אופן השראת השכינה בבית המקדש ג' שיטות: חקירה קבלה וחסידות

00:02 אמ, ברמב"ם, הלכות בית הבחירה, שם... הרמב"ם קורא לזה בשם הלכות בית הבחירה. זה שם משונה. כל הזמן הרמב"ם מדבר על בית המקדש. ובית המקדש, בית המקדש. אפילו בהתחלה, מיד כשהרמב"ם מתחיל את הלכה א', אז הוא כותב: "מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש". זאת אומרת שכל הפסוק, משמה לומדים את ההלכות של בית הבחירה, אז הפסוק עצמו אומר "ועשו לי מקדש". אף על פי כן הרמב"ם קורא להלכה זו בית הבחירה. למה הוא לא קורא לזה בית המקדש? זה השם היותר רגיל, היותר ידוע, יותר מפורסם. פשט זה השם היותר, יותר, יותר זה בית המקדש. בפרט שאפילו במצוות שהרמב"ם כותב את המצוות עשה מיד בהתחלה גם כן הוא כותב מצווה לבנות בית המקדש. "ועשו לי מקדש", אז כל הזמן הוא קורא לזה מקדש, ואף על פי כן השם של כל ההלכות זה בית הבחירה. כמובן שזה לא עניין קטן. הרבי לימד אותנו שברמב"ם כל דבר מדויק, בפרט השם. זה מדויק שהרמב"ם דווקא בחר בשם בית הבחירה. בעצם הלשון בחירה זה גם כן לשון של פסוק בנוגע לבית המקדש. הפסוק "המקום אשר יבחר ה'". יותר מאוחר הרמב"ם מביא את זה. כן, "המקום אשר יבחר ה'", בית המקדש בירושלים. הפסוק שהוא מביא גם בהלכה א', "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה", זה פרשת ראה. שמה כתוב "המקום אשר יבחר ה'". אז יש מקור למילה בחירה. כן, אבל אף על פי כן זה פלא שהרמב"ם בחר בשם לא רגיל, ודווקא זה השם של כל ההלכות. יש מחלוקת ידועה בין הרמב"ם והרמב"ן שמובא בחסידות בקשר למקום המקדש. מה היה הגדר של

03:13 מקום המקדש? זה מחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן. והרמב"ם זה לא פה, זה הרמב"ם ב"מורה נבוכים". מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן זה בנוגע להשראת השכינה במקום המקדש. באיזה אופן זה היה? הרמב"ם סובר שהשראת השכינה במקום המקדש היה בדרך מעבר. הרמב"ן סובר שהשראת השכינה במקום המקדש היה בדרך התלבשות. מה זאת אומרת? יש בחסידות, יש הבדל בין השפעה באופן של מעבר והשפעה באופן של התלבשות. השפעה באופן של מעבר פירושו שהדבר, המקום הוא רק ממוצע. מעבר. מעבר זה שהוא מעביר את הקדושה, הוא עצמו הוא לא כלי. הדוגמה. מה הדוגמה להשפעה באופן של מעבר? דוגמה ידועה שמובאה בחסידות זה כמו היד. היד כותב דבר שכל, אז כשאתה כותב דבר שכל עם היד אז היד מעביר את השכל מהשכל של הראש וזה עובר על הדף. אף אחד לא יגיד שהיד הוא כלי לשכל. היד הוא לא כלי לשכל. היד אין לו, אין לו שייכות לשכל. היד הוא רק מעביר. זה כמו שיש לך צינור והמים הולכים דרך צינור. אז אף אחד לא יגיד שהמים מגיעים מהצינור. המים מגיעים מהנהר והצינור רק מעביר את המים מהנהר לתוך כלי. ככה זה היד מעביר את כוח השכל מה-- לכתב. אבל זה לא שהיד הוא כלי לזה. על דרך זה גם כן בנוגע לבית המקדש. מה הפירוש בדרך מעבר? הקדושה של בית המקדש זה לא שבית המקדש עצמו הוא מקום של קדושה. בית המקדש הוא מקום גשמי כמו כל העולם. גשמי הוא גשמי. כן, ההתגלות בבית המקדש לא היה במקום המקדש. ההתגלות היה בכנסת ישראל. יהודי שהגיע לבית המקדש אז היה לו-- היה מתחבר לקדוש ברוך הוא. יהודי היה מגיע לבית המקדש, שם היה מתפלל או שם

05:43 היה זה, היה רואה את הקדוש ברוך הוא. אז איפה התגלה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא התגלה אצל היהודי והוא יש לו נשמה והוא יכול להרגיש את הקדוש ברוך הוא. מקום המקדש היה רק מעבר. מקום המקדש רק לקח את הקדוש ברוך הוא. כאן זה היה המקום. כמו שהיד, עם היד כותבים. אבל היד עצמו לא נהיה כלי לעניין. זה רק על ידי היד עובר הקדושה אל הדף. על דרך זה מקום המקדש היה המקום שעל ידי המקום עברה ההתגלות של אלוקות לבני ישראל. אבל לא שהמקום עצמו הוא מקום מיוחד. זה שיטה אחת וזה שיטת הרמב"ם. שיטה שנייה זה שיטת הרמב"ן. הרמב"ן סובר שההתגלות של אלוקות בבית המקדש היה בדרך התלבשות. מה הפירוש בדרך התלבשות? זאת אומרת שדווקא מקום המקדש היה מקום מיוחד ששמה התלבש הקדוש ברוך הוא במקום הזה בדרך התלבשות. מה הדוגמה שיש לנו על התלבשות, על פעולה בעצם של התלבשות? הדוגמה לזה זה כמו המוח. המוח הוא כלי לשכל. המוח הוא לא כמו היד. היד הוא לא כלי לשכל. היד רק מעביר את השכל אל הכתב, אבל הוא עצמו הוא לא כלי לשכל. אם אתה תכתוב חידושים עמוקים, אתה ת-ת-תכתוב דברים עמוקים, היד שלך לא יהיה שהיד תשתנה. זה לא יהיה יותר כלי לשכל כי היד אין בו, ביד אין שום שינוי בין מה שאתה כותב, דברים פשוטים, דברים עמוקים. מה שאין כן המוח זה לא ככה. כל מה שאתה יותר מתעמק ומשתמש עם השכל אז המוח מזדכך. למה? כי המוח הוא כלי לשכל ומכיוון שהוא כלי לשכל אז תלוי בזיכוך של המוח כמה יהיה התגלות של שכל שם. על דרך זה סובר

07:39 הרמב"ן זה מקום המקדש. מקום המקדש לא היה מקום כמו כל העולם, מקום המקדש, המקום עצמו היה מקום מאוד מזוכך, מקום יותר נעלה, ומצד הזיכוך של המקום אז שמה היה התגלות מיוחדת של הקדוש ברוך הוא. וממילא ההתגלות של הקדוש ברוך הוא היה בדרך פנימית, בדרך התלבשות. זאת אומרת שהמקום הזה היה כלי לאלוקות. אז זה מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן. מה היה נפקא מינה אם אנחנו אומרים שזה כך או כך? מה נפקא מינה אם אנחנו אומרים שההתגלות של אלוקות בבית המקדש היה בדרך מעבר או בדרך התלבשות? אז מובא בסדרה שיש מעלה בכל אחד. כשההתגלות זה בדרך התלבשות, המעלה הוא בנגיעה למקום. המקום מתחבר עם אלוקות. המקום הוא לא אותו מקום. זה בנוגע למקום עצמו. אם אתה תראה כמה המקום מתחבר ונהיה מקום קדוש. המקום עצמו, המקום עצמו מתעלה ונהיה מקום קדוש, כמו בנוגע למוח. אז כמה שאתה משתמש עם השכל שלך, אז השכל שלך נהיה יותר מזוכך, יותר עדין, יותר מסוגל לעבוד. על דרך זה גם מקום המקדש, על ידי הקדושה שנמשך שמה, על ידי עבודתן של ישראל שפעלו במקום ההוא. המקום נהיה מקום קדוש, מקום נעלה, העכער פלאץ. אז כשאומרים עניין של התלבשות, אז בנוגע לפעולה במקום אז זה, אז יש בזה מעלה מיוחדת. מה שאין כן אם זה מעבר, אז המקום הוא מקום מגושם, לא נהיה בו שום שינוי מצד המקום. מצד ההתגלות, מקום בית המקדש הוא אותו דבר כמו מקום של כל העולם. הוא מקום הדיוט ומקום גס, מקום נמוך. אבל אם אנחנו מדברים מצד שני, מצד המדרגה, איזה דרגה נמשך מזה? אז שמה זה הפוך. אם הפעולה זה בדרך התלבשות אז

09:41 המדרגה שנמשך זה מדרגה מצומצמת. מכיוון שהאור צריך לבוא בהתלבשות, אז הוא צריך להתאים את עצמו, לחבר את עצמו למקום, אז הוא צריך להצטמצם לפי הגדרים של המקום. אז נהיה בו איזשהו עניין של ירידה וצמצום לפי הגדרים של המקום. על דרך זה השכל. אנחנו מבינים כשהשכל צריך להתלבש בפרק הגשמי, אז השכל צריך להתגשם לפי ערך הגדרים של המעשה. אז לא יכול להיות כלי של בלי גבול, הוא חייב לרדת לפי הגדרים של שכל המוח. אז השכל מתגשם, יורד, מצטמצם. זה מה שמובא בחסידות, ההבדל בין רצון ושכל. כשהרצון לא מצטמצם כי זה לא קשור עם כלי, אז זה יכול להיות רצון בכל התוקף. מה שאין כן שכל, מכיוון שהוא בא בכלי אז הוא צריך להצטמצם. מה שאין כן גילוי בדרך מעבר. מכיוון שהגילוי לא לפי ערך הכלים, הוא לא בא בהתלבשות. המקום זה רק מעבר. אז שם הגילוי יכול להיות באופן של בלי גבול. הוא לא מתלבש, הוא לא חייב להיות מתאים עם הגדרים של הדבר. הוא מתגלה איך שהוא, איך שהוא בצורה, דרך מעבר, כמו בכתיבה. אז מכיוון שבכתיבה היד הוא לא כלי לשכל, אז מצד אחד זה חיסרון. היד הוא לא כלי לשכל. היד לא מזדכך. מצד שני אין שום הגבלה מה אני יכול לכתוב. אני יכול עם האצבעות שלי, אני יכול לכתוב עניינים הכי עמוקים, העניינים הכי נעלים. זה הרי לא משנה. הכלי הוא שכל. אתה לא יכול להגיד שהמוח מבין דברים, דברים שאתה לא מבין. מה שאתה לא מבין נשאר, מיד נשאר במקיף. מה שאין כן כתיבה, אתה יכול לכתוב כל הדברים. אז זה המעלה שיש בכל אחד. ממילא יוצא מזה המחלוקת, הרמב"ם והרמב"ן, שהרמב"ן סובר שההתגלות של בית המקדש

11:22 היה בדרך התלבשות. זאת אומרת שהרמב"ן סובר שהמעלה של בית המקדש, עניין של בית המקדש, היה כלי לאלוקות. מקום המקדש היה מקום רוחני, מקום נעלה. המקום עצמו. לאידך גיסא, מצד דרגת אלוקות, אז זה איזה דרגה יותר נמוכה. מה שאין כן לפי הרמב"ם להפך. אז העניין מצד דרגת אלוקות זה אלוקות כפי שהוא, בלי שום הגבלות, כי מכיוון שזה בא בדרך מעבר אז אין הגבלות. אז איזה דרגה באלוקות? אם נמצא פה, נמצא פה דרגה באלוקות שהוא בלי גבול, שהוא אין סוף. יש עניין כזה. לאידך גיסא, נגיד מצד דידן, המקום, נגיד שהמקום מתעלה? המקום לא יתעלה. אז זה ההבדל בין הרמב"ם והרמב"ן. אז על פי היסוד הזה אנחנו מבינים למה הרמב"ם כותב הלכות בית הבחירה. למה הרמב"ם קורא לבית המקדש דווקא בית הבחירה ולא בית המקדש? כי ההבדל בין המילה בחירה והמילה מקדש זה על דרך ההבדל בין מעבר ובין התלבשות. מה ההבדל בין בחירה למקדש? כשאתה אומר מקדש אתה אומר שיש פה עניין של קדושה. הבית הוא בית קדוש. הקדושה, בית קדוש, זאת אומרת, קודש ומובדל. זה בית יותר נעלה. יש מקום שכל העולם זה מקום של חולין. בית המקדש זה מקום יותר נעלה. הוא חפץ של קדושה, הוא עניין יותר... זה מקום קדוש, זה מקום נעלה. אז זה מתאים יותר לפי שיטת הרמב"ן. מה שאין כן אם אנחנו אומרים שכל העניין של בית המקדש זה מעבר, זה המעלה של בחירה. מה העניין של בחירה? בחירה, אז כשהבן אדם בוחר זה לא מצד שהמקום יש לזה מעלה. אז הרי כל היסוד של בחירה, שכשאתה בוחר במשהו זה לא בגלל שהדבר הזה יש לו מעלה. אם

13:21 הדבר יש לו מעלה, אז זה לא בחירה. כן? לא מתאים להגיד בחירה. אז יש לזה מעלה. בגלל המעלה אתה לוקח את זה, אז זה לא בחירה. זה אדרבה, זה הדבר. אתה-- זה המעלה של הדבר. זה מה שמושך אותך. מה שאין כן בחירה פירושו שאין שום מעלה, שום תכנון. רק בגלל שכך אני בחרתי. על דרך זה הבחירה של הקב"ה במקום המקדש. אומר הרמב"ם, זה שהקב"ה בחר במקום המקדש זה לא בגלל שמקום המקדש זה העכער פלאץ, מקום יותר נעלה, לא. מקום המקדש עצמו אין לו שום מעלה. כל העניין פה זה שהקב"ה בחר, כי רצונו החופשי. אז הוא בחר שכאן יהיה הגילוי שלו. אז לכן, מכיוון שהרמב"ם סובר שהשראת השכינה בבית המקדש הייתה באופן של מקיף, שיש בזה את המעלה שזה אין סוף, שזה בלי גבול, אבל מצד שני זה לא קשור עם גדרי המקום, לכן גם כן בשמות אז מתאים יותר השם בית הבחירה. יותר טוב מצד הפרט הזה מתאים יותר להדגיש העניין של בית הבחירה יותר מבית המקדש. הרבי, היסוד הזה זה יסוד שרואים אצל הרבי שזה יסוד בכמה וכמה עניינים גם בנגלה, וביניהם בהלכות בית הבחירה. היסוד הזה הרבי משתמש עם זה בכמה פרטים בעניינים, בכמה סוגיות, כמה עניינים ברמב"ם שיש בהלכות בית הבחירה. יסוד הנקודה הזאת, שיטת הרמב"ם, שיטת הרמב"ן, הרבי מסביר כמה עניינים. נביא דוגמאות של כמה פרטים. דוגמה אחת למשל זה המחלוקת הידועה שיש גם כן בין הרמב"ם לרמב"ן, בנוגע למה היה עיקר בית המקדש. אם עיקר בית המקדש זה המזבח או עיקר בית המקדש זה ארון הקודש. זה גם כן מחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן. הרמב"ן כותב שעיקר החפץ במקום המקדש

15:15 זה ארון הקודש. ארון הקודש, איפה שהיה הלוחות והתורה, זה עיקר העניין בבית המקדש, וכל השאר זה מסביב. כל השאר זה פרטים. אבל עיקר בית המקדש, איפה, מה הכוונה פנימית של הקב"ה בזה שהוא ביקש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", זה העניין של ארון הקודש, ששמה זה מקום מיוחד של שכינה. הרמב"ם בפירוש כותב לא כך. הרמב"ם בהלכות בית הבחירה מתחיל מיד: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות". זאת אומרת, בשביל הרמב"ם מה עיקר המטרה של בית המקדש? הקרבת קרבנות. עד כדי כך שהרמב"ם בכלל לא מביא עניין של הארון, של הארון. דבר ראשון, פשוט בסדר העניינים. הדבר הראשון שהרמב"ם מביא, זה המזבח. כשמסתכלים בסדר הרמב"ם, איזה כלי הוא הכלי הראשון שהרמב"ם מזכיר? מזבח. ובנוגע לארון, הרמב"ם בכלל לא כותב. הרמב"ם לא כותב איך היה הארון, איך עשו את הארון. הרמב"ם רק כותב שהיה אבן בבית קודש הקודשים וזה, יש שיחה שלמה של הרבי על זה. כן? אבל פה יש דינים של בניית הארון, איך עושים את הארון, מה עם הארון, יש על זה שיחה מהרבי. למה? אבל לפי זה הרמב"ם לא כותב. זאת אומרת, זה הרמב"ן, זה שתי שיטות שונות לגמרי. לפי הרמב"ן עיקר בית המקדש זה ארון הקודש. זה פשט בחומש, זה ככה. אתה מסתכל בחומש, יא, אז מה כתוב בחומש? "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". מה כתוב מיד אחרי זה? "ועשו ארון". וזה הרמב"ן כתב פירוש על התורה, אז הוא כותב ככה. למה התורה מתחילה עם הארון? כי הארון זה היה החפץ. הרמב"ם לא, הוא סובר שהמזבח. מה ההבדל? זה קשור עם העניין הזה. אם אנחנו אומרים שעיקר המטרה בבית המקדש זה קדושה,

17:09 שיהיה מקום בעולם שהמקום יהיה מקום קדוש, זה קשור עם ארון הקודש. ארון הקודש, תורה. תורה זה-זה-זה-זה-זה-זה פנימי. כן? שזה כל העניין של התורה, להחדיר קדושה בתוך העולם, שהעולם יהיה מקום קדוש. וזה העניין של בית המקדש. בית המקדש היה הכלי ששמה על ידי ארון הקודש זה עשה את המקום מקום של קדושה. יא, אז זה קשור עם העניין של התורה וארון הקודש. הרמב"ן-- זה הרמב"ן. לכן הרמב"ן סובר שארון הקודש זה עיקר בית המקדש. הרמב"ם לשיטתו, הוא סובר שבית המקדש זה היה בעיקר בשביל בני ישראל. הבית היה רק אמצעי, זה רק מביא. ולכן הרמב"ם סובר, ה-ה-הרמב"ם מביא מה העניין של בית המקדש: מקום שיהודים עולים לרגל שם ומקריבים קרבן, זה עניין של עבודתם של ישראל. ומכיוון שזה הנקודה של עבודה של ישראל, לכן יא, אז ה-הנקודה בבית המקדש זה לא הכל, זה בחירה שהקדוש ברוך הוא בחר שעל ידי המקום הזה יהודי יכול להתחבר לקדוש ברוך הוא, זה העניין של קרבנות. אז פה יש עוד כמה וכמה עניינים יסודיים שהרבי מסביר שבזה נמצא זה שתי שיטות, שזה שני עניינים כלליים לבית המקדש. אבל על פי זה נשאלת שאלה בפרק ב' בהלכות... יש לכם את הקטע? כשמסתכלים בפרק ב' בהלכות בית הבחירה, אז רואים דבר מעניין. בפרק ב' בהלכות בית הבחירה הרמב"ם כותב בנוגע למזבח. הרמב"ם כותב שהמזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם. יא, מביא פסוקים. אחרי זה בהלכה ב' הרמב"ם כותב סיפור שלם. הוא כותב: "ומסורת ביד הכל, שהמקום שבו דוד ושלמה בנו המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן"

19:13 התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא. הרמב"ם מביא כמה וכמה דברים שקרו במקום המזבח. קודם כול הוא מתחיל שמקום המזבח הוא מכוון ביותר. כן? זה מקום מדויק. ואחרי זה הוא מביא שהמקום במזבח זה לא סתם מקום. במקום הזה קרו הרבה דברים. במקום הזה נח בנה את התיבה. במקום הזה אברהם בנה את המזבח ועקד את יצחק. במקום הזה אדם הראשון הקריב קרבן כשנברא, ומשם נברא. עכשיו הרמב"ם זה לא ספר של סיפורים. הרמב"ם כותב את זה כי הוא רוצה להדגיש פה משהו בשביל שנגיע בעניין של המזבח. עכשיו נשאלת השאלה, אז המפרשים אומרים שהרמב"ם עם זה רוצה להסביר למה מקום המזבח מכוון ביותר? מכיוון שהמקום הזה היה כבר מזמן, וכאן הייתה עקידת יצחק וכאן היה נח, אז ממילא המקום הזה זה מקום, מקום מכוון. זה מדויק. כאן קרו כל הדברים. לכן לפי זה זה סתירה לכל מה שאמרנו. אנחנו אומרים ששיטת הרמב"ם שבית המקדש זה עניין של בחירה. מה הפשט? בחירה פירושו שזה לא שהמקום יש בו איזה מעלה, כל ה... בחירה זה שהמקום אין לו מעלה, זה רק שככה בוחרים. כאן כתוב הפוך. כאן כתוב שלמה מקום המזבח מכוון? כי כאן הייתה עקידת יצחק וכאן היה נח וכאן היה אברהם וכאן אדם הראשון. אז אם ככה יוצא הפוך מכל העניין. אז אם ככה יוצא שהוא כן מקום יותר נעלה, יותר מיוחד. היפך כל שיטת הרמב"ם, שמקום המקדש וממילא אותו דבר גם מקום המזבח, זה לא קשור עם עניין של, של קדושה, זה קשור עם עניין של בחירה. זו שאלה. פה עוד נקודה. אנחנו כבר מאוחרים.

21:12 רק באות אחת, שזה ככה הרבי. רואים אצל הרבי איך שכל פרט זה מדויק, איך שכל עניין בפרט ותכל'ס הדיוק. הרבי אומר לו... הרבי, מסתכלים בלשון הרמב"ם, נראה בדיוק הלשון ברמב"ם. אנחנו נראה להפך. מה שהרמב"ם אומר זה לא שבגלל שאברהם עשה את העקידה ונח שם שמה עשה שמה את המזבח וכל העניינים, אדם הראשון, לכן מקום המזבח נהיה מקום מכוון. להפך, דבר ראשון הרמב"ם כותב: מקום המזבח מכוון ביותר, הלכה א'. בלי שום הסברים. להפך, יש פסוק שנאמר: ״זה מזבח לעולה לישראל״. הלכה א', הרמב"ם לא כותב שום היסטוריה, שום סיפורים. הלכה א', הרמב"ם כותב שמקום המזבח מכוון ביותר בגלל שכך כתוב בתורה, ״זה מזבח לעולה לישראל״. ואחרי זה הוא כותב ״ובמקדש נעקד יצחק אבינו״. במקדש. רגע, נראה לי. לא יודע. לא זוכר איך הרבי מסביר את השורה הזאת. אני צריך להסתכל בשיחה. על כל פנים, בהלכה ראשונה עיקר העניין שהרמב"ם אומר שככה זה מצד שהקדוש ברוך הוא בחר. בהלכה ב' הרמב"ם מוסיף כל שאר הפרטים. זאת אומרת שההיפך הוא להפך. לא שבגלל שכאן הייתה עקידת יצחק ובגלל שכאן היה, לכן זה נבחר. להפך, בגלל שהקדוש ברוך הוא בחר במקום הזה למקום המזבח, והבחירה הזאת הייתה ממילא, ממילא בגלל שהשם בחר, ״זה מזבח לעולה לישראל״. לכן כשאברהם בא לעשות את העקידה אז הוא מצד, מצד נבואה, איך שהיה, הוא ידע שזה המקום שהשם בחר בו. אז לכן הוא עשה את המזבח. שזה הדיוק בלשון הרמב"ם. בהלכה ב' הרמב"ם כותב: ״ומסורת ביד הכל שהמקום שבו בנו דוד ושלמה המזבח וכו', הוא המקום שבו בנה אברהם המזבח״. מה הדיוק

23:32 בלשון הזה? ״שהמקום שבו בנו דוד ושלמה״, הוא אמר את זה קודם. לכן הרמב"ם היה צריך להגיד בקיצור, ״ומסורת ביד הכל שמקום זה הוא המקום שבו בנה אברהם״. ״שהמקום שבו בנו דוד ושלמה המזבח הוא המקום שבו בנה אברהם״. מה הרמב"ם רוצה להגיד בזה? כי הרמב"ם רוצה להגיד שזה הפוך. זה לא שזה הסיבה, זה לא הפשט שבגלל שכאן הייתה עקידה ובגלל שכאן אדם הראשון, כשנברא, הוא עשה את הכול, זה היה סיבה שלכן דוד ושלמה בנו את המזבח. להפך, המקום שדוד ושלמה בנו את המזבח, זה היה סיבה למה אברהם עשה לפני זה. אברהם ידע שכאן זה המקום שהשם בוחר. אז הסיבה הייתה הפוך. הסיבה הייתה המקום, הבחירה של הקדוש ברוך הוא, והוא ראה את זה קודם. זה רק התחלת הביאור. אחרי זה הרבי מסביר הלאה בשיחה, אף על פי כן, משום מה הרמב"ם מביא את זה. אף על פי כן, אם זה בחירה בכלל למה הרמב"ם צריך להביא את כל העניין הזה? אז הרבי מסביר שבעצם הרמב"ם רוצה להגיד שיחד עם זה שבית המקדש זה מקום של בחירה, עם המעלה של בחירה, יש גם כן העניין של הקדושה. יש בבית המקדש, יש גם מעלה של קדושה. זה לא הפשט שהרמב"ם סובר שאין לבית המקדש מעלה של קדושה. זה בפשטות כאילו הרמב"ן סובר שזה קדושה, הרמב"ם סובר שזה לא קדושה. אז ודאי שהרמב"ם סובר שיש בבית המקדש שני העניינים. יש בבית המקדש עניין אחד שזה בחירה. זה קשור עם ההתגלות הבלי גבול של הקדוש ברוך הוא. ויחד עם זה יש גם כן עוד עניין בבית המקדש, עניין של קדושה, שזה קשור עם בחינת הגבול. עכשיו

25:09 זה גם זה קיים, וצריך שתי המעלות ביחד. צריך שיהיה גם המעלה של מקום המקדש קדושה, וזה העניין שהרמב"ם מדייק שהיה בזה גם כן עניינים שהאבות עשו, שעל ידי זה הם החדירו את זה בפנימיות, שזה נהיה גם מקום קדושה. ויחד עם זה יש בזה גם כן את המעלה שמצד זה שזה בחירה, אז יש בזה מעלה סך הכול. אז פה נעצור בקיצור, נקודה. אחרי זה כל אחד יקרא את השיחה אז יראה שכל פרט בלשון מדויק וכולי וכולי.