שיעורים קונטרס העבודה - חלק ה

00:00 דובר 1 להסביר את השלוש דרגות נפש, רוח ונשמה. בעצם כל אחד מהם יש לו פרצוף שלם. זאת אומרת, זה לא כמו שהיה מובן עד עכשיו, שנפש זה רק עניין של הודו ורוח זה עניין של נגיעה. יש בזה גם נפש, אלא כל אחד מהם זה פרצוף שלם של כל ה... זאת אומרת, בכל אחד מהם יש השגה במוח ויש אהבה ויראה ויש בזה גם עניין של גבול. זה בניין שלם, אבל בכל אחד יש, יש, יש, יש, יש פרצוף ששייך מבחינת נפש ויש את זה, ויש בזה יותר גבוה מבחינת רוח. יש בזה שלוש. אז זה עכשיו מתחיל כאן הביאור. מתחיל כאן ביאור שלם להסביר, והוא לומד את זה פשט בתניא. עכשיו, לפני שממשיכים ללמוד מבפנים צריך לדעת לפחות את היסודות על מה, על איזה חלק בתניא זה מיוסד. אז כל הביאור שעכשיו בא מיוסד על שני מקומות בתניא, בתניא פרק ט"ז ובתניא פרק ל"ט. ל"ט, ל"ט. זה שני המקומות שעל פי היסודות האלה הרבי עכשיו כאן מייסד את הביאור שלו. מהו עבודת התפילה באופן של נפש? מה זה עבודת התפילה באופן של רוח ומה זה עבודת התפילה באופן של נשמה? ונראה עכשיו בהמשך שבכל אחד מהם יש גם... זה רק פשט. כפי שהיה מובן עכשיו שנפש זה רק עניין של כוחות העשייה, רק עניין של גוף. גם בנפש יש עבודה של התבוננות, יש אהבה ויראה ואף על פי כן זה נקרא נפש. ואחרי זה ברוח יש את כל העניינים ואף על פי כן זה נקרא רוח, ובנשמה גם כן את כל העניינים. זה שלוש הבחינות כלליים וכל המבנה של חב"ד, חג"ת, נה"י, שזה כל הספירות וכל המבנה בנפש,

01:56 דובר 1 מוחין, מידות ו-ו-ומעשה. אז יש את זה בשלוש הבחינות, בשלוש דרגות כלליות של זה. בוא נראה עכשיו נקודה. ... אבל זה נפש, רוח ונשמה שלו. ... כל המדובר בפרק ט"ז. אז כשהרבי מדבר בפרק ט"ז בתניא, וכך יאתה לו. שם הרבי מדבר על סוג של אהבה, שהרבי אומר אהבה, אהבה שכך יאתה לו, זה הסוג של אהבה שמדבר בפרק ט"ז. אומר הרבי, זה הרבי מוצא מבחינה, לא מבחינת נפש, דעת המדינה של אהבה שמדבר בפרק ט"ז. זה נקרא נפש. כי למה זה נקרא נפש? כי יש שם עיקר ויש שם גם

02:51 דובר 2 רוחני.

02:52 דובר 1 ואף על פי כן קוראים לזה רק נפש. למה זה נקרא נפש? מסביר אדמו"ר הזקן, ומוליד אהבה ויראה, האהבה אינה לומר שחפץ באמת. זה לא שבאמת הלב רוצה, חפץ באמת את העניין של הדביקות, כי אם בבחינת הסכם לבד. זה רק עניין של החלטה. הסכם, הסכם כמו החלטה, קצת הסכמה. הוא הסכים. זה משהו יותר טכני או יותר, יותר כאילו סופרפיציאלי, יותר חיצוני. הוא הסכים שצריך לאהוב מבחינת הסכם, ולכן במדרגת הנפש אי אפשר לקרוא לזה רוח. לכן אי אפשר לקרוא לזה נשמה. אז זה סוג של אהבה ויראה, קוראים לזה בשם נפש. למה? כי זה הסכם לבד, וגם העסק המביא לו זה אינו עסק עם רוח. אז גם ההרגש זה לא הרגש אמיתי, אז לכן אי אפשר לקרוא לזה רוח. גם העסק שבזה זה לא עסק עם רוח, לכן אי אפשר לקרוא לזה נשמה, לכן קוראים לזה נפש. עכשיו, מה מדובר שם בתניא? זאת אומרת, אנחנו יכולים ללכת רחוק. אני בקיצור, הנקודה שהרבי מדבר בפרק ט"ז בתניא, שם הרבי מסביר איך מגיע לבינוני. איך שקרוב אליך הדבר מאוד, כל אחד ואחד יכול להגיע להיות בינוני. הרבי מסביר שם כי מה שהפסוק אומר, בפיך ובלבבך לעשותו. וכדי להיות בינוני עם מחשבה, דיבור, מעשה, צריך להיות גם כן בלבבך. שיהיה לו רגש הלב, אהבה ויראה. לא צריך להיות אהבה ויראה בהתגלות הלב. מספיק אהבה ויראה בתעלומות לבו. שם כל היסוד של הפרקים שמה, מי"ד ועד י"ז, ארבע פרקים ההם, הרי ידוע שנקרא... זה נקרא הדרך הארוכה. הרבי גם כן מביא את זה בכתב שיחה בחלקים האחרונים, כן, הביאור הזה שהארבע פרקים האלה נחשב לדרך ארוכה. תניא

04:48 דובר 1 היא דרך ארוכה או דרך קצרה? הדרך הארוכה זו דרך ההתבוננות. שם הרבי מסביר איך שכל אחד ואחד יכול להיות בינוני. למה? כי מה שדורשים ממך זה לא אהבה ויראה בהתגלות הלב. אם היו דורשים אהבה ויראה בהתגלות הלב, אז באמת זה עבודה יותר גדולה. אבל מכיוון שהעיקר מה שדורשים זה הפועל, שהאהבה ויראה, כן דורשים אהבה ויראה, אבל איזה סוג אהבה ויראה? אהבה ויראה שיביא ללעשות, בלבבך לעשותו. העניין של הלב שיביא לפועל, הלב, הרגש הלב שיביא למעשה בפועל, לא צריך שיהיה באופן שהלב שלו בוער באהבת השם באופן של רשפי אש. מספיק גם כן שיש את האהבה באופן של כך יאתה לו. מה זה כך יאתה לו? אז הרבי מסביר, שבן אדם מתבונן בגדולת הוי', על ידי ההתבוננות שלו בגדולת הוי', אז הוא מגיע למסקנה שמצד ההתבוננות, מה שהוא מתבונן בגדולת הוי', צריך לאהוב את הוי'. ושהאהבה יביא אותו לקיים המצוות. וצריך גם כן לפחד מהקדוש ברוך הוא מצד אותה התבוננות, ולכן צריכים להיזהר ולא לחטוא במידות. הבן אדם מגיע להכרה שמצד ההתבוננות בגדולת הוי' צריך לאהוב את השם, כך יאתה לו, לאהוב את השם ולפחד ממנו ולמסור לקדוש ברוך הוא את כל המחשבה, דיבור ומעשה, ואת כל תנועות ופעולות שלו יהיו רק להוי' בלבד. כן, והוא עושה ככה, והוא עושה החלטה שכך צריך להיות, והוא מתנהג ככה בפועל ממש גם כן, אז זה נחשב לאהבה ויראה. כן, מה? לא רק זה, הרבי מסביר שעל זה אמרו חז"ל: מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. נכון שלא נדלק אצלו התלהבות של רשפי אש, זה רק מחשבה טובה. הוא רק חשב ש... התבונן והגיע למסקנה. כל איש הארץ לא יתלהק

06:40 דובר 1 בו שכלים. הוא הבין שהקדוש ברוך הוא דבר גדול והוא הבין שצריך לאהוב, אבל לא נהיה אצלו אהבה במידות. אף על פי כן אומר הרבי: כך יעשה, זה נחשב לאהבה ויראה שמספיק לעניין של המצווה. וזה מה, לא רק עשו וצעקו למעשה כי לעשות, שזה מטעמי, שזה מעלה את כל המעשה שלו שיהיה בהווה, כמו שהרבי מסביר שם בדף י'. אומר הרבי בשולחן ערוך פה שהבחינה הזאת, זה במדרגת הנשמה קוראים לזה נפש. היה כאן התבוננות, היה סדר סוגיא, סוגיא קשור לנשמה. יש כאן אהבה ויראה, מכיוון אבל שהעיקר כאן זה לא ההתבוננות ולא אהבה ויראה. העיקר פה זה הפועל, ההשגה. כן, גם ההתבוננות זה לא התבוננות בשלמות, כי הראיה שזה לא בא לאהבה ויראה בשלמות. אם ההתבוננות הייתה התבוננות באמת עמוקה, כן, אם ההתבוננות הייתה אצלו באופן של אמת גדולה, מציאות של אלוקות, אז היה גורם אצלו אהבה ויראה לא רק בתעלומות לבו, היה יוצא אצלו אהבה ויראה חזק. כאן לא נהיה התבוננות, אז ממילא ההתבוננות זה לא התבוננות בשלמות. אהבה ויראה ודאי שזה לא בשלמות. והראיה, זה נשאר בתעלומות לבו. זה לא נהיה אצלו התלהבות רשפי אש. זה נהיה רק בתעלומות לבו. אז מכיוון שכאן אהבה ויראה זה לא בשלמות, התבוננות זה בשלמות. העיקר כאן זה רק ההשגה. אז זה נחשב לבחינת נפש. אז מה אנחנו רואים פה? שגם כזאת אהבה ויראה של חכם לומד, זה מתבונן בזה ומתפלל עם זה ומקבל על זה הרגש והכל זה, אבל בגלל שכאן זה, זה העיקר, זה רק עניין של הסכם כך יעשה, אז זה נפש. זה, זה נחשב לעניין של עניין של

08:22 דובר 1 נפש. זה מה שאומרים. מביא כאן הרבי בסימן רס"א, מדבר על העניין של ההסכם. אז הוא רוצה כאן להבדיל את העניין של ההסכם שמדברים פה לעניין של ההסכם שמדובר במקום אחר, כי שם זה נראה אחרת לגמרי. והסכם זה מה שאנחנו אומרים פה, שהאמת של כך יעשה. הוא קורא לזה בשם הסכם לבד. אין כמו ההסכם הנשאר אחרי התפילה. זה לא קשור עם העניין של הסכם שמדובר בסידור, ומגיע להאריז"ל, שאחרי התפילה זה עניין אחר. בסידור מדובר בעניינים. בסידור זה דובר על זה. אפילו מדבר על זה גם כן. עכשיו היה באירוע של פסח. לא יודע אם אמרתי, המים, ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו מים. גם, גם כן אמר המים. זה לא מדבר על זה. העניין של הפעולה של התפילה אחרי התפילה. תראה שמדברים שהתפילה צריכה להיות עם השפעה על כל היום. עיקר התפילה זה לא התפילה עצמה, אלא העיקר זה רק מזה שהתפילה יבוא לכל היום, שיהיה לזה איזו פעולה מהתפילה. עכשיו ברור שבן אדם במשך היום לא מרגיש את ההרגש שיש לו בתפילה, אפילו כשכבר התפילה יצא לו טוב. היה משהו מיוחד. היה לי שיעור, היה להם עיר, היה לי צליימנגל ודבריו של גיא ממי שאפיינו. אף על פי כן, כשנגמר התפילה הוא חוזר, נכנס לעולם. אז לא נשאר כל, כל הרגש, כל היצר הרע. אז יש עניין שכתוב בסידור, זה נקרא הסכם. מה זה הסכם? הסכם זה שאדם בשעת התפילה צריך לעשות הכל: איך התנהגות שלי במשך היום יהיה בהתאם לתפילה. וזה נקרא בלשון סידור, זה גם כן נקרא בשם הסכם. אז הרבי מחלק בין ההסכם הזה להסכם שמדברים פה. הסכם זה אין כמו ההסכם בשעת התפילה

10:15 דובר 1 בתפילה, שהוא מבחינת רושם במעשה, רק בפועל כל העניין. העניין של ההסכם שנהיה אחרי התפילה זה רק מה שנוגע לפועל. זאת אומרת, כאן אין שום עניין של רגש, זה רק פועל של מעשה בפועל. הוא יתנהג לפי ההחלטה שהוא עשה בתפילה. זה עניין של מעשה. מה שאין כן ההסכם בכך יעשה הוא בחינת חיות. יש בזה חיות. זה הרגש שיש. הרי הוא נמצא בשעת מעשה ומתבונן, והוא שלו. מגיע למסקנה שמצד ההתבוננות צריכים להרגיש את זה. אז ודאי שהחיות בעניין הזה זה הרבה יותר מהחלטה של אדם. אחרי הצוהריים נשאר עם ההחלטה שעשה בתפילה בבוקר. שם זה רק גוּף מת בלי שום רגש. זה רק מעשה בפועל. כאן יש בזה יותר רגש, כי הרי הוא מתבונן ויש לו את הידע רב. אבל מכל מקום, בכללות הכוונה שחוק זה, אף על פי כן אנחנו קוראים לזה בשם הכולל בשם הסכם, כי מכיוון שכאן חסר לו את הרגש האמיתי בעניין, זה רק עניין שהוא כאילו בדרך משפט כופה את עצמו במידה מסוימת. ואפילו נדבק וזכר כי הוא מחליט שצריך לו, אבל חסר לו את ההסכם. אז אפשר לקרוא לזה בכלל זה עניין של הסכם. ומה שכל סוף שורות וגם נפש ורוח אשר בקדושה. הלשון של אדמו"ר הזקן בפרק ז'. אם מסתכלים בספר התניא, הלשון של הרב זה נפש ורוח. כן, שם הוא מדבר על כך יעשה, אז הלשון של הרב כותב: וגם נפש ורוח שבקדושה כך יעשון. אז הלשון של הרב זה נפש ורוח. בכלל, אם שמענו עכשיו זה רק נפש. כאן כל מילה במשקל. למה הרב מוסיף גם את המילה רוח? נראה שזה הוזכר בתפילת נפש ורוח. אז

12:08 דובר 1 מבחינת נה"י רשום שהאמת היא שהעבודה הזאת זה לא ממש נפש ורוח, זה חיבור של נפש ורוח. זאת אומרת, מצד אחד זה בחינה של נפש, כמו שהרבי צייר כאן, זה רק האש, כן, בזה ההתלהבות. אבל מצד שני אי אפשר לקרוא לזה רק נפש לבד, כי הרי יש כאן גם כן הזכיינות של אור התחתון, אהבה ויראה, שלא אהבה ויראה בהתגלות, אבל זה אהבה ויראה מסוימת בכל אופן. אז לכן זה חיבור של נפש ורוח. הוא גם עושה, וגם זה אצל אדם יש לו סעיף להכל, הכל והכל מושבע. עכשיו הוא הזכיר כאן את העניין הזה, אז הוא בסוגריים בא להסביר שלא נעשה טעות. מה שאנחנו אמרנו שיש כאן התכללות של נפש ורוח, שלכאורה התכללות שונה. מה בא לשלול פה? האלטער רבי אמר, האלטער רבי אומר שהרעיון של כך יעשו זה לא רק נפש, זה חיבור של נפש ורוח. אז אפשר לחשוב שזה אותו דבר שאמרנו בהתחלת הפרק, ששם גם כן דיבר על הסולם, כשאתה עולה לפסוקי דזמרה בבחינת רוח, אז גם נפש עולה לבחינת רוח. גם שם דיברנו התכללות. הרבי הרש"ב מחלק בין ההתכללות שמדברים פה להתכללות שדיברנו שם. זה סוג אחד של התכללות. מה החילוק? מאוד. צריכים, צריכים לחשוב על כל דבר. כן, תעזוב. אז הרבי הרש"ב מסביר שזה כל העניין של חב"ד, אמיתות האמת. לא להיות מרומה לשום דבר. כל דבר צריכים להבין בדיוק. בשביל זה חסיד משקיע מאמץ ומעמיק. בכללות זה אותו עניין, אבל בחסידות אין כזה דבר בכללות. זה חייב להיות בפרוטרוט, כל פרט ופרט. לדעת בדיוק איזה, איזה מה כל הפרטים. מסביר כל הפרטים. מה ההבדל בין מה שאמרנו

14:01 דובר 1 קודם? התכללות של נפש ורוח למה שאומרים פה? זה לא כי אם התכללות שונה. דהיינו שהנפש נכלל בבחינת רוח. דיברנו קודם שאדם נמצא בפסוקי דזמרה, אז יש גם כן את זה שהנפש עולה למדרגה של רוח. זה מה שדיברנו קודם. זאת אומרת בעצם באיזה מדרגה הוא נמצא. מה שדיברנו קודם, התחלת הפרק. אז דיברנו שהוא נמצא במדרגת רוח, במדרגה של פסוקי דזמרה. זה כבר המדרגה של אהבה ויראה. אלא מה אומרים? שהנפש עולה גם כן ברוח. זה התכללות של נפש ורוח. נפש עולה לבחינה של רוח. כאן זה לא כך. כאן בעצם הוא לא במדרגה של רוח. כאן הוא בעצם הפוך, במדרגה של נפש. אז כאן בעצם סוג ההתכללות זה שזה המדרגה הכללית שיש בזה קצת מנפש וקצת מרוח. זה בכלל התכללות. יש התכללות שתחתון כלול בעליון, אז המציאות כאן זה עליון, אלא התחתון כלול בעליון. זה סוג אחד של התכללות. יש, כאן מדברים על התכללות, לא תחתון כלול בעליון, אלא שהתחתון והעליון הם בבחינה אחת. הם במדרגה כללית דומה. זה, זה, זה הגדרה אחרת. וגם כאן הוא התכללות במדרגות, שהמדרגות מתערבבים כביכול. לא שאחד כלול בשני, אלא שמתערבבים המדרגות. הם לא, הם לא נפש, שלא בדיוק נפש. רוח, לא בדיוק רוח. זה קצת משתיהם. זה הביאור העיקרי, זה התכללות שונה. הנפש הוא נכנס את הודו. מעניין, הוא מסביר את זה הפוך ממה שאמרת. אז זה אותו עבודה בהתכללות שדיברנו קודם. אז הודו זה הודו ורוח זה רוח. זה שתי בחינות. נפש זה רק הודו. רוח זה פסוקי דזמרה, הרגש אהבה ויראה. אלא מה? הנפש עולה לבחינת רוח. כן, רק לי יצא רואים במדרגות של מדרגת

16:02 דובר 1 רוח, וגם למעלה מזה, או מדרגת השכל. לכן ההודו במדרגה הזאת. אז בעצם שני דברים כאן. ההודו בעצם נשאר במדרגה שלו. הודו זה לא שהודו זה לא הודו, או הודו זה הודו, איפה שנמצא עכשיו המדרגה של רוח, המידה של מידות. אלא מה? ההודו עולה למדרגה של מידות. אז ההודו מתעלה למדרגה יותר גבוהה, אבל זה נשאר זה וזה נשאר זה, ואחד עולה לשני. מה שאין כן כאן, התכללות שהנפש והרוח הם במדרגה. כאן זה לא שהנפש זה הודו וגם הרוח. כאן זה לא זה ולא זה. שם זה הנפש זה נפש והרוח זה רוח, הנפש עולה לבחינת רוח. אבל ברגע שמדברים פה, הנפש הוא לא נפש והרוח לא רוח. זאת אומרת, זה לא הודו כאן, ולאידך גיסא זה גם כן אהבה ויראה, לא אהבה ויראה. אלא הכוונה, זה התכללות במדרגות שהם בבחינה אחת, והעניין שזה מדרגה גבוהה. יש מדרגה של נפש כמו בחינת רוח. הנפש כאן הוא לא ממש נפש, הוא בבחינה יותר גבוהה, כי זה לא הודו ממש. זה עניין של אהבה ויראה. אז הנפש כמו בחינת רוח, אבל זה אמיתי רוח וגם כן הרוח באמת, כי אין כאן אהבה ויראה. וזהו. התכללות במדרגות. מה אתה שואל?

17:10 דובר 3 טוב, אני רוצה כאן לסדר את הדברים.

17:13 דובר 1 אין.

17:14 דובר 3 כן, רוצה לסדר את הדברים האלה כמו שכבר הסביר המדריך שהסבירו קודם. זה איזה

17:22 דובר 1 לא, הרי זה כי בוקר כל הפלאים. לא אמרתי לך לא איזה עברות, אבל זה סוג אחר של התכללות. נכון, אתה צודק, הוא מקום בו כי הוא בחינת נפש. אבל כאן, למרות שכאן זה דרגה יותר גבוהה מצד אחד, כי זה לא ממש הודו, זה עניין של אהבה ויראה, אבל כאן אנחנו מכניסים את זה למשפחה של נפש. למה? בגלל העניין שאמרנו קודם, בגלל שחסר כאן את הרגש האמיתי. זה רק השכל. רק שזה הוא בחינת נה"י במדרגת נפש. אומר הרבי הרש"ב, זה המדרגה של נה"י. במדרגת נפש יש, אפשר לחלק לשתיים. יש נה"י, נצח, הוד, יסוד, ויש מלכות. הודו זה מלכות. מה שמדברים פה זה לא מלכות, כי זה לא ממש הודו. זה פריצות אל אהבה ויראה. אז אי אפשר לקרוא לזה הודו. הודו זה בלי אהבה ויראה, זה רק, רק מאיזה פה. אז אי אפשר לקרוא לבחינה הזאת מלכות. אז למה אתה קורא לזה נפש? כי נפש כולל לא רק מלכות, נפש כולל גם נה"י. כשמחלקים את הקבוצות של הספירות מחלקים חב"ד, חג"ת ונה"י, ונה"י. יש את הנה"י ויש את המלכות. מלכות זה רק קונקרטי. מלכות זה דיבור. מה יש? אין שם שום עניין חוץ מפה. נה"י זה ענף במידות, בנה"י. נצח נקרא הילינג. הוד נקרא תשוקה ויסוד נקרא רצון. זאת אומרת זה ענף של מידות. אלא מה? זה רק ענף של מידות. זאת אומרת שזה בלי אהבה ויראה ולא צריך. זאת אומרת שאין בזה את כל ההרגש פנימי שיש בחג"ת, אבל זה גם כן סוג של חג"ת, רק באופן יותר חיצוני. לכן למדרגה הזאת נקרא לזה נה"י, שנקרא גם כן נפש. כנראה הוא נפלא שלילי. נאמר די בכך

19:14 דובר 1 שחב"ד חג"ת נה"י, כמו יחליט קוות על נה"י, עכשיו לקבוע שזה נפש ולמעלה זאת המלכות שלו. אז זה יותר גבוה ממלכות, כי מלכות זה התדואת. כאן מדברים על נה"י, זה יותר גבוה, אבל אף על פי כן אי אפשר לקרוא לזה עדיין, עכשיו במדרגת נפש. ועכשיו באים שם בפרק הבא. בקטע הבא הוא יסביר מה זה רוח. אם זה נפש, אז מה זה רוח? יסביר בפרט מה זה מדרגת רוח, שגם שם גם הספירות וגם זה. ואף על פי כן עכשיו רוח, ואחר כך יסביר מה זה נשמה.