ביאורי התפלה - הללוי'ה, כי טוב - חלק ג

00:02 אנחנו נוהגים להגיד את הפסוק, קפיטל "לדוד ה' אורי וישעי". מתחילים את זה מראש חודש אלול וממשיכים את זה עד ערב שמיני עצרת, עד הושענא רבה ועד בכלל. אז נדבר קצת היום איזה כמה עניינים של פירוש המילים על פי חסידות בקפיטל "לדוד ה' אורי". זאת אומרת, הקפיטל הזה זה קפיטל מאוד יסודי בעבודה של הימים האלה. מזה גופא הרבי כותב, שמזה גופא שרואים שהקפיטל הזה מתחילים להגיד מההתחלה של אלול, ביום הראשון של ראש חודש אלול כבר מתחילים להגיד את הקפיטל הזה, עוד לפני אפילו העניין של תקיעת שופר. ואומרים את זה פעמיים ביום. וגם כן מזה שממשיכים את הקפיטל הזה, אומרים את זה בכל התקופות, גם באלול, גם בראש השנה, גם בעשרת ימי תשובה, גם ביום כיפור וגם בסוכות עד הושענא רבה ועד בכלל. זאת אומרת, כל הימים שקשורים עם הדין והמשפט. אז סימן שהפרק הזה זה פרק כללי שכולל את כל העניינים של התקופה הזאת. איזה מהפסוקים זה ה...? יש כמה וכמה ביאורים וכמה וכמה עניינים. איזה מהפסוקים פה זה הכי נוגע לימים האלה. ויש כמה חסידות, יש כמה ביאורים. יש הרבה מאמרים, שיחות וביאורים על הפסוק הראשון, "לדוד ה' אורי וישעי". יש הרבה מאמרי חסידות וביאורים על הפסוק "אחת שאלתי". ויש גם כן הרבה מאמרי חסידות על הפסוק "לך אמר לבי". בדרך כלל רובא דרובא של המאמרי חסידות זה על, זה על אחד משלושת הפסוקים האלה. ושבשלושת הפסוקים האלה הודגש עיקר הנקודה שנוגעת בקשר לתקופה הזאת, חודש אלול ותשרי. טוב, אה, אנחנו נתחיל עם הפסוק הראשון. מה, מה, מה החסידות מסבירה בקשר לפסוק הראשון של הקפיטל? אה, אנחנו מתחילים, אומרים: "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא".

02:34 אה, הקפיטל הזה קשור עם דוד המלך, כמו כל התהלים קשור עם דוד המלך. שדרך אגב, גם זה זה לא עניין צדדי. העניין של דוד זה לא עניין צדדי, זה גם כן עניין עיקרי בעבודה של התקופה הזאת, כי דוד המלך זה ספירת המלכות. הרי דוד המלך עניינו היה ספירת המלכות, ולכן בתקופה הזאת שכל העבודה קשורה עם העניין של מלכות, הן מצד העניין בכלל של בניין המלכות, שזה העבודה של ראש השנה, עשרת ימי תשובה והחודש הזה בחודש אלול. וקבלת עול מלכות, קבלת המלכות. וגם בעבודה של תשובה. אז עיקר הדגש זה תשובה תתאה, ה' תתאה, שזה ספירת המלכות. לכן מזכירים את העניין של דוד. אבל דרך זה גם כן רואים את זה בראש השנה שמזכירים את העניין של דוד כמה פעמים, כי זה קשור עם העניין של ספירת המלכות, בניין המלכות. אז הוא אומר "לדוד", אה, אז מה דוד המלך אומר? "ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד". הקדוש ברוך הוא, הוא האורי וישעי, הקדוש ברוך הוא, הוא האור שלי. הקדוש ברוך הוא, הוא הישועה שלי, ולכן אין לי ממי לירא. אין לי יראה מאף אחד. אני לא מפחד מאף אחד. עניין של יראה. למה? הקדוש ברוך הוא, הוא מאיר אותי, הוא האור שלי והוא הישועה שלי. אחר כך הוא ממשיך ואומר "ה' מעוז חיי". הקדוש ברוך הוא, הוא המעוז, התוקף, החיזוק של החיים שלי, ולכן ממי אפח... אין לי ממה לפחד. כשלומדים את הפסוק בפשוטו של מקרא אז זה כפל הלשון במילים שונות, כמו שהמצודת דוד אומר שזה אותו דבר. הפסוק, רק כמו שהרבה פעמים בתהילים הפסוק חוזר על עצמו בסגנון

04:34 אחר. אה, אז אותו עניין. הקדוש ברוך הוא אורי וישעי. הקדוש ברוך הוא מעוז חיי. מה ההבדל? זה אותו דבר. אבל על פי חסידות אנחנו יודעים שאין כזה דבר אותו דבר. כל עניין יש לזה עומק וממילא חייבים להגיד שיש כאן שני עניינים. אה, פעמיים הפסוק אומר, פעמיים שם הוי'. הוי' אורי וישעי ממי אירא. הוי' מעוז חיי ממי אפחד. זאת אומרת, פעמיים הוי'. זאת אומרת שמדברים כאן על שתי דרגות, שני עניינים. אם לא, היה צריך להגיד פעם אחת הוי', ועוד שם הוי' לא מזכירים שם הוי' סתם. זה שהפסוק אומר פעמיים הוי' סימן שמדובר כאן על שני עניינים. חוץ מזה, בעניין הראשון הוא כותב "אירא". בעניין השני הוא כותב "אפחד". אה, אז גם זה צריך להבין, אה, מה ההבדל בין החלק הראשון של הפסוק, בהוי' הראשון שכתוב "אורי וישעי", על זה הוא כותב "ממי אירא". בהוי' השני שכתוב "מעוז חיי", על זה הוא כותב "ממי אפחד". אז אחד מהביאורים שיש בכלל, וקודם כול בכללות הפסוק, יש מכתב הרבי, מכתב כללי שהרבי כתב בתש"ל. בכ"ה אלול תש"ל. הרבי הרי כל שנה הרבי היה כותב מכתב כללי. והרבה שנים הרבי כתב שני מכתבים כלליים, שדרך אגב, אולי לא בדרך אגב, כל אחד צריך ללמוד לכל הפחות אחד מהמכתבים הכלליים כהכנה לראש השנה. ככה, ככה הרבי נהג כל השנים לשלוח מכתב. יש ברוך השם הרבה מכתבים, אז צריכים לבחור לפחות מכתב אחד מהשנים וללמוד את זה, כי המכתבים האלה הרבי נותן נקודה, נקודה פנימית במה להתבונן בעבודה של הימים האלה. על כל פנים, בכ"ה אלול תש"ל, המכתב שהרבי שלח לכבוד ראש השנה תש"ל, אז הרבי כתב מכתב כזה שמסביר את המילים של

06:36 הפסוק. שם הרבי מסביר את שלושת העניינים שהפסוק מזכיר פה, אורי, וישעי ומעוז חיי. יש כאן שלושה דברים. יש עניין של אורי, יש עניין של וישעי ויש עניין של מעוז חיי. מכתב כללי. הרבי כותב את הדברים באותיות שאפשר להבין אותם כל אחד ואחד. אז הרבי מוריד את זה ומסביר את זה באותיות פשוטות של עבודת השם. אז הרבי הסביר ככה. דבר ראשון, כשיהודי מגיע בחודש אלול וצריך לעשות חשבון הנפש מכל השנה, ואיזה דברים, איך הייתה ההתנהגות שלו על הדברים שהיו בסדר, על הדברים שלא היו בסדר, דברים שצריך לתקן, על דברים שצריך לשפר ודברים שצריכים לעשות תשובה עליהם. אז בן אדם צריך לעשות חשבון הנפש בכל העניינים ולהכין את עצמו לשנה הבאה, שהשנה הבאה תהיה שנה שהוא ינצל את הזמן, ינצל את הכוחות שלו. אז דבר ראשון בן אדם מרגיש שהוא נמצא בעולם, שהעולם, עולם של חושך, עולם של בלבול. הוא לא יודע מה הוא צריך לעשות, איך צריך לעשות, מה טוב ומה רע, מה, מה, מה, מה, מה צריך להיות סדר הנוהג שלו. הן במה שהיה בשנה החולפת והן בסדר הנוהג, מה צריך להיות בשנה הבאה. אז לכן דבר ראשון אומרים לו: ה' אורי. הקדוש ברוך הוא, הוא נותן לי את האור. זה האור, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מאיר על ידי התורה. תורה בכלל, פנימיות התורה בפרט. אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, את התורה, אור. הקדוש ברוך הוא מאיר כל יהודי בדרך שלו בחיים. אז זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדעת כשמגיעים הימים האלה של אלול ותשרי, עבודה, חשבון. אז דבר ראשון צריכים לדעת שה' יאיר. הקדוש ברוך הוא מאיר לנו את

08:29 הדרך ומראה לנו מה צריך לעשות, איך צריך לעשות, והתורה נותנת לנו הוראות ברורות בהלכות חיי היום יום, סור מרע ועשה טוב. אחרי זה מגיע אבל העניין שהבן אדם, נו, נגיד שהבן אדם יודע שיש לו את האור כבר. יש לו את האור שמראה לו איך צריכים לעשות ומה צריכים לעשות. אבל יש הרי ניסיונות. בן אדם אומר: נכון, איך יכול להיות שאני לומד מאמר חסידות ואני לומד שיחה ושם כתוב מה צריך להיות העבודה שלי ואיך צריך. אבל בפועל יש לי גם יצר הרע. והיצר הרע כל רגע ורגע, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. היצר הרע כל הזמן מכניס לנו ניסיונות ומפריע בעבודה ומבלבל אותנו ומקשה עלינו את הדרך בעבודת השם. אז על זה הפסוק מוסיף: חוץ מהעניין של אורי, יש גם כן וישעי. שזה וישעי, שהקדוש ברוך הוא לא רק... לפעמים יש לך, אתה הולך, בן אדם הולך במדבר, והולך במדבר, מקום שיש שם חיות רעות, יש שם נחשים ועקרבים ויש שם מקום סכנה. אבל אם הולך בחושך אז הוא בכלל לא יודע מה, איפה הוא הולך. אז יש לו נר, שהנר מראה לו את הדרך, אבל נר רק מראה לו את הדרך. הנר אבל לא עוזר לו כשיגיע למקום סכנה שהוא יוכל להינצל מזה. אז זה אומרים פה שהקדוש ברוך הוא לא רק שהוא הנר, הוא אורי. הקדוש ברוך הוא מאיר לנו, מראה לנו איפה ללכת ואיך ללכת. הקדוש ברוך הוא גם כן מושיע אותנו. הוא גם כן נותן לנו את הכוחות והישועה ללכת, להתגבר על הניסיונות, להתגבר על הבלבולים והתאוות, שנוכל לעבוד את השם בשמחה וטוב לבב. זה עניין של אורי

10:26 וישעי. אחרי זה יש את העניין של מעוז חיי. אז כפי שהרבי מסביר במכתב, הביאור שבזה, מעוז חיי. אז במכתב הרבי מסביר שהעניין של מעוז חיי זה ללכת מחיל אל חיל. יש בעבודת השם שצריכים לתקן את הדברים הלא טובים וצריכים לעשות מה שהשם רוצה ולהתנהג כדבעי למהוי. אז זה אומרים שה' אורי וישעי, השם מראה לנו את הדרך וגם עוזר לנו, מושיע אותנו מהבלבולים. אבל הרי הקדוש ברוך הוא דורש שהבן אדם לא יישאר באותו מצב, באותה דרגה. דורשים הרי שיהיה ילכו מחיל אל חיל, שהבן אדם כל שנה צריך לעלות דרגה וללכת יותר ממה שהוא עשה בשנה הקודמת. אז על זה הבן אדם אומר: נו, מילא שהקדוש ברוך הוא עוזר לי בעבודת השם, סור מרע ועשה טוב, לעשות מה שצריכים לעשות ולא לעשות מה שלא צריכים לעשות. נו, אבל מאיפה אני לוקח את הכוחות ללכת באופן שהשנה הבאה תהיה באופן של מחיל אל חיל בקדושה גופא, לעלות לדרגה יותר גבוהה? אז על זה אומרים: ה' מעוז חיי, מעוז חיי. זה לא רק שהשם מושיע אותי. הקדוש ברוך הוא גם כן נותן לי מוטיבציה, תוקף, תכלית, שאני אוכל גם כן לא רק לעשות את ההכרח, את המוכרח, סור מרע ועשה טוב, אלא להתרומם עוד לדרגה יותר גבוהה, שהעבודה שנה הבאה תהיה באין ערוך ממה שהיה בשנה הקודמת. זה בקיצור הנקודה של הביאור כפי שהרבי הסביר את זה במכתב. אבל באותה תקופה, בשיחה, פארברענגען של ח"י אלול, הרבי הוסיף ביאור שזה גם כן יתרץ את השאלות ששאלנו: למה כאן כתוב הלשון אירא וכאן כתוב הלשון אפחד. הרבי ביאר את העניין באופן אחר קצת. בפארברענגען. הרבי הסביר ביאור מאוד מאוד נפלא. גם

12:22 כן, זה נתפס בליקוטי שיחות. מי שרוצה יכול להסתכל, זה נמצא בחלק ט'. הרבי ביאר שמה. הרבי ביאר כזה ביאור. הרבי ביאר שהשתי הויות קשורות עם שתי הויות שכתוב בי"ג מידות הרחמים. בי"ג מידות הרחמים מתחיל, "ה' ה' א-ל רחום וחנון". אומר רש"י, מה זה שתי הפעמים ה'? אומר רש"י, "ה' ה'", ה' אחד זה קודם שיחטא האדם, ואחד אחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. זאת אומרת שהשתי הויות, זה ה' אחד זה בשביל סדר עבודה על פי הרגיל. אז גם על זה צריך י"ג מידות הרחמים כדי לעזור לבן אדם בעבודת השם שלו על דרך הרגיל. ה' השני זה אחר שיחטא האדם, אז צריך רחמים רבים. דיברנו על זה גם כן כאן בשיעורי תניא, צריכים רחמים יותר גדולים. אז זה ה' השני, שהקדוש ברוך הוא נותן כוח לבן אדם שגם אחרי שעשה חטא, שהוא יוכל לא רק מכאן ולהבא להתנהג כדבעי למהוי, אלא גם כן הוא יוכל לעשות שהזדונות נעשים לזכויות ולהגיע לבחינה בעבודת השם הרבה יותר גבוהה. אז זה החילוק בין ה' הראשון לה' השני. ה' הראשון מדבר על סדר העבודה על פי הרגיל. אז על זה אומרים ה' אורי, שהקדוש ברוך הוא מאיר לנו את הדרך, כמו שאמרנו קודם, שנוכל ללכת בדרך עבודת השם. לא רק שהוא מאיר לנו את הדרך, הקדוש ברוך הוא גם כן עוזר לנו להתגבר, כמו שאמרנו, על דברי הקשיים שבאים בעבודת השם, שאדם יוכל להתגבר על הניסיונות וההעלמות וההסתרים. על זה הוא אומר "ממי אירא". מה פירוש אירא? רש"י אומר, מה ההבדל בין יראה ופחד? שיראה זה מרחוק. פחד זה מקרוב. העניין של יראה זה יותר משהו במוח, יותר משהו מרחוק.

14:24 העניין של פחד זה יותר. בתניא כמה פעמים גם כן רואים הלשון יראה במוחו ופחד בליבו בתניא. ופחד זה משהו יותר מוחשי. כשיש איזה יראה זה משהו יותר מרחוק, משהו שלא נראה סכנה. פחד זה כשיש סכנה מוחשית. אז הרבי מסביר שההבדל הוא שהחלק הראשון של הפסוק מדבר בסדר העבודה על דרך הרגיל. על זה אומרים שיש את העניין של אורי וישעי של בן אדם, שלא יהיה לו העלמות והסתרים וניסיונות שיפריעו לו בעבודת השם שלו. אבל מגיע יצר הרע אל הבן אדם ואומר לו, "מה אתה מתחיל לעבוד את השם? אתה מתחיל פתאום להיות עובד השם וללמוד להתפלל? הרי איזה עבירות אתה עשית בעבר, איזה עבירות עשית במשך השנה. יש לך עבירות כל כך כבדות, ואתה, איך אתה, איך אתה רוצה להתחיל לעבוד את השם? הרי כל העבירות שעשית אתה לא יכול לתקן אותם. זה עבירות מאוד גדולות, מאוד כבדות, וזה מקשה על הבן אדם בעבודת התשובה שלו. ועל זה זה לא רק עניין של יראה, זה עניין של פחד. זה פחד מקרוב, כי הוא יודע, ידע איניש בנפשיה. הוא יודע שאתמול ההנהגה שלו הייתה לא בסדר והוא עשה עבירות בפועל. וממילא איך אני יכול, מי יעלה בהר ה'? איך הוא יכול לעלות להר ה', לעבוד את השם, אם יש לו כל העלמות וכל הדברים, כל, כל העבירות שהוא עשה לפני זה ועדיין לא תיקן אותם. אז על זה אומרים ה' מעוז חיי, שזה ה' של אחר שיחטא ויעשה תשובה, שלפי הביאור בשיחה זה הכוח הזה של התשובה שיכול להפך את הזדונות לזכויות. לא רק שמכאן ולהבא תוכל להתנהג כדבעי למהוי, אלא גם כן יש את ה' מעוז חיי.

16:11 ה' של אחר שיחטא ויעשה תשובה, שנותן את הכוח לבן אדם שיוכל גם כן לנקות את כל העניינים שהיה לו בעבר. ולא רק לנקות אותם, אלא גם שהזדונות עצמם נהפכים לזכויות. כמו שהאלטער רבי כותב בתניא, שכשהזדונות נהפכים לזכויות אז הם זכויות הרבה יותר גדולות ודרגה הרבה יותר גבוהה מזכויות סתם. אז זה בכללות הביאור גם בפסוק. לפי זה מובן למה כתוב שתי פעמים ה' ולמה בה' הראשון כתוב הלשון אירא, בה' השני כתוב הלשון אפחד, כי זה שני העניינים בעבודת השם, בעבודת התשובה, בעבודה שקשורה לחודש אלול ותשרי. החלק הראשון הולך בעבודה מסודרת על פי סדר הרגיל, והחלק השני של הפסוק הולך כשצריכים כוח יותר חזק, או לפי הביאור הראשון שזה כדי שהשנה הבאה תהיה עבודה ביסוד עשור ויסוד עולם. או לפי הביאור השני, שזה כדי שהתשובה תפעל לא רק מכאן ולהבא, אלא שהתשובה תפעל אצלו שהזדונות יהפכו לזכויות גם לשנה הקודמת. חוץ מזה יש גם כן עוד נקודה של ביאור שמובא בקשר למילה אורי וישעי. אז יש המדרש אומר שזה אחד מהיסודות על פי נגלה. למה אנחנו אומרים את הקפיטל הזה בימים האלו? יש מדרש. המדרש אומר, ה' אורי וישעי. אומר המדרש, אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים. כך כותב המדרש. ה' אורי וישעי. אז המדרש אומר, אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים. מה, מה הקשר? למה? למה אורי זה בראש השנה וישעי זה ביום הכיפורים? אז כאן רואים מדרש שאנשים קוראים את זה מהר ולא מתבוננים בזה שהמדרש הזה במילים האלה מסביר את כל היסוד של החילוק בעבודת התשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים. במילים האלה, אם אנחנו מבינים מה פירוש אורי זה ראש השנה, וישעי זה

18:16 יום כיפור, אז אנחנו מקבלים הבנה עמוקה מה החילוק בעבודה של התשובה של ראש השנה בעבודת התשובה ביום כיפורים. ובהקדם הרבי שואל גם כן באחד מהמכתבים כלליים, הרבי שואל שלכאורה לא מובן למה בראש השנה לא מזכירים את כל העניינים של ראש השנה. זה עניין התשובה. הרמב"ם כותב שאחד מעיקרי העניין של ראש השנה זה תקיעה בשופר. זה עניין התשובה. תקיעה בשופר. רמז יש בו: עורו ישנים משנתכם, הקיצו מתרדמתכם, חזרו בתשובה. למה? למה לא מזכירים את העניין של תשובה ביום כיפור וראש השנה? ראש השנה לא מוזכר שום עניין של... אסור להגיד על חטא או אפילו חטא. אז יש את הביאור בפשטות בשולחן ערוך. למה לא אומרים על חטא? למה לא אומרים אשמנו? למה לא מזכירים שום עניין של חטאים בראש השנה? אפילו עד כדי כך שאצל הרבי, כשרצו לנגן איזה ניגון שהיה כתוב פעם, והיה בראש השנה שניגנו אצל הרבי את הניגון, אחד הניגונים שמוזכר חטאנו. הרבי מיד השתיק, שאסור לנגן את זה בראש השנה. פעם גם כן ניגנו, היה רצון להתחיל לנגן את הניגון ״שובו שובו מדרכיכם״. יש ניגון של הרבי המהר"ש. אז גם כן הרבי עצר. ראש השנה אסור לנגן. היו מאוד נזהרים לא לנגן ניגונים שמוזכר שם העניין של החטאים. כן, לא שוקעים בתפילה. לכאורה ראש השנה זמן התשובה. למה לא מזכירים? אז הרבי מסביר ביאור נפלא. הרבי מסביר שההבדל בין ראש השנה ליום הכיפורים, ראש השנה זה הנקודה של תשובה. מה זה הנקודה של תשובה? הנקודה של תשובה, מה שלמדנו בתניא, גם כן הסברנו. הנקודה של תשובה זה העניין של קבלת עול מלכות שמיים. זה היסוד. דבר ראשון

20:09 בעבודת התשובה זה לפני שאתה מתחיל לדבר על העבירות ועל הפרטים. דבר ראשון אתה צריך למסור את עצמך כמו עבד למלך. זה הנקודה הראשונה. ברגע שבן אדם מוסר את עצמו כמו עבד למלך, כשהוא עסוק בעניין הזה, אז עכשיו הוא עומד בתנועה שעומד בפני המלך. עכשיו קיים רק המלך. כל כולו חדור עם עניין של קבלת המלכות. אז כשאתה עומד בתנועה שכל כולך חדור עם קבלת המלכות, אתה לא מתחיל להגיד על חטא, חטאתי, עוויתי, עכשיו זה לא. עכשיו לא קיים על חטא, לא קיים, לא קיים. לא, לא מדברים על זה עכשיו. אתה לא יכול באמצע שאתה עומד מול המלך ואפילו מלך חי להתחיל לחשוב מה הם הדברים שלא עשיתי בסדר שאני צריך לתקן. עכשיו אתה עומד בתנועה שכל כולך חדור עם נקודה אחת ואחת ויחידה: העניין של קבלת המלכות. כשאתה עומד בתנועה של קבלת המלכות, אז קיים רק העניין של מלכות. לא קיים שום דבר. אחרי שאדם עשה את התנועה הזאת של קבלת המלכות, אז הקב"ה נהיה מלך, נהיה המלך שלו והוא נהיה העבד שלו. אז הבן אדם צריך לעשות חשבון מה היה לא בסדר בהנהגה שלי לפני זה, מה אני צריך לתקן ואיך אני יכול שנה הבאה להתחיל מחדש. זה העניין. זה בכללות ההבדל בין ראש השנה ויום כיפור. ראש השנה זה הנקודה של תשובה, הנקודה של קבלת המלכות. אתה אם בנקודה של קבלת המלכות, אז לא קיים שום דבר חוץ מקבלת המלכות. אז הבן אדם לא חושב על עצמו, על החטאים שלו, על העבר שלו, על הפרטים. הוא חושב על הנקודה הכללית. אחרי שבן אדם מדבר על זה אז מגיע פרטים איך לתקן עניינים של

21:54 של בגדר ירידה במלכות ואיך לעשות ששנה הבאה יהיה באופן שיוכל להתקרב אל המלך וכולי. אז הרבי אומר שזה גם כן הביאור: ״ה' אורי״ בראש השנה ״וישעי״ ביום הכיפורים. ראש השנה זה גדר האור. מה זה אור? אור זה גילוי, ואור זה גילוי מלמעלה למטה, יש התגלות של אור. העבודה של ראש השנה זה עניין של ״אורי״. בן אדם צריך בראש השנה להרגיש את האור של הקדוש ברוך הוא. העניין של קבלת המלכות זה עניין של ״אורי״. אתה קשור עם אור. לא, עכשיו זה לא הזמן לחשוב על ה״וישעי״, על הפרטים. איך אני יכול ל־ל־ל־איך אומרים, לתקן כל מיני פרטי עניינים שצריך לתקן. ראש השנה עיקר העבודה זה עבודה כללית, העבודה בעניין האור. שאדם צריך להתבונן בעניין של מלכות של הקדוש ברוך הוא, להתבונן בעניין של מלך על כל אלה, כולם בכפיפותו, ולמסור את עצמו לעבד לקדוש ברוך הוא. וזה פשט ״אורי״ בראש השנה. אחר כך יש את העניין של ״וישעי״. ״וישעי״ זה כשהוא שם לב שיש כל מיני עניינים שהם לא היו בסדר במשך השנה, שיש דברים שהם מפריעים בקשר שלו עם המלך. אז הוא מתחיל לבקש: על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, על חטא שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה, על חטא שחטאנו לפניך וזה וזה. וכל ה־כל העל חטא שאומרים שמה, שזה העניינים של הפרטים שאדם צריך את הישועה שהקדוש ברוך הוא יוציא אותו מהמיליונים פרטים שהם לא היו בסדר, לתקן אותם. אז לפי זה מובן, זה המדרש אומר ״ה' אורי״ בראש השנה. ראש השנה זה העבודה הכללית של קבלת המלכות. אחרי זה יש את ה״וישעי״, שזה העבודה הפרטית. זה התורה של הבעל שם

23:40 טוב. שהבעל שם טוב אומר: ״כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים״. אז הוא מביא בשם הבעל שם טוב. הרבי מביא בתהילים, בסוף התהילים, בשם הבעל שם טוב. מה פירוש ״כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים״? לולא זה אלול, התמהמהנו זה חשבון הנפש שאדם צריך לעשות במשך חודש אלול, ״כי עתה שבנו זה פעמיים״. שתי פעמים תשובה, זה התשובה כללית בראש השנה ותשובה פרטית ביום הכיפורים. זה תורה מהבעל שם טוב. על פי הביאור הזה מובן מה פירוש תשובה כללית בראש השנה: זה הנקודה של התשובה, הקבלת המלכות, והתשובה פרטית ביום הכיפורים זה להמשיך את זה בכל פרט ופרט וכל העניינים שצריכים את התיקון שלהם.