שיעורים בדברי ימי ישראל - חלק ג׳ - שלשלת הקבלה

00:01 דובר 1 כי היום אנחנו נדבר בעניינים של היסטוריה. התוכן של השיעור היום יהיה ההיסטוריה של הקבלה. ההיסטוריה של תורת הסוד, תורת הקבלה, ההשתלשלות של תורת הקבלה, פנימיות התורה. איך זה התחיל, איך זה נמשך ואיך זה השתלשל דור אחר דור עד שזה הגיע לתורת החסידות, לתורה של פנימיות התורה כפי שהתגלתה בדורות שלנו, בדורות האחרונים, על ידי הבעל שם טוב, תלמידי הבעל שם טוב, בפרט על ידי אדמו"ר הזקן, האלטער רבי, ורבותינו נשיאינו, נשיאי חב"ד, ועד לנשיא דורנו הרבי. כמה שנספיק בשיעור אחד לספר קצת איך התפתח כל העניין של תורת הקבלה, תורת הסוד. אז דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת, כמו שכתוב בפרשת השבוע, פרשת משפטים: "ואל משה אמר עלה אל ה'". ובזמן של מתן תורה, כפי שכתוב בפרשה, "ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". כתוב בפרשת השבוע שבזמן מתן תורה הייתה התגלות של הקדוש ברוך הוא באופן שראו את ההתגלות של הקדוש ברוך הוא, וגם כן המרכבה העליונה ירדה, ו"מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר". ואנחנו יודעים מה שכתוב, רש"י מביא גם חלק מהעניינים, מאמרי חז"ל, הגמרא במסכת שבת בסוגיה של מתן תורה, שכשהקדוש ברוך הוא התגלה בהר סיני הייתה התגלות לא רק של הקדוש ברוך הוא, אלא גם כן כל המרכבה העליונה וכל הספירות העליונות וכל המלאכים העליונים. הכול היה בהתגלות, ובמילא בזמן מתן תורה היו בגילוי בעיני כל העניינים שאחר כך התבארו בתורת הקבלה ופנימיות התורה. כמו שהרבי אמר פעם בהתוועדות בשבועות שנת תשי"ג. הרבי דיבר אז בקשר לעניין שצריך ללמוד חסידות, ללמוד פנימיות התורה. אז הרבי אמר אז דבר מאוד מעניין. הרבי אמר שאנחנו עכשיו, תורת הסוד, תורת

02:40 דובר 1 הקבלה, זה נקרא נסתר, ותורת ההלכה נקראת נגלה. כן? זה הנגלה שבתורה. הלכה, תרי"ג מצוות, תורה שבעל פה, זה נקרא תורת הנגלה. תורת הקבלה נקראת תורת הנסתר. אז הרבי אמר דבר מעניין, שבמתן תורה היה הפוך. הנגלה היה בנסתר, כי תורת הנגלה לא הייתה בגלוי. לא ראו תורה, לא, לא היה כל— במתן תורה לא— כל התרי"ג מצוות לא, לא ניתנו בגלוי במתן תורה. רק עשרת הדיברות. כן. כל פרטי המצוות היו רק באופן של נסתר, כמו שכתוב ברש"י שברמז בתוך עשרת הדיברות נמצאים כל ההלכות, אבל זה לא היה בגילוי. מה שאין כן תורת הנסתר הייתה בגלוי, כי ראו. מה— בעין ממש הייתה התגלות של המרכבה, הייתה התגלות של הקדוש ברוך הוא. אז כל העניינים של תורת הנסתר במתן תורה היו בהתגלות. העניינים של תורת הנגלה היו בהסתר. אחרי זה נהיה הפוך. על כל פנים, מה אנחנו יודעים? אנחנו מבינים שבעצם כל העניין של תורת הסוד ותורת הקבלה לא התחדש, אה, חס ושלום, באיזשהו זמן. זה ניתן בתורה יחד עם כל התורה כולה שמשה רבנו נתן בסיני, תורה אחת וזה כולל הכול. אבל מה? כאשר נגמר הזמן של מתן תורה ואז התחיל העניין של לפרש את התורה, ארבעים שנה משה רבנו פירש את התורה, אז בגלוי, אז היה העניין של הסוד שבתורה בהסתר. לא, לא, לא, לא היה זמן עדיין לגלות את זה, ולכן בזמן שבני ישראל היו במדבר אז התורה שקיבלו בעיקר זה היה נגלה דתורה, היה העניין של התרי"ג מצוות עם פרטי ההלכות, וזה כל מה שבני ישראל למדו בכללות במדבר. אבל החלק הסוד, החלק הפנימי, אז בזמן משה רבנו עדיין לא הגיע הזמן. וככה עברו

04:51 דובר 1 הרבה שנים. תורת הנסתר הייתה בהסתר. כמובן שהיו תמיד, אחד בדור כמו משה רבנו בעצמו, שבוודאי משה רבנו בעצמו היה לו את כל התורה כולה, אז היה לו אצלו כל התורה, גם הגוף של התורה וגם הנשמה של התורה. ונשמה לנשמה. היה אצלו כל חלקי התורה, אבל בפועל עדיין לא היה זמן, כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים כדי שיגלו את זה, יפרסמו את זה. זה לקח הרבה, הרבה שנים עד שהעניין של תורת הסוד יתגלה בעולם. בדרך כלל אנחנו מייחסים את ההתגלות של פנימיות התורה לרבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי, כמו שכתוב בכמה מקומות גם בזוהר ובכתבי האריז"ל, שרבי שמעון בר יוחאי היה לו את הנשמה של משה רבנו. כידוע, של"ג בעמר בגימטריה משה, כך כתוב, ל"ג בעמר בגימטריה משה. לכן אנחנו אומרים בעמר ולא לעמר, כי ל"ג בעמר זה בגימטריה משה, ולרשב"י הייתה הנשמה של משה, והוא גילה את החלק הפנימי. משה רבנו, אצלו הייתה התגלות הנגלה, ורשב"י הייתה התגלות הנסתר. אז בדרך כלל אנחנו לוקחים בפשטות שעד זמן רבי שמעון בר יוחאי עדיין הנסתר שבתורה לא היה בגילוי, שזה יותר מאלף שנים. רבי שמעון בר יוחאי היה, לפי מה שדיברנו בשיעור הקודם, רבי שמעון בר יוחאי היה מהתנאים שאחרי המשנה, זאת אומרת שבזמן המשנה, סליחה, שאחרי חורבן בית שני, שזה היה אה בכ־כמעט אלף ארבע מאות, אלף חמש מאות שנים אחרי מתן תורה. זה היה הזמן שהיה רבי שמעון בר יוחאי. אף על פי כן, אנחנו מוצאים שהיו גם תנאים לפני רבי שמעון בר יוחאי

06:47 דובר 1 שכבר היה אצלם העניין של סודות וסתרי פנימיות התורה. הגמרא במסכת חגיגה. הגמרא אומרת שרבן יוחנן בן זכאי, שהוא היה הדור הראשון של התנאים, הזכרנו בשיעור הקודם רבן יוחנן בן זכאי, הוא היה הדור הראשון של התנאים בזמן החורבן. אז כבר אצל רבן יוחנן בן זכאי היה שהוא למד סתרי תורה. הגמרא מספרת שהוא דיבר סודות וסתרי תורה, וירדה מהשמיים אש מסביב וכו'. הגמרא מספרת על רבן יוחנן בן זכאי ואחרי זה גם כן על התלמידים שלו, על רבי אליעזר בן הורקנוס. והגמרא שם מספרת שהוא דיבר סודות וסתרי תורה. רבי עקיבא, שהם היו הכל לפני רשב"י. רבי עקיבא גם כן, שהוא לימד כל מיני סודות בתורה לתלמידים שלו. אז הגמרא במסכת חגיגה, יוצא שכל התנ-- לא כולם, אבל שהיו בדורות של התנאים כבר היה לפני רשב"י, כבר היה כאלו תנאים שהתחילו לגלות פנימיות התורה, כמובן רק ליחידי סגולה, רק לשניים שלושה כמו שהגמרא שם אומרת, הגמרא במסכת חגיגה. אין מוסרים סודות, יהיה רק למי שלימדתי וקיבלו רק ל-- שם יש כל מיני כללים. אם מותר ללמוד רק לאחד או רק לשניים, כן? והגמרא שם אוסרת אז איסור גמור לגלות סודות התורה ליותר, וזה הגמרא שמה כותבת דברים מאוד חמורים לאלו שמגלים סודות. זו סוגיה שלמה במסכת חגיגה. למה אם ככה אומרים שרבי שמעון בר יוחאי-- או רגע, יש אפילו עוד יותר. יש גם כן ספרים, לא רק מה שהגמרא אומרת, יש גם ספרים, ספרים בקבלה שנכתבו על ידי תנאים לפני רבי שמעון בר יוחאי. מאוד קצת, אבל יש. יש למשל ספר שנקרא ספר הבהיר. ספר הבהיר זה מדרש מובא בחסידות בכמה מקומות, שזה מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה.

08:57 דובר 1 נחוניא בן הקנה, הקנה היה תנא בדור לפני רבי שמעון בר יוחאי. על דרך זה יש גם כן ספר הקנה. ספר הקנה זה גם ספר של קבלה, שיש על זה מחלוקת מי המחבר, אבל יש אומרים. הרבי הזכיר את זה פעם במאמר לגמרא, תור שמיי, הרבי הזכיר ספר הקנה, שזה יש אומרים שזה גם כן ספר שנכתב על ידי רבי נחוניא בן הקנה. על דרך זה יש ספר שנקרא פרקי היכלות, שזה נכתב על ידי, יש האומרים על ידי רבי ישמעאל כהן, רבי ישמעאל, רבי ישמעאל, התנא רבי ישמעאל, החבר של רבי עקיבא. הרי יש ספר התמונה, גם כן מובא בחסידות, אז הרבי מביא את זה בתירוצים. זה כל מיני ספרים קטנים שהם היו ספרים, ששם יש כבר כל מיני גילויים של סודות התורה, ענייני קבלה. בקיצור, רבי שמעון בר יוחאי נחשב אבל התנא שהוא התחיל לגלות פנימיות התורה באופן של ישיבה. רבי שמעון בר יוחאי היה לו חבורה שנקראת חבריא דרשב"י. רבי שמעון בר יוחאי היה בערך שבעים שנה אחרי חורבן בית המקדש, בערך אני אומר, כן. זאת אומרת, אם אני מדבר בשנים זה בשנים בשנת, אה, ג' אלף עם תת"ק, נגיד, באזור ההוא, ג' אלף עם תת"ק, זאת אומרת בערך לפני אלף שמונה מאות שנים מהזמן שאנחנו נמצאים עכשיו, כן? שאז היה... אלף שמונה מאות, אלף שמונה מאות חמישים, זה היה הזמן של רשב"י, והוא היה לו כבר חבורה, היה לו קבוצה, חבריא דרשב"י, והם היו באזור של הגליל, היו גרים באזור של הגליל, בצפת, טבריה, מירון, באזורים האלה, בהרים האלה, ושם הייתה קבוצה שהם היו בשדות והיו לומדים באופן, רק שלא באופן גלוי, אבל הם

11:00 דובר 1 היו לומדים כבר, רשב"י גילה להם סודות והיה שם סדר שלם. היה רבי אבא, אחד מהתלמידים שהוא היה כותב את הזוהר, רבי שמעון היה מלמד את ה-- את הסודות. היה בזה עניין שלם. רבי שמעון בר יוחאי, אנחנו מכירים את הסיפור שלו מהגמרא שבת, שהוא היה במערה שלוש עשרה שנה, ושמה, כשהוא היה במערה, אז הייתה לו שמה התגלות של אליהו הנביא וגם של רעיא מהימנא, משה רבנו, ועל יסוד הזה נבנה ספר הזוהר. מאוד מעניין מה שהרבי מביא באחד המקומות, בהגהה של תניא, פרק ח' באגרת-- פרק ח' באגרת הקודש, שמובא בכמה ספרים שאצל... שבאמת הזוהר היה הרבה יותר גדול ממה שיש לנו היום. כך הרבי מביא מאחד מהספרים שמביא שבעצם ספר הזוהר זה רק חלק קטן מאוד שנשאר בידינו. ספר הזוהר בעצם היה, כך כתוב באחד מהמקורות שהרבי מביא שמה, שבעצם ספר הזוהר היה לזה אפשר אלפי אלפי דפים, כן? שהיה, הזוהר זה רק האות ז'. כאילו היה, היה, היה סדר א', זה היה א' וב' וג' וד', והז' זה הזוהר, כאילו זה רק חלק אחד. הרבי אומר שלא כולם מקבלים את הנכונות של הדבר הזה, מהאלטער רבי בתניא משמע שזה לא ככה, כי האלטער רבי כותב באגרת הקודש שאת ספר הזוהר רשב"י היה יכול ללמד רק בב' וג' חודשים, הוא היה מלמד את כל הזוהר, ורוב הזמן הוא למד נגלה דתורה. משמע מהאלטער רבי שבאמת הזוהר זה מה שיש לנו, זה מה שרשב"י גילה ולא יותר. על כל פנים, לפועל רשב"י נחשב לנשמה שירדה לעולם כדי לגלות את העניין של פנימיות התורה. עד כדי כך שהיום של ל"ג בעומר, שזה יום ההסתלקות שלו, נחשב כמו שהרבי הרש"ב כותב

13:01 דובר 1 ומה שקשור לל"ג בעומר, ליום של מתן תורה של פנימיות התורה. מכיוון שביום הסתלקות רשב"י גילה את הסודות הכי גדולים. האידרא זוטא. סוף הזוהר. יש אידרא זוטא ששם רשב"י מגלה סודות מאוד מאוד גדולים מהסדר השתלשלות שהוא לא גילה אף פעם בחיים שלו. רזין דרזין. אז ל"ג בעומר נחשב ליום של התגלות פנימיות התורה, וממילא אנחנו מחשיבים את רשב"י להתחלה לתקופה שהיה בעולם גילוי של פנימיות התורה, והתלמידים של רשב"י הם גם כן תנאים מאוד מפורסמים. מאוד מעניין לשים לב לשמות של התנאים שהיו בחבורה של רשב"י. חלק מהם אנחנו מכירים מהמשנה. למשל רבי יהודה. רבי יהודה שבמשנה, אז הוא רבי יהודה בר אילעאי שמוזכר הרבה בזוהר בתור אחד מהחבורה של רשב"י. בזוהר נקרא בדרך כלל רבי יהודה בר אילעאי, לפעמים רבי יהודה סתם. זה אותו רבי יהודה של המשנה. ורבי יוסי, שזה רבי יוסי של המשנה. בזוהר יש גם עוד שמות שלא מוזכרים הרבה במשנה. למשל בזוהר מוזכר מהחברא של רשב"י רבי חזקיה. לא מוצאים אותו במשנה. רב המנונא גם כן, זה לא שם שמוצאים בגמרא פעם או פעמיים, אבל לא, לא, לא. בזוהר זה מוזכר באופן קבוע. רבי ייסא, עוד שם שלא. על כל פנים הייתה קבוצה של רבי שמעון בר יוחאי, שהם היו אנשים מאוד גדולים בנגלה דתורה, והם היה להם גם כן את הישיבה שלהם בפנימיות. מה שאנחנו רואים אבל דבר מאוד מעניין זה שמי שלומד גמרא ומשנה יכול להיות שהוא אפילו לא ידע שהם היו. זה נראה כמו שני אנשים. כשאתה מסתכל במשנה אתה מוצא את רבי שמעון. אתה לא רואה את רבי שמעון של הזוהר. עד כדי כך שכל זמן שהזוהר לא

15:01 דובר 1 היה בהתגלות, היו מאות שנים שהזוהר היה בהסתר. היו המון אנשים שהם לא ידעו. רבי שמעון בר יוחאי בתור זה שכל ההפלאה שלו בפנימיות התורה, וזה יכול להיות גם הפוך. בן אדם שלומד זוהר והוא מכיר רבי שמעון בר יוחאי של הזוהר, בן אדם שמגלה סודות ומדבר על דברים גבוהים, הוא לא יכול להאמין שזה אותו רבי שמעון בר יוחאי שפה במשנה הוא מדבר על עניינים של הלכה ורוב. כאילו שהם שני אנשים לגמרי שונים. זה אחד הדברים שמאוד מאוד מעניין לראות איך שהיה כזה ניתוק, כאילו שאלו שעסקו בנגלה דתורה לא ידעו מפנימיות התורה, כי זה היה דבר שהיה כל כך סכנה, כל כך פחד שלא, שלא רצו. להמון העם היה אסור לדעת מזה. זה היה דבר מאוד מאוד מפחיד מאוד. ובפשטות הסיבה היא כי פנימיות התורה, אם לא מבינים את זה טוב ואם לא יודעים איך להסביר את זה טוב, אז אפשר להיכנס מזה לכל מיני עניינים, בעיות, ספיקות, טעויות בענייני אמונה, עד לחס ושלום ההיפך, לקחת את הדברים בצורה הפוכה מהכוונה, וזה היה הסיבה למה זה לא היה בהתגלות. מה שמעניין זה שאחרי התקופה של רשב"י והחברא של רשב"י, עוד פעם אנחנו לא מוצאים, עוד פעם תקופה ארוכה, לא מוצאים את העניין של פנימיות התורה. לא, לא, לא מוצאים את זה כמעט כי פתאום עוד פעם זה מסתתר. אז עוד פעם בבבל אז כנראה היו גם כן. היו אחד בדור פה ושם. הגמרא מספרת על כל מיני אמוראים, אמוראים שעסקו בספר יצירה והם עשו גולם. עשו, כן, הם עשו, כן. הגמרא מספרת על האמוראים שאנחנו מכירים אותם מהגמרא, על רבא, על, על, על שמות של אמוראים

16:54 דובר 1 של הגמרא, שהם עסקו בספר יצירה, שזה ספר של קבלה, שלא רק שעסקו בזה, הם עשו גם דברים, הם, הם, הם, הם, הם יצרו דברים. בקיצור, זאת אומרת שהיה המושג הזה, אבל גם כן בצורה לא, לא כמו אצל רשב"י עם חבריא, עם קבוצה. עוד פעם חזר והתעלם כל העניין של הקבלה. הספר של רשב"י, ה, ה, המדרשים האלה שהזכרנו קודם לא היו בנמצא. אל תחשבו שזה היה בעולם, כי פתאום זה נעלם, זה הסתתר ולא היה בנמצא. כל הכתבים האלה של ספרי הכתבים של רבי שמעון בר יוחאי, זה היה באופן שלא ידוע בדיוק היום את ההיסטוריה בדיוק מי החזיק את זה, איפה זה היה? כאילו דברים מאוד שמימיים. איפה זה נעלם? איך זה התגלה? אבל בפועל מאות שנים אחרי רבי שמעון בר יוחאי לא היה בכלל ידוע בעולם שקיים כזה דבר שנקרא ספר הזוהר. לא היה ידוע בעולם כל מיני ספרים של קבלה. לא היה, לא היה. מתי עוד פעם התחיל להתנוצץ, לצאת, להתגלות העניין של תורת הקבלה? אז בדרך כלל אומרים, מביאים שבסוף תקופת הגאונים, זאת אומרת אם נגיד את זה, אה, במספרים של שנים, בערך בשנת ד' אלפים תש"ע, לפני אלף שנה, אלף ומאה שנה, זה היה סוף זמן הגאונים. פתאום אנחנו מתחילים למצוא ניצוצות מאוד, מאוד קטנות של קבלה. לדוגמה רב האי גאון, אחד מהגאונים האחרונים של תקופת הגאונים שחי לפני, לפני הרמב"ם, לפני הרי"ף, לפני רש"י, מאה שנה בערך לפני, לפניהם. סוף תקופת הגאונים. אז היה יהודי שקראו לו רב האי גאון. רב האי גאון הוא מגדולי הגאונים בסוף תקופת הגאונים. אז יש כמה וכמה ענייני קבלה שהוא מגלה. יש למשל תשובת רב האי גאון שמובא

18:58 דובר 1 גם במאמרים. שאלו תלמידיו, רב האי גאון, "עשר שמענו, שלוש עשרה לא שמענו", ככה כתוב שמה. שמענו שיש עניין של עשר, אבל אנחנו לא יודעים מה זה שלוש עשרה. זאת אומרת, רצו להבין למה יש שלוש עשרה מידות הרחמים. מה זה המספר י"ג. הם יודעים שיש עשר ספירות, אבל הם לא יודעים מה המספר שלוש עשרה. אז כתוב שמה שרב האי גאון ענה להם שזה שיש עשר ספירות ויש שלושה ראשי ראשים. אז, אה, אחרי זה אנחנו, בחסידות ובמאמרים יש על זה ביאורים שלמים. מה זה העניין הזה של ראשי ראשים? מה זה שלוש עשרה? מה המספר הזה? יש על זה ביאורים. אבל רב האי גאון זה כאילו שתי מילים, שורה. הוא אומר מילה שם. אבל דרך זה עוד כמה ככה ניצוצות, דברים מאוד, מאוד בסיסיים, מילה אחת, מילה פה, מילה שם, שהוא מגלה מפנימיות ענייני הקבלה שהתגלה על ידי הגאונים. זה היה אצל-- זה היה בסוף זמן הגאונים. אמ, מתי אנחנו מוצאים כבר יותר פרטים, יותר פרטים בעניין אנחנו מוצאים אצל, אה, בעיקרון אנחנו מוצאים יותר פרטים אצל, אה, אחרי זמן הגאונים. למשל, אחרי הגאונים, אצל הראשונים אנחנו כבר מתחילים למצוא יותר התפתחות הקבלה, ואז היה תקופה בזמן הראשונים, היה תקופה שהתחיל התגלות חדשה של קבלה. זה התחיל בעיקר בצרפת, בהתחלה, ומצרפת זה עבר לספרד. אה, באותה תקופה אני מדבר בזמן הרמב"ם, באזור ההוא, לפני תשע מאות שנה בערך, היה-- התחיל עוד פעם להתנוצץ אור של הקבלה. אחד מהגדולים המאוד מפורסמים זה הראב"ד. הראב"ד על הרמב"ם. ידוע שהוא היה מקובל מאוד גדול, הוא מביא אפילו ברמב"ם עצמו, בהשגות הראב"ד הוא מביא שהופיע רוח הקודש בבית מדרשנו.

21:21 דובר 1 הוא מביא את זה באחד מהמקומות ברמב"ם. ידוע שהראב"ד הוא חיבר גם כן פירוש על ספר יצירה. שמה הוא עוד פעם התחיל להתפרסם עניין הקבלה.

21:32 דובר 2 הוא, איפה הראב"ד?

21:33 דובר 1 אה?

21:33 דובר 2 הוא איפה?

21:35 דובר 1 הראב"ד? הוא היה גר ב-- הראב"ד היה גר ב-- נראה לי שהוא היה גר בצרפת באיזשהו אזור שמה. אני לא יודע בדיוק. אה, מחפש. על כל פנים. אה, רבי יהודה החסיד. מי היה רבי יהודה החסיד? ספר חסידים. רבי יהודה החסיד היה חכם מאשכנז. זה היה גם כן באותה תקופה, קצת אחרי זה, רבי יהודה החסיד. הוא היה מה, מה-- היה קבוצה באשכנז, בגרמניה, קבוצה של אנשים צדיקים גדולים, והם התחילו גם כן להתעסק בחכמת הקבלה. אז בראשם היה רבי יהודה החסיד. איתו היו עוד קבוצה של אנשים שהיו שמה, הרוקח. אם שמעתם על השם הזה, מובא בשולחן ערוך בכמה מקומות. הרוקח, רבי אלי-- רבי אלעזר. אה, רקח בגימטריה אלעזר. זה היה, היה, הוא היה, הוא היה, הוא חיבר ספרים ודרוש וקבלה, פירושים על ענייני הלכה. היה מקובל גדול, מובא כמה פעמים בחסידות. אז בתקופה ההיא התחיל העניין הזה של קבלה עוד פעם להתעורר לתחייה. אה, כמובן שיחד עם זה היה גם כן התנגדות לעניין הזה של-- היה, היה התנגדות לקבלה. מי שכאילו נתן את הגושפנקא על הקבלה זה היה קודם כול רש"י היה מקובל גדול גם כן. לא ידוע כל כך, אבל רש"י היה מקובל. עד כדי כך שרש"י גם כן בגמרא מביא במסכת סוכה, הוא מביא את העניין של השם המפורש, הוא מסביר את העניין של השם בן ע"ב. זה אחד מהמקומות היחידים שרואים ברש"י גילויים של תורת הקבלה. ודרך זה יש עוד כמה מקומות שמשמה יודעים שרש"י היה מקובל, אבל זה אצל רש"י זה ממש ברמז. ונגיע לרמב"ן, אז שמה כבר רואים בגלוי. הרמב"ן הוא כבר, הוא כבר מפרסם את העניין של הקבלה ממש. הפירוש הרמב"ן על החומש

23:50 דובר 1 מלא עם קבלה. כמעט כל עניין שבחומש הרמב"ן אומר ועל פי הקבלה, והוא אומר, והוא אומר על פי הקבלה, על פי הסוד, והוא אומר ביאור ומפרש את העניינים על פי הקבלה. אה, מה שמעניין זה על הרמב"ם. בקשר לרמב"ם אנחנו יודעים שבגלוי הרמב"ם לא היה שייך לקבלה, עד כדי כך שהקבלה-- מה שהעולם הרגיל אומרים שהרמב"ם בכלל לא ידע קבלה. הרמב"ם היה אצלו היה עניין של חקירה, אדרבה, הוא לא היה מקובל והיה, אה, לא ידע קבלה. אף על פי כן מובא בספרים. הרבי מביא מה שמובא בספרים, ספר שלשלת הקבלה, שבסוף ימיו הרמב"ם למד קבלה, בסוף ימיו. ואפילו אמר שאם הוא היה לומד קבלה קודם אז היה הרבה דברים שהיה משנה. יש כזה, יש כזה, יש כזה שיטה שבסוף ימיו הוא גילה את הקבלה. אצל חסידים מקובל מהבעל שם טוב בשם המהר"ל מפראג אני חושב, שהרמב"ם כן היה מקובל גדול, אבל בגלל שסכנה היה בדור לגלות את הקבלה ולכן הוא לגמרי לא, לא דיבר על זה. הרבי התייחס לזה כמה פעמים והוא הראה שיש חלקים ברמב"ם שאפשר לראות שהרמב"ם כן היה אצלו אפילו חלקים מספר הזוהר. הרבי דיבר פעם על זה שכל החלק הראשון של הרמב"ם, יסודי התורה, אז יש שמה חלקים שלמים שזה אפשר לראות שזה מיוסד על לשון הזוהר ממש. הרבי הסביר והראה שהחמישה הלכות הראשונות של הרמב"ם זה כמעט מילה במילה מהלשון של הזוהר מתורגם בלשון הקודש, שמשמע שאצל הרמב"ם היו חלקים מהזוהר. עוד דוגמה הרבי הביא פעם על העניין של הארבעים שערות שהרמב"ם כותב שהפאה צריך שיהיה לכל הפחות ארבעים שערות. אין לזה מקור בנגלה. המקור זה מקבלה גם כן, ועל דרך

25:52 דובר 1 יש כמה מקומות ברמב"ם שאפשר לראות שכן הרמב"ם ידע, ידע דברים מסוימים, היה אצלו מתוך הזוהר, מתוך הקבלה, אבל לפועל זה דבר מעניין. בגדול, ברמב"ם אנחנו רואים שאצלו היה דווקא לא קבלה, היה חקירה, וזה היה שהתחיל בדור ההוא, התחיל סיפור שלם. בדור ההוא שאנחנו מדברים פה עכשיו, בערך לפני אלף שנה, לפני תשע מאות שנה, אז מצד אחד היו כמה מגדולי ישראל שהם התחילו לגלות ברמזים טיפות, טיפות של קבלה, אבל יחד עם זה, באותה תקופה, באותו דור, התחיל מאוד חזק העניין של חקירה, פילוסופיה, והפילוסופיה התפרסמה יותר, וזה לקח את, מה שנקרא, לקח את הבמה. זה נהיה הגדולי ישראל שהיו באותו דור, כמו הרמב"ם בעצמו, כתב את המורה נבוכים. לפני זה היה רב סעדיה גאון. הוא היה כמה שנים לפני הרמב"ם. הוא כתב גם כן ספרים בצורה של פילוסופיה. רבי יהודה הלוי, כן, שהוא כתב את ספר הכוזרי, ועל דרך זה אז היה אז אצל היהודים שגרו בספרד ובצרפת, אז התפרסם יותר העניין של ללמוד פילוסופיה. זאת אומרת שזה היה בעצם ההפך של הקבלה. קבלה היה יותר קדוש, יותר אלוקי, ספירות, עניינים נעלים, בעוד שאילו פילוסופיה היה יותר שכלי. על פי סדר מחקר השתמשו גם כן עם הוכחות מסוימות, לעולם להוכיח על הקדוש ברוך הוא. זה היה שיטה אחרת לגמרי, וזה היה יותר מפורסם, ובגלל זה הקבלה הלכה קצת לצד. עד שהיה תקופה מאוד גדולה שהיה עד כדי כך היה כאילו פחד ללמוד קבלה, והיה נגד, והיה צודק. היה, היה הלוך וחזור בזכות הרמב"ן ואחר כך בזכות הרשב"א, שהם היו המנהיגים של העם היהודי באותו דור. בזמן שעם ישראל גרו בעיקר בספרד, אז הרמב"ן היה בספרד והרשב"א היה

28:06 דובר 1 בספרד, והם היו מקובלים. אז הם כן קידשו את תורת הקבלה. זאת אומרת הם, הם עשו בטוח שישמרו על תורת הקבלה, ולהיפך, עוד יותר, לאט לאט התחילו להוריד את החשיבות של הפילוסופיה, של תורת המחקר. הרשב"א מאוד, וכידוע, בתשובות הרשב"א יש אריכות גדולה להיזהר מלימוד הפילוסופיה, כי נהיה כבר מדי הרבה. התחילו להיכנס לכל מיני עניינים שכבר היה על גבול להתערב עם חוכמת אומות העולם וכולי. אז ממילא יצא אז שצריכים להיזהר מלימוד המחקר. יש את תשובת הרשב"א הידועה שמובא הרבה פעמים בשלמות, נמנע הנמנעות. זה הרשב"א כתב בקשר לנגד המחקר, כי ספרי מחקר טענו שיש נמנעות. יש דברים שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות, חס ושלום, וזה היה הרשב"א כתב שחס ושלום להגיד כזה דבר. הקדוש ברוך הוא נמנע הנמנעות, על כל פנים. אז היה תקופה שהיה בעד ונגד, ולקח כמה וכמה שנים טובות שלאט לאט החלק החקירתי, פילוסופיה, ירד, ירד, ירד, ואז לאט לאט גם כן תורת הקבלה התחילה להתרומם, לעלות יותר ויותר. הזמן ש... אבל זה לקח כמה מאות שנים, כי בזמן שאנחנו מדברים, בזמן של לפני תשע מאות שנה, זה היה רק קבוצות קטנות מאוד במקומות. כמו שאמרנו, היה החכם מאשכנז רבי יהודה החסיד ובעל הרוקח וכיוצא בזה, יהודים שגרו באותו מקום. ומצד שני היה בספרד. היו כמה, כמו שהזכרנו שמות, והיה קצת בצרפת, אבל לא היה לזה באמת באופן, באופן שזה התפשט לתוך סדר הלימוד. וכיצד זה באופן מסודר? יש את עבודת הקודש שמובא הרבה בחסידות, רבי מאיר בן גבאי, שהוא כבר כתב ספר מסודר בקבלה. היה באיטליה גם כן, היו כמה מגדולי המקובלים באיטליה, רבי מנחם ריקנטי, מובא בחסידות שיטת הריקנטי בנוגע אל הספירות. רבי פרץ הכהן, מערכת האלוקות. זה המחלוקת שיש הרבה בחסידות בנוגע אל הספירות, המחלוקת הריקנטי והמערכת. הם היו מהמקובלים שהיו בתקופה ההיא של לפני שבע מאות, שמונה מאות שנה, אחרי זמן הרמב"ן, בתחילת האלף שאנחנו נמצאים בו עכשיו.

30:30 דובר 1 מתי הקבלה הפכה להיות למשהו מסודר ומשהו חזק ומשהו כזה שהפך להיות לעניין ששייך יותר, להתחיל להתפרסם באופן של פרסום? אז זה כידוע התחיל אחרי גירוש ספרד, אחרי גירוש ספרד, כשבני ישראל היו צריכים לברוח והגיעו אז הרבה יהודים גם כן לארץ ישראל. בתוך כל העניינים האלה אז היה רמ"ק. הרמ"ק היה בן להורים של מגורשי ספרד. על דרך זה האר"י ז"ל היה נכד. הם היו כולם בנים או נכדים של יהודים שהיו צריכים לברוח מספרד, והם הגיעו דרך כל מיני דרכים למדינות אחרות ועד שהגיעו לארץ ישראל. הרמ"ק היה גר בצפת בשנת, בערך בשנת ש', זאת אומרת לפני ארבע מאות, לפני ארבע מאות שמונים שנה מהזמן שאנחנו נמצאים עכשיו. אז הרמ"ק, קראו לו משה קורדובירו, לא יודעים בדיוק איפה הוא נולד ואיפה הוא הגיע, אבל השם משה קורדובירו משמע שהוא היה כן מקורדובה שבספרד, משם הגיע המקור שלו. בפשטות, או אבא שלו, סבא שלו היו משמה, והוא כבר הגיע, הוא היה כבר בארץ ישראל. אז הוא היה, הרמ"ק היה הראשון שעשה ישיבה של קבלה, כאילו הוא התחיל להבין שצריכים, תראה, הכל בתור הקדמה, אחרי החורבן, אחרי הצרה של גירוש ספרד, היה, היה זה עניין שמגיעים לזמן של עקבתא דמשיחא, וצריכים כבר מה שכתוב בזוהר, שיגיע הזמן שלפני ביאת משיח, יתפרסם עוד פעם התורה של הרשב"י. אז הזוהר יצא לעולם לפני שבע מאות שנה בערך. זאת אומרת ספר הזוהר התגלה בהתחלת

32:53 דובר 1 האלף הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. קצת אחרי הרמב"ן, בתקופות שדיברנו קודם, לפני שבע מאות שנה בערך, היה יהודי, קראו לו משה די לאון. רבי משה די לאון, נראה לי. הוא מצא את הזוהר והוא פרסם את זה. ואחר כך, בשעתו כשזה יצא, הייתה מחלוקת מאוד גדולה. היו גדולי ישראל שאמרו שזה לא נכון, שזה כן נכון, שזה אמת, שזה לא, הלך הלוך חזור. לקח הרבה שנים עד ש-- על ידי גדולי ישראל האמיתיים ספר הזוהר התקדש בקדושה כמו שיש לנו את זה עכשיו. זה לקח הרבה שנים עד שספר הזוהר התקבל. הרמ"ק הוא זה שכבר לקח את הקבלה ועשה מזה סדר מסודר. הייתה ישיבה של מקובלים. היו הרבה יהודים שהגיעו לצפת, גדולי ישראל, והם ייסדו שמה את הישיבה לקבלה. ולרמ"ק היה גיס, שהיה הרב שלמה אלקבץ, מי שעשה את לכה דודי. לכה דודי זה נוסח מקודש שהיום כל היהודים אומרים את זה. אבל ר' שלמה אלקבץ היה מהמקובלים ההם שגר בצפת. הוא היה גיס של הרמ"ק. הרמ"ק התחתן עם אחותו, והרמ"ק למד אצל רבי שלמה אלקבץ. הרמ"ק למד את התחלת הקבלה, ואחרי זה כמובן הוא, הוא הגיע לעניינים שהוא גילה, שהוא הבין. לרמ"ק היה חוש נפלא בהסברה וב-ב-ב-בכתיבה, והוא עשה את הספר פרדס רימונים, מה שנקרא בחסידות הפרדס. פרדס להרמ"ק. ספר הפרדס זה ספר שכמו אנציקלופדיה, ספר מסודר כמו ספר ערוך. זה ספר מסודר שבונה את כל הסוגיה של כל תורת הקבלה בצורה מסודרת. זה לא... שולחן, לדעת מי, מה, מו, איפה כל דבר נמצא, מה כל דבר. פשוט כל תורת הקבלה במסכת מסודרת, זה עשה הרמ"ק. לרמ"ק היה את

35:02 דובר 1 התלמיד שהוא האר"י ז"ל. כידוע שהאר"י ז"ל עוד היה לפני זה. האר"י ז"ל היה במצרים. האר"י ז"ל נולד בירושלים, אחרי זה נסע למצרים, ואז האר"י ז"ל למד אצל הבעל שיטה מקובצת, ר' בצלאל אשכנזי. שם הוא למד נגלה, ואז בשלב מסוים הוא התחיל לגל-- היה ב- היה במצרים, כן. אז שם הוא התחיל לגלות את העניין של קבלה. לפי מה שכתוב, כן, ר' חיים ויטאל מספר שהיה אצלו גילוי אליהו הנביא. הוא אמר לו שאם הוא רוצה באמת ללמוד קבלה הוא חייב לנסוע לארץ ישראל, ואז הוא עלה לצפת. כשהגיע לצפת אז הוא למד שנתיים אצל הרמ"ק. האר"י ז"ל למד אצל הרמ"ק, וכשהרמ"ק נפטר אז היה הסיפור הידוע שכשהוא ראה את האש יורד מהשמיים, הוא ראה את העמוד של אש, אז כולם ידעו שהוא צריך להיות הממלא מקום של הרמ"ק. ואז האר"י ז"ל, אה, פתח, ה-ה-ה-- המשיך את הישיבה של הרמ"ק, והוא פיתח את הקבלה כדרכו, ואז נהיה מזה העניין של קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י ז"ל. כן, קבלת הרמ"ק זה שיטה אחת בקבלה, וקבלת האר"י ז"ל זה כבר שיטה הרבה יותר עמוקה, יותר, הרבה יותר פנימית, יותר מסובכת, ראה יותר-- ואדרבה, בסוף קבלת האר"י ז"ל התקבלה בכל תפוצות ישראל, עד שהגיע הבעל שם טוב. ואדרבה, שאצלנו כמובן, כי כידוע שקבלת האר"י ז"ל זה ההלכה, פסק דין אמת לאמיתה. כן, כשרוצים לדעת מהי ההלכה בקטעי הקבלה, אז ההלכה היא כפי האר"י ז"ל. מה הסיפור? הסיפור הוא שהאר"י ז"ל היה-- גם הרמ"ק וגם האר"י ז"ל חיו מאוד קצת שנים. הרמ"ק אומרים שהוא חי אולי ארבעים וחמש שנים, זה היה כל החיים שלו. האר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים. היו אנשים שחיו חיים קצרים

36:56 דובר 1 ונפטרו עוד בצעירות, אבל בזמן הקצר שהם היו הם הצליחו לעשות משהו שלא נורמלי. זה על פי דרך הטבע האנושי. זה לא, איך אפשר בגיל כזה צעיר לעשות כזה דבר? ומגיעים להאר"י ז"ל, כל האר"י ז"ל היה רק שנתיים. האר"י ז"ל התגלה אחרי שנפטר הרמ"ק. אז הוא התגלה, התחיל לפרסם את התורה שלו, שזה היה בשנת ש"ל. הרמ"ק נפטר בשנת ש"ל, לפני ארבע מאות חמישים שנה, והאר"י ז"ל נפטר בשנת של"ב, לפני ארבע מאות חמישים שנה בדיוק, כי השנה הזאת אנחנו היום יהיה בדיוק ארבע מאות חמישים שנה מההסתלקות של האר"י ז"ל, שנת של"ב. אז כל האר"י ז"ל, כל הגילוי של תורת האר"י ז"ל היה רק שנתיים. בשנתיים האלה הוא גילה את כל הספרים שיש מהאר"י ז"ל. האר"י ז"ל לא כתב שום דבר מהספרים שלו, כידוע. יש רק ספר קטן שאומרים שהאר"י ז"ל כן כתב, שזה ספרא דצניעותא, פירוש על ספרא דצניעותא. יש אומרים שזה נכתב על ידי האר"י ז"ל בעצמו, אבל חוץ מזה, מהאר"י ז"ל כל מה שיש זה תורה שבעל פה, שהאר"י ז"ל דיבר במשך השנתיים האלו. היה רבי חיים ויטאל. רבי חיים ויטאל הוא היה תלמיד האר"י ז"ל, והוא כתב את התורה של האר"י ז"ל. כן? הוא כתב את התורה של האר"י ז"ל, שמונה שערים, שזה מה שיש בחסידות. כן? שער הכוונות, שער-- שער-- כל השערים, יש שער הגלגולים, שער רוח הקודש, שער הפסוקים, כל השערים שהוא כתב, ועד לספר עץ חיים, שזה הכלל של כל הספרים האלה. יש פרי עץ חיים, יש עץ חיים, שזה ספרי הקבלה של תלמיד-- שרבי חיים ויטאל כתב. היו עוד תלמידים של האר"י ז"ל שכתבו, לדוגמה, יש את

38:50 דובר 1 הספר עמק המלך שמובא בחסידות, שזה נקרא קבלה של רבי ישראל סרוג, שהוא היה גם תלמיד של האר"י ז"ל. הסיפור היה שמלכתחילה הספרים של רבי חיים ויטאל לא היו בנמצא. רבי חיים ויטאל בשלב מסוים היה צריך לברוח, הייתה רדיפה, הוא היה צריך לברוח מצפת והוא ברח לדמשק. הוא היה גם מה שנקרא היום שאמי, כל הספרדים שנמצאים פה, כן? מגיעים מהאזורים האלה. הגיע מ-- נסע לסוריה, דמשק, חלב, ושם הוא לימד קבלה. לכן היו הרבה מקובלים ספרדים שהם למדו אצל רבי חיים ויטאל. עד כדי כך שהאלטער רבי כותב באחד המכתבים שלו, שאם רוצים לדעת במדויק קבלת האר"י ז"ל על פי רבי חיים ויטאל, צריכים לברר אצל המקובלים הספרדים שהם קיבלו ממנו איש מפי איש, הם קיבלו דברים שהם לא מפורסמים. ככה האלטער רבי כותב באחד המקומות. על כל פנים, רבי חיים ויטאל היה צריך לברוח, הוא ברח לדמשק ואחרי שהוא נפטר הוא ביקש שיכניסו את כל הכתבים שלו לקבר, אז הוא נקבר יחד עם כל הכתבים שהוא כתב, ורק אחרי משך זמן היה איזה חלום. הבן שלו, אגב, זה היה סיפור שעל ידי חלום הוא קיבל רשות להוציא את הכתבים האלה ואז זה יצא, אז הדפיסו את זה. במשך כל השנים האלה, אז כמעט לא היו בנמצא כתבי האר"י ז"ל של רבי חיים ויטאל, היו בנמצא כתבי האר"י ז"ל כפי שנכתבו על ידי רבי ישראל סרוג. זה, בהתחלה עמק המלך היה יותר מפורסם. אחרי זה לאט לאט הפסיקו ללמוד עמק המלך, עד כדי כך שהיו מקובלים שאמרו שאסור ללמוד עמק המלך. רק רבי חיים ויטאל הוא היחיד שיכול ל-- שמה שהוא אומר זה מאה אחוז קבלת האר"י

40:39 דובר 1 ז"ל. אה, הבעל שם טוב עוד פעם החזיר את עמק המלך. הבעל שם טוב אמר שעמק המלך זה מדויק, ויש דברים שעמק המלך למד מהאר"י ז"ל לפני שרבי חיים ויטאל הגיע, שלכן יש הרבה דברים שכתובים בעמק המלך שרבי חיים ויטאל לא ידע עליהם, ולכן למשל כל הסוגיה של רשימו, שאנחנו בסדר לומדים את הסוגיה של רשימו, ברבי חיים ויטאל לא נמצאת הסוגיה של רשימו, זה נמצא בקבלת עמק המלך. הוא שמע את זה מהאר"י ז"ל, ובכלל זה יסוד שלם, בלי רשימו אי אפשר להבין את כל המהלך של הצמצום. מה אמרת?

41:16 דובר 3 יש הבדלים שהם חולקים עליהם?

41:18 דובר 1 אה?

41:19 דובר 3 איזה דברים שהם חולקים ביניהם?

41:20 דובר 1 לא יודע אם יש דברים שהם חולקים, אבל יש דברים שאחד מדבר והשני לא מדבר. אני לא יודע עד כמה הם חולקים. אני לא חושב, לא יודע, לא שמעתי. אה, זה הסיפור של הרמ"ק והאר"י ז"ל. אה, קבלת הרמ"ק התפשטה בעולם, אה, הודות לרמ"ע מפאנו. באיטליה היה יהודי קראו לו רמ"ע מפאנו. כשהרמ"ק נפטר אז אשתו, אה, מסכנה, נשארה אלמנה צעירה, הייתה צריכה פרנסה. הרמ"ע מפאנו היה כנראה יהודי עשיר והוא קנה אצלה את כל הכתבים שבעלה השאיר. הכל היה בכתב יד והוא היה מפרנס אותה. היא קיבלה על זה כסף והיא התפרנסה מזה, ובזכות זה הוא למד את הקבלה. הרמ"ע מפאנו נחשב היום לספרים הכי, אחד מהספרים הגדולים בקבלה. הוא כתב ספרים, הוא כתב קיצור מהפרדס, הספר מובא, הרבי הביא את זה במאמר, פלח הרימון. היה במאמר של באתי לגני, למדנו. היה פלח הרימון, זה ספר של רמ"ע מפאנו, מובא בחסידות. היה ועל דרך זה עוד ספרים, כנפי יונה, עשרה מאמרות. אז הוא למד קבלת הרמ"ק והוא פרסם את זה באיטליה. הוא היה גר באיטליה. אז ככה התחילה להתפשט קבלת הרמ"ק מצד אחד, קבלת האר"י ז"ל אז בצד שני. היה השל"ה הקדוש שהוא היה גר בפראג, היה המהר"ל מפראג. המהר"ל מפראג היה לפני האר"י ז"ל. הוא גר, חי בזמן האר"י ז"ל, אבל היה יותר מבוגר מהאר"י ז"ל. הוא נולד לפני האר"י ז"ל, נפטר אחרי האר"י ז"ל. אבל הרמ"ק, בפשטות המהר"ל מפראג לא, לא למד קבלת האר"י ז"ל. הוא גם חולק עליו, כמו שהוא היה לפני ו-- אבל, אבל אחרי זה יש לנו תלמידי המהר"ל, שזה התוספות יום טוב, כן? התוספות יום טוב על המשנה. הוא היה מתלמידי המהר"ל, אז הוא כבר גם אצלו

43:23 דובר 1 כבר התחיל. אז כבר התחיל העניין של קבלת הרמ"ק, קבלת האר"י ז"ל, להתפרסם באירופה. והתלמיד של התוספות יום טוב היה הבעל שם, לא הבעל שם טוב, רבי אליהו בעל שם, הבעל שם הראשון. רבי אליהו בעל שם, הוא יסד ישיבה של קבלה באירופה. אז התחיל העניין של קבלה בתוך ישיבה גם באירופה. בהתחלה זה היה קבלת הרמ"ק ולאט לאט נכנס גם קבלת האר"י ז"ל. היה בזה, אה, סיפור שלם, כמו שהרבי הריי"צ מספר בספר הזכרונות. אה, אז התחילה קבלה להתפשט באירופה על ידי, כמו שאמרנו, ה-ה-האנשים האלה, רבי אליהו בעל שם, רבי יואל בעל שם, רבי אדם בעל שם, עד שהגענו לבעל שם טוב. הבעל שם טוב קיבל מאחיה השילוני. כידוע, הרבי הריי"צ בעצמו מספר באריכות שלמה איך הבעל שם טוב קיבל מאחיה השילוני, אבל זה קבלה שמימית. אבל חוץ מזה הוא קיבל מרבי אדם בעל שם, שרבי אדם בעל שם קיבל מרבי יואל בעל שם, רבי יואל בעל שם מרבי אליהו בעל שם. רבי אליהו בעל שם היה תלמיד של התוספות יום טוב, שהם היו תלמידים של המהר"ל מפראג, ושם זה ההתפתחות של הקבלה. איך שזה הגיע. יחד עם זה, אז הם למדו, באותם שנים התחילו להתפרסם קבלת הרמ"ק ואחרי זה קבלת האר"י ז"ל, וככה השל"ה הקדוש, שהוא הביא את קבלת האר"י ז"ל ב-באזור שלו, הוא היה גר ב-בפראג, אחרי זה הוא גר בגרמניה, בפרנקפורט, עד שהוא עלה לארץ ישראל בסוף ימיו. אז זה בעצם כללות הסיפור. איך התפתח עניין הקבלה בעולם, הצד הספרדי, איך סיפרנו איך שזה הגיע, בצד האשכנזי זה על ידי האר"י ז"ל והרמ"ק, איך שזה הגיע באירופה ועד שהגיע הבעל שם טוב והבעל שם טוב לקח

45:19 דובר 1 את תורת הקבלה ועשה מזה דרך סלולה, דרך בעבודת השם, שזה דרך החסידות שיש לנו היום, תורת החסידות. הבעל שם טוב כמובן דיבר רק בעבודה, לא כל כך הסביר את הקבלה. אחרי זה הגיע המגיד, דיבר קצת יותר קבלה עם ניסיונות של הסברים בחסידות. זאת אומרת, יותר הסביר איך תורת הבעל שם טוב קשורה עם תורת הקבלה, ועד שהגיע אדמו"ר הזקן, חסידות חב"ד. כמו שאדמו"ר הזקן כותב בתניא, באגרת הקודש סימן ח', שכל התפקיד שלי זה לבאר את תורת הבעל שם טוב על פי קבלת האר"י ז"ל. כך כותב בתניא. זאת אומרת שהרבי לקח את היסודות של קבלת האר"י ז"ל, ועל פי זה הוא הסביר כל הסוגיה של אחדות השם, השגחה פרטית, נשמה, כל מיני עניינים שהבעל שם טוב עשה מזה יסודות העבודה. אדמו"ר הזקן הסביר איך זה הכל מיוסד על תורת הקבלה, תורת האר"י ז"ל. צריכים כמובן, אי אפשר לסיים את השיעור בעניין הזה בלי להגיד שהרבי הרש"ב נ"ע אומר בתורת שלום שהעולם אומר שחסידות זה ביאור על הקבלה, זה טעות. האמת היא שקבלה זה ביאור על חסידות. זה נשמע כזה וורט פצצה כזאת. באים להגיד פתאום, פתאום קבלה. איך אתה אומר קבלה זה ביאור על חסידות? הרי קבלה היה לפני זה, חסידות הגיע לבאר קבלה. אף על פי כן, הרבי הרש"ב נ"ע אין לו פחד להגיד את זה שקבלה זה ביאור על חסידות. מה הפשט בזה? אז יש בקונטרס ענינה של תורת החסידות, יש מזה ביאור מהרבי. תראה, הרבי מסביר מה הפשט שחסידות זה לא ביאור על הקבלה, אלא אדרבה, קבלה זה ביאור על חסידות. זה קשור עם כל העניין של קבלה. זה חלק הסוד, זה

47:10 דובר 1 קשור למדרגה הרביעית כנגד עולם האצילות. מה שאין כן חסידות זה חלק היחידה, דרגה החמישית. במילא אם זה הדרגה החמישית, אז אי אפשר להיות שזה יהיה פירוש. אדרבה, זה העצם והכל זה ביאור. חסידות זה בעצם תורה של משיח שמסביר את העניינים. קבלה מבאר איך זה בגופא דמלכא. בקיצור, יש שם הערה של הרבי שמבאר את העניין. גם כן חייבים, בשלמות העניין, חייבים להוסיף כשמגיע לעניין של חסידות חב"ד. כמובן שזה לא קבלה, כי חסידות חב"ד זה חב"ד, חכמה, בינה, דעת, שמבאר ומביא עניינים של קבלה. אבל מי שכן היה מקובל בגלוי בחסידות חב"ד זה היה אבא של הרבי, ר' לוי'ק, שאצלו היה בגלוי העניין של לימוד הקבלה, והוא עוד פעם החזיר את העניין של הקבלה כפשוטה, קבלה. הוא כתב הרבה עניינים שרק אפס קצהו נשאר לנו בארבעה כרכים של הכתבים, תורת לוי יצחק וליקוטי לוי יצחק. אבל כפי שהרבי סיפר ואלו שהיו שמה בבית סיפרו, שאצל ר' לוי'ק היה אלפים של גיליונות שר' לוי'ק היה כותב כל הזמן. כל יום היה יושב שעות וכותב וכותב וכותב. כתב הרבה עניינים בתורת הקבלה ונשאר אצלנו רק אפס קצהו. כמובן שר' לוי'ק וקבלה זה משהו אחר לגמרי. זה משהו נפלא איך שהוא לוקח עניינים כאלו עמוקים של קבלה ועל פי זה הוא מבאר סוגיות שלמות בש"ס והלכה וגמרא. חיבור מאוד מאוד מעניין ועוד עמוק בין, בין נגלה חסידות וקבלה בסגנון של ר' לוי'ק. על כל פנים, שהריבונו של עולם יעזור שנזכה כבר לטעום מחדש פנימיות התורה, תורתו של משיח, שיתגלה במהרה בימינו.