שיעורים קונטרס העבודה - חלק ד

00:00 דובר 1 כתוב כאן שהתפילה זה העניין של תשובה. זה ההשתקעות של הנפש באלוקות. השתקעות של הנפש באלוקות, אז יש בזה את כל המדרגות: נפש, רוח, נשמה. קודם כול זה עבודה של נפש, זה העניין של הודו, וכך הנפש מתעלה לרוח, שזה העניין של פסוקי דזמרה, זה העניין של אהבה ויראה. ואז כשמגיע לפסוקי דזמרה, לראש של רוח, אז גם נפש מתעלה לרוח. נסביר את ההבדל בין התפילה של נפש לפי שזה הודו, שהנפש מתעלה לתפילה של פסוקי דזמרה. עכשיו הוא ממשיך הלאה כאן על ההמשך והקטע הרעיוני. רעיוני האמיתי זה העבודה של הרוח על ידי הכוח של המברר. הכוח שהוא עובד בפסוקי דזמרה, רוח של רוח, הוא עובד עם העבודה של המידות באופן אמיתי. אז מה העניין של הרוח מתעלה אחר כך לעבודה של נשמה, שזה העניין של אלוקות דבריאה? היינו, מה זה אומר שהגיע למדרגה של נשמה? הוא עולה במדרגה השלישית של התפילה, של נשמה. נשמה זה אלוקות דבריאה. מה העבודה של נשמה, אלוקות דבריאה? מה העבודה של העניין של נשמה, אלוקות דבריאה, שהיא עבודה בתפילה, אתה בעבודה? מה זה עבודה של עניין של נשמה, אלוקות דבריאה? זה עניין של, כמו שאמרנו קודם, שיש את אלוקות דבריאה, יצירה, עשייה. אז זה הנפש, זה שלוש מדרגות, זה נפש, רוח, נשמה. רק נפש קשור לאלוקות דעשייה, בעבודה ותפילה של הודו. רוח קשור לאלוקות דיצירה, ובעבודה זה העניין של הרגש, אהבה ויראה, שזה העניין של המידות, פסוקי דזמרה. נשמה זה אלוקות דבריאה. שם העבודה זה, כמו שאומר כאן, עבודה שכלית. שם עיקר העבודה זה עבודה שכלית. זה מה שכתוב. הרי מה שכתוב שאלוקות דבריאה, שמה מקנן העניין

02:21 דובר 1 של בינה. כתוב שבאלוקות דבריאה שם מאירה הבינה של הקב"ה. לכן שם עיקר העבודה זה עבודה שכלית, בברכות קריאת שמע. אז זה מגיע אל הנשמה. אז תפילה של נשמה זה נשמת, זה פסוק במובן של תמיד רוצה נשמת בינה, ששם בפסוק הזה לומדים שם מדרגה של נשמה, קשור לעניין של גן עדן. לכן אומר פה שעיקר העבודה בעבודה של אלוקות דבריאה, עבודה של נשמה, זה עבודה שכלית. זה בעבודה של התפילה, זה ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. זה עניין מעניין של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. בעיקר זה עבודה של נשמה, עבודה שכלית, אלוקות דבריאה. הולך אומר וגם בתפילה רוח. הרי כתוב, זה גם כאן אומרים שהרוח נכלל בנשמה, כמו שאמרנו קודם שהנפש נכלל ברוח כשעולה במדרגה של רוח, אז גם הנפש עולה לתפילת רוח. וגם כאן, כשעולה למדרגה של נשמה, גם הרוח עולה למדרגה של נשמה, כי השגנו את היצירה ואת הבריאה. אז כמו שאומרים לגבי עולמות, שכל עולם כלול בכל עולמות, שכאשר עולים לבריאה אז גם יצירה, עולם הבריאה, עולה בבריאה. אז גם כאן בעבודה של תפילה, כשהוא עולה לברכות קריאת שמע, בעבודה שכלית, לעבודה של נשמה, אז גם הרוח גם עולה למדרגה של נשמה. זאת אומרת שגם בקריאת שמע יש את העניין אהבה ויראה, מידות, רוח, גם בקריאת שמע, אבל זה באופן יותר נעלה. כמו שאמרנו קודם, שבפסוקי דזמרה יש את העניין של הודו, רק שהודו זה באופן יותר נעלה, יותר חיובי. אז גם כאן, שגם בקריאת שמע יש עניין של אהבה ויראה, עניין של רוח, אבל הרוח מתעלה לאופן יותר גבוה. יש כאן מעניין. כאן הוא אומר שהרוח עולה, ולא כותב, כאן מגיע לנפש. כותב רק שהרוח עולה לבחינת נשמה.

04:30 דובר 1 אבל מחברים המפתח של הרמב"ם. המפתח של הרמב"ם נמצא בעמוד הראשון, בעמוד הקודם, דף קודם, במפתח של הרמב"ם. הרמב"ם עשה קיצור. אמר יש שני קיצורים, את הקיצור של הרמב"ם, את הקיצור של הרב שמעיה. קיצור של הרמב"ם, הוא כותב, הוא כותב את הלשון לפי עניין הסבר ששניהם רכושנו שבעולם מצאתי הוידה מדרגה שני של לשון החיי יזכר לו הנפש והרוח, שניהם נשמות, שניהם מתכוונים, נפש ורוח, שניהם מתכוונים לנשמה. אף על פי שכאן הלשון זה רק רוח. אבל, אבל מובן שזה לא רק רוח. הכוונה היא שגם נפש. זאת אומרת שגם בעניין של קריאת שמע, איפה שנמצא הבריאה של הנשמה של הזיווג, יש שם לא רק אהבה ויראה, יש שם גם הודו. גם שם יש עניין של הודו, רק שהודו באופן יותר בעולם של נשמה, של הנשמה. ממשיכים הלאה בעניין. כאן מתחיל דיון שלם. עד כאן הוא דיבר בכללי על שלוש דרגות: נפש, רוח, נשמה. נפש, עניין של הודו; רוח זה עניין של מידות; נשמה זה עניין של מוחין. הוא חידש שבכל אחד ואחד מהם יש את כל התמונה. זאת אומרת, זה לא פשט שרוח זה רק מידת הרוח, יש גם כן נפש, אבל זה גם כן נשמה. יש שם גם כן נפש ורוח, אלא הכוונה היא שבכל מקום זה באופן יותר כללי. אז זה הוועד שדיבר עד כה בשלוש דרגות. הרי עצם חילוק נפש, רוח, נשמה, שזה רעיון הרבי, הירדן, ממילא וממילא בכל אחד כשהוא עולה אז גם הבחינה הקודמת עולה יחד איתו. כאן הרב חוסיין[?] מתחיל עכשיו דיון שלם להסביר את זה בפרטיות. איך זה מתבטא בעבודת השם? מה בדיוק ההבדל בין כל דרגה ודרגה? בעניין

06:31 דובר 1 הוא מביא בספר של בינונים פרק ל"ט, והוא בין בחינות דחילו ורחימו טבעיים בעולם היצירה. מה פירוש? בעיקר מה שאנחנו רוצים להבין כאן בכלל מהן שלוש הדרגות, ובעיקר מה ההבדל בין אהבה ויראה כשנמצאים בעולם היצירה, בין דחילו ורחימו כשנמצאים בעולם הבריאה, שאומרים שעד זה עולה בחינת נשמה. מה ההבדל ביניהם? אז הוא אומר שבתניא אנחנו רואים בפרק ל"ט, אומר שההבדל הוא שדחילו ורחימו טבעיים עולים לעולם היצירה, ודחילו ורחימו שכליים הם בבריאה. זאת אומרת שישנם שני סוגים של אהבה ויראה. יש אהבה ויראה טבעיים ויש אהבה ויראה שכליים. הוא מסביר שאהבה ויראה טבעיים קשורים לעולם היצירה. מידת אהבה ויראה שכליים קשורה לעולם הבריאה, שזה העניין של עולם הבריאה. כי הנה, כשלומדים פשט בתניא, בפשטות נראה דהיינו הרי אהבה ויראה שכליים באים על ידי התבוננות. בתניא בפשטות משמע שמהם שני הבחינות. מה זה דחילו ורחימו טבעיים? דחילו ורחימו שכליים? דחילו ורחימו שכליים? הכוונה כשהאהבה באה לידי התעוררות. זאת אומרת ישנם שתי דרגות באהבה ויראה, שניהם זה ברגש הלב. אלא מה? יש אהבה ויראה ברגש הלב שזה בא מצד גילוי האהבה המסותרת. יש אהבה ויראה ברגש הלב שבא מצד ההתבוננות. אז בתניא משמע שזה הפשט. זאת אומרת שלומדים בפשטות פשט בתניא פרק ל"ט, פרק ל"ט שמה מסתמא. מסתמא יש כאלה שזוכרים את זה עדיין. למדנו את זה בשיעורים לפני, לפני תשרי. למדנו את זה במשך השנה. למדנו את זה בשיעור תניא, את הפרקים האלה, ל"ט, מ'. שם אדמו"ר הזקן מסביר, אה, לוקחים פרק מ' כל העניין של הכוונה, אהבה ויראה, שצריך להיות כמו גוף ונשמה, שצריך להיות אהבה ויראה בנפש, של אהבה ויראה.

08:31 דובר 1 אז אדמו"ר הזקן מסביר שם שישנם שתי בחינות לכוונה. כמו שיש שתי בחינות במעשה, כמו דומם וצומח, זה גם שתי בחינות לכוונה, כמו חי ומדבר. שם הרבי מחלק, אה, דומם צומח חי ומדבר. דומם צומח זה שתי דרגות במעשה. מצווה שבמעשה ומצווה שבדיבור. זה נחשב דומם, אחד נחשב לצומח. אם מגיע לכוונה של מצווה, אז יש גם כן שתי דרגות. יש כוונה דרך נפש החי, כוונה של מדבר. כמו ההבדל בין בהמה לבן אדם. מה ההבדל בין בהמה לבן אדם? בהמה הרי גם כן יש לה רגשים, אהבה ויראה, אבל האהבה ויראה של בהמה זה אהבה ויראה טבעיים, ועוברים מהאהבה ויראה לסמיכת טבע. אז לא מצווה לעשות את זה בכח עצמי. כן, אהבה ויראה של בן אדם זה אהבה ויראה שכליים, זה אהבה ויראה שמגיעים על ידי התבוננות בגדולת ה'. וזה ההבדל בין חי למדבר. באהבה ויראה של נפש המדבר, זה ההבדל בין לעורר את האהבה ויראה המסותרת, שזה בחינת חי. זה שייך לכל אחד ואחד. אפילו בן אדם שאין לו מוחין, כולי. כביכול כל יהודי הרי יש לו אהבה ויראה מסותרת שקיבלנו את זה בדרך ירושה מאבותינו. צריכים לעורר את זה. זה נקרא אהבה ויראה טבעיים. זה כן קיום המצווה גם כן בינינו, אבל זה מבחינת המדרגה, זה בחינת חי. כשהאהבה ויראה הם שכליים, אתה מתבונן בגדולת ה', על ידי ההתבוננות מתעורר הבחינה של אהבה ויראה קצת. זה מבחינת זה, מבחינת מדבר, זה דרגה יותר גבוהה באהבה ויראה. אז עכשיו זה מבחינת הגבוה. אז בפשט, פשט בתניא זה מה שמביא פה. משמע שמה ההבדל בין בחינת רוח לבחינת נשמה? זאת אומרת ההבדל בין יצירה לבריאה, שבעולם היצירה, האהבה ויראה של עולם היצירה

10:16 דובר 1 זה אהבה ויראה טבעיים. לכן גם כן קשור לזה עם המלאכים, שנקראים באמת זה חיים. כי המלאכים, האהבה ויראה שלהם זה אהבה ויראה טבעיים. וגם כן באהבה ויראה בנפש של בן אדם, זה כשהאהבה שלו זה מצד אהבה מסותרת. זה קשור לעולם היצירה. כאשר האהבה שלו זה אהבה ויראה שכליים, זאת אומרת שהאהבה ויראה מגיעים על ידי התבוננות, אז הוא נמצא בעולם הבריאה, שזה הבחינה של עולם השכל, הנגד, הנרדין, ששם זה הלבושים מהעניין של אהבה ויראה שכליים. אתם זוכרים את זה? אתם למדתם, למדנו את זה פרק מ' בזה בתניא. אז הרבי מסביר כאן, אבל אני אומר פשט עכשיו גם. בפשט זה הפשט בתניא. ככה בפשט זה פשט בתניא, שההבדל בין עולם היצירה לעולם הבריאה זה אם אהבה ויראה זה אהבה ויראה טבעיים או אהבה ויראה זה אהבה ויראה שכליים. אומר אבל הרבי, כשמסתכלים בעומק העניין בתניא, מסתכלים יותר בעומק התניא, אז נראה שהפירוש שם יותר רחב. אז בואו נראה. והיא היראה. דהיינו מה זה העניין של עולם הבריאה? מה זה מדבר שכלי? מה עם אהבה ויראה שמזכה לו על ידי זה? אהבה ויראה ברגש הלב שמתגלה על ידי התבוננות בגדולת ה'. אה, באמת נראה, אם מסתכלים יותר בעומק, נראה יותר היטב הכוונה שלו למדבר שכלי. היינו האהבה היא סבבה. משמע לו, כשמתכוון אהבה ויראה שכליים הוא מתכוון אהבה ויראה שכליים באופן הרבה יותר נעלה ממה שבפשט זה העניין של אהבה ויראה. דרגה יותר גבוהה. והיינו איזה דרגה זה? מה שבאים בדרך ממילא מההתבוננות בגדולת אין סוף. אהבה ויראה שכליים, הכוונה זה אהבה ויראה שמגיעים בדרך ממילא מההתבוננות בגדולת אין סוף. שלא צריכים לעשות את האהבה ויראה, אלא זה

12:15 דובר 1 בא בדרך ממילא מההתבוננות. ודווקא אהבה ויראה שבאה בדרך ממילא מההתבוננות, דווקא זה נקרא אהבה ויראה שכליים. מה פירוש? עכשיו הוא נכנס כאן לכמה דיוקים להוכיח מה הראיה שלו, אבל, אבל קודם כול קצת פירוש הגלוי של העניין פה כדי להבין מה קורה פה. זה קצת הקדמה כדי שנבין יותר מה הולך לקרות עכשיו ב-- מה-מה-מה הרבי מליובאוויטש בא להסביר עכשיו ב-בכל הפרק והמשך הפרק עכשיו. יש בסדרי... יש בסדר הדברים, מגיע ל-לדרגות שונות שיש באהבה ויראה, אבל שדיברנו עכשיו יש אהבה ויראה פנימית ואהבה ויראה שכלית. זה מה שהוזכר עכשיו, מה שכתוב בתניא בפרק ראשון שם בתניא. לגאולות דאוריתא ומסופרת, דאוריתא פנימית, יש את העניין של אהבה ויראה, אבל בהתבוננות זה אהבה ויראה שכלית. סדרי העולם הבא, שאנחנו יותר בעולמי, אז גם באהבה ויראה שכלית ישנן שתי דרגות. זאת אומרת, גם אהבה ויראה שבאה על ידי התבוננות, יש בזה גופא גם שתי דרגות. ועוד מה שנראה בפרטי הוא שזה לא רק שתי דרגות, יש בזה עוד יותר מזה, יש כמה דרגות בזה. אבל בדרך כלל כשזה נקבע במאמרים, יש שתי דרגות באהבה ויראה שכלית. מה הן שתי הדרגות? זה נקרא בלשון חסידים, זה נקרא מוחין דקטנות ומוחין דגדלות. או נקרא גם כן מידות דקטנות, מידות דגדלות. יש לזה כאלו שמות שונים. פעמים זה נקרא שמות אחרים, אהבה ויראה מכוסים, אהבה ויראה מגולים. זה השמות. בואו נראה את התוכן, העניין. מה ההבדל בין שתי הבחינות באהבה ויראה שי-- מהן שתי הבחינות באהבה ויראה שכלית? יש מה שאומרים הדרך הרגילה, שאהבה ויראה, יש בן אדם מתבונן בגדלות הוי', ואז אחרי שהוא מתבונן בגדלות הוי'

14:23 דובר 1 לא מתעורר אצלו ישר עניין של אהבה ויראה. בדרך כלל בסדר הרגיל זה שהאדם מתבונן בגדלות הוי', עדיין לא יתעורר אצלו הרעיון של אהבה ויראה. אחרי ההתבוננות צריך להיות עבודה מיוחדת להוריד את ההתבוננות אל הלב. זה מה שכתוב בפרשת ואתחנן, "וידעת היום והשבות אל לבבך". לא מספיק וידעת. אדם יכול להתבונן גם למחר בגדלות הוי' ולא יהיה לו אהבה ויראה. למה? כי הוא לא הוריד את ההתבוננות אל המידות. צריך לעשות פעולה מיוחדת אחרי ההתבוננות, שזה נקרא בלשון חסידים בכן, לעשות בכן. בכן הכוונה כאילו תמצית. אחרי שהוא התבונן בכל העניין, הוא התבונן בעניין הזה, גדלות הוי', הבן אדם צריך לעשות בכן: נו, אז מה יוצא מכל זה? לעשות כאילו איזשהו-- לקחת סיכום מכל ההתבוננות, והבכן של ההתבוננות זה מה זה צריך לפעול עליו, מה זה מגיע אליי. כאילו לקחת את ההתבוננות ולקרב את זה אליו, לאמת זה של הבנה, כן? הבכן הזה, מזה יבוא אחר כך אהבה ויראה. ובזה יש את העניין, מה שנקרא בחסידות מיצר הגרון, כיוון שמוחין ומידות זה שני אופנים. עולם המוחין זה עולם קר, עולם מיושב, עולם תאורטי, עולם אובייקטיבי, בואו נקרא לזה. מה שאין כן עולם המידות זה עולם רגשות, התרגשות, כן? זה סוג אחר של מציאות לגמרי. וממילא צריכים ל-ל-ל-- כדי ל-ל-להוריד את השכל, להוריד את ההתבוננות מעולם השכל לעולם המידות, יש עבודה שלמה שזה עובר דרך מה שנקרא מיצר הגרון, כאילו יש איזה מקום שזה לא שכל ולא מידות, זה הבכן, זה היציאה מעולם המוחין והירידה לעולם המידות, ואז יכול להתעורר העניין של המידות. ובמיצר הגרון

16:23 דובר 1 אנחנו יודעים שיש את הג' שרי פרעה, שר הטבחים, שר המשקים, שר האופים, שזה ה... פרצוף של כפתור מלאך כפתור מלאך, מה שלא נותן שהמידות יתעוררו אפילו שהוא מנסה, וזה כל הבלגן שכתוב בזה. אבל אם זה בדרך כלל מה שנקרא העניין בסדר העבודה, זה נקרא אהבה ויראה של מוחין דקטנות או מידות דקטנות. זאת אומרת, זה כשהבן אדם צריך לעשות את ה-- זה לא נהיה בעצם. דרגה אחרת יש מה שנקרא מידות דגדלות. יש אופן אחר אבל, שהבן אדם לא צריך לעשות פעולה מיוחדת לעורר את המידות. יש סוג של התבוננות שהבן אדם מתבונן בריכוז באופן כל כך עמוק וכל כך נעלה, שההתבוננות מביאה אותו למידות בדרך ממילא. זאת אומרת, הוא לא צריך לעשות פעולה של בכן בעצם, יש התבוננות, אלא ברגע שהוא מתבונן בעניין אז ההתבוננות שלו בעניין זה באופן כל כך עמוק וכל כך נעלה שה-ה-המידות מגיעות בדרך ממילא, בלי שצריך לפעול. זה מה שהוא מתכוון כאן במילים שאומר שהמידות מגיעות בדרך ממילא. זאת אומרת, אין כאן שום פעולה, הוא כבר, הוא רק מתבונן. אבל כשהוא מתבונן זה באופן, זה באופן אמיתי, מה שנקרא באופן פנימי, אז לא צריכים לעשות פעולה שיבוא למידות, דרך ממילא מגיע למידות. ואז כמובן כשהמידות באות בדרך ממילא, אז זה באופן הרבה יותר נעלה משצריכים לפעול את המידה. אז האהבה האלה, אז האהבה האלה הן יותר מתמשכות. זה לא המידות. המידות הן שונות מהשכל, לכן צריכים לרדת מעולם השכל לעולם המידות כי זה עולם אחר. אז האהבה האלה יותר גסות, יותר מגושמות. מה שאין כן כשהאהבה באה בדרך ממילא, אז אז הבן אדם, אז האהבה האלה הן

18:45 דובר 1 האהבה בעצם הרבה יותר נעלה. זה האהבה כאלה שהן בדרגת הביטול בדיוק כמו במוחין. זה סוג אחד של האהבה, זה האהבה שהן באופן של ביטול, ביטול כמו המוחין.

18:58 דובר 2 מה השינוי במידות?

19:01 דובר 1 אה?

19:01 דובר 2 מה השינוי במידות?

19:02 דובר 1 החילוק זה ההן והמידות והן והמידות.

19:05 דובר 2 לא, לא, לא ככה. המידות...

19:09 דובר 1 מה מידות?

19:12 דובר 2 קטנות וגדלות.

19:13 דובר 1 אם זה בא ממוחין דגדלות, במילא מגיע מידת הגדלות. זה סוג אחר של השגה. זו השגה אחרת, וכאן זה ממילא אחרת. מה ש-- מה ההבדל ביניהם? אז באמת, בהמשך המאמר הוא הולך להסביר, שלב שש, שלב שבע. כן, הוא יסביר את זה מפורשות, מה ההבדל. אני רק אומר את זה עכשיו, זה רק מילים. כן, אבל זו הנקודה פה שהרבי הרש"ב בא להסביר, ש-ש-שבאמת מה הפירוש בתניא. מה העניין של אהבה ויראה? מה שהרבי אומר שהדחילו ורחימו שכליים, שאומר שזה שייך לעולם הבריאה, שדחילו ורחימו שכליים שייך לעולם הבריאה, זה שמה שהמידות, הוא מתכוון לא לאהבה ויראה שכליים מצד חיצוניות השכל ומצד זה חיצוניות השכל זה עדיין נחשב מבחינת רוח. זה עדיין לא מבחינת נשמה וזה לא בריאה. זה נכלל עדיין מבחינת רוח. מהו אמיתת העניין של אהבה ויראה שכליים? זה כשהאהבה ויראה היא מצד, מצד מוחין דגדלות, פנימיות השכל, ואז אהבה ויראה באה בדרך ממילא. כזה סוג של אהבה ויראה זה אהבה ויראה ש-ש-שקשור לעולם הבריאה. זו הנקודה שבא להסביר פה.

20:35 דובר 3 פה אני אענה, אה?

20:38 דובר 1 אה?

20:38 דובר 3 פה אם זה גם הישיבה.

20:41 דובר 1 לא. סדר העבודה זה מהסדר דפרק ג' בתניא. בסדר העבודה זה כמו שאמרנו קודם, יש את העניין של לדעת גם היצירה-- עשייה, וכך יש את העניין של אהבה ויראה. זה כולל אהבה ויראה, שזה כולל שני דברים: גם אהבה ויראה טבעיים וגם אהבה ויראה שכליים. אבל אהבה ויראה שכליים שבאים מצד סגולות הנפש, זאת אומרת מצד כוחות, קצה השכל, שזה הכל כלול בעולם היצירה. ומה זה עולם הבריאה? עולם הבריאה זה כשהוא עולה לבחינה כזאת ששם השכל פועל אצלו אהבה ויראה שבאה בדרך ממילא. זה הפירוש של אהבה ויראה שכליים. זה, זו הדרגה של עולם הבריאה.

21:19 דובר 3 עולם היצירה.

21:20 דובר 1 אה?

21:21 דובר 3 לא שמעתי, סליחה.

21:23 דובר 1 איך אתה יודע? אתה חיפשת?

21:25 דובר 3 לא.

21:26 דובר 1 אה?

21:27 דובר 3 אולי אנחנו מדברים על ממילא מדברים.

21:31 דובר 1 נו, תנסה, תראה, זה יעבוד בדרך ממילא.

21:34 דובר 3 אין עוד שאלה. איך קוראים לו? בבני ברק?

21:36 דובר 1 כן, זה תלוי. זה תלוי במה הוא מתבונן. ודאי בהמשך המאמר אנחנו נבין. ההבדל בין שתי הבחינות האלה תלוי במה הוא מתבונן, איזה עניינים הוא מתבונן, וגם באיזה אופן ההשגה. תלוי בכמה תנאים. איזה עניין הוא צריך להתבונן וגם כן באיזה אופן. זה סוג אחר של השגה. אז השכל זה באופן אחר לגמרי. זה לא אותו סוג של השגה. אולי רק באות אחת כדי שלא תישארו ככה באוויר עם העניין. כן, נגיד שהחילוק בין שני החלקים האלה זה על דרך החילוק בין אור לשפע. זאת אומרת, יש אופן ששכל ומידות עובדים כמו שפע, ויש אופן ששכל ומידות עובדים באופן של אור. הרי מה ההבדל בין אור לשפע? פיזמוז בעוור, ההבדל בין אור לשפע. שפע זה שהמשפיע מתלבש במקבל. שפע זה בחינת מקבל. יש שני דברים, יש רב ויש תלמיד, שני עולמות. הרב יורד לעולם של התלמיד, אז צריך להיות התלבשות של שכל המשפיע כדי שהתלמיד יבין. אור, אנחנו אומרים לו, אור לא יורד. האור נגלה במאור, וזה שנהיה אור למטה זה בדרך ממילא. האור לא מתעסק מאוד להביא את ה-את ה-את לפעול פעולה. אה? גם קשור, כן, אבל זה שתי אופנים. זאת אומרת, שפע פועל באופן של פעולה, באיזושהי התלבשות. אור פועל באופן של בדרך ממילא. אור הוא בלי, הוא ממילא אור, הוא לא צריך להתלבש. אז ההבדל בין הפעולה של השכל במידות יכול להיות בשתי אופנים, באופן של שפע, באופן של אור. יש אופן שהמידות מביאים אצלו שני עולמות. העולם של השכל זה עולם מצוין, מוגבל באופן מסוים, הפוך מעולם המידות. אז, אז הפעולה היא דרך השפע. שכל זה עולם אחד, מידות עולם אחר. כדי ששכל

23:37 דובר 1 יפעל על המידות הוא צריך לצאת מהעולם של שכל, להיכנס לעולם של מידות דרך פעולה. זה שבשכל הוא הבין שהדבר הוא טוב, אז זה עדיין לא מחייב את המידות. צריך לעשות פעולה של לרדת לעולם של המידות, בכל זאת שיהיה לו רגש של אהבה ויראה. זה כשהפעולה של שכל ומידות בדרך שפע, אם הבנת. יש אבל אופן שהשכל פועל בדרך אור, לא בדרך שפע, וכשהשכל פועל באופן של אור, זאת אומרת שמאיר אצלו האמת. האור האלוקי מאיר בשכל שלו בדרך אור. אז האמת מאירה אצלו במידות. מכיוון שאור אין לו רק גבול, אז ממילא כל המידות באדם. אז זה בא בדרך ממילא במידות. לא צריך לפעול כדי שיפעל על המידות. אז המידות נמשכות בדרך ממילא כמו האור המאיר. ברגע שנהיה אור אז, אז רואים שזה ככה. אז זה בדרך ממילא זה פועל. כי כשהשכל מאיר בדרך אור אז הוא לא צריך לעשות פעולה במידות. המידות הולכות בדרך ממילא אחרי המאיר. וזה העניין שהוא מתכוון בדרך ממילא, שהפעולה של המוחין במידות זה בדרך אור, ובמילא המידות בדרך ממילא הולכות אחרי, אחרי השכל. לא כמו פעולה, דבר אחד שפועל בדבר השני. וזה אהבה ויראה. לגמרי זה אהבה ויראה, שהאהבה ויראה האלה הם בדוק מן המידות. זה סוג אחר של אהבה ויראה, ודווקא זה, וכפי שמסביר פה, זה מה שנקרא דחילו ורחימו שכליים ששייך לעולם הבריאה. אז אני רק, אתם רואים, רק כמה שורות, כי זה רק הוא מביא ראיות שזה ככה. אה, אומר, אה, ״משהו כו' אפשר גם לפס. אך אין יודע כתב לשון בזמן זה שאנחנו הולכים לגמרי לצעוק וכו'. הרופא הצבעו של הצדיקים לפני שעה קלוש-שלוש שהאופס הבית רכשו את המפעל״.

25:12 דובר 1 בבית קפה מצרי. הנה מה שאומר גם לשון הולכים לגמרי. מה שכן, זה בהחלט רוח של הצדיקים. אבל יש אנשים שחושבים עוד סיפור טבע די נורמטיבי, נראה, ופה הכיס המדרגות. אנחנו רושמים ש... זה אומר שמהדיוק הלשון שמה, בלשונות של התניא, מובן שהוא מדבר בכל אלה טענות. אז זה סתם. אז אני לא אכנס עכשיו. כמובן, צריכים ללמוד פרק כ"ט כדי לדעת בדיוק איזה לשון הוא מדייק ומה הוא לומד בדיוק מהדיוק, אבל לא נגיע כאן לענייננו. מי שרוצה ייקח תניא ויבדוק, יבין מה הוא מתכוון פה. אז נגיע לענייננו, זה מה שעכשיו הולך להסביר. עכשיו הוא יסביר את כל העניין של נפש, רוח ונשמה על יסוד הביאור הזה. אז יוצא עכשיו ביאור הרבה יותר נעלה בכל הדברים, גם נפש, גם רוח, גם נשמה. זה באופן הרבה יותר נעלה ממה שהסברנו קודם. קודם הסברנו שנפש זה קבלת עול, רוח זה אהבה ויראה, ונשמה זה אהבה ויראה שכליים. עכשיו יוצא ביאור הרבה יותר נעלה. על פי התניא יוצא ביאור חדש מה זה נפש, רוח, נשמה. נפש זה גם בנפש, גם ברוח, גם בנשמה. בשלושתם יש עניין של הזדווגות, וגם אהבה ויראה וגם קבלת עול. והרי איתנו, כמו שעכשיו הולך להסביר, מה ההבדל בשלושת הדברים האלה.