ביאור ההתבוננות קודם התפילה - חלק ב

00:04 אמממ... אוקיי, נדבר עוד כמה פרטים. ונגיע לסוגיה של התבוננות. לאו דווקא נלך עם איזה סדר מסוים, אבל כמה נקודות להשלים את העניין. דבר ראשון אני רוצה להזכיר שכתוב בשולחן ערוך, הלכות תפילה, סימן צ"ח סעיף א', אני חושב, אם אני לא טועה. והאורח חיים מביא את זה בשולחן ערוך, וזה המקור, זה מהרמ"א, שלפני התפילה צריך לחשוב על רוממות הא-ל ושפלות האדם. זאת אומרת שהמקור לכל העניין שצריכים להתבונן זה בעצם הלכה בשולחן ערוך. זה לא חידוש של חסידות. זה הלכה מפורשת בשולחן ערוך. הרמ"א כותב את זה שלפני התפילה צריך לחשוב רוממות הא-ל ושפלות האדם. הרי בשנת תשכ"ז, כשהרבי יצא עם מבצע תפילין והייתה איזו התנגדות מאוד גדולה מהמתנגדים. כל הקושיות, הקושיות ששאלו על מבצע תפילין: כי הלכה מותר להניח תפילין ליהודי ברחוב? כל מיני שאלות. והרבי דיבר אז אריכות שלמה על פי נגלה והוריד וביטל את כל הקושיות ואת כל הדברים. היו שיחות מאוד חריפות. והרי בין הדברים הרבי התבטא על זה שמשתמשים עם ההלכה, כאילו הם הגיעו בשם ההלכה כדי לבטל את העניין של מבצע תפילין. והרבי צעק על זה, כאילו שאכפת להם ההלכה. המתנגדים, כאילו שתמיד הטענות נגד חב"ד זה שהם באים בשם ההלכה ואנחנו לא, לא הולכים עם ההלכה. אז הרבי הזכיר את ההלכה הזאת ואמר: יש הלכה מפורשת בשולחן ערוך שקודם התפילה צריכים לחשוב רוממות הא-ל ושפלות האדם. אני רוצה לדעת האם אחד מכל אלו שנלחמים נגד מבצע תפילין, האם מקיימים את ההלכה הזו? הרבי דיבר על זה מאוד חריף, זה הלכה מפורשת. אז אתה לא מחזיק ממבצע תפילין, אמר הרבי. אתה לא מחזיק ממבצע תפילין בגלל כל הטעמים שיש לך

03:06 על פי ההלכה. אז למה אתה לא עושה מבצע שצריכים לחשוב לפני התפילה רוממות הא-ל ושפלות האדם? הרי זה הלכה מפורשת. והרבי נתן על זה צעק, והחבר'ה, הלכה מפורשת. וההלכה הזאת בפועל מתנגדים לא מקיימים את זה, אני יכול להבטיח לכם. וזה אפשר לקיים רק על פי חסידות. כי מתנגד אין לו מה לחשוב לפני התפילה. מה הוא יחשוב? חסידות נותנת לך מה לחשוב. גדלות הא-ל ושפלות האדם. דרך אגב, מזה גופא, סתם כשעושה עניין גדלות הא-ל ושפלות האדם, אז הרבי מביא באחד מהמאמרים בספר המאמרים [?], אז הרבי מביא שני פירושים. מה פשט גדלות הא-ל ושפלות האדם? האם הכוונה זה שזה שני התבוננויות, שצריכים להתבונן בגדלות הא-ל וגם כן להתבונן בשפלות האדם? שצריך להיות שני עניינים בהתבוננות. צריך להתבונן בעניינים שמסבירים גדלות, הרי ענייני חסידות שמסבירים עניינים של אלוקות, וגם כן להתבונן בעניינים של חסידות שמסבירים שפלות האדם, כאילו מאמרים של עבודה, מאמרים שמדברים על שפלות האדם. או הכוונה היא שפלות האדם שבאה בתור תוצאה מגדלות הא-ל. זה לא שתי התבוננויות. אתה מתבונן בגודל של הא-ל. ממילא אז אתה מגיע להכרה שאתה, לגבי כל הגדלות של הקב"ה... אז זה השפלות שמגיעה בתור תוצאה מההתבוננות. הרי בכללות, שמה במאמר, אם אני לא טועה, הרבי נוטה יותר לאופן השני, שבדרך החסידות אפשר זה לא התבוננות גם בשני הדברים, אלא שפלות האדם שמגיעה בתור תוצאה מגדלות הא-ל. זאת אומרת, בפשטות זאת אומרת שכשאתה מתבונן נגיד במה החסידות שמסביר על העניין של [?], אחדות הוי', מה שמדבר, אז ממילא יוצא זה לא שפלות של, שפלות של, של, של, של הרע של זה. לא מדברים על השפלות

05:25 הזה. מדברים על השפלות איך שהבן אדם הוא אין ואפס לגבי אמיתת המצאו, לגבי אמיתת האלוקות, שאין שום מציאות חוץ מהקב"ה. כזה סוג של שפלות יותר שייך לעבודת התפילה. יש התבוננות של שפלות ששייכת לקריאת שמע שעל המיטה, של מרירות, אבל זה עניין אחר. לא באמצע תפילה. בכלל בעבודת התפילה צריך להיזהר. חסידות רוצה שהעבודת תפילה תהיה יותר באופן של שמחה, ולכן עיקר ההתבוננות בתפילה צריך להיות בעניין שמביא לבן אדם רגש של קירוב, רגש, של רגש, של חיות, רגש של שמחה, רגש של רגש מסוים, ולא כל כך עניין שקשור עם, עם שפלות פשוטו כמשמעו. יש על זה גם כן הוראות של הרבי. עכשיו אולי אני אחזור על זה עוד מעט. וניגע לזה. אז זה אמרנו הלכה מפורשת נורא. אחרי זה יש ספר המנהגים. יש ספר שנקרא ספר המנהגים, שנראה לי שבינינו הרבנים זה לא מספיק, וזה לא מספיק מפורסם ולא מספיק לומדים את זה. ספר המנהגים זה ספר שהרבי השקיע בזה הרבה כוחות כדי להוציא את זה. רוב ספר המנהגים זה רובם ככולם, אפשר להגיד, זה מנהגים שהרבי בעצמו כתב במקומות שונים, שליקטו את זה לספר אחד, אבל הרבי עצמו היה מאחורי זה. הרבי עצמו הגיה את ספר המנהגים, ועבדו על זה שני חסידים בשנים הראשונות: ר' לייב גרונר ור' [?], ור' [?] גרינגלאס. הם עבדו על ספר המנהגים והרבי עמד מאחורי זה ודחף והשקיע בזה הרבה כוחות. ודווקא שם יש את כל מנהגי חב"ד העיקריים. אחרי זה יש עוד מנהגים שהתאספו במשך הזמן. ספר המנהגים יצא בפועל, אני לא יודע באיזה שנה זה יצא, בסוף ה-[?] או תחילת ה-[?]. ושם מאז, אחרי זה

07:43 הם פרסמו עוד מנהגים, דברים שנמצאו אחר כך והנוהג שלמדו מהרבי. אבל ספר המנהגים זה ספר יסודי ביותר לכל חסיד חב"ד, לדעת מנהגי חב"ד. וכמה מיני ריבוי דברים שאני רואה בחורים לא עושים את זה או עושים לא טוב. פשוט לא יודעים את מנהגי חב"ד היסודיים. בין הדברים יש בספר המנהגים, יש שם עמוד שלם בנוגע להתבוננות לפני התפילה, וזה דבר מעניין. כאילו, כי ספר המנהגים זה מנהגים. אף על פי כן, בתוך ספר המנהגים הוא מביא העניין שצריכים לחשוב לפני התפילה, והוא מביא שהרביים, רבותינו נשיאינו, קבעו את העניין של התבוננות לפני התפילה, ושזה דבר שכל אחד צריך לעשות את זה. זאת אומרת, מכניס את זה בתור עניין שקשור למנהגי חב"ד. עד כדי כך שהוא מביא שם בספר המנהגים שאפילו הרביים כל כך רצו שיהיה העניין ש־ש־שיתבונן לפני התפילה, שאפילו נתנו רשות בזמנים מסוימים שזה יהיה על חשבון העניין של תפילת ציבור, ש־שהגיעו הוראות מרבותינו נשיאינו שאפילו לוותר על תפילת ציבור בשביל תפילה עם עניין של התבוננות, אם צריכים את זה. כמובן שבזה צריך כל אחד רשות והדרכה מהמשפיע. אבל אני רק אומר שזה כתוב בספר המנהגים, שזה אומר שזה עניין שזה לא מדריגות. חושבים שלחשוב לפני התפילה, אם אתה מאוד חסידי, בחור, ואתה רוצה לתפוס מלאכים, אתה רוצה להיות קדוש, אתה חושב. בספר המנהגים מה משמע? שזה אחד ממנהגי חב"ד, כמו שמנהגי חב"ד זה לדוגמה ששמים רבינו תם תפילין אחרי בר־ מהבר מצווה כבר שמים תפילין של רבינו תם. או כמו שבמנהגי חב"ד יש שעושים שלוש פעמים נעגל וואסער לפני האוכל, כל יד. מנהגים שזה דברים של מנהגי חב"ד, וזה כל אחד עושה

09:43 את זה, זה פשוט. או שנוטלים ידיים עם מגבת. אז כדרך זה העניין של התבוננות לפני התפילה זה אחד ממנהגי חב"ד. צריכים לקיים את זה. אלא מה? בזה גופא יש אחד שמתבונן יותר באריכות, פחות באריכות, אבל עצם העניין של התבוננות זה אחד ממנהגי חב"ד שצריכים לקבל את זה ולקיים את זה מתוך כבוד לספר. הזכרתי קודם את הרבי הרש"ב. יש דבר מעניין שהרבי הרש"ב כותב בספר המאמרים תרס"ט. אני לא זוכר בדיוק עכשיו באיזה דף, איזה מאמר, אבל זה נמצא שמה בספר. בכלל, בעבודת ה' כמו שאמרנו קודם, מחלקים מאוד חזק בין העבודה של קריאת שמע שעל המיטה לעבודה של תפילה. העבודה של קריאת שמע שעל המיטה זה עבודה של מרירות, עבודה של תשובה, חשבון הנפש. והעבודה של תפילה זה עבודה של שמחה, עבודה של אהבה. ובעיקר זה העניין שההתבוננות שלפני קריאת שמע שעל המיטה זה בעניינים שמעוררים בחשבון הנפש של תשובה ולמרירות. וההתבוננות שלפני התפילה זה בעניינים שמעוררים תנועה של קירוב, תנועה של שמחה, תנועה של אהבה. ומה זה כותב הרבי הרש"ב בתרס"ט? הוא כותב שרואים אצל כמה וכמה עובדי ה', בפרט אלו שנמצאים בתחילת העבודה, בפשטות מתכוון לאנשים, בחורים. הוא כותב שרואים שקשה להם בקריאת שמע שעל המיטה להתעורר בתשובה. כך כותב. שהעבודה של קריאת שמע שעל המיטה קשה להם להגיע להתעוררות ומרירות, באיזו צורה שתהיה. בפשטות, אלא לא כתוב שם מפורש, יכול להיות בעיה, עייפות ומספר סיבות. מה שאין כן בזמן התפילה, שהם כבר נמצאים בשח־ בזמן התפילה, שהם בין כה כבר נמצאים בתנועה של זהירות, אז יותר קל להם אז להיכנס לתנועה של מרירות. מרירות. הוא מדבר על תשובה. שבזמן קריאת שמע שעל המיטה

12:21 קשה להם להתעורר. בן אדם שהוא עובד ה' וירא ה', כך כותב, בן אדם שכבר עובד ה' וירא ה' הרבה זמן אז הוא כבר מרגיל את עצמו, ואז הוא כבר, כשמגיע קריאת שמע שעל המיטה הוא יכול להיכנס לתנועה של תשובה, מרירות, ובתפילה הוא יכול להיכנס לתנועה של שמחה. אבל אדם שנמצא בעבודת ה' עדיין קשה לו, ובמילא יותר קל להם להתעורר בעבודה של תשובה באמצע התפילה. אז אומר הרבי הרש"ב שאף על פי שזה לא ככה הדרך, זו לא הדרך הרצויה. עבודת התפילה צריך להיות דווקא שמחה ודווקא... אבל אף על פי כן אפשר לעשות את זה, כותב הרש"ב. הוא אומר שכיוון שעדיין קשה לו לפעול על עצמו שבקריאת שמע שעל המיטה יהיה אצלו התעוררות, וההתעוררות תשובה באה אליו באמצע התפילה, אז אפשר להשאיר את זה, אפשר לתת את זה. לא צריכים לבטל את זה. ובפועל זה יפעל עליו. כך הוא כותב שם. גם זה ראוי לדעת את זה מזמן לזמן. עכשיו אף על פי שבכלל כשמדברים על העניין הזה אנחנו צריכים לדעת שהרבי שלנו לא היה כל כך אוהב, איך אפשר להגיד את זה במילים כאלה, או מעודד בכלל את העבודה של מרירות. הרבי טען שבדור שלנו אנחנו לא כלים בעבודה באופן של מרירות, ובגלל שלא כלים לזה אז גם כן לא צריך. זה לא, זה לא, זה לא דרך בעבודת השם. הרבי מאוד דיבר דווקא שדרך העבודה צריך להיות בקו של שמחה. גם בקריאת שמע שעל המיטה אפילו הרבי דיבר שצריך להיות בשמחה. אפילו שלכאורה מה שייך קריאת שמע שעל המיטה עם שמחה? קשה להבין. ואף על פי כן הרבי דיבר גם על

14:13 זה שצריך שתהיה עבודה של תשובה עם שמחה. יש מהרבי כמה וכמה שיחות שהרבי מסביר את זה. לא נגיע עכשיו, כי זה כבר לא זה. אנחנו יוצאים מהסוגיה של ההתבוננות. אבל הרבי היה בשיטה שבכל עבודת ה' בדור שלנו צריך להיות כל הזמנים דווקא לעורר את עצמנו, דווקא בתנועה של שמחה, תנועה של, של מרירות ושברון רוח. ר' דודין[?], יש לו סיפור ידוע שהרבי פעם אמר לו ביחידות שילך לקרוא קריאת שמע שעל המיטה. אז הרבי אמר לו שיעשה את זה בשמחה. בשמחה וטוב לבב. ר' דודין[?] אמר שהקריאת שמע שעל המיטה הזאת היה, אף פעם הוא לא, לא היה לו כזה קריאת שמע שעל המיטה. זה היה כבר גלאַט קריאת שמע שעל המיטה. הרבי אמר לו, "קריאת שמע שעל המיטה? בשמחה וטוב לבב". זה כבר היה בבוקר. הוא אמר לרבי, "זה כבר בוקר". זה כבר, יחידות נראה לי כבר נגמר. זה היה כבר שבע בבוקר. הוא אמר לרבי, "צריך להיות בוקר". אז הרבי אמר לו שיסגור את ה-- להוריד את הפרצוף, ואז זה יהיה לילה, ולהגיד קריאת שמע שעל המיטה בשמחה. כן. אפרופו, זה עניין שצריך כל אברך לעצמו. אבל נחזור לענייננו ונגיע לעניין ההתבוננות. היה חסיד, קראו לו ר' ניסן נמנוב. ר' ניסן נמנוב היה לו ווארט. בעצם הווארט זה לא של ר' ניסן, זה ווארט של חסידים קודמים. אבל ר' ניסן היה חוזר על זה הרבה. ר' ניסן אמר כזה ווארט שכתוב, הוא מדבר על עניין של ההתבוננות. כתוב, "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה". אז הוא הביא שכתוב בחסידות שמה העניין של רחל ולאה? רחל זה עולם הדיבור ולאה זה עולם

16:18 המחשבה. ככה מוסבר בחסידות. אתה תראה בתורה אור בפרשת ויצא שההבדל בין רחל ללאה זה שרחל זה עולם הדיבור ולאה זה עולם המחשבה. אז "וירא ה' כי שנואה לאה". בפשטות לאה הרי זה עלמא עילאה, רחל זה תתאה. הגדולה, הקטנה. שתי הבנות. שם הגדולה לאה, שם הקטנה רחל. ה' גדולה, ה' קטנה, ה' גדולה וה' קטנה זה בינה ומלכות. ב-ב-בלימודים בינה זה מחשבה ומלכות זה דיבור. "וירא ה' כי שנואה לאה". אנשים לא רוצים לחשוב. שנואה לאה. עולם המחשבה זה... אתה מדבר, אז אתה מדבר, אז אתה... שומעים אותך. רעדנער, דרשן, אבל מחשבה אנשים לא... "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה". דווקא לאה, המחשבה, זה מה שפותח את ה-את הרחם, שדווקא משמה מגיע כל השבטים. זאת אומרת שאדם, כל ה-כל הלידה דמידות, זה כל העניינים מגיע דווקא על ידי עולם המחשבה. יש בתרנ"ט, בהמשך של תרס"ו, יש עניין מאוד יסודי שנגיע להתבוננות. הרבי הרש"ב שמה מדבר על שלוש אופנים בעבודת התפילה. מדבר שיש בעבודת התפילה שלוש אופנים. יש עבודת התפילה עם פירוש המילים, להגיד את המילים ולהגיד את פירוש המילים, שזה הדרך עבודת התפילה הרגילה. אחרי זה אומר שיש עבודת התפילה באופן שהוא מתבונן לא רק בפירוש המילה, אלא גם בפירוש המילה על פי חסידות. זאת אומרת שהוא כבר מתבונן בפירוש המילה יותר, יותר עמוק. לא רק הפשט, אלא על דרך החסידות. יש לך פסוק, קפיטל, עניינים, אתה יודע איך חסידות מסביר את זה. אז ודאי שזה כשאומר את זה עם פירוש המילה בחסידות אז זה הרבה יותר עמוק. בזה גופא יש שני אופנים. יש בקיצור, אומר, בדרך החסידות, אבל בקיצור. ויש אופן שלישי, שזה האופן היותר נעלה, שזה

18:50 התבוננות באריכות, שמתבונן בעניין, בפסוק או בקפיטל, הוא מתבונן באריכות העניין על פי חסידות. התבוננות פרטית. ואחר כך הוא אומר את זה בתפילה, את ה-בפסוק, בקפיטל, שאז זה משפיע עליו באופן הרבה יותר פנימי. זה שלוש אופנים בעבודת התפילה. כמובן שבסדר העבודה אז צריכים לא לקפוץ מדרגות, וכל אחד צריך בסדר שלו. בהתחלה צריכים פירוש המילה על פשט. אחרי זה צריך ללמוד פירוש המילה על פי חסידות, ובזה גופא לא בלי אריכות הפרטים. וכמובן לא כל התפילה. מדברים חלק מהתפילה, קפיטל אחד, קפיטל אחר וכולי. אחרי זה יש סוג של התבוננות שאתה לוקח עניין מסוים או פסוק מסוים או רק פרק מסוים, ואתה מתבונן באריכות על הסוגיה, על העניין הזה, ואז אתה אומר את זה ב-בתפילה, את הקפיטל, אז זה פועל באופן אחר לגמרי. נגיד לדוגמה, אז יש כמה סיפורים. אז דוגמה הראשונה על העניין של תפילה עם פירוש המילים. אז יש סיפור אחד עם הרבי הרש"ב וסיפור עם הרבי. סיפור עם הרבי הרש"ב שמעתי מר' מוטל קוזלינר, שמספר את זה בשם חסידים שהיו שם, שהיה פעם חבר'ה צעירים בליובאוויטש, והיה המשפיע בזמן זה היה ר' מיכאל דער אלטער, אחד המשפיעים, ואמר שהבחורים הצעירים התחילו להתפלל באריכות. היה אז קבוצה של בחורים צעירים שעדיין לא היו עלטערע בחורים, היו יונגע בחורים שהתחילו להתפלל באריכות. הרבי הרש"ב אמר לו, רב לזוג[?], אנחנו צריכים להגיד להם שלהתפלל שבעים שנה, ראשון השישים שנה צריך להתפלל עם פשוט פירוש המילים, דת' הוי דגדי לו ביצר. שהם חושבים שהם רוצים להתפלל באריכות, להתפלל עם פירוש המילים של כל החיים זה גם כן עבודה גדולה ביותר. זאת אומרת, לא שהוא רצה לבטל את העניין של

21:17 של הרבי הריי"צ, אבל רצה לבטל את זה שהיו נגד בחורים שעדיין אוחזים בהתחלת העבודה, כבר קופצים להתפלל באריכות לפני שהם התחילו להתפלל פירוש המילים. אז פירוש המילים זה סיפור אחד. סיפור שני, זה היה אצל הרבי הריי"צ, כבר בשנים שהרבי הריי"צ היה באמריקה. אז הבחורים שיצאו מרוסיה כתבו לרבי הריי"צ מפריז, מברינואה. תש"ה, תש"ו, תש"ז, תש"ח. זה בשנים ההם. שהם רוצים דרך העבודה של תפילה. הרבי הריי"צ כתב להם מכתב מאוד חריף, קצת קצר ומאוד חריף. הרבי הריי"צ כתב להם שיפסיקו לחפש קריכן אויף די ווענט, לעלות על דרגות. הם עדיין חסר להם את האל"ף בי"ת של ירא שמיים, האל"ף בי"ת של קבלת עול. קודם כול אתה צריך לדעת שבתפילה צריכים לשבת במקום אחד, להסתכל בסידור ולהגיד מילה במילה ולחשוב את הפירוש של המילים של התפילה, ושאסור לדבר באמצע קריאת שמע, ושאסור לדבר באמצע גם קדיש, באמצע קדושה, וצריכים לענות את כל הדברים וזה. אחרי כמה שנים שיעשו ככה אז אפשר לדבר. הרבי הריי"צ פתח להם את כל ה... היה מאוד חריף. אני ראיתי את המכתב, זה נדפס. זה צריך להיות באיגרת ת"א. ככה חתך להם לגמרי את כל הזה. זה מצד אחד, כי זה סדר העבודה. בעניין השני של להתפלל עם פירוש המילים על פי חסידות, אז יש יחידות מאוד מאוד מעניינת שנדפסה לפני כמה שנים. מצאו את זה, לא יודע איפה זה, אולי היה בצפונות לפני כמה שנים, יצא עכשיו מהעיתון הערות. זו יחידות, נדפסה עכשיו בתורת מנחם בחלק ל'. זו יחידות של הרבי עם האדמו"ר של תולדות אהרן, הרב'לער רבי[?]. תשכ"א. והרבי מדבר איתו על העבודה של תפילה והוא מספר לרבי שהם מתפללים לפי ההוראות של האלטער רבי. הוא מספר לרבי שהם מתפללים

23:52 לפי ההוראות של האלטער רבי. מה ההוראות של האלטער רבי? שהאלטער רבי כותב שצריכים להתפלל שעה וחצי. זה כתוב בתניא, באגרת הקודש, שתפילת שחרית צריך להיות שעה וחצי, אז הם מקפידים על זה שהתפילה כל יום זה יהיה שעה וחצי. הלוואי עלינו. טוב, על כל פנים. ככה זה שמה עד היום, אתה יודע, ככה. הם מתפללים שחרית שעה וחצי כפי שכתוב באגרת הקודש. הרבי שאל אותם מה הם עושים? מה עושים שעה וחצי? אז הוא אומר שאנחנו מתפללים את המילים עם הרבה חיות. ומה מתבוננים? הפירוש, פשט. אז הרבי אמר לו, "נו, רק עם המילים, הפשט, אז איפה החיים בתפילה?" אז הוא אומר, "החיים זה בעצם להגיד את המילים עם, עם... אצלם זה אומרים את המילים, צועקים, מאוד מזעקים." אז הרבי אמר לו שזה... שלא—שהדרך צריך להיות על ידי התבוננות. הרבי מסביר לבעל רגע[?], שרוצים באמת שיהיה חיים אמיתי, אתה צריך שיהיה עם התבוננות. אז הוא אומר לרבי, "התבוננות? מה זה? זה שקשור ללימוד. זה לא—זה תפילה. צריך להיות תפילה. זה לא..." אז הרבי אומר לו ככה: "דמיין לעצמך", כתוב, הרבי נותן לו דוגמה. אה, מגיד אומר, אומר את הפסוק, אומר את ה... ה"אז ישיר", והוא אומר את הפסוק, "זה אלי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממנהו". אז אם הוא יודע את הפירוש הפשוט, מה הפירוש הפשוט? הפירוש הפשוט זה "זה אלי ואנוהו", הוא האלוקים שלי ואני משבח אותו. "אלוקי אבי וארוממנהו", האלוקים של אבא שלי ואני מרומם אותו. זה התרגום. זה אותו דבר במילים אחרות, זה מה שרש"י אומר. אחרי זה יש את הביאור של השל"ה. על פי השל"ה הקדוש מסביר ש"זה אלי" זה על ידי השגה

26:07 והתבוננות, אלי שאני הגעתי לזה על ידי התבוננות והשגה. "ואנוהו" זה מלשון אני והוא, שאם זה אלי על ידי השגה והתבוננות, אז אני והוא מיוחדים כאחד. "ואנוהו", אני והוא נהיה אחד. "אלוקי אבי" זה עניין של אמונה. אבא שלי זה, אה, אלוקות שמגיע מצד אמונה. "וארוממנהו" שאז הוא מרומם ומחזיק אותי על הלב. אז הרבי חזר לו את הפירוש של השל"ה הקדוש. אז הרבי אומר, "תאר לעצמך שהתלמידים שלך יודעים את הביאור הזה של השל"ה הקדוש, שאומרים את הפסוק הזה ומתבוננים לא רק בפירוש הפשוט. מתבוננים בפירוש של השל"ה הקדוש ב־ב־בפסוק. אז הרי זה צריך להיות גורם אחר. אז הרי יש התלהבות הרבה יותר גדולה במילים האלה. סנן דבעט[?], זה מחניק את זה". זו דוגמה שהרבי נתן. נראה לי שהוא לא הבין בדיוק. אבל על כל פנים, אנחנו כן יכולים להבין, הרבי שלנו. יא, אז העניין זה, יא, זאת אומרת יש התבוננות פירוש המילה. אחרי זה יש עניין של להתפלל עם פירוש המילה על פי חסידות. אחרי זה יש יותר באופן הזה, שזה להתפלל עם פסוק. זאת אומרת שאתה מתבונן באריכות בעניין, ואז בתפילה, בפסוק הזה או בקטע הזה או בפרק הזה נמצא העניין שהתבוננת באריכות, זה פרטות. ודווקא לעניין הזה הרבי הרש"ב מאריך בקונטרס התפילה פרק ו', כבר הזכרנו את זה בשיעורים קודמים, שהוא מסביר באריכות עד כמה מגיע דווקא התבוננות בפרטות, אף על פי שבגילוי אתה חושב שהתבוננות בפרטות זה, זה כאילו לא מעורר את הלב, זה, זה, זה התבוננות בפרטות, אבל דווקא זה פועל השפעה הרבה יותר עמוקה ויותר פנימית, כמו שהוא מסביר באריכות, זה קונטרס התפילה פרק ו'. אז כאן.