ביאורי התפלה - הללוי'ה, כי טוב - חלק ב

00:00 אז ממילא אפשר, כמו שאומרים, להרוג שתי ציפורים במכה אחת. אז נדבר גם כן על זה, כאן הפסוק שאומרים את זה בתפילה כל יום, שזה גם כן עניין שקשור לבית המקדש. הפסוק הוא "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". זה בפסוקי דזמרה. אומרים הללו יה, אומרים "הללו יה כי טוב זמרה לאלוהינו כי נעים נאוה תהילה". ואחרי זה אומרים "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". אז יש בזה. הרי כאן מדובר בבניין בית המקדש. בונה ירושלים ה'. אז זה העניין של בניין ירושלים, בניין בית המקדש. אחרי זה כתוב נדחי ישראל יכנס. זה העניין של קיבוץ גלויות. אחרי זה כתוב "הרופא לשבורי לב". ואז לפי זה, על פי הזוהר, זה הולך על תחיית המתים, שזה הסדר של העניינים כמו שכתוב בזוהר. איך יהיה הסדר בגאולה? קודם יהיה בניין בית המקדש ואחר כך יהיה קיבוץ גלויות. אחר כך יהיה תחיית המתים. כך כתוב בזוהר, וככה גם כן פוסק הרמב"ם. והרמב"ם פוסק שהסדר יהיה שקודם יקום מלך מבית דוד, יבנה בית המקדש בימיו, ואחר כך הוא כותב יקבץ נדחי ישראל. אז ממילא רואים ברמב"ם גם כן הסדר שקודם יהיה בניין בית המקדש ואחרי זה יהיה קיבוץ גלויות. אבל במדרש, בגמרא, מדרש בטוח, אני לא זוכר עכשיו את כל המראי מקומות שהרבי מביא בזה. יש על זה מכתב של הרבי הרש"ב וגם שיחה של הרבי. אז. אז אז אז יש. יש הרי בזה דרוש חלוקת המדרש. כתוב על הפסוק פה. במדרש כתוב הפוך, שקודם כל יהיה קיבוץ גלויות ואחר כך יהיה בניין בית המקדש. עד כדי כך שיש לשון, לא יודע אם זה בגמרא או במדרש, יגידו לך שנבנה בית המקדש ועדיין

02:15 לא יהיה קיבוץ גלויות, אל תאמין לו. כזה מדרש. זאת אומרת שחייב להיות קודם כל ככה. הלשון מלמד שקודם יהיה עניין של קיבוץ נדחי ישראל וקיבוץ גלויות, ורק אחר כך יהיה בניין בית המקדש. אה, איך מסבירים כאן את הפסוק? אז המדרש מסביר את הפסוק. הוא מסביר את זה באופן אחר מהפירוש שנראה הפשט. המדרש מפרש "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". המדרש מפרש את זה כאילו שהיה כתוב פה "כי נדחי ישראל יכנס", כאילו נדחי ישראל יכנס זה נתינת טעם. בונה ירושלים ה', הקב"ה יבנה את ירושלים. למה הוא יבנה את ירושלים? כי נדחי ישראל יכנס, כאילו שהיה כתוב כאן. כי בגלל שהוא יכנס את ישראל לכן הוא יבנה את ירושלים. כאילו שהבניין ירושלים זה תוצאה מהעניין של ישראל יכנס. אז אם ככה יש בזה שתי. הרמב"ם אבל כן פוסק לא כמו המדרש. הרמב"ם פוסק כמו הזוהר. יש כמה עניינים ברמב"ם שזה על פי הקבלה. אני לא יודע אם אני אדבר על זה. על כל פנים, הרמב"ם פוסק על פי הזוהר, שמה הסדר הוא להיפך, שקודם יהיה בניין ירושלים ואחר כך יהיה קיבוץ גלויות. אך יהיה באמת הסברה למה הרמב"ם לקח, למה הרמב"ם לקח למסקנות? מאיפה הרמב"ם לקח? כאילו למה? מה הסיבה שהרמב"ם פוסק בסדר הזה שקודם יהיה בניין ירושלים ואחר כך יהיה קיבוץ גלויות? אז הרבי, יש כמה ביאורים בזה. אחד הביאורים, ביאור מאוד מעניין. אני גם כן זכיתי להיות בהתוועדות כשהרבי דיבר את זה. זה היה בשבת חיי שרה תשמ"ח. בשולחן ערוך כתוב אצל הרבי. אז הרבי דיבר על זה את השיחה הזאת. מה הרבי הסביר? הרבי הסביר שבכלל מה ההבדל אם אנחנו אומרים שקודם

04:16 מה ההסבר? מה ההבדל אם קודם יהיה בניין בית המקדש ואחר כך קיבוץ נדחי ישראל או להפך? קודם קיבוץ נדחי ישראל ואחר כך בניין בית המקדש. אז הרבי אמר ככה, שאם בונים קודם את בית המקדש ואחר כך מקבצים את נדחי ישראל, זאת אומרת שבית המקדש כבר בנוי. בית המקדש בנוי, אבל בני ישראל עדיין נמצאים בגלות. יש כבר... אה, זאת אומרת, קודם בונים כבר בית המקדש ובני ישראל עדיין לא חזרו מהגלות. זאת אומרת שהב-- כבר הגיע הזמן. למעשה הקדוש ברוך הוא כבר נתן את הרשות ואת ההוראה שייבנה בית המקדש השלישי, ואף על פי כן בני ישראל עדיין לא הגיעו לארץ ישראל. אז זה מראה על מצב של לא זכו. העניין הזה שקודם כל בונים את בית המקדש ורק אחר כך בני ישראל הולכים, הולכים לארץ ישראל, זה מראה על מין מצב ממוצע של לא זכו. מה שאין כן להפך, כשקודם כל עושים קיבוץ גלויות. יש קיבוץ גלויות ואז נהיה בניין בית המקדש. אז זה העניין שבני ישראל כבר זכו להיות בגאולה. בני ישראל הגיעו כבר לדרגה של זכו ולכן יש כבר קוד-- יש את העניין של קיבוץ גלויות ואז בניין בית המקדש, בית המקדש בתכלית השלמות כשכל בני ישראל כולם נמצאים שמה. אז ממילא הרבי אומר שזאת אומרת שההבדל בין שתי האופנים האלה זה ההבדל בין זכו ללא זכו. הגמרא אומרת שישנם שני אופנים. יש כל מיני דברים מחלוקת איך יגיעו ימות המשיח. למשל אם משיח יבוא עם ענני שמיא או אם משיח יבוא עני ורוכב על חמור. אז הגמרא אומרת פעם כתוב ככה ופעם כתוב ככה. אז הגמרא מתרצת: זכו או לא זכו. אם יהיה זכו שבני ישראל הם

06:22 מוכנים לגאולה, יעשו את כל העבודה והם יהיו מוכנים לגאולה מצד עצמם. אז יהיה מצב של ענני שמיא, תהיה גאולה שמימית. אבל אם לא זכו בני ישראל, לא יהיו במצב של זכות, אלא הגאולה הגיעה בגלל שהגיע זמן הגאולה, אז הסדר יהיה באופן אחר, שיהיה עני ורוכב על חמור. על דרך זה העניין של אחישנה ובעתה, שיש שני סוגים של גאולה: זכו, אחישנה. אם בני ישראל עשו עבודה מיוחדת, אז הגאולה תבוא מיד, אחישנה, ואם לא, אז תבוא באופן של בעתה. אז ממילא על דרך זה גם בזה המחלוקת הזאת: אם קודם כל יהיה בניין בית המקדש ואחר כך קיבוץ נדחי ישראל, או להפך, קודם יהיה קיבוץ נדחי ישראל ואחר כך יהיה בניין בית המקדש. זה תלוי במצב של זכו, מצב של לא זכו. מכיוון שהרמב"ם הרי כתב את הספר שלו במצב של לא זכו. הרי ידוע שהרמב"ם, הרי כמה וכמה שאלות שמתורצות ברמב"ם. זה מיוסד על זה שהרמב"ם כתב את הלכות משיח במצב של לא זכו. זאת אומרת, כותב הלכות משיח באופן הכי טבעי שיהיה, לא הלכות משיח כפי שזה מצד זכו. לפי זה הרבי מתרץ כמה וכמה שאלות ברמב"ם. אז ממילא, מכיוון שהרמב"ם מדבר במעמד ומצב של לא זכו, אז ממילא לכן קודם כל יש את העניין של בונה ירושלים מצד הסדר של לא זכו. אז קודם כל יהיה בונה ירושלים, ואפילו שבני ישראל עדיין לא זכו, ולאט לאט יהיה. אחר כך יהיה המצב שבני ישראל יגיעו לארץ ישראל, יגיעו לירושלים. זה אחד מהביאורים. אבל בוודאי שיכול להיות גם במעמד ומצב של זכו. ואז יכול להיות שהסדר יהיה להפך, שקודם יהיה עניין של

08:10 קיבוץ ישראל ואז יהיה בונה ירושלים. אבל בסוף הרבי אמר גם כן שיש מעלה בשני הדברים. כן, הרי יש מעלה בזה, יש מעלה בזה. יש מעלה מיוחדת, אף על פי שאומרים שזה לא זכו. אבל אף על פי כן יש מעלה מיוחדת בזה שירושלים נבנית ובני ישראל מגיעים אחרי שכבר נבנתה ירושלים, כי זה מראה על גודל מעלתם של ישראל. מכינים להם את הכל. יש כבר בית המקדש, יש כבר הכל, ולא צריכים ככה, בני ישראל צריכים להגיע לארץ ישראל ועדיין אין כלום, רק עכשיו צריכים לבנות את בית המקדש. אבל זה שאומר הרבי שקודם בונים ירושלים ואז בני ישראל מגיעים, אז זה מראה על גודל מעלתם של ישראל, שכבר מכינים להם את הכל. הקב"ה מכין להם את בית המקדש. ככה כשיהיה קיבוץ גלויות יהיה להם את הכל בשלמות. אז ממילא זה אומר שיכול להיות מעלה בזה, מעלה בזה. אז ממילא זה שיכול להיות, זה לא סתירה במציאות. יכול להיות שיהיה קודם כל את בניין ירושלים ואחר כך יהיה קיבוץ נדחי ישראל, ואחר כך יהיה בניין ירושלים באופן יותר נעלה. הרי כתוב שיש בבית המקדש כמה דרגות. יש את בית המקדש שנבנה מלמטה. יש את בית המקדש שמגיע מלמעלה על ידי, על ידי הקב"ה. אז ממילא יכול להיות שהסדר הוא שקודם יבנו את בית המקדש על פי טבע, שזה מה שהרמב"ם כותב, יבנה בית המקדש, שמשיח יבנה את בית המקדש מלמטה, ואז יהיה קיבוץ גלויות, שבני ישראל יעברו לארץ ישראל, ואז יגיע בית המקדש מלמעלה, שזה בית המקדש הרוחני שיתגלה מלמעלה וייכנס בתוך בית המקדש הזה. אז ממילא יהיו שתי המעלות. יהיה גם את הבניין ירושלים של לפני קיבוץ

09:53 גלויות, ויהיה גם כן את בניין ירושלים שאחרי קיבוץ גלויות. אז ממילא זה לא מחלוקת במציאות מה יהיה קודם, אלא שיש שתי המעלות. יהיה גם, גם זה וגם זה. אחד זה בית המקדש הגשמי, אחד זה הרוחני. יש עוד כמה עניינים בזה, אבל זה אחד מהביאורים שיש מהרבי בקשר לעניין הזה. אחרי זה יש שיחה מאוד מאוד נפלאה של הרבי כאן, שהרבי דיבר בהתוועדות [?]. הרבי עשה סיום מסכת בבא מציעא, ואז הרבי חזר על איזשהו סיום שמיוסד על סיום של הצמח צדק. מאוד מעניין, שזה מסביר את הפסוק "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". הרבי מביא מדרש. המדרש אומר, שהמדרש הזה לא מובן על פי פשט, מדרש פליאה בשם הצמח צדק. הצמח צדק כותב שכתוב במדרש על הפסוק "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". אומר המדרש ככה: אף על פי שבונה ירושלים ה', אף על פי כן נדחי ישראל יכנס. כך כתוב במדרש. אף על פי שבונה ירושלים ה', אף על פי כן נדחי ישראל יכנס. מה? מה פשט? מה? מה? אין לזה שום הבנה. אף על פי שבונה ירושלים ה'? כאילו מה הבעיה שבונה ירושלים ה'? כאילו משמע שמצד זה שבונה ירושלים ה' לא היה צריך להיות עניין של קיבוץ נדחי ישראל, ועל זה אומרים שאף על פי כן נדחי ישראל יכנס. אין לזה שום הבנה במדרש. והצמח צדק מסביר את זה באופן נפלא ביותר. בהקדם גמרא בבא מציעא. הגמרא אומרת בבא מציעא, ואז בסוף בבא מציעא יש פרק הבית והעלייה. הגמרא שם מדברת על סיפור, על בן אדם, על [?] שבן אדם היה לו בית ומעל הבית הייתה עלייה. איך אומרים, שתי קומות? בית של

11:53 שתי קומות ובעל הבית שגר למטה. יש את השטח, את הבן אדם שגר, שגר למעלה בקומה השנייה, והבית נפל. נפלו, נפל הבית ובעל הבית לא בונה את הבית. הבעל עלייה אין לו איפה לגור. נפל הבית. הוא רוצה לגור אבל בעל הבית לא בונה את הבית שלו. אז מה עושים אז? המשנה אומרת שאז הבעל עלייה הוא יכול לבנות את הבית, את הקומה הראשונה. מכיוון שבעל הבית לא בונה את הבית שלו, מותר לבעל העלייה לבנות את הבית שלו והוא נכנס לגור שמה עד שבעל הבית יחליט שהוא רוצה את הבית ואז הוא משלם לו. כן? הוא משלם. ובעל העלייה גר בבית, וכשבעל הבית יחליט שהוא רוצה להיכנס לבית אז בעל הבית צריך לשלם לו את כל ההוצאות ולבנות את העלייה. אז, אז הוא מחזיר לו את הבית. זה הלכה במסכת בבא מציעא, בית ועלייה. אז אומר הצמח צדק, אומר דיון נפלא על זה. אומר ברוחניות מה זה הבית ועלייה? הבית ועלייה זה בית, זה בית המקדש כאן למטה, ירושלים שלמטה. עלייה זה ירושלים של מעלה. כן, יש שתי ירושלים, שני בתי מקדש. יש בית מקדש של למטה ובית מקדש של מעלה. כמו שרש"י מביא בחומש, יש בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה. ירושלים של מעלה מכוון כנגד ירושלים שלמטה. אז יש שתי ירושלים. עכשיו המדרש אומר: נשבע הקדוש ברוך הוא. זה מובא בגמרא גם כן. נשבע הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא עשה שבועה שלא ייכנס לירושלים של מעלה עד שייכנס לירושלים שלמטה. הקדוש ברוך הוא, חורבן בית המקדש, הקדוש ברוך הוא עשה שבועה שעד שלא תיבנה ירושלים שלמטה, עד שלא יהיה בניין ירושלים שלמטה, אז

13:50 הקדוש ברוך הוא לא נכנס לירושלים של מעלה. זאת אומרת שכל זמן שאין בניין בית המקדש השלישי כאן למטה בעולם, ירושלים שלמטה נבנה, אז הקדוש ברוך הוא גם כן לא נכנס לבית המקדש שלו. נו, אז הקדוש ברוך הוא מחכה לבני ישראל. כשהיה בית המקדש בנוי אז היה בית המקדש למטה והיה בית מקדש למעלה. מפני חטאינו גלינו מארצנו. אז מה קרה? נחרב הבית. זאת אומרת אנחנו בני ישראל, אנחנו קשורים עם בית המקדש שלמטה, ירושלים שלמטה. אנחנו גרמנו שבית המקדש נחרב. אז זה כמו הגמרא שהבית נחרב ואז בעל העלייה מחכה שבעל הבית יבנה. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מחכה שאנחנו נבנה את הבית שלנו, את ירושלים שלמטה. מה זה בונים ירושלים שלמטה? ירושלים זה עניין של יראת שמים, יראה שלמה. זאת אומרת על ידי יראת שמים מתקנים את ה"מפני חטאינו" ועל ידי זה המשיח מגיע. אז הקדוש ברוך הוא יושב ומחכה שאנחנו נעשה תשובה ושיהיה אצלנו עניין של ירושלים ברוחניות, יראת שמים, ואז תיבנה ירושלים שלמטה ואז הקדוש ברוך הוא יוכל להיכנס לירושלים של מעלה, וכך צריך להיות הסדר. הסדר על פי סדר צריך להיות שאנחנו נבנה את הבית, נבנה את ירושלים שלמטה על ידי העבודה שלנו ואז הקדוש ברוך הוא יוכל להיכנס. נשבע הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יכול להיכנס לירושלים של מעלה. אבל מה קורה כשהקדוש ברוך הוא רואה שבני ישראל לא עושים את העבודה שלהם? הם לא מתקנים את הבית, הם לא עושים תשובה, עובר הזמן, עובר הזמן והמצב הוא שעדיין לא, לא, לא, לא, העניין לא מסתדר, לא מתוקן. אז הקדוש ברוך הוא מה יעשה? אז מה הקדוש ברוך הוא עושה?

15:40 אז הוא בונה את הבית. כן, כמו בהלכה שמה. שבעל העלייה כשרואה שבעל הבית לא עושה את הבית אז בעל העלייה הולך ובונה את הבית. אז הקדוש ברוך הוא בעצמו לא יחכה לבני ישראל, הוא ילך והוא יבנה את ירושלים שלמטה כדי שהוא יוכל להיכנס לירושלים של מעלה. אבל אז הדין הוא שלא מכניסים את בעל הבית. הדין הוא שאם בעל העלייה הוא בנה את הבית אז בעל הבית לא יכול להיכנס שמה עד שהוא ישלם את ההוצאות. אז ממילא יוצא שהקדוש ברוך הוא יבנה את ירושלים. אנחנו לא נוכל להיכנס. והרב אמר אז ביטוי מאוד חזק. משיח כבר נמצא פה, בית המקדש כבר נמצא, אבל אנחנו לא מרגישים שהוא נמצא. למה? כי אנחנו לא שילמנו את ההוצאות. אז אנחנו לא יכולים ללכת לירושלים. לא— אז יכול להיות מצב שבית המקדש נבנה וזה, אבל אנחנו, מכיוון שאנחנו לא בנינו את זה אז נשארנו בחוץ. לא נותנים לו להיכנס לירושלים. וזה הפשט ב"בונה ירושלים ה'". הקדוש ברוך הוא בונה את ירושלים. כך צריך להיות זה שאנחנו נבנה את ירושלים, שאנחנו נעשה את התיקון של החטאים וירושלים יהיה שלנו. אבל כאן זה "בונה ירושלים ה'", הקדוש ברוך הוא בעצמו רואה שבני ישראל לא עושים את זה, אז הוא הולך ובונה את ירושלים. אבל בני ישראל לא יכולים להיכנס. אז זה אומר המדרש. זה אומר המדרש שהקדוש ברוך הוא לא מתחשב עם החוק. כן? המדרש מדבר בשבחו של ישראל, שהקדוש ברוך הוא לא מתחשב עם החוק. הוא אומר שאף על פי ש"בונה ירושלים ה'" היה, אפילו שהקדוש ברוך הוא בנה את ירושלים, הוא בנה את בית המקדש. הוא לא חיכה לתשלומים

17:27 שלנו, וממילא על פי חכמה, על פי תורה, לא מגיע לנו שאנחנו ניכנס לירושלים. עדיין אנחנו צריכים לשלם את ההוצאות. זה החסד של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שבונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס. הקדוש ברוך הוא ייתן לעם ישראל גם כן לבוא לירושלים גם באופן הזה, ואז אנחנו נעשה את העבודה שלנו כבר עם כל הגילויים של משיח, ואז נוכל להיות בתוך ירושלים. אז זה העניין שהרבי אז אמר בכמה מילים, שאף על פי שצריך להיות הסדר הזה שאנחנו נעשה את העבודה שלנו, אבל ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יחכה לנו. הוא יביא את המשיח ובית המקדש, ואפילו שלא מגיע לנו, אפילו ייתן לנו להיכנס לגילויים של משיח. אבל מה, אנחנו לפחות אז נשלם את ההוצאות שלנו. אבל הרבי אמר: ואיך זה בושה וחרפה שזה יהיה המצב. וממילא צריכים כל אחד ואחד להשתדל לא לחכות שיגיע לכזה מצב, אלא לעשות את העבודה שלו כמה שהוא יכול, שיהיה אצלו יראת שמים מצד עבודה שלו, ואז, ואז, ואז הוא יהיה גם כן כלי ראוי לגאולה האמיתית והשלימה. נו, יש עוד שתי דקות, אני אגיד עוד עניין. אז ממילא זה עוד ביאור שיש מהרבי על הפסוק הזה: בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס. בנוסף לזה יש מאמר של הרבי, ד"ה בונה ירושלים ה' תשכ"ח, ובמאמר של הרבי מהר"ש, ד"ה בונה ירושלים ה' תרכ"ח, ושם הוא מדבר על זה שבונה ירושלים ה', הוא מסביר שהעניין של י-ה ו-ה זה כנגד השתי בתי המקדש. כתוב ששתי בתי המקדש, שבית המקדש בכלל זה כנגד האות ה' של שם הוי'. ההבדל בין

19:27 בית ראשון ובית שני, שבית ראשון זה ה' עילאה, ובית שני זה ה' תתאה. זה ההבדל בין בית ראשון לבית שני. שבית ראשון, בית ראשון היה ה' עילאה. ה' עילאה זה בינה. לכן בית ראשון היה מקום, היה אז גילוי אלוקות באופן הרבה יותר נעלה. היה רוח הקודש והיו חמישה דברים גם כן כנגד הה', ה' עילאה, שזה החמישה דברים שהיו בבית ראשון שלא היו בבית שני. הלוחות, הארון, האורים ותומים וכו', כל מיני עניינים כאלה שזה קשור עם בית ה' עילאה, זה שם הוי', ואז היה יחוד י-ה. בית ראשון היה יחוד י-ה, חכמה בבינה. ולכן אז היו עניינים והיה אז גילוי אלוקות באופן יותר נעלה. בבית שני כבר לא היה כל כך יחוד כל כך גבוה. אז היה העניין של ה' תתאה, מלכות. לכן בית שני, אה, הגילוי אלוקות היה דרגה יותר נמוכה. מצד שני יש הרי מעלה ב-ו' על י', שזה בעניין ש-ו' זה יותר תחתון, יותר בזה העולם. לכן, בנוגע לזמן, אז בית שני היה יותר זמן מבית ראשון. מצד הגילויים, בית ראשון היה גילוי יותר גבוה. בית ראשון היה י-ה, אז ממילא היה אור יותר גבוה. לכן בית ראשון היה גילוי, אבל בנוגע לזמן בית ראשון עמד רק ארבע מאות ועשר שנים וגם הבניין היה בניין יותר נמוך. מה שאין כן בית שני שנבנה מצד אחד, מצד גילוי זה דרגה יותר נמוכה, ובבית שני היו חסרים כמה וכמה עניינים. לא היה ארון הקודש, לא היה אורים ותומים, לא היה כל מיני עניינים, אבל מצד שני, מצד המקום, מצד העולם, זה היה יותר בפנימיות, לכן היה לזה יותר אריכות בזמן ויותר גם כן בניין יותר

21:10 גבוה. גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון. אז זה ייחוד י-ה וזה ייחוד ו-ה. אז לעתיד לבוא, העניין של חורבן בית, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני. זאת אומרת החורבן של שני הבתים. זאת אומרת שחסר גם הייחוד של י-ה וגם הייחוד של ו-ה. והיינו, זה החורבן, לקתה בכפליים. נחמו נחמו, לקתה בכפליים. זאת אומרת שהכפליים זה שתי הה"א, החיסרון גם ב-י-ה וגם ב-ו-ה. ובית שלישי שייבנה בימינו, בימינו, בימי משיח צדקנו, אז זה הפירוש בונה ירושלים ה', שאז יהיה בשתי המעלות ביחד. ובית שלישי יהיה גם י-ה וגם ו-ה. יהיה לזה מצד אחד את המעלה שהגילוי אלוקות בבית שלישי יהיה גילוי אלוקות נעלה יותר מצד מעלת י-ה. ולעתיד לבוא יהיה לזה גם כן בפנימיות, שיהיה לזה גם המעלה שזה יחדור בעולם בנצחיות. בית נצחי, בית שאין אחריו חורבן, שאין אחריו גלות, שזה י-ה ו-ו-ה ביחד. הרבי מסביר עוד עניין אחד, עם זה אנחנו נגמור. מה המשך הפסוק? "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם". אחרי בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס, מדברים כבר על הגילוי של בית השלישי ויהיה גילוי שם הוי', ייחוד י-ה ו-ו-ה, כל המעלות האלה. אז מה שייך העניין של הרופא לשבורי לב? על איזה שבורי לב מדברים? אז אמרנו קודם שבזה כתוב שזה הולך על חולי עמו. אבל הרבי אומר מאוד נפלא. הרבי אומר מאוד נפלא. הרבי אומר שהפשט הרופא לשבורי לב, והכוונה היא שאחרי גילוי המשיח, מצד גודל הגילוי שיהיה כשמשיח יבוא, אז זה יהיה שבורי לב. אצל בני ישראל יהיה העניין של השבירת הלב.

22:58 כשבן אדם רואה גילוי כל כך גדול, אז זה גורם אצלו שבירת הלב. על דרך כמו שכתוב על רבי עקיבא כשהתגלה [?] של עשירים. [?] היה אצלו העניין של שבירת הלב מזה שהוא ראה גילוי כל כך גדול. או על דרך כמו שכתוב בסידור, זה העניין של חולה בגימטריא מ"ט. יש לו מ"ט שערי קדושה והוא רואה את שער הנון והוא רוצה להיות כלי לזה. אז דווקא השבירת הלב זה עושה אותו כלי לשער הנון גם כן. דווקא החולה, הרגש הזה של שבור הלב, זה עצמו הכלי שיתגלה אצלו העניין של שער הנון. על דרך זה גם כן. על דרך זה גם כן יהיה לעתיד לבוא, שהשבור הלב זה, זה על דרך כמו שאומרים אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו. שדווקא העניין של לבו דואג בקרבו זה הכלי לעניין של רזי תורה. על דרך זה גם כאן, כשמשיח יבוא, יהיה בונה ירושלים ה', אז יהיה שבור הלב מזה שרוצים להגיע לגילוי של שער חמישים, וזה עצמו יהיה הכלי שיתגלה העניין של שער חמישים. שזה הגילויים של לעתיד לבוא, הגילויים של תורה חדשה מאתי תצא. השם יעזור שנזכה לראות את זה למטה מעשרה טפחים, וכתוב תורה חדשה מאתי תצא כפי שמלך המשיח.