ביאור ההתבוננות קודם התפילה - חלק א

00:08 דובר 1 אמ, נתחיל עם סיפור. יש מעשה עם הרבי. הפרידיקער רבי אמר לרבי פעם, באיזשהו-- ישבו ביחד הפרידיקער רבי עם הרבי. הפרידיקער רבי אמר לרבי, בקשר לעבודת התפילה, הפרידיקער רבי אמר לרבי: אתה צריך להתפלל. בפרט שיש לך חוש הנגינה. ככה, ככה הפרידיקער רבי אמר לרבי. יש לך חוש הנגינה. בפרט אם יש לך חוש הנגינה, אז צריך להתפלל. הרבי שאל את הפרידיקער רבי: מה פירוש להתפלל? אז הפרידיקער רבי אמר לו: להתפלל הכוונה עם התבוננות. להתפלל זה עם התבוננות. מה זה התבוננות? להתבונן בעניין החסידות. לפני התפילה וגם באמצע התפילה. להתבונן במאמר חסידות. אז הרבי שאל את הפרידיקער רבי: הרי זה מחשבה זרה. מה פירוש זה מחשבה זרה? בחסידות כתוב שמחשבה זרה זה לא רק אם אתה חושב על מחשבות של, של הבל. אפילו אם אתה חושב מחשבות קדושות, אבל זה לא קשור לעניין, זה גם נחשב למחשבה זרה. מחשבה זרה בחסידות פירושו מחשבות שהן לא בעניין שאתה נמצא עכשיו. זרה, זרה, זרה, ולא של זר. זרה בפרק, זרה בעניין. ואם אתה נמצא בעניין זה, אז אתה חושב נגלה באמצע החסידות או חסידות באמצע הנגלה, זה נחשב למחשבה זרה. אז לכאורה לחשוב חסידות באמצע התפילה זה גם מחשבה זרה. אז הפרידיקער רבי אמר לו: אף על פי כן, אזוי האבן די רביים געמיינט. הרביים, הרביים דרשו את זה ככה. אם הרביים דרשו, ממילא זה לא מחשבה זרה. אז הרבי שאל את הפרידיקער רבי: ומה התועלת מזה? אז הפרידיקער רבי אמר לו שהשאלה הזאת שאל הרז"א את הרבי נשמתו עדן, הדוד. לפרידיקער רבי היה לו דוד, קראו לו הרז"א, כן? אז הוא היה אח של הרבי נשמתו עדן, אח מבוגר

03:28 דובר 1 יותר. הרז"א שאל את השאלה הזאת את, את הרבי נשמתו עדן: מה התועלת לחשוב חסידות באמצע התפילה? והרבי נשמתו עדן ענה לו: אין צוועלף יאָר אַרום וועסטו פֿאַרשטיין. עוד שתים עשרה שנה אתה תבין. ער האָט געזאָגט: אין צוועלף יאָר אַרום וועסטו פֿאַרשטיין. תראה, עוד שתים עשרה שנה אתה תבין. מה קרה עוד שתים עשרה שנה? עוד שתים עשרה שנה נפטר הרז"א. הרז"א נפטר אחרי שתים עשרה שנה מהסיפור הזה, מה-- אז, אה, זאת אומרת, ככה זה. הסיפור הזה נמצא ברשימה. רשימה זה היומן. הם הוציאו שמה כמה שורות כי זה... מהרשימה לא ברור בדיוק מה הרבי שאל, מה זה, כי היה שמה דברים אישיים אז הם הוציאו כמה שורות. אבל זה היה, אני ראיתי את הרשימה בשלימות, אז הכל הולך שאלה-תשובה. הרבי שואל והפרידיקער רבי עונה. הרבי שואל והפרידיקער רבי עונה. אם תסתכלו ברשימה של היומן זה כתוב קצת בנוסח של שיחה, כאילו, גם הוציאו את השאלות וזה קצת פרייבט כמו שאומרים. אז מה שמעניין מאותה רשימה זה שדבר ראשון, לחשוב חסידות, הפרידיקער רבי לא אומר לו שלחשוב חסידות צריך להיות עניין שיהיה קשור באופן ישיר לתפילה. זאת אומרת, אנחנו לומדים מפה עניין מאוד יסודי בעניין של התבוננות, שזה שאלה שהרבה שואלים ו... מהסיפור הזה רואים ברור שהעניין של לחשוב חסידות לאו דווקא שחייב להיות שזה יהיה קשור באופן ישיר לתפילה. כי הרי הרבי שאל על מחשבה זרה. מה השאלה על מחשבה זרה? שאתה חושב עניין בחסידות, איזה מאמר, איזה עניין, לאו דווקא שאחרי זה, זה יהיה נוגע לפירוש המילה של התפילה. יכול להיות שאיזה פסוק שזה יהיה קשור, אבל לאו דווקא שיהיה שייך לכללות התפילה. אז, אז

06:00 דובר 1 זה כאילו שאתה חושב עניין אחד בחסידות ואחרי זה אתה מתפלל, והתפילה אתה מתפלל מה שכתוב פה, ולאו דווקא שיש קשר דירקט, מה שנקרא דירקט, ישיר עם התפילה. ואף על פי כן, הרביים אמרו שכך צריך לעשות. זה התשובה. זה העניין. זאת אומרת שהעניין של זה נותן לנו לימוד מאוד יסודי בעניין של התבוננות בחסידות, שלא צריכים לחפש תמיד שההתבוננות של המאמר זה יהיה קשור עם כל המילים של התפילה שאני אומר. התבוננות זה עניין בחסידות, עניין לריכוז. מה שיהיה המאמר שמדבר, אם המאמר שמדבר על סובב כל עלמין, עניין אמונה או מה שמדבר על חיזק. מה שהמאמר מדבר, אה, עניין חיזק מסביר את העניין של, אה, כך בזמן האחרון מהמאמרים שלומדים, מה שמסביר נשמות, מלאכים, מלאכים. לאו דווקא שבתפילה מדובר במפורש. אולי יש איזה מקום בתפילה, פסוקים שמדברים בזה, אבל בכללות. ואף על פי כן זה העניין. זה לא הפירוש שצריכים לחפש לקשר. זה עניין, זה העניין. יש עניין להתבונן בחסידות, כן, שהרביים אמרו שזה צריך להיות חלק מעבודת התפילה. דבר שני אנחנו לומדים, שלאו דווקא שהתועלת מההתבוננות אנחנו נראה את זה בהווה. אני לא אומר שחייב להיות אחרי, שם אומר אחרי, זה היה אחרי מאה ועשרים, אבל הנקודה היא שלאו דווקא שאתה רואה מיד או אפילו לא מיד, כאילו שזה השפיע משהו והתוצאה מזה. אז זה אחד הדברים שצריכים לדעת כדי להבין את העניין. כן? עניין של התבוננות בחסידות זה עניין של עצמי, עצם המאמר, עצם ההתבוננות, עצם הדבר. עכשיו, כמובן שיש גם כן במאמרים גופא, אז כמובן שיש מאמרים שהם יותר קרובים לתפילה. לאו דווקא שצריכים לחפש. אני לא סיפרתי את הסיפור כדי שיחפשו דווקא מאמרים שאין

08:26 דובר 1 להם קשר. אני רק סיפרתי את הסיפור כדי להדגיש שלאו דווקא שצריך כל פעם שאתה חושב באיזה מאמר אתה מתבונן במאמר, חייב שהמאמר יתחבר עם התפילה ואתה צריך אחרי זה לראות איך שהמאמר נמצא בתפילה. יש כאלה שחושבים שזה עניין. זה לא עניין, זה עניין בפני עצמו. כמו שדיברנו בשיעור הקודם גם כן על הנושא הזה. זה מה שרציתי להגיד. עכשיו ברור שבחור שמתחיל התבוננות אז כמובן עדיף לחפש עניינים כאלה שיש להם יותר שייכות לתפילה, שיותר בקיאות. כן, כי בהתחלת ההתבוננות ודאי שכדאי שזה יהיה דברים כאלה שיש להם יותר קשר לרבי יותר וכו'. סתם, זו נקודה כללית. היה פעם ויכוח בין חסידים. בכללות זה היה ויכוח בהתחלה, עכשיו אני מדבר בדור-- בדורות האחרונים. זה היה עוד לפני זה בליובאוויטש, אבל נגיד זה כאילו משפיעים על הדורות האחרונים, שלמה חיים, ר' ניסן, היו שני משפיעים גדולים בליובאוויטש. לאחרונה יצא ספר על כל אחד. כל אחד יכול לקרוא בפנים, לראות. היה להם שיטות שונות בכמה עניינים, בדרכי החסידות, בהשקפה, בהדרכה. אחד בזה היה בעניין ההתבוננות. בדרך כלל ר' ניסן סבר שההתבוננות צריך להיות יותר בדברי הרב. ר' ניסן טען שהאופן שצריכים להתבונן בחסידות זה להתבונן בדברי הרב. דברי הרב הכוונה היא ללשון של המאמר. ר' ניסן אפילו היה כאילו דורש ממש מילה במילה, אבל אפילו לא מילה במילה, אבל לא להוסיף שום דבר. רק אפילו אם אתה לומד ביידיש בלשון שלך, אבל שזה יהיה, שזה יהיה דברי הרב. להתרכז לגמרי בדברי הרב. שלמה חיים דווקא טען שלא, שצריך להיות עם אייגענע אותיות. שההתבוננות צריך להיות עם אותיות שלך, עם, עם, עם, לא דברי הרב. לקחת את המאמר בתור בסיס,

10:58 דובר 1 אבל להסביר לעצמך את העניינים. אתה מביא משל, אתה מביא שצריך להיות יותר, יותר עם אייגענע אותיות, עם מילים שלך. היה להם ויכוח בזה. ר' ניסן טען ככה ו... אמ, דווקא מזה קיבלנו ברוך השם מהרבי הראיה מאוד ברורה. יש באגרות קודש מכתב. אם אני לא טועה זה חלק כ"ח, המכתב הזה המדומני. שם הרבי כותב שבקשר לאופן ההתבוננות אז הרבי כותב שזה, שזה לא לדקדק בדברי הרב, שזה יהיה עם אותיות, עם הסברים קצת יותר נוטה לשיטה של ר' שלמה חיים, אבל שזה יהיה בקירוב, בקירוב אל המאמר. זה לשון. אני לא זוכר את הלשון, אבל התוכן הוא שהשיטה של הרבי שזה משהו ממוצע, שבדרך כלל באופן ההתבוננות שזה יהיה המאמר, הסגנון של המאמר. זאת אומרת שזה כן יהיה דברי הסגנון של המאמר, השקלא וטריא של המאמר, אבל לא, לאו דווקא שצריכים להיות בהתבוננות לא צריכים לדקדק על המילים, אלא יותר העניין. העניין. אז לדוגמה אתה לוקח מאמר, כן? ניקח אה, אתה לוקח איזה מאמר. אז אתה לוקח את המאמר, אז אתה לומד את המאמר טוב, אתה לומד את המאמר כמה פעמים ואתה יודע את המאמר בעל פה, שקלא וטריא, כמו שחוזרים את המאמר ב-- ב-- ב-- ב-- איך קוראים לזה? ברבים בשבת כשחוזרים מאמר ברבים. אז חוזרים את זה בלשון בערך המאמר, שקלא וטריא, אבל בשפה ברורה, כן? באופן שאנשים יבינו. יש כאלו שחוזרים מאמר אז הם אומרים את זה מאוד מהר ואף אחד לא יכול להבין. או שאומרים את המאמר בלשון הרב וכאילו שזה קודש קודשים. כן, אני מדבר על האופן שצריכים לחזור מאמר ברבים. זה לחזור את זה ברור, מילה במילה, לא בלשון הרב, אלא

13:17 דובר 1 באופן שקרוב ללשון הרב, שקלא וטריא, שיהיה מובן לאנשים שאתה אומר להם את המאמר שיוכלו לשמוע ולהבין את המאמר בסגנון שלהם. באותו אופן צריך להיות ההתבוננות בסדר. כן? אתה מתבונן במאמר וסגנון של המאמר גם כן, אבל עם המילים שלך. לאידך גיסא לא, לא להאריך מדי, כן? בביאורים. אם צריכים להסביר עניין או להגיד זה הביאור ושנגיע להבנה ש-- לא ללכת לכל מיני ביאורים כי זה הולכים, מתחילים לעשות כל מיני פשט'לעך ואז הולכים מהעניין. בכלל, איך ששמעתי מהתלמידים של ר' שלמה חיים קסלמן, שר' שלמה חיים היה לו סדר באופן כזה. הסדר שהיה מדריך בחורים בהתבוננות אז הסדר הלך ככה: דבר ראשון, ר' שלמה חיים היה דורש מבחור שירגיל את עצמו בכלל להתבונן. לאו דווקא התבוננות. קודם כל להרגיל את עצמך כל יום כמה דקות לחשוב. אם זה לחשוב את הגמרא שאתה למדת בסדר לימוד הנגלה, כן? או לחשוב את המאמר שלמדת בסדר חסידות. אבל דבר ראשון לתקופה, בערך חודש, רק תרגיל את עצמך בעצם העניין של לחשוב דברים. אנחנו מאוד, מאוד לא רגילים לחשוב. אנחנו חושבים בשעה שאנחנו לומדים, אבל לחשוב בשביל לחשוב אנחנו לא רגילים לזה. כשאתה לומד משהו אתה חושב בשעת מעשה, אתה חושב מה אתה לומד. אבל אנחנו לא כל כך רגילים לעצור ולחשוב. זאת אומרת, גמרת את המאמר, רגע, גמרת את הפרק, גמרת משהו, גמרת כבר. תעצור כמה דקות ותחשוב על העניין שלמדת. בדרך כלל בחור לומד עם חברותא, אז הוא לומד עם החברותא, עושה שקלא וטריא עם החברותא וזה זה ונגמר הסדר והולכים לאכול קוגל או לא יודע, מה שיש. אז, אז הזמן הזה שאתה יושב חמש דקות או עשר דקות ואתה חוזר

15:37 דובר 1 בראש שלך, מה אתה למדת מהגמרא, מהחסידות, זה הבסיס הראשון של ההתבוננות, זה השלב הראשון. בשלב השני הוא היה אומר לבחור לקחת פרק תניא, בדרך כלל פרק מ"א, כי זה היסוד של כל העניינים בהתבוננות כידוע. פרק מ"א על המלך. הרבי גם כן כותב את זה הרבה פעמים, כן? פרק מ"א על המלך שזה הבסיס. ללמוד את זה, ודווקא אצל ר' שלמה חיים הייתה שיטה שזה פשוט מע-- כך צריך להיות לפי האמת, שאם זה מדובר בתניא, היה חילוק בין תניא למאמר. שבתניא כן צריכים לחשוב אותיות של התניא, אפילו שאתה מסביר לעצמך, אבל שיהיה גם לשון הרב כי בתניא הרי העניין של דרש וכתב שמה המילים גם כן זה קדוש. אז ממילא ר' שלמה חיים היה נותן לבחור ללמוד פרק מ"א, ללמוד בעל פה מילה במילה עם פשט, וההתבוננות הייתה פרק מ"א עם הפשט בלי פלפולים וביאורים. פרק מ"א עם הפשט של הפרק מ"א, שזה היה צריך לקחת בין שלוש לחמש דקות, מקסימום חמש דקות, לא יותר. היה לו בזה גם שיטה בזמן, ואז בזמן זה סימן שחשבת מחשבה זרה. מדי מהר זה לא, סתם לא היה זה. זה לא היה התבוננות. אז היה צריך להיות אצל בחורים, תלוי איזה בחור, בין שלוש לחמש דקות אם חשב בזמן. אה, אחרי שלב מסוים, משך זמן שהבחור היה מתבונן פרק מ"א, אז ר' שלמה חיים היה נותן ללמוד בתניא גופא קצת יותר. בדרך כלל שער היחוד והאמונה, ההתחלה, שני הפרקים הראשונים, או בתניא עצמו במקומות אחרים, ל"ג וכיוצא בזה. זאת אומרת כבר התבוננות זה יותר פרטי בתניא. בשלב אחרי זה התחיל מאמר. מאמר, אז לא מאמר שלם. חלק של מאמר. למשל,

17:49 דובר 1 ר' שלמה חיים היה נותן לבחורים שמתחילים לחשוב מאמר, היה נותן את אחת שאלתי. כן, ללמוד חלק מהאחת שאלתי. החלק שמדבר על ההתבוננות בפסוקי דזמרה, זה עמוד וחצי, שתי עמודים שמה באחת שאלתי, או שובה ישראל תרנ"ט. אז המאמר שובה ישראל גם כן רק החלק מהמאמר שמדבר על וכנודע וכו' וכו', יש שמה איזה שלוש עמודים. אחרי זה כבר עוד מאמר, מאמרים יותר ארוכים. אבל ככה לאט לאט. בשלב אחרי זה, זה היה בחורים שעברו את השלב הזה של לחשוב מאמר מסודר, כבר התחילו לחשוב, אחרי זמן, מאמרים שלמים. אז גם בזה, אה, במשך הזמן אז הוא היה נותן והיה אומר לבחורים להתחיל לחשוב סוגיות. סוגיות הפירוש הוא יותר לקשר כמה מאמרים. זאת אומרת לא רק מאמר אחד. בחור שכבר היה יכול לחשוב מסודר יותר מחצי שעה, כן, ארבעים דקות, יכול להיות שעה אפילו, אז כבר היה מדבר איתם על לחשוב סוגיות מסודר. זאת אומרת לקחת עניין מסודר, מאמר אחד ועוד מאמר. זה כאילו מה מוסיף המאמר הזה על המאמר הזה? לבנות את זה יותר. זה היה דרך הדרוך של ר' שלמה חיים עם המדריך את הבחורים. עכשיו ר' שלמה חיים היה אומר שכל הדרגות האלה שדיברנו עכשיו זה הכל לפני הדרגה שמדובר בקונטרס התפילה. אם אתם למדתם פעם קונטרס התפילה, אז בקונטרס התפילה הוא מדבר שיש התבוננות באלוקות, לא בהתבוננות בסדרי והביאור ושקלא וטריא אלא באלוקות של העניין. אתם יודעים מה אני מתכוון. שמה הרבי הרש"ב מדבר שיש שני פנים בהתבוננות בכללות. יש התבוננות שאתה מתבונן בעניין בביאור, הסברה ושקלא וטריא בעניין, ואתה יודע שזה עניין אלוקי. בשעה שאתה מתבונן אז נמצא מאחורי,

20:19 דובר 1 זה תמיד צריך להיות. אם אני רוצה שהחסידות תהיה לזה השפעה עליי, אז כשאתה מתבונן בעניין של חסידות, אז אתה צריך שיהיה אצלך בראש שכאן מדובר לא סתם בפילוסופיה, מדובר על עניין של אלוקות. כן, אתה מתבונן בביטול עניינים וזה, מדברים על אלוקות. זה לא עניין של חשבון. זה לא אחד ואחד זה שתיים. זה זכר נפש איני חונגת לך שזה קשור לקדוש ברוך הוא, אבל זה בדרגה ראשונה. אחרי זה אומר שם קונטרס התפילה שיש דרגה יותר גבוהה, שהוא בכלל מפשיט את הלבוש ההשגה ונכנס לאלוקות של העניין. ר' שלמה חיים היה אומר שזה, זה לא, זה לא-- זה עניין ששייך למדריגים גבוהים. לא, לא, לא מדברים על זה. זאת אומרת, זה לא הדרגה ששייך לאנשים פשוטים. אחד מהסיפורים שמספרים ששאלו את הרבי הרש"ב, בשביל מי הוא כתב את זה? כי הרי הוא כותב קונטרס התפילה, הוא כותב את זה בתור דרך בעבודה וממש כאילו שזה עיקר ההתבוננות. אז הוא אמר לו, "אתה כתבת קונטרס התפילה בשביל התמימים ומי שייך לזה?" אז אומרים שהרבי הרש"ב ענה לו: אברהם דוד. בשביל אברהם דוד. מה זה אברהם דוד? היה בליובאוויטש בחור, קראו לו אברהם דוד, והוא היה עובד מאוד גדול והוא היה מוכשר במדרגה זה וגם הוא היה בדרגה של עבודת התפילה שהיה שייך לתפוס את ה, את העניין הזה שהרבי הרש"ב דיבר. שזה גופא משמע שזה לא עבודה ששייך לכל אחד ואחד, אבל ממילא זה עניין. אה כן, אתה רצית לשאול משהו?

22:17 דובר 2 לא, היה לי.

22:20 דובר 1 יש עוד עניין בכללות הנושא הזה שמדברים פה. אני אגמור עם הנושא הזה שהרבי ביחידות. דבר מעניין שאצל הרבי ביחידות, כשבחורים היו שואלים את הרבי בנוגע לעבודת התפילה, אז הרבי היה אומר להתבונן לפני התפילה בעניין של חסידות. מה שמעניין זה שהיו מהרבי שני סוגי הוראות והדרכות בהתבוננות. אצל כמה וכמה בחורים הרבי היה אומר להם איזה מאמר. הרבי היה נותן להם איזה הוראה, הדרכה, איזה מאמר, שהמאמר הזה יתבונן בזה. היה בחור שהרבי-- הרבה בחורים, כמה וכמה בחורים שהרבי אמר להם להתבונן באמונה. הרב חנקה[?]. היו בחורים שהרבי אמר להם להתבונן בעניין קונטרס ומעין. היה בחור שהרבי אמר לו להתבונן בהמשך שבועות אושפינלה[?]. מה שמעניין אצל הרבי זה שהיו כאלה שהרבי היה אומר להם כאילו מאמר אחד או שני מאמרים, שלהתבונן בזה כל יום הרבה פעמים. והיו הרבה בחורים שהרבי היה אומר להם להתבונן כל יום במה שלומדים בסדר חסידות. המאמר שלומדים באותו בוקר להתבונן, שזה היה חידוש. למה אני אומר שזה היה חידוש? כי ה-ה בדרך כלל המשפיעים בליובאוויטש דווקא היו מ-מ-מחנכים על להתבונן במאמר אחד. א-אה זאת אומרת, מאמר אחד שאתה מתבונן, כי ס-ס-- הרי כל העניין שהסברנו, שהסברנו, זה שזה יהיה באופן של דעת, התקשרות וזה. אתה כל יום חושב משהו אחר, אז אתה, אז אתה אף פעם לא מ-מתח-- לא מתחבר לשום עניין וממילא אז היה-- אבל הרבי דווקא אצל הרבה בחורים הרבי נתן להם הוראה ל-להתבונן במאמר שלומדים באותו בוקר. הם מספרים, שמעתי בשם מזרחי[?], שבחור אחד שאל את הרבי, יש-- מי שאמר לי שזה היה רבי אלי[?], אני לא בטוח. על כל פנים, הסיפור לא שמעתי עם שם, אז אני לא, לא

25:01 דובר 1 רוצה להגיד שמות. ששאלו את הרבי שאם כל יום אתה מתבונן במאמר שאתה לומד באותו בוקר, אז אתה כל יום מתבונן במשהו אחר. אז כאילו השאלה הזאת אז-אז-אז אתה, אז אתה כל יום נמצא בעניינים אחרים. פעם אתה לומד המשך הזה, המשך הזה, מאמר הזה, מאמר הזה, אז אתה, אתה לא חי עם משהו. אז הרבי ענה לו שכל חסידות זה עניין אחד. הנקודה בכל החסידות הוא... מעניין, ככה שמעתי שהרבי אמר שהנקודה בכל חסידות זה כמות ואיכות. הלשון, כך שמעתי. כמות ואיכות. ואלוקות ועולם. כן, כמות ואיכות זאת אומרת, עכשיו אני לא יודע אם זה הרבי הסביר או זה רבי אלי[?] הסביר או שמזרחי[?] הסביר. אני אצלי לא ברור מה הרבי אמר ומה החסידים הסבירו, אבל על כל פנים כמות ואיכות, הכוונה כמות זה מציאות, ישות זה עניין של כמות. איכות זה עניין של רוחניות, של אלוקות. כל חסידות מיוסד על נקודה הזאת. אלוקות זה עניין של איכות, מציאות זה עניין של כמות. אז אם מאמר מדבר על אצילות ובי"ע, לדוגמה, אז ה-החילוק זה שהאצילות זה יותר איכות והבי"ע יותר כמות. ובש"ס ובתרע"ב המאמר יהיה כמה, כן, באיזה עניינים יש באצילות כמות, יותר מציאות, פחות מציאות, ובבי"ע יותר אלוקות, יותר-- זאת אומרת לפי ה-- אם המאמר מדבר על נשמות ומלאכים, אז גם כן תמיד יהיה העניין מלאכים זה יותר מציאות, נשמות זה יותר אלוקות. וזה גופא, נשמה כפי שהיא למעלה, ריזמבלינג מעט ולשון זה, אבל היסוד יהיה אם המאמר מדבר על תוהו ותיקון אז ווייטער. כן, חילוק בין תוהו ותיקון זה אם זה יותר אלוקות, זה יותר מציאות. באיזה עניינים פה יש יותר מציאות, באיזה עניינים פה יותר... אז חסידות

27:16 דובר 1 הולך כל המאמרים, עס ליגט דאך אין וכולי, אורות וכלים. אבל מעניין שהרבי אמר ביטוי כמות ואיכות. ובמילא זאת אומרת השיטה של הרבי הייתה שאם ככה, מה זה משנה אם אתה מתבונן היום בתוהו ותיקון ומחר אתה מתבונן באורות וכלים, מחרתיים אתה מתבונן בנשמות ומלאכים ויום אחרי אתה מתבונן על תורה ומצוות ויום אחרי אתה מתבונן על, על, על, על, על כתר ו-ו-ואצילות. כן? לפני הצמצום אחרי הצמצום. הרי סוף בסוף הנקודה היא, כן, היא העניין של אלוקות והעניין של מציאות, ועל זה הולך כל עבודת ה', כל התפילה וכל אלה שמבינים בתחתונים, הרי הכל הולך מסביב לנקודה הזאת. כן? איך להביא את האלוקות לתוך המציאות אז וממילא אין בעיה. טוב, זה דבר מעניין. לפועל כמובן, אני עכשיו מדבר שיעור, זה לא פארברענגען, זה לא הוראה פרטית, זה לא הדרכה פרטית.

28:15 דובר 1 כן, ביקשו שיעור בעניין ההתבוננות וממילא מדברים. כן, כמובן שכל אחד ואחד צריך לשאול את המשגיח שלו מה לעשות ואיך לעשות, באיזה אופן. כן, אבל אני מספר את הכללי פרוט-- את הכללים, פרטים, סיפורים, יודעים לדעת מה, מה העניין. אבל דבר אחד שזה מאוד יסודי ומאוד ברור, עם זה אנחנו נסיים היום על כל פנים, זה שהעניין של התבוננות זה עניין יסודי בדרכי החסידות, ואפשר להגיד שזה עיקר החידוש של חסידות חב"ד בדרכי אבותינו, כמו שהסברנו בשיעור הקודם. רואים את זה בתניא כל הזמן. כן, ויש כאלה שחושבים בטעות שבדור השביעי זה לא נוגע, שזו טעות מאוד גדולה, כי נכון שבדור השביעי אז הדגשה זה בעניין המעשה, כי זה כל הכוונה שזה בתחתונים וכו'. אבל כמו שהרבי אומר בכמה וכמה שיחות, בכמה וכמה מאמרים, חסידות חב"ד זה עניין עיקרי בכוונה זה דירה בתחתונים. זאת אומרת אם, אם ה-- זה שחסידות חב"ד היא הם אלו שמדגישים את כל העניין של דירה בתחתונים, זה הפירוש שזה לא שני דברים, אלא שאחד משלים את השני. או כמו שהרבי אומר את זה בשיחה, אחד האבות הידוע שכדי שיהיה דירה בתחתונים זה לא מספיק שיהיה תחתונים. צריך שיהיה ליכטיקע דירה. צריך שהדירה תהיה עם ליכטיקייט וזה רק אפשר לעשות דרך ההתבוננות. מעשה לבד בלי התבוננות אז הבן אדם נשאר מחוץ לפעולות שהוא עושה והוא נשאר שני דברים. מה שאין כן שכל זה מהות האדם. בסוף בסוף כשאדם השכל שלו מתבונן ולומד חסידות, אז השכל שלו נהיה שכל אלוקי וזה משנה את המהות שלו ומשנה את המציאות שלו. זהו, הצלחה רבה.