מושגים בחסידות - חלק ז

00:00 דובר 1 אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. נחזור לזה אחרי. נדבר היום קצת על העניין של כתר, כי אנחנו בעצם שם אנחנו. אנחנו עברנו לנושא של בהמשך לעניין של כתר בעצם. היינו שם, אז נדבר על זה. אנחנו דיברנו שם שיש את העיגולים ואת היושר. כן, אתם זוכרים? היה שיעור, דיברנו שיש עניין של עיגולים. כל סדר השתלשלות, עיגולים ויושר. יש אורות מקיפים, עיגולים, דרגות שהם בגדר מקיף, ויש דרגות שהם פנימי. כל סדר ומדרגה. אבל בסדר תורה זה נקרא עיגולים ויושר. בעיגול הגדול אמרנו שזה עניין של א"ק. תראה, עיגול א"ק, שזה כולל את כל סדר השתלשלות. א"ק נקרא בסוד תמיד כתר הכללי. כתר הכללי כי זה הכתר של כל סדר השתלשלות. זה הכתר הכללי, המקיף הכללי שכולל את כל סדר ההשתלשלות. זה לא הכתר שמדברים בכלל בסוד. כשכתוב כתר לא מתכוונים ל... בדרך כלל כשמדברים בסוד על כתר, סתם כתר, לא כתר הכללי, זה כתר דאצילות. כן, כתר דאצילות. זה כאילו נגיד שיש כתר נוסף שקשור עם האצילות. כתר דאצילות. קודם כול למה זה נקרא בשם כתר? אחרי זה נדבר על הפרטים. מה כלול בכתר? למה קוראים לכתר בשם כתר? אז המילה כתר בלשון הקודש. קודם כול כתר בראש, כתר זה נמצא בראש של המלך. זה מקיף על הראש של המלך. אז מצד אחד הכתר הוא למעלה מהראש של המלך, דבר שנמצא ומקיף על הראש שלו, ובכתר מתבטא שהמלך רוצה להיות מלך. איך אנחנו יודעים שהמלך הסכים לקבל את המלוכה? הוא רוצה להיות מלך, שיש לו כתר. כל זמן שאין לו כתר, לפני שיש לו תכונות של מלך, לא משנה, יכול להיות בן אדם היה רגיל גיל

03:39 דובר 1 שלושים, ארבעים, חמישים, והוא היה לו. תמיד היה לו תכונות של מלך, אבל כל זמן שהוא לא הלביש את הכתר זה אומר שהוא לא רצה להיות מלך. ברגע שהוא הלביש את הכתר פירושו שכאן יתגלה הרצון שלו למלוכה. זאת אומרת שהכתר מבטא עניין הרצון. בענייננו רצון למלוכה. אז זה קשר שיש בין העניין של כתר עם העניין של רצון. כתר זה דבר שנמצא מעל הראש, מקיף על הראש. כוח הרצון, בלב כוח הרצון זה גם כן כוח מקיף. כוח הרצון, זה ההבדל בין כוח הרצון לכוח החוכמה. חוכמה זה כוח פנימי. חוכמה, בינה, דעת זה הכוחות הפנימיים שנמצאים כל אחד באיבר מיוחד. השכל במוח, הלב בלב וכולי וכולי. ראייה, שמיעה, כוח. יש לו את המקום למה הוא מתלבש. אבל העניין של כתר, רצון, זה דבר שמקיף על הראש. זה למעלה מהמוחין ומקיף על המוחין. בן אדם, שכמו שאומרים במאמר חז"ל: "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ". מה זאת אומרת? הלימוד זה לא עם הרצון. הלימוד זה עם השכל, אבל אם יש לך רצון אז זה נותן לך חשק ללמוד. אז הרצון זה כאילו הכוח המקיף, כי המוטו שנמצא מאחורי המוחין זה הכוח שדוחף. המוטיבציה שנותנת לך את החשק ללמוד. אז זה כוח מקיף שהוא נותן כוח לפנימי. אז זה העניין למה קוראים לזה בשם כתר, כן, שזה דבר מקיף. כן, רצון שזה מקיף על הדבר וזה מה שעושה את זה. הסיבה שמשם מגיעים אחר כך כל הכול. זה הסבר אחד למה קוראים לזה בשם כתר. סיבה אחרת למה קוראים לזה בשם כתר: כתר בלשון הקבלה זה גם כן בלשון כותרת. אז פירוש אחד כתר כפשוטו, כן, כפשוטו, שזה כתר

05:43 דובר 1 שעל הראש וזה קשור עם רצון, גם כן דיברנו, כן. אבל הפירוש השני, כתר זה כותרת. מה זה כותרת? טיטולו. כשאתה כותב איזשהו מאמר, איזושהי כתבה, ואתה אומר הטיטולו, הכותרת, על איזה נושא אנחנו הולכים לדבר, זה נקרא בשם כותרת. זה גם כן מתאר את העניין של כתר. כאילו שבספירה של כתר אין עדיין את הפרטים. יש שמה אבל את הטיטולו. יש שמה את הנושא, הנקודה, השורש, הסיבה המקורית שמשם נובעים כל הפרטים. אז זה עוד, זה עוד סיבה למה קוראים את זה בשם כתר, ולא של כתרים. כאילו שזה הנקודה בכיפה. זה היסוד שעליו בנוי אחר כך כל כותלי הבניין. אז זה בשם כתר. אחרי זה יש פירוש שלישי: כתר מלשון כתיר. אה, כתיר זה בגמרא או באיזה פסוק, אני לא יודע איפה מביאים את זה. יש כזה מקום. אני לא יודע איפה זה פסוק או זה מאמר חז"ל. "כתר לי זעיר", שאחד אמר לשני: תחכה לי, תמתין לי, תשאר, חכה. אז אומר בלשון כתיר. כתיר זאת אומרת עניין של שתיקה והמתנה. כן, קז'ל דלהבוכה איגרת פרנדו. זה ההגדרה של כתר. זאת אומרת עניין של שתיקה וביטול והמתנה. זה מוסבר גם כן, זה קשור לספירת הכתר, שספירת הכתר זה הספירה ששמה עדיין זה לא מציאות, זה עדיין ספירה של עניין של ביטול ושתיקה ורוחניות. זה מעלה עניין של ביטול ומציאות שהוא נמצא בתנועה של שתיקה וביטול. אז זה עוד הסבר למילה כתר. זה שלושה פירושים. המילה הראשונה, כתר כפשוטו, זה גם כן להכתיר משהו. כתר שבראש, אבל גם בעברית משתמשים. כשאתה... הכתירו את בנימין מלך ישראל. כאילו כשמסובבים דבר, זה, זה קשור לפירוש הראשון. העניין של

08:12 דובר 1 רוצה ומקיף. בכלל זה שלושה פירושים בכתר. ומי שרוצה לבדוק את הנושא יותר בפרטיות, אז זה נמצא במאמר הראשון של בשעה שהקדימו תער"ב. ההמשך הידוע של הרבי הרש"ב, המשך תער"ב, אז זה מתחיל עם המאמר בשעה שהקדימו, במאמר הראשון שם, ששם מסביר את שלושת הפירושים בכתר, ולכאורה זה שלוש דרגות, שלוש פרטים, שלוש עניינים, אבל כאן אנחנו לא נכנסים לפירוט העניין, רק לתאר, להסביר את הפירוש של השם כתר. עכשיו, מה בדיוק התפקיד של כתר דאצילות? אנחנו אמרנו שעכשיו אנחנו מדברים על כתר של האצילות, שזה הכתר שמדברים תמיד בחסידות. מה התפקיד של כתר דאצילות? אז בחסידות מוסבר שהעניין של כתר דאצילות, זה בדרך כלל מה שמסביר ברוב המאמרים, הנקודה של כתר דאצילות זה שהוא הממוצע בין המאציל לנאצלים. זה ההגדרה שנמצאת בחסידות על עניין של כתר. כתר דאצילות נקרא בחסידות, ההגדרה שלו: ממוצע בין המאציל לנאצלים. כן? מה זה אומר? המאציל מתכוונים בשם כללי לאין סוף. לאו דווקא שמתכוונים לאיזה דרגה מסוימת. המאציל, כשאומרים את המילה מאציל, זה מי שהוא המקור, הסיבה לכל ה-- לכל הדברים, לכל המציאות שמגיעה אחר כך. המאציל יכול להיות אין סוף שלפני הצמצום, יכול להיות שמתכוונים לאריך, גם כן נחשב למאציל. כן, המאציל זה השם הכללי שרוצים להגיד האור שהוא הסיבה, המקור לכל הספירות שמגיעים ממנו. כן, כשהוא עדיין לא מצויר בשום ציור. אז אור הכוונה אין סוף או הכוונה אריך, גם זה. אריך גם כן בעצם הוא אור פשוט. כן, אז זה הכוונה מאציל. נאצלים זה עולם האצילות. עולם האצילות, שמה יש כבר עשר ספירות. עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר, עשר בכלים, שיש כבר עניין של עשר ספירות.

10:37 דובר 1 שכל אחד יש לו את האור והכלי שלו בתוך הגבולות. כן, זה הנאצלים. בין המאציל לנאצלים צריך להיות ממוצע. מה פירוש שבין המאציל לנאצלים צריך להיות ממוצע? מכיוון שהמאציל הוא-- המאציל הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולמעלה מגדר ציור והגבלות, והנאצלים הם כבר מציאות של ספירות, באור וכלי, שהם כבר במציאות של הגבלות, אז חייב להיות משהו שיהיה באמצע, שהוא יוכל להוריד את השפע מהבחינה של פשיטות, מהמאציל, מהאין סוף, להגביל אותו ולהביא את זה לתוך הקבלה של הכלי. משהו שהוא יוריד את הדבר מבחינת הפשיטות של האין סוף ויוכל להתקשר לנאצלים. המשל כדי להבין את זה, מורו והסבירו, המשל להבין את העניין של ממוצע. אז המשל הקלאסי, המשל המפורסם של רב סעדיה, זה עניין המתורגמן. מה היה התפקיד של המתורגמן? שפעם היה שמה, אם רוצים לבדוק המאמר של רנ"ת[?], ושם רנ"ת[?] מסביר את זה מאוד יפה, שהיה עניין של מתורגמן. התפקיד שלו היה שהיה רב שהוא היה חכם מאוד, מאוד גדול, אבל הוא היה מדבר, אנשים לא היו מבינים אותו, כי לא היה להם כוח ועומסים. אז כדי שיהיה מישהו בין הרב אל התלמידים היה בן אדם באמצע. הבן אדם הזה, לא פירוש מתורגמן שהוא רק היה מספר-- מדבר את זה בספרדי או ארמי. זה לא ה-- מתורגמן זה לא היה רק זה שהיה מתרגם את הלשון. מתורגמן היה בתפקיד הרבה יותר, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר קשה. מתורגמן היה בן אדם שהיה לו חוש מיוחד, או היה בן אדם שהוא היה קרוב לדרגה של הרב. זאת אומרת, היה לו חוש מיוחד לקלוט את דברי הרב כמו שהם. לא כל אחד קולט את דברי הרב. אנשים פשוטים הם לא כלים לשמוע

12:32 דובר 1 את דברי הרב ולהתבטל. הוא היה לו מצד אחד את החוש, את ה... כמו שמסביר שם הרנ"ת[?], היה לו את הביטול שצריכים כדי שיוכל לקלוט את המילים שהרב אומר ובלי, בלי, בלי, בלי פשט, לקחת את זה כמו שהוא. כן, היה לו את החוש הזה לקלוט את דברי הרב כמו שהם. מצד שני, היה לו גם כן את החוש לרדת. היה לו קירוב לעולם, הוא בן אדם שהיה יותר במדרגות. הוא היה בן אדם שהיה, הבין את השפה של העולם, שפה של אנשים, אז היה לו את החוש להוריד את הדברים באופן שיהיה מובן להם. זאת אומרת שהמתורגמן הוא היה כאילו, נגיד, בן אדם שהיה לו שני חלקים, היה שני חצאים היה לו. יש לו מצד אחד, היה לו נקודת זה הביטול. כן, היה לו נקודת זה הביטול, שמצד הנקודה זה ביטול. לא שהוא היה הדרגה של הרב. אם היה רב לא היה מתורגמן, הוא היה רב, אבל היה לו את הביטול אל הרב, ומצד הביטול שלו אז הוא היה יכול לתפוס את דברי הרב כמו שהם. כמובן, אם אנחנו מתבוננים בעומק העניין, זאת אומרת שזה כבר ירידה מסוימת לגבי דרגת הרב עצמו, כי הפירוש מתורגמן זה שהוא מקבל מה שהרב אומר, זה לא שהוא עצמו הרב. הוא עצמו גם כך וכך, אבל מצד הביטול שלו, שבתכל'ס הביטול היה בו חוש כזה להתבטל לגמרי ולקחת את המילים של הרב בלי, בלי לעשות שינויים בזה, כמו שהוא. כביכול. אולי דוגמה קצת על זה. אני לא יודע, לא בטוח. לא רוצה לעשות חטא עם הלשון שלי, להגיד דברים שלא מתאימים, אבל אולי זה הדרך. כמו שיש עניין של חוזר אצל הרבי, כן,

14:14 דובר 1 שהם היו החוזרים שהיה להם חוש לקלוט את דברי הרב כמו שהם, בלי להכניס לזה הוספות משלהם. יש בזה הריחוק, אבל זה חלק. אבל זה עדיין לא מתורגמן. זה רק חלק אחד, שהוא יכול לקלוט את דברי הרב. אחרי זה צריך להיות הבן אדם הזה, המתורגמן, שיש לו גם כן חוש להוריד את דברי הרב, להלביש את זה באותיות שיהיה מובן גם לבן אדם פשוט. אז שני החלקים האלה, זה נקרא ממוצע. מה זאת אומרת? מצד אחד הוא לוקח את דברי הרב ומוריד את זה לדרגה שלו. זה השלב הראשון בממוצע. החלק העליון של הממוצע, שהוא מקבל את דברי הרב, והחלק התחתון בממוצע זה שהוא משפיע לעם ונותן להם את השכל שהעם יכול לקבל. אז יש שני חלקים בממוצע, אבל זה אומרים חסידים שזה העניין של כתר, וכתר דאצילות גם כן אותו דבר. כתר דאצילות מורכב בגלל שהוא ממוצע בין המאציל אל הנאצלים. אז יש בכתר דאצילות שתי בחינות. יש את החלק העליון שבכתר, שזה החלק שבכתר שהוא כלי, שהוא בטל, שהוא מקבל את המאציל. יש את הבחינה ה... את... איך קוראים לזה? את הבחינה העליונה שבכתר, שזה החלק העליון של הממוצע, ששם מאיר בחינה תחתונה שבמאציל. כן, זאת אומרת שהוא מאיר את... לא, המאציל מאיר, שהוא מקבל מהמשפיע. ויש את החלק התחתון של הכתר, שבחלק התחתון של הכתר זה המקור לנאצלים. אז אם כך יוצא שכתר עצמו, אנחנו לוקחים את כתר, אז כתר עצמו מתחלק לשני חלקים. החלק העליון, מה שאמרנו, זה מה שהוא מקבל מהמאציל, והחלק התחתון זה מה שהוא מקור לנאצלים. זה מה שנקרא עתיק יומין. בחסידות זה נקרא עתיק יומין, או זה נקרא גם

16:26 דובר 1 פנימיות הכתר. וזה נקרא אריך אנפין. כן, אריך אנפין זה חיצוניות הכתר. אז ככה, מה ההבדל בין עתיק יומין לאריך אנפין? עתיק יומין זה... זה הכל. בעצם עתיק יומין ואריך אנפין זה, זה, זה... איך אומרים? זה, זה שני מושגים. זה הממוצע. רק בגלל שממוצע, אמרנו, יש לו שני עניינים: זה שהוא מקבל מהמשפיע וזה שהוא מקור למקבל. ממילא הוא מתחלק לשני חלקים. אז עתיק יומין זה החלק העליון של כתר, ואריך אנפין... למה זה נקרא בשמות האלה, עתיק יומין ואריך אנפין? מה הסיבה לשמות האלה? אז מסבירים בחסידות ככה. הפירוש של המילה יומין. יומין זה ימים. ימים, הכוונה למידות. המידות נקראות ימים. ששת ימים, שש מידות. כמו שכתוב בגמרא על המצוות. ימים, זה המידות נקראות ימים. או הספירות כולן נקראות ימים. עתיק יומין, פירושו בפשטות, התרגום של המילים עתיק יומין זה בן אדם זקן. כן, זה התרגום הפשוט של עתיק יומין. עתיק יומין הכוונה שהוא ישן, כן, זקן שעברו עליו הרבה ימים. וגם זה, יש לזה ביאור בחסידות. למה קוראים לעתיק יומין בשם הזה? זה פשוט, זה פסוק בתנ"ך. עתיק יומין יתיב, שער רישיה כעמר נקא. יש פסוק בתנ"ך שקוראים לו עתיק יומין, ויש לזה הסבר גם כן. הכוונה, פירוש הפשוט של עתיק יומין הכוונה זקן. פירושו בן אדם ש־ש־שעבר, שהוא עבר את הזמן. כאילו שאצלו רוצים להדגיש שהבחינה הזאת של עתיק יומין, הכוונה ישן, פירושו שזה לא מחודש. כל הבחינות מאריך אנפין זה כבר עניין של התחדשות. זאת אומרת, זה כבר קשור לעולם. אריך אנפין זה כבר מקור עליון ומקור לנאצלים. אז זה כבר בחינה מחודשת, כאילו בחינה שקשורה לעולם, אז זה מתחדש. מה שאין

18:53 דובר 1 כן עתיק יומין, ששם הרי מאיר המאציל, אז זה כאילו שזו בחינה לא מחודשת. שם נמצא העצם של המאציל, או העצם של האין סוף. כן, בלי שינויים, אז הוא למעלה מהזמן. אז באופן איך שזה מוגדר בתנ"ך, עתיק יומין מתכוונים להגיד את זה שהוא מאז ומתמיד, כאילו שהוא לא מחודש. הוא דבר זקן. זה דבר ישן. הוא דבר שתמיד היה, לא דבר שהתחדש. זה הפירוש הפשוט של עתיק יומין לפי מה שמתורגם בתנ"ך. אבל בחסידות מפרשים משהו יפה. בחסידות מפרשים עתיק פירושו נעתק. הכוונה בחסידות יותר בעומק. למה קוראים לזה עתיק יומין? עתיק זה כמו שמעתיקים, לוקחים הר ממקום אחד ומעתיקים את זה למקום אחר. אז זה נקרא עתיק, שהוא נעתק, שהוא נבדל מהמקום שהוא היה קודם. כן, אז זה עכשיו עתיק יומין. הכוונה, רוצים להגיד שהדרגה הזאת היא עדיין מובדלת מהיומין. יומין זה הספירות. עתיק יומין פירושו שהוא נעתק וניתק מהספירות ולמעלה מהספירות. יש עוד ביאור בחסידות למה זה נקרא בשם עתיק: כמו שמעתיקים מספר לספר. כן, גם כן זה נקרא העתק. אתה לוקח מספר, אתה מעתיק מספר לספר, אז אותו דבר שכתוב בספר הזה אתה מעתיק לספר השני. אז זה גם כן נקרא בשם עתיק, כן? וזה הכוונה שהמאציל, שהוא... כמו שהוא שבעתיק, לא משתנה. אה, אה, רוצים להדגיש שהאור של האין סוף, כשהוא בא בפנימיות הכתר, הוא בא בלי שינוי. כמו שהוא היה שמה כך הוא נעתק. זאת אומרת הוא, הוא, הוא, הוא ירד, הוא התלבש באמת בכתר, אבל בלי שינויים. אז אם ככה, אם ככה יוצא שישנם שלושה פירושים בעניין של עתיק. למה אנחנו קוראים לפנימיות הכתר בשם עתיק יומין? אז אם ככה, יש כאן שלושה פירושים.

20:57 דובר 1 א', עניין של זקן, שזה הפירוש אינו מחודש. כן. הפירוש השני, ב', עניין של נעתק ונבדל מיומין, שהוא נבדל מהספירות. והפירוש השלישי זה מההעתקה, סליחה. העתקה מספר לספר, שזה הכוונה שזה האין סוף כ-- לא, אני לא נזכר אם ככה זה מובא. כן, שמה העניין כפי שהוא, ככה הוא מתלבש בעתיק בלי שום שינוי. אז זה ה-- זה השלושה הסברים לגבי עתיק. אז נגיע לאריך אנפין. יש לנו זמן עד מה השעה כעת? אה? זה לגבי עתיק יומין. אריך אנפין. אריך אנפין, כמו שאמרנו, זה צד מידת הכתר. זה נקרא גם כן בחסידות, זה נקרא בחסידות לפעמים שורש הנאצלים. כן, אריך אנפין זה כבר שורש הנאצלים. נשאר לנו כבר הדקוף של הנאצלים. למה הוא נקרא בשם אריך אנפין? אז עוד פעם. אנפין זה הספירות. אז ספירות נקרא לפעמים אנפין, מלשון פנים, כי פנים זה פרצוף. עניין שם העיניים ו-ו-אף ו-ו-וכן, והפנים זה פרצוף שלם. ההבדל זה גם כן הספירות שנקרא בשם אנפין, פנים, כי הספירות פונים אחד בשני ויש את ההתכללות של כל הספירות אחד בשני. אז ספירות נקרא אנפין. אריך אנפין, מה פירוש אריך אנפין? אריך אנפין זה המילה המקבילה, אני לא יודע איך אומרים את זה, לנגד העניין של זעיר אנפין. פנים גדולים, פנים קטנים. אריך אנפין פירושו פנים ארוכים, פנים גדולים. זעיר אנפין זה באצילות כבר, כן? זה מבחינת האצילות שנקרא זעיר אנפין, שזה פנים קטנים. מה ההבדל בין פנים גדולים לפנים קטנים? למה מתכוונים עם המילים פנים גדולים, פנים קטנים? אז יש ביש מהר"ן אז אני חסידי קרלב בלאו מידי שמעון מעניין. שם הוא אומר משל מה ההבדל בין פנים גדולים לפנים קטנים. הוא

23:28 דובר 1 אומר דוגמה לזה, אומר השולחן ערוך, שהשולחן ערוך של הרב, זה ההבדל בין השולחן ערוך של הרב לקיצור שולחן ערוך. השולחן ערוך של הרב יש שם את כל ההלכות עם הטעמים, עם השיטות, עם הביאורים של כל הלכות הלכות. בקיצור שולחן ערוך יש רק את המסקנה של ההלכה בלי הטעמים, בלי כל השקלא וטריא, ישר את המסקנה. אז אם אחד לומד את השולחן ערוך של הרב אז הוא לומד את זה עם כל השקלא וטריא, עם כל הטעמים, כן? אז יש לזה פנים ארוכים. זאת אומרת, יש לו את המאכל, אבל יש לו גם כן את טעם המאכל ואת הסברות של השיטות. אז זה נקרא שיש לו את הפנים באריכות עם כל הפרטים. עכשיו, כשלומדים קיצור שולחן ערוך יש לך רק את המסקנות. אז זה נמצא כאן כל הדבר, אבל אין כאן את כל הריח, את כל ההסברים, העומק. אז זה אומר זה ההבדל בין אריך אנפין לזעיר אנפין. אריך אנפין, מכיוון שהוא שורש הנאצלים, זאת אומרת זה הספירות כפי שהם בשורש הרצון. ברצון נמצאים הספירות באופן של בלי גבול. זאת אומרת, כל ספירה, הרצון לחסד, הרצון לגבורה, הרצון לחכמה. בכתר נמצא הרצון לכל דבר. זאת אומרת שכל הספירות נמצאים כפי שהם נמצאים ברצון. כשהספירה נמצאת ברצון אז הם מאירים באופן של בלי גבול. כל ספירה נמצאת עם כל אריכות, עם כל אריכות, עם כל אריכות ואיכות, עם כל האור, עם כל תוקף האור. כשהספירה, כשזה יורד לאצילות וכלים אז האור מצטמצם. כבר לא כל תוקף האור, נהיה רק הצמצום באור ואז זה נהיה זעיר אנפין שנשאר רק כספירה. חסד. הנה. אבל אין לזה את כל העומק, את כל האריכות

25:02 דובר 1 ואת כל האיכות. את כל כפי שזה בכתר. זה הסיבה למה קוראים לדרגה הזאת בשם אריך אנפין.

25:13 דובר 2 זה לא מין סמים.

25:15 דובר 1 מה? כל הספירות. כל עשר ספירות. כל עשר ספירות. למה רק נותנים כל עשר ספירות? עכשיו עתיק יומין, אריך אנפין, שזה שתי הבחינות בממוצע של כתר. וכשבחסידות רוצים להסביר את זה עם משל מכוחות הנפש, אז תמיד בחסידות מביאים על זה את הדוגמה של עתיק יומין זה בחינת התענוג. כן, ואריך אנפין זה בחינת רצון. כן, זאת אומרת הש-שני הכוחות, שתי הבחינות האלה הממו-- בממוצע, שזה במקיף כתר העליונה והתחתונה, זה כמו שבנפש זה עניין של תענוג ורצון. תענוג זה משל על עתיק, כי תענוג זה כוח הכי עצמי בנפש. תענוג זה הנפש עם עצמו. זה לא ביחס לדברים לחוץ ממנו. רצון זה אני רוצה משהו. רצון זה גם כן במקיפין. כן, זה לא. הוא רוצה, זה רק סיבה לדברים, אבל רצון הוא כבר מתייחס לדברים. אני רוצה לאכול. אני רוצה לישון. אני רוצה להתפלל. רוצה לרקוד. רוצה ללמוד. כן, אז רצון זה למעלה מהדבר הזה, הסיבה של הדבר, אבל הוא כבר שייך לזה. זה הבחינה התחתונה של הממוצע. מה שאין כן, תענוג זה מה שקורה בנפש. זה לא מה הדבר, איך אני מתייחס לדבר. זה הפעולה בנפש, התנועה שבנפש נהיית. אז תענוג זה כוח פנימי ועצמי בנפש, ולכן תענוג זה משל על עתיק יומין. כן, שזה זה שתי הבחינות בממוצע, ולכן לפעמים גם כן שתי הבחינות האלה נקראים עוד שם שיהיה לכם רכיסטראלו. מקיף הרחוק והמקיף הקרוב. כן, מקיף הרחוק זה עתיק ומקיף הקרוב זה אריך. טוב, אמ, ב-ב-באיך קוראים לזה? בשיעור הבא בעזרת השם אנחנו נדבר בכתר גופא. יש עוד עניינים ועל מה נדבר. וזה השיעור בעזרת השם השיעור הבא. אבל זה בכלל כדי לקבל תמונה

27:40 דובר 1 על העניין הכללי של כתר.