ביאור משנה הראשונה במסכת שבת על פי חסידות

00:01 תחילת מסכת שבת. יש הרי השאלות הידועות שמדברים עליהן גם פשוט על פי נגלה. שאלות התוספות, שאלות המפרשים. השאלות הידועות הן דבר ראשון השאלה של תוספות: למה מסכת שבת פותחת בדיני הוצאה? לכאורה עדיין לא יודעים בכלל שיש ל"ט מלאכות, ול"ט מלאכות גופא יש שלושים ותשע מלאכות, והוצאה זה נמצא בסוף הל"ט מלאכות. אז מה הסיבה למה הוא מתחיל מסכת שבת עם דיני הוצאה? שאלה שנייה, יש את השאלה למה מתחיל יציאות השבת? גם שאלה של תוספות, למה מתחיל יציאות, יציאות עם י' ולא הוצאות? מדברים פה על דיני הוצאה. למה הוא כותב יציאות השבת? שאלה שלישית יש: מה בקשר לעניין של הכנסה? מכיוון שיש פה משנה, פה מדברים גם על הוצאה וגם על הכנסה. ואדרבה, המשנה מתחילה עם הכנסה. פשט העני את ידו לפנים, שזה עניין של הכנסה. אז למה המשנה קוראת לזה יציאות השבת? וזה נכנס כל השקלא וטריא בראשונים והאחרונים, גם בגמרא. מה הגדר של הכנסה? האם הכנסה והוצאה זה אותו דבר? האם הכנסה זה אב? האם הכנסה זה תולדה? בפועל בלשון המשנה הוא מתחיל יציאות השבת, שלכאורה יציאה זה לשון הוצאה, ואז הוא נכנס לעניין של הכנסה. אז בעצם זו שאלה כפולה: למה המשנה מתחילה יציאות, לשון הוצאה, בשעה שיש שני דברים, וצריכים להתפלפל ולהגיד שיציאות זה לא הכוונה הוצאה, יציאה זה לשון רשויות, כל מיני ביאורים. למה זה כתוב בלשון כזה שזה משמע של לשון של הוצאה דווקא? ולמה הוצאה בכלל נחשבת לדבר יותר חשוב מהכנסה? בנוגע להוצאה לכולי עלמא זה אב, אין אפילו הוה אמינא. מה שאין כן בנוגע להכנסה, מחלוקת אם הכנסה זה אב, הכנסה זה תולדה. למה הוצאה

02:21 בפרט לפי מה שהגמרא אומרת, תוספות מביא את זה פה, שהכנסה והוצאה זה מה לי אפוקי מה לי עיולי. אז למה באמת הוצאה נחשב לעיקר עניין בשבת, העיקר האב, והכנסה נחשב רק לתולדה לרוב הפוסקים? ומה פתאום הוצאה יותר חזק מהכנסה? זה כל מיני שאלות שהן שאלות גם על פי נגלה, ויש על זה אריכות במפרשים וכולי. אבל מכיוון שכל התירוץ כולו זה תירוץ אחד, אז ממילא צריכים לראות מה, מה העניין גם כן על פי חסידות. בפרט מסכת שבת, ששבת זה קשור עם פנימיות התורה. הרי כמו שהרבי הרש"ב כותב בנוגע לשבת, הרבי הרש"ב כותב בקונטרס עץ החיים שיום השבת זה יום קדוש לה' אשר צריכים להתעסק בפנימיות התורה. אז ממילא יוצא ששבת יש לה ייחוס מיוחדת לפנימיות התורה. אז צריכים להבין גם כן מה, מה, מה, מה כאן כל התירוצים על כל השאלות האלה על פי חסידות. אז יש, על המשנה הזאת יש ביאור קצר שמובא בשם האר"י ז"ל בליקוטי הש"ס מהאריז"ל. הוא אומר כמה מילים על המשנה הזאת. הוא אומר שיציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים. אומר האר"י ז"ל: יציאות השבת זה ראשי תיבות י-ה, כי בזה לכאורה הוא רוצה לתרץ על פי קבלה למה כתוב יציאות ולא הוצאות. יציאות השבת זה ראשי תיבות י-ה. י-ה קשור עם שבת, כי הרי ידוע שבימי השבת מאיר השם י-ה. ההבדל בין י-ה ל-ו-ה, יש שו-ה קשור עם, עם הבחינות של הגילוי שנמצא במשך ימי החול. השם זה קשור עם העולם. מה שאין כן י-ה זה החכמה ובינה, זה למעלה מעולם. ובימי השבת מאיר שם י-ה, ולכן

04:38 יציאות השבת ראשי תיבות י-ה, שזה הגילוי שקשור עם שבת. מה זה שתים שהן ארבע? אומר האר"י ז"ל שהשתי אותיות י-ה זה שתי אותיות. בפרט שי-ה הרי זה גם כן שם בפני עצמו. יש אחד מהשמות, שם י-ה. י-ה הוי' צור עולמים. שם י-ה נחשב לשם גם בלי, בלי ו-ה. אבל מה פירוש שתים שהן ארבע? הוא אומר כי י-ה בגימטריה הוי'. י', אם כותבים את היו"ד במילוי, המילה יו"ד, י-ו-ד, זה בגימטריה עשרים. ה' זה ה-א, זה בגימטריה שש. אז י-ה, שתי האותיות י' וה', זה בגימטריה עשרים ושש. שעשרים ושש זה הגימטריה של שם הוי'. אז ממילא אומר האר"י ז"ל זה הפשט: יציאות השבת שתים שהן ארבע. הפשט יציאות השבת שתים שהן ארבע פירושו שהי-ה, שזה השם שמתגלה בשבת, זה שתים. זה רק שתי אותיות י-ה, אבל בעצם זה כולל ארבע, כי בי-ה נמצא גם כן כל השם הוי'. י-ה בגימטריה עשרים ושש, שזה הגימטריה של כל הד' אותיות של שם הוי'. זה כותב האר"י ז"ל. מה יותר, יותר בפרטות העניין על פי חסידות. ועל ידי הביאור האר"י ז"ל כמובן זה גם תירוץ על פי הקבלה למה כתוב יציאות ולא הוצאות. זה מתרץ על השאלה הראשונה. יש מהרבי שתי הדרנים מוגהים על הרמב"ם. יש עוד הדרנים שהם לא מוגהים, אבל מוגהים יש שתי הדרנים של הרבי. הדרן אחד זה נמצא בליקוטי שיחות חלק י"ד בפרשת ואתחנן, והדרן אחר נמצא בספר השיחות תשמ"ח, י' שבט. אני זכיתי להיות בפבריינגען באותו שבת. זה לא היה בימי סוכות. זה היה בשבת. י' שבט היה ביום שישי. הרבי התוועד בשבת והרבי עשה הדרן. הרבי הסביר את המשנה הראשונה על פי חסידות. המשנה

06:52 הדרן על המשנה הראשונה על פי חסידות. אני זוכר אפילו שהרבי אמר בהתוועדות שיש שקלא וטריא אם מותר ללמוד נגלה בשבת. הרבי ככה אמר, יש כאלה שהרבי אמר שצריך לעשות סיום. אם בשבת צריכים לעשות סיום, לא צריכים לעשות סיום בכלל לימוד הנגלה. אני זוכר שהיה איזה, איזה, איזה עניין בזה. הרבי דיבר על זה שבפועל הרבי כן היה צד בעניין. אני לא זוכר את הפרטים, אבל אני זוכר שהרבי התייחס לנקודה הזאת. ובכן, הרבי עשה הדרן, והרבי עשה הדרן. הרבי אמר [...] שיעשה את ההדרן על פי חסידות, וזה היה אז בהתוועדות. אז היה ביאור מאוד יפה על המשנה הראשונה על פי חסידות, שזה בעצם מתרץ את רוב השאלות, בפרט יחד עם שתי ההדרנים. אז קודם כל נקודה כללית כדי להבין את העניין פה, שזה בעצם גם כן יעזור לנו לקבל חיות, החסידי של חיות, כמו שאומרים. ללמוד חסידות על פי נגלה ונגלה על פי חסידות, שזה כמו שהרבי אמר ביחידות בנ"ב, זו היחידות האחרונה, שצריכים ללמוד נגלה עם החיות של חסידות. מסכת שבת. מה העניין של שבת? אז הרבי מביא מספר החינוך. ספר החינוך זה ספר שמסביר את תרי"ג מצוות ונותן להם טעם, והוא אומר שמה העניין של מצוות שבת. מצוות שבת זה לקבוע בנפשו אמונה, אמונה ש... לא זוכר הלשון, שהעניין של שבת זה שהרי שבת, בן אדם, זה יום שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כדי שבן אדם יקבע במוח שלו את האמונה במציאות ה'. האמונה בהשגחה, האמונה בבריאה יש מאין. על ידי שמגיע יום השבת ובן אדם מתבונן שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, אז זה מזכיר לו שיש

08:53 בורא לעולם. זה מזכיר לו שיש בעל הבית לבירה זו, זה מזכיר לו שהעולם כל הזמן מתהווה על ידי הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה מחזק אצלו את האמונה באלוקות. זה בכללות מהות שבת פשוט על פי ספר החינוך. בפרט יוסף עוד יותר בחסידות העניין. הרי שבת יש את העניין של... הרי בכלל אנחנו יודעים ההבדל בין המציאות של ה-ה-הקדוש ברוך הוא למעלה, עולם האצילות, מה שנקרא בלשון החסידות, ועולם הזה הגשמי, ומה שנקרא עולם העשייה, נקרא בלשון החסידות רשות היחיד ורשות הרבים. עולם האצילות נקרא רשות היחיד. הרבי מביא בשם האר"י ז"ל שהאר"י ז"ל אומר שהד' רשויות שיש לשבת זה כנגד הד' עולמות. רשות היחיד זה עולם האצילות. למה? כי עולם האצילות זה עולם האחדות. איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד. אז ממילא זה רשות היחיד. מה שאין כן בי"ע, זה רשות הרבים. וזה גופא עולם העשייה, זה עיקר הרשות הרבים, ששם זה טורא דפרודא, כמו שהרב כותב בפרק ל"ג בתניא, שהעולם הזה הגשמי נקרא טורא דפרודא. זה עולם של פירוד. זה עולם של, של, של רבים. היפך העניין של אלוקות. היפך העניין של אחדות. ואחרי זה יש את המקום פטור והכרמלית, שזה העניין של עולם הבריאה ועולם היצירה. זה רשויות שהם באמצע. זה לא ממש רשות היחיד, זה לא ממש רשות הרבים. זה הרשויות, שזה מדרבנן, מה שנקרא הכרמלית ומקום פטור. על כל פנים, הד' רשויות זה קשור לד' עולמות. בעניין כללי, ועיקר מה שאנחנו לומדים פה במשנה זה שני הקצוות. יש רשות היחיד ויש רשות הרבים. ומהו העניין? מה... שבמשך ימי השבוע הבן אדם נמצא ברשות הרבים, טורא דפרודא. בימי השבוע בן אדם

10:56 נמצא בעולם, מתעסק עם העולם ועושה מלאכות. והמלאכה זה עניין של טורא דפרודא, רשות הרבים, ענייני עולם, עולם הזה, גשמיות, וכל, וכל מעשיך וכל הדברים שששת ימים עושה. מגיע אבל יום השבת. יום השבת הרי אז זה הזמן שאז נהיית עלייה, שהעולמות, העולם מתעלה. כל העולמות מתעלים לעולם האצילות. כי בו שבת, כמו שאומרים בתפילות של שבת, מכל המעשים, וביום השביעי נתעלה וישב על כיסא כבודו. ויום השבת זה היום שאז כל העולמות עולים לעולם יותר נעלה, עולם האצילות, ובמילא יש רק רשות היחיד. אין מציאות. וזה הפשט שבשבת, יותר על פי פנימיות, שבשבת יהודי צריך לחיות באופן כזה שאין יציאה מרשות היחיד לרשות הרבים. אם אני בשבת מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אז אני כאילו שובר את כל הנקודה של שבת. בשבת אנחנו רוצים להדגיש שאין רבים, יש רק יחיד. רשות היחיד היא יחידו של עולם. כאשר אתה בא ועושה הוצאה, אז אתה עושה, אתה, אתה כמוציא מיחידו של עולם. היפך העניין של שבת. שבת זה שהכול מתעלה, הכול זה רשות היחיד. וכשאתה עושה מלאכה, אתה מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. זה, זה השבירה של כל העניין של שבת. זה הביאור בעניין של איסור הוצאה. למה איסור הוצאה זה איסור בשבת. הרבי מביא מדרש בשיחה בחלק י"ד יותר באריכות. המדרש, מה המדרש אומר? המדרש אומר ששאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא, הוא היה אפיקורס. שאל את רבי עקיבא אם הקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, איך זה שבשבת הוא עושה מלאכה? יורד גשם וצומחים עצים, כל הל"ט מלאכות הרי הוא עושה את זה בשבת, הרי כביכול שובת. אז רבי עקיבא ענה לו: כל המלאכה זה עניין שאסור

13:03 להוציא מרשות לרשות. אבל אצל הקב"ה הכול רשות אחת. מכיוון שאין אצלו רשות הרבים, ממילא אין אצלו מלאכה. על זה הרבי שואל: הוא רק ענה לו על אחת מהמלאכות. הרי יש עוד שלושים ושמונה מלאכות. השאלה של האפיקורס לא הייתה על שבת, על הוצאה, הייתה על עוד מלאכות. אז מה הוא עונה לו? על זה הביאור. הביאור הוא שבעצם זה הנקודה הפנימית של כל מלאכה של שבת. מה הנקודה של מלאכה של שבת? זה שבן אדם עושה פעולה. כשבן אדם עובד, עושה מלאכה, אז פשט מלאכה זה שאתה מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. בשבת יהודי עומד לפני הקב"ה. כשאתה עומד לפני הקב"ה, אין עולם, אין מציאות, ממילא אין מלאכה. כמו שמובא בספרי חסידות העניין: כשעומדים לפני המלך, מאן דמחוי במחוג קמי מלכא. אם בן אדם עומד לפני המלך ועושה תנועה מסוימת, אז היפך העניין של מלאכה זה מרד במלכות. לפני המלך לא עושים שום תנועה. בשבת יהודי צריך להיות בתכלית הביטול, וממילא לא שייך מלאכה. מה אז זה יוצא שכל הנקודה של איסור מלאכה בשבת זה בעצם הסתעפות, אקסטנציה, של הנקודה של היציאה מרשות היחיד לרשות הרבים. מלאכה פירושו שאתה לוקח משהו שלא היה שייך לרבים, היה באופן של יחיד, לא היה לזה השתמשות, וברגע שאתה משתמש עם זה, עובד עם זה, פועל עם זה, אתה כביכול מוציא את זה מהמקום של היחיד, יחידו של עולם, למקום של הרבים. היפך העניין של שבת. בשבת אין רבים, יש רק יחיד, וזה התירוץ של רבי עקיבא, ענה לאפיקורס. יש בזה עוד פרטים, אבל בשיחה זה מבואר. וממילא מה היסוד פה? היסוד

15:02 פה הוא שבעצם הנקודה של הוצאה זה המהות של כל עניין שבת. על פי חסידות יוצא שהוצאה זה המהות של כל עניין שבת, ולפי זה מה אנחנו אומרים פה? לפי זה מתורצות כל השאלות ששואלים פה על פי נגלה. שאלה הראשונה: למה הוא מתחיל בדיני הוצאה? לפי הביאור הזה זה נפלא. למה להתחיל דיני הוצאה? כי הוצאה זה היסוד של כל מסכת שבת. כל מסכת שבת באה ואומרת: יציאות השבת שתיים שהן ארבע. תדע לך, שבת זה זמן שצריך להיות מצב של רשות היחיד, וברגע שאתה יוצא מרשות היחיד אז אתה יוצא מהשבת. זה עניין של יציאות השבת. זה היפך העניין של שבת, וכל ההמשך זה. זה בעצם היסוד. העניין של הוצאה זה היסוד של כל העניינים של מלאכת שבת. על היסוד הזה בנוי כל עולם המלאכות. ולמה זה יציאות ולא יציאה? אז כמו שאמרנו, מכיוון ששבת קשור עם רשות היחיד, בשם זה העניין של שם הוי"ה, ומיניה וביה גופא שם י"ה דווקא. כי ההבדל בין י"ה לו"ה, כי זה ו"ה, כי כבר שייך יותר לסדר צמצום. מה שאין כן י"ה זה האותיות של למעלה מהצמצום, וממילא זה השם ששייך דווקא לרשות היחיד, ולכן י"ה ראשי תיבות יציאות השבת. לפי זה גם כן מתורץ למה הלשון זה... למה? למה? למה אומרים שהוצאה זה עיקר המלאכה ולא הכנסה? כי זה מובן בפשטות, מכיוון שכל היסוד של האיסור של שבת זה להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. זה בעצם היסוד של האיסור של הוצאה. על פי פנימיות העניינים זה שאסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. הבעיה פה זה להוציא לרשות הרבים. זה הבעיה, עיקר הבעיה על פי חסידות. להכניס לרשות היחיד

16:59 בעצם על פי פנימיות העניינים לא היה צריך להיות בעיה. אה? אה? לא, כן, נבין. אומרים שבשבת הרי אסור. למה? כי, כי זה עניין של בירורים. אין עבודת הבירורים בשבת. זה רצית להגיד. כן. אה? אה, לכן אסור הכנסה גם כן, כי הכנסה קשורה לעבודת הבירורים. אה, זה לא הבנתי, שמעתי. אוקיי, יפה. אוקיי. אה? אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי, יפה. אז בעצם היסוד של איסור שבת זה הוצאה. אסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. זה עיקר העניין, ולכן מסכת שבת מתחילה יציאות השבת דווקא, והכנסה לומדים מהוצאה. ומוסיף שכאן העניין זה גם כן האיסור של הכנסה. הכנסה זה להביא מהעולם לאצילות. זה עניין של בירור, הלא בשבת גם אין עניין של עבודת הבירורים, ממילא אין הכנסה. אוקיי, יפה. על כל פנים, אז מובן שהיציאה זה עיקר העניין. הכנסה זה, זה, זה, זה, זה, זה תולדה. זה לא, זה לא המהות. לכן יציאות השבת דווקא. עכשיו יש פה סיפור של, יש סיפור של שלא כל כך מפורסם. הרבי הזכיר את זה בהתוועדות, בפורים תשי"ח. הרבי הזכיר את זה בקיצור. ורק עכשיו כשיצא התורת מנחם אז התגלה שבעצם המקור זה, זה מחסיד אחד שקראו לו רבי ביכובסקי. היה חסיד שהוא לא היה חסיד, הוא היה חב"ד, לא חב"ד ליובאוויטש. הוא היה מהחב"ד, מהבנים האחרים של הצמח צדק, ר' חיים אליעזר ביכובסקי. הוא עשה, הוא הדפיס הרבה ספרים של חסידות, דרך מצותיך וכולי. ספרים מפורסמים, ספר החקירה מירושלים. הוא הדפיס הרבה ספרים של חסידות בזמן של הרבי הרש"ב, ובשעתו הוא לא היה מקובל. הרבי הרש"ב היה נגד. זה היה, ולא היו לומדים את הספרים שלו. אבל אחר כך, במשך

19:20 אחרי, אחרי כעבור מדור השביעי, הרבי כבר הכניס אותו. גם הספרים שלו הכל נכנס. ועד כדי כך שבשנים האחרונות הרבי גם כן ציווה להדפיס את הספר של הדברים שהוא כתב. זה נקרא כתבי ביכובסקי. יש פה בישיבה, יש כמה. כעקרון זה יצא בתש"נ. זה יצא ממש בשנים האחרונות; הרבי שלח את זה לדפוס הרבה שנים. לא יודע משום מה. בקיצור, זה נדפס בתקופה האחרונה לפני ג' תמוז. על כל פנים, אז כתבי ביכובסקי, שמה יש את כל האריכות של הזה, וזה יש לזה גם כן חתימה של הרבי. זאת אומרת הרבי בפארברענגען חזר את הווארט. בקיצור, זאת אומרת שהווארט הוא ווארט שכי זה מוסמך בכלל. הוא מוסמך. זה לא שרק לא החזיקו אותו בתור חסיד, אבל העניינים שלו בדרך כלל כן מוסמכים. איך שהיא ר' יחזקאל מספר שמפי השמועות סיפור עם האלטער רבי. הוא מספר שהאלטער רבי הגיע למזריטש, אז הוא ראה את המגיד ממזריטש לומד מסכת שבת, והמגיד ממזריטש למד את המשנה הראשונה של מסכת שבת והוא... ואז המגיד התחיל להסביר לו את המשנה, והוא מביא פה את הביאור איך המגיד הסביר לאלטער רבי את המשנה במסכת שבת. זה מאוד מעניין. אני אחזור על זה על כל פנים בקיצור. אז הוא אמר כזה דבר: דבר ראשון אומר, יציאות השבת, כמו שאמרנו, שראשי התיבות י"ה. שתים שהן ארבע, זה הד' אותיות של שם הוויה, ואומר זה י"ה ו"ה, שתים שהן ארבע. עיקר שם הוויה זה י"ה, וזה כולל גם ו"ה. בפנים זה עולם דאצילות. שתים שהן ארבע בחוץ, אומר זה שם אדני. י"ה ו"ה שמתגלה בבי"ע, זה על ידי התלבשות של הוויה ואדני. אז אדני זה

21:17 השתים שהן ארבע בחוץ. גם אדני על פי קבלה זה מחולק לשתיים, אותיות אדני. יש בקבלה מוסבר שאדני זה מחולק לשתיים, אז זה גם כן שתים שהן ארבע. לא משנה למה, מה הביאור בזה. על כל פנים, אז י"ה ו"ה זה השתים שהן ארבע בפנים, אדני זה שתים שהן ארבע בחוץ. אחרי זה המגיד ממזריטש המשיך ואמר: מהו העבודה? העבודה היא שצריכים לחבר הד' אותיות של שם הוויה עם, עם, עם אדני. זאת אומרת עבודה לחבר אצילות ובי"ע, זה העבודה של עבודת ה'. בשביל זה הנשמה יורדת לעולם. הבעל הבית, אומר המגיד, זה הקדוש ברוך הוא. בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נקרא בעל הבית. הוא, הוא, הוא הבעל הבית. הוא. מי זה העני? העני זה נשמות ישראל. אז הוא אומר העני עומד בפנים ובעל הבית בחוץ. והעני זה כנסת ישראל עומד בחוץ, סליחה, עני עומד בחוץ. כנסת ישראל נמצא בבי"ע. רוב הנשמות, זה נשמה, זה בי"ע והם נמצאים בחוץ, בבי"ע. בעל הבית בפנים, אומר, זה הולך על הנשמה, על הקדוש ברוך הוא. הוא נמצא למעלה, נמצא בעולם דאצילות. מה הפירוש פשט העני את ידו לפנים? יסוד לפנינו אומר שיהודי עושה את העבודה בפנים של בכל מאדך, פשט העני. העני זה נשמות ישראל. היהודי עובד את השם לעורר את האהבה שלו לקדוש ברוך הוא, והוא רוצה להעלות את האהבה שלו לאצילות, זאת אומרת להגיע לאהבה הכי גבוהה, לאהבה של אהבה רבה ששייך לעולם דאצילות. אז פשט העני, הוא מפשיט את עצמו, הנהיג תכרוך ומתרומם מאהבה מוגבלת, אהבה של בי"ע, לאהבה של עולם דאצילות בפנים. ונתן לתוך ידו של בעל הבית. מה הפשט? ונתן לתוך ידו של בעל הבית. זאת

23:20 אומרת שהוא עושה, הוא מגיע לביטול במציאות, לא רק ביטול היש. זה העניין של נתן לתוך ידו של בעל הבית. זה דרגה אחת. אחרי זה יש נטל מתוכה והוציא, זה העבודה של שוב. אהבה זה הרצוא. אחרי זה יש את העניין של שוב, נטל מתוכה. הוא לוקח את הכוחות מהקדוש ברוך הוא מלמעלה מהאצילות, והוא ממשיך את זה על ידי מעשה המצוות. ממשיך אלוקות מהאצילות פה למטה, והוציא למטה בבי"ע. מה הדין? העני חייב, בעל הבית פטור. מה הפשט? עני חייב פירושו בן אדם שהוא עובד את השם באופן הזה, אז חייב, הוא חייב להמשיך. הוא חייב להמשיך לעבוד את השם באופן הזה. ובעל הבית, אומר, פטור ומותר. הוא אומר מה הפשט בעל הבית פטור. ש-ש-ש-שהוא לא צריך להגיע לחסדי של הקדוש ברוך הוא. זה כאילו פטור ומותר. הוא פועל את הכל על ידי עבודה בכוח עצמי. ממילא שבחסידות מוסבר שלפעמים בן אדם כשהוא, כשאדם יכול לעשות את העבודה בכוח עצמי אז זה עיקר המעלה, שהוא לא צריך להגיע שמלמעלה יתנו לו את הכוחות. הוא עושה את זה לבד, על דרך הבירי לב וכולי. זה צד אחד. אחרי זה יש צד שני. צד שני זה פשט בעל הבית. הפוך. יש מצב שהבן אדם לא יכול לעשות את העבודה, הוא נמצא בשפל המצב והוא לא יכול להתרומם, ואז פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני. זאת אומרת שהבעל הבית זה הקדוש ברוך הוא. הוא זה שנותן לו אתערותא דלעילא. הוא משפיע על הבן אדם את האהבה, נותן לו את הכל מלמעלה, ונתן לתוך ידו של עני. הוא פועל אצל העני. הוא נותן לו את הכל עד הסוף. הוא

25:27 פועל שכל העבודה זה לא מצד האדם. כל העבודה זה בדרך אתערותא דלעילא, על דרך כמו שמובא במאמרים, שהבן אדם לא... זה איש מזריע תחילה, יולדת נקבה, שהוא לא עשה כלום. מלמעלה נותנים לו הכל, משפיעים לו את הכל מלמעלה. זה, זה, זה פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני. יש אבל אופן אחר, זה או שנטל מתוכה והכניס. זה שהקדוש ברוך הוא מגלה גם כן מלמעלה, אבל הוא מעורר את האהבה המסותרת. הרי כל יהודי יש לו אהבה מסותרת לקדוש ברוך הוא. אז נותן מתוכו, הקדוש ברוך הוא מוציא מן ההעלם אל הגילוי את ה-- על ידי, גם על ידי אתערותא דלעילא, בת קול וכולי, ומעורר אצלו. ונטל מתוכה והכניס, שהקדוש ברוך הוא מביא את זה למעלה לאצילות, על דרך מה שכתוב שהמלאכים לוקחים את התפילות של היהודי, אפילו שהם בלי כוונה, מנשקים את זה, מחבקים את זה, מעלים את זה ונעשה כתרים. אז זה הולך מלמטה למעלה, הכל זה מצד הקדוש ברוך הוא. אז בעל הבית חייב ועני פטור. זאת אומרת שגם שם אומרים שאם זה אופן העבודה, מכיוון שהוא בן אדם שהוא לא כלי, הוא עני ואביון, אז הקדוש ברוך הוא חייב להמשיך לעזור לו כל החיים, לתת לו את העבודה מלמעלה למטה, ועני פטור ומותר. זה הכל מצד למעלה. אחרי זה יש עוד דרגה שלישית, שזה כששניהם פטורים, זה כשכל אחד עשה חלק מהעבודה. יש את ה-- פשט העני את ידו לפנים. התחיל אתערותא דלתתא מצד האדם, אבל הוא לא הצליח לגמור את זה. הוא היה צריך את הסיוע מלמעלה, על דרך הבא ליטהר מסייעין אותו. הוא עושה את העבודה, אבל מלמעלה צריכים לסייע לו. אז זה נקרא שחצי

27:16 עבודה עשה אדם וחצי עבודה עשה הקדוש ברוך הוא. או הפוך, כשזה התחיל בדרך אתערותא דלעילא, קודם מלמעלה עוררו את האדם ואז זה פעל אצל הבן אדם שהוא התעורר והוא התחיל לעשות. הוא המשיך, הוא גמר את שלמות העבודה. בשני האופנים האלה אומרים שניהם פטורים. מה אומר רש"י? שניהם פטורים, פטור אבל אסור. אומר המגיד: אפשר פטור, אבל אסור, שהם אסורים וקשורים. אסור מלשון בית האסורים. אסורים וקשורים. הם אסורים וקשורים זה בזה, שהקדוש ברוך הוא קשור לאדם ואדם קשור לקדוש ברוך הוא, וכל אחד כאילו משלים את השני. ודווקא לשניהם נעשה העבודה בשלימות. אז אסורים וקשורים, שהם צריכים כל הזמן להיות קשורים אחד בשני כדי לעשות את העבודה. וזה הפירוש של המשנה על פי חסידות. הוא מספר פה שכשאלטער רבי שמע את הביאור הזה, אז הוא אמר, כך הוא מספר, אלטער רבי שאל את המגיד: אז אם ככה למה תוספות שואל שהיה צריך להיות כתוב הוצאות עם ה'? לפי זה הרי חייב להיות כתוב עם י', כי זה העניין של י־ה. אז מה בכלל השאלה של תוספות? מה ההוה אמינא של תוספות שצריך להתחיל עם ה'? אם מדברים פה על י־ה אז חייב להתחיל עם י'. כמובן זו שאלה על פי חסידות. כן. אז המגיד ענה לו שהשאלה של תוספות זה מכיוון שבעבודה הרי עיקר זה עבודה, דווקא כשזה מלמטה למעלה. מה עושה עבודה זה דווקא כשזה מגיע מצד למטה. עבודה, הכנסה. ולכן הרי המשנה, הדוגמה הראשונה שכתוב במשנה זה מהעני, פשט העני, שזה עבודה של הנשמה. לכן שואל התוספות: זה היה צריך להתחיל עם ה'. ה' זה למטה, י' זה מלמעלה וה' זה הרי למטה.

29:13 אז לכן תוספות שואל: היה צריך להתחיל מסכת שבת דווקא עם ה', שזה מדגיש את המעלה של הכנסה, מעלה של מלמטה למעלה, ולא האות י' שזה מלמעלה למטה. ומה תוספות מתרץ? לישנא דקרא, תורה שבכתב. תורה שבכתב הכל כתוב בדרך מלמעלה למטה, ולכן לישנא דקרא. אז לכן זה כתוב י־ה בדרך מלמעלה למטה. אבל דווקא מצד עבודת האדם, עיקר העבודה זה פשט העני, עבודת הנשמה. אז כאן אנחנו רואים וורט של פירוש משנה. איך? איך לומדים משנה על פי חסידות. וזה היה לפי הסיפור הזה. זה היה אחד מהסיפורים הראשונים של הקשר של המגיד עם אלטער רבי, שיש בזה יסודות מאוד חזקים בתורת החסידות חב"ד. הכל נמצא במשנה הראשונה. על כל פנים, השם יתברך יעזור שאנחנו נלמד במשך השנה הזאת מסכת שבת, ושיהיה טאקע שבת יקר. שבת, תלמיד חכם איקרי שבת. הרי ידוע שבחור שיושב בישיבה ולומד תורה, אז כל החיים שלו, כל השבוע שלו זה מציאות של שבת. ושנזכה טאקע בקרוב ממש לשבת ומנוחה לחיי עולם עם ביאת משיח צדקנו.