מושגים בחסידות - חלק ו

00:00 דובר 1 העניין של דברי רשב"י על ה... על המזכרת ממש. ואנא רבותיי, עקודים נקודים וברודים. טוב, בכלל מה הקשר לעקודים נקודים וברודים של יעקב אבינו לעניין של עקודים נקודים וברודים כולם שלמים? אנחנו לא, לא, לא, לא דיברנו, לא הבאנו את זה. סתם, מה הנקודה כאן בדיוק? יעקב אבינו, אבל יש סיפור שאומר בתורה שיעקב אבינו היה לו את ה... את הצאן של לבן, שהוא עבד עם הצאן של לבן, שכתוב שחצי פרשת ויצא, כמה וכמה פסוקים בפרשת ויצא, מראים מה יעקב אבינו עשה בבית של לבן. היה שם את העניינים, הצאן, והוא עשה את הסדר של עקודים נקודים וברודים. כל העניינים בתורה יש לזה עניין, מה זה כל העניינים? סיפורי התורה, זה גם ידוע שהתורה זה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. באת לעניין הזה. יש סיפור מהחסידות של הבעל שם טוב, סיפור על רבי ברוך רפאל[?]. הוא ידוע שבמקרה אחד הוא אמר, הוא חזר בתשובה. רבי חним בעורבא[?] היה מתחיל עם הגדולים שהיה אצלו צדיק שחזר פעם מווינר[?] לראשון לציון. ווינר[?] התחיל לנהוג בראשון לציון כמו שרואים בבית רב, היה נשיא גדולי ישראל. הוא התחיל ללוות הלוך לבני ברק. איזה סוף? זה, זה, זה. שניים רצו לראות אם רצו לעשות על החטא של הפיקוס. אתה יכול להגיד על לבן שלבן הולך לאין סוף. אז הוא אמר להם שזה דבר שמפורש בשתי נוסחאות. נוסח אחד יש: הוא אמר להם, וכתוב במדרש שכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. אז מזה יוצא שלבן זה גם שם של הקדוש ברוך הוא, וכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, אז גם לבן אחד.

02:03 דובר 1 משלוח. נוסח שני יש: אמר להם, כתוב במדרש על לבן. על ידי כן לבן ונוחם. אבל בפרשת ויצא בהתחלה, אז לבן, כתוב במדרש, לבן על שם שמלבין עוונותיהם של ישראל ביום כיפור. אז כתוב במדרש דווקא שלבן מרמז על הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונותיהם של ישראל ביום כיפור. גם סיפור אחר על מנהל העניין של לבן, הפשט לבן הולך, והכול מסביר לבן לא של לבן הארמי. הכוונה לובן העליון, הפשט זה אין סוף. אין סוף נקרא בשם לובן. למה אין סוף נקרא בשם לובן? כי לובן זה צבע. זה צבע שאין לו צבע. זאת אומרת, זה גוון עצמי. זאת אומרת, זה גוון כזה. זה צבע כזה שאין לו גוון עצמי, או גוון כזה שהוא עדיין אין לו שום גוון, וממנו יכולים לשים כל הגוונים עולים עליו. זה לא הלבן של הדף הלבן הזה, זה הלבן של האנדמיון. זה לבן אמיתי, כי לבן שהוא עדיין לא מצויר בשום צבע והוא מקבל את כל הצבעים. אז זה העניין של לובן. היות שרצו להגיד אין סוף, חושך ספציפי, קראו לזה בשם לובן. אין סוף הוא הבעל של כל סוד ברית כלשהו. הוא האין סוף שלפני הצמצום. ויעקב, מי זה יעקב? יעקב אבינו בסיפור של יעקב ולבן, יעקב הולך על הקו. למה יעקב זה קו? כתוב שיעקב זה האותיות יבקע. האותיות של יעקב זה האותיות יבקע. ״אז יבקע כשחר אורך״. פסוק בישעיה. אנחנו אומרים את זה ביום כיפור, על פי הפסוק: ״אז יבקע כשחר אורך״. יבקע זה בקיעה. כאילו שזה משהו שיש לך משהו חושך, ובוקע כמו השחר שבוקע את החושך של הלילה ומביא אור לתוך החושך של הלילה. הרבה על זה. זה העניין של הקו. יש צמצום, צמצום וחושך על

04:02 דובר 1 בעצם. והקו זה שבוקע את החושך של הצמצום ועושה שיאיר אור אחרי הצמצום. אז זה ההבדל בין לבן ויעקב. לבן הוא על לובן העליון, אין סוף שהוא לפני הצמצום. זאת אומרת אין סוף, כפי שהוא בצורה שהוא באמת של פשיטות. יעקב הוא הארת הקו שלוקח מלמעלה ולוקח את האור ומכניס את זה בסדר השתלשלות, והוא עושה את הסדר בקו סדר השתלשלות. ולכן יעקב אבינו נקרא בקבלה צדיק בעל עלמא דתיקון. זאת אומרת, הוא הבעל הבית של עלמא דתיקון. יעקב אבינו הוא הבן אדם והנשמה הכללית. יעקב אבינו, הבן אדם בהיסטוריה, שהוא בתור נשמה. זאת אומרת זה עלמא דתיקון זה. זה דבר מאוד מעניין, שאנשים חיו בזמן מסוים בעולם, אבל בעצם הנשמה שלהם היה לזה תפקיד כללי בסדר השתלשלות, גם לפני שהם באו לעולם ויש גם, וגם אחרי זה. יעקב אבינו בתור נשמה, עניינו של יעקב אבינו זה שהוא זה שמתקן את עלמא דתיקון. הוא מסדר את עלמא דתיקון, וכל הסיפור אצל לבן זה איך שיעקב אבינו לקח מאין סוף. הוא לקח והוא בנה על ידי הקו, שזה האור של אין סוף. אנחנו דיברנו כבר על זה. הקו זה האור של אין סוף שנכנס לתוך החושך של הצמצום ובונה את הסדר של השתלשלות. אז הוא בונה את ההשתלשלות. איך הוא בנה את זה? אז זה הסדר של עקודים נקודים ברודים. זה מה שדיברנו שבוע שעבר. יעקב אבינו בנה את סדר השתלשלות בסדר שקודם יש עקודים ואחרי זה יש נקודים ואחרי זה יש ברודים. גם זה כללי. אז ממילא זה היה יעקב. יעקב זה תיקון הקו, והוא זה שעושה את הסדר של השתלשלות. לפי זה מובן הרבה דברים. למשל, כן, יעקב ועשו למשל, יעקב ועשו, זה יעקב ולבן אמרנו.

05:52 דובר 1 זה יעקב ועשו. עשו זה תוהו. תמיד הוא דובר, יעקב ועשו זה תוהו ותיקון. עדיין לא דיברנו על תוהו ותיקון. דיברנו קודם על תוהו ותיקון. אולי היום עוד נראה, נראה לי הזמן. זה יעקב ועשו, תוהו ותיקון. יעקב עניין לתיקון, והוא מתקן ובונה סדר השתלשלות. הדבר הזה גם קשור לזה שיעקב היה לו, היה לו את רחל ולאה והשבטים, זה הכל. זה יציאת מצרים. זה הכל עניין שיעקב אבינו בנה את סדר השתלשלות, בנה וסידר את העולם באופן שהעולם יהיה מוכן להיות דירה לו יתברך. זה כל זה העניין. אחרי זה זה מגיע לעקודים, נקודים, ברודים. אני רוצה רק לעשות ברור, כי שבוע שעבר לא סיימנו, שלפי זה יוצא ככה. לפעמים אנחנו מסתכלים בתמונה, במפה. איך הולך המפה של סדר השתלשלות? אז אחרי הצמצום אז יש לנו את הדרגה הראשונה, שזה א"ק, כן, שא"ק זה הראשונה שכולל את כל סדר השתלשלות ביחד. כמו שדיברנו, זה המחשבה והרצון. זה עדיין, עדיין אין כאן השתלשלות בפועל, זה רק המחשבה והרצון הכללי שכולל את כל סדר השתלשלות. זה הרצון שאחרי הצמצום. לפי זה נקרא הרצון הכללי, כן, הרצון שאחרי הצמצום, ששם עולים כל הפרטים של סדר השתלשלות. אבל באיזה אופן? בבחינה הכללית זה א"ק. מא"ק אחרי זה משתלשל לבחינה שאחרי א"ק. זה הבחינה שנקראה עקודים, שדיברנו שעקודים כבר יש לך את הספירות, אבל הספירות כפי שהם בכלי אחד שנכלל בכל הספירות, לא החילוקים ביניהם, אלא עניין של הנקודה הכללית. השלמות שהם כולם משלימים את השלם של הרצון, של הרצון של הקדוש ברוך הוא. זה עקודים. ואחרי זה יש נקודים, שזה שכל ספירה מתגלה הנקודה של הספירה הזו, כן, באמת של נקודה בלי הסתכלות אחד

07:40 דובר 1 מהשני. אבל כל ספירה, הם כבר לא מרגישים כל הספירות אחד. להפך, כל ספירה מרגיש את העניין שלו. חסד, עניין לחסד. גבורה, חכמה, עניין לחוש, וכל ספירה והעניין שלו, אבל רק העניין שלו באופן עצמי, באופן נקודה, הוא המהות שלה, של חסד, המהות של גבורה, כמו שהוא בתכלית פשיטות. כן, וברודים אמרנו זה הולך על עולם האצילות. שם כבר הברודים זה שהספירות נהיים באופן שכל ספירה מתקרבת עם השני ומתחברת לשני, וזה הבניין של סדר השתלשלות. ואמרנו שארבע דרגות האלה, א"ק, עקודים, נקודים, ברודים. למשל בנפש זה כמו שהסברנו, יש את הבחינה של יחידה שבנפש, מה שנקרא בלשון החסידות, נפש נקייה. זה בכלל לא מציאות של כוחות עדיין, זה רק נפש. רק שהנפש ביכולת לעשות כוחות הרבה הרבה, זה עניין של א"ק, ששם זה רק עניין של יחידה עדיין. אחרי זה יש כוחות הכלולים בנפש. רגע, שנייה, זה כבר מדברים על כוחות, אבל כוחות כפי שהם כלולים בנפש, אז זה נקרא, זה הולך על עקודים. אחרי זה יש כוחות נעלמים, שזה הולך על נקודים, ואחרי זה יש כוחות הגלויים, שזה הכוחות כפי שהם השתלשלו מלמעלה, וכל כוח גם מקבל סיוע מהשני, והעניין הזה זה הולך על ברודים, העניין של המציאות. זה העניין של ארבע דרגות כפי שזה, כפי שזה מובא בחסידות, הארבע בחינות הנזכרות. טוב, יש עוד סוגיה שקשורה עם הסוגיה הזאת, שזה העניין של תוהו ותיקון. זה עוד מושג, מושג חדש, אבל המושג הזה יש לזה קשר עם המושג הקודם. מה העניין של תוהו ותיקון? אה... סתם, לפני שאנחנו נכנסים להסביר מה זה תוהו ותיקון, לפי מה שמובא בחסידות, לפי מה שמובא בחסידות, אז עולם התוהו שייך לנקודים.

09:43 דובר 2 למי זה שייך?

09:44 דובר 1 מה זה אתייר? עולם התוהו שייך לנקודים. זאת אומרת עולם התוהו זה חלק ופרט, זה עניין הסתעפות, אפשר להגיד, מהעניין של נקודים, ועולם התיקו-- עולם התיקון זה ברודים. אז נקודים כאילו ב-ב-- עד כדי כך שלפעמים בחסידות משתמשים אפילו, ״נקודים זה עולם התוהו״, כאילו אומרים את זה בפשטות. נקודים זה עולם התוהו. כן? למרות שלכאורה עולם התוהו זה הסתעפות מנקודים, זה לא הנקודים עצמם, ואנחנו נסביר גם למה. אבל על כל פנים עולם התוהו זה חלק מהעניין, זה עניין ששייך, מסתעף, נמשך מהעניין של נקודים, ועולם התיקון זה עניין של ברודים. זה תוהו וזה תיקון. ממילא יוצא שהעקודים זה לפני תוהו ותיקון. כן? עקודים זה בחינה שלא שייך לתוהו ותיקון, זה דבר אחר מכל המושגים של תוהו ותיקון. אז קודם כל נסביר מה זה תוהו ותיקון, אחרי זה נסביר מה גודל העניין של עקודים, שהרב אומרים שהוא למעלה מתוהו ותיקון. כל הדברים האלה זה לא סתם ככה בואו נגיע לזה איפשהו או זרו. אם נסביר טוב מה העניין, אז נוכל להבין מה זה שייך אלינו כל העניין הזה. אז קודם כל נסביר בכלל מה העניין של תוהו ותיקון. עוד פעם הסברנו קודם שתוהו ותיקון זה יעקב ועשו, אבל זה כאן למטה. בואו נסביר את זה שזה למעלה, ואחרי זה נראה שזה כאן למטה זה יעקב ועשו. מה פירוש תוהו? מה פירוש תיקון? הפירוש הוא ככה. הפירוש הוא שכשקב"ה ברא את הסדר השתלשלות, כמו שאמרנו כאן בכל הציור הזה, א"ק, עקודים, נקודים, הלך והשתלשל העניין של סדר השתלשלות. מה, מה המטרה סוף סוף מכל המבנה של סדר השתלשלות? המטרה היא סוף סוף שמכל הסדר הזה יתקבל עולם שהוא מציאות. כמו

11:36 דובר 1 שהסברנו בשיעורים הקודמים, שהרי לפני הצמצום לא היה שייך עולם, מציאות, היה רק גוף, השאר הלך על איד. הצמצום בא כדי שיוכל להיות עולם, מציאות. אבל כדי שיוכל להיות עולם, מציאות, גם בזה בוא נראה, יש סדר. לא נהיה ישר צמצום, נהיה ישר עולם כפי שהעולם שלנו, יש סדר שלם. כן? יש, זאת אומרת, אחרי הצמצום, כשהתחיל להיות ההארה, קו, שהוא אור כזה שהוא בא להאיר בעולם הזה, אז יש בזה סדר שלם. הדוגמה, כמו שהבאנו קודם בנפש, כמו שבנפש אנחנו אומרים שיש נפש ויש גוף, אז זה לא הולך ישר מהנפש לגוף. מהנפש לגוף יש ארבעה שלבים. יש כוחות, שהסברנו, יש נפש, יש כוחות, יש נעלמים, יש גלויים. יש סדר שלם לנפש ולגוף. אבל זה גם כן מרוחניות למציאות. מרוחניות. שיוכל להיות מזה מציאות כפי המציאות שהקב"ה רצה למציאות שלנו. אז יש סדר שלם, והסדר הוא שבכל פעם, בכל ירידה, כל, כל השתלשלות, כל, כל, כל טבעת בשרשרת של סדר ההשתלשלות, האור האלוקי נהיה יותר מצומצם, ובמילא המציאות, המציאות של העולם נהיה יותר מציאות, מה שקראו לו כלי. ברגע שיש פחות גילוי מרוחניות יש יותר מציאות של עולם, וכך הולך ויורד. האור האלוקי הולך ומצטמצם, וכך נהיה עניין של עולם ומציאות. בכלל, מה פירוש תוהו ותיקון? תוהו פירושו שנהיה מציאות כזאת של עולם שבו הדברים לא מסודרים, דברים מבולבלים. רש"י, קצת תרגום של המילה תוהו. תוהו פירושו דבר מבולבל, דבר שהוא לא מסודר ולא, לא... עוד יותר. לפי רש"י, משנה בחומש, בראשית, "והארץ היתה תוהו ובוהו". זה בעצם המקור לעניין של גם התוהו. "והארץ היתה תוהו ובוהו". מה פירוש תוהו ובוהו בגשמי? רש"י אומר שתוהו

13:35 דובר 1 זה כשאדם מסתכל על בלגן הוא לא יודע איפה נמצא מה. שהעין תוהה ומשתוממת. שהעיניים מתבלבלות. הוא לא, הוא לא יכול לראות. זה נקרא תוהו. אתה לא רואה כאן כלום. אתה רואה פה לא מסודר. זאת אומרת, זה לא רק פירוש שזה לא מסודר. הפירוש הוא שיש כאן כזאת התגלות שהמקבל לא יכול ליהנות מזה. זה מבלבל אותך. זה עושה אותך לאבד, לאבד ריכוז. אתה לא יכול להתרכז. זה כלל יפה. וממילא מה זאת אומרת ברוחני? איזה הכוונה של תוהו? תוהו פירושו התגלות אלוקית שהיא באופן כזה, שמצד גודל תוקף האור בלתי מוגבל כל כך, המקבל, המציאות, העולם לא יכול לקבל את זה. יש ריבוי אור. זה פועל, והמקבלים, אלו שמקבלים, רוצים לקבל מהאור. קורה להם עניין של בלבול, עניין של, של, של בלגן, והם לא יכולים להתחבר עם האור הזה. כן. אז זה בכלל, זה עניין של תוהו. טוב. עוד פעם, על כן יוצא שמה הגדר של תוהו זה התגלות אלוקית שבאה בתוקף כזה שהמקבל לא יכול ליהנות מזה. מה שאין כן תיקון, זה שההתגלות האלוקית מצטמצמת יותר, מתרכזת יותר כדי לתת למקבל, ובמילא המקבל יכול לקבל את זה בהדרגה. זה בסדר, מהעליון, מהתחתון, מהדרג הראשון, מהדרג השני, יש כאן סדר מסוים. זה ההבדל בעצם. אנחנו חושבים על זה. אפשר להבין עכשיו למה אמרנו שנקודים וברודים זה תוהו ובוהו. מה הסברנו? מה פירוש נקודים? נקודים הסברנו שכל ספירה היא באה בשם נקודה. מה פירוש שכל ספירה היא באה בשם נקודה? כל ספירה היא באה בשם נקודה. הפירוש הוא שה, שה, שהספירה נמצאת בכל התוקף. נקודה. כשאתה אומר נקודה יש שני דברים. כשאתה אומר נקודה אתה מתכוון נקודה, משהו

15:38 דובר 1 קטן, כן? אבל לפעמים זה נקודה פירושו כשאתה שם משהו עם כל התוקף, משהו כזה שאין לזה שום ... של תירוצים. זה אור כל כך חזק. יש היום, כמו שיש היום בעולם, יש כזה אור לייזר. זה סוג אור שמכניסים ריבוי אור בנקודה אחת. אז בעצם, זאת אומרת, זה לא פירוש. הנקודה כאן זה לא מראה על חלישות, להפך, הנקודה הכוונה היא שזה כל העניין נמצא כאן עם כל התוקף. כן. וממילא מה קורה? מצד אחד נקודה מראה שיש כאן את ההתגלות של הספירה כמו שהיא בלי שום צמצומים. כן, הוא נותן לו את העניין כמו שהוא בנקודה. הוא לא מנסה לפרט את זה. אולי נסביר, נגיד איזו דוגמה, להביא דוגמה פשוטה מזה על דרך החילוק בין משנה וגמרא. אחד לומד משנה, יכול להבין מה הוא צריך. אחד לומד חומש. כן, הוא פשט אותו מן הכתב, "יודע חורב אל תתפחד מעניינך". זה נקודה. הנקודה הזאת כוללת את כל ענייני הספרים, אבל אני אשאל אתכם, אפשר ללמוד מזה? כאילו, אפשר לדעת מה כתוב כאן? אפשר להבין משהו? הרי כלול כאן הכל. במילים האלה נכנס לך כל העניין. אבל הבן אדם הרגיל הוא לא יכול ליהנות מזה. הוא לא, לא תופס מה אתה רוצה להגיד לו עם זה. אתה רוצה שאני אבין את זה. צריך לפרט את זה לפרטים, פרטי פרטים. להגיד לי קודם את העניין הראשון, אחרי זה את העניין השני, אחרי זה עוד עניין. כך כדאי וכו'. אז הפשט של עולם הנקודים, אמרנו ששם הספירות נמצאות באופן של נקודה. זאת אומרת שכל ספירה נמצאת עם כל התוקף שלה בלי שום התפשטות והתפרקות. אז זה הדבר שגרם את המציאות של תוהו, שנהיה

17:20 דובר 1 עניין של ריבוי אור. ריבוי לא בכמות, אלא הכוונה, ריבוי הכוונה כאן באיכות. אור, סליחה, מאוד נעלה, מאוד חזק, מאוד-- או מאוד נעלה או אלוקי, מאוד חזק או אלוקי, כל כך נעלה שביחס לעולם שצריך לקבל מהאור, מה שנקרא בלשון המקובלים זה הכלים, הכלים הם לא כלים לכזה דבר. הכלים מתבטלים. האור הזה פועל אצל הכלים תנועה של התבטלות. הם לא יכולים לקבל וליהנות מהאור הזה. זה הפירוש של בנקודים נהיה העניין של תוהו. ולכן נהיה מזה, נהיה מזה עניין של שבירת הכלים, וכל העניין שצריך בעזרת השם נסביר בשיעור אחר. כן, מה כל הדבר מה שקרה אחרי העניין של האורות וכלים, זה אנחנו מבינים שנקודים זה הדרגה בסדר השתלשלות של זה, איפה שזה נקרא עולם התוהו שייך בנקודים. אה, הבנת? כן. זאת אומרת שכאן, אז ככה. בעקודים, בדרגה של קודם, מה אמרנו עקודים? עקודים זה שכל הספירות זה בכלי אחד. מכיוון ששם זה כלי אחד, הכלי הוא גם כמעין של אחדות. אז בעקודים עדיין לא שייך לדבר על, על, על כלים שכן יכולים לקבל. לא יכול לקבל כי שמה עדיין לא בכלל. הכלים עדיין לא מציאות בכלל. בעקודים הכל זה אחד. בעקודים, כמו שאמרנו, שם כל הספירות מאוחדים ביחד. הכלים הם גם כן את עצמותם בתור ספירות. ובמילא שם אין גם בכלל מציאות של משפיע או מקבל. זאת אומרת אין מציאות של מקבל שהוא יכול להתבטל או לא יכול להתבטל. כן יכול לקבל, כולם ביחד, הכל זה אחדות, הכל זה אחד. זה מגיע לעקודים. כשמגיע אבל לנקודים, נקודים כבר מתחיל להיות כל כלי עניין בפני עצמו. זאת אומרת כבר מתחיל להיות עניין של מציאות

19:16 דובר 1 כלים, מציאות, כבר מתחיל להיות מציאות של עולם של מקבל, והמקבל רוצה לקבל בתוכו אור אלוקי. אבל האור האלוקי בא אליו באופן של נקודה ובאופן של ריבוי אור בנקודה אחת, אז המקבל לא יכול ליהנות מזה. לכן כאן מתחילה בעיה. בעקודים לא הייתה בעיה, כי בעקודים עדיין לא הייתה מציאות נפרדת שיהיה לו בעיה שיסבול מזה. הכל היה בכלי אחד, כמו שאמרנו. אבל בנקודים, כשכל כלי נהיה מציאות, אז מתחיל להיות שהוא לא יכול לקבל. הוא צריך שהאור יהיה מתאים, וגם מכיוון שהאור זה ריבוי אור, אז זה מה שגרם אחר כך העניין של שבירת הכלים. בואו נדבר על זה פעם הבאה. ומה ברודים? ועולם הברודים. מה אמרנו? מה זה ברודים? ברודים זה שכל אור מתחבר עם אור אחר. יש עניין ש... זאת אומרת שמה כי האור אין לו אופן של נקודה, לא? שמה האורות באים בפרטים, בפרטי פרטים, עד כדי כך שמתגלה שבגבורה יש גם חסד, ובחסד יש גם גבורה, וכל אחד מרגיש את המעלה של השני וגם המעלה שלו, והוא יכול לקבל מהשני, מתחבר עם השני. זה נקרא עולם הברודים, ופה זה נהיה מצד הרחבה ומצד התפשטות. שמה יכול להיות ההתכללות שאחד מקבל. זה לא התכללות כמו בעקודים, זה ההבדל. בעקודים, כשאומרים בעקודים התכללות, שמה פירושו שעדיין לא התחיל הציור. שמה התכללות, התכללות של אחדות, שעדיין לא ניכר כל הציור. לכן לפעמים בחסידות כתוב שעקודים זה ... זה בכלל לא כלים. זאת אומרת בעקודים שמה זה, זה הכל, זה הכל מהות אחת. בכלל לא מדברים על אורות. מה שאין כן בברודים, שמה זה הסתכלות אחרת. שמה זה כל ספירה יש

20:55 דובר 1 לה כבר את הציור שלה מצד אחד, ומצד שני הספירה גם כן יכולה להבין את זה, להרגיש ולקבל את הספירה השנייה, ונהיה עניין של התכללות והתמזגות של ספירה זו עם זו. ולכן עולם הנקודים זה העניין של עולם התוהו. מה שאין כן עולם הברודים, זה העניין של עולם התיקון ואיך שזה למעלה. והעניין של עקודים זה, זה הדרגה שלמעלה מתוהו ומתיקון גם יחד. רק לפי זה אני כבר אומר, אם מבינים טוב את היסוד הזה, לפי זה אפשר להבין מה שכתוב בחסידות. בעניין כללי כתוב בחסידות הרבה פעמים שהנפש האלוקית מגיעה מעולם התיקון. נפש הבהמית מגיעה מתוהו. חסידות אומרת הרבה פעמים שהשייכות של נפש הבהמית זה מתוהו, השייכות של נפש האלוקית זה מתיקון. שואלים את השאלה: איך אם ככה הנפש האלוקית יכולה לנצח את הנפש הבהמית? נפש הבהמית זה דרגה נעלית, מגיעה מתוהו. תוהו זה ריבוי אור, זה דרגה יותר גבוהה. תיקון זה אור... אז איך יש בכוח הנפש האלוקית לנצח את הבהמית? מה עונים על זה בחסידות? שהנשמה, הכוחות של הנשמה מגיעים מהעניין של תיקון, אבל עצם הנשמה מגיע מעקודים. זאת אומרת עצם הנשמה, העניין של חיה יחידה של הנשמה, לא הכוחות של מידת החסד של הנשמה, זה באמת שורשם באצילות, אבל עצם הנשמה, השורש של זה בעקודים. ומכיוון שעקודים זה למעלה מתוהו ומתיקון גם יחד, שהרי שמה עדיין אין מציאות של תוהו ותיקון, ולכן יש בכוח עצם הנשמה שמתגלה, יחידה, לעשות את ההתגלות הזו ולנצח את הנפש הבהמית. יכול לנצח את הבהמית מצד שהשורש של זה בעקודים שלמעלה מתוהו ותיקון. טוב, שבוע הבא נדבר על הפרטים בסוגיה של תוהו ותיקון בשביל להסביר

22:34 דובר 1 כל השאלות.