיימת האבלות, הרמז הזה של סיום ה—סיום הזה, סיום האבלות, סיום ה—אז צובעים אותו בצבע כאילו שזה שלילה של, שלילה של האבלות, משהו כזה. זה ככה, ככה מובא. אה, בגלל שיש כאלה שאומרים שאסור לעשות את זה כדי לא להראות אבלות בל"ג בעומר. אז אסור—אז אוכלים את הביצה עם צבע כאילו שזה לא, שזה לא, לא, כאילו שזה לא ממש אבלות. זה שונה, זה משהו כזה. מסתמא יש לזה גם כן טעמים ורמזים על פי קבלה, אבל זה בפשטות העניינים הסיבה. אה, זה בקשר למנהג של הדברים שאוכלים בל"ג בעומר. אה, מה עוד? אה, בכלל בענייני חתונות ושמחות, אז בחב"ד עד לפני כמה שנים לא היו עושים חתונות בל"ג בעומר, אבל בט"ו במנחס היה שעשו בחצר של 770 חתונה והרבי דיבר על זה

29:36 דובר 1 בשיחה שטובה אלים ברוכה. ואז, אז התחילו בליובאוויטש עושים חתונות לכתחילה בל"ג בעומר. זה היה הסיפ—זה, זה היה אז. וזה בכללות אנחנו משתדלים בל"ג בעומר, למרות שאנחנו, אה, זה יהיה שמחה עם כל השטורעם, אבל אף על פי כן, בנוגע לתספורת לא מסתפרים, רק אם מישהו צריך. בן אדם שיש לו שערות מדי גדולות וזה וכולי, אפשר לקבל היתר בל"ג בעומר, אבל לכתחילה משתדלים לא להסתפר בל"ג בעומר. אה, ובנוגע למוזיקה וכל הדברים האלה. אז בליל ל"ג בעומר, אז תלוי במחלוקת הזאת בשולחן ערוך. ומה מנהג ישראל? זה שאם עושים שמחה לכבוד רשב"י כבר מתחילים גם בליל ל"ג בעומר. עושים מוזיקה, עושים ריקודים, עושים את כל הדברים כבר בלילה. יש כאלה שמקפידים לחכות עד למחרת, גם כן בנוגע לשמחות. בגלל שהמחלוקת הזאת של להסתפר קשור גם כן לעושים שמחות, אז נהוג לא לעשות לכתחילה חתונות וכיוצא בזה בליל ל"ג בעומר. כיוון כדי לקיים את, את השיטה הזאת שאומרים שבלילה עדיין זה זמן של אבלות, אז עושים את השמחות רק למחרת ביום. והלכה היא, ככה פוסקים כולם, שאם עשית—התחלת—החתונה התחילה ביום, ממשיכים את זה בלילה. זאת אומרת, אפשר להמשיך את המוזיקה גם במוצאי ל"ג בעומר כי זה עדיין המשך ל־ל־ליום של ל"ג בעומר. אבל גם כן אז לא לכתחילה לעשות חתונה בלילה. משתדלים לעשות את זה ביום ולהמשיך את זה בלילה. אבל לריקודים שעושים לכבוד רשב"י, אז ודאי שאפשר לעשות את זה גם בלילה, גם ביום וכולי. זה ריקודים מיוחדים שעושים לכבוד זה שרבי שמעון בר יוחאי. אחרי זה יש את המנהג של הדלקה. מנהג הדלקה בפשטות המנהג קשור עם נרות, עם אור. רבי שמעון בר יוחאי

31:33 דובר 1 כתב זוהר. זוהר פירושו אור, ורבי שמעון בר יוחאי הביא אור לעולם. וזה הסיבה למה בפשטות העניינים עושים לרבות באור בל"ג בעומר. וזה השתלשל במנהג ישראל שנהפך להיות שעושים הדלקות. יש כאלה שטענו שעושים את זה לסיבות אחרות, שזה קשור עם בר כוכבא. יש כזה גם כן איזושהי שיטה שרוצים להגיד שזה ל"ג בעומר זה הזמן שקרה הנס של הסיפור עם בר כוכבא, עם ה—עם ה—ש—אבל כבר, כבר, כבר לכאורה כבר שללו את זה. זה לא בדיוק קשור. למרות שבעולם המודרני עדיין מדברים על זה כאילו שזה הסיבה ל—על כל פנים אצלנו אנחנו יודעים שהסיבות האמיתיות למה אנחנו עושים את ההדלקה בל"ג בעומר זה בגלל תורה של רשב"י, שהוא האיר את העולם והדליק את אור הקדושה לכל העולם. ובנוגע להליכה לשדה. כן?

32:32 דובר 2 ביתו של רשב"י נשרף.

32:34 דובר 1 איך?

32:35 דובר 2 ביתו של רשב"י. נשרף בשריפה גדולה.

32:39 דובר 1 יש גם כן, אה, כשרשב"י, כשהוא נפטר. אה נכון, גם כן, זה גם אתה צודק. שכשעשה ההסתלקות שלו, לפני ההסתלקות שלו גילה סודות, אז ירדה אש מלמעלה והקיפה את כל הבית. גם קשור. כן, זה קשור הכל עם העניין של פנימיות התורה. נכון. למעשה העניין של הליכה לשדה בל"ג בעומר. אז אצל רבותינו נשיאינו זה היה נהוג בעצם בכל הדורות. העניין הזה לצאת לשדה בל"ג בעומר, שהיה נהוג אצל רבותינו נשיאינו, מתחיל מהאלטער רבי. אה, לא כל כך אצל האלטער רבי. האלטער רבי כן היה עושה חגיגות, היה אומר מאמר חסידות. אני מתכוון, יש מכתב של האלטער רבי שהוא כותב: "שישו ושמחו בשמחת רשב"י". מכתב של האלטער רבי קצר. "שישו ושמחו בשמחת רשב"י כי ה-ה-היום הילולא של רשב"י זה יותר גדול". בקיצור, זה שאנחנו זוכים ללמוד תורה ושותים תמצית מתורתו, ולכן אנחנו צריכים לשמוח ולהגיד שירים ותשבחות, ובאמירת תהילים, תהילה לדוד. זה מכתב מאוד מעניין של האלטער רבי, איך לחגוג את הל"ג בעומר. האלטער רבי בעצמו היה אומר חסידות בל"ג בעומר. יש מאמרים נפלאים מהאלטער רבי. כמעט כל שנה יש מאמרים עצומים, עניין של חסידות שהאלטער רבי גילה דווקא בל"ג בעומר. הן מאמרים על ל"ג בעומר עצמו, והוא עניין הילולא דרשב"י וכיוצא בזה, מאמרים על ל"ג בעומר, וגם מאמרים בביאורי זוהר שהאלטער רבי היה אומר בל"ג בעומר. אצל האלטער רבי ל"ג בעומר היה מהימים הגדולים. אצל המיטעלער רבי עוד יותר. כי ידוע מה שכתוב ב"היום יום", שאצל המיטעלער רבי הל"ג בעומר היה יום מצוין. היו נוסעים לשדה, עושים סעודה, והיה נותן ברכות בקשר לילדים. ואחרי זה נהגו ככה כל הרביים. הצמח צדק, הרבי מהר"ש, הרבי הרש"ב, עד תקופה

34:32 דובר 1 מסוימת גם כן היו יוצאים לשדה בל"ג בעומר והיו עושים פארברענגען והיו אומרים חסידות. יש מאמרים לכל הרביים על ל"ג בעומר. ריבוי מאמרים. והרבי שלנו, נשיא דורנו. אז אנחנו ראינו אצל הרבי בל"ג בעומר הנהגות, מה שנקרא, לא היה ממש קבוע הנוהג. אצל הרבי לא היה סדר מסודר בל"ג בעומר. כל ל"ג בעומר היה באופן אחר. היה ל"ג בעומר שהרבי עשה פארברענגען. היה ל"ג בעומר שהרבי דיבר לילדים. היה אפילו ל"ג בעומר שלא היה כלום. כל פעם היה משהו אחר. הרבי כן היה הולך לאוהל בל"ג בעומר תמיד, וגם כן הרבי היה נותן ברכות, והרבה ניסים. כידוע שבל"ג בעומר יש הרבה הרבה יהודים שנולדו בזכות הברכה שהרבי היה נותן בל"ג בעומר. הרבי היה יוצא מהמקווה, היו עומדים שמה הרבה אנשים. גם כשהוא יצא מהבית, בכל מקום היו עומדים אנשים שהיו צריכים ברכות לילדים. והרבי עשה המון ניסים על ילדים בל"ג בעומר, כך ידוע. אבל למעשה הנוהג של הרבי היה מעניין, ונגיע להליכה לשדה. אז כשהיו התהלוכות והיו כל הדברים האלה, אז הרבי הרבה פעמים, בפרט בשנים האחרונות, הרבי היה עובר עם המכונית לפארק, שזה כאילו הליכה לשדה. הרבי היה עובר עם המכונית לפארק והיה נכנס לבקר עם המכונית, לא היה יוצא, רק עובר עם המכונית, נשאר ככה, מסתכל וזה, וממשיך הלאה בדרך לאוהל. זה היה הסדר. הרבי היה עובר דרך הפארק איפה שילדים משחקים כדי להשתתף ביציאה לשדה. אה, נגיע להליכה לאוהל. אז בכלל כתוב בספרים ללכת על קברי צדיקים. אלו שלא יכולים ללכת למירון לרשב"י, מכיוון שכל הצדיקים נמצאים ביחד באותו יום, אז על ידי שהולכים לצדיקים אחרים אז זה גם כן נחשב. לכן יש כאלו שהולכים לבית החיים בל"ג בעומר.

36:26 דובר 1 למשל מספרים על הפרידיקער רבי, כשהיה בפולין, אז גם כן הוא הלך בל"ג בעומר לקברים של כל מיני צדיקים. יש ברשימות שהוא הלך לקבר של הט"ז, לקבר של ר' שלמה מקרלין, כל מיני צדיקים וכל מיני דורות, כדי בל"ג בעומר להיות בקברי צדיקים. אז לרבי היה העניין של הליכה לאוהל בל"ג בעומר. יש אפילו, יש אפילו בתש"י או תשי"א שהרבי אומר שמחר שכולם ילכו למקווה ואנחנו נלך לאוהל בל"ג בעומר, כן? הרבי שמה מדבר על העניין הזה שכולם ילכו ביחד לאוהל בל"ג בעומר, זה יהיה מסוגל. על כל פנים. לסיום העניין, בשבילנו צריך לדעת של"ג בעומר זה יום מסוגל, זה יום גדול מאוד, מה שרבותינו נשיאינו גילו לנו במשך הדורות. העניין של העומק של ל"ג בעומר, בלשון הרבי, בלשון המאמרים, שזה עניין של נתינת התורה, מתן תורה של פנימיות התורה, שזה העומק של ל"ג בעומר. שלכן מובן למה השמחה היא כל כך גדולה, שזכינו, בפרט חסידי חב"ד, שיש לנו את הפנימיות התורה שהתגלה בתורה של חסידות חב"ד, אז זה השמחה הכי גדולה בל"ג בעומר, שזה היום שבו הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האפשרות שהפנימיות התורה יתגלה פה למטה, שיכולים ללמוד פנימיות התורה ולחיות עם זה, וזה נתינת התורה של ל"ג בעומר, וזה נכון גם כן לנתינת התורה של חג השבועות. אז שנזכה כל אחד ואחד שיתקיים הפסוק הידוע של ל"ג בעומר שהרבי מביא במאמרים, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", שהקדוש ברוך הוא יפתח לנו את העיניים שנוכל לראות את הנפלאות בתורתך, בפרט "תורה חדשה מאתי תצא" של משיח. ובלשון הזו שגם מסיימים את הרמב"ם עכשיו, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", אז זה ממש מתקשר

38:12 דובר 1 עם ה"גל עיני ואביטה נפלאות", כמו שהרבי מביא במאמר "גל עיני", אז שנזכה רק לראות את ה"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" בביאת משיח צדקנו, תיכף במהרה בימינו.