כ"ב שבט - הרבנית חי' מושקא ע"ה

00:13 כאן שהיום בעזרת ה' זה כ"ב שבט. עכשיו זה לא התוועדות, בעזרת ה' התוועדות תהיה מחר בלילה. אבל רציתי קצת להסביר. בחורים שואלים, רוצים להבין מה העניין של כ"ב שבט? עד כמה ששייך להסביר את זה, מה בדיוק העניין של כ"ב שבט? כולם יודעים שכ"ב שבט זה היארצייט של הרבנית חיה מושקא, ושקרה זה שבשנים האחרונות אז כל פעם יותר ויותר, אז כ"ב שבט נהיה יום שעושים את זה בעיקר בשביל נשים צדקניות. יש כינוס השלוחות באמריקה, וכל אלו שפה יש להם הורים שלוחים, הבחורים חלק מהם. אז האמא נוסעת לכינוס השלוחות, ועל דרך זה כל מיני עניינים בעולם שעושים כינוסים והתוועדויות ומסיבות, ובעיקר מרכזים את זה לנשי חב"ד. אז יש כאלה שחושבים שכ"ב שבט זה יום שקשור עם נשים. מה זה קשור עם בחורים בישיבה? יש כזה שאלה, כזה מחשבה כזה. יש אחד שחושב את זה ויש אחד שגם אומר את זה. כ"ב שבט זה יום שקשור לנשים צדקניות. מדובר על רבנית מאוד חשובה, אבל מה הגיע לבחורים העניין של כ"ב שבט. אז קצת להסביר את העניין בכלל. קודם כל מה העניין של רבנית, וגם כן לספר קצת מה שהיה אצל הרבי. אני הייתי אז, אני לא יכול להגיד שזכיתי להיות, כי להגיד המילה זכיתי על כזה דבר אי אפשר להגיד, כי מדברים על עניין של חורבן, עניין של צער, עניין של סילוקם של צדיקים, שלמדנו שזה קשה יותר מחורבן בית המקדש, בפרט שראו במוחש אצל הרבי שכך היה בפועל ממש. אצל הרבי ראו שההסתלקות של הרבנית השפיעה לא רק בדברים נסתרים, אלא השפיעה בגלוי. בעצם שראו את זה בגלוי על הרבי

02:52 בעצמו, על בריאות הגוף ועל העניינים של ההשפעה על חסידים. כל מיני דברים שהשתנו אצל הרבי שראו את זה בעיני בשר. והרבי בעצמו גם כן אמר את זה באותה תקופה, גם אחרי זה כמה פעמים, על העניין של ההסתלקות של הרבנית, שזה דבר מאוד חזק שהשפיע על הרבי וגם על החסידים. ובמילא מובן שמדובר פה על עניין מאוד מאוד חזק. באמת שאנחנו כשהיינו בחורים לפני זה אנחנו לא ידענו הרבה על הרבנית, לא ידעו הרבה וגם לא דיברו הרבה. זאת אומרת, אני מדבר בשעה שהרבנית הייתה בחיים חיותה בעלמא דין, כאן בעולם הזה הגשמי, בנשמה ובגוף. אז אנחנו לא, לא, לא, לא ידעו הרבה על הרבנית וגם לא דיברו על זה הרבה. זה לא היה אצל חסידים עניין לדבר על הרבנית בפרט, שכידוע הרבנית הייתה בהנהגה שלה מאוד מאוד הצנע לכת באופן למעלה מדרך הרגיל. אצל הרבנית היה עניין של הצנע לכת בתכלית. אז לראות, אז כל העניין של הרבנית היה דבר נסתר. היו כמה חסידים שהיה להם קשר עם המשפחה, אבל כללות החסידים לא דיברו על זה בכלל. זה לא היה עניין של לעשות מזה עניין. אנחנו ידענו בתור בחורים, ידענו שהרבנית מגיעה בערב שבת. אני מדבר על הזמן שלי שאני הייתי בחור, זאת אומרת במ"ם, אחרי מ"ה. ידענו שהרבנית מגיעה ל-770 בערב שבת ונמצאת בספרייה, בבניין שליד 770, איפה שזה הבניין של הספרייה של הרבי. שמה היה חדר, בית מטבח. לא יודע מה היה שמה בדיוק, ושמה הרבנית הייתה נמצאת כל השבת. ידענו גם כן שהיא מגיעה קרוב להדלקת נרות. הרבה פעמים ראינו את המכונית כשהיא מגיעה, והמכונית הייתה שחורה. החלונות. אפילו אם רצינו לראות לא יכולת

05:13 לראות שום דבר, כי החלונות של המכונית של הרבנית היו באופן ש... איך קוראים לזה באנגלית? אה? טינטעד, כן? כל החלונות. איך אומרים, שהיה באופן שלא יכלו לראות בפנים שום דבר. אולי אם היית מאוד מתאמץ, אבל זה כבר לא היה יפה. לעמוד להסתכל ככה עם כל העיניים, אז למעשה לא יכלו לראות. ידעו שבערב שבת היא מגיעה ונכנסת לתוך הדרייבוויי, לתוך כזה מקום, וממילא לא היה, לא היה אפשרות. גם כן במוצאי שבת אותו דבר. במוצאי שבת, מיד אחרי מוצאי שבת, הרבנית הייתה חוזרת הביתה. אז גם כן היו יכולים לראות את המכונית יוצאת. ואם היית מאוד רוצה לראות. אני זוכר בתור בחור היה לנו את הרצון לראות. כן, אז פעם אחת נדחקנו שמה כדי לראות איך הרבנית יוצאת, אבל קיבלנו צעקות מוועד המסדר לא להסתכל, ומשהו ראינו. אבל בכללות היה שלא, לא יכלו לראות. לא ראו את הרבנית בדרך כלל, וזה היה, ודווקא היא התחבאה. היא לא רצתה להיות גלוי, היא לא הגיעה אף פעם ל-770. היא מתחבאת למטה בשוליים. היא לא הסתובבה בין החסידים. היה אצלה עניין, דווקא עניין של הצנע לכת. היה שתי פעמים שהרבנית יצאה כאילו באופן שראו אותה. שתי הפעמים היה בשנה האחרונה. פעם אחת אני לא הייתי שמה, ממילא לא ראיתי את זה, אבל חברים שלי סיפרו לי שראו את זה, נראה לי שיש היום גם תמונה מזה. זה היה בל"ג בעומר תשמ"ז, בזמן של הפאראד. אז ידוע, אלו שהיו שמה ראו את זה. ראיתי לאחרונה גם תמונה מזה. מישהו, מישהו הצליח לעשות תמונה. ראו את הרבנית עומדת בחלון של הספרייה ומסתכלת על כל האנשים, כל הקהל, בזמן, בזמן התהלוכה, כמה

07:17 דקות היא עמדה והסתכלה, וזה היה פעם אחת. מי שהספיק לראות, ראה. אני לא הייתי שמה, אבל חברים שלי סיפרו את זה. בשבועות היה פעם שנייה באותה שנה, שבועות תשמ"ז. זה היה השבועות האחרון של הרבנית בעלמא דין, וזה היה הפעם היחידה שאני כן ראיתי את הרבנית. זה היה בליל שבועות, בלילה השני של שבועות, וחזרו מהתהלוכה. אז היה סדר כשהיו חוזרים מהתהלוכה, מהפאראד, לא פאראד. איך אומרים, התהלוכה שהיו הולכים לבית הכנסת. אז בלילה השני של שבועות, בשעה אחת עשרה בלילה, היו מתאספים ליד ה-, ליד הספרייה, ליד הספרייה של הרבי, וכשכולם הגיעו, זה היה בערך באחת עשרה. הרבי היה יוצא החוצה לקבל את כל אנ"ש, את כל התמימים, כל הקהל שחזרו מהתהלוכות. היו שרים את הניגון של נפוליאון מארש, שהרבי היה מאוד בשמחה עושה עם הידיים ומוחא כפיים. הייתה שמחה גדולה מאוד בשעה שחזרו מהתהלוכה. אז באותה השנה, בשבועות תשמ"ז, לפני שהרבי יצא, כמה דקות קודם, הרבנית באה לדלת. הדלת של הספרייה. מי שמכיר את הדלת של הספרייה, זו דלת של זכוכית, גלאס. אז הרבנית עמדה מאחורי הדלת, הגיעה עם ה-- היה לה-- הייתה הולכת עם כזה הליכון, והיא הגיעה ליד הדלת. היא עמדה והסתכלה על כל החסידים ככה. היא הסתכלה כמה דקות, ואז היא חזרה ונכנסה בפנים, ואחרי דקה הרבי יצא. אני זוכר את הרגע הזה. זה היה מאוד לא רגיל. אף אחד מהחסידים לא היה רגיל כזה דבר. פתאום הרבנית מגיעה, מסתכלת על כולם. אבל למעשה, כמובן, אחרי השנה שהיה כ"ב שבט, אז הבנו שזה היה כביכול איזה שהוא עניין של פרידה. זה היה הפעם היחידה שאנחנו, על כל פנים, זכינו לראות את

09:27 הרבנית, וזה היה שבועות תשמ"ז. אה, תשמ"ח, י' שבט היינו אצל הרבי. י' שבט היה שבת, היה פארברענגען שבת י"א שבט. היינו אצל הרבי. היה פארברענגען של י' שבט עם כל השטורעם. הרבי דיבר שם כמה וכמה עניינים על י' שבט ההוא, תשמ"ח. דרך אגב, זה היה ה"באתי לגני" האחרון שהרבי אמר. ומאמר ה"באתי לגני" ההוא גם כן יצא מוגה. ושם הרבי מדבר על העניין של דור השביעי, דור השמיני. מילים מאוד חזקות בקשר למשיח, על הדור שלנו. זה היה י' שבט תשמ"ח, שבת י"א שבט. היינו אז אצל הרבי. אחרי זה חזרנו למונטריאול. בט"ו בשבט היה הפארברענגען האחרון של הרבי בימי החול. כידוע, שהפעם האחרונה שהרבי התוועד בימי החול היה ט"ו בשבט תשמ"ח, שבוע לפני ההסתלקות של הרבנית. אחרי שהרבנית הסתלקה, הרבי הפסיק להתוועד בימי החול. רק בשבת הרבי התוועד, אבל לא בימי החול. הפארברענגען האחרון של ימי החול היה ט"ו בשבט. אה, ואז היה גם כן יחידות קרוב לכ"ב שבט. כ"ב שבט היה יחידות כללית. ביחידות כללית שהרבי דיבר אז, אז היה ממש יומיים לפני כ"ב שבט. היחידות כללית, הרבי גמר את השיחה ב"אור פני מלך חיים". זה היה המילים האחרונות של השיחה. זה היה לא רגיל. בדרך כלל הרבי היה מסיים את השיחה עם עניין של משיח. ואז הרבי גמר את השיחה ב"אור פני מלך חיים". יומיים אחרי זה היה הסתלקות של הרבנית. אז קשרו את הפסוק הזה שמדבר על עניין של הסתלקות ב"פני מלך חיים", וגם קשור עם השם של הרבנית. על כל פנים, בכ"ב שבט אנחנו היינו במונטריאול. אני מדבר על עצמי ועל תלמידי הישיבה. למדנו במונטריאול. היה יום רגיל, לילה רגיל. מה

11:37 שזכור לי זה רק שבאמצע הלילה, בערך בשלוש לפנות בוקר, שתיים, משהו כזה, לא בדיוק, אז הגיעו לפנימייה. הגיע ר' צבי אליהו גוראריה, שהוא ידע את הדברים מאבא שלו, והוא צעק: "הרבנית! הרבנית!" אנחנו לא הבנו הרבה מה קרה. אנחנו אף פעם לא דיברו על הרבנית. פתאום הרבנית. כאילו זה לא היה מישהו שצעק. תראה, לא זוכר. אני זוכר מה ששאלתי: מה, הרבנית? צריכים להגיד תהילים. טוב, קמנו. מה זה הרבנית? קיצר, בסוף נודע לנו שזה כבר היה מדובר על תהילים שאחרי ההסתלקות, לא תהילים של לפני ההסתלקות. אבל על כל פנים, קמנו מאוד מהר ומייד השיגו אוטובוס, וכל הישיבה עם אנ"ש, עם כמה וכמה היה אז, יצאו משם ממונטריאול, הגענו לניו יורק. כשהגענו כבר היה באמצע הלוויה. ואני זוכר את הרבי בבית החיים, בשעה שעשו הלוויה והרבי יצא. כבר היה אחרי, אחרי, אחרי כל ה-- על כל פנים. ואז היה השבעה. עכשיו, הרבי עשה שבעה בבית שלו. אני זוכר שראינו את הרבי בעת השבעה. זה היה מאוד קשה לראות את הרבי. הפנים של הרבי היה כל הזמן, כל הימים של השבעה, הפנים של הרבי היה מאוד שבורות. העיניים של הרבי היה מאוד נפוחות, מאוד ככה, כאילו ראו אצל הרבי כל הזמן עיניים נפוחות. כמה פעמים גם באמצע התפילה הרבי בכה. אני זוכר במיוחד ביום חמישי, ההסתלקות היה ביום רביעי, היה כ"ב שבט. אה, הרבי, הרי בכ"ב שבט עצמו עדיין לא בתפילות, אבל בכ"ג שבט, ביום חמישי בלילה, אני לא יודע אם זה היה במעריב, הרבי הפסיק כמה פעמים, בכה כמה וכמה פעמים. היו כאלה שאמרו שהגיע אז לפני מעריב לרבי ה"אלגעמיינער זשורנאל", ושם הם הדפיסו כמה תמונות של הרבנית

13:47 מכמה תקופות. היו כאלה שקישרו את זה עם זה, שקצת לא יודע, אבל זה הרגשים של חסידים, אני לא יודע, אבל ראו אצל הרבי כל השבוע, הרבי היה מאוד, מאוד צובראכן, מאוד שבור, ממש. צובראכן שראו על הפנים שלו. היה פשוט קשה לראות את הפנים של הרבי באותם ימים. כמובן, חסידים היו עוברים אחרי התפילות להגיד "המקום ינחם". גם זה היה מאוד קשה לעבור ליד הרבי ולהגיד את ה"המקום ינחם". הרבי הסתכל על כל אחד. מה שהיה דבר נפלא זה היה בליל שבת. הרבי הגיע ל-770 ביום שישי לפני הדלקת נרות, והרבי נכנס בליל שבת, הרבי נכנס ל-770. הפנים של הרבי היו כאילו שום דבר לא היה. השינוי. הפנים של הרבי היו פנים אחרות. פתאום ראית אצל הרבי פנים מאירות. הרבי נכנס שבת, היו הפנים של הרבי לפני שבת, אחרי שבת היה פשוט לגמרי באופן אחר. אפילו עוד יותר בולט זה היה במוצאי שבת. במוצאי שבת הרבי עשה פארברענגען. לפני שבת סליחה, בשבת בעצמו היה פארברענגען. בפארברענגען הרבי היה בכללות התנועה, בפארברענגען הרבי היה אויפגעלייגט. הרבי היה ברוממות, התוועד, ואפילו באמצע היו ניגונים. הרבי עשה עם הידיים. כאילו בשבת הפארברענגען היה פארברענגען. הרבי דיבר שיחה. כמובן שהרבי דיבר בתוך השיחה עניינים שקשורים גם עם הסתלקות. הזכיר כמה פעמים במאמר, גם בשיחה, עניינים שקשורים עם הסתלקות, אבל הרבי ב-ב-בפנים של הרבי ראית פנים של בן אדם ששמח, בן אדם ש-- בן אדם. הפנים של הרבי שהכרנו. זאת אומרת, הייליגע פנים, ליכטיגע פנים, פנים שמחות. מוצאי שבת כשהרבי-- הפארברענגען נגמר קרוב למוצאי שבת, הרבי עלה לחדר, חזר. לא בדיוק מה היה שמה. לא זוכר את הפרטים, אבל זוכר שהרבי

15:55 נכנס למעריב אז עוד היה בסדר. אבל ברגע שהרבי התחיל מעריב ורחום, החליפו את הנעליים באמצע שמה, היה שמה, לפני ברכו, לא יודע איך זה ההלכה בדיוק, אבל אני זוכר שהיה שמה באמצע החליף את הנעליים, ואז פתאום ראית הפנים של הרבי השתנו מן הקצה אל הקצה. ממש. אחרי מעריב אז הרבי ישב שמה ועשו ניחום. עברו ליד הרבי. זה היה הרבי מתפלל למטה בזאַל הגדול. אז אחרי מעריב כשעברו ליד הרבי לא יכולת להכיר שהרבי הזה לפני שעה, חצי שעה, היה פארברענגען והיו הפנים שלו פנים שמחות ומאירות, ועכשיו השתנה. פשוט אז-אז אפשר להגיד שקיבלנו קצת, אפשר להגיד את זה, קיבלו קצת מושג מה פירוש להיות בדוגמה של מעלה, מה שכתוב שהוא איש אלוקים שהוא בדוגמה של מעלה. פשוט מגיע שבת זה מהות אחרת לגמרי. לפני שבת, אחרי שבת יש אבילות. מגיע שבת פתאום ראית אצל הרבי תנועה אחרת לגמרי, ממש מן הקצה אל הקצה. ממש. אהה. אחרי ה-- אחרי השבעה אז היה הרבי לא התוועד כל התקופה ההיא. אפילו בפורים לא היה פארברענגען. זה היה פעם ראשונה. אנשים היו מאוד שבורים. אני זוכר. זאת אומרת הרבי לא התוועד. היה אז אפילו מכתב של הרב ג'יי ג'יי הכט שביקש מהרבי שיהיה פארברענגען עוד פעם. והרבי ענה לו: "עוד חזון למועד". עוד חזון למועד זה אומר שעוד יבוא היום שנזכה שיהיה פארברענגען. אנחנו עדיין מחכים לזה. והרבי ענה לו ככה. פורים אני זוכר, הקהל היה מאוד שבור שהרבי לא התוועד. זה היה כבר פעם. טוב, אחרי זה כבר נמשך ככה, כבר לא היה יותר פארברענגען במוצאי שבת, חול. גם בשבת הרבי לא התוועד כל התקופה ההיא

18:01 עד שבת מברכים. חודש ניסן הרבי התחיל להתוועד ומאז ברוך השם זכינו שהרבי התחיל להתוועד כל שבת ושבת. משבת מברכים ניסן, שאז הרבי התחיל עוד פעם פארברענגען. זה היה סדר של כל שבת. אפילו שלפני זה הרבי לא היה מתוועד כל שבת. אבל מאז, מ-- משבת מברכים ניסן, תוך תשמ"ח נהיה סדר חדש. הרבי התחיל להתוועד כל שבת ושבת, אבל במוצאי שבת, חול, במקום פארברענגען היה רק שיחות. אחד מהעניינים ששמעו מהרבי, שאנחנו נבין קצת על מה מדובר. אז אחד מהדברים ששמעו מהרבי בתקופה ההיא היה ווארט שהרבי אמר על הרבנית. הרבי אמר ווארט כזה. דיבר בקשר על הרבנית. והרבי אמר שראו אצל האבות. כך הרבי אמר, שראו אצל האבות, אצל האבות, אצל אברהם יצחק ויעקב, ראו שהאמהות, הנשים, האמהות, הנשים של האבות, שרה, רבקה, רחל ולאה, הן היו בדרגה יותר גבוהה גם כן מהאבות. כמו שכתוב בפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". הקב"ה אמר לאברהם אבינו שאם שרה אומרת צריך לשמוע לקול שרה. הגמרא אומרת שהאבות היו טפלים בנבואה לאמהות. זאת אומרת שכשמגיע לנבואה, האמהות הייתה להן יותר, יותר נבואה מאשר האבות. כתוב בנוגע לשרה. על דרך זה גם כתוב בנוגע לרבקה, שרבקה הייתה רוצה לתת את-את הברכות ליעקב, ויצחק אוהב את עשו, וכל העניין שבסוף ראו שרבקה היא הייתה צודקת. הקב"ה. הרי הקב"ה הצדיק את רבקה יותר מיצחק, ועל דרך זה ראו גם כן יותר מאוחר אצל יעקב ורחל ולאה. אצל האמהות בכלל ראו כל הזמן שהיה תמיד, האמהות היו בדרגה יותר גבוהה מהאבות. אז הרבי אמר שהדבר הזה אנחנו-- למה? מה העניין בזה? למה באמת אצל האבות אז האמהות היו בדרגה יותר גבוהה? אז הרבי אמר

20:34 שכתוב שלעתיד לבוא, כשמשיח יבוא, יהיה אשת חיל עטרת בעלה. מוסבר בחסידות במאמרים באריכות שלעתיד לבוא, כשמשיח יבוא, יהיה אשת חיל עטרת בעלה. זאת אומרת שהאישה תהיה בדרגה יותר גבוהה מהאיש. ונקבה תסובב גבר. המקבל, עניין של אישה זה עניין המקבל. עניין של איש זה עניין של משפיע. משיח יבוא, המקבל יהיה בדרגה יותר גבוהה מהמשפיע. אישה תהיה בדרגה יותר גבוהה מאיש. ולכן מכיוון שאצל האבות הרי כתוב שהיה אצלם היה מאין לא אמה בו. האבות כבר היו באלו מאז. הטינה הקב"ה מאין לא אמה בו. לכן אצל האבות היה כבר הדרגה של האמהות באופן יותר נעלה. על דרך זה הרבי אמר את זה בנוגע לרבותינו נשיאינו, אצל נשיאי חב"ד. זאת אומרת, יש אצל הרבי גם כן, היה על דרך אצל האבות, היה עניין של האמהות בנדרים היה להם בדרגה יותר גבוהה. אנחנו לא מבינים בזה הרבה, אבל הרבי אמר את זה ככה. זאת אומרת שיש עניין מסוים, כמו שרואים אצל האבות שהיה אצל האמהות בפרט מסוים היה להם עניין יותר גבוה. על דרך זה אומר לנו הרבי בקשר לרביים שהיה עניין של הרביצין, העניין של הרביצין אף על פי שבגלוי אנחנו לא ראינו את ה-- בגלוי זה לא שראו את הרביצין במעשה בפועל וזה, אבל אנחנו מבינים שכל ההשפעה שעובר בנושא הדין אז עיקר ההשפעה זה לא בגשמיות, זה השפעה שעוברת ברוחניות. אז הרבי אומר שבעניין מסוים רואים אצל הרבי, אצל הרביים גם כן כמו אצל האבות, שהאמהות היו בדרגה יותר גבוהה והיו באופן יותר נעלה בכמה עניינים. אחד הסיפורים שהרי ידוע, חסידים מספרים, שה-- פעם הביאו לרבי, אנשי חב"ד הביאו לה-- הביאו מתנה לרביצין. לא יודע אם זה

22:37 היה יום הולדת או משהו כזה. הביאו מתנה לרביצין. וביחד עם המתנה היה גם כן מכתב עם כמה וכמה סיומים וכוסות ברכות. כל מיני דברים. כשהביאו את זה, אז מה שקרה זה שהרבי פתח את הדלת. אז ככה יצא בדיוק שהרבי, הרבי קיבל את המתנה ואמרו לרבי, טוב, זה לא יהיה-- שה-שהמתנה זה לרביצין והמכתב זה לרבי, אבל כוסות ברכות. אז הרבי אמר: היא גם כן יכולה לברך. זי קען אויך בענטשן. כמובן שלא, זה לא. זה הרבי לא אמר את זה בתור מין. זה בדיוק שהרבי אמר את זה. זאת אומרת, זה הרבי אמר את זה כפשוטו. זי קען אויך בענטשן. ועל דרך זה יש כמה וכמה סיפורים בקשר לרביצין. עניינים ששם ראו שהרביצין הייתה לה השפעה. כמה דברים, יש כמה סיפורים. עכשיו זה לא. אבל נגיע לפועל אז צריכים להבין שמדובר בנוגע לרביצין. יש בזה עניין עליון יותר. בכלל אנחנו יודעים שאצל הצמח צדק היה, בתוך רבותינו נשיאינו, הרבי היחיד שהיה הסתלקות של הרביצין לפני זה היה אצל הצמח צדק. כל הרביים, הרביצין נפטרה אחרי זה. אצל האלטער רבי, אצל המיטעלער רבי, אצל הרבי מהר"ש, אצל הרבי הרש"ב, אצל הפרידיקער רבי. אצל כל הרביים היה הסתלקות של הרביצין אחרי ההסתלקות של הרבי. רק שאצל, אצל הרבי הצמח צדק היה הסתלקות לפני, כך היה. זה היה בתרכ"א, חמש שנים לפני, לפני, לפני הצמח צדק. הצמח צדק נפטר בתרכ"ו. הרביצין חיה מושקא, האישה של הצמח צדק, נפטרה בתרכ"א. גם בזה היה אחד מהדברים שחסידים קשרו שהרבי, כלומר הרבי נקרא רבי והרביצין נקראים באותו שם כמו הצמח צדק והרביצין חיה מושקא. אז ידוע שכשהרביצין של הצמח צדק

24:58 נפטרה אז גם כן ראו אצל הצמח צדק שינוי. הוא הפסיק להגיד חסידות, הפסיק לקבל יחידות. כמה עניינים שנפסקו בזמן של הצמח צדק כשהרביצין של הצמח צדק נפטרה, ומסופר. הרבי מביא את זה גם כן, שהצמח צדק אמר: מלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא ולאו גדול. יש כאלו שלמדו את זה בתרנ"ט, במאמר של תרנ"ט בראש השנה. מלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא ולאו גדול. זאת אומרת שהמלך בלי המלכה אז הוא לא מלך והוא לא גדול. ככה כתוב. זאת אומרת שהגדלות של המלך, הגדלות של המלוכה זה על ידי, על ידי המלכה. המלכה, Queen, אמר, המלכה היא מביאה גדלות במלך. תרנ"ט, הרבי הרש"ב מסביר את זה על פי חסידות. העניין של מקבל שהוא משיב ומשפיע, דווקא על ידו מתגלה העצם וכולי. על דרך זה גם כן זה מגיע לרביצין. זאת אומרת, זה הצמח צדק אמר על הרביצין שלו. למה הוא הפסיק? כמה עניינים זה בגלל שמלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא ולאו גדול. זאת אומרת שיש את העניין של רביצין נותנת גדלות, מוסיפה עניין של גדלות, עניין של רוממות בעניין של המלך. אני זוכר גם כן בתשמ"ח, בראש השנה תשמ"ח היה שני דברים שקרו, שגם זה הבינו רק אחרי זה. דבר אחד היה בראש השנה תשמ"ח. זאת אומרת ראש השנה שלפני ההסתלקות. אז דבר אחד היה בפאַרברענגען, בפאַרברענגען של ראש השנה תשמ"ח. הרבי, אחד מהשיחות הרבי אמר שהוא הולך לגלות עכשיו עניין שלא דיברו על זה קודם. לא היו מפרסמים את זה, אבל מאיזה סיבה? עכשיו זה הזמן לפרסם את זה. זה היה לשון מחמאד אטרסק. ומה היה הסוד שהרבי

27:01 גילה? שרבותינו נשיאינו היו נוהגים בערב ראש השנה לפני השקיעה ללכת להיכנס לחדר של הרבנית ולדבר איתה. הרבי אמר שאפילו שמדובר בערב ראש השנה, ערב ראש השנה ממש, נמצאים הרי בסוף השנה, זה זמן מאוד יקר. בכלל הרגעים האלו, הרגעים מאוד יקרים. בפרט שנמצאים בסוף השנה. ומה היה הסדר של רבותינו נשיאינו, שלפני, בסמיכות לערב ראש השנה, כמה דקות לסוף היום היו נכנסים לחדר של הרבנית והיו מדברים איתה, היו משוחחים. ולאו דווקא היו משוחחים ענייני תורה, היו משוחחים. הרבי אחרי זה הסביר בשיחה בקיצור שזה קשור עם העניין של בניין המלכות. העניין של ראש השנה, שזה קשור עם האישה, עניין של מלכות. זה היה בראש השנה תשמ"ח. אז כמובן שאחרי כ"ב שבט הבינו שבראש השנה הרי כבר כל העניינים, נשפעים כל העניינים. הרבי דיבר על העניין של לדבר אל הרבנית. זה היה דבר אחד מעניין בראש השנה. דבר שני שאני זוכר, אני שמעתי את זה באוזניים שלי, אז אני זוכר את זה בעצמי. אני לא אומר את זה איש מפי איש. אני הייתי שמה אז אני זוכר את זה. זה היה בזמן תקיעת שופר בראש השנה תשמ"ח. אני לא זוכר אם זה היה יום הראשון או יום השני, אבל זה היה בראש השנה תשמ"ח, תקיעת שופר, שהרבי אמר את הפסוק, "ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים". אז הרבי אמר, צעק, "ערוב עבדך לטוב אל בל יעשקוני זדים". כך הרבי אמר אז ב-- היה קצת משונה, כן, כך הרבי אמר, "אל בל". כן. זה היה הנוסח. זה... טוב, אחרי זה היה, דיברו על זה ש-- היו כאלה שאמרו, אני לא יודע את המקור לזה, אבל אני זוכר שאז דיברו

29:08 יותר מאוחר, אחרי כ"ב שבט, שאצל הצמח צדק גם כן היה משהו בתקיעת שופר על דרך זה. על כל פנים, זה דברים של הזיכרון. בתשמ"ט היה-- בכלל כל השנה של תשמ"ח כל הנוהג אצל הרבי השתנה. הרבי היה כל השנה בבית. הרבי היה מגיע ל-770 רק לשבת. כל השבוע היה בבית, כל התפילות היו בבית. עוד כמה עניינים שהיה בנוהג של הרבי באותה שנה, השנה. בתשמ"ט כ"ב שבט היה בשבת. גם כן הישיבה נכנסה אז לשבת להתוועדות. היינו אז אצל הרבי בשבת, כ"ב שבט. הרבי התפלל כל התפילות בעמוד ואחרי זה הייתה התוועדות שבת. שבת, כ"ב שבט. מה היה התוכן של ההתוועדות? התוכן של ההתוועדות, הרבי הסביר את המעלה של נשמה בגוף. כל האריכות של ההתוועדות הייתה מיוסדת על הרמב"ם, שהרמב"ם אומר שהחיוב של המבעיר בשבת, אחת מהל"ט מלאכות, מלאכת מבעיר, אבל זה בתנאי שהוא צריך לאפר. זה החיוב מלאכות של שבת. צריך לאפר. הרבי הסביר שמבעיר זה הנשמה. הנשמה יש לה אש שהיא רוצה לעלות למעלה, אבל כל התכלית זה שיהיה אפר. אפר זה הגוף. כל ה- צריך להיות שיהיה ההבערה של ה- צריך להיות באופן שיביא אפר, שיביא פועל מהנשמה בגוף. הרבי האריך בזה כל ההתוועדות. הרבי קישר את זה גם עם מתן תורה, פרשת יתרו, שבני ישראל לא רצו לשמוע מהקדוש ברוך הוא. רצו לשמוע דווקא ממשה רבנו, כי משה רבנו הוא נשמה בגוף. ובני ישראל טענו שכל התכלית של מתן תורה זה שצריך להיות נשמות בגופים, ולכן הם רוצים משה רבנו דווקא בגוף. זה היה אז כל ההתוועדות, הדגש שצריכים לפעול שיהיה דווקא נשמות בגופים. לעורר את

31:20 העניין של נשמות בגופים. גם כן באותה התוועדות הרבי דיבר על העניין של איש ואשתו, דיבר על הרבנית, שבגמרא כתוב שצריכים ל-- שאשתו, אין, אין אישה מתה אלא לבעלה. הרבי הזכיר את המאמר חז"ל הזה. ואחר כך, מכיוון שירידה צורך עלייה, צריך להיות אדרבה, לא רק שלא ייפול חלישות אלא לפעול יותר חיזוק. זה היה בתשמ"ט. אני קופץ לתשנ"ב, שזה היה השנה האחרונה שהרבי היה בריא, התוועד ודיבר. בתשנ"ב זה היה כ"ב שבט מיוחד. אני לא זכיתי להיות אז בכ"ב שבט אצל הרבי בתשנ"ב. הייתי אז בשליחות. אבל, אבל מה שזכור, אני גם כן ראיתי שהבחורים פה לומדים את השיחות האלה. כ"ב שבט תשנ"ב זה היה-- הרבי עשה שטורעם גדול ביותר. אחד מהדברים היה שהרבי דיבר אז שיחה גם בלילה הראשון וגם בלילה השני של כ"ב שבט. זאת אומרת גם בליל כ"ב שבט, גם במוצאי כ"ב שבט, וגם התוכן של השיחות. הרבי דיבר אז על העניין של, של כל המעלה של כ"ב שבט, שזה "בך יברך ישראל". דיבר על העניין של י"א ושתי פעמים י"א, כ"ב, שבט זה חודש הי"א. הסביר באריכות כל העניין של י"א, המעלה של י"א על י'. עניין של י' שבט שזה היה העניין של הפרידיקער רבי. אחרי זה יש את הי"א שבט שזה דרגה יותר גבוהה. שיחות מאוד חזקות שאחרי זה, כשיצא מוגה אז שמה גם כן הייתה תוספת ביאור. הרבי הגיה את זה. כל העניין להבין יותר טוב מה... מה עוד העניין? הרבי שמה כותב דברים מאוד חזקים על כ"ב שבט, שזה התחלה של תקופה. התחלה של תקופה של ימות המשיח,

33:28 התחלה של תקופה חדשה, ודרוש ביאור גדול. כל הביאור שהרבי מסביר, החילוק בין י' שבט תש"י, י"א שבט תשי"א וכ"ב שבט תשמ"ח. הרבי מסביר את זה שזה שלוש תקופות בקשר לדור השביעי. הרבי מסביר באריכות בשיחה, בשיחה המוגה. בבלתי מוגה זה מאוד בקיצור וקשה להבין. אבל בשיחה המוגה יש שם ביאור באריכות, באופן המובן איך זה כל השלוש תקופות וכל העניין. שמה רואים שהרבי עושה בכ"ב שבט משהו מאוד מאוד גדול, שזה התחלה של תקופה של הכנה לגאולה. אף על פי שלכאורה... אז, אז כ"ב שבט זה היה עניין של העלם והסתר. אף על פי כן, הרבי כותב שדווקא בכ"ב שבט התחיל כל העניין של הכנת העולם למשיח, הכנת העולם לגאולה וכולי וכולי. אה, באותו כ"ב שבט גם כן הרבי חילק לכל אחד ואחד שהיה שמה קובץ. כ"ב שבט. וקובץ שיש שמה את כל המאמרים והשיחות שקשורים עם כ"ב שבט. הרבי גם כן חילק יחד עם הקובץ, הרבי חילק לעקאח. שזה היה גם כן משהו לא רגיל באותה תקופה, שהרבי חילק לעקאח באמצע השנה. הרבי חילק לעקאח וגם כן, אה, חמש דולר לכל אחד. מספר חמש, הרבי קישר את זה גם כן עם השם של הרבנית, שהשם של הרבנית זה ראשי תיבות. חמש, חי"ת מ"ם שי"ן זה הראשי תיבות של השם של הרבנית. זה, זה היה בכ"ב שבט תשמ"ח. על כל פנים, מכל זה אנחנו יכולים להבין שהיום בלילה, מחר, כל העשרים וארבע שעות האלה זה יום סגולה. זה יום סגולה מיוחד שקשור עם הרבי, קשור עם הרבנית. וממילא זה זמן שכל אחד ואחד צריך

35:34 לחזק את עצמו בהתקשרות. דבר ראשון ללמוד בעניינים של, של השיחה של כ"ב שבט, זה דבר ראשון. דבר שני זה גם כן ללמוד משניות עם האותיות של השם במשך הכ"ד שעות של המעת לעת. על דרך זה גם כן לעשות התוועדות, להשתתף. ובעיקר לנצל את היום סגולה של כ"ב שבט לבקש ולעורר ולהתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שנזכה כבר לראות את ה"הקיצו ורננו שוכני עפר", שנזכה שיתקיים כפשוטו את העניין של נשמות בגופים שהרבי כל כך ביקש ודיבר על זה כל כך הרבה. מאז חודש שבט, תשנ"ח. הרבי רצה לפעול שהעניינים יהיו דווקא באופן של נשמות בגופים ובלי הפסק. אז אנחנו צריכים לנצל את ה-, את היום הזה, כל אחד ואחד לחזק את עצמנו, לעורר בעצמנו את התנועה הזאת של לבקש על המשיח. לבקש שהרבי יתגלה, לבקש על הרבנית, לבקש על העניין של ה"הקיצו ורננו שוכני עפר", שנזכה כבר בקרוב ממש לראות את הרבי נשמה בגוף, את הרבנית נשמה בגוף וכל רבותינו נשיאינו ולזכות לעניין של תורה חדשה מאיתי תצא כפשוטו למטה מעשרה טפחים. מכיוון שיש עוד כמה דקות נספר איזה סיפור על הרבנית. סיפור, סיפורים. דבר אחד זה שה-- ה-- הרבנית נולדה בכ"ה אדר תרס"א. הרבנית הייתה שנה יותר גדולה מהרבי בשנים. שנה ושתי שבועות. כשהרבנית נולדה אז הרבי נ"ע, סבא, שלח מכתב. יש את הכתב יד של המכתב הזה לקרוא לה בשם חיה מושקא, על שם של הרבנית של הצמח צדק. משמה מגיע השם חיה מושקא ודווקא באופן שאנחנו כותבים. רואים במכתב. הרי הרבנית לא קראו לה מושקא, הרבנית קראו לה מושי תמיד. ואף על פי כן, הרבי הקפיד לכתוב את השם שלה דווקא חיה

38:49 מושקא כמו שכותבים. מ' ו' ש' ק' א'. אפילו היה פעם שהרבי נתן לבשריף[?], כי הרבי נתן סכום כסף של צדקה והרבי נתן מספר של ארבע מאות שבעים דולר. זה היה בכ"ב שבט תשמ"ח, אם אני לא טועה. הרבי נתן סכום של ארבע מאות שבעים דולר, וארבע מאות שבעים זה הגימטריה של חיה מושקא כפי שכותבים את זה ככה. זה מהמכתב של הרבי נ"ע שכתב בשביל קריאת השם. השידוך של הרבנית חיה מושקא עם הרבי זה התחיל בתרפ"ג. יש אומרים שכבר הרבי נ"ע עוד לפני ההסתלקות, לפני תר"פ, הרבי נ"ע, הרבי הרש"ב כבר אמר על העניין של השידוך, שהרבי נ"ע אמר באיזשהו הזדמנות שצריכים לחשוב על הבן של ר' לוי'ק. זאת אומרת שכבר היה דיבור על השידוך עוד מהרבי הרש"ב. אבל בפועל, בפעם הראשונה שהתחילו כל הדיבורים על השידוך בפועל זה היה בתרפ"ג. אז היה פעם ראשונה שהרבי הגיע לבקר את הרבי הקודם, הפרידיקער רבי. כידוע שזה היה שבת פרשת בא תרפ"ג. זאת אומרת בחודש שבט, וזה היה י' שבט. הפעם הראשונה, המאמר הראשון שהרבי שמע מהפרידיקער רבי זה המאמר שאחרי זה נדפס ב"באתי לגני". ה"באתי לגני" תשי"ט זה מאמר שהרבי הקודם אמר את זה בי' שבט תרפ"ג. שבת פרשת בא, שמה זה התחיל בעצם העניין הזה ונמשך ל"באתי לגני". זה ה"באתי לגני" שלנו. זאת אומרת שה"באתי לגני" תשי"ט זה היה המאמר הראשון שהרבי שמע מהפרידיקער רבי בתרפ"ג כשהוא הגיע פעם ראשונה. פעם רואים כאן עניינים שאצל הרבי עם כל הדברים זה מדויק. ואז הם נפגשו עוד פעם יותר מאוחר, אה, וכמה שעות וכולי עד שנהיה השידוך. זה היה באותה תקופה פ"ג, אחרי זה פ"ד. ומה זה לקח

41:21 הרבה זמן עד שהיה החתונה? החתונה היה בתרפ"ט. זאת אומרת, לקח שש שנים מאז שפעם ראשונה דיברו על השידוך עד שבפועל התחתנו, לקח בערך שש שנים. הסיבה על פי דרך הטבע זה כי היה זמן קשה, אז היה זמן של רדיפות. והפרידיקער רבי אמר שהוא רוצה שהחתונה הזאת תהיה חתונה, אה, עשירות. הוא רצה חתונה שזה יהיה באופן של הרחבה. ומכיוון שלא היה אפשר לעשות את זה, אז כידוע שהחתונה של, של הבת הראשונה עם הרש"ג, אז החתונה הזאת הייתה בעניות מאוד גדולה, בצמצום מאוד גדול. כמעט לא היה מה לאכול. היה מצב מאוד מאוד קשה ברוסטוב, שעשו את החתונה הראשונה, והגיע לחתונה השנייה. אז הרבי הקודם רצה שזה יהיה דווקא מיט דער הרחבה. אז זה לקח כמה שנים עד שזה קרה. אחד מהדברים שידוע זה שהרבנית חיה מושקא, היא הייתה ממונה על כל הדברים הסודיים, כל מיני דברים. היא הייתה בעלת הסוד, והפרידיקער רבי היה משתמש איתה לנהל כל מיני דברים של כסף, כל מיני עניינים של לשלוח כסף מחוץ למדינה, לקבל כסף, דברים מסוכנים מאוד. היא הייתה מנהלת את כל העניינים, את כל ענייני החוץ של הפרידיקער רבי בלנינגרד. היא הייתה בתור בחורה. זאת אומרת, היה לפני, לפני החתונה. היה פעם בהתוועדות של י"ב תמוז, אז היה שמה זלמן דוכמן. זלמן דוכמן, אני לא... אני חושב שזה היה הוא. אולי זה היה, נראה לי שזה היה. באמצע ההתוועדות של י"ב תמוז אז הוא התחיל להגיד שהוא רוצה לספר, שהאנשים ידעו מה היה החלק של הרבי והרבנית בגאולה של י"ב תמוז. הרי לא יודעים הרבה סיפורים מה קרה. אבל היה משהו שהרבי והרבנית היה להם חלק

43:33 מאוד גדול בכל הסיפור של י"ב תמוז. אחד מהדברים שידוע זה שהרבי היה ברחוב בדיוק והרבנית עמדה מהחלון. היא עשתה לו סימן והרבי הבין, והוא רץ לחיים ליברמן. היה שמה סיפור שלם שהצילו כמה וכמה עניינים בזכות. פתאום הוא נעמד באמצע ההתוועדות, הוא רצה להתחיל לספר, ואז הרבי השתיק אותו, והרבי אמר לו שלא יגלה, שלא ידבר על זה. ככה זה היה פעם בהתוועדות. כשהפרידיקער רבי היה צריך לנסוע ללנינגרד, לא ללנינגרד, לגלות, אז הפרידיקער רבי נסע יחד עם הרבנית. מכל המשפחה הוא לא לקח אף אחד. הוא לקח רק את הבת, את הרבנית חיה מושקא, היא הייתה שמה יחד איתו. גם כן כדי לסדר ניירות, לסדר דברים, הוא היה פשוט, אה, משתמש איתה בתור, כן? לדעת לסדר כל מיני דברים. וכשיצאה הבשורה של הגאולה, י"ב תמוז, כשאמרו שהפרידיקער רבי יכול לחזור הביתה, אז מי שהודיע את זה ללנינגרד, למשפחה, לחסידים, זה היה הרבנית. היא הלכה לטלפון, כן? אז היה מאוד קשה להשיג טלפון, כל זה, והיא התקשרה ללנינגרד להודיע, וכמובן שלא רצו לעשות את זה, הרי היה מסוכן אז וכולי, אז היא אמרה: בלי פרסום. מאז נהיה הלשון הידוע, בלי פרסום, שיש על זה במשפט הספרים. על כל פנים, אני אסיים רק, יש הרבה סיפורים, אבל אני אסיים, אסיים רק עם וואָרט אחד שהרבי אמר אחרי ההסתלקות של הרבנית, במוצאי שבת קודש פרשת תרומה, שהיה שיחה מאוד קשה, שהרבי דיבר דברים מאוד קשים, שהיה קשה לשמוע אותם, והרבה חסידים בכלל לא הבינו. אבל על כל פנים, הרבי דיבר על דברים מאוד קשים. אבל בין הדברים שהרבי אמר אז באותה שיחה, שהרבי אמר שמה שהרבנית אמרה בזמן

45:35 משפט הספרים, שהיה כל העניין של הספרים, אז היא אמרה על הפרידיקער רבי שהרבי והספרים שייכים לחסידים. זה היה הפתגם שהרבנית אמרה: דער טאטע און די ספרים געהערן צו די חסידים. האבא, הפרידיקער רבי, והספרים שייכים לחסידים. ועם הוואָרט הזה, זה היה ככה, הרבי אמר בשיחה שהוואָרט הזה, זה היה עיקר הוואָרט שפעל על כל המשפט. זאת אומרת, המילים האלה שהרבנית אמרה על אבא שלה, שהוא והספרים היו שייכים לחסידים. זה היה מגיע לכללות העניין של דידן נצח, כן? שפעל שהגוי יבין שרבי זה משהו אחר, שרבי זה לא משפחה. רבי זה לא עניין גשמי, אלא רבי, עניין רוחני, הוא שייך לחסידים. אז זה התגלה על ידי הרבנית. אז זו נקודה שהרבי דיבר את זה אחרי ההסתלקות של הרבנית. על כל פנים, עוד פעם, שיהיה שנזכה לראות את הרבי בעיני בשר למטה מעשרה טפחים.