מושגים בחסידות - חלק ח

00:00 דובר 1 שנקרא כתר, זה הממוצע בין המאציל לנאצלים. כתר זה העולם הזה שהוא ממוצע בין האין סוף, המאציל, לעניין הנאצלים, שזה הולך על עניין האצילות, הספירות של האצילות. כתר הממוצע. כמו שבממוצע הרי צריך שיהיה בו שני עניינים. אה? בממוצע יש בו את החלק שהוא מקבל מהאין סוף. מצד שני, יש בו את החלק שהוא משפיע על הנאצלים. ולכן יש לכתר שתי בחינות מנוגדות. יש לך פנימיות של הכתר וחיצוניות של הכתר. או בספר הזה נקרא עתיק יומין ואריך אנפין. דיברנו בשיעור הקודם על השמות, על למה זה נקרא ככה. ובנפש, כל דבר יש לו משל בנפש. בנפש זה עניין של תענוג ורצון. תענוג זה משל על פנימיות של הכתר. ורצון זה משל על חיצוניות של הכתר. או לפעמים זה נקרא מקיף הרחוק ומקיף הקרוב. שזה גם כן אותו עניין, אותו דבר בשמות שונים. מקיף הכול, מקיף הרחוק זה כמו לבוש ובית. לבוש זה מקיף ובית זה מקיף. לבוש זה מקיף הקרוב, בית זה מקיף הרחוק. לכן שני המקיפים זה משל לשתי בחינות של כתר. חיצוניות של הכתר זה מקיף הקרוב, פנימיות של הכתר זה מקיף הרחוק. עוד שם זה נקרא שורש הנאצלים. אריך אנפין, החיצוניות של הכתר נקרא שורש הנאצלים, כי שם יש כבר שורש, התחלה לעניין של אצילות. כלומר הסיבה, המקור, הרצון לעניין של אצילות זה נקרא שורש הנאצלים. אבל כשהם בפנימיות של הכתר נקרא הבחינה התחתונה של אין סוף. זאת אומרת ששם נמצא, כאילו מאיר שם בפנימיות של הכתר, מאיר התחתון של אין סוף, כאילו שזה נהיה חלק מהעניין של האין סוף. האין סוף כאן מכוונים לרשימו ולקו. קוראים לזה אין סוף ביחס לסדר כלשהו, זאת אומרת מכוונים לזה. אבל ככה זה נקרא. עכשיו יש עוד

02:10 דובר 1 עניינים שמדברים בכתר. נדבר על זה היום קצת. עוד כמה פרטים שמדברים לגבי כתר. בכלל זה אמרנו שכתר מחולק לשני עניינים, אבל יותר בפרוטרוט, אז בחסידות מוצאים שיש גם כן יותר בדקות, מחלקים עוד-עוד-עוד חלוקה. לעתיק גופיה יש חיצוניות של עתיק ויש פנימיות של עתיק. ובדרך כלל אומרים פנימיות של הכתר, פנימיות של הכתר. פנימיות של הכתר זה עתיק, עתיק יומין. אבל באמת גם בפנימיות של הכתר יש שתי דרגות. גם בפנימיות של הכתר יש מה שנקרא חיצוניות של עתיק ויש את הפנימיות של עתיק. והפנימיות של עתיק נקרא בלשון החסידות רדל"א. שמעתם על רדל"א? זה בחינה שנקרא רדל"א. רדל"א זה ראשי תיבות, רישא דלא אתיידע. רישא דלא אתיידע. רישא דלא אתיידע פירושו, התרגום של המילים רישא דלא אתיידע פירושו הוא ראש שלא נודע. בדרך כלל כשאתה אומר על משהו שהוא ראש, ראש פירושו התחלה של המציאות. הראש, כל דבר מתחיל עם הראש. כמו בן אדם מתחיל עם הראש. אז כל עניין הראש זה ההתחלה של הדבר. אבל יש כמה סוגים בראש. יש ראש כזה שהוא נודע. זאת אומרת שהוא חלק מהמכלול שלו, אז זה נקרא ראש שנודע. ויש כזה ראש שהוא לא נודע. בזה גופא יש גם כן כמה דרגות. בדרך כלל, למשל חכמה גם כן נקרא ראש. חכמה נקרא רישא דחכמה. גם חכמה קוראים רישא. גם כתר, כאילו החיצוניות של הכתר, גם נקרא רישא. למשל אנחנו רואים בתרגום אונקלוס על הפסוק בראשית, אז התרגום יונתן מתרגם בראשית בחכמה. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. אז בתרגום יונתן כתוב בחכמה ברא... מתרגם בראשית בחכמה. בתרגום אונקלוס כתוב בראשית בקדמין. קדמין זה כתר. אז גם... אז לפעמים

04:30 דובר 1 חכמה נקרא ראש, לפעמים כתר נקרא ראש. וכאן אבל אנחנו אומרים רישא דלא אתיידע. זאת אומרת, כאן מדברים כזה סוג ראש, שלא רק שהוא לא ראש בגילוי כמו החכמה, שזה כבר התחלה של המציאות, אפילו לא בגדר ידיעה. במילים אחרות אפשר להגיד שלושה דברים: יש ראש שהוא בגילוי מלא, חכמה. יש ראש שהוא למעלה מגילוי, אבל הוא בגדר גילוי. זאת אומרת, הוא עדיין לא בגילוי, הוא, הוא קודם הגילוי, אבל יש לו שייכות לגילוי. זה שייך לגילוי על כתר בכלל, חיצוניות של כתר. יש אבל בחינה של ראש שהכוונה שם לא אתיידע, פירושו שהוא לא בגדר ידיעה, לא שהוא בעצמו בגדר ידיעה, רק אנחנו לא יודעים. הפירוש לא אתיידע שהוא בכלל לא בגדר ידיעה. הוא בעצמו לא יודע. ככה כתוב בחסידות, שהפירוש רישא דלא אתיידע, פירושו שגם הוא בעצמו לא יודע את עצמו שיש לו. זאת אומרת שגם הוא לא בגדר ידיעה. הוא לא... הוא בעצמו לא נמצא עדיין בגדר של ידיעה והשגה. רדל"א, רישא דלא אתיידע. רישא דלא אתיידע בדרך כלל זה העניין של פנימיות עתיק. לפעמים כתוב בחסידות קצת אחרת. לפעמים כתוב בחסידות שרישא דלא אתיידע זה הולך על עתיק. פנימיות הכתר נקרא רישא דלא אתיידע. ופנימיות עתיק זה נקרא האין סוף שברדל"א. זאת אומרת כאילו גם בזה גופא מחלקים. יש רדל"א ויש את האין סוף שברדל"א. האין סוף שנמצא ברדל"א. אז הרדל"א הוא הפנימיות, הכתר, עתיק. והפנימיות עתיק מתכוונים לאין סוף שברדל"א. זה מחלקים בדקדוק, בדקדוק, בדקדוק. כדי להבין את זה קצת עם משל, אז זה בנפש. הרי ידוע שכתוב בחסידות שהנפש, יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אמרנו הרי חיה יחידה זה מה

06:25 דובר 1 ש... זה, זה משל על חיצוניות של כתר, פנימיות של כתר. חיה מקיף חיה, זה בערך העניין של חיצוניות של כתר. יחידה מקיף יחידה, זה בערך העניין של פנימיות הכתר. אז ידוע מה שכתוב בחסידות, בהרבה מאמרים כתוב, לא, באמת, בקצת מהם. כתוב בקצת מהמאמרים, בחסידות כתוב שהעניין של, של יחידה זה גם שם. כתוב חמישה שמות נקראו לה. מי זה לה? לה זה ה-- זה העצם של הנפש. זאת אומרת יחידה זה גם שם וגם כן לא העצם. למרות שבדרך כלל מסבירים שיחידה זה העניין של יחידה ליחדך. יחידה זה מקבל את העניין, אבל זה שם. משמע שזה לא העצם עצמו. יש את עצם הנפש שהוא למעלה משמות. חמישה שמות נקראו לה, לעצם. על דרך זה גם כן יש בכתר שיש את החיצוניות של כתר, על ידי זה מקיף החיה. פנימיות הכתר, עתיק, מקיף היחידה על דרך יחידה. אבל יש את האין סוף שברדל"א, או לפעמים זה, זה רדל"א עצמו, שזה הפנימיות של עתיק. זאת אומרת שזה הפנימיות של הפנימיות, שזה העצם בדיוק. שם נמצא האין סוף כמי שהוא. הרבה פעמים כתוב בחסידות על העניין הזה של רדל"א, הסוגיה הזאת, העניין הזה מוזכר בחסידות בשני מקומות. העניין של פנימיות עתיק או העניין של רדל"א מוזכר בחסידות לגבי שני נושאים. לגבי... אני אגיד לכם לגבי איזה סוגיה זה מובן. זה מובן לגבי העניין של מלכות. כתוב בחסידות שספירת המלכות לא כמו כל הספירות, דווקא ספירת המלכות מושרשת. אז בדרך כלל כתוב שמלכות מושרשת בפנימיות הכתר, אבל הרבה פעמים כתוב בחסידות הלשון שמלכות מושרשת ברדל"א. אז זה כתוב הרבה פעמים בחסידות וכנראה זה מובא מזה. לא שזה מובא

08:28 דובר 1 מהזוהר או מהעץ חיים, לא יודע, מכתבי האריז"ל, לא מהזוהר לפני זה, אבל זה הלשון שמובא בחסידות בכמה מקומות שספירת המלכות, השורש של המלכות למעלה מכל הבחינות, זה מושרש ברדל"א. רישא דלא אתידע, לא בגדר גילוי, וזה הסיבה למה מלכות מצד עצמו גם כן בעניין של גילוי. מה שידוע בחסידות שמלכות לא משפיעה גם לא כלום, שמצד עצמה אין לה שום גילוי. צריכים שכל הספירות יסייעו אותה בעניין המלכות, צריכים לעשות כל מיני דברים. בעזרת השם פעם אחרת נדבר על זה. זה בגלל שמלכות מושרשת בבחינה הזאת ברדל"א, הרישא דלא אתידע. ולכן כשזה יורד למטה אז זה יורד באופן של העלם. על כל פנים, זה סוגיה אחת שמובא העניין של רדל"א בחסידות. במקום אחר מובא סוגיה זאת של פנימיות עתיק. זה לשון שמובא בשם האריז"ל, שמובא במאמרים בכמה מקומות, בפרט במאמרים של הרבי, שכתב האריז"ל שכל הגילויים מבריאת עולם עד ימי המשיח. גילויים כמו שיציאת מצרים, יציאת מצרים, שבת, תורה היו גילויים. הרי במשך הדורות היו גילויים דנבואה, ניסים ונפלאות וכל מיני זמנים. כל הגילויים של כל הגילויים שאנחנו מכירים מבריאת עולמנו עד שמשיח יבוא, זה הכל בחיצוניות עתיק. זאת אומרת המקסימום של כל הגילויים זה חיצוניות עתיק. מה שאין כן הגילוי של משיח זה פנימיות עתיק, בגלל שזה הנקודה. על פי הידיעות של קבלה, הנקודה, הנקודה היסודית כדי להסביר מה החידוש של ימי המשיח. מסבירים את זה בקבלה בצורה הזאת שכל הגילויים בחיצוניות עתיק וכשמשיח יבוא יגיע לפנימיות עתיק, וההבדל בין חיצוניות עתיק לפנימיות עתיק. ככה, על פי שזה נראה כל כך קרוב, זה חיצוניות עתיק, פנימיות עתיק. ודווקא ההבדל ביניהם הוא כל כך גדול

10:26 דובר 1 עד כדי כך שזה הבדל עצמי לגמרי. זה הבדל בין הקצה לקצה. זה, זה, זה ממש כאילו זה בעצם, בעצם כמו שכתוב באחד המאמרים של הרבי, המרחק הכי גדול שיש בסדר השתלשלות זה המרחק בין חיצוניות עתיק לפנימיות עתיק. כן. זאת אומרת שאפילו נעשה ערך בין מלכות דעשיה עם חיצוניות עתיק, זה לא מגיע למרחק שיש בין חיצוניות עתיק לפנימיות עתיק. זה הדבר הכי אין ערוך שיש, חיצוניות עתיק, פנימיות עתיק. למה? פשוט מאוד. כי כל הבחינות מחיצוניות עתיק ולמטה זה הכל עניין של מציאות נמצא. הכל זה נמצאים, דברים שהם נמצאים, נמצאו. מציאות של נמצא שהתגלה, התגלות גילויים. מה שאין כן פנימיות עתיק זה האין סוף. כמו שאמרנו האין סוף שברדל"א. כיוון שזה האין סוף זה לא נמצא. זה דבר שתמיד היה, מציאות דלא מתפיסא. אז ממילא זה נקודת החילוק בין זה. אמרו שכל הגילויים עד ביאת משיח צדקנו זה הכל עניין של גילוי. מה שאין כן הגילוי של משיח זה העצם, שזה העניין של האין סוף שברדל"א, שזה עניין של פנימיות עתיק, וזה נזכה בקרוב עם משיח צדקנו, ואז יהיה ההשגה שלו. פרק חדש של בית כתוב למשל שהתורה של משיח יהיה תורה שיגיע מפנימיות עתיק. על דרך זה הנשמות חדשות שיתעוררו, שזה ניצוץ לנשמות של פנימיות עתיק וכולי וכולי. טוב, זה עניין אחד. עכשיו יש עוד עניין בכתר. עוד מושג שנדבר היום, שזה כמו שכתוב בחסידות שבכתר ישנו עניין שנקרא שלושה ראשי, ראשי. זה נמצא לא הרבה בחסידות, זה נמצא בקצת מהמאמרים, אבל זה נמצא בחסידות. מסתמא יש כאלה שראו את זה באיזה מהם. יש מושג שנקרא ג' ראשי ראשים. שמעתם פעם כזה מושג, ג' ראשי ראשים? אה?

12:29 דובר 1 ג' ראשי ראשים כתוב למשל, כתוב, אני אגיד לכם איפה, באיזה קונטקסט או באיזה מקום מדובר על ג' ראשי ראשים. מאוד מעניין, זה בכנס המגובשים של הראשונים, הראשונים של הראשונים. יש כזה, כזה ספר, התשובות של רב האי גאון. רב האי גאון היה מהגאונים הללו לפני, לפני התוספות, של רש"י, מהגאונים האחרונים. זה היה לפני אלף שנה או כך. כתוב רב האי גאון, יש תשובה של רב האי גאון, הוא היה תלמידו בלאדי[?], והוא בתשובה שלו, כתוב שם ככה: שואל תלמידו של רב האי גאון. התלמידים שאלו את רב האי גאון: עשר ספירות ידענו, שלושה עשר לא ידענו. מה העניין ששלושה עשר, י"ג, נצרכים? למה י"ג? הם יודעים שיש עשר, עשר זה מספר השלם, יש עניין בעשר. אבל למה יש י"ג, שלושה עשר? אז ענה להם רב האי גאון: כנגד עשר ספירות יש שלושה ראשי ראשים. זה עבדנו בעניין של ראשי ראשים. מה זה העניין של ראשי ראשים? כתוב על זה בקבלה שזה נקרא אור צח, אור מצוחצח ואור קדמון. אם היה לי עט, הייתי כותב את זה. אבל אין לי עט היום, אז תזכרו לבד, כן? מה זה השלושה ראשי ראשים? זה נקרא אור צח, אור מצוחצח ואור קדמון. בסדר? נשאר בראש. זה הג' ראשי ראשים. מה הם הדברים האלה? מה מדובר? אז לפי מה שנתבאר במאמרי חסידות, הג' עניינים האלה הם גם כן נמצאים בכתר. עשר ספירות זה הרי אצילות. הראשי ראשים-- הספירות נקראים ראשים כי הספירות הם הראשים של כל האצילות. אנחנו מבינים שעשר ספירות הם כולם באמת ראשים לכל סדר ההשתלשלות. ראשי ראשים זה כתר, וכתר באמת יש אופן לחלק את הכתר לשלוש דרגות. מהם השלוש דרגות? לא מה שדיברנו

14:47 דובר 1 על עתיק. זה עניין אחר. מהם השלוש דרגות בחלוקות בכתר? אור צח, אור מצוחצח ואור קדמון. מה פירוש? אור צח זה אור לבן. צח, הכוונה אור בהיר. דבר-- אור כזה שיש לו בהירות עצמית נקרא צח. מצוחצח פירושו אור שהוא לא כל כך בהיר, אלא זה אור שצריכים לצחצח אותו. זאת אומרת, זה אור כזה שהבהירות שלו מגיעה דרך, דרך זיכוך, כאילו לא בהירות עצמית. משהו כזה. על דרך אור חוזר כזה. נקרא מצוחצח. לפעמים כתוב למה זה נקרא מצוחצח? כמו צחצוח החול. כאילו מצוחצח זה כמו משהו שמעורב, שהוא לא באור בהיר לגמרי, כמו אור שיש בזה קצת תערובת של איזשהו העלם. איך שיהיה, אבל מצוחצח זה אור לא כל כך בהיר. אור, בהירות שמגיעה דרך שבירה ודרך אור חוזר. אור, אור שמראה קצת אור שהוא לא כל כך בהיר. איך שיהיה, קדמון פירושו קדמון, שאין לך עדיין הגדרה איך להגדיר אותו. אתה לא יכול להגדיר את זה לא צח ולא מצוחצח, אז אתה מגדיר את זה קדמון. זה אור לא מוגדר כאילו, לא מוגדר בשום גדר. בכל אופן הכוונה כאן זה השלושה קווים ימין, שמאל ואמצע. אנחנו הרי יודעים שהספירות דאצילות, אחד האופנים איך שמציירים את הספירות דאצילות זה קו הימין, קו השמאל וקו האמצעי. כן? קו הימין חכמה, חסד, נצח. קו השמאל זה גבורה, בינה, גבורה, הוד, וקו האמצעי זה דעת, תפארת ויסוד. יש אופן איך שהם מציירים את הספירות. יש ספירות ששייכים לצד ימין, ויש ספירות ששייכים לצד שמאל, ויש ספירות של קו אמצעי שהם מחברים את שני האופנים. אז הרי בשורש בכתר אמרנו הרי שכתר הוא השורש של כל מיני ציורים, שזה השורש לעשר ספירות.

17:06 דובר 1 אז זה כתר. אז השלוש הבחינות האלה, בשורשם יש כבר בכתר שורש לשלושה קווים. אור צח זה הבחינה שבכתר, שהוא מקור לחסד, אז זה נקרא צח, בהירות. אור מצוחצח זה השורש לכל הספירות ששייכים לקו השמאל, לכן זה נקרא מצוחצח, שזה לא בהיר בעצם, צריכים ל-- צריכים לפעול שם שיהיה בהיר כאילו. ואור קדמון, קדמון הכוונה זה שהוא לפני, למעלה. הוא למעלה מצח ומצוחצח, וקדמון. זאת אומרת שזה הפשיטות של האור שהוא לא מוגדר לא בצח ולא במצוחצח, וגם אור קדמון, שזה כאילו העצם של האור לפני שמקבל ציור של ימין ושל שמאל, של צח ושל מצוחצח, זה השורש של קו האמצעי, כן? ומשם משתלשלים דעת, תפארת וכל הדברים האלה. זאת אומרת שאור קדמון באמת בשורש זה עוד יותר גבוה, כי זה האור הזה שהוא למעלה ממציאות צח, מצוחצח וקדמון. אז זה הבחינה הזה, השלוש עניינים, ג' ראשי ראשים, שנקרא אור צח, מצוחצח, קדמון, שמשמה משתלשלים כל ה-- כל ה-- כל הספירות, כל השלושה קווים של הספירות.

18:24 דובר 2 המקור.

18:25 דובר 1 איך?

18:26 דובר 2 המקור של איזה שלושה קווים? המקור של השלושה קווים.

18:30 דובר 1 הם המקורות של השלושה קווים. לכן הם נקראים ג' ראשי ראשים. אה, בעצם כל אלה זה מושגים ששייכים לכתר. אוקיי. עוד נקודות, נרחיב קצת על כתר מכיוון שאנחנו כבר נמצאים בכתר. אז נרחיב עוד פרט אחד ונגיע לכתר. אה, כתר נקרא גם כן בלשון החסידות גלגלת. בחסידות, כשמדמים, רוצים לדמות את העניין של הבן אדם, כן, רוצים לדמות את הבן אדם לאדם עליון, אדם אלוקי. אז יש לבן אדם, יש את העניין של עשר ספירות, שזה עשר כוחות הנפש. מה העניין של כתר הבן אדם? אז יש את הבן אדם בכוחות רוחניים, אז אמרנו רצון ותענוג. אבל גם בגשמיות יש משל על כתר. בגשמיות המשל על כתר זה הגלגלת. מה זה הגלגלת? כאן הגולגולת של-של הראש. מה שרואים זה שיש את המוח ששם נמצא השכל ויש גולגולת שמקיף על המוח. הגולגולת זה מצד אחד זה שומר, זה מקיף על המוח, כן? אז הוא למעלה מהמוח, זאת אומרת הוא נמצא למעלה ממנו, הוא מקיף עליו, שומר עליו. אז העניין של הגולגולת מרמז גם כן על עניין של המקיף, כאילו העניין של כתר שמקיף ושומר על ה-- על ה-- על הראש, גלגלת.

20:16 דובר 1 טוב, יש עוד דבר למשל של הגלגלת.

20:20 דובר 2 איך זה שיש כיסוי שמקיף על הראש.

20:22 דובר 1 אה?

20:23 דובר 2 מקיף על הראש.

20:24 דובר 1 הגולגלת מקיף על המוח. על זה זה עניין של כתר. זה מה שמקיף על המוחין, מקיף על ה... החכמה.

20:32 דובר 2 כן.

20:33 דובר 1 אור מקיף שהוא, שהוא, שהוא אור מקיף שומר על האור פנימי ומעלה האור פנימי, הוא שומר עליו. זאת אומרת הוא זה שעושה שהאור פנימי יהיה לו קיום, כי האור פנימי מצד עצמו הוא מוגבל. כדי שהוא יהיה, יהיה לו קיום, אז צריך אור בלתי מוגבל שישמור עליו. זה אור מקיף, הכתר ששומר על הפנימי, על החכמה. זה היה, זה הגולגולת. יש עוד דבר בין הגולגולת ל... המוח. בגשמיות יש בין הגולגולת למוח, יש משהו שנקרא אוויר. בגשמיות כנראה יש, יש חייב להיות איזה משהו בין המוח לגולגולת. יש מקום שזה ריק, ריקנות כזאת, שזה נקרא אוויר. בלשון הקבלה זה נקרא אוירא עם א'. והאוירא זה מה שזה, בחינה שנמצאת בין הגולגולת לבין המוח. מה זה העניין של האוירא? אז בספרי חסידות משמע שהעניין של האוירא זה הבחינה שאנחנו אמרנו קודם, אור קדמון, כמו שיש צח, מצוחצח וקדמון, שזה הקדמון זה החיוניות, זה השורש של קו היושר, וכאן בחסידות האוירא זה הבחינה הזאת. מה זה? מה זה באריז"ל? כפי שהאריז"ל הוא קורא לבחינה הזאת של האוירא, האוויר, הוא קורא לזה דעת דעתיק. מה זה דעת דעתיק? דעת דעתיק זה מה שאמרנו קודם. דעת דעתיק זה הבחינה של קו היושר כפי שזה נמצא בכתר. כאילו מה שאמרנו, יש צח, יש מצוחצח, יש קדמון. הקדמון זה העצם שלמעלה, מתקרבים אליו, שזה השורש של קו היושר. קוראים לזה דעת דעתיק. והדעת דעתיק זה האוירא שבין הגולגולת לבין ה... לבין המוח. על אף שבשורש היא יותר גבוה, אבל שם ככה זה מצטייר בציור הגוף, זה מצטייר שם. אני לא זוכר עכשיו את הביאור בדיוק למה זה, זה בציור הגוף

22:56 דובר 1 למה, אבל בכל זאת זה העניין שהאוויר, שהוא לא כאן ולא שם, כאילו הוא לא גולגולת והוא גם כן לא חכמה סתימאה. זה הבחינה ששייכת לדעת דעתיק. מה זה דעת דעתיק? עכשיו העניין בדיוק הוא, חסידות לפעמים יש משלים ודוגמאות וציורים על עניינים כל כך נעלים, עניינים כל כך פשוטים. והרי בעניין הביאור בחסידות כתוב בחסידות מה הביאור של דעת דעתיק? העניין, יש את זה אפילו במאמר של הרבי של שבועות, נראה לי. אני לא זוכר עכשיו. מה זה דעת דעתיק, הרבי אומר. אז הרבי אומר ככה: דעת זה התקשרות. ככה כתוב בתניא, כן, דעת מלשון התקשרות. אבל יש כמה דברים בהתקשרות. יש התקשרות במידות, בלי צורך. התקשרות זה מה שמשפיע על המקבל. יש התקשרות בשכל, הוא משכיל עניין, הוא מתקשר אליו. יש אבל סוג של התקשרות, אומר הרבי, דבר נפלא, שלפעמים בן אדם אין לו שום משיכה לדבר. יש לפעמים בן אדם אין לו חשק ללמוד. רוצים ללמוד תורה אבל אין לו חשק. לא מצד מידה שבלב, אין לו אהבה לעניין ללמוד תורה. לא מצד שכל שבמוח, לא מונח אצלו, לא מובן אצלו מה יש ללמוד תורה. לא מצד רצון שבנפש, גם זה אין לו רצון, אין לו תאווה, אין לו, אין לו שום כוח שמושך אותו, שמושך אותו לעניין של ללמוד תורה. אז איך הבן אדם פועל על עצמו שיתחיל ללמוד? אז יש התקשרות של העצם. התקשרות של העצם פירושו שהבן אדם בכוח מכריח את עצמו להתקשר לעניין אף על פי שאין לו בזה לא תאווה ולא רצון ולא שכל ולא מידות. הוא בכוח, כן? הוא דוחף, הוא עצמו כאילו דוחף את עצמו בכוח, כן? ל... לעשות קשר עם

24:55 דובר 1 הדבר למרות שאין לו קשר. הוא בכוח מקשר את עצמו. התקשרות של העצם שלמעלה מכל הגילויים, כאילו בכוח הוא, כמו קבלה, זה בדרך הכרח, וכשהוא מקשר את עצמו בדרך הכרח, אחר כך מזה יבוא התאווה והרצון והשכל והמידות, הכל יבוא מזה. ומי שרוצה יכול לנסות את זה והוא יראה שזה עובד. כך כתוב בספר, שזה עצה. ומי שאין לו שום שייכות לתורה שיעשה דבר, שיכריח את עצמו לעניין. למה הוא יכריח... למה אתה כל כך בטוח שזה יעבוד? בגלל שאנחנו יודעים שבעצם יהודי הוא רוצה ללמוד. בעצם הרי הוא שייך לזה, אלא מה? כאן הוא זר וזה לא נמצא אצלו. אבל הרי העצם זה הרי העצם שלו. ולפי זה אם הוא יכריח את העצם ל... ל... לעשות את זה, אז בסוף הוא יגיע... יתגלה גם כל הכלים של הגילוי. אז כתוב בספר שזה הפירוש דעת דעתיק. דעת דעתיק פירושו מה שעתיק, עתיק זה אמרנו קודם, עתיק זה הכוונה של עצם, ש... העתיק מקשר את עצמו לסדר השתלשלות. זה נקרא דעת דעתיק. עתיק מצד עצמו הרי אין ערוך ולמעלה משייכות, אבל הדעת דעתיק זה מה שעתיק כאילו הכריח את עצמו כדי לקבל קשר עם סדר השתלשלות, ומשם התחיל כל העניין של סדר השתלשלות. זה העניין של דעת דעתיק. והרבי פעם אמר בהתוועדות, מי שחושב שדעת דעתיק יש דוגמה מעולם שלנו, זה מהחללית. זה טוב שחושב את זה. אז היה אז הקוסמונאוט הראשון שעלה על החללית. והרבי אמר, שרואים שהרבי יודע כל מיני שיחות על העניין של החללית, איך שהחללית זה משל על כל מיני עניינים בעבודת השם. והרבי אמר שלא רק העניין של השם, גם עניינים אחרים רואים בספר

26:37 דובר 1 אפשר להבין. כיוון שהבעל שם טוב לימד אותנו שבכל דבר יהודי צריך לראות בעבודת השם ו-ו-ולראות ב-- צריך לעזור לו לראות את השם שלו. אז הרבי אמר שדעת דעתיק, למשל זה מהקואיטה, החללית. מה רואים בחללית? שהחללית-- מה ההבדל בין חללית למטוס? שמטוס, הוא צריך לעוף, אז בדרך הטבע איך הוא עף? כי יש האוויר שהולך נגד, אז זה דוחף אותו לעלות. פשטות כמו ש... כן? כמו ב-ב-בטבע ש-- איך עושים שהמטוס יעוף? כן? כאילו ה-ה-האוויר שהוא יוצא מהאוויר שיוצא, הרוח שיוצא מה... כן? זה הולך נגד הרוח הטבעי, אז זה שהולך נגד זה עושה שזה יעוף הלאה. כן? זה מה שדוחף אותו בדרך הטבע, כמו הציפור אותו דבר. הוא דוחף את האוויר וכך הוא עף. או כמו אדם כשהוא נמצא בתוך המים, הוא דוחף את המים וכך הוא יכול להתקדם. תמיד אתה צריך לדחוף נגד הזרם. מה עושים אבל בחלל? כשאתה יוצא לחלל אין זרם. הרי אין שמה אטמוספירה. איך אומרים, מחוץ לאטמוספירה? אין שמה גרביטי. אין שמה-- אז מה? אז החללית מייצר לעצמו את הנגד, כאילו הנגד אין לו נגד, אין לו אוויר שדוחף נגד. אז החללית עצמו מייצר את הנגד כדי ללכת. ככה זה. אני לא מבין בחוכמת החללית, אבל הרבי הזכיר שם דבר נגד. זה עובד שמתוך החללית עצמו מתייצר הדבר שדוחף אותו. זה אמר הרבי, זה מה שאמר, דעת שאף על פי שאין שום דבר שדוחף אותך לעניין. מצד כוחות הגילוי שום דבר לא דוחף אותך, אבל העצם דוחף את עצמו ואז מתגלגלים כל הגילויים. אז זה העניין שדעת היא שהעצם, למרות שאין שום עניין שמושך אותו, אבל העצם דוחף את עצמו. נסעו

28:34 דובר 1 לקב"ה בברית התנין, וזה מה שעשה את הקשר של של העצם שבנו עם כל צד אחר של משיח יבוא, ואז נראה את כל העניינים יגלו וינבוץ. אז אני ממשיך.