ביאור המושג בחור חסידי

00:00 דבר ראשון אני אפתח עם היום יום של היום בשולחן ערוך. מדברים על להיות חסידישער בחור. אז יש היום יום של י"ד כסלו, מדבר על חסיד. מדבר מה זה צדיק, ישר, תמים, חסיד. ומסביר שצדיק קשור עם קו מסוים. ישר קשור עם קו מסוים. תמים, הוא אומר שזה ערנסטקייט. זאת אומרת שזה כולל את שניהם ביחד. אחרי זה אומר למעלה מכולם חסיד. אומר מה זה חסיד. אומר שיש שלוש דרגות בחסיד. א', שענייני העולם אינם מטרידים ומבלבלים אותו. דרגה ראשונה בחסיד, שענייני העולם לא מבלבלים אותו. הוא אומר שכל אחד ואחד יכול להגיע לזה, וכל אחד ואחד מחויב להגיע לזה. כל אחד יכול וכל אחד חייב להגיע לדרגה הזאת, שהעולם לא יבלבל אותו. דרגה שנייה, שכל ענייני העולם הם אלוקות. לא רק שהעולם הזה לא מבלבל אותו, אלא שהוא רואה בכל העניינים אלוקות. זה כבר דרגה יותר גבוהה. אז הוא אומר לא רק הוא קו בחסידות, לא דרגה מאוד גבוהה, אבל אין זה שייך לכל אחד ואחד. כלומר שזה לא כל כך גבוה, אבל גם כן לא כולם שייכים לזה. אחרי זה דרגה שלישית, שזו הדרגה הכי נעלית של חסיד, שכתוב בתיקוני זוהר: איזהו חסיד? המתחסד עם קונו, עם קן דיליה. ופירש בספר של בינונים: לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים, ולא לרוות נפשו בלבד. דרגה שלישית בחסיד זה שהוא מתחסד עם קונו. מה פירוש מתחסד עם קונו? עם קן דיליה. זאת אומרת שכל מה שהוא עושה הוא לא עושה את זה בשביל עצמו, בשביל לרוות את נפשו, אלא עושה את זה בשביל שידור בתחתונים, שזו הדרגה הכי נעלית בחסיד.

02:11 אז אם ככה יוצא שהיום יום הזה של י"ד כסלו, יום ההולדת של החסידים של הרבי, נותן לנו שלוש ביאורים, שלוש דרגות, אחד למעלה מהשני, בעניין של חסיד. זה מגיע לחסיד. זה מגיע לבחור. אז יש את הסיפור של החתונה של הרבי. הזכרנו את זה אתמול בשיעור תניא, ועכשיו נסתכל יותר בלשון של הרבי. הרבי סיפר את זה בפארברענגען של י"ד כסלו תשי"ד. זה היה פעם ראשונה שהרבי התוועד בקשר לחתונה שלו. היה עשרים וחמש שנים לחתונה. ואז הרבי אמר את ה... והיה פארברענגען. אז הרבי אמר את הפתגם הידוע, שהחתונה היא היום שקישר אותי עם החסידים, החסידים איתי וכו'. הפתגם הידוע הזה נאמר בשיחה. אז לפני זה הרבי מספר פה את הסיפור. זה נמצא בתורת מנחם. מי שרוצה אחרי זה להסתכל בסעיף ח' של הפארברענגען. הרבי אומר שבהסעודה של החתונה פרידיקער רבי הלך מסביב לשולחנות וחילק משקה. כשהגיע למקום של התלמידים, הוא ציווה על המשגיח שהוא יחלק את המשקה לתלמידים, והוא אמר שיחה. מה היה התוכן של השיחה? על מאמר חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. והפרידיקער רבי אמר ככה, הרבי מספר פה בין הדברים. הוא אמר להם: דעו, תמימים, שעליכם לבטל עצמכם מכל וכל. אתם צריכים לבטל את עצמכם לגמרי, און דערמיט גייט איר, על זה אתם נמצאים ועל זה אתם הולכים. על העניין של הביטול לגמרי מכל וכל. תלמדו תורה ויגיעה גם בנגלה וכן תלמדו חסידות. ואז הנני מברך אתכם. פרידיקער רבי אמר שעכשיו תעשו מה שאתם צריכים בתור בחורים, ללמוד ביגיעה גם נגלה גם חסידות. אני מברך אתכם. ואז הרבי ממשיך ומסביר שצריך להיות גם לימוד הנגלה גם

04:16 לימוד החסידות, שזה כמו נשמה וגוף. אי אפשר להיות גוף בלי נשמה, אי אפשר להיות נשמה בלי גוף. הנשמה נותנת חיות בגוף וכו'. זה חייב להיות עניין של לימוד. הרבי מסביר את כל הנקודה הזאת ואז הרבי אומר את הפתגם, שהיום זה יום החתונה, שזה קישר אותי אתכם, אתכם אותי, וביחד אנחנו נתייגע כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה. ואז כתוב הלאה, והשיחה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיים שזרעו מבורך, שנראה פרי טוב לעמלנו. ואז כתוב שהרבי ביקש שהבחורים יגידו לחיים ויבקשו שתהיה להם הצלחה בלימודיהם, נגלה וחסידות. והרבי חיכה שכל הבחורים יגידו לחיים והוא אמר לחיים עמו. זה סיפור מפארברענגען של י"ד כסלו. אז זה אנחנו פה. יש לנו שני צדדים בקשר לשאלה שמדברים פה היום, בקשר לעניין מה הגדר של להיות חסידישער בחור. היום יום של היום מדבר על חסיד, והשיחה הזאת שמספר מהחתונה של הרבי מדבר על בחור, וצריכים להיות שני הדברים ביחד, שזה להיות גם חסיד וגם בחור. זה הפשט של חסידישער בחור. חסידישער בחור זה חיבור של להיות בחור ולהיות חסיד. זאת אומרת, יש אחד שהוא חסיד אבל הוא לא בחור. יש אחד שהוא בחור, הוא לא חסיד. אז מה שהרביים רוצים מאיתנו, שנהיה גם חסידים וגם בחורים. זה נקרא בשתי השמות ביחד, נקרא חסידישער בחור. יש חסידישער אינגערמאן, יש חסידישער בעל הבית, יש חסידישער רב. יש כל מיני סוגים ודרגות של חסידישער, וכאן מדברים על להיות חסידישער בחור. אז יש פה שני עניינים, להיות בחור ולהיות חסיד. אז זה הנקודה שאנחנו באים להסביר פה. אז יש לנו כבר פה בהיום יום ביאור נפלא בקשר לחסיד, ובשיחה הזאת של

06:15 הרבי ביאור נפלא בקשר לבחור, וצריכים לראות איך מחברים את שני הדברים ביחד. אז אם אנחנו מסתכלים, מתבוננים בנקודה המשותפת בין השיחה להיום יום, הנקודה המשותפת שאנחנו רואים בשני הדברים זה העניין של ביטול. אם אנחנו צריכים לשים מילה אחת, מה המילה שיש בשני המקומות? זה העניין של ביטול. גם היום יום מדבר על ביטול, וזה גופא מדבר על שלוש דרגות בביטול. יש ביטול שלא אכפת לו, ענייני עולם לא תופסים מקום אצלו. סוג אחד של ביטול, שכל מיני ענייני עולם הזה לא מבלבלים אותו. יש ביטול יותר נעלה שהוא רואה בכול אלוקות, ויש ביטול יותר נעלה שהוא לא עושה שום דבר בשביל עצמו. כל מה שהוא עושה, עושה רק בשביל הכוונה שיהיה דירה בתחתונים. זה שלוש דרגות בביטול, ואחד יותר עמוק מהשני. ובשיחה שלמדנו עכשיו, מה הרבי אומר, מה הפרידיקער רבי אמר ביחידות של הרבי, מה הוא אמר לבחורים? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ממית עצמו, זה ביטול. הוא אמר: עליכם לבטל עצמכם מכל וכל. לבטל לגמרי את המציאות שלי מכל וכל. אבל יחד עם זה, אתם הולכים ללמוד תורה, גם נגלה, גם חסידות. אז פה רואים את הנקודה המשותפת גם בשיחה, גם בהיום יום, שהעניין הוא שצריך להיות ההתבטלות של הבן אדם לגמרי מכל וכל. וזה גופא, יש מה שדורשים מבחורים ומה שדורשים מחסיד. אז בואו נסביר את זה קצת יותר. כשמדברים על בחור, אז התפקיד של בחור זה לימוד התורה. מדברים על בחור. עיקר העניין של בחור זה בפשטות, בחור עניינו זה שצריך לשבת וללמוד. בחור ישיבה. זה כל העבודה של בחור בפשטות, בלי השכלות,

08:13 בלי פלפולים. לא צריכים על זה כל ה... בחור נקרא ישיבה, ובחור פירושו, בחור עניינו, הוא זה שלוקחים ממנו את כל הטרדות ואת כל הדאגות ואת כל העניינים, שלא צריך לדאוג לאוכל שלו ולמיטה שלו ולשום דבר אחר. הוא צריך רק לשבת וללמוד נגלה וחסידות, רצון השכינה. זה העניין של ישיבה, בחור. יש את השיחה הידועה, מאוד מפורסמת, שהרבי מדבר בקשר לעניין של מה העניין של תלמידי הישיבה, ושם הרבי מסביר את היסוד הידוע שתלמידי הישיבה עיקר עניינם זה לימוד התורה והתעסקות בתורה. החידוש בתומכי תמימים זה שהלימוד זה נגלה וחסידות. כל הישיבות בעולם לומדים רק נגלה דתורה, לא לומדים חסידות, פנימיות התורה. יש ישיבות שלומדים מוסר, שזה עניין אחר. איפה יש את העניין הזה? המתנה הזאת שנתנו לנו, שיש את העניין הזה של תורה פנימה, גם נגלה, גם חסידות, גם נשמה, גם גוף, גם פנימיות, גם חיצוניות. זה המתנה של הישיבה תומכי תמימים. אז להיות בחור פירושו לשבת וללמוד נגלה וחסידות. אחרי זה אומרים: צריך להיות חסיד'ישער בחור. מה זה חסיד? אז חסיד, אומר הרבי בהיום יום של היום, חסיד הוא בן אדם שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא. אז יש פה שלוש ביאורים, אבל בשלוש ביאורים יש בזה נקודה אחת. הנקודה המשותפת שיש בחסיד בכל השלוש דרגות שכתוב בהיום יום של היום זה שחסיד הוא בן אדם כזה שהוא מתרומם מעל הישות שלו. כן, בן אדם בטבע יש לו גשמיות, עולם הזה, ככה זה הטבע שלנו. יש לנו נפש הבהמית ויש לנו תאוות, רצונות, ויכול להיות יהודי שומר תורה ומצוות, ירא שמיים. אבל אין לזה קשר עם, עם אלוקות, אין לזה קשר עם ביטול.

10:16 יכול להיות ירא שמיים בגלל טבע. מצוות אנשים מלומדה, ככה לימדו אותי. יכול להיות ירא שמיים בגלל שהוא קיבל את החינוך הזה בבית או בגלל שהוא התרגל לזה. ולשון התניא, יכול להיות מצב שהוא בינוני ומתמיד בלימודו בטבעו, אבל הוא לא עובד אלוקים. זה לא קשור לקדוש ברוך הוא בכלל. זה נהיה המציאות שלו, היסוד שלו, הטבע שלו, איך שנקרא לזה. מגיע חסידות, וחסידות דורש עניין של עבודת ה'. חסידות מדבר על ביטול. זה חסיד. חסיד זה בן אדם מוותר על עצמו, והיסוד הוא שהוא לא חושב על היסוד שלו. הוא חושב על הקדוש ברוך הוא. אלא מה, בזה יש גופא שלוש דרגות. הדרגה הראשונה זה שחסיד דורשים ממנו שהעולם הזה לא יבלבל אותו. חסיד, בן אדם שלומד חסידות. הוא לומד חסידות, הוא לומד על אחדות ה' האמיתית. הבעל שם טוב גילה שהעולם הזה לא מציאות אמיתית. הבעל שם טוב גילה את העניין של אחדות ה'. אז חסיד שלומד חסידות ולומד על אחדות ה', לומד על ביטול עולמות. אז חסיד מונח אצלו שהעולם הזה זה לא דבר שצריך לעשות מזה עיקר גשמי. אז לא צריך להיות תופס מקום. העיקר צריך להיות אצלו עניין של עבודת ה', עניינים של אלוקות, וזה הדרגה הראשונה שהרבי אומר במאמר, שענייני העולם לא מבלבלים אותו. זה ההבדל בין להיות חסיד ולהיות יהודי בלי חסיד. להיות יהודי, אז אתה יכול להיות יהודי, כמו שאמרנו, שומר תורה ומצוות, לומד תורה ומצוות ומקיים תורה ומצוות, אבל אין בזה. אבל עולם הזה זה לא סתירה. אתה יכול ליהנות מהחיים, ליהנות מעולם הזה ולחיות חיים טובים וגשמיים. עולם הזה, אין שום סתירה. מה

12:07 הבעיה? זה מותר. מותר על פי תורה. אז למה לא ליהנות מזה? למה לא לעשות חיים? תורה אומר סידור שהגיע ואמר שאין שני דברים. כל היסוד של התניא, כל היסוד של חסידות, התגלה הנקודה הזאת: שכל דבר שהוא לא בטל לאלוקות זה קליפה וסטרא אחרא. זה כל היסוד של ספר התניא. וממילא, אלא מה? בזה גופא יש שלוש דרגות. יש בדרגה הראשונה שזה לא מבלבל אותו. בחור שלומד חסידות, לומד הרחוק סבי, לומד נגלה, תורה לומד. אז הקופונים לא מבלבלים אותו. אלא מה זה כל כך? לא כל דבר, אם זה לא בדיוק כמו שאני רוצה, אם בדיוק המיטה שלי לא בדיוק כמו שאני רוצה, או האוכל חסר לזה את הטעם שאני אוהב, וכו'. כל מיני דברים. והגשמיות זה לא בדיוק, ולא זה. זה לא מבלבל אותו. הוא עובד את השם. למה? כי אצלו הרוחני זה העיקר ואלוקות זה העיקר. וגשמיות זה עולם הטוב, וזה דבר ששווה לכל נפש, כמו שאומר בהיום יום. אחרי זה יש דרגה עוד יותר גבוהה. כשבחור עוסק באמת בפנימיות, מתבונן באלוקות, ומגיע להכרה שהרי גוף זה אלוקות. זה כבר עניין, דרגה יותר גבוהה. זה לא, זה לא שהעולם לא מבלבל, אלא להפך, לראות בכל עניין בעולם את העניין האלוקי שבו, ולראות בכל עניין בעולם איך שהחיות האלוקית שיש בו. שזה כבר עניין של עבודה יותר גבוהה, יותר גבוהה, לא לבטל את העולם, אלא להמשיך אלוקות בתוך העולם, שזה עניין יותר גבוה מעבודת השם. ואז מגיעים לדרגה שלישית, שזה הדרגה הכי גבוהה שאומר פה בהיום יום, שזה העניין של לייחד קודשא בריך הוא ותחתונים. מה העבודה של לייחד קודשא בריך הוא ותחתונים?

13:50 זה להיות חסיד. פירושו שהוא כל כך איבערגעגעבן וכל כך מסור לכבוד עליון, לקדוש ברוך הוא, שלא אכפת לו בכלל מעצמו. לא רק מהגשמי שלו, גם הרוחני שלו. הוא לא מחפש בכלל שלמות. הוא לא מחפש את השלמות שלו בעבודת ה'. הוא לא מחפש אפילו את הרוחני שלו. מה הוא מחפש? הוא מחפש לתת נחת רוח לקדוש ברוך הוא. מה הקדוש ברוך הוא רוצה? שזה הרבי מדבר על זה כל הזמן בשיחות. הרי הפיוט של הרבי זה מלא עם הנקודה הזו שאנחנו צריכים לא לחשוב על עצמנו בכלל, אלא כל המציאות שלנו להיות איבערגעגעבן לכבוד עליון. דירה בתחתונים, להביא לביאת המשיח. לחשוב על איך העבודה שלי מביאה לתכלית הכבוד. אז זה נקרא, זה בהיום יום, זה הדרגה הכי גבוהה. מסתכלים בתניא, זה צדיק גמור. בתניא האלטער רבי מביא את זה בקשר לצדיק גמור, בני עלייה. מה זה? מה זה בני עלייה? שהוא לא חושב על עצמו. כל העבודה זה צורך גבוה. מים לו, מים לו. הוא מביא את המים חזרה לזה, לייחד קודשא בריך הוא ותחתונים. אנחנו בדרגה של צדיק גמור. בני עלייה זה מדרגה של צדיק וטוב לו. כאן הרבי מביא את זה בקשר לחסיד. וכשאנחנו מסתכלים בשיחה של הרבי עם הבעל שם טוב של הרבי, הרבי דורש את זה מכל אחד ואחד. מה הסברה בזה? חשבתם פעם על זה? חבר'ה, זה מה, מה הסתירה? אתה לומד את השיחות מהבעל שם של הרבי. אז כל התירוץ של הרבי, הרבי מדבר איתנו בסגנון הזה שצריכים לכבוד, ונגענו, ולא צריכים לחשוב על עצמו. וצריך להיות אצל הבחור כל העניין של הכבוד של דירה בתחתונים. לא,

15:39 בחור צריך ללכת, זה כל העניינים שאני עושה. למה אני לומד ולמה אני הולך למבצעים ולמה אני עושה כל זה? למה? כדי להביא את המשיח. כדי שיהיה דירה בתחתונים, להמשיך אלוקות בעולם. לא חושב על עצמי בכלל. זה כל זה, זה זה החינוך. הרבי חינך אותנו בכל פרט. נוסעים לשליחות, בית חב"ד, לחשוב על יהודי אחר. כל הנקודה הזו, שלמות. לחפש את השלמות שלך צריך להיות בשביל הכבוד עליון. אתה מסתכל בתניא, זה מדרגה של צדיק וטוב לו. זה בני עלייה. וכאן בעניין גם כן זה הדרגה השלישית, שזו הדרגה הכי גבוהה בחסיד, אבל הרבי קורא לזה פה חסיד, לא צדיק. מה ההסברה בזה? ההסברה בזה היא מאוד פשוטה. ההסברה בזה היא שזה העניין של התקשרות של חסיד לרבי. כאן נכנס כל העניין של התקשרות, שחסיד פירושו שיש לו רב, הוא לא לבד. וכשאתה מקושר לרבי, אז זה ממילא אתה יכול להגיע לדרגות כאלה שבצד עצמי אתה לא שייך לזה. הרבי מרומם אותך למקום של, של, של לפי ערך. אנחנו לבד אף פעם לא היינו יכולים שייכים לזה. אז זה לא אפשר שאני צדיק ואני צדיק וטוב לו. הלוואי דיינו, הלוואי רשע וטוב לו. מה צריך להגיד בדיוק? הרי אנחנו מצד הדרגה העצמית שלנו, יודע איניש בנפשו איפה אנחנו אוחזים עם המחשבות, דיבורים שלנו. אבל מכיוון שאני חסיד, מה פירוש אני חסיד? יש לי רבי, אני לא לבד. אני הולך על הכתפיים של הרבי. הרבי פלצס, אז הרבי נקרא בשם נשיא. מה פירוש נשיא? אז הרבי מסביר, הנשיא הוא הכל. מה פירוש נשיא? נשיא, ולא שנש, נשיא. אז נשיא, שהוא מנשא אותך ומרומם אותך, הוא מרים אותנו.

17:38 למקום כזה שאנחנו לבד לא יכולים להגיע. ולכן זה שהרבי דורש מחסידים עניינים כאלה שאתה אומר: לכאורה, מה אני שייך לזה? זה כל העניין, כי אתה חסיד והרבי מרומם אותך לבחינות כאלה. אז זה לא אומר שאתה הפכת להיות לצדיק גמור. לא. אתה מצד עצמך נשארת מה שאתה. אבל בנקודות, בעניינים מסוימים ופרטים מסוימים. על כל פנים, בעבודה זה העניין הזה. רואים את זה במוחש. זה דבר נפלא כשמתבוננים בזה, איך שהרבי לוקח את החסידים והרבי דורש מאיתנו ענייני עבודה שאתה אומר, בזמנים רגילים, איך אומרים, ולפני הרבי, זה לא היה שייך לבקש מבן אדם שיהיה בדרגה הזאת. זה מדרגות גבוהות ביותר. ניקח את כל הנקודה הזאת שצריכים לעשות את הכל כדי להביא משיח. כל מה שהרבי דיבר מהיום הראשון, שהתפקיד שלנו זה להמשיך את השכינה למטה, להביא את המשיח. אתה יושב לעצמך. בדורות הקודמים זה לא היה שייך לבקש מבן אדם רגיל. בשביל זה ישנם צדיקים. הם חושבים על הכלל, הם חושבים בשבילנו, אנחנו יהודים פשוטים וכאלה, עם תורה ומצוות. לומדים ומקיימים את זה. כמובן שסוף כל סוף, אחרי כל המעשים שכולם עושים, משיח יבוא. אבל מי צריך לחשוב על התמונה הכללית? מי צריך לחשוב על הכוונה הכללית? זה עניין של רבי, עניין של חסיד. מה שייך לזה? חסידים? יש לי את הקרב הפרטי שלי, הצרות שלי, המלחמה שלי. מחשבה, דיבור ומעשה. אני עושה מה שאני יכול ואני עושה את העבודה שלי. ואחרי זה הרבי צריך לדאוג שמכל העניינים האלו ביחד יגיע הזמן שמשיח יגיע. הרבי לקח את זה מהיום הראשון ואמר: זה התפקיד של כולם. כל זה הנקודה של באתי לגני

19:28 של י"א. הרבי אומר את זה בפשיטות כזאת, אין זה שייך ליחידי סגולה, אלא כל אחד ואחד. כל אחד זה השביעי. זה כולם. כולם צריכים לדעת שהתכל'ס העבודה שלנו זה כדי להמשיך את השכינה פה למטה. משה רבנו, משה רבנו היה אחד, אבל שכל החסידים צריכים לחשוב כמו משה רבנו. כל החסידים צריכים להסתכל שאני דור השביעי ואני צריך להביא את המשיח. זה חידוש הרבי חידש. על כל פנים, מה יוצא מזה? ונגיע לענייננו, שזה בעצם מה שהרבי אומר בהיום יום. הדרגה השלישית של חסיד, מגיעים, אמרנו, אתה יודע מה זה חסיד? לייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים, לא לרוות נפשו הצמאה בלבד. לא תחשוב על השלמות שלך ולא תחשוב על המדרגה שלך, אלא תמסור את עצמך לכוונה העליונה, דירה בתחתונים. יש ביאת המשיח. צריכים שיהיה מלכות בית דוד, צריכים להביא את המשיח, ובמילא בשביל זה תעשה כל מה שאתה צריך לעשות בתור חסידישער בחור. תלמד ניגונים, חסידות, תתפלל, תעשה מצוות, תעשה את כל מה שהרבי רוצה בשביל הכוונה הזו. על כל פנים, זה הכל בתור ביאור להבין מה, מה הנקודה. מה משמעות להיות חסידישער בחור? אז להיות חסידישער בחור. אז קודם כל יש פה עניין של חסיד. חסיד, שנקודת העניין של חסיד זה ביטול. הוא מבטל את הישות שלו, מבטל את המציאות שלו, שם את עצמו בצד בשביל משהו יותר נעלה, ובזה גופא יש בזה כמה דרגות. יש את הביטול בעניין התאווה. זה ענייני גשמיות שלא יבלבלו אותו, עוד יותר שזה יהיה מיאוס, ועוד יותר שהוא בכלל לא חושב על עצמו אפילו ברוחניות, רק בשביל

21:15 הכוונה של דירה בתחתונים. וזה גופא, כשאומרים חסידישער בחור, מה הכוונה? שהחסידישקייט הזאת, הביטול הזה של חסיד, צריך להתבטא אצלו איפה? בעניין של בחור, בעבודה של בחור, שזה בעבודה של לימוד הנגלה, לימוד החסידות, בעבודה שלו בתור בחור, בתור חסיד. זה נקודה כללית כדי להסביר את כללות העניין. ועכשיו אני הולך להתייחס לכמה שאלות שהיו פה. בחורים שאלו שאלות מאוד מעניינות ונראה למה נגיע. לא כל השאלות נגיע לנושא של היום, אבל השאלות שנגיע לנושא של היום אנחנו כן נתייחס לזה. הייתה פה שאלה שמאוד אהבתי ולכן אני רוצה קודם להתייחס לזה. הרבה שאלות אהבתי. אל תבינו, כל השאלות הן טובות, אבל הייתה פה שאלה מעניינת שזה אפילו כללי. או. מישהו שאל כזה דבר. האם בחור צריך להסתכל על התמונה הכללית כשהוא עובד את השם? להשלים את הכוונה העליונה? ולא להסתכל על התמונה הפרטית שהוא רוצה להיות חסידישער בחור, להיות מושלם. שאלה מאוד יפה שבדיוק דיברנו על זה עכשיו. כן. שאלה, זו שאלה מאוד מאוד יסודית. האם בחור צריך להיות חסידישער בחור מצד התמונה הכללית או מצד התמונה הפרטית? שאלה מאוד יפה, והתשובה זה בעצם השאלה עצמה. זו התשובה. זה שאלת חכם חצי תשובה. כן, אז נכון, דיברנו עכשיו על היום יום. היום יום בדיוק הרגע מדבר על זה, ביום יום של היום. זה איך יהיה הדרגה השלישית של חסיד. אבל מזה אנחנו מבינים שלאו דווקא שצריכים לקפוץ ישר לדרגה הזו. גם בחור שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא, מסתכל על עצמו, עדיין זה לא נקרא שהוא לא חסידישער בחור. כמו שאמרנו, יש כמה דרגות. כן, אז בחור שרוצה להיות חסידישער בחור.

23:51 אז כמובן שגם אם הוא חושב על עצמו, רוצה להיות חסידישער בחור כדי שהוא יעשה את הדבר הנכון, כדי שהוא יהיה באופן המתאים, אז זה, זה, זה עניין חשוב מאוד. אבל המטרה הפנימית ודאי זה כשבחור מצליח להגיע לכוונה הכללית, להבין, אחרי שבחור לומד חסידות, בחור לומד את התורה של הרבי, את ההוראות של הרבי, אז הוא בעצמו יגיע לשלב הזה שהוא יראה את הביג פיקצ'ר, מה שכתוב פה, כן, את התמונה הכללית יותר, ושיהיה אצלו נגיעה בכוונה הכללית, ואז כל החסידות שלו זה, זה חלק מהכוונה הכללית. זה ודאי האידיאל. זה הדבר הכי, הכי חשוב, אבל לאו דווקא שצריכים להיות שם בדרגה הראשונה. השאלה השנייה שאותו בחור שאל, ככה זה נראה מהכתב יד, שאלה יפה מאוד גם כן: האם ליובאוויטש זה מידה אחת לכולם? הוא כתב את זה באנגלית, אז מסתמא זה אחד מהשלוחים או מהאמריקנו בחורים. אני לא יודע, השאלה היא אם ליובאוויטש זה one size fits all. אוקיי. שאלה במילים אחרות, האם יש סוג אחד וכולם נכנסים לאותו, כן? ליובאוויטש זה רק סוג אחד של בחור. שאלה יפה, ואני אשאל עוד כמה שאלות מהסוג הזה שבחורים שאלו. אחד שואל פה: בחור שעושה הכל בקבלת עול בלי שום הרגש, האם הוא נקרא חסידישער בחור? שאלה שגם קשורה עם זה. מישהו שאל: מהו הסדר היום של חסידישער בחור? שאלה ששייכת לשאלה הזאת גם כן. כשיש לך שני דברים לעשות, ללמוד או לעשות מבצעים, מה אתה צריך לעשות? ואם אתה מחליט מה שאתה חפץ, איך יודעים שזה בא מקדושה ולא מהיצר הרע? שאלה נוספת מאותו סוג, מאותו עניין. האם יכולים להסביר

26:27 כמה סוגי בחורים, הטבע שלהם? על ידי זה יש שינוי בחסידות שלהם. הבנתם? אה? אני מבין שהשאלה היא שתלוי בטבע של הבחורים. יש כמה סוגים של בחורים, ולפי זה גם כן יהיה שינוי מה זה החסידות שלהם וכולי. אוקיי, מספיק. יש פה עוד. אבל, ובכן, הנקודה הכללית, אז התשובה היא מאוד מאוד פשוטה. התשובה היא בפירוש, כמובן, שלא. אין סוג אחד של חסידישער בחור. יש, כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות, וממילא כך גם כן מה שדורשים מכל אחד זה לא אותו דבר. אחד מהעניינים שמוסבר הרבה בחסידות, הרבה פעמים, זה העניין של צבאות ה', שצבאות יש לזה שלושה פירושים, ואחד הפירושים בצבאות זה מלשון צבעים, זאת אומרת שיש כמה וכמה אופנים בעבודת ה', וצריך להיות כל האופנים. אז זה ברור שזה לא ככה. יש כן נקודות, שזה מה שנקרא נקודה משותפת. זה שני דברים שונים. העבודה דה' אצל כל אחד זה צריך להיות לפי עניינו, לפי תכונת נפשו ולפי, לפי הכישרונות שלו ולפי החסרונות שלו. אין שני אנשים שיש להם אותה עבודת ה'. עוד מעט נסביר בפירוט. יש אבל נקודות כלליות, שזה נקודות עיקריות, שזה הנקודה המשותפת של חסיד. זה כמו שנגיד למשל מה שדיברנו קודם, נקודת הביטול. אז ודאי יש נקודה כללית, שזה מה שעושה את ההבדל בין חסיד למתנגד בעניין הביטול. חסיד, יש אצלו ביטול. אצל חסיד יש רב, חסיד יש לו קבלת עול. זה נקודות כלליות שבזה אתה לא יכול להגיד יש יותר. יש, יש, י־י־יש נקודות, נקודות יסודיות כלליות, שזה צריך להיות אצל כל אחד ואחד. אבל כשמדברים בעבודה פרטית, מה זה להיות חסידישער בחור? אז ודאי שכל אחד לפי עניינו,

29:07 כי הרי העניין של חסידישער בחור, חסיד, מה שאמרנו, זה, זה עניין שהוא עובד את הקדוש ברוך הוא. הוא לא חושב על עצמו, הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, באיזה אופן שיהיה, באיזה מדרגה שיהיה. אבל העניין של חסיד זה עבודת ה'. אז בוודאי, בפרט כשלומדים את התניא, שהרבי מסביר בתניא שכל העניין של חסיד זה שהוא עובד אלוקים. יש עובד ולא עבדו. אז ממילא הרי אצל כל אחד ואחד עבודת ה' שלו זה באופן אחר לגמרי. יש אחד שבשבילו לשבת וללמוד זה לא בעיה, זה לא עבודה. בשבילו הוא אוהב ללמוד, בשבילו להתפלל זה עבודה. יש אחד שעבודה בין אדם לחברו זה לא קשה בשבילו, אבל בין אדם לאלוקיו הוא קשה בשבילו. ויש אחד הפוך. אז אם אנחנו מדברים על חסיד, אז חסיד זה בן אדם שהוא מחפש איפה אצלו עניין העבודה, איפה הוא צריך עבודה, יגיעה, יזע, ודווקא בזה. ואצלו, אצלו בזה יהיה, בזה יהיה הכוח. בזה יהיה אצלו העניין שהוא, הוא יעשה מה שהוא עושה בדרך הטבע, ואחרי זה יחפש מה הוא יכול לעשות שיהיה למעלה מטבעו. יש מרי גילוי. וממילא יכול להיות שאצל בחור פלוני זה העבודה שלו העיקרית, זה בעניין של מידות טובות. אצל בחור אחר העבודה שלו העיקרית תהיה בעניין של לימוד. אצל בחור שלישי זה יהיה בעניין של עבודת התפילה. זה תלוי מאוד בטבעו של הבחור, בתכונות שלו, במהות שלו וב־ב־ב־בתכונת הנפש שלו. אז ודאי שמדברים על ליובאוויטש. אדרבה, כשמדברים בליובאוויטש, ודאי שליובאוויטש זה לא אותו, זה לא. זה אחד מהעניינים שדווקא בליובאוויטש, כשמדברים איתנו, שליובאוויטש, תורת חסידות חב"ד פעלה את העניין הזה שלא כולם צריכים להיכנס לתוך איזשהו מרובע אחד. עוד פעם.

30:56 יש יסודות כלליים, וכמו אחד ישאל: ליובאוויטשער בחור צריך ללמוד חת"ת? ודאי שכן. אם הוא לא לומד חת"ת אז חסר לו העניין העיקרי בליובאוויטשער בחור. ומה זה ליובאוויטשער בחור? כל בחור צריך ללמוד חת"ת. זה עניין יסודי. כמו שכל יהודי צריך להניח תפילין. אתה יכול להגיד שיהודי אחד, משה רבנו, צריך להניח תפילין, וקרש[?] וקרן[?] הניחו גם תפילין, ובגלל זה משה רבנו וקרש[?] וקרן[?] הם באותה דרגה? ודאי שלא. משה רבנו, העבודה שלו זה עבודה של משה רבנו, והאיש פשוט, העבודה שלו זה עבודה של איש פשוט, אבל שניהם הם חייבים להניח תפילין באותו אופן. על דרך זה דווקא חסידות גם כן. כן, בחור שלא לומד חת"ת אז אין לו שייכות לרבי. זה, זה האלף־בית. כן, להיות חסידישער בחור בלי ללמוד חת"ת זה לא הולך. אבל אף על פי כן יש חסידישער בחור שהוא כך צריך יותר בלימוד. יש חסידישער בחור שהוא כך צריך יותר בעבודת התפילה. יש חסידישער בחור שהוא כך צריך יותר במבצעים, וכמו שדיברנו כבר מדברים פה לאחרונה, הסיפור של הרבי מליובאוויטש שהוא אמר: "הייתי רוצה שכל בחור יתעסק בהכול, אבל אם יש לו חיות ויש לו כוח בעניין אחד יותר מהשני, לא צריכים להרחיק אותו בגלל זה." על כל פנים, אז ממילא מובן שליובאוויטש, ברוך השם, יש עשירות גדולה. יש מקום, כל אחד יש לו את, את, את... יכול למצוא את תכונת הנפש שלו ולהשתמש עם זה בעבודת השם, להיות חסיד באופן שלו, באופן מיוחד. אבל יש נקודה כללית עיקרית, שזה עניין הביטול ועניין של, של עבודה ויגיעה, מה שדיברנו. אז ממילא זה מתרץ את, את השאלות האלה ששאלו. וממילא גם

32:47 כן, מה השאלה? מה קורה אם בחור שעושה הכול בקבלת עול בלי רגשות? האם הוא חסידישער בחור או לא? זה תלוי בבחור. יש בחורים כאלה שקבלת עול זה טבע. יש להם חוש בקבלת עול והם עושים את הדברים מצד קבלת עול. הם לא צריכים יותר מזה. אז מצד אחד ודאי שצריך גם לעבוד על הרגשים וגם לעבוד על כוחות פנימיים. יש עניין, אבל זה לא פירוש שבגלל זה הוא לא חסידישער בחור. זה כבר קשור עם טבע הנפש. יש אנשים שבטבע הנפש הם בעלי קבלת עול. יש כאלה שבטבע הנפש הם בעלי רגש, טבע הנפש. זאת אומרת, הבן אדם שבטבע הוא קבלת עול יהיה לו יותר קשה לעורר מידות. בן אדם שהוא בטבע בעל רגש, אז יהיה לו יותר קשה עם קבלת עול. רואים במוחש שיש בחורים שמדברים איתם על קבלת עול, מאוד קשה להם, אבל בפארברענגען וזה מדברים על רגשים, אז הם שם כל הזמן. זה סוג של מהות, זה טבע, טבע הדבר. יש בעל רגש, יש בעל קבלת עול, יש אנשים שהם לא בעלי רגש ולא בעלי קבלת עול. הם בעלי דעת, בעלי שכל. הם אוהבים לעבוד. אצלם הכול זה עבודה. עכשיו ודאי שבעל שכל צריך שיהיה לו קבלת עול, וגם בעל קבלת עול צריך לעבוד עם שכלו, וגם בעל שכל צריך לעבוד על הרגש. צריך להיות עבודה בכל העניינים. לומדים בשיחה של הרבי, יש שצריך. כן, לא מספיק זה, גם זה. אבל זה שאצל אחד, אצלו הקבלת עול, אצלו זה עניין עיקרי, וזה אצלו יותר עובד אצלו, ואצלו הצד החזק זה הקבלת עול, אז זה לא צריכים לטעון בזה. לא צריכים לבלבל. זה לא

34:34 אפשר שהוא לא חסידישער בחור בגלל זה. אז ממילא מה התשובה על השאלה? בחור שעוסק בקבלת עול בלי רגש, האם הוא חסידישער בחור? כן, הוא חסידישער בחור. האם זה טוב? הוא צריך להישאר ככה? לא. הוא צריך גם לעבוד על הרגש, אבל לא בגלל זה אתה לא נהיה חסידישער בחור. אדרבה, קח את הקבלת עול, אבל שיהיה בזה עבודה גם כן. שלא יהיה רק על טבע, שיהיה יותר מהטבע וכולי. ועל דרך זה באידך גיסא. על דרך זה, זה מגיע לשאלה: ונניח, מה עושים בזמן הפנוי? בחור שואל, יש לו זמן פנוי, האם מבצעים? האם ללמוד? מה צריך לעשות? אז האמת היא שאין בזה תשובה. אין, אין תשובה של שחור לבן. זה מאוד תלוי בבחור. ונכון, בליובאוויטש נשאלת השאלה אם זה ליובאוויטש. מי אומר שזה מגיע מצד הקדושה? אולי זה מגיע מהיצר הרע? יכול להיות, יכול להיות, ואין בעיה אם היצר הרע גם כן משתתף. זאת אומרת, זה לא בעיה שגם הנפש הבהמית נהנה גם כן. אין, אין, אין בזה חטא. יש סיפור עם האלטער רבי, שיודעים את הסיפור הזה, שהאלטער רבי ראה חסיד שיושב ולומד עם הרבה חיות ומאוד מאוד מהר. אז הוא אמר לו: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". צריכים לאבד את המהירות. לא למהר, לא אוטומט כל כך מהר. תן לנפש הבהמית שלך גם כן שיהנה מהלימוד, לא רק הנפש האלוקית. יש עוד כזה שמובא בשיחת חיזוק לבית המלך, שזה לא בעיה ש־ש־שבחור לומד. יש לו חיות בלימוד וגם הנפש הבהמית שלו אוהב, ולכן הוא לומד. אז בזמן הסדרים צריך ללמוד מה שהסדר אומר. עכשיו דורשים נגלה, אתה לומד

36:28 נגלה כי זה הסדר. עכשיו לומדים חסידות, ובחור שבאמצע חסידות לומד נגלה, בזמן חסידות, אז זה בעיה. זה מה הכוונה? אבל בזמן הפנוי, בחור לומד מה שליבו חפץ, ואם הלב חפץ, גם הנפש הבהמית שלו נהנה. זה לא, זה לא בעיה. זה בסדר, אין בעיה, זה טוב. ימשיך ללמוד. בעזרת השם במשך הזמן הוא גם כן יעבוד על ביטול. יגיע לדרגה הזאת של הנחת עצמו, זה יותר גבוה, לדרגה השלישית של חסיד, שאז הוא ילמד לא מצד הגשמא, אלא מצד האלוקי. אבל לא צריכים לבטל את זה. לא צריכים לבטל את זה. זה נקודה כללית. כמובן שיש בזה פרטים. אני אומר בכללות. יש עוד כמה נקודות. היה פה שאלה מאוד יפה. בחור שואל: בעל בית'ישער בחור, האם זה סתירה להיות חסידישער בחור? אם אני אוהב אוכל, בגדים, לא, לא יכול להיות חסידישער בחור רק אם אני לובש בגדים לא נקיים.

37:36 חביבי, השאלה פה זה פשוט סתירה בין הקודש. זה לא... זאת אומרת, חלק מהשאלה היא נכונה. חלק מהשאלה היא לכאורה לא מתחילה, אבל יש פה שאלה דומה שבחור אחד שואל: מה יהיה הטעם להיות חסידישער בחור בישיבה, כי עוד מעט אני אתחתן ואני אהיה בעל הבית. אז השאלה של הבחור הקודם הייתה האם אפשר להיות בעל הבית בתוך הישיבה? הבחור השני שואל מה יהיה כשאני אהיה? הוא יודע שעכשיו אני חסידישער בחור, אבל בסוף הוא יהיה בעל הבית. אז מה הטעם? עוד בחור שואל פה: האם אפשר להיות חסידישער בחור בישיבה? כשאני אצא מהישיבה אני לא חסידישער בחור. האם שיעור ג' אפשר להפוך להיות חסידישער בחור? שאלה לבחורים של שיעור ג'. או זה בלתי אפשרי? האם בחור שכבר גמר ישיבה עדיין יכול להיות תלמיד חסידישער בחור? או אם הוא גמר בישיבה אז צ'או, גמר. אז העניין זה ככה. קודם כול, מה זה בקיצור הקופון? מה זה בעל הבית? כדי להבין מה־מה־מה השאלה פה צריך לדעת מה זה בעל הבית. אז כפי שהעניין מוסבר בכמה מקומות, שיחות של הרבי והמכתבים של הרבי, הגדר של בעל הבית זה בן אדם שהוא מקיים תורה ומצוות בשלמות. בעל הבית הוא לא גרובער יונג, חס ושלום. הוא לא בעל הבית, לא פרק כ'. בעל הבית הוא בן אדם שמקיים תורה ומצוות ומקיים את השולחן ערוך בשלימות. זה הגדר של בעל הבית. יש לו קביעות עיתים והוא לומד ומתפלל ועושה את הכול. מה הגדר שהוא בעל הבית? הפירוש הוא שאצלו העולם זה תופס מקום. העולם זה תופס מקום וזה נותן חשיבות גם כן לחיי העולם. הוא מתפלל שלוש פעמים ביום, מתפלל בציבור, מקיים את השולחן

39:36 ערוך של כביסה במלוא טהרה. אצלו העניינים של שולחן ערוך, הכול קלה כבחמורה, אבל הפשט שהוא בעל הבית פירושו שהוא חי חיי עולם. אז ישיבה בחור, ודאי שזה לא העולם שלו. דעת בעל הבית היא היפך דעת תורה. זה לא כתוב בחסידות, זה כתוב בשולחן ערוך. זה לא, זה לא חסידישע וואָרט. דעת בעל הבית היא היפך דעת תורה. זה כתוב בשולחן ערוך. שולחן ערוך חושן משפט כתוב שאסור לשים בעל הבית שהוא יהיה דיין בבית דין כי דעת בעל הבית היא היפך דעת תורה. וזה עניין להלכה. זה לא חסידישע וואָרט שאומרים בפאַרברענגען. כן. זאת אומרת, מה זאת אומרת זה בעל הבית? על פי ההלכה פירושו בן אדם שהוא נמצא בעולם, עובד, עושה כסף. אז העולם אצלו נהיה דבר שתופס מקום. דעת עולם ובמילא דעת התורה עם דעת עולם לא הולך ביחד. כי ברגע שהעיניים שלך זה עיניים של העולם, אז לפעמים ההנחות משתנות. זה עניין הנחות, השקפות. אז זה, אז שיהיה, אז פתאום זה לא בדיוק. תראה, יש הסתכלות לפעמים של לא להתחשב עם המציאות. אתה רואה את העולם מצד של מציאות ואתה מתחשב עם המציאות. ולכן ודאי חסידישער בחור ובעל הבית בחור לא הולך ביחד. עכשיו, להיות בעל הבית בחור, האם הפירוש הוא שהולך עם בגדים מלוכלכים? זה הפירוש של בחור? זה אין לזה שום קשר. שני דברים שאין להם שום שייכות אחד עם השני. חסידישער בחור שהוא לא בעלבוס צריך להיות לבוש נקי וצריך להיות לבוש מסודר. יש המון מכתבים מהרבי ומהפריערדיקער רבי בקשר לזה שתמימים, בחורים, צריכים להיות עם לבושים נקיים, לבושים מסודרים. הוא כותב על זה מאוד בחריפות ומביא שם

41:32 סיפור שהרבי הרש"ב נ"ע זרק פעם בחור מהישיבה בליובאוויטש, שהוא היה בחור מהעובדים הכי גדולים בישיבה. היה חסידישער בחור ועבד ומשכיל וכל הדברים. אבל הוא לא שמר על הניקיון והייתה תלונה של בחורים שיש לו ריח לא טוב. הוא לא מצחצח שיניים ויש לו ריח לא טוב. אז הרבי הרש"ב נ"ע שלח את הרבי שאנולי[?] שיגידו לו שיתחיל לנקות שיניים, ואחרי כמה ימים הוא לא הקשיב, אז הוא זלזל בזה. אז הרבי הרש"ב נ"ע אמר לו שיוציאו אותו מהישיבה. בחור שלא יודע לשמור על הניקיון שלו ולא אכפת לו שיש לו ריח לא טוב, שזה מפריע לאחרים, אז זה לא חסידישקייט, זה לא חסידישקייט. זה מגיע מלראות את עצמו לבד ולא לחשוב על השני. זה לא מגיע מחסידות. זה היפך כל העניין. אז כאן אתה רואה שכשמדברים על עניין של חסידות ובעל הבית צריך לדעת מה הפירוש. בחור צריך להתלבש טוב נורמלי. בחור צריך להיות נקי נורמלי. עכשיו, להיות מונח בבגדים, שזה תופס מקום אצלך, איזה, איזה, מאיזה שם, איזה סוג וכזה אופן ודווקא כזה ולא אחר, והמשקפיים כאלה והכובע כזה והכיפה כזאת, המכנסיים. היום על כל בגד יש כל מיני מאָדעס וכל מיני. אז זה כבר ודאי היפך הכוונה. הרי שזה היפך הכוונה להיות חסידישער בחור בעלבוס. ודאי שזה, אם זה הפירוש בעלבוס, זה לא הולך ביחד. אה, אם נשאלת השאלה: כשאני אתחתן אני אהיה בעלבוס? מה שבחור פה שואל, אז זה ידוע. התשובה המפורסמת של הרבי הרש"ב שאמר שבישיבה מדליקים את האש של התנור שזה יחמם אותך על כל החיים. כמו שבבית אתה מדליק את התנור על אלף כדי שבתוך

43:33 הבית יהיה חם מאה. על ידי זה גם כן בישיבה בחור צריך לדרוש מעצמו להיות חסידישער בחור באופן הכי עמוק, הכי נעלה, כדי שאחר כך שמונים שש שנות שאחרי זה, אז יהיה לו את החיות ואת האור דתורה, מה שהוא קיבל בתומכי תמימים. יש עוד כמה שאלות, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. אז צוחק רב מוכלים כל השבוע.