הסבר סדר קריאת שמע שעל המיטה

00:00 יכול להיות, או זה עניין של מסעות. ובן אדם, היום בין ירכי בטן אמו, תשעה חודשים, היום שהוא יוצא מהבטן של האמא עד שמגיע הרגע שהוא מתחיל את הלידה שלו לעולם הזה גופו. אז בכל זאת יש את המ"ב מסעות, שזה מ"ב... עוד מסע ועוד מסע ועוד מסע, עוד עם האמא. אז הרבי מסביר שברכת האבות והסיכס. כל העניין של מסע, יש את זה בכלל חיי האדם. יש את זה גם כן בכל יום ויום. בן אדם קם בבוקר. אז כל הדברים יש כלל ופרט, כמו כל העניינים בתורה יש בכלל ופרט על כל העניינים של המצווה. יש את זה בכלל עם ישראל שהיה במדבר במ"ב מסעות מאז יציאת מצרים ועד שהגיעו ליעד יריחו. על דרך זה יש את המ"ב מסעות בכלל חיי עם ישראל, כמו שמובא בפסוקים שיריחו הולך למשיח. המשיח נקרא יריחו, כמו שלמדנו ... גם כן בנוגע את העניין של "והריחו ביראת ה'". עניין של מורח ודאין, משיח, בעניין של ריח, שיש לו עניין של ריח. משפט על פי הריח. שזה העניין של יעד יריחו, משיח. אז בכלל חיי עם ישראל, אז כל המשא ומתן זה מיציאת מצרים עד ביאת משיח צדקנו. על דרך זה בחיי האדם הפרטי. אז יש את זה, כל יהודי, את המ"ב מסעות. על דרך זה בכל יום ויום, אומר הרבי במאמר ... שכשיהודי קם בבוקר, מודה אני זה יציאת מצרים. כשאדם קם בבוקר אז הוא שוכב במיטה. אז ראשו ורגליו וגופו, הכל נמצא בשווה. זה נשמה באף, עדיין אין לו את הנשמה. אין לו עדיין נשמה ניצבת באופן שבפועל אין לו עדיין ... ושום

02:04 חיות. יש לו רק גוף, ורק עכשיו מתחיל את התנועה הראשונה. עדיין לא ... הידיים שלו עדיין טמאות. ואז הוא אומר "מודה אני לפניך", שזה התנועה של יציאת מצרים. זה התנועה הראשונה. תראה שהוא מתחיל לצאת מהמצבים של גוף, נפש הבהמית. מודה אני. אחרי זה יש את ההמשך, איך שממשיך הסדר העבודה של היום בברכות השחר ועד אחרי התפילה, אחרי זה לימוד התורה וכל העניינים של סדר היום, עד שמגיעים ליעד יריחו. איפה זה יעד יריחו? אומר הרבי, יעד יריחו ביום יום זה הקריאת שמע שעל המיטה. הקריאת שמע שעל המיטה, בפרט "בידך אפקיד רוחי", שמה זה הנקודה של יעד יריחו. ואז זה מגיע, הבן אדם מגיע בקריאת שמע שעל המיטה, מגיע לבחינה הזאת של יעד יריחו. מה זה יעד יריחו ביום יום בעבודה של קריאת שמע שעל המיטה? והרבי מסביר שהעניין של ריח וטעם זה קשור עם יראת שמיים. כן, זה קשור עם יראת שמיים. יש משיח, כן, יש לו, כתוב הלשון "והריחו ביראת ה'". זאת אומרת שהעניין של הריחות זה שמשיח יהיה לו חוש הריח. כן, יהיה לו חוש הריח והוא יוכל להריח על הבן אדם, לראות אם הבן אדם הזה הוא באמת כמו שהוא נראה כלפי חוץ. יכול להיות שכלפי חוץ הוא נראה טוב, אבל בפנימיות זה יכול להיות להפך. או גם כן להפך. יכול להיות שכלפי חוץ לא נראה טוב, אבל בפנימיות הוא טוב. זה יהיה הכוח של משיח, שיגלה את הפנימיות. זה יהיה מצד שמשיח יהיה ביראת שמיים. מצד שיהיה בדרגה כל כך גבוהה של יראת שמיים, אז יהיה לו חוש הריח לראות את הדברים הרבה יותר. בן אדם רגיל, כדי לראות דברים הוא צריך לראות.

03:59 ראייה, שמיעה, אין עדיין... מה שאנחנו רואים, צריך להסתכל על הדברים, להבין אותם. אבל מי שיש לו יראת שמיים אז יש לו חוש הריח. הוא יכול להריח שמשהו לא בסדר. על דרך כמו שמספרים את הסיפור על הרבי הרש"ב נ"ע, שהרבי הרש"ב אמר שהוא לא רוצה להתערב בעניינים של אגודת ישראל. הרי כמה דברים בשנים ההם, שכל מיני גדולי ישראל הלכו והרבי הרש"ב יצא מזה. הוא לא רצה להשתתף, ועל פי ... לא יכול היה להסביר, והוא אמר שהוא מריח שזה לא בסדר. כשהתחיל עוד כל העניין של הציונים, כל העניין הזה, ומתחילים בשנים הראשונות, בשנות הסמ"ך שהתחיל כל העניין של הציונות, וזה היה הרבה רבנים וצדיקים ואדמו"רים, והרבי הרש"ב עזב, ולא היה מובן למה. היה נראה שהכל זה קודש קודשים, הכל היה. הרבי הרש"ב אמר שמריח משהו לא בסדר. אז הרב חיים דוידזקי[?] שאל אותו איך הוא סומך על הרגש, שהוא סומך על משהו כזה. אז הוא אמר, כן, שיהודי שאצלו היחידה שבנפש מאירה, אז הוא יכול לסמוך גם על חוש הריח. זאת אומרת, הנקודה של הריח, מיראת שמיים, שמצד מה מריח? מה, אתה קראת משהו? מה זה? קראת משהו על זה? תגיד, תגיד. אה? זה קשור למשהו שאתה למדת? שמעת איזה משהו מוזר? תגיד, אה? יש את העניין הזה וזה מובא בספר. כן. זאת אומרת שלריח מיראת שמיים. זאת אומרת שעל ידי יראת שמיים אז יש את הכוח של לסמוך אפילו על עניין של הרגש. אפילו שאין לך על זה הסבר, ובגלוי אתה לא רואה ואתה לא מבין. אין לך הסברה. זה עניין של חוש הריח. אז ממילא זה נקודה

05:56 של זה. הנקודה של עניין יראה, את הנקודה של "והריחו ביראת ה'", זה עבודה של יראת שמיים אמיתית, ירא שמיים אמיתי. זה שיש לך יראת שמיים אמיתית, אז אתה יכול גם להרגיש. לפעמים אתה לא יודע להסביר או אתה לא יודע את המקור, אבל אתה יכול להרגיש שכאן הדבר הזה, משהו שצריכים להיזהר מזה. משהו כאן לא בסדר. משהו כאן מריח. הנקודה הזאת זו נקודה מאוד מאוד מאוד יסודית בעבודה. תראה, יש דברים. יש דברים שכתובים מפורש בשולחן ערוך. כתוב בשולחן ערוך שאסור. אז אם זה אסור, אז אסור. כן, יש דברים שלא כתוב מפורש בשולחן ערוך שזה אסור. יש דברים שאולי כן כתוב, אתה לא יודע איפה זה כתוב. כן, יש דברים שבממש לא כתוב. אז צריך להיות לפעמים בעניינים האלה, צריך להיות עניין של להריח. צריך להיות הרגשה, חוש הריח. זה לא נראה לי שזה מתאים, משהו כאן מריח לא בסדר. אפשר שזה בסדר. משהו כאן, משהו כאן לא הולך כמו שצריך. כשיש את ההרגש הזה, אז זה שומר על הבן אדם. מתי הבן אדם יש לו את ההרגש הזה? כשיש לו יראת שמיים. אדם שיש לו יראת שמיים אמיתית. יש סיפור על איצ'ה דער מתמיד, הוא ידוע. איצ'ה דער מתמיד הרי היה סמל של יראת שמיים. אז היה סיפור שהיה בזמן של הרעב של לנינגרד, משהו כזה, ולא היה מה לאכול. היו שתי, שתי, שתי מאפיות. הייתה מאפייה שהייתה מהדרין מן המהדרין, והייתה מאפייה אחרת שגם הייתה מהודרת אבל לא כל כך. בקיצור, הוא היה מאוד מאוד מאוד מחמיר, אז הוא מאוד נזהר והוא לא, הוא לא אכל רק מהמאפייה שהייתה הכי מהודרת, אבל לא היה

07:56 שם אוכל. הייתה תקופה שפשוט לא היה מה לאכול מהמאפייה הזאת הכשרה, לא היה מה לאכול ולא היה שום דבר. ועברו כמה ימים שאיצ'ה לא אכל ופשוט חשבו שהוא הולך למות. אז ממילא החליטו לעשות לו רמאות. ובקיצור הביאו לו משהו ואמרו לו שזה מהתנור, מהמאפייה של קנאפל[?]. מאפייה מחז[?], אז הוא הלך, נטל ידיים בקיצור, והתחיל. ואז התחיל לעשות כל מיני כוונות. הוא התחיל להגיד את הברכה, אבל זה לקח לו מאוד הרבה זמן להגיד, וככה להריח, בברכה של המוציא הריח והריח והריח עד שהתעלף. וזהו, התעלף. אז היו צריכים לקחת אותו לבית חולים. בקיצור, כל המעשה. כן, אבל בסוף כן. אז מה היה? כי זה היה לחם שהוא לא היה אוכל משם. אז אפילו שהוא לא ידע מזה, אבל היה לו איזה הרגש שמשהו לא בסדר, הוא לא יכול לפעול על עצמו. על זה יש הרבה סיפורים אצל חסידים. כן, שהיה להם את העניין הזה, שהיה להם ההרגש, את העניין הזה, ועל סמך זה הם ניצלו מכמה וכמה מכשולים. תראה, אז זה הפירוש "והריחו ביראת ה'". אז אומר הרבי באחד המאמרים שבעבודה, עבודה הזאת זו עבודה של קריאת שמע שעל המיטה. קריאת שמע שעל המיטה זה אחרי כל העבודה של היום. אדם כל היום אז הוא עושה כל מיני דברים, כל מיני פעולות, מצוות ומצוות, בין כאן ושם, כל הדברים. מגיע סוף היום, צריך חשבון הנפש מכל הפעולות שעשה, ואז הוא אומר קריאת שמע שעל המיטה, ואז הוא עושה תשובה על עניינים שצריכים לעשות תשובה. ואחרי כל זה, כשאדם הוא כבר בתכל'ס, הלוואי, בסוף היום, מה הדבר האחרון? זה "בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה' א-ל אמת". מה זה

09:45 "בידך אפקיד רוחי"? "בידך אפקיד רוחי" זה מסירות נפש לאלוקות. כן, לא יודע מה, בפשטות "בידך אפקיד רוחי" זה מדברים שאני הולך לתת את הנשמה שלי, כן, לה', לפרוע את הפיקדון. הולכים לישון אז מוסרים את הנשמה בתור פיקדון ואומרים לה': אתה שומר הפיקדון, שמחזיק אותנו, שמסר לך שומר. הקב"ה לוקח את הנשמה והוא שומר על הפיקדון שלי ומחר הוא יחזיר לי. זה בפשטות "בידך אפקיד רוחי". אבל לפי חסידות "בידך אפקיד רוחי" זה העניין של הרגש באלוקות. זו התנועה של יהודי, אחרי כל העבודה של כל היום הוא מוסר את עצמו לאלוקות. זה המסירות נפש לאלוקות של כל העבודה של היום שלו. כמו שכתוב באחד מהמאמרים של הרבי, שזה העניין של כל מה שעבדתי, כל מה שפעלתי, אני לא לוקח לעצמי שום דבר. הכל אני מוסר לקדוש ברוך הוא. בן אדם במשך היום יכול להיות שעשה מצווה גדולה או למד הרבה תורה, עשה מצוות, עזר ליהודי אחר, ועשה כל מיני דברים טובים במשך היום, שעשה, בסך הכל עשית. אז יכול לחשוב: יש לי הרבה דברים. יש לי כל מיני דברים טובים שעשיתי. אני למדתי ואני פעלתי ואני עשיתי ואני בניתי. אני זוכר את כל מה שעשיתי, כל מיני דברים טובים. אז מגיעים ואומרים "בידך אפקיד רוחי". כל מה שפעלתי וכל העניינים זה הכל מסור. גם זה כתוב באחד המאמרים גם כן. אבל בנוגע לעבודת הנפש, אז עבודת "בידך אפקיד רוחי" זה המסירות נפש שיהודי מוסר את עצמו לאלוקות. וזה "והריחו". זה העניין של "והריחו ביראת ה'", התנועה, זו התנועה הזאת. זה מה שמקשר את היהודים לקדוש ברוך הוא, וזה נותן את הכוח שאנחנו

11:39 יהיה לנו את חוש הריח כדי שנראה מה מותר לעשות, מה אסור לעשות, איך צריכים לעבוד את השם באופן האמיתי. וממילא זה זה העניין. אז כשבן אדם, זה כלול העניין של יום הולדת. כל העניין של יום הולדת זה שבן אדם צריך לעשות דין וחשבון מהשנה, כמו שהרבי כותב, וכל שנה זה תקופה חדשה בחיים של בן אדם. אז שמה זה גם כן כלול. כן, אז מגיע. אז כמו שיש כל יום ויום קריאת שמע שעל המיטה, שזה הסוף של יום אחד ואז מתחילה הכנה ליום חדש, על דרך זה גם כן ישנו עניין של יום הולדת של כל אחד ואחד, ואז עושים חשבון הנפש מכל מה שעבר במשך השנה, ואז צריך להיות ״בידך אפקיד רוחי״, שהאדם מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא, וכל העניינים שהוא עשה מוסר את זה לקדוש ברוך הוא. כן, ואז הוא מתחיל, כן, תקופה חדשה ומציאות חדשה. כמו שהרבי אמר פעם, פירש גם כן את הפסוק ״וקווי ה׳ יחליפו כח״. אני שמעתי את זה מהרבי כמה פעמים. באחת השנים האחרונות הרבי חזר על זה הרבה פעמים. כן, שכתוב ״וקווי ה׳ יחליפו כח״. שמי שיש לו תקווה ואמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא, הוא מחליף כח. מה פירוש מחליף כח? שנותנים לקדוש ברוך הוא דברים ש... בן אדם בלילה הולך לישון ונותן לקדוש ברוך הוא את הכוחות של היום שהוא עבד איתם, התייגע איתם וזה, ואז ממילא נותנים לו כוחות חדשים. ״יחליפו כח״, שמחליפים: נותנים לקדוש ברוך הוא את הישנים והוא נותן לנו חדשים. על דרך זה, זה כל יום ויום. בן אדם הולך לישון, הולכים לישון עם קריאת שמע שעל המיטה כדי

13:31 צריך ללכת לישון עם קריאת שמע שעל המיטה, וממילא הוא מוסר את עצמו ב״בידך אפקיד רוחי״, ואז נותנים לו כוחות חדשים שלמחרת יוכל להתחיל יום חדש עם התחדשות, עם כלים חדשים. בכלל, עבודה של קריאת שמע שעל המיטה זה התחלת העבודה של חסיד. שיטת הרמב״ם במאמרים שמדברים על קריאת שמע שעל המיטה. מסבירים, אומרים ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״. אז יש פה שלושה עניינים. ״ויהי ערב״ זה העבודה של הלילה. ״ויהי בקר״ זה העבודה של הבוקר, של שחרית. ״יום אחד״ זה העבודה של כל היום. זאת אומרת שהסדר העבודה זה קודם ״ויהי ערב״, שזה העבודה של קריאת שמע שעל המיטה. אחר כך יש את ״ויהי בקר״, שזה העבודה של תפילת שחרית. אחרי זה יש את העניין של ״יום אחד״. וזה הסדר הזה מדויק. זאת אומרת שכל דבר זה הכנה לדבר שאחרי זה. קודם כול צריך להיות ״ויהי ערב״. אז יסוד התחלת העבודה זה ״ויהי ערב״, זה קריאת שמע שעל המיטה. אחרי שיש את העבודה של ״ויהי ערב״, אז יכול להיות גם כן שלמחרת יש לו עניין של ״ויהי בקר״, שזה העבודה של לקום בבוקר ובעבודה של הבוקר. בשיטת חסידות, שכדי שיהיה את העבודה של הבוקר, העבודה התחילה של הבוקר יהיה כדבעי, אז זה תלוי באיזה עבודה של קריאת שמע שעל המיטה. ״בערב ילין בכי ולבקר רינה״. כן, אבל בלילה הולך לישון. בכי זה עניין של קריאת שמע שעל המיטה. אז על ידי זה ״ולבקר רינה״. אז בבוקר יש אצלו את העניין של עבודת התפילה. מתי שיש עבודת התפילה כמו שצריך? זה רק כשיש הקדמה של קריאת שמע שעל המיטה.

15:47 בפשטות. הסיבה לזה היא כמובן בפשטות. עבודת התפילה, מה זה עבודת התפילה? עבודת התפילה בפרט. עבודת התפילה, איך שחסידות מדברת על העניין של עבודת התפילה, זה תפילה מלשון התופל כלי חרס. תפילה מלשון התחברות. חסידות מסבירה לנו מה העניין של עבודת התפילה. העניין של עבודת התפילה זה שאדם מחבר את עצמו לקדוש ברוך הוא. תפילה מלשון התחברות. תפילה זה זמן שבו הבן אדם מתחבר למקור, מתחבר לקדוש ברוך הוא, מחפש את הקדוש ברוך הוא ורוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. אז זה כל המטרה של עבודת התפילה, להתעורר באיזה הרגש, עם חיות, איזה קירוב, איזה תנועה של, של, של, של אהבה, של יראה. אני לא מתכוון למדרגה של אהבה ויראה, כמובן לא למה שלומדים בפרק נ׳, כן, גם לא מה שכבר למדנו לפני פרק נ׳, אבל על כל פנים, איזושהי הרגשה של... עבודת התפילה זה אתה מתבונן במילים של התפילה, על ידי זה נהיה איזושהי תנועה של רצון וצימאון לאלוקות. אז כדי שזה יקרה צריך לרצות את זה. בן אדם צריך שיהיה לו את הרצון לעניין הזה. אם בן אדם לא, לא מרגיש שחסר לו בכלל, אז הוא לא מחפש את זה. בן אדם מרגיש בסדר ומרגיש שהוא בטוב, שהכול בסדר ולא חסר לו שום דבר, אז למה יהיה לו צימאון בכלל? לא מרגיש שהוא צמא, לא מרגיש שהוא רעב. הכול טוב, כן, לא יודע מה חסר לו בכלל. כן, כתוב כשבנו את בית המקדש השני, יש מדרש, כן, כשלומדים עכשיו את חגי, כתוב שכשבנו את הבית השני אז הזקנים שהיו בבית ראשון היו בוכים. למה הם היו בוכים? חגי, כל

17:44 העולם היו שמחים. בונים בית המקדש. מה יכול להיות יותר מזה? השמחה הכי גדולה. אבל הזקנים בכו. למה? כי הם ידעו. הם ידעו מה היה חסר. הם הכירו את בית ראשון וידעו מה היו הגילויים שהיו בבית ראשון. אז הם ראו מה כאן היה. אז הם בכו. מתי אתה יכול לבכות? מתי אתה יודע מה שחסר לך. מה שחסר, אתה לא בוכה על שום דבר. על דרך זה בעבודה הזאת, כן, צריך שיהיה לך כדי שאתה בתפילה תחפש את הקדוש ברוך הוא, תרצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. צריך שיהיה לך איזשהו רצון לחפש אותו, ואת זה פועלים בקריאת שמע שעל המיטה. קריאת שמע שעל המיטה, בן אדם מתבונן בקריאת שמע שעל המיטה, מתבונן בירידת הנשמה למטה. הרי העבודה של קריאת שמע שעל המיטה זה העבודה דתשובה. זה העבודה של, של, של, של, של, של תשובה, שהאדם מתבונן בנשמה שלו שירדה לעולם ויש לה תכלית, מה היתה הכוונה. זה הפירוש של חשבון הנפש. חשבון הנפש. יש הרי כמה סוגים של חשבון הנפש. יש חשבון הנפש, כמו שהרבי אמר פעם לבחור. סיפרתי את זה כבר הרבה פעמים. הרבי אמר ביחידות לבחור שיש קריאת שמע שעל המיטה של חסידות ויש קריאת שמע שעל המיטה שכל יהודי חייב לעשות. קריאת שמע שעל המיטה שכל יהודי חייב לעשות זה פשוט כל יום. איך עבר היום? מה עשיתי היום? מה עשיתי טוב? מה עשיתי לא טוב? בלי זה יהודי לא הולך לישון. בן אדם צריך כל יום. זה לא קשור לעבודה, זה לא חסידות. זה עוד לפני חסידות. בן אדם נורמלי, בן אדם בריא, בן אדם שהוא, אה, יש לו איזשהו סדר בחיים, הוא לא חי בתוהו ובוהו וחושך. אז הוא, אז הוא גומר יום. הוא צריך לדעת מה

19:36 היה, מה הוא פעל היום, מה עשיתי, מה לא עשיתי, איך עבר היום. הדבר הזה זה עדיין לפני העבודה של קריאת שמע שעל המיטה שכתוב במאמרים. זה פשוט קריאת שמע שעל המיטה של בעלי עסק אפילו. כן, עבר היום. מה עברתי היום? קמתי בבוקר, למדתי, התפללתי, לא למדתי, התפללתי טוב. איך עבר? בחור ישיבה זה בבוקר. היה סדר חסידות. איך היתה התפילה? איך היה נגלה? בסדר. אז יש את סדר היום וזה חייבים לעשות כל יום ויום. קריאת שמע שעל המיטה לדעת סדר היום, בלי זה אנחנו לא מדברים. יש אבל קריאת שמע שעל המיטה שכתוב במאמרים. במאמרים מדובר בקריאת שמע שעל המיטה יותר ארוך, יותר עמוק. זה שאתה לא רק חושב על היום, אלא אתה חושב על כל הכוונה בשביל מה אני חי, או בלשון הסידור, זה בלשון הגמרא, בואו ונחשב חשבון של עולם. כן, לחשוב, כן, כל הכוונה של הנשמה. יש נשמה, למה היא פה? הקב"ה ברא אותי, ברא את העולם, ברא את הנשמה. כתוב במאמרים, הנשמה מאיפה היא יודעת מה זה הנשמה? כן. לאיפה היא מגיעה ולמה, איפה היא הלכה? כן. ולמה הנשמה התלבשה בגוף? מה אני עושה פה? מה היתה הכוונה? ובמילא מה אני צריך לעשות? ואז יש את ה... כמו שהרב צבי אליקייב[?] מסביר מים מנסים עליה ציר תנו, השלוש פרטים איך היה צריך להיות עבודת ה'. כן, ואיך היה בפועל, איך היה. איך היה, איך היה צריך להיות, איך היה יכול להיות, איך בפועל, איפה שהשם, כן. זאת אומרת איך מצד הכוונה מה צריך להיות הכוונה ואיך בפועל הייתי צריך להתנהג? כן, ואיך התנהגתי בפועל. אז הבן אדם צריך לחלק את החשבון נפש שלו, להתבונן. כן, אז זה, זה כבר, אתם יודעים, זה

21:26 כבר עניין יותר עמוק. יש כאן חשבון הנפש של הנשמה, יש תכלית בחיים. ואז אני מתבונן וזה פועל אצלי. אז כשיש את כל ההקדמה הזאת, אז קריאת שמע שעל המיטה זה לא סתם קריאת שמע שעל המיטה מילים. אז יש פה בקריאת שמע שעל המיטה הרגש של איזה... יש איזה מטרה בחיים. יש מטרה בחיים אז אני מחפש את זה. אז אני מרגיש איפה אני, איפה אני מגיע, איפה אני נמצא. ואז יש את הרגש שאני מרגיש שאני רחוק מאלוקות. ראו מה עוז יחזקאל, ואז רוצים לחפש את האלוקות, רוצים להתקרב, ואז אתה עושה החלטה שמחר וועט זיין גאר אנדערש. כמו שהרבי תמיד היה אומר את האבות מגרש בר, וקוצק, מחר וועט זיין גאר אנדערש. ומחר בבוקר אני אקום ואני אלמד סדר, נתפלל. נתחיל יום חדש עם מסך חדש של אלוקות. אז, ואז ויהי בוקר. אם יש את ה״ויהי ערב״, הערב אני, אני, אני התעוררתי בערב עם הרגשה של מרירות מהריחוק שלי מאלוקות, אז בבוקר אני מחפש את הקירוב. אז התפילה היא תפילה. ואז יש יום אחד. מה זה יום אחד? יום אחד זה מה הולך כל היום. עכשיו במשך היום יש את העניין של אחד. מה פירוש אחד? שבכל דבר הוא מחפש אלוקות, כבוד אלוקות. הסברנו עניין של אחד, הנקים דרוכס, להמשיך את הקב"ה בעולם. בעולם אצל בורא זה ונגלה או באוכל או בשני הדברים. יש במשך היום ובמשך כל היום הוא יהיה קשור לקב"ה. אז זה הסדר, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, הכל מתחיל מקריאת שמע. זאת אומרת ככה. זאת אומרת, והנקודה היא שקריאת שמע שעל המיטה, יש בזה שני עניינים, וכך מוסבר וכך באים. יש את העניין של קריאת שמע

23:29 למיטה בתור הסיום של כל העבודה של כל היום. זה הסך הכול, זה עניין אחד של... זה סך הכול של כל היום. גם בבוקר נראה לי, לפני התפילה, הכנות, סדר כל העניינים. מגיע הלילה, סוף היום, הולך לישון. אז יש את חשבון הנפש של היום והסך הכול של היום. ואז יש את הווידוי של כל מה שעשה במשך היום. להגיד «בידך אפקיד רוחי», שזה הסך הכול, הסיכום של כל היום. זה עניין אחד בקריאת שמע. ויש עוד עניין בקריאת שמע שעל המיטה, שקריאת שמע שעל המיטה זה גם כן ההתחלה של העבודה של יום שאחרי. זה לא סתם, זה שני עניינים נכונים. זה שני עניינים שיש בקריאת שמע. יש עניין אחד בקריאת שמע שעל המיטה, זה הפאנץ' ליין מה שנקרא, הסיכום, הסוף של כל היום. כן, לגמור את היום כמו שצריך. ויש את העניין של קריאת שמע שעל המיטה, ההכנה לכל העבודה של יום אחרי. לרבי יש על זה ביאור שלם. הרבי דיבר על זה פעם באריכות. שני העניינים שיש בקריאת שמע שעל המיטה. כן. הרבי מסביר את זה על פי נגלה, על פי סוד, כל העניין. שני עניינים שיש: הסיום, העבודה של קודם, וההתחלה. זה קשור עם הלילה, שאחר היום, ועם אחרי הלילה קודם היום. זה גם דברים, אבל על כל פנים בעבודה בפועל, זה שני עניינים. זה שני נקודות. יש עניין אחד של קריאת שמע שעל המיטה, שזה הסיכום של כל העבודה של היום, חשבון הנפש, ואז צריך להיות «בידך אפקיד רוחי». זה הכוונה של קריאת שמע גם כן על פי סוד. הסיבה למה אומרים קריאת שמע שעל המיטה: שמע ישראל ה' אלוקינו

25:18 ה' אחד. מהו ההבדל בין קריאת שמע של שמע ישראל בלילה, קריאת שמע שעל המיטה? כן. ההבדל בין שמע ישראל זה ההבדל בעניין של... שאתה מוסר את כל העניינים של כל היום שלך. אתה מקשר את זה עם ייחוד ה'. כי סיפור אדם כל היום, אז הוא עושה כל מיני דברים כל הזמן, כל מיני פרטים, כל מיני פרטים, כל מיני פרטים. ואז אתה אוסף את כל העניינים של כל היום. זה שמע ישראל. אתה מעלה את זה לקדוש ברוך הוא. אתה נותן את זה לקדוש ברוך הוא. אתה מקשר את זה עם ה' אחד. זה הסיכום, זה הסוף, זה התכל'ס השלימות של כל העבודה של היום. אחרי זה יש עוד עניין, שזה התחלת ה... «בידך אפקיד רוחי». זה ההכנה לכל העבודה של יום למחרת. יש מהפריערדיקער רבי. הפריערדיקער רבי מסביר, אחד המאמרים שלו, זה מאמר של הגאולה. זה... הפריערדיקער רבי מסביר ש... הגמרא אומרת שלפני שהיו מקריבים קורבן אז היה סמיכה. סוף... זה מפורש פה. כן. לפני שהיו מקריבים קורבן היה צריך לעשות סמיכה. מה זה סמיכה? סמיכה זה שלוקחים את הידיים ושמים את זה על הבהמה, ואז אומרים שמאמינים. כן, אז צריך לשים את העשר אצבעות על הפרה. אז הוא מסביר מה זה על פי קבלה, העניין של סמיכה: שאדם, את הנפש האלוקית, אבל גם זה נפש הבהמית. הנפש האלוקית צריך לתת השפעה על הנפש הבהמית. זאת אומרת נתינת כוח בנפש האלוקית כדי לברר את הנפש הבהמית. זאת אומרת שזה העניין של קריאת שמע שעל המיטה. מה זה אומר בעבודה? אז הוא

27:07 אומר שזה העניין של המסירות נפש הכללית לאלוקות. לפני שאתה מתחיל לברר את הנפש הבהמית, הווה אומר לפני שמתחילים להיכנס לכל הפרטים איך לברר את הנפש, מה לעשות עם נפש הבהמית, צריך להיות התנועה הכללית של המסירות נפש לאלוקות. זה סמיכה. תיכף לסמיכה שחיטה. אחרי זה מתחיל שחיטה. שוחט, זה שוחט... לקחת נפש הבהמית, לזכך אותו. לזכך את המידות. לזכך את החומריות. לזכך את המידות הגסות. מתי? שזה עבודה פרטית של כל אחד ואחד. אבל ההכנה זה סמיכה. מה זה סמיכה? זה התנועה הכללית. ככה כותב הפריערדיקער רבי במאמר שם... זה התנועה הכללית של מסירות נפש לאלוקות. מתי זה אומר את זה? בקריאת שמע שעל המיטה. «בידך אפקיד רוחי», זה התנועה הכללית. ואז אני אומר: אני מוסר את עצמי לאלוקות. אז יש כאן שני דברים. יש את העבודה גם של כל היום, כל העבודה של כל היום אתה מוסר את זה. ויש את העניין שאדם מוסר את עצמו לאלוקות, והכנה לעבודה של מחרת, הכנה של העבודה שיבוא אחרי זה. אז בתניא עכשיו למדנו באגרת התשובה על העניין של תיקון חצות, שזה תשובה תתאה, שזה הכנה לתפילה של... תניא, תיקון חצות. אבל אנחנו יודעים שמאז שהרבי הרש"ב ייסד את תומכי תמימים, אז הוא ביטל את העניין של תיקון חצות. הרבי הרש"ב לא נתן להגיד תיקון חצות לישיבה בחורים. אה? ביטל את העניין של תיקון חצות. הוא החליף. הוא אמר שהעבודה של תיקון חצות אצל הבחורים זה קריאת שמע שעל המיטה. היום כבר הוציאו את זה מהסידורים החדשים וגם, אה? אין יותר. אפילו אם אתה רוצה להגיד תיקון חצות

28:58 לא תמצא את זה. רק בסידורים הישנים. אה? הרבי הרש"ב, כשייסד את תומכי תמימים, הוא עשה את הסדר באופן שלא יהיה תיקון חצות. מה הוא אמר? שהעבודה היום בתיקון חצות זה קריאת שמע שעל המיטה. קריאת שמע שעל המיטה זה עוד העניין. כי זה מה זה תיקון חצות בתניא? שוב את העניין של המרירות מסביר שם בתניא, כל העניין. היום זה העבודה של קריאת שמע שעל המיטה. אבל ממילא זה העניין. אם רוצים שהעבודה של היום תהיה כמו שצריך, צריך בלילה לפני זה קריאת שמע שעל המיטה. ומה צריכים לעשות? אני יודע הרבה חברים שואלים מה צריך לעשות עם זה. מדברים, מדברים, מדברים, אבל לא מסבירים בפועל מה אני צריך לעשות. אה? היום צריכים לתרגם כל דבר לאותיות של קידוש לבנה. איך ומה צריך לעשות? אז מה שצריכים לעשות זה ככה: צריכים לקחת את הסידור ליד ולשים כובע, לשים חליפה ולעמוד במקום אחד. יכול להיות בזה, יכול להיות בחדר שלך, יכול להיות בספר, בכיתה. כן. צריכים להסתכל בתוך הסידור כשהוא פתוח, אה? וכדאי לעמוד או לשבת עוד כמה טעמים. אחד מהם בשעות שזה שעה שכבר קל להירדם. ממילא כדאי לעשות את זה בערנות. חמש דקות. לחשוב על סדר היום. לעבור מהר. אם רוצים לעשות את זה בצורה יותר קלה, שלא יהיה לך יותר מחשבות זרות ובלבולים, כדאי שיהיה לך דף שיהיה כתוב סדר היום. ככה אתה יכול. עם הדף אתה יכול לעשות את זה יותר מהר. תוך כמה דקות אתה יכול לדעת. תסתכל. מה זה, קמתי בבוקר בזמן? מה עשיתי בשעה זאת? שעה זאת, שעה זאת, שעה זאת? זה חשבון. איך עבר היום? זה סדר היום. זה צריך לקחת לא יותר

31:10 מחמש דקות. אחרי זה צריכים לחשוב כמה שורות של תניא. כמה שורות סבירות. כמה שורות של תניא. חמש שורות, עשר שורות, חמש עשרה שורות, כמה שורות של תניא. כמובן שכדאי לקחת חלק כזה בתניא שקשור עם עניין של תשובה, עם עניין של העבודה של נפש הבהמית ואת זה ככה. יש כאלה שלוקחים פרק כ"ה של תניא. יש כאלה שלוקחים פרק ל' של תניא. יש כאלה שלוקחים אגרת התשובה פרק ז'. תלוי גם כן בכל אחד איזה נקודה בתניא יותר מדבר אליו, יותר קל. כמה שורות של תניא. לחשוב את השורות האלה. להתבונן בזה. פירוש המילה לחשוב את המילים עם הביאור, עם ההסבר וקצת להתקשר עם זה. זה צריך לקחת עוד שלוש ארבע דקות, לא יותר. ואז צריכים להגיד מילה במילה את הנוסח של קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור ולנסות לחשוב פירוש המילים כמה שיכולים. ידוע שהרבי הרש"ב אמר לבחור שכתוב בתניא, אגרת התשובה, שאומר שעל ידי קריאת שמע שעל המיטה בכוונה עצומה, תשובה נכונה, קריאת שמע שעל המיטה יכולים לנקות את כל הניצוצות שנפלו שמה וקליפות על ידי החטא. אז, אז, אז הרבי הרש"ב אמר שהפשט תשובה נכונה, כוונה עצומה, זה לכוון פירוש המילים. איזה כוונות? אה? לא. פשוט לכוון פירוש המילים. להתרכז במילים שאתה אומר ולנסות להבין את המילים שאתה אומר. מילה במילה קריאת שמע שעל המיטה. תחשוב את המילים. זה העבודה של קריאת שמע שעל המיטה ביום יום. יש עניין לצייר את הפנים של הרבי. כן. כבר לפני שמתחילים קריאת שמע שעל המיטה או אחרי שגומרים קריאת שמע שעל המיטה או בשני המקומות. אבל כמובן שלפני

33:34 שהולכים לישון צריך להיות לצייר את הפנים של הרבי. כן. שזה נותן לך את הכוח שכל העניינים ילכו הרבה יותר בקלות. זה העבודה של קריאת שמע שעל המיטה ביום יום. אה, מזמן לזמן, מזמן לזמן, כן, יש כאלה שמסוגלים לעשות את זה פעם בשבוע. יש כאלה שיכולים לעשות את זה פעם בשבועיים. יש כאלה, על כל פנים, פעם בחודש. יותר מזה זה כבר מדי הרבה. צריך לפחות, אבל לכל הפחות פעם בחודש צריך להיות אצל הבחור קביעות. אם עושים את זה פעם בשבוע, לפחות פעם בשבוע. מי שלא יכול, לפחות פעם בחודש שזה יהיה בזמן קבוע, כי אם לא דוחים את זה כל הזמן. אתה רוצה לעשות את זה פעם בחודש? כדאי שזה יהיה בערב שישי. אה, אם אתה יכול לעשות את זה פעם בשבוע, תחפש לילה כזה שאתה יודע שזה יקרה. בתניא כתוב לעשות את זה בליל שישי, אבל אם כל שישי יש פארברענגען אז בסוף זה יידחה. אז תחפש לילה אחר שזה יהיה ליל חמישי. אבל על כל פנים צריך להיות מזמן לזמן, כל אחד לפי איך שהוא מרגיש והוא מוכן לזה, יש לו את הכוחות לזה, צריך להשקיע יותר זמן. זה מזמן לזמן הבחור צריך לעשות סדר שהוא קורא קריאת שמע שעל המיטה באריכות. מה זאת אומרת באריכות? זה לא מתכוון לתפוס מלאכים. פשוט הוא מתיישב. הוא שם את כל הסדרים שלו בצד. הוא מתיישב בשעה שהוא עדיין הראש שלו עובד. שהוא לא יהיה מדי עייף. כן. להסתדר מיד אחרי מעריב. לוקח מאמר. כן, מאמר של עבודה. איזה מאמר שמדבר על קריאת שמע שעל המיטה. יש כמה וכמה מאמרים. קריאת שמע שעל המיטה או שמדבר על תשובה. כן. ואת המאמר

35:31 הזה הוא לומד. הוא לומד מאמר שלם. יכול להיות חצי מאמר, יכול להיות כמה סעיפים, אבל לוקח איזה מאמר שמדבר אליו, והוא לומד את זה. לומד את זה פעם, לומד את זה פעמיים. כל אחד לפי הכוחות שיש לו. ואז הוא מתבונן במאמר הזה, מתבונן במאמר הזה. הוא חושב מה כתוב במאמר. הוא חושב מה הקשר של המאמר עם החיים שלי, ואז אפשר לחשוב גם כן, לא רק על היום, אלא לחשוב כמה גם כן נקודות כלליות. לחשוב על ירידת הנשמה, לחשוב על התכלית בחיים. לחשוב האם אני עושה את השליחות שלי בחיים. איך אני הייתי צריך להסת... איך היה צריך להיות ההתנהגות שלי, איך, איך זה בפועל? אז זה כבר יותר נקודות כלליות. ואז כמובן גם קריאת שמע שעל המיטה זה יותר בעומק, יותר בפנימיות. לפעמים גם כן צריכים להגיד על חטא. כתוב בסידור שמזמן לזמן אומרים על חטא גם כן. אז אם יש הרגל שרוצים לעשות תשובה על החטא, לא אומרים רק ביום כיפור. כתוב כל פעם בסידור: אם ירצה יאמר על חטא. זאת אומרת שאם אתה מרגיש שאתה רוצה היום בקריאת שמע שעל המיטה לעשות תשובה יותר עמוקה, אז תגיד אויך. זה הזמן. הקופונים על זה זה ה, זה, זה היעיל. זה הנקודה שזה נותן לנו, מסיר את השינה הזאת של קריאת שמע שעל המיטה. זה עושה את השינוי בחיים. התמימים הזקנים היו אומרים שקריאת שמע שעל המיטה זה יותר נוגע אפילו מעריכת שולחן בעת הזו. ידוע שהיה בזה מחלוקת בין, בין הרבי הצמח צדק וגריינר[?]. הרבי הצמח צדק אמר: ואני אצא צדיק. גריינר[?] אמר קריאת שמע שעל המיטה. יש בזה גם, יש בזה גם מעשה. כן.

37:28 מה? מה יותר נוגע, זה או זה? גריינר[?] אמר קופונים, אבל, אבל הקופון לא, לא, לא, לא נגיע עכשיו לסיפורים האלה. מה שנוגע זה מה שיש פה. כן, קריאת שמע שעל המיטה זה זמן שאתה חושב על עצמך. עכשיו זה זמן שאתה חושב על עצמך. כשלא קוראים קריאת שמע שעל המיטה, אז מה שקורה זה, כשלא קוראים קריאת שמע שעל המיטה, אתה יודע מה קורה? מה שקורה זה שכל היום אתה חושב על עצמך, וזה הרבה יותר גרוע. כי אם אדם חושב על עצמו כל הזמן, אז בדרך כלל יותר קל לו להיות דפרסד. איך אומרים? דפרסיה, של העצבות, של הייאוש. לא בסדר או מדי בסדר. הכל מסתובב סביב היש ועל הציור הזה שלו וכו' וכו'. וזה כמו שכתוב בתניא, מעצת היצר להפיל את האדם. אז הוא חושב שהוא לא חושב על עצמו, אבל הוא יותר חושב על עצמו. אז לכן גם לך זמן קבוע שאתה חושב על עצמך. אז כמו שהרבי אומר בתניא, כל פעם שמגיע יצר הרע ומתחיל לעשות מחשבות של דאגות ועוונות והרהורים של דברים לא טובים, אז אתה שולח אותו לקריאת שמע שעל המיטה ואומר לו: עכשיו אין לי זמן, עכשיו אני עסוק, עכשיו זה לא זמן לטפל בזה. אין הזמן גרמא לזה, דאגת עוונות חמורים. תראה, בשביל זה יש קריאת שמע שעל המיטה. ברגע שאתה קובע זמן שיש עשר דקות ביום שאני חושב על עצמי, אז עשרים ושלוש שעות וחמישים דקות אתה יכול לחשוב על יהודי אחר. אתה יכול לחשוב על הרבי, אתה יכול לחשוב על הקב"ה, אתה יכול לחשוב על משיח, ואז עשר דקות אתה חושב על עצמך. אז אתה שם את עצמך במקום שאתה, וזה עושה את השינוי. על זה

39:27 יש את המעשה עם הרבי מהר"ש, שהרבי מהר"ש אמר פעם לאיזשהו אברך שאמר שיש לו כל מיני יצר הרע ומחשבות זרות וכו' וכל מיני דברים זרים. אז אמר לו שיחשוב כל יום חמש עשרה דקות על עצמו. הרבי מביא את זה הרבה פעמים, בספר התולדות של הרבי מהר"ש. הרבי מציין את זה המון פעמים. תחשוב עשר, חמש עשרה דקות על עצמך כל יום. זה העניין של קריאת שמע שעל המיטה. הוא מספר שהרבי הרש"ב ראה את היהודי הזה כשהוא הגיע לרבי מהר"ש, והרבי מהר"ש אמר לו ששש מאות ימים, זאת אומרת בערך שנתיים, יעשה את העבודה הזאת ואז הוא יחזור אליו. כשהוא ראה אותו אחרי שנתיים, הוא לא הכיר אותו. נהיה מהופך לגמרי בגלל שהוא השקיע חמש עשרה דקות ביום לעצמו. זה העניין של באר חפרוה שרים. כתוב בחסידות שבאר חפרוה שרים זה רומז לבאר, שזה הבאר מים חיים. כשחופרים את הבאר אז מתגלה המים חיים. באר חפרוה שרים, שזה החפירה של החומרי, של הגשמי, של שמי שמיים, שזה מגלה את המים של הנשמה, חי בחיים. בחיים.