אז ידבר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון - הרב אשר פרקש

00:00 היום אנחנו נדבר פה על, אה, יהושע, ספר יהושע, פרק י'. התנ"ך מספר פה על מה שקרה אחרי הסיפור עם גבעון, שהם, אה, התמסרו לעם ישראל, נכנעו לעם ישראל, ואז הלכו חמשת מלכי האמורי לעשות איתם מלחמה, ואנשי גבעון ביקשו מיהושע שיבוא לעזור להם. ואז התנ"ך מספר כי יהושע בן נון יצא למלחמה באופן פתאומי כל הלילה מן הגלגל, והקדוש ברוך הוא עשה ניסים גדולים. אה, "ויהומם ה' לפני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון", והיו ניסים גדולים, כמו שמסופר פה, שאבנים גדולות נפלו מן השמיים כאבני הברד, אמ, ובני ישראל רדפו אחריהם וכולי וכולי. ואז יש את הפסוקים הנפלאים שעליהם אנחנו עומדים היום בשיעור, הפסוק, פרק י', פסוק י"ב: "אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". זה פסוק י"ב, ואחרי זה ממשיך הלאה פסוק י"ג ואומר: "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמיים ולא אץ לבוא כיום תמים". פסוק י"ד: "ולא היה כיום ההוא לפניו ולא אחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל". נו, הפסוקים הנפלאים האלה מתארים אחד מהניסים הנפלאים הכי גדולים בהיסטוריה, כמו שהפסוק עצמו אומר: "לא היה כיום ההוא לפניו ולא אחריו". הנס הזה לא קרה בהיסטוריה אף פעם, לא קודם ולא אחרי. הנס הגדול הזה שקרה שהשמש נעצר. נעצר, אה, נעצר, שיהושע בן נון הצליח לעצור את מהלך השמש. השמש עצר במקומו והירח, עד שסיימו לרדוף אחרי מלכי האמורי וכל העם ולנצח במלחמה הזאת. בקשר לפסוקים האלה, אז יש כמה וכמה נקודות שעליהן עומדים כבר בגמרא, במדרשים. מה

02:41 בדיוק היה פה הסיפור? מה בדיוק היה הסיפור במלחמה הזאת? מה היה הסיפור פה, מה שיהושע אמר? מה היה התוכן של הנס? אה, מה קרה פה בדיוק? בעצם יש פה הרבה דברים לא מובנים. אה, ולמשל, מה היה בכלל כל המטרה בנס הזה? שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. הרי בעצם היו פה ניסים שקרו עוד לפני זה. הרי ראו שנפלו אבנים מהשמיים ובני ישראל הצליחו לרדוף אחריהם. מה היה הצורך לעשות את כל הנס הזה? יש כאלה שרוצים להגיד שבאמת זה גוף ה... זה עצמו היה פה הדבר הגדול, זה עצמו היה פה הנס הגדול. יש כאלה מפרשים שאומרים שלמרות שבעצם לא היה צורך לנס הזה, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא עשה את הנס, וזה היה ה... זה עצמו הגדלות של הנס, למרות שהיו ניסים גדולים עד עכשיו, שזה בעצם עוד שאלה שהמפרשים שואלים. לכאורה, איך אומרים לא היה כדבר הזה ולא היה כמוהו? הרי משה רבנו עשה ניסים גדולים ועצומים כבר בחומש. מה בדיוק היה הנס הגדול שקרה פה, שהתנ"ך אומר את זה באופן שלא היה כמו לפני זה? בעצם הגמרא גם שואלת את השאלה הזאת, אבל יש כאלה שרוצים לפרש שזה היה פה הנס הגדול. הדבר הגדול שהיה, שלמרות שלא היה צורך לעצם הנס, רק כדי לפרסם את הנס לעיני כל העולם. וזה גם כן מסבירים המפרשים, זה גם מה שכתוב: "הלא היא כתובה על ספר הישר". כן, מה בדיוק? מה פירוש הלוא היא כתובה על ספר הישר? הגמרא במסכת עבודה זרה דף כ"ה ע"א, הגמרא שם אומרת מה בדיוק העניין של ספר הישר. הספר הישר זה הולך על ספר בראשית, שזה הישר הולך על

04:35 האבות שנקראים ישרים, והם אלו שכתוב בפרשת חומש בראשית, בברכה שיעקב אבינו נתן לאפרים. אז הוא אמר כן, כשיוסף עמד עם אפרים ומנשה מול אביו יעקב בסוף ימיו, ויעקב אבינו שם את יד ימין על הקטן, על אפרים, והוא אמר: שאני ידעתי, גם ידעתי שמנשה הוא גדול, אבל הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים. עכשיו הפשט "וזרעו יהיה מלוא הגויים" פירושו שהזרע, הבנים של יעקב אבינו, אה, של זרעו של אפרים, סליחה, יהיה מלוא הגויים. היינו שיצליחו להתפשט על כל העולם. ואיפה בדיוק יתקיים העניין שזרעו יהיה מלוא הגויים? זה יתקיים עם יהושע בן נון בסיפור הזה, על ידי זה שיהושע העמיד את השמש ואת הירח. שמש בגבעון דום, ירח בעמק אילון. למרות שהיו ניסים שקרו שמה עם אבנים שנפלו מהשמיים, ובעצם המלחמה התנהלה בניסים גמורים. אבל אז רק ראו את זה אלו שעמדו בסביבה הזאת, שהיו באזור של גבעון, איפה שקרה הסיפור הזה. אבל על ידי שהשמש נעצרה ליום תמים והירח נעצר במקומו, אז גם כל אומות העולם, מלוא הגויים, כל העולם בכלל, יכול היה לראות את הנס, וזה היה הנס הגדול שקרה, שלא היה כמוהו באופן הזה שהקדוש ברוך הוא יעשה נס מיוחד בשבירת הטבע רק בשביל שאומות העולם יוכלו לראות את גודל הכבוד ואת גודל האהבה שהקדוש ברוך הוא, החיבה שהקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל. אנחנו עכשיו נסביר אבל מה חסידות אומרת, מספרת על הסיפור הזה, על ה... על ה... על הסיפור הזה, על הנס הגדול הזה שמדברים פה. יש פה כמה פרטים גם כן לפני שניכנס, יש פה גם כן "אז ידבר יהושע", חשיבות הפסוקים האלה,

06:42 אה, המילים האלה, הפסוקים האלה נחשבים גם כן לשירה. המדרש אומר שיש עשר שירות ששרו עם ישראל במשך כל הדורות, מתחיל מהשיר של "אז ישיר משה", משה רבנו, עד לשיר העשירי, שזה יהיה השירה של שיר חדש שישיר מלך המשיח. אז ישנן תשע שירות שכבר שרו. ומה הן התשע שירות? אז אחת מהתשע שירות, אז זה שירת יהושע, ומהי שירת יהושע? זה הפסוק הזה: "אז ידבר יהושע לה', שמש בגבעון דום", נחשב לאחת מהשירות והתשבחות שקשורים עם כל ההיסטוריה של עם ישראל. אז מזה מובן שבפסוקים האלה יש פה איזה משהו מאוד עמוק. אם אנחנו אומרים שזה אחת מהתשע שירות ששרו, למרות שלכאורה מי שאומר: איפה רואים פה שירה? שירת "אז ישיר", יש הרבה פסוקים, יש שירת הבאר, יש שירת דוד שזה פרק שלם בתנ"ך, וכאן הוא אומר פה רק כמה מילים. איפה פה השירה? צריכים להבין את עומק השירה, אבל יש פה הרבה עומק בשירה הזאת. גם כן רואים את זה מזה שהשירה הזאת מתחילה ב"אז", "אז ידבר יהושע". כמו משה רבנו גם כן, כשהוא התחיל את השירה שלו אז הוא אמר, "אז ישיר משה". גם כן אותו דבר גם פה, "אז ידבר יהושע". ורש"י באמת בפרשת בשלח, כשהוא מביא את הפסוק "אז ישיר משה", אז הוא מביא גם כן את הפסוק הזה, "אז ידבר יהושע". אז ממילא מובן שגם מה שנאמר בנוגע ל"אז ישיר משה". אז ישנם ברש"י, במדרשים, שהמילה "אז" מרמזת על דברים מאוד עמוקים ונפלאים בקשר לשירה, אז אותו "אז" גם כן מדובר בנוגע ל"אז ידבר יהושע". אז מה באמת התוכן של שירת יהושע, ובמיוחד מה הקשר עם הסיפור של

08:47 ספר יהושע? כפי שדיברנו כבר בשיעורים קודמים, יהושע בן נון הייתה לו שליחות מיוחדת. השליחות המיוחדת של יהושע בן נון זה היה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל, אה, שזה היה לא רק המקום של ארץ ישראל, אלא גם כן סוג חדש, דרך חדשה בעבודת השם. איך יהודי חי בארץ ישראל ויודע ומכיר את השליטה של הקדוש ברוך הוא בהנהגת הטבע, שזה בעצם היה כל העניין של ארץ ישראל. כל זה נמצא בסיפור הזה של "אז ידבר יהושע". יש מדרש מאוד מעניין, שהמדרש אומר על המילים האלה "שמש בגבעון דום": למה הוא אמר את המילה "דום" ולא אמר את המילה "עמוד"? הגמרא מביאה במסכת עבודה זרה, ויש מדרשים פה גם כן בכמה מקומות שמדברים על זה. ילקוט שמעוני מביא את זה יותר בפרטיות, שמה שהיה פה זה שלמה הוא אומר "דום"? "דום" זה מלשון דממה, שתיקה. לכאורה הוא העמיד את השמש, אז היה צריך להגיד "עמוד". אומר המדרש שיהושע בן נון אמר לשמש: "דום", שתוק, תפסיק להגיד שירה. השמש, כל יום כשהוא יוצא בבוקר עד שהוא שוקע בערב, כך אומר המדרש, הוא כל הזמן מקלס לקדוש ברוך הוא. הוא לא מפסיק לומר שירה. זה שהשמש, כמו כל הנבראים, אנחנו יודעים שיש את המדרש "פרק שירה", כל הנבראים משוררים לקדוש ברוך הוא. השמש גם כן, "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'", שהשמש מאז שהוא יוצא עד שהוא שוקע הוא כל הזמן מזמר ומשבח ומקלס את הקדוש ברוך הוא בשירים ותשבחות. עד שיש פרק שלם בתהילים, פרק י"ט, "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, יום ליום יביע אומר", גם שמה הוא מביא "לשמש שם אוהל בהם" והוא

10:54 "כחתן יוצא מחופתו", ששמה מדובר גם כן על שירת השמש. השמש הולך ומשבח ומקלס לקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה, השמש, על ידי השבח והשירה, אז גם כן זה ההילוך שלו. כמו שהגמרא אומרת שההילוך של השמש, הגמרא בבבא בתרא, שהשמש כל הזמן הולך. המרוצה של השמש בעצם זה סוג של שירה. השמש, על ידי זה שהוא שר ומזמר, על ידי זה הוא ההילוך שלו, וזה סוג של השתחוויה שהוא הולך כלפי מערב בגלל שהשכינה נמצאת במערב. ככה זה על פי הגמרא במסכת בבא בתרא ועל פי קבלה, שהשכינה נמצאת במערב. מערב קשור עם ספירת המלכות. לא ניכנס עכשיו לפרטי העניינים, הסיבה לזה. אבל יש את השכינה במערב והשמש הולכת לכיוון מערב, לכיוון השכינה, שזה ההשתחוויה של השמש. זה ההילוך שלה, שהיא שרה ומזמרת והיא משתחווה לקדוש ברוך הוא, וזה עצמו גורם לכל המהלך של הגלגלים והכוכבים וכל מהלך צבא השמיים. הכל קשור עם "צבא השמיים לך משתחווים", שזה קשור עם השירה. וכאן יהושע בן נון מגיע ואומר "שמש בגבעון דום". הוא אומר להם שיפסיקו להגיד שירה, הוא רוצה לעצור אותם. כדי לעצור אותם הוא צריך לעצור את הסיבה. לעצור את השמש צריך לעצור את הסיבה למה השמש הולך. אז הסיבה למה השמש הולך, כמו שאמרנו, זה בגלל השירה שלו. אז על ידי זה שהוא עצר את השירה של השמש, הוא אמר לו "דום", שתוק, תפסיק להגיד שירה. אז בדרך ממילא, ברגע שהפסיק לשיר הוא הפסיק ללכת, וזה גרם לעמידת השמש, שיפסיק. אה, השאלה... כך כתוב בגמרא. המדרש מסביר, ממשיך הלאה ואומר שהשמש אמר לו: אם אני אפסיק להגיד שירה, אז מי יגיד שירה במקומי? אז הכוונה, יהושע בן נון

13:05 אמר לו: אתה תשתוק ואני אגיד שירה במקומך. אחרי זה כתוב גם כן במדרש שיהושע הראה לו ספר משנה תורה, הראה לו את הספר, ספר תורה, וזה גרם לשתיקת השמש. הוא אמר: אני גדול ממך, אה, אה, אה, וכולי. זה-זה מדרש. אז כאן צריכים להבין מה בדיוק היה פה הדו־שיח בין השמש ליהושע בן נון. כן, מצד אחד, מה היה הסיפור? למה יהושע בן נון? זאת אומרת, בשורש העניין צריך להבין. אה, זאת אומרת שכאן זה לא היה סתם, כפי שהמפרשים, אנחנו אמרנו פה במצודות דוד, ומפרשי הפשט אומרים, שפשוט בגלל שהוא רצה לסיים את המלחמה ושיהיה אור, אז הוא ביקש שהשמש תעצור. לפי הסיפור של המדרש מבינים שיש פה משהו יותר עמוק. יש פה איזה ויכוח פנימי ביניהם בקשר ללהפסיק להגיד שירה. מה הוא בדיוק רצה פה עם העניין הזה? והרי אם הוא רוצה לעשות ניסים, אפשר לעשות ניסים בעוד אופנים. הרי עד עכשיו היו גם כן הרבה ניסים, ואחרי זה גם יהיו ניסים. והרי הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה באופנים אחרים. יכולים לעשות שהמלחמה תהיה מהר באופן שהיא תיגמר לפני שייגמר סוף היום. הרי הרבה דרכים למקום איך ל-ל-לגרום לניסים, למה היה צריך את זה? לפי הפשט הרי לא מובן למה היה צריך לעשות את זה באופן הזה, אבל מהמדרש הזה מבינים שיש פה משהו יותר עמוק. ותוכן העניין: מה בדיוק השא-- מה בדיוק הייתה הסיבה למה יהושע רצה להשתיק את השמש, ומה בדיוק הייתה הטענה של השמש? גם צריך להבין מה השמש מתלוננת. השמש באה ואומרת: אתה צריך להגיד שירה, אני גם צריך להגיד שירה, כן, אבל מה בדיוק הטענה של השמש ומה

14:48 התשובה של יהושע? אני אגיד במקומך. הרי ודאי שיהושע כל הזמן שר לקדוש ברוך הוא. אבל הרי כל נברא יש לו את השירה המיוחדת שלו. מה זה יעזור שיהושע יגיד שירה? הרי כל הנבראים אומרים שירה, וכל נברא יש לו את השירה המיוחדת שקשורה עם ה-עם ה-עם העניינים המיוחדים שלו, השליחות המיוחדת שלו. אז זה שיהושע אומר שירה, מה זה, מה זה מתרץ את התלונה של השמש? אני צריך להגיד את השירה שלי, מה זה יעזור? כן, ומה הוא מראה לו? מראה לו ספר תורה. איפה נמצא ההסבר? על ידי זה שהוא הראה לו את התורה, אז על ידי זה השמש שתקה. מה בדיוק היה המסר פה של כל העניין? אז כדי להבין את זה נתחיל עם זה מה שמוסבר בתורת החסידות, וזה בעצם קשור עם כללות הנושא של יהושע, ספר יהושע, כמו שאמרנו. הרי כל המטרה, כפי שאנחנו מדברים פה בספר יהושע, כבר דיברנו גם בשיעורים קודמים. יהושע בן נון היה זה שלקח את עם ישראל למצב חדש. בזמן של משה רבנו היו ניסים גדולים במדבר, אבל המדבר היה מצב אחר לגמרי. בני ישראל במדבר היו במקום שמנותק מהטבע, מנותק מהעולם. כל המציאות הייתה מציאות אחרת לגמרי. אה, המן מן השמיים, והבאר של מרים. הם היו מובדלים לגמרי מהעולם. אבל כאן התחילה תקופה חדשה. נכנסים לארץ ישראל, ששם צריכים ״שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך״, לחיות בהנהגת הטבע, וביחד עם זה שיהיה להם את ההכרה הברורה שאין עוד מלבדו. הכרה ברורה שהטבע לא תופס מקום ושהקדוש ברוך הוא לא רק, הקדוש ברוך הוא לא רק משהו שהוא נס למעלה מהטבע, אלא גם בטבע עצמו נמצא הקדוש ברוך הוא. ובלשון

16:52 החסידות, העניין של הוי' הוא האלוקים, לגלות את הקדוש ברוך הוא, את הבלי גבול של הקדוש ברוך הוא, לא באופן ששובר את הטבע, אלא שגם הטבע עצמו כל כולו מתנהג בהנהגה אלוקית. בעצם בכל מלחמת יהושע עם אומות העולם בשבע שנים שנלחמו, שאנחנו בספר יהושע, היו פה שתי מטרות. מצד אחד, אם ניכנס לפרטים, היו פה שתי מטרות. מטרה אחת הייתה לשבור את הקליפה, לשבור את החומריות של אומות העולם, להראות לאומות העולם שהטבע אין לו שליטה, ואת כל המציאות של ארץ ישראל שהייתה לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל, ששם היו שבע אומות, ולא רק שבע אומות, כי היו פה שלושים ואחד מלכים, שזאת הייתה מדינה נפלאה עם טבע, עם כל הדברים הנפלאים שהיה הטבע של ארץ ישראל, שלכן כולם רצו לגור בארץ. היה מקום מיוחד שהיה פה את היופי של כל העולם, ובמילא החומריות של הטבע הייתה בתוקף, והיו צריכים לשבור את החומריות של הטבע כפי שאומות העולם רואים את העולם. שהסתכלו על הטבע כמו מציאות חזקה, מציאות שהשתחוו אליה, נתנו לה איזה מקום, שזה היה כללות העניין של כוח עבודה זרה שהיה בעולם. אז היו פה שתי מטרות. מטרה אחת לשבור את הכוח של עבודה זרה מצד אחד. מצד שני, הייתה פה מטרה להראות לעם ישראל את המציאות האמיתית, שאלוקים בגימטריה הטבע, והוי' הוא האלוקים, שהטבע כל עניינו זה אלוקות. ההתחברות של הטבע עם הלמעלה מהטבע. זה בעצם היסוד לכל הסיפור. ולכן, אז זה שיהושע בן נון אמר לשמש ולירח ״שמש בגבעון דום״, אז יש פה את ה-כאן, וכאן נשלמה המטרה הזאת בשני הכיוונים. הנקודה הייתה דבר ראשון להראות לאומות העולם את האמת, לשבור להם את ההסתכלות שהייתה

18:52 להם עד עכשיו על ידי זה שהוא עצר, אמר: שמש בגבעון דום. הוא עצר את ההשפעה שמגיעה מכוכבים ומזלות, שאומות העולם השתחוו לשמש, השתחוו לירח, כי חשבו שלשמש יש כוח מיוחד, שהשמש והירח, שהם על ידי זה שהם מתנענעים וזזים ומסתובבים. אז הרי זה מה שמביא, על ידי תנועות הגלגלים, על ידי זה נעשה חום וקור וכל המציאות בעולם, שעל ידי זה נהיה כל ההשפעה של הטבע בעולם. צמחים, פירות ואילנות ואוכל וכל השפע שיש בעולם מגיע מתנועת השמש והירח. ברגע שגילה יהושע בן נון שכל מציאות הטבע נתון בידיים של הקדוש ברוך הוא, שמש בגבעון דום, גילה את העומק שכל החיים של הטבע זה רק בגלל שהם אומרים שירה לקדוש ברוך הוא. זה המציאות האמיתית שלהם, ורק בזה שהם אומרים שירה, על ידי זה יש להם תנועה, וכל התנועה שלהם קשורה עם ההתבטלות שלהם לקדוש ברוך הוא. ואז הם מתנענעים ואז נהיה כל הצמיחה וכל השפע. ברגע אבל שחסר להם את העניין הזה, אין להם יותר מציאות, ובמילא זה מגלה את המציאות האמיתית שאין עוד מלבדו, שאין מציאות חוץ מהשם. אז בזה קרו, כמו שאמרנו, שני הדברים. בזה הוא שבר את החומר, את ההסתכלות החומרנית של אומות העולם, וגילה לבני ישראל את ההסתכלות האמיתית, שיהודי צריך לדעת שכל המציאות של הטבע זה הכל רק שירה לקדוש ברוך הוא. כל מה שיש בעולם וכל השפעה בעולם זה בעצם, אה, על ידי השירה שהשמש שר להשם. על ידי זה הוא משתחווה ועל ידי זה נעשה אצלו כל ההילוך, כל הפרטים. לפי זה בואו נמשיך הלאה ונראה מהי בדיוק היה פה הדו־שיח, הוויכוח בין יהושע בן נון והשמש.

20:48 בכללות אנחנו יודעים, זאת אומרת מה השמש טען? אני צריך להגיד שירה? אמר לו יהושע: אני אגיד שירה במקומך. שאלנו, לכאורה מה זה קשור השירה של השמש עם שירה של יהושע? מה בדיוק היה פה הדו־שיח ביניהם? באופן כללי מוזכר בחסידות, האלטער רבי מדבר על זה בליקוטי תורה, במאמר מזמור של חנוכה, ושהעניין של השירה, בשירה יש שירת הנבראים ויש שירת הנשמות. ישנם שני עניינים כלליים בשירה. כמו שאמרנו קודם, כללות העניין של שיר זה קשור עם החיות, עם השפע. כמו שרואים אצל בן אדם, על ידי שבן אדם שר, השירה באדם זה גורם לאדם התרוממות, זה מרומם אותו, פועל אצלו איזשהו סוג של התפעלות, סוג של, כן? מרומם אותו למקום יותר גבוה, וזה הכוח שיש בשירה, שהבן אדם נדבק למשהו יותר רוחני. שירת הנבראים זה הקשר שלהם עם מקור החיות שלהם. יש בזה אריכות גדולה בעניין השירה, עוד נדבר על זה בעתיד, אבל עכשיו נדבר על כללות העניין. כללות העניין של השירה זה שעל ידי זה שהנבראים משוררים לקדוש ברוך הוא, על ידי זה הם מקבלים את החיות שלהם. באופן כללי ישנם שני סוגי שירה, כמו שאמרנו. יש את השירה של כל הנבראים שהם שרים לקדוש ברוך הוא. זה נקרא שירת הטבע, שירת הבריאה. ויש שירה מיוחדת, שזה שירת הנשמות, שזה שירה מיוחדת שקשור עם נשמות ישראל. מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם באופן כללי זה ההבדל בין שני מיני השפעות שהקדוש ברוך הוא משפיע על העולם. יש את השפעת הבריאה, שיש את העניין שהקדוש ברוך הוא, החיות שהקדוש ברוך הוא משפיע בדרכי הטבע, שזה כללות שירת הבריאה, החיות האלוקית, "ואתה מחיה את כולם"

22:54 כמו שאומרים. הקדוש ברוך הוא מתלבש, חיות האלוקית שמתלבש בכל נברא ונברא ונותן לו חיות פרטית שעל ידי זה הנברא חי ויש לו קיום, וזה נקרא החיות האלוקית שמשפיעה בתוך הבריאה, בתוך המציאות, שהטבע קשור עם הקדוש ברוך הוא. זה הנהגת הטבע. יש אבל הנהגה מיוחדת שקשורה עם עם ישראל, שזה הלמעלה מהטבע. יהודי הוא למעלה מהעולם, "כי חלק ה' עמו", שם הויה. קשר של יהודי זה עם הבחינה של למעלה מהטבע, כמו שכתוב במדרש, ונגיע ל... הרבי מסביר את זה בכמה מקומות. ההבדל בין חודש ניסן לחודש תשרי, שבחודש תשרי זה הנהגת הטבע, חודש ניסן זה הנהגה ניסית. עם ישראל זה עם של נס, וההנהגה עם עם ישראל זה הנהגה של נס, ולכן שירת הנשמות זה קשור עם שיר שלמעלה מהעולם, וזה מסביר האלטער רבי דבר מעניין: למה שירת הנבראים, אפילו מלאכים, אנחנו... יש את זה במדרשים, יש את זה בפסוקים, יש את זה בתנ"ך, כן? ויש נביאים ששמעו איך שהמלאכים שרים, "קדוש, קדוש, ברוך כבוד", ושירת הנשמות לא מוזכר בשום מקום בתנ"ך. אומר האלטער רבי: לא בגלל שאין שירת הנשמות, ודאי שיש. שירת הנשמות זה במקום כל כך נעלה וגבוה שאין לזה לבוש, אין לזה כלי. אי אפשר לתפוס את זה בשמיעה. הנשמה כפי שלמעלה היא חלק אלוקה ממעל ממש, והשירה שלה זה כל כך גבוה, כל כך עדין, כל כך רוחני שאין לזה שום אחיזה בכלי, ולכן זה לא נשמע גם בקול הנביאים. מה שאין כן מלאכים, אפילו הכי גבוהים, יש להם איזה גוף מסוים, גוף מזוכך, גוף עדין, גוף רוחני, ולכן אבל השירה שלהם על ידי זה יכול לרדת סוף כל סוף לקול של... לשמיעה של הנביא,

24:47 הוא שומע את זה. אבל על כל פנים, שירת הנשמות זה דבר מאוד גבוה, וכשהנשמה מתלבשת בגוף אז השירה יורדת פה למטה בעולם הזה. אבל בעצם השירה של הנשמה זה שירה עמוקה ביותר, זה שירה הרבה יותר גבוהה, וזה היה פה הדו־שיח בין השמש ויהושע בן נון. מגיע יהושע בן נון ואומר: "שמש בגבעון דום", והוא אומר לשמש שהוא ישתוק, שיפסיק לשיר. אומר השמש, אני אומר-- אומר השמש ליהושע בן נון: הרי השירה שלך היא שירה גדולה מאוד, אבל מי ישיר את השירה שלי? יש את השירה שלך, של שירת הנשמות, שירה גבוהה מאוד, אבל שירת הטבע להשפיע בבריאה, שירת הטבע זה שירה מיוחדת. מי ישיר את שירת הטבע ואיך יעשה-- איך יהיה הנהגת הטבע אם אני אשתוק ואפסיק להגיד שירה? אמר לו יהושע בן נון: אני אומר במקומך. מה זה אומר? זה אומר שסוף כל סוף גם בשירת היהודי, שירת הנשמה, הוא גם כן כולל, יש בתוכו גם כן את הכוח להשפיע בטבע. זה לא שהשירה ושתי השירות מנותקות אחת מהשנייה, אלא שיש בכוח של יהודי, על ידו, על ידי השירה שלו, היא בכוחו להשפיע גם בהנהגת הטבע בהעדר הרע. כשהטבע מתבטל אל האור האלוקי שלמעלה מהטבע, ואז יש את ההשפעה גם בטבע באופן הרבה יותר עמוק, באופן יותר, יותר, יותר נעלה. וזה מה שיהושע בן נון אומר לו: אני אגיד שירה. ומה הוא הראה לו? הראה לו ספר תורה. תראה, התורה זה למעלה מהעולם. תורה זה משהו עצום. שירת התורה זה השירה הכי גבוהה. אבל על ידי שאני אגיד שירה זה לא שייחסר בעולם, אלא להפך, על ידי זה העולם יגיע לרוממות, למקום הרבה יותר נעלה,

26:39 שזה גם כן בהנהגת הטבע תהיה באופן יותר עדין, יותר אלוקי, יותר מרומם. ועל פי זה אפשר להבין את כל העומק של הסיפור שהתנ"ך מספר פה. כשמלכי האמורי באו להילחם עם גבעון, שזה בעצם היה מלחמה נגד עם ישראל, ואז יהושע בן נון, היה פה ניסים גדולים ביותר, כמו שהתנ"ך מספר, אבנים שנפלו, הברד וכולי. ניסים עצומים שקרו פה. אבל יהושע בן נון רצה לפעול פה משהו הרבה יותר עמוק, שזה היה פה המסר. המסר הכללי להכין את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל היה פה המסר הכללי גם לאומות העולם וגם לעם ישראל, וזה מה שהיה פה העניין של "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". על ידי הדום, שתיקת השמש, ההתבטלות של השמש אל שירת יהושע, שירת עם ישראל, על ידי זה התגלה הפנימיות, העומק, העניין של הוי' אלוקים, שכל מציאות הטבע מתבטלת להשפעה לתורה ולמצוות ולהנהגה של בני ישראל, וזה הראה מצד אחד לאומות העולם על האפסיות של הטבע, שאין לזה שום כוח. ולעם ישראל זה הראה שעל ידי שיהודי חי עם תורה ומצוות, על ידי זה הטבע מתעלה למקום יותר נעלה, וזה לכן זה נקרא שירת יהושע. זה השירה אמיתית. אז ישיר, אז ידבר יהושע, שזה ה"אז", אותו "אז" של משה רבנו. הרי חסידות מסביר שהמילה "אז", אל"ף זי"ן, ולכן "אז ישיר" גם כן אל"ף זי"ן. אל"ף זי"ן, זי"ן זה שבע. שבע זה הנהגת הטבע. אל"ף זה אלופו של עולם שלמעלה מהטבע. זה ביחד, זה שמונה. עניין הנס. אצל משה רבנו היה "אז ישיר משה". משה רבנו היה התגלות של קריעת ים סוף, שאז היה התגלות האל"ף שלמעלה מהשבע. הבחינה של אלופו של עולם שהתרומם, שהתגלה למעלה מהטבע

28:40 וגרם לנס קריעת ים סוף. זה היה העניין של קריעת ים סוף. אבל קריעת ים סוף זה היה נס ששבר את הטבע, שגם זה גילה את הכוח האלוקי שלמעלה מהטבע. אבל יותר ההדגשה היה ההתבטלות של הטבע, שזה היה לפני מתן תורה, אבל כשנכנסו לארץ ישראל, למדבר וכולי. אבל יהושע בן נון, שהוא המשיך את העניין של משה רבנו, אבל הוא היה צריך להביא את העניין הזה לתוך ארץ ישראל, אז הוא המשיך באותו כיוון. אז האל"ף עם הזי"ן, החיבור של הלמעלה מהטבע עם הטבע. אבל אצל יהושע באופן הרבה יותר פנימי, הרבה יותר עמוק. שלכן השמש עצמו והירח, כוחות הטבע, כוחות הטבע התבטלו וגילו שכל המציאות שלהם קשור עם שירה לקדוש ברוך הוא. וברגע שיש את המשנה תורה, את הכוח של תורה שזה למעלה מהטבע, אז הטבע מתבטל אל הלמעלה מהטבע. על ידי זה גילו שהטבע עצמו הוא, הוא מסייע. הוא כלי להשפעה להנהגה של תורה ומצוות. הרבי מביא פה בשולי הדברים שכל הסיפור הזה של יהושע בן נון קרה הרי ביום ג' תמוז. כך כתוב במדרש סדר עולם, שהסיפור הזה של "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" זה קרה ביום ג' תמוז. ומהו הרמז בעניין של ג' תמוז? אז אנחנו רואים שבהיסטוריה של חב"ד יש פה את העניין של ג' תמוז, שזה היום שהרבי הקודם יצא מהמאסר, ששם ראו במוחש את הנס הזה, של החיבור של הנס והטבע. שהיו הקומוניסטים, שהם אלו שלקחו אותו למאסר, והם היו אז בתקופה שהם היו בשיא התוקף, ובתוך התוקף שלהם הם השתמשו עם התוקף שלהם כדי לשחרר את הרבי מהמאסר. ואחרי זה כבר היה כל ההמשך של גאולת י"ד תמוז.

30:38 ראו במוחש את החיבור של הנס והטבע. איך שהטבע לא רק שהוא לא מפריע אלא עוזר, כמו שהיה בנס של יהושע, שעל ידי שהשמש נעצר אז זה נתן לבני ישראל את היכולת להילחם ולנצח עד הסוף, שהטבע עזר לעם ישראל להגיע לניצחון שלהם. ככה ראו גם כן אצל הרבי הריי"צ, ודרך זה אצל חסידים עכשיו העניין של ג' תמוז שקשור עם הרבי נשיא דורנו, שזה גם כן אנחנו רואים את הנקודה הזאת של החיבור של הלמעלה מהטבע והטבע, כאילו שירת הנשמות ושירת הבריאה והחיבור ביניהם. והרי זה אחד מהדברים הכי הכי בסיסיים ועיקריים שרואים בתורתו של הרבי מליובאוויטש, את העניין הזה, איך שהוא החדיר בכל מאמר, בכל שיחה, את הנקודה הזאת, ההסתכלות האמיתית, איך שיהודי לא מתרגש מהטבע. להפך, הוא יודע את האמת שהטבע עצמו כל כולו קשור ומסור לתורה ולמצוות, ולכן הוי' אלוקים כולא חד.