שיעורים קונטרס העבודה - חלק ג

00:00 אנחנו רואים פה שהעניין של, אה, הודאה... מכאן שהעניין של הסולם של התפילה, יש את ההודאה, שזו הדרגה הראשונה בתפילה. אחר כך יש את העניין של רוח, שזו העבודה של פסוקי דזמרה. הוא מסביר שבשעה שאדם עולה למדרגה של פסוקי דזמרה, הרוח, אז גם ההודאה מתעלה יחד איתו. יש תפיסה יותר גבוהה בהודאה. ההודאה מתעלה לבחינה יותר גבוהה. אז הוא הסביר בסוגריים, הוא הסביר מה פירוש בחינה יותר גבוהה בהודאה. הוא מסביר שיש הודאה כללית ויש הודאה פרטית. יש הודאה כללית, שזו ההודאה של הודו, ובכלל זה ההודאה עד ברוך שאמר. ההודאה כללית, זה הכוונה שזה כללי מצד הדרגה באלוקות. זאת אומרת שזה לא בדרגה מסוימת באלוקות, זה כללי כעניין של אלוקות, וגם זה כללי מצד הנפש, שזה הכלל של הנפש. כן, כי ההודאה פרטית זה כשההודאה זה במדרגה פרטית. למשל ההודאה בעניין של ייחוד אלוקות, כולא קמיה כלא חשיב. שבאמת כולא קמיה כלא חשיב זה העניין של, של ייחוד אלוקות במדרגה. העניין של ייחוד אלוקות זה שייך רק לנשמת הגרעין, שזה בבחינה של ראייה או על כל פנים בהשגה דבינה. כן, שמה צריך להיות העניין של— שמה, שמה העניין של— זו הדרגה של ייחוד אלוקות. שמי שמזה עדיין לא בא לדרגה של ראייה או על כל פנים השגה דבינה, כל ההשגה שלו זה רק השגה דבינה, אז זה לא שייך במקרה זה העניין של ייחוד אלוקות. אף על פי כן, הרי כמו שאומרים חוד ליצחק, כל אחד צריך ל־להשתדל להשיג את העניין של ייחוד אלוקות על כל פנים בהשגה. כן, אז זה נקרא הודאה בדרגה גבוהה יותר. זאת אומרת הוא לומד על ייחוד אלוקות, הוא משיג את העניין

02:09 של ייחוד אלוקות בהשגה ויש לו בזה חיים גם כן. אבל אף על פי כן, להגיד שזה העניין של ייחוד אלוקות שלו בשלמותו, זה רק בדרך ההודאה בלבד. זה נחשב שההודאה נמצאת בדרגה יותר גבוהה. זהו מה שאמרנו פה בסוף. סתם בכללות העניין, מה זאת אומרת שייחוד אלוקות צריך להיות דווקא בראייה בחכמה או על כל פנים בהשגה דבינה? מביא כאן בסוגריים שעל שם זה נקרא בינה כלי לאלוקות ושתי צירופים. מביא כאן בסוגריים, כן, שבגלל העניין הזה של השגה דבינה אז בינה נקראת כלי לאלוקות, כן, וזה העניין של שתי— למדנו, הסברנו את זה בשבוע הקודם או למדנו את זה מה, לא? קצת להסביר את העניין. זה ברור שככה. אה, בכלל בחסידות, הרי מוסבר ההבדל בין חכמה לבינה. ההבדל בין חכמה לבינה זה... ריזמבלינג שאלה, חכמה שמה מאיר עניינים באופן של ראייה. אומר בכלל בחסידות, חכמה ובינה זה קשור עם ראייה ושמיעה. זאת אומרת שחכמה שמה נרגשת האמת כפי שהוא, כמו בראייה. זאת אומרת כמו בראייה. מה ההבדל בין ראייה לשמיעה, ראייה להסבר? בראייה שמה דבר מתגלה אליי. זאת אומרת הדבר שאני רואה אותו זה לא בגלל שאני, איך שאני מבין, זה איך שהדבר בעצם. אני רואה משהו, אז הדבר מתגלה ל־לבן אדם כפי שהוא, ככה זה מתגלה לו. מה שאין כן בבינה, זה איך שאני מבין את הדבר. זאת אומרת, זה כבר לא איך העניין באמת בעצם, אלא איך שאני תופס את הדבר לפי הסברות שלי. בכללות זה ההבדל בין חכמה לבינה. חכמה זה האמת של ה־, של השכל. כן, כי מה שהשכל מאיר כפי שהוא באמת. בינה זה שאני תופס את השכל, איך שזה בא בעולם שלי. זה

04:19 בכלל בין חכמה לבינה, ולכן מדברים בדרגות באלוקות על דרך של ספירת החכמה, ספירת הבינה, של ספירת החכמה. מכיוון שחכמה שמה אין את העניין של המציאות, שמה מאיר האור כפי שהוא באמת. אז ממילא לכן שם נרגש העניין של ביטול המציאות. ובמדרגה באלוקות, שם נרגשת האמת של כולא קמיה כלא חשיב. והעניין של כולא קמיה כלא חשיב זה שזה מצד אלוקות. אם אנחנו מתבוננים מצד העולם אז אני לא יכול להגיע לעניין של כולא קמיה כלא חשיב. אם בן אדם מתחיל את ההסתכלות בעולם, הוא רואה עולם. הוא מתחיל להתבונן בעולם והוא רואה ומתגשם ומנסה להבין איך שהעולם קשור אל אלוקות. אם אני מתחיל את ההיבט מצד העולם, אני לא רואה איך אני מצד אלוקות, מצד העולם. אז המקסימום שאני אגיע מצד העולם זה ביטול היש. נגיע לנקודה שהעולם זה לא מציאות אמת. המציאות של העולם קשורה אל הבורא, הבורא מהווה את זה בכל רגע ורגע ומביא לעולם את אור הבורא. הכל זה אפשר להגיע דרך העולם, אבל להגיע לנקודה של כולא קמיה כלא חשיב. מה פירוש כולא קמיה כלא חשיב? איך שזה קמיה, איך שזה מצד האור, מצד אלוקות. לבינה זה לא שייך. מכיוון שבינה גם השגה. השגה פירושו איך שדיברנו עכשיו, איך שאני תופס את העניין של אלוקות. אם השגה זה אני, אז כמה ש— אז אז אתה אז אז אז אף פעם לא יגיע להכרה אמיתית באלוקות כפי שאלוקות זה בעצם. תמיד הכרה זה אלוקות מצד המציאות. מצד המציאות אתה יכול להגיע לביטול היש, לא לביטול המציאות. להגיע להכרה בביטול המציאות, שהעולם הוא לא מציאות וכל המציאות זה כלא חשיב, זה רק מצד אלוקות. ולכן זה מה שאומר כאן המאמר. על ייחוד עם

06:15 לא, אפשר להגיע לזה רק דרך ראייה. ראייה זה העניין של מאיר האמת. זה מה שקוראים ראייה. ראייה של השכל. איך שהאלוקות באמת. כשהשתמשת בדרגה של ראייה אז אתה שייך לאמת בעניין של יחודא עילאה, שיורגש אצלך האמת שכל העולם לא מציאות לגמרי. זה הכל בתור מציאות כלשהי לגמרי בביטול. ולכן הדרגה של יחודא עילאה בתור מדרגה זה שייך רק לנשמות האלה שהם כבר נמצאים בבחינה עליונה. או, הוא אומר, על כל פנים פנימיות בינה. מה זה פנימיות בינה? מבחינה אחרת, אז בכלל זה העניין של יחודא עילאה שייך לחכמה, ראייה. אבל יש גם כן בבינה, יש בחינה בבינה שגם שם, שם גם שם שייך במידה מסוימת לדרגה של יחודא עילאה, אבל זה פנימיות בינה. מה זה פנימיות בינה? פנימיות בינה זה העניין של בינה כפי שקשור לחכמה גם כן. הגדרה של פנימיות בינה, בחסידות מוסבר המושג של פנימיות בינה זה על דרך חכמה שבבינה. אני אקרא לזה באופן אחר, פנימיות בינה זה הדרך, זה מוסבר בחסידות, זה העניין של נקודת התמצית. זה העניין של פנימיות בינה. נקודת התמצית. אה? אמרתי כבר מה זה נקודת תמצית. בן אדם חושב בעניין של שכל, מתבונן בעניין של שכל בעבודה, בעבודת עניין של בינה. אחרי זה יש, אחרי כל העבודה והסוגיה יש משהו, הוא מגיע לנקודה. זאת אומרת מהבינה הוא מתבונן בעניינים ומהעבודה והסוגיה בעבודות הוא מתמקד. דרך העבודה זה עושה את התמצית. כאילו מה הנקודה של כל הסבך של כל העניין ואיך אומרים, מתחבר לנקודה הכי עמוקה, הכי פנימית של העניין. זה נקרא פנימיות בינה. זאת אומרת להפשיט את לבוש הסוגיה, זאת אומרת חכמה

08:23 זה לפני הבינה. חכמה זה הנקודה, אה, איך שזה נמצא עצמו, הנקודה המופשטת של השכל עוד לפני שיש על זה לבוש של בינה. פנימיות בינה זה הפוך. קודם כל יש את הבינה, כל העבודה, כל הפירוט, ואחר כך הוא מפשיט את כל הלבושים והוא מתקרב לעצם הנקודה. מה כאן הנקודה, שחוץ מלדעת גם מה יש בתוך כל, בתוך כל הפרטים האלה? אז זה, זה הנקודה של פנימיות בינה, זה גם כן על דרך העניין של חכמה. זה לא כמו חכמה שלפני הבינה ששמה זה שייך לראייה. כאן זה בינה, אבל זה נקרא פנימיות הבינה. אז בפנימיות בינה, בבחינה הזאת, בן אדם נמצא בבחינה הזאת של בינה, בפנימיות של בינה, בנקודת התמצית של הבינה. אז זה גם כן דרך חכמה בפרט הזה, ששמה גם, שמה נרגש, אפשר להיות נרגש אצל הבינה שכולא קמיה כלא חשיב. זאת אומרת שגם פנימיות בינה במידה מסוימת שייך לעניין של כולא קמיה כלא חשיב. כמובן שזה לא באותו אופן ולא באותה בהירות, לא באותו ליכטיקייט, אז זה האור כפי שזה בראיית האמת. אבל בכל זאת בפנימיות בינה שייך המושג של, של כולא קמיה כלא חשיב, יורגש אצל הבינה האמיתית, הבינה המציאות. זה מה שמביא גם בסוגריים שהעניין של פנימיות בינה נקרא בחסידות כלה, אשתיצי גושמי. מה פירוש כלה, אשתיצי גושמי? יש בחסידות, הרבי מציין גם למטה, כותב, שם הרבי מסביר שהעניין של כלה יש לזה שני פירושים. שתי בחינות כלה. יש כלה מלשון נכספה וגם כלתה נפשי. עניין של תשוקה. כן? העניין של תשוקה, הנאה לא, נקרא בכזאת שפה. נכספה וגם כלתה נפשי, כלה מלשון

10:24 צימאון ותשוקה. ויש גם כן כלה מלשון כליון וביטול. כמו שאומר שזה נקרא, השם נקרא לעניין של ביטול במציאות. כליון וביטול. לא כלה מלשון תשוקה, אלא כליון וביטול. אז זה מביאים את הפסוק, אבל כתוב "כלה שארי ולבבי". התרגום מתרגם על המילים כלה שארי ולבבי, זה הפסוק שם, "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי". אז התרגום אומר על כלה שארי ולבבי: אשתיצי גושמי. זה התרגום על המילים כלה שארי ולבבי. שארי זה הגוף, וכלה שארי אומר אשתיצי גושמי, שהגשמיות, הגוף, נכל-- זה כאילו זה, זה מתבטל בכלל ונהיה אין. אז זה, אז בחסידות מוסבר שזה שתי דרגות בעניין של כלה. כלה בעבודה זה העניין של הכליון של הנפש לאלוקות. אז יש שתי בחינות בכליון. יש כליון שזה ביטול היש. שם הפירוש כליון, תשוקה. תשוקה זה לא שום אין ואפס, הוא רק משתוקק. הוא עדיין מציאות, הוא משתוקק לעניין יותר עליון, יותר עליון בקדושה. זה הכלה התחתון, זה ספירת המלכות. כן? שמה שייך העניין של כליון ותשוקה, מלכות ומציאות. מה שאין כן בבינה, בבינה גופא, פנימיות בינה, שם אומרים שזה כלה עילאה, זאת אומרת הפירוש העליון של כלה, ששמה הכליון זה לא כליון תשוקה, אלא כליון וביטול, אשתיצי גושמי, שכל הגשמיות, כל המציאות שלו מתבטלת לגמרי. אז גם היה הרי מכיוון שפנימיות בינה זה הדרגה הזאת, לכן שם שייך להגיד את העניין של שהכל בעניין של יחודא עילאה, אפשר להגיד בחינה של פנימיות בינה. השייך כשהעבודה שלו זה לא באותה של חכמה וגם כן לא באותה של פנימיות בינה. הוא נמצא בעבודה ודרגות

12:24 נמוכות יותר. הוא לומד ומבין ומשיג, אבל כל הבנה והשגה, הבנה והשגה אי אפשר להיות בייחוד אלוקות. אפשר להיות הבנה והשגה בייחוד אלוקות, אבל אז זה לא ייחוד אלוקות. אז הפירוש הוא הידור העניין של ייחוד אלוקות. זאת אומרת, לגבי המדרגה האמיתית של ייחוד אלוקות. אתה עומד על ייחוד אלוקות ואתה מנסה להבין על פי ייחוד אלוקות את הכל, זה רק בחינה של הידור בייחוד אלוקות. זה לא נקרא העניין של אמיתית העבודה בייחוד אלוקות. אז נכון, נכון, צריך להיות לכל אחד את העניין הזה. צריכים לעבוד על זה. צריכים ללמוד על זה. אבל אף על פי כן זה נשאר בעניין של הידור. אבל מה זה הידור פרטי? כי זה כבר הידור בעניין מיוחד, בחינה של ייחוד אלוקות. זה מה שהמדרש הקדוש אומר. מספרים כאן סיפורים שהרבי הרש"ב שאל את ה... כשהרבי הרש"ב כתב את הקונטרס העבודה. יש בזה כמה נוסחאות בסיפור. אחת הנוסחאות זה ככה, ששאל את הרבי, שאל את הרבי הריי"צ למי הוא כותב, למי הוא כותב את הקונטרס הזה. הרי יש כאן בבבא קמא וכן הלאה דרגות כאלה שזה לא שייך לבחורים. למי זה שייך? למי הוא, למי הוא, מי, למי הוא שייך? למי הוא כותב את זה? אז עונה הרבי הרש"ב. יש, פעם שמעתי גרסה כזאת וגרסה הזאת שהרבי הרש"ב אמר שהתכוון לר' דוד, אבל אחר כך בשיעור אחר שמעתי שהוא התכוון לזלמן דוד. היו שני בחורים, היה ר' דוד ברנובז[?] שהיה מהתלמידים של ליובאוויטש. זאת אומרת שתי גרסאות לסיפור. אם השאלה הזאת הייתה על קונטרס התפילה או זה היה קונטרס העבודה. אז ר' דוד למד בהתחלת הקונטרסים, בשנים הראשונות. זלמן דוד היה בחור אחר.

14:11 כן, זלמן דוד אמנם. הוא למד בליובאוויטש בשנים האחרונות. אז לכן זה היה זלמן דוד. אני לא זוכר ממי שמעתי ר' דוד. על כל פנים, זה היה בחור בתומכי תמימים שהוא היה עובד מאוד גדול, שהיה גם קרוב של הבחור שלמעלה, בחור מאוד מזוכך, עובד השם מאוד גדול. אז הוא אמר שהוא, הוא, הוא שייך לזה. שהוא שייך לעניין. אמרו שהרבי הרש"ב מתכוון לעניין של פנימיות הבינה. זאת אומרת שיש בחורים בתומכי תמימים שהם שייכים לעניין של פנימיות הבינה. יש מכתב של ר' חיים קנייבסקי[?] שכותב לרבי. הרבי כותב לו מכתב תודה שקיבלנו גם את הפתגם ומבקש ממנו שישלח לו עוד פתגם. ר' שלום חיים[?] מספר וכותב לרבי, בליובאוויטש, של המשפיע, של ר' שילם, אני לא זוכר. שר' שילם הסביר לבחורים מה זה העניין של פנימיות הבינה. אז ר' שילם הסביר שמה פירוש בחור נמצא במדרגה של פנימיות הבינה? אז ר' שילם מסביר שפנימיות הבינה זה כמו סוס שעומד בשדה של הפרד ואוכל את, את העשב. בדיוק מה שהיה אצל החסידים. היה אצל החסידים או אצל... אז העניין זה כמו הסוס של המלך הולך בשדה שהוא לא צריך. זאת אומרת שכל זמן שנמצאים עדיין בעשב ובעשבים, זאת אומרת עדיין רחוקים מהליקוט, אז האדם יודע שצריך להילחם, צריך לעבוד, העבודה זה מלחמה. אבל כשנמצאים בתקופה של פנימיות הבינה, שם הבן אדם נמצא באותה של... כמו הסוס שהולך בשדה של המלך. זאת אומרת שהוא לא מרגיש אפילו מה זה מזכיר לו, אפילו מה זה כבר לא מזכיר לו. הוא נמצא במצב של מלכות הסבל. כל סתם זה בו. טוב, אז אני חושב שאנחנו כבר מוכנים היום אז

16:52 נראה לי נעצור פה.